ומאי [ומהו] מדבריהם שאמר ר' מאיר כוונתו מדברי ר' חנינא סגן הכהנים.

א אמר ריש לקיש משום [בשם] בר קפרא: הסבר אחר למשנה, לדעתו מתניתין [משנתנו] מדברת באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה דאורייתא, ומאי [ומה משמעות] "מדבריהם" לא על דברי התנאים הנזכרים במשנתנו, אלא הכוונה היא מדברי ר' אליעזר ור' יהושע במקום אחר.

ושואלים: הי [איזה] ר' יהושע על אלו מדבריו מוסבים דברי ר' מאיר? אילימא [אם תאמר] הא [דבר זה] של ר' יהושע דתנן [שהרי שנינו במשנה]: חבית של תרומה שנולד לה ספק טומאה, ולכן אי אפשר לאוכלה, נחלקו מה עושים בה. ר' אליעזר אומר כי עדיין יש לשמור עליה, כגון: אם היתה מונחת במקום התורפה, מקום שבו עלולה היא להיטמא, יניחנה במקום המוצנע, ואם היתה מגולה — יכסנה.

ר' יהושע אומר: לא כן, אלא גם אם היתה מונחת במקום המוצנע — יניחנה אם ירצה במקום התורפה, ואם היתה מכוסה — יגלנה, שכבר אינו חייב עוד בשמירתה. הרי שלדעת ר' יהושע כיון שאינה ראויה אלא להדלקה, יכול לגרום לה לטומאה, וכן לענייננו אפילו שהיא טהורה ניתן לטמא אותה ולבערה.

אולם מי דמי [האם דומה] מחלוקת זו לענינה של הנחת תרומה טהורה וטמאה יחד? שהרי התם [שם] שהותר — גרמא בעלמא [גורם בלבד הוא], שאף ר' יהושע אינו מתיר לטמא את התרומה התלויה אלא רק להיות גורם שתתקלקל או תטמא מאליה. ואילו הכא [כאן] — הריהו מטמא בידים!

אלא לא מדבר זה למד ר' מאיר כי אם הא [זה], ענין אחר שבו דן ר' יהושע, דתנן [שכן שנינו במשנה]: חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה במקום דריכת הענבים, ובגת התחתונה שבה מצטבר היין היוצא מן הגת מונחים חולין טמאין. ואם ישפך יין התרומה לתוך החולין תיטמא התרומה על ידי כך ואף יהא הפסד ממון ניכר בדבר, כי בשל תערובת התרומה הטמאה האסורה לכל אף לכוהנים יהא כל היין שבגת התחתונה אסור בשתיה.

מודה ר' אליעזר ור' יהושע שאם יכול להציל ממנה מחבית התרומה שנשברה אפילו רביעית הלוג בטהרה, שיוכל למצוא במשך הזמן כלי אפילו קטן המחזיק רק רביעית כדי לשאוב בו את יין התרומה עד שלא נטמא כולו — יציל, ולא ישאבנו מיד בכלים טמאים גדולים כדי שיינצלו החולין. ואם לאו [לא], שיש בידו רק כלים טמאים, ואם יבוא לשאוב את היין או לסתום בהם את פי הגת העליונה תיטמא התרומה, מתעוררת השאלה: האם מותר להקדים ולטמא את היין הזה בידים, שהרי בין כה וכה יטמא לאחר מכן. ר' אליעזר אומר: תרד ותטמא מעצמה, ואל יטמאנה ביד. ר' יהושע אומר: אף יטמאנה ביד, שכיון שסופה להטמא ממילא, אין להקפיד אם יטמאנה קודם לכן, ונמנע מהפסד גדול. הרי שלדברי ר' יהושע, כיון שסופו לאיבוד, מותר לטמאותו.

ומקשים: אי הכי [אם כך] אתה מבין, האי [ביטוי זה] "מדבריהם" שלמדנו אינו מדויק, שהרי מדברי ר' אליעזר לא למד דבר אלא "מדבריו" מיבעי ליה [צריך היה לומר], שהרי למד שיטה זו מדברי ר' יהושע בלבד!

ומתקנים: הכי קאמר [כך אמר] "מדבריהם", כלומר: ממחלוקתן של ר' אליעזר ור' יהושע למדנו סברה זו. וכיון שהלכה כר' יהושע, לימוד גדול הוא. ומעירים דיקא נמי [מדוייק גם כן] מלשון משנתנו שמכאן למד, שהרי ממשיכים אחר כך: "מודה ר' אליעזר ור' יהושע", משמע שעל דברים אלה היו דברי ר' מאיר מוסבים. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא פירוש הדברים.

וכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כשיטת פירוש זו, שמתניתין [משנתנו] מדברת באב הטומאה דאורייתא [מדין תורה] וולד הטומאה דאורייתא [מדין תורה]. ומאי [ומה פירוש] "מדבריהם", הכוונה מדברי מחלוקתם של ר' אליעזר ור' יהושע אלה שהבאנו.

איתיביה [הקשה לו] רבא לרב נחמן מתוספתא המרחיבה את הדברים שבמשנתנו. אמר ר' יוסי לר' מאיר: אין הנדון של שריפת החמץ שאתה רוצה להוכיח דומה לראיה שאתה מביא לו, שכשהעידו רבותינו על מה העידו — אם כדברי ר' חנינא סגן הכוהנים על הבשר שנטמא בוולד הטומאה ששורפין אותו עם הבשר שנטמא באב הטומאה, סוף כל סוף זה טמא וזה טמא.

ואם כשיטת ר' עקיבא על השמן שנפסל בטבול יום שמדליקין אותו בנר שנטמא בטמא מת, הרי זה פסול וזה טמא. וכן אף אנו מודים בתרומה שנטמאת בוולד הטומאה, ששורפין אותה עם התרומה שנטמאת באב הטומאה ומסכימים ללימוד זה

אבל היאך נשרף התלויה עם הטמאה? שמא יבא אליהו ויטהרנה לאחר מכן. שהרי התרומה התלויה אין דינה כטמאה אלא מספק, ושמא יתברר שהיא טהורה, וכיצד אפשר לטמא תרומה טהורה בידיים!