רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים" (תהלים א, ה). ומסבירים: "על כן לא יקומו רשעים במשפט" — זה דור המבול שנאמר בהם "כי רבה רעת האדם", "וחטאים בעדת צדיקים" — אלו אנשי סדום, שנאמר בהם "רעים וחטאים". אמרו לו חכמים: אמנם אינם עומדין לתחיה בעדת צדיקים, אבל עומדין בעדת רשעים ונידונים כראוי להם.

מרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה' "(במדבר יד, לז). ומפרשים: "וימתו" — בעולם הזה, "במגפה" — לעולם הבא.

דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, ואין עומדין בדין, שנאמר: "במדבר הזה יתמו ושם ימתו" (במדבר יד, לה), "יתמו" — בעולם הזה, "ימותו" — לעולם הבא, אלו דברי ר' עקיבא. ר' אליעזר אומר: דור המדבר בעיקרם צדיקים היו, ועליהם הוא אומר "אספו לי חסידי כרתי בריתי עלי זבח" (תהלים נ, ה), שהם הם שכרתו ברית עם ה' לראשונה, ובודאי יהא להם שכר לעתיד.

עדת קרח אינה עתידה לעלות אף בתחיית המתים, שנאמר: "ותכס עליהם הארץ" (במדבר טז, לג) — לרמז למיתתם בעולם הזה, "ויאבדו מתוך הקהל" (במדבר טז, לג) — לעולם הבא, אלו דברי ר' עקיבא. ר' אליעזר אומר: עליהם הוא אומר "ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל" (שמואל א' ב, ו), ללמדנו שיש להם חלק לעולם הבא.

א גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: דור המבול אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ" (בראשית ז, כג). "וימח את כל היקום" — בעולם הזה, "וימחו מן הארץ" — לעולם הבא, אלו דברי ר' עקיבא. ר' יהודה בן בתירא אומר: בני דור המבול לא חיין ולא נדונין, שנאמר: "לא ידון רוחי באדם לעלם" (בראשית ו, ג) — לא דין ולא רוח תשוב בהם. דבר אחר: "לא ידון רוחי" — שלא תהא נשמתן (רוחי) חוזרת לנדנה הוא הגוף.

ר' מנחם בר יוסף אומר: אפילו בשעה שהקדוש ברוך הוא מחזיר נשמות לפגרים מתים, נשמתן קשה ומציקה להם בגיהנם, שנאמר: "תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם" (ישעיה לג, יא), שרוחכם (נשמתכם) היא תשרוף אתכם.

תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: דור המבול לא נתגאו וחטאו אלא בשביל טובה מרובה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא, ומה כתיב [נאמר] בהם להוכיח כי אך טוב היה חלקם — "בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם" (איוב כא, ט), וכתיב [ונאמר]: "שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל" (איוב כא, י), וכתיב [ונאמר] "ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון" (איוב כא, יא), וכתיב [ונאמר] "ישאו בתף וכנור וישמחו לקול עוגב" (איוב כא, יב), וכתיב [ונאמר]: "יכלו ימיהם בטוב ושנותם בנעימים" (איוב לו, יא), וכתיב [ונאמר] "וברגע שאול יחתו" (איוב כא, יג),

והיא, אותה הצלחה, גרמה להם שאמרו "לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו" (איוב כא, יד–טו). אמרו בני דור המבול: כלום צריכין אנו לו אלא לטיפה של גשמים שהוא מוריד משמים? ואולם הרי יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן ואיננו יראים מפניו. אמר הקדוש ברוך הוא: בטובה באותם מים רבים שהשפעתי להן, בה מכעיסין אותי? ולכן בה אני דן אותם, שנאמר: "ואני הנני מביא את המבול מים" (בראשית ו, יז).

ר' יוסי אמר: דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל העין שדומה למים, שנשאו עיניהם וראו דברים שאינם שלהם ונטלום, שנאמר: "ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו" (בראשית ו, ב), לפיכך דן אותן במים, שדומה לגלגל העין, שנאמר: "נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבות השמים נפתחו" (בראשית ז, יא), "מעינות" — לשון עיניים.

אמר ר' יוחנן: דור המבול ב"רבה" קלקלו (חטאו) וב"רבה" נידונו, כיצד? ב"רבה" קלקלו, שנאמר: "וירא ה' כי רבה רעת האדם" (בראשית ו, ה), וב"רבה" נידונו, שנאמר: "כל מעינות תהום רבה" (בראשית ז, יא). אמר ר' יוחנן: שלשה נשתיירו מהם ממעינות התהום שנפתחו במבול והם נובעים עדיין מים רותחים כמי המבול, והם: בלועה דגדר, וחמי טבריא, ועיניא רבתי [והמעין הגדול] שבבירם.

על הנאמר "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" (בראשית ו, יב), אמר ר' יוחנן: מלמד שהרביעו בני דור המבול בהמה על חיה, וחיה על בהמה, והכל על אדם, ואדם על הכל. אמר ר' אבא בר כהנא: וכולם, כל בעלי החיים, חזרו בהם ואינם נזקקים אלא למינם חוץ מהעוף הקרוי תושלמי שעדיין נרבע לשאינו מינו.

על הנאמר "ויאמר ה' לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ" (בראשית ו, יג) אמר ר' יוחנן: בא וראה כמה גדול כחה (עונשו) של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל, על כל העבירות, ולא נחתם עליהם גזר דינם להשמדה עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר: "כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ" (בראשית ו, יג), וכתיב [וכן נאמר] כיוצא בזה: "החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם" (יחזקאל ז, יא), ועל כך

אמר ר' אלעזר: מלמד שזקף עצמו החמס כמקל ("החמס קם") ועמד לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו: רבונו של עולם: לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם (המתפרש: בני בניהם) ולא נה בהם, שכל אלה אינם ראוים להתקיים.

ואף על נח נחתם גזר דין לכלות עם בני דורו, שנאמר: "ולא נח בהם" (וקורא "נוח" כמו "נה"). תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: אף על נח נחתך גזר דין, אלא שמצא חן בעיני ה' ונתן לו נפשו בחסד, שנאמר: "נחמתי כי עשיתם. ונח מצא חן בעיני ה' "(בראשית ו' ז-ח).

נאמר "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ" (בראשית ו', ו). כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר, כך יש לפרש: אמר הקדוש ברוך הוא: יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ, שכשם שנוצרו כך תהא להם מיתה וקבורה לכלותם. ושואלים: מאי [מה] משמע? כיצד משמע מן הכתובים דרשה זו? ומשיבים: כתיב הכא [נאמר כאן] "וינחם ה' ", וכתיב התם [ונאמר שם] "וינחם אותם וידבר על לבם" (בראשית נ, כא) משמע ש"נחמה" זו לשון נחת היא.

ואיכא דאמרי [ויש אומרים] שכך היתה הדרשה: לא יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ שלא ראוי היה להם להיברא על מנת להשמד, וענין הדרשה — כתיב הכא [נאמר כאן] "וינחם", וכתיב התם [ונאמר שם]: "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו" (שמות לב, יד), משמע ש"נחמה" זו לשון חרטה היא.

ב על הנאמר "אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו" (בראשית ו, ט), אמר ר' יוחנן: בדורותיו היה צדיק לעומת אנשי דורו הרשעים, ולא בדורות אחרים. וריש לקיש אמר: אם בדורותיו למרות כל בני דורו היה צדיק, כל שכן שהיה נחשב כצדיק אף בדורות אחרים.

אמר ר' חנינא: משל לדברי ר' יוחנן למה הדבר דומה — לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ, במקומה ריחה נודף, שניכר ריחה היטב מריח החומץ, שלא במקומה — אין ריחה נודף שאיננה עריבה כל כך. אמר ר' אושעיא: משל דריש לקיש למה הדבר דומה — לצלוחית של פלייטון (בושם) שהיתה מונחת במקום הטנופת, אם במקומה ריחה נודף, למרות הריח הרע, וכל שכן במקום הבוסם.

נאמר "וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים" (בראשית ז, כג). ותמהים: אם אדם חטא, בהמה מה חטאה שתאבד מן העולם?

ומשיבים: תנא [שנה החכם] משום (בשם) ר' יהושע בן קרחה: משל לאדם שעשה חופה לבנו, והתקין כל מיני סעודה לצורך החופה. לימים מת בנו לפני החופה. מה עשה? — עמד ופזר את חופתו, אמר: כלום עשיתי כל זאת אלא בשביל בני, עכשיו שמת בני חופה למה לי? אף הקדוש ברוך הוא אמר: כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם, עכשיו שאדם חוטא ודינו לאבדון, בהמה וחיה למה לי?

נאמר "מכל אשר בחרבה מתו" (בראשית ז, כב), ויש לדייק מכאן: ולא דגים שבים, שהם אינם בחרבה.

דרש ר' יוסי שמן העיר קסרי: מאי דכתיב [מה שנאמר] "קל הוא על פני מים תקלל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים" (איוב כד, יח) מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח בהם ואומר להם: עשו תשובה, ואם לאו [לא] תעשו תשובה הקדוש ברוך הוא מביא עליכם את המבול, ומקפה (ומציף) נבלתכם על המים כזיקין (כנאדות) מלאים רוח הצפים על המים, שנאמר: "קל הוא על פני מים", ולא עוד אלא שלוקחין מהם קללה לכל באי עולם, שבלשון קללה אומרים: יהיו אלה כדור המבול, שנאמר: "תקלל חלקתם בארץ".

ומה שנאמר: "לא יפנה דרך כרמים" (איוב כד, יח) הרי זה מלמד שהיו מפנים דרך כרמים, כלומר, הולכים בדרכים רעות שלא במקום הראוי, אמרו לו לנח: ומי מעכב שיבוא המבול? אמר להם: פרידה אחת עוד אחד יש לי להוציא מכם, הוא מתושלח, שימות בזמנו ולא יראה את קללת המבול.