"אסף אסף כל מעל פני האדמה נאם ה', אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את הרשעים" וגו' (צפניה א, ב—ג), וכי מפני שהרשעים נכשלים בהן יאבדם מן העולם? וכיוצא בזה: הלא לאדם הן עובדין, "והכרתי את האדם מעל פני האדמה" וגו' (צפניה א, ג—ד)?

א שאל אגריפס שר צבא שהיה גוי, ושר צבא של מלך ישראל את רבן גמליאל, כתיב בתורתכם: "כי ה' אלהיך אש אכלה הוא אל קנא" (דברים ד, כד), כלום מתקנא אלא חכם בחכם, וגבור בגבור ועשיר בעשיר, ומדוע יתקנא הקדוש ברוך הוא בעבודה זרה שאין בה ממש?

אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם שנשא אשה נוספת על אשתו, אם היתה האשה השניה חשובה ממנה — אין מתקנאה בה, כלומר, אינה כועסת על בעלה בגללה, אבל אם היתה פחותה ממנה — מתקנאה בה.

אמר ליה [לו] זונין לר' עקיבא: לבי ולבך ידע [יודע] שעבודה זרה לית [אין] בה מששא [ממש], והא קחזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי [ואולם הרי אנו רואים אנשים שהולכים לעבודה זרה כשהם שבורים ובאים כשהם שלמים], מאי טעמא [מה טעם הדבר]?

אמר לו ר' עקיבא: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם נאמן שהיה בעיר, וכל בני עירו היו מפקידין אצלו חפצים וכסף שלהם שלא בעדים מתוך שסומכים עליו, ובא אדם אחד שלא סמך עליו והפקיד לו פקדונותיו דווקא בעדים. פעם אחד שכח והפקיד אצלו שלא בעדים, אמרה לו אשתו של אותו שומר נאמן: בוא ונכפרנו, שהרי הפעם אין בידו עדים! אמר לה: וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן ולא הפקיד בעדים כדרכו, אנו נאבד את אמונתינו וניעשה שקרנים?

אף כך יסורין, בשעה שמשגרין אותן על האדם, משביעין אותן: שלא תלכו אליו אלא ביום פלוני, ולא תצאו ממנו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית, ועל ידי רופא פלוני ועל ידי סם פלוני. כיון שהגיע זמנן של היסורים לצאת מאותו אדם, הלך זה לבית עבודה זרה, אמרו יסורין: דין הוא שלא נצא ממנו, וחוזרין ואומרים: וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו?

ומעירים: והיינו [וזהו] שאמר ר' יוחנן: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "וחלים רעים ונאמנים"? (דברים כח, נט), החליים הם רעים בשליחותן שתפקידם לעשות רע, ונאמנים בשבועתן לבוא ולצאת בזמן הקבוע להם.

וכיוצא בזה אמר ליה [לו] רבא בר רב יצחק לרב יהודה: האיכא [הרי יש] בית עבודה זרה באתרין [במקומנו], דכי מצטריך עלמא למטרא [שכאשר צריך העולם לגשם], מתחזי להו בחלמא ואמר להו [נראה להם אליל זה בחלום ואומר להם]: שחטו לי גברא ואייתי מטרא [אדם ואביא גשם], שחטו לה גברא ואתי מטרא [ושוחטים לו איש ובא גשם]!

אמר ליה [לו]: השתא, אי הוי שכיבנא, לא אמרי לכו הא מלתא [עכשיו, אם הייתי מת, לא הייתי אומר לכם דבר זה], שיפה עשיתם ששאלתם, כי על ידי כך נזכרתי שאמר רב, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "וראית את השמש ואת הירח... אשר חלק ה' אלהיך אתם לכל העמים" (דברים ד, יט)? מלמד שהחליקן הקדוש ברוך הוא בדברים הניח להם לטעות בדבר, כדי לטורדן מן העולם על שבחרו לעבוד עבודה זרה.

והיינו [וזהו] העניין שאמר ריש לקיש בכלל ההנהגה של מעלה, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן" (משלי ג, לד)? אם אדם בא לטמא — פותחין לו שנותנים לו משמים אפשרות לכך ואין מונעים ממנו, אם בא לטהר — מסייעין אותו.

ב משנה לוקחין גת בעוטה (שדרכה הגוי ברגליו עד שיצא המיץ מן הענבים) מן הנכרי, אף על פי שהוא הנכרי נוטל בידו ענבים מן הגת ונותן לתפוח (ערימת ענבים לדריכה שבתוכה), שאין חוששים למגעו. ואינו עושה יין נסך עד שירד המיץ לבור שאז נדון כיין. ולאחר שירד לבור — מה שבבור אסור שהוא יין נסך, והשאר שלא ירד לבור עדיין מותר.

דורכין עם הנכרי בגת,