ונדייק: הני [אלה] — אין [כן] אסורים בעשייה, אבל צורת דרקון — לא!

אלא פשיטא [פשוט] שמדובר בהלכה זו במוצא, וכדתנן [וכמו ששנינו במשנה]: המוצא כלים ועליהם צורת חמה ולבנה ודרקון — יוליכם לים המלח.

אם כן תמוה, וכי אפשר לפרש שרישא וסיפא [בראש ובסוף] של הלכות אלה מדובר במוצא כלים אלה, ומציעתא [ובאמצעית] מדובר בעושה אותם?

אמר אביי: אין [כן], כך נפרש אותן: רישא וסיפא [ראש וסוף] במוצא, ומציעתא [ואמצעית] בעושה, ואין לתמוה על כך.

רבא אמר: כולה מדברת במוצא, ומציעתא [ואמצעית] ממנה עולה כי המוצא כלי ועליו פרצוף אדם אסור, שיטת ר' יהודה היא. דתניא [ששנויה ברייתא], ר' יהודה מוסיף על הצלמים האסורים אף דמות אשה מניקה וסר אפיס, ומסביר: דמות מניקה — על שם חוה שמניקה כל העולם כולו, שכל בני האדם בניה הם. סר אפיס — על שם יוסף שהיה סר [בודק] ומפיס (מרצה) את כל העולם כולו. ומעירים: ומה שנאמר בסר אפיס שאסור הוא דווקא כשעושים אותו בצורה דנקיט גריוא וקא כייל [שמחזיק בידו סאה ומודד בה], וכן לגבי מניקה — והיא דנקטא [שמחזיקה] עליה בן וקא מניקה [ומניקה אותו].

א תנו רבנן [שנו חכמים]: איזהו צורת דרקון שנאסרה במשנה, שאינה צורת נחש סתם או חיה אחרת? פירש ר' שמעון בן אלעזר: כל שיש לו ציצין (כעין סנפירים) שמצויירים לו בין פרקיו. מחוי [מראה היה] ר' אסי בידו בפירוש הדברים בין פרקי צואר. אמר ר' חמא בר' חנינא: הלכה כר' שמעון בן אלעזר.

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יהושע בן לוי: פעם אחת הייתי מהלך אחר ר' אלעזר הקפר בריבי (הגדול) בדרך, ומצא שם טבעת ועליה צורת דרקון, ומצא גוי קטן ולא אמר לו כלום, מצא גוי גדול ואמר לו: בטלה, בטל את העבודה הזרה הזו, ולא בטלה, סטרו והכריחו לבטל, ואכן בטלה.

ואומרים: שמע מינה תלת [למד מכאן שלושה דברים]: שמע מינה [למד מכאן] שגוי מבטל עבודה זרה שלו ושל חבירו, בין שהיא שייכת לו בין שהיא שייכת לאחר, בין שהוא עובדה בין שאינו עובדה. ושמע מינה [ולמד מכאן] שמי שיודע בטיב של עבודה זרה ומשמשיה הוא מבטל, ושאינו יודע בטיב עבודה זרה ומשמשיה — אינו מבטל, ולכן רק גוי גדול יכול לבטל. ושמע מינה [ולמד מכאן] שגוי מבטל בעל כרחו.

מגדף [היה מתקיף ומתקשה] בה ר' חנינא, ולית ליה [וכי אין לו] לר' אלעזר הקפר בריבי הא דתנן [זו ששנינו במשנה] בהלכות מציאת אבידה: המציל כל דבר מן הארי ומן הדוב ומן הנמר, ומן הגייס, ומן הנהר, ומזוטו של ים, ומשלוליתו של נהר, והמוצא בסרטיא (דרך ראשית) ופלטיא (רחבה) גדולה, ובכל מקום שהרבים מצוין שם — הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתייאשין מהן. ואם כן, כיון שאבדה בדרך — כבר נתייאש הגוי ממנה, ובטלה, ומדוע צריכה ביטול נוסף?

אמר אביי: נהי דמינה מייאש, מאיסורא מי מייאש [אם אמנם שממנה מהטבעת עצמה מתייאש המאבד, מן האיסור שבה האם הוא מתייאש]? שאין המאבד מבטלה מלהיות עבודה זרה, מימר אמר [אומר הוא בליבו]: אי [אם] גוי משכח לה [ימצא אותה] — מפלח פלח לה [יעבוד אותה את הצורה], אי [אם] ישראל משכח לה [ימצא אותה] — איידי [מתוך] שדמיה יקרין מזבין לה [הריהו מוכר אותה] לגוי ופלח לה [ואותו גוי עובד אותה], ומשום כך אין הגוי המאבד מתייאש מצד עבודה זרה שבה, ולכן צריך היה לבטלה באופן אחר.

ב תנן התם [שנינו שם במשנה]: דמות צורות לבנות היה לו לרבן גמליאל בעלייתו שהיו מצויירים בטבלא (לוח) בכותל, שבהן היה מראה את ההדיוטות שהיו באים להעיד על ראיית הלבנה לקידוש החודש, ואומר להן ושואל אותם: כזה ראיתם או כזה ראיתם? כדי לברר מה באמת ראו, משום שלא יכלו להסביר היטב כיצד ראו, והיו צריכים להראות להם.

ועל כך שואלים: ומי שרי [והאם מותר] לצייר צורות לבנה? והכתיב [והרי נאמר]: "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם" (שמות כ, כ), ולמדו מכאן: לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני ("אתי")!

אמר אביי: לא אסרה תורה לעשות אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן ממש בעולם הזה, באותן מדות ובאותם חומרים,

כדתניא [כמו ששנויה ברייתא] לענין המקדש וכליו, שגם הם משמשים לפניו: לא יעשה אדם בית שיהיה בדיוק בתבנית ההיכל שבמקדש, ולא יעשה אכסדרה (מרפסת מקורה) בתבנית האולם שהיה במקדש, או חצר בתבנית עזרה שבמקדש, ושולחן שבביתו לא יעשה בתבנית שולחן של המקדש, מנורה לא יעשה אותה בתבנית מנורה של המקדש, אבל הוא עושה מנורה של חמש ושל שש ושל שמונה קנים. ושל שבע קנים, כמו במקדש, לא יעשה אפילו היא של שאר מיני מתכות, ולא מזהב כמנורת המקדש.

ר' יוסי בר יהודה אומר: אף של עץ לא יעשה, שלא יעשה כדרך שעשו בית חשמונאי שעשו מתחילה מנורה של עץ.

אמרו לו: משם ראיה? מתחילה שפודין של ברזל היו, שהשתמשו בברזלים של חניתות, וחופין (וחיפו אותם) בבעץ (בדיל), כיון שהעשירו לאחר זמן עשאום של כסף, חזרו והעשירו עשאום של זהב. ומברייתא זאת למד אביי שהאיסור הוא לעשות שמשים בדיוק כפי שהם, וירח ממש הרי אי אפשר לעשות, ולכן מותר לעשות את צורתו.

ושואלים: ושמשין שאי אפשר לעשות כמותן מי שרי [האם מותר]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: "לא תעשון אתי" (שמות כ, כ), כוונתו: לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני במרום!

אמר אביי: