ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] דכולי עלמא [לדעת הכל] כדי לצאת ידי חובת מצוה לא בעי [צריך] כוונה, והכא [וכאן] בשאלה בענין לעבור משום "בל תוסיף" קמיפלגי [נחלקו], דתנא קמא [שהתנא הראשון] סבר [סבור]: לעבור משום "בל תסיף" לא בעי [צריך] כוונה, ולכן אם יניח זוג תפילין נוסף, אף אם לא יתכוון בהנחתם לשם מצוה, הריהו עובר ב"בל תוסיף". ורבן גמליאל סבר [סבור]: לעבור משום "בל תסיף" בעי [צריך] כוונה של עשיית מצוה. וכיון שכאן אינו מתכוון אלא לטלטול התפילין בלבד, יכול להניח עוד זוג.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] אי דסבירא לן [אם שסבורים אנו] ששבת זמן תפילין הוא — דכולי עלמא [לדעת הכל] לא לעבור על "בל תוסיף" בעי [צריך] כוונה ולא לצאת ידי חובת המצוה בעי [צריך] כוונה, וכיון שעשה מעשה אין כוונתו מעלה או מורידה.

והכא [וכאן] בענין "לעבור שלא בזמנו" על "בל תוסיף" כשעושים מצוה שלא בזמנה קמיפלגי [נחלקו], וכך יש להבין: תנא קמא [התנא הראשון] סבר [סבור]: שאם עושים מעשה מצוה שלא בזמנה לא בעי [צריך] כוונה שיתכוון אז לעשיית המצוה, אלא כיון שעשה הריהו עובר על "בל תוסיף", לכן אסור לו להניח יותר מזוג אחד. ורבן גמליאל סבר [סבור]: שלעבור שלא בזמנו בעי [צריך] כוונה למצוה, ואם אינו מתכוון, אינו עובר, ולכן יכול להניח זוג נוסף.

על הסבר זה מקשים: אי הכי [אם כך] לדעת ר' מאיר זוג אחד נמי [גם כן] לא יניח, שהרי בעצם הנחתו עובר הוא משום "בל תוסיף", שמקיים מצות תפילין בזמן שאינו מצווה על כך.

ועוד שלפי זה הישן בשמיני עצרת בסוכה ילקה משום "בל תוסיף", שמוסיף על המצוה "בסוכות תשבו שבעת ימים". והרי תיקנו חכמים שבגלות יקיימו שמונה ימי חג ושני ימים טובים של גלויות, ואם כן הישן בסוכה בליל שמיני בגולה עובר על דברי תורה! אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא [מחוור, ברור, כמו שתרצנו בתחילה] בתירוצים האחרים.

א וכיון שדנו כבר בענין תפילין, באים לברר עוד את הנושא לגופו, ושואלים: מאן [מי הוא החכם] ששמעת ליה [אותו] שדעתו ששבת זמן תפילין? ר' עקיבא הוא. דתניא [שהרי שנינו בברייתא] על הנאמר בסיומה של פרשת "קדש לי כל בכור", הדנה במצוות פסח ובמצות תפילין: "ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה" (שמות יג, י), וכך דרשו: "ימים" — לדייק ולהוציא: ולא לילות. "מימים" — המ"ם באה למעט, ללמדנו: ולא כל ימים, משמע: פרט לשבתות וימים טובים שאין מניחים בהם תפילין, אלו דברי ר' יוסי הגלילי.

ר' עקיבא אומר: לא נאמר חוקה זו אלא לענין פסח בלבד ואין ענינה כלל לתפילין, וממילא מובן כי לדעת ר' עקיבא אין הגבלה להנחת תפילין בשבתות ובימים טובים.

ושואלים: ואלא הא דתנן [זו ששנינו במשנה]: הפסח והמילה מצות עשה אבל אין בהן צד מצות לא תעשה, לימא [האם לומר] שדבר זה לא כר' עקיבא? דאי [שאם] תאמר כשיטת ר' עקיבא — כיון דמוקי לה [שמעמיד אותו] את הפסוק הזה בענין הפסח, לאו נמי איכא [גם כן יש], וכדברי ר' אבין אמר ר' אילעאי. שאמר ר' אבין אמר ר' אילעאי: כל מקום שנאמר "השמר" "פן" ו"אל" — אינו אלא בלא תעשה, שאף אלה ביטויים של שלילה הם. והרי אף לענין הפסח נאמר "ושמרת את החוקה", ושמירה משמעה מצות לא תעשה!

ודוחים: אפילו תימא [תאמר] שההלכה שאין בפסח מצות לא תעשה, אף כר' עקיבא היא, אלא יש לזכור כלל נוסף שאמנם "השמר דלאו — לאו", שאם נאמרה לשון שמירה בציווי התורה שעניינו להימנע מלעשות דבר, הרי "השמר" זה משמעו כעין לא תעשה — להישמר ולא לעשות דבר זה. אולם "השמר" של עשה — עשה, שמשמעו תוספת הקפדה וזהירות בעשיית המצוה, ובפסח נאמרה לשון שמירה בתוספת לעשה.

ומקשים: ולעיקרו של דבר, וכי סבר ר' עקיבא שבת זמן תפילין הוא?! והתניא [והרי שנינו בברייתא] ר' עקיבא אומר: יכול יניח אדם תפילין בשבתות וימים טובים — תלמוד לומר "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים" (שמות יג, ט), ומתי חל חיוב התפילין על מי שצריכין אות, להוכיח ולאמת את יהדותם ובחירתם בימות החול, יצאו אלו שבתות וימים טובים, שהן גופן אות של בחירת ישראל, וזכר ליציאת מצרים, ואינן צריכין לאות נוסף, ואם כן ברור שר' עקיבא לא סבר ששבת זמן תפילין.

אלא האי תנא [תנא זה] הוא דתניא [ששנינו בברייתא]: הניעור בלילה, רצה — חולץ תפילין, רצה — מניח ואינו חושש ל"בל תוסיף", אלו דברי ר' נתן. יונתן הקיטוני אומר: אין מניחין תפילין בלילה, מכיון שלילה לשיטת תנא קמא [התנא הראשון] — הוא ר' נתן, זמן תפילין — שבת נמי [גם כן] זמן הנחת תפלין, שהרי אינו מקבל את המיעוט של "מימים ימימה" כשיטת ר' יוסי הגלילי.

ודוחים: זו אינה הוכחה, דילמא סבירא ליה [שמא הוא סובר] לילה זמן תפילין הוא, שבת — לאו [לא] זמן תפילין הוא. דהא שמעינן ליה [שהרי שמענו אותו] את ר' עקיבא שאמר: לילה זמן תפילין הוא, שאינו ממעט "מימים ימימה", ובכל זאת שבת לאו [לא] זמן תפילין הוא, שהרי אין צורך בהן לאות! ואף ר' נתן ייתכן שסובר כן.

אלא יש לומר כי האי תנא [תנא זה] הוא שסבור ששבת זמן תפילין הוא, דתניא [ששנינו בברייתא]: מיכל בת כושי (בת שאול המלך) היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים שהרשות בידה לעשות כך, וכן אשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בה חכמים. מכיון שלא מיחו בה חכמים — אלמא קסברי [מכאן שסבורים הם] חכמים אלה, כי מצות עשה שלא הזמן גרמא היא וחייבים בה בכל עת ואף בלילות ובשבתות, ולפי הכלל המקובל כל מצות עשה שלא הזמן גרמא גם נשים חייבות בה.

ודוחים: ודילמא סבר לה [ושמא סבור הוא] אותו תנא