א הנכנס לבית הכסא, אומר למלאכים המלווים אותו בכל עת: "התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלהי ישראל, הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני ואבא אליכם". אמר אביי: לא לימא אינש הכי, דלמא שבקי ליה ואזלי [אל יאמר אדם כך, שמא יעזבו אותו וילכו]. אלא לימא [יאמר]: "שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, סמכוני סמכוני, המתינו לי המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם". כי נפיק [כאשר הוא יוצא], אומר: "ברוך... אשר יצר את האדם בחכמה, וברא בו נקבים נקבים, חללים חללים, גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח אחד מהם או אם יסתם אחד מהם אי אפשר לעמוד לפניך".

ושואלים: מאי חתים [במה הוא חותם] ברכה זו? אמר רב: יש לחתום "ברוך... רופא חולים". אמר שמואל: קא שוינהו [עשה] אבא, רב, לכולי עלמא קצירי [את כל העולם חולים]. אלא יש לומר: "רופא כל בשר". רב ששת אמר: יש לחתום בנוסח "מפליא לעשות". אמר רב פפא: הלכך נמרינהו לתרוייהו [על כן נאמר את שתיהן, שתי הנוסחאות]. "רופא כל בשר ומפליא לעשות".

ב מאחר שדובר בברכות הרגילות בכל יום מובאות עוד ברכות השייכות לסדר החיים היום יומי. הנכנס לישן על מטתו, אומר קריאת שמע שעל המטה מ"שמע ישראל" עד "והיה אם שמוע", ואחר כך אומר: "ברוך... המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי, ומאיר לאישון בת עין. יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתשכיבני לשלום, ותן חלקי בתורתך, ותרגילני לידי מצוה, ואל תרגילני לידי עבירה, ואל תביאני לידי חטא, ולא לידי עון, ולא לידי נסיון, ולא לידי בזיון. וישלוט בי יצר טוב, ואל ישלוט בי יצר הרע. ותצילני מפגע רע, ומחלאים רעים. ואל יבהלוני חלומות רעים והרהורים רעים. ותהא מטתי שלמה לפניך (שלא יהיה פסול בצאצאיו). והאר עיני (בבוקר) פן אישן המות (ולא אתעורר משינה זו). ברוך אתה ה' המאיר לעולם כולו בכבודו".

כי מתער [כאשר מתעורר] הריהו אומר: "אלהי, נשמה שנתת בי טהורה. אתה יצרתה בי, אתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי, ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא. כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, רבון כל העולמים, אדון כל הנשמות. ברוך אתה ה', המחזיר נשמות לפגרים מתים".

כי שמע [כאשר שומע] את קול תרנגולא [התרנגול], לימא [יאמר]: "ברוך... אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה". כי פתח עיניה [כאשר פותח את עיניו] לימא [יאמר]: "ברוך... פוקח עורים". כי תריץ ויתיב [כאשר מתיישר ויושב] לימא [יאמר]: "ברוך... מתיר אסורים". כי לביש [כאשר מתלבש] לימא [יאמר]: "ברוך... מלביש ערומים" (כי היו רגילים לישון בלי לבוש). כי זקיף [כאשר מזדקף] לימא [יאמר]: "ברוך... זוקף כפופים". כי נחית לארעא [כאשר יורד לארץ] מן המיטה לימא [יאמר]: "ברוך... רוקע הארץ על המים", כהודאה על שיש מתחת לרגליו קרקע יציבה לדרוך עליה. כי מסגי [כאשר הולך] לימא [יאמר]: "ברוך... המכין מצעדי גבר". כי סיים מסאניה [כאשר נועל את נעליו] לימא [יאמר]: "ברוך... שעשה לי כל צרכי", שהנעליים הן תוספת הכרחית לצרכי האדם. כי אסר המייניה [כאשר חוגר את חגורתו] לימא [יאמר]: "ברוך... אוזר ישראל בגבורה". כי פריס סודרא על רישיה [כאשר פורש את הסודר על ראשו] לימא [יאמר]: "ברוך... עוטר ישראל בתפארה".

כי מעטף [כאשר מתעטף] בציצית (טלית מצוייצת) לימא [יאמר]: "ברוך... אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית". כי מנח [כאשר מניח] תפילין אדרעיה [על זרועו] לימא [יאמר]: "ברוך... אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין", וכאשר הוא מניחן ארישיה [על ראשו] לימא [יאמר]: "ברוך... אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין". כי משי ידיה [כאשר רוחץ ידיו] לימא [יאמר]: "ברוך... אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים". כי משי אפיה [כאשר הוא רוחץ את פניו] לימא [יאמר]: ברוך... המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי. ויהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתרגילני בתורתך, ודבקני במצותיך, ואל תביאני לא לידי חטא, ולא לידי עון, ולא לידי נסיון, ולא לידי בזיון. וכוף את יצרי להשתעבד לך. ורחקני מאדם רע, ומחבר רע. ודבקני ביצר טוב ובחבר טוב בעולמך. ותנני היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ותגמלני חסדים טובים. ברוך אתה ה' גומל חסדים טובים לעמו ישראל".

ג שנינו במשנה שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ושואלים: מאי [מה פירוש] "חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה"? אילימא [אם נאמר] שמשמעות הדבר שכשם שמברך על הטובה בנוסח "הטוב והמטיב", כך מברך גם על הרעה בנוסח "הטוב והמטיב", והתנן והרי שנינו במשנתנו] שעל בשורות טובות אומר "הטוב והמטיב" ואילו על בשורות רעות אומר "ברוך... דיין האמת"! אלא אמר רבא: לא נצרכה הערה זו במשנה לענין נוסח הברכה, אלא לקבולינהו [לקבל אותן] בשמחה, שגם את הבשורות הרעות יש לקבל באותה הרגשה שהוא מקבל את הטובות.

אמר רב אחא משום (בשם) ר' לוי: מאי קרא [מהו הכתוב] המרמז על כך — "חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה" (תהלים קא, א). ומפרש: אם שיהא זה חסד — אשירה, ואם משפט (דין קשה) — אשירה, שאודה לה' בשירה על הרעה כעל הטובה.

ר' שמואל בר נחמני אמר, הראיה היא מהכא [מכאן], ממה שנאמר: "בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר" (תהלים נו, יא), ומפרש: "בה' אהלל דבר" — זו הגילוי של מידת הרחמים, מדה טובה, "באלהים אהלל דבר" — זו מדת פורענות, שאף אם יביא עלי מדת פורענות — אף על פי כן אהלל.

ר' תנחום אמר: הראיה היא מהכא [מכאן], ממה שנאמר: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" (שם קטז, יג), וגם "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא" (שם ג–ד).

ורבנן אמרי, מהכא [וחכמים אומרים כי הראיה היא מכאן], ממה שנאמר: "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מברך" (איוב א, כא).

אמר רב הונא שאמר רב משום (בשם) ר' מאיר, וכן תנא משמיה [שנויה בריתא משמו] של ר' עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר: "כל דעביד רחמנא לטב עביד" [כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא, לטוב הוא עושה].

ומסופר, כי הא [כמו מעשה זה] שהיה בר' עקיבא דהוה קאזיל באורחא [שהיה הולך בדרך]. מטא לההיא מתא, בעא אושפיזא [הגיע לעיר אחת, ביקש מלון] ולא יהבי ליה [נתנו לו]. אמר: "כל מה דעביד רחמנא — לטב" [שעושה ה' — לטובה עושה]. אזל ובת בדברא, והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא [הלך ולן בשדה, והיו עמו תרנגול וחמור ונר]. אתא זיקא כבייה לשרגא [באה רוח וכבתה את הנר]. אתא שונרא אכליה לתרנגולא [בא חתול ואכל את התרנגול]. אתא [בא] אריה אכליה לחמרא [ואכל את החמור]. אמר: "כל מה דעביד רחמנא — לטב" [שעושה הקדוש ברוך הוא — לטובה עושה]. ביה בליליא אתא גייסא, שבייה למתא [בו בלילה בא גייס, ושבה את העיר], והתברר שר' עקיבא שלא היה בעיר, ולא היה עמו לא נר דולק ולא תרנגול או חמור שיקימו רעש — הוא לבדו ניצל מהגייס. אמר להו [להם]: לאו אמרי לכו [וכי לא אמרתי לכם] כי כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא