מפני שאור הנר יפה לבדיקה, ואף על פי שאין ראיה לדבר — זכר לדבר, שנאמר "שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם" (שמות יב, יט), ואומר "ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימין" (בראשית מד, יב), ואומר "בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות" (צפניה א, יב), ואומר: "נר ה' נשמת אדם חפש כל חדרי בטן" (משלי כ, כז).

ושואלים: האי [זה] אור החמה שאסרנו לבדוק בו היכי דמי [כיצד הוא בדיוק]? אי נימא [אם תאמר] שהיה בחצר, האמר [הרי אמר כבר] רבא: חצר אינה צריכה בדיקה, מפני שהעורבין ושאר עופות בר מצויין שם, ובודאי אכלו את כל החמץ שבחצר. אלא תאמר שהיה הדבר באכסדרה (מרפסת פתוחה שיש לה גג) שאין העורבים נכנסים לשם, והאמר [הרי אמר] רבא: אכסדרה לאורה נבדקת, שאינה צריכה נר, ודי באור שיש בה!

ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא לארובה (חלון) המצוי בחדר. ושואלים: ודהיכא [ושל היכן]? בבדיקת איזה מקום מדובר? אי לבהדי [אם שכנגד] ארובה — היינו [הרי זה] כמו אכסדרה, שאור החמה מרובה בה ומספיק לבדיקה. אלא הכוונה לצדדין של החדר, שאין לסמוך על אור החמה הבא מן הארובה אלא יש להביא נר ולבדוק.

ועוד שואלים: ואבוקה לא, האם אין אורה מספיק כדי לבדוק בה? והאמר [והרי אמר] רבא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עזה" (חבקוק ג, ד) ופירשו שהקדוש ברוך הוא מעניק קרני הוד ("קרנים מידו לו") לצדיקים לעתיד לבוא, משל למה צדיקים דומין בפני שכינה — כנר בפני האבוקה. ומכאן ראיה לעניננו שאור האבוקה רב ועדיף מאור הנר! וכן אמר רבא: אבוקה להבדלה כאשר מברך על המאורות מצוה מן המובחר, משמע שאור האבוקה מאיר ביותר!

אמר רב נחמן בר יצחק: לא משום שאבוקה אינה מאירה דיה, אלא הטעם הוא כי זה הנר — יכול להכניסו לחורין ולסדקין מפני שהוא קטן, וזה האבוקה — אינו יכול להכניסו לחורין ולסדקין מפני גודלה. רב זביד אמר טעם אחר: זה הנר — אורו לפניו ואין האש מאירה אחורנית, וזה האבוקה — אורו נמשך לאחריו, ובמקום להאיר במקום הבדיקה שלפניו היא מטילה אורה על הבודק עצמו. רב פפא אמר: הטעם הוא, האי [זה] באבוקה — בעית [מפחד] שמא יגרום לשריפה, והאי [וזה] בנר — לא בעית [מפחד]. רבינא אמר: האי [זה] הנר — משך נהורא [נמשך האור] ודולק ביציבות, והאי מיקטף [וזו] האבוקה — איקטופי [מקפץ] אורה והולך, ואף שאורה גדול משל נר איננו נוח לבדוק בו.

א במשנה נאמר ש "כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה ". ושואלים: "כל מקום" שנאמר כאן, לאתויי מאי [להביא, להוסיף, מה] על הפרטים שהבאנו? ומשיבים: לאתויי הא דתנו רבנן [להביא להוסיף דבר זה ששנו חכמים בברייתא]: חורי כתלי הבית העליונים מדי והתחתונים מדי, שאינם נוחים לשימוש, וכן גג היציע (גג משופע של בנין נספח לבית), וגג המגדל (ארון), ורפת בקר, ולולין לתרנגולים, ומתבן (מחסן התבן), ואוצרות יין ואוצרות שמן — אין צריכין בדיקה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: מטה החולקת בתוך הבית ומפסקת בין חלק אחד של הבית לחבירו — צריכה בדיקה שמא יש תחתיה חמץ.

ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] על ברייתא זו ממקור אחר: חור שבין דירת אדם לדירת חבירו באמצע הכותל — זה בודק עד מקום שידו מגעת, וזה בודק עד מקום שידו מגעת, והשאר מה שבאמצע מבטלו כל אחד בלבו. רבן שמעון בן גמליאל אומר: מטה החולקת בתוך הבית, ועצים ואבנים סדורים תחתיה, ומפסקת — אינה צריכה בדיקה.

קשיא [קשה] מענין מטה על ענין מטה, כי במקום אחד אמר רבן שמעון בן גמליאל שצריכה בדיקה, ובמקום אחר אמר שאינה צריכה, וכן קשיא [קשה] מחורין על חורין, שקודם אמרנו שאין חורי הבית צריכים בדיקה, ובברייתא אחרונה זו למדנו שצריכים!

ומתרצים: מענין חורין על ענין חורין לא קשיא [קשה], הא [זה] שאין צריך בדיקה — בחורים עילאי ובתתאי [עליונים ותחתונים] שהם גבוהים או נמוכים מכדי שאפשר להשתמש בהם, והא [וזה] שצריך בדיקה — במיצעי [באמצעיים]. מענין מטה על ענין מטה לא קשיא [קשה], הא [זו] שצריכה בדיקה — דמידליא [שמוגבהת] מן הקרקע, הא [זו] שאינה צריכה — דמיתתאי [שנמוכה], שאין שימוש בחלל שתחתיה, ואין לשער שיבואו להניח שם חמץ.

ב כיון שהובאה ברייתא זו שואלים: והאמנם אוצרות יין אין צריך בדיקה?! והתניא [והרי שנינו בברייתא]: אוצרות יין — צריך בדיקה, אוצרות שמן — אין צריך בדיקה! ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — במסתפק (במשתמש) ביין שבמחסן. ומקשים: אי הכי [אם כך] שמדובר באוצר שמשתמש ממנו לאספקה, שמן נמי [גם כן] יש לחשוש מחמץ!

ומשיבים: שמן — יש קבע לאכילה בשיעור מסויים, ויודע אדם לפני האוכל באיזו כמות שמן ישתמש לאכילה זו, והנכנס קודם אכילה ליטול שמן אין חמץ מצוי בידו. ואילו ביין — אין קבע לשתיה ואין לה שיעור ידוע, וייתכן שבאמצע הסעודה יצטרכו ליין נוסף והשמש ייכנס למחסן ופרוסת לחם בידו ליטול משם יין.

תני [שנה] ר' חייא: עשו אוצרות שכר בבבל כאוצרות יין בארץ ישראל, שאם מסתפק מהם צריך לבודקם.

אמר רב חסדא: בי [בית, מחסן] דגים אין צריך בדיקה. ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא] שצריכין בדיקה! ומשיבים: לא קשיא [קשה], הא [זה] — ברברבי [בגדולים], הא [זה] — בזוטרי [בקטנים]. שבקטנים אינו יודע בדיוק כמה הם, ושמא יצטרך להוסיף ולהביא דגים באמצע הסעודה.

אמר רבה בר רב הונא: בי מילחי ובי קירי [בית מקום המלח, ובית מקום השעוה לנרות] צריך בדיקה, שמא יצטרך להם באמצע הסעודה. אמר רב פפא: בי ציבי ובי תמרי [בית העצים ובית התמרים] צריך בדיקה מאותו טעם.

ג תנא [שנינו בתוספתא]: אין מחייבין אותו להכניס ידו לחורין ולסדקין לבדוק — מפני הסכנה. ושואלים: מאי [מהי] סכנה זו שמדובר בה? אי נימא [אם תאמר] מפני סכנת עקרב העלול להיות בחור — אם כן כי [כאשר] הוא משתמש בחור זה, היכי [איך] הוא אישתמש [משתמש] אם יש בו סכנת עקרב? וחור כזה מן הדין שלא יהיה זקוק כלל לבדיקה! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא במקרה שנפל החמץ לשם, אבל באמת אין זה מקום לשימוש קבוע.

ומקשים: אי [אם] מדובר בש נפל, למה לי בדיקה? והתנן [והרי שנינו במשנה]: חמץ שנפלה עליו מפולת — הרי הוא כמבוער! ואף כאן, כשנפל לחור, הרי זה כאילו נתבער! ומשיבים: התם [שם] שאמרנו שחמץ זה כמבוער מדובר שהיתה מפולת שאין הכלב יכול לחפש אחריו, הכא [כאן] מדובר בחור שאינו עמוק כשהכלב יכול לחפש אחריו ולהוציאו.

על אותה תוספתא מקשים מצד אחר: מדוע נחשוש מפני הסכנה? והא [והרי] אמר ר' אלעזר: שלוחי מצוה אינן ניזוקין שאין לחשוש מסכנה שמא תבוא לו תוך עשיית מצוה? אמר רב אשי: כאן חוששים אנו שמא תאבד לו גם מחט באותו מקום, ואתי לעיוני בתרה [ויבוא לחפש אחריה] בשעה שבודק את החמץ, ונמצא שבדיקתו אינה לצורך מצוה בלבד, ואין זכות המצוה מגינה עליו עוד.

ושואלים: וכהאי גוונא לאו [והאם במקרה כגון זה לא] מצוה הוא?! והתניא [והרי שנינו בברייתא]: האומר "סלע זו אני נותן לצדקה בשביל שיחיה בני" או בשביל "שאהיה בן העולם הבא"