יאוחר דבר (קרבן הפסח) שנאמר בו "בערב" כאמור "תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים" (דברים טז, ו), וגם נאמר בו "בין הערבים" כאמור "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים" (שמות יב, ו), לדבר (קרבן התמיד) שלא נאמר בו אלא "בין הערבים" בלבד כאמור "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים (במדבר כח, ד).

ומקשים: אי הכי [אם כך] שמכאן אתה למד דין איחור קרבן הפסח לקרבן התמיד, אם כן קטרת ונרות נמי נקדמו [גם כן יקדמו] לפסח, שכן יאוחר דבר (קרבן הפסח) שנאמר בו "בערב" ו"בין הערבים", לדבר שלא נאמר בו אלא "בין הערבים" בלבד, שבהקטרת קטורת בערב והדלקת הנרות נאמר רק "ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה קטורת תמיד לפני ה' לדורותיכם" (שמות ל, ח)!

ומשיבים: שאני התם [שונה שם] לענין הנרות שמיעט רחמנא [הכתוב] במפורש שנאמר שם "אתו", שבא להדגיש את איחורו. וביאור הענין: דתניא [שהרי שנינו בברייתא] על הכתוב בנרות "באהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בוקר לפני ה' חוקת עולם לדורותם מאת בני ישראל" (שמות כז, כא), אמרו "מערב עד בקר" — תן לה למנורה שמן כדי מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר.

ועוד אמרו דבר אחר על אותו מקרא: אין לך עבודה שכשירה מערב עד בוקר אלא זו בלבד ושאר עבודות עבודות יום הן. מאי טעמא [מה טעם] למדים שאין עבודה אחרת שדינה כן — שאמר קרא [המקרא] "יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר", להדגיש: אותו מערב עד בקר ואין דבר אחר מערב עד בוקר.

ואיתקש [והוקש, הושווה] בכתוב קטרת לנרות, שנאמר במפורש שבזמן העלאת הנרות מקטירים את קטורת הערב ("ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה"). ומתוך זה למדנו שאין להתחיל כל עבודה אחרי עבודת הקטורת ועריכת הנרות ובכלל זה אף את הפסח.

הסברנו איפוא את השיטה הקודמת ומקורותיה. אכן יש להעיר כי תניא [שנויה ברייתא] מפורשת כי קושיין [כמו, לפי, הקושיה שלנו] שמצויה בה סברה שונה: קרבן התמיד קודם לקטרת, קטרת קודמת לנרות, ונרות קודמות לפסח, וראיה לדבר יאוחר דבר (קרבן הפסח) שנאמר בו "בערב" "ובין הערבים" לדבר (קטורת ונרות) שלא נאמר בו אלא "בין הערבים" בלבד.

ושואלים: והלוא כפי שנאמר לעיל הא כתיב [הרי נאמר] "אתו", ללמדנו שזו עבודה אחרונה! ומשיבים: האי [זה] "אתו" מיבעי ליה למעוטי [צריך לו למעט] עבודה שעושים בפנים בתוך ההיכל, שלא כפסח שנעשה בחוץ, בעזרה. ושואלים: ומאי ניהו [ומה היא] עבודה זו? ומשיבים: אותה עבודה קטרת, סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] הואיל וכתיב [ונאמר] "ובהעלת אהרן את הנרת בין הערבים יקטירנה" (שמות ל, ח), אימא [אמור]: שמא נדליק נרות ברישא [תחילה] והדר [ואחר כך] נקטיר קטורת, שאין הכתוב אומר בדיוק איזו משתי אלה קודמת, לכן מיעט רחמנא [התורה] "אתו" שאין כל עבודה אחרת נעשית בהיכל אחר זמן זה.

ושואלים: אלא, אם כך ההלכה, "בין הערבים יקטירנה" למה לי? הלוא אין צורך בתוספת זו! ומשיבים: הכי קאמר רחמנא [כך אמרה התורה] לא בא המקרא הזה לקבוע זמן להדלקת הנרות אלא לומר בעידן דמדלקת [בזמן שאתה מדליק] נרות תהא מקטרא [מוקטרת כבר] הקטרת.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: אין לך דבר שקודם להקרבת תמיד של שחר אלא קטרת בלבד שנאמר בה "בבקר בבקר". ואנו למדים: יוקדם קטרת שהיא דבר שנאמר בו "בבקר בבקר" דכתיב [שנאמר] "והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה" (שמות ל, ז), לדבר שלא נאמר בו אלא בקר אחד והוא קרבן התמיד שנאמר בו "את הכבש אחד תעשה בבוקר (במדבר כח, ד).

וכן אין לך דבר שמתעכב שמאחרים אותו לאחר תמיד של בין הערבים אלא קטרת ונרות ופסח, וכן מחוסר כפורים בערב הפסח מי שהיה טמא כגון מצורע או זב וטבל לטהרתו, שחייב עדיין בהקרבת קרבן ואסור לו לאכול בקדשים עד שיביא את קרבנו, והוא הקרוי מחוסר כיפורים, ושכח ולא הביא את קרבנו לפני הקרבת תמיד של בין הערבים, עשו לו תקנה מיוחדת ומקריבים את קרבנו אפילו לאחר התמיד, וטובל שנית לאחר הקרבת הקרבן ונעשה ראוי אף לקדשים ואוכל את פסחו לערב.

ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר: אף מחוסר כפורים בשאר ימות השנה מקריב את קרבנו לאחר התמיד של בין הערבים, וטובל ואוכל בקדשים שהקריב נדבה מבעוד יום לערב.

ושואלים: בשלמא לתנא קמא [נניח לשיטת התנא הראשון] שמתירים הקרבה אחרי תמיד של בין הערביים רק למחוסר כיפורים בערב הפסח — יש טעם בדבר: יבא עשה של פסח שיש בו כרת, שהרי הראוי להקריב קרבן פסח ואינו מקריב חייב כרת, וידחה עשה דהשלמה שהרי נאמר בתמיד של בין הערבים כמצוות עשה "עליה השלם כל הקרבנות כולם" אבל ודאי שאין בו כרת, ולכן ידחה עשה זה מפני המצוה החמורה יותר של פסח. אלא לשיטת ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא: מאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה [מה תוקפו של עשה זה של אכילת קדשים מעשה זה של השלמת הקרבנות לפני תמיד של בין הערבים]?!

אמר רבינא אמר רב חסדא: הכא [כאן] מדובר במקרה מיוחד בחטאת העוף עסקינן [עוסקים אנו], שאותו מחוסר כפרה כגון מצורע עני צריך להביא רק קרבן עוף לחטאת, שאין למזבח אלא דמה אבל אין מעלים את בשרה כלל למזבח (ונאכלת לכהנים). ולא נצטוו להשלים את מעשה הקרבנות על התמיד אלא לגבי הקטרת חלבים על המזבח, אבל הבאת הדם לאחר התמיד מותרת.

רב פפא אמר: אפילו תימא [תאמר] שמדובר כאן בחטאת בהמה ואף כאן אפשר לעשות זאת בלא לעבור על עשה דהשלמה, כיצד? שאת איברי החטאת הזו לא יקטירו בו ביום, אלא מעלה ומלינה בראשו של מזבח ויקטירם למחרת לאחר הקרבת תמיד של שחר. שוודאי אם ילין את האימורים במקום אחר — יפסלו בלינה, אבל אם מעלה את הקרבן על גבי המזבח, אין הלינה פוסלת בו. ויתכן איפוא שיביא אדם את קרבנו בלא לעבור על מצות עשה של השלמה.

ושואלים: והאיכא [והרי יש] גם קרבן אשם שמחוסר כיפורים, כגון זב ומצורע, מביא לא רק קרבן חטאת אלא גם אשם, ואשם אין מביאים אלא מן הכבשים. בשלמא [נניח] לשיטת רב פפא — היינו דמלין לה [זהו הפתרון גם באשם שמלין אותו] אלא לשיטת רב חסדא, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? הרי אינו יכול להסתפק בהזאת דם בלבד! אמרי [אומרים]: לשיטת רב חסדא מדובר כאן במחוסר כיפורים שכבר קרב אשמו, ואין לו אלא להביא קרבן חטאת כדי שיתכפר לגמרי ולזה יכול להביא אף עוף.

ושואלים: והאיכא [והרי יש] גם קרבן עולה בקרבנות הכפרה! וכי תימא [ואם תאמר]: קרבן עולה לא מעכבא [אינו מעכב] את הכפרה, והתניא [והרי שנויה ברייתא] ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא עצמו אומר: כשם שחטאתו ואשמו מעכבים אותו את המצורע מלהחשב טהור גמור עד שיביא קרבנות אלה, כך עולתו מעכבתו!

וכי תימא [ואם תאמר] ותנסה לתרץ כמו קודם; בשקרבה עולתו כבר, אולם, ומי [והאם] קרבה עולתו קודם לחטאתו ראשון?! והתניא [והרי שנינו בברייתא] על הכתוב בענין האיש שטימא את המקדש או קדשיו "והביא אותם אל הכהן והקריב את אשר לחטאת ראשונה ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל" (ויקרא ה, ח), "ראשונה" מה תלמוד לומר בענין הקדמת החטאת? אם ללמד שתהא חטאת זו קודמת לעולה — הרי כבר נאמר "ואת השני יעשה עלה כמשפט" (ויקרא ה, י) ואין צורך בשני פסוקים.

אלא: זה בנה אב ויסוד ללמד דין כללי לכל חטאות שמקריבים עם קרבנות אחרים שיהו קודמות לכל עולות הבאות עמהן, שבכל מקרה החטאת היא הראשונה. וקימא לן [ומוחזק בידינו] שכלל זה יש לו תוקף עד כדי כך שאפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה!

אמר רבא: יש לומר שאני [שונה] עולת מצורע בדינה משאר החטאות והעולות דרחמנא [שהכתוב] אמר