בְּשָׁעָה שֶׁמְּנַסְּכִין יַיִן עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, פּוֹקְקִין אֶת הַשִּׁיתִין. נראה אף על גב דהשיתין חלולין ויורד חללם עד התהום אין רוחב החלל שוה מתחלתו ועד סופו אלא בראש השיתין שיעור קומת ג' טפחים היה החלל רחב, ואחר ג' טפחים יש בו קרקעית סתומה, ובתוך אותה הקרקעית יש נקב קטן חלול ויורד עד התהום כזה (חסר ציורם) והם פוקקין זה הנקב, ונמצא היין עומד בחלל הרחב שקומתו שני טפחים או יותר שזה החלל נחשב כמו גרון של השיתין שהיין נראה בו להעומדים עד התהום למעלה ויעמוד כך שיעור זמן מה אחר כך מכניס ידו ומסיר הפקק, ואז היין יורד בנקב עד התהום, וכל זמן שהנקב סתום והיין עומד באותו החלל העליון הרחב שהוא דוגמת הגרון נראה בשיתין שתיה ושביעה כמשמעות תרי לישני שיש בשכר.
ונראה דעושין כן כדי ללמד מוסר לאדם בענין טובת עולם הזה והנאותיו שיהיה שבע ומתרווה בהשפעה שהשפיע לו הקב"ה כאלו כל עת ועת באה לו דבר חדש שאז הוא מתרווה בה כי אין האדם שבע ומתרווה אלא בדבר חדש שבא לו.
כִּי שָׂבַע אִינִישׁ חַמְרָא, מִגְּרוֹנֵיהּ שָׂבַע. והטעם שנאמר דבר זה בחמרא דוקא, נראה לי בס"ד דידוע דאותיות אחה"ע בגרון וגיכ"ק בחיך, וידוע עיין שם רבינו מהרח"ו [מורנו הרב רבי חיים ויטאל] ז"ל בעץ חיים שער מ"ן [מיין נוקבין] ומ"ד [מיין דוכרין] פרק י"ד, דאותיות אחה"ע הם ה׳ גבורות וגיכ"ק חמשה חסדים, ואף על פי דאותיות אלו אינם אלא ד' אותיות עם כל זה הם חמשה ולא קבלתי טעמו, עד כאן דבריו. וכתב מהרש"ך ז"ל ב'יפה שעה' הטעם דנו"ה כלולים באות אחד יען שהם תרי פלגי גופא ונחשבים לאחד עיין שם, נמצא בגרון יש אחה"ע שהם חמשה גבורות, וידוע שהיין הוא סוד הגבורות, ולכן 'כִּי שָׂבַע אִינִישׁ חַמְרָא מִגְּרוֹנֵיהּ שָׂבַע' כי שם הוא בחינתו.
וּמַה דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לֵעָשׂוֹת בְּפַרְהֶסְיָא, אָמְרָה תּוֹרָה "הַצְנֵעַ לֶכֶת", דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לֵעָשׂוֹת בְּצִנְעָא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. הנה הצניעות שצריך לעשות בהכנסת כלה ולויה, עיין בפירוש רש"י ז"ל.
ונראה לי בס"ד לפרש עוד בזה והוא כי הכנסת כלה הוא בשעת חופה שעומדים ונמצאים שם רבים ומברכים שבע ברכות, והבאים שם יש בהם שבאים לכבוד החתן וכלה, כדי שיחזיקו להם טובה על ביאתם אצלם בעת ההיא, ואלו שכונתם לכך אף על פי שהבאים רבים הם מתכוונים להראות עצמם לאבי החתן או אבי הכלה, כדי שידעו שבאו שם לכבודם ויחזיקו להם טובה, ויש באים לשם שמים כדי לשמוע שבע ברכות של חתן וכלה ולעמוד שם, ואלו אין מדקדקים להראות עצמן שבאו שם.
ולזה אמר (מיכה ו, ח) 'וְהַצְנֵעַ לֶכֶת' שתלך ותעמוד בהצנע ולא תדקדק לבא שם בפרהסייא כדי שיכירוך ויחזיקו לך טובה! וכן הענין באבלים יש הולך שם כדי שיחזיקו לו טובה, ולכן מדקדק לישב שם בפרהסיא, ויש הולך לשם שמים וזה מבחן שלו ניכר בזה שאם הוא הולך ויושב בהצנע אז זה מוכח שעושה לשם שמים.
אֵין הַצְּדָקָה מִשְׁתַּלֶּמֶת, אֶלָּא לְפִי גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁבָּהּ. פרשתי בס"ד בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע אין משתלמת לפי ערך הממון שנתן אלא לפי הפעולה של החסד שיצא ממנה כי יש נותן מאה זהובים לצורך עניים ולא היה בזה פקוח נפש ויש נותן דינר אחד והיה סיבה בזה להחיות נפש אחד מישראל, כמו שנאמר בזוהר הקדוש (זוהר בשלח סא:) על רבי יצחק שהחייה נפש עני אחד בפלגא דזוזא שנתן לו, וכן מפני שאם לא היה נותן לו היה מת! בר מינן, וכן אמרו רז"ל באותו עשיר שלא נתן צדקה מימיו ורק בשעת מיתתו הביאו לו ביצה לאכול ושמע קול עני רעב דופק על הפתח ואמר שיתנו לו את הביצה שהביאו בשבילו ונתנו לו וגרם לו חיים לאותו עני בזו הביצה ובזה זכה בכל התורה ומצות שעוסק העני שהם אחר כך, וכנזכר בספר מעיל צדקה. גם יזדמן כיוצא בחולה שחיותו היתה תלויה בסם אחד שוה דינר וזה נתן לו הדינר וקנה הסם ונתרפא וחיה, ולזה אמר אֵין הַצְּדָקָה מִשְׁתַּלֶּמֶת, אֶלָּא לְפִי גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁבָּהּ.
ובאופן אחר נראה לי בס"ד על פי מעשה שמספרים בעשיר אחד שהיה לו בן יחיד עצור בבית המדרש ללמוד תלמוד וגפ"ת [גמרא פירוש תוספות], וכשהיה בן י"ח בן שנה כל הנערים שהיו לומדים עמו ביחד עזבו לימודם וישבו בחנויות לעשות משא ומתן כפי יכולתם בעבור מחייתם, והוא מחמת שהיה אביו עשיר גדול ואינו צריך לכך נשאר בבית המדרש עוסק בלימודו, ויהי היום ויבואו הנערים ההם לבית המדרש לטייל ויאמרו לו עד מתי תהיה פתי כאפרוח שלא נפתחו עיניו? הלא אביך יש לו אוצרות מלאים כסף וזהב קח ממנו קרן עשרה אלפים דינרי זהב ותלך בהם לעיר קושטא היא עיר המלוכה ותקנה משם סחורה פלונית וסחורה פלונית ותביאם לכאן ותרויח בהם ארבעים למאה על רגל אחת! וגם תראה בעירך שם עולם חדש ותדע מה שיש בעולם, ואם אנחנו היה בידינו אלף דינר זהב לא היינו יושבים בעיר זו יום אחד!
ויכנסו דבריהם באזניו וירדו חדרי בטנו ויסכים על הדבר הזה הסכמה גמורה ויבקש מאביו על הדבר הזה, ויצטער אביו מאד על הדבר הזה לשלוח בנו יחידו לעיר רחוקה דרך ים, והוא אינו צריך לריוח המסחר הזה אפילו אם יהיה הריוח כפלי כפליים על הקרן, וירא כי לא יכול לפייסו לעזוב הדבר וכאשר מיאן בתחלה התחיל הבן להיות חולה מן העצבון כי תאוה זו נכנסה בלבו ולא תצא ואם יאריך בכך אז יפול בחולי מרה שחורה ושעמום, ומי יודע מה יהיה בו! והוכרח לעשות לו בקשתו ומסר לו תיבות מלאים עשרת אלפים דינרי זהב ושלח עמו את בן משק ביתו לשמרו בדרך ולהנהיגו כי לא ניסה לצאת מפתח ביתו עדיין.
וירדו באניה ויגיעו לעיר קושטא וקודם שהוציאו החפצים מן האניה יצאו שניהם לבדם למצוא בית חשוב לדור בו, וזה האיש הושיב לפי שעה את בן העשיר במקום אחד של טיול אשר כל העשירים יושבים בו לטייל והוא הלך לחפש בית מלון טוב. והנה אותו היום נפטר צדיק וחסיד אחד בעיר קושטא אשר ראוי ללוותו כל הקהל גם העשירים והגדולים ויעביר השמש קול בשווקים וברחובות שיבואו כל הקהל לעשות מצות לויה לחסיד פלוני ויעביר הקול גם באותו המושב. וישאל בן העשיר מה מכריז זה? ויאמרו לו כך וכך ויאמר טוב הדבר גם אני אעשה מצות לויה ויקם ללכת עם אותם שהיו הולכים משם ומה דבני ובני בא האיש המנהיג ורצה למנעו שלא ילך כי הוא בא עתה מן הדרך ולא יכול, וילך גם האיש עמו ללוות את החסיד, ובהיותם הולכים ללוות שמע בן העשיר מבני אדם ההולכים עמו שהם מקללים לאותו חסיד ויתפלא ויאמר למה מקללים להחסיד הזה שנפטר עתה, הנשמע כזאת? ויאמרו לו אלו המקללים נושים בו ממון וידעו והבינו עתה שלא השאיר אחריו כלום, ונמצא שאבדו הממון שלהם.
ויחר לו מאד ויעמיד המטה ולא הניחם לקברו עד ששלח את האיש המנהיג שלו לאניה והביא ממון זהובים בעין ופרע כל חוב שהיה עליו לכל אדם שעלה החוב שני אלפים זהובים ואז נקבר אותו חסיד בכבוד גדול, ואחר שחזר מבית עלמין לא רצה לישב בעיר קושטא אפילו שעה אחת כי נמאסו אנשי העיר בעיניו בשמעו שקללו לאותו חסיד על לא חמס בכפו, כי הוא לא אכל את מעות אלו אלא נשרף ביתו וסחורות שבו היו למאכולת אש, ומה בידו לעשות למה יקללוהו? והסכים לחזור לעירו! והרבה הפציר בו האיש שישב שם ארבעה וחמשה ימים לראות חדשות ודברים יקרים שיש בעיר ולא רצה, ויחזור באניה ויבא לעיר אביו ויספר האיש לאביו המעשה וישמח אביו שמחה גדולה שחזר בנו לשלום במהרה ולא אכפת לו על ממון שהלך כי הוא עשיר גדול מופלג, וחזר הבן לבית המדרש.
ויהי היום ויבאו אותם הנערים לבית המדרש בעבור טיול לפי שעה וילעיגו עליו ויאמרו זה לזה בפניו, הראיתם שוטה כזה? שהלך לעיר הגדולה ולא קנה כלום! ומה בכך אם מצא שם אנשים ריקים! וכי כולם הם כך? ועוד העיר מה חטאה והיה לו לקנות סחורה ולבא וירויח ארבעה אלפים זהובים, ומה לו אם אנשי העיר רעים וחטאים?!
ויכנסו דבריהם באזניו, ויבקש מאביו לחזור לאותה העיר הגדולה עם הקרן שהיה בידו להסתחר שם, ואביו בראותו חזקו דבריו בזה הוכרח לעשות רצונו וישלחהו עם אותו האיש ומסר לו קרן כבראשנה, וכאשר הגיעו לעיר קושטא יצאו שניהם לבדם, ויושב האיש את בן העשיר במושב הטיול הסמוך למקום האניות עד שילך ויחפש בית מלון טוב, ובהיותו יושב שם במושב הטיול ראה סרסור אחד תופס בידו נערה קטנה יפה עד מאד ומכריז! וישאל מה מכריז זה? ויאמרו לו זאת הנערה שבו אותה מן המלחמה, והשבאי מוכר אותה על ידי סרסור זה, ויצר לו על דבר זה איך נערה יפה מאד אשר צורתה מגדת עליה שהיא בת מלכים ורוזנים תמכר כאשר תמכר שפחה כושית! וישאל כמה רוצה השבאי ליטול בעדה? ויאמר הסרסור ת"ק זהובים, ויאמר אני אתן ת"ק זהובים בעדה ולא תכריז עוד! ויעמידנה אצלו עד שבא האיש ויאמר לו להביא ת"ק זהובים מן האניה ויקחנה ויחזור לאניה כדי לשוב אל אביו, ויסכים שלא ילך עוד לעיר הזאת אשר מוכרים בה בריות יקרות של בני אדם כמו סוסים וחמורים!
וכן עשה וחזר לעיר אביו, ויאמר לאביו עוד לא אלך וישמח אביו על שחזר בנו לשלום, ויאהבו אביו ואמו את הנערה ההיא ויגדלוה אצלם כמו בתם ממש, והנערה היתה יפת תואר מאד וגם בעלת שכל נפלא ויודעת כמה לשונות וגם לשון אנשי העיר ההיא יודעת. ותספר להם איך היא בת מלך מן המלכים אשר במדינת הים, ועל ידי מלחמה שבו אותה והיא יחידה לאביה ואמה, ואלו ששבו אותה מכרוה לזה האדם והביאה לעיר קושטא למכרה ובראותה מנהג ישראל היה לה אהבה בדת ישראל מאד ותבקש להתגייר וגיירו אותה כדת וכהלכה.
וכאשר נעשה בן העשיר בן עשרים שנה היא נעשית בת י"ז שנה ואביו בקש להשיא את בנו יחידו אשה, ויתבונן בדעתו להשיא לו את הנערה הזאת כי לא יש כיופי שלה ולא יש בעלת שכל בעולם כמוה ושלימה בכל דרך ארץ, וכבר נתגיירה ונעשית ישראלית, לכן ניגש האב אצל בנו ויאמר לו: בני צריך אני להשיאך אשה כי אי אפשר להתאחר עוד כי נכנסת בשנת העשרים ולא מצאתי אשה נאה לך יותר מזאת הנערה! ויען הבן ויאמר לאביו אמת שהיא ראויה לכל כבוד שבעולם ולא אמצא כמוה, אך כיון שזו היא בת מלכים והיתה שבויה ואני פדיתי אותה, הנה בודאי אביה ואמה יושבים בצער גדול בעבורה ואיך אשאנה ואניח אביה ואמה בצער גדול עד עולם?! על כן כמו שאני פדיתי אותה כן אני חייב להוליכה אצל אביה ואם ירצה אביה לתת אותה לי לאשה אקחנה ואבא, ואם לאו תשאר אצל אביה ואמה ואני אחזור.
ויבהל אביו על הדבר הזה ויאמר לו בני, עיר של אביה אינה כמו עיר קושטא אלא היא רחוקה מאד ארבע ידות שהיא במדינות הים ואותו הים קשה הוא ואיך ארצה לשלחך שם, אך כיון שאתה רוצה שתחזור הבת אצל אביה ואמה אני אשכור לה אניה בעבורה עד שם ואשלח עמה חמש אנשים וחמש נשים שימסרו אותה ביד אביה ויחזורו.
וימאן הבן וישבע בשבועה חמורה שהוא בעצמו יוליך אותה אצל אביה ואמה והוכרח אביו לעשות רצונו כי ראה שאם יעכב בידו ימות מרוב דאגתו, וישלחהו עם הבת ויעש לה תכשיטין הרבה וישכור בעבורו ספינה אחת וישלח עמו כמה אנשים יורדי הים שיודעים לשמרו בלב ימים וילכו להם, ואחר ארבעה חדשים הגיעו קרוב לעיר המלוכה של אבי הנערה וכאשר קרבו ליבשה ועודם בתוך הים בא עליהם רוח סערה גדולה וחזקה וטבעה הספינה בים, והיה בן העשיר והנערה אחוזים זה את זה ומטורפים בים.
והנה צייד אחד זרק עצמו לתוך הים וימשכם בנס גדול ויעלה אותם מן הים לשלום ויאמרו לו: מה נשלם לך גמול על זאת 'תִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ'? ויאמר להם איני רוצה לא מעות ולא מלבושים אלא רק הדבר הזה, והוא כי עתה תלכו לצד זה שתי שעות ברגליכם ותמצאו פונדק אחד גדול ורחב ידים, תכנסו בו ותשלחו משם רץ להמלך אבי הנערה שאתם עומדים בפונדק, ואז המלך יצא במרכבה וחיל בכבוד גדול לקראתם כי מן הפונדק עד העיר יש רק שלשה שעות, ואחר שיקבל אתכם המלך ותבואו לחצר המלוכה ודאי תנשאו זה לזה כי המלך יתן את בתו לך ותעשו חופה שם, ובליל החופה אחר גמר הסעודה שילכו המזומנים כל אחד למקומו וחצר המלך גם כן כל אחד יכנס בחדרו, אז קודם שאתה תבא על בת המלך תצאו אתה והיא לבדכם מן החדר ותבואו בלילה לכאן אצלי, כי הדרך ישר לפניכם ולא תתעו בו, ותביאו עמכם מרא וחצינא וגם עצים ומחצלת, כי הוא מלאכתו צייד ורוצה לעשות לול אחד בתוך הקרקע עמוק ייקרה אותו בעצים כדי להניח בו הדגים לשמרם בו, ורק בזה הוא ירצה ולא באופן אחר, ואין אתם רשאים להביא עמכם שום אדם כי אם רק אתם לבדכם תבואו, וזהו הגמול שלי בעד הצלתכם שהצלתי אתכם מן הים, על כן לכו לשלום ותעשו כאשר דברתי לכם!
ויתפלאו על דבריו ובעל כרחו עשו כאשר דבר, וילכו דרך ישר עד הפונדק כאשר אמר הצייד, וישלח בן העשיר רץ מן הפונדק לבית המלך העירה, ויאמר לו הנה בתך עמי אשר צדתי אותה מן השביה ממתינים עליך בפונדק, וישמחו המלך והמלכה שמחה גדולה עד מאד, ויצא המלך במרכבה יקרה עם כל אנשי חיל וכל מיני זמר, ויבא לפונדק וירא את בתו וישקנה ויחבקנה, ותספר לו את כל הטובה אשר עשה עמה בן העשיר, ויגידו למלך מטביעת האניה בים והם עלו היבשה דרך נס, ולא ספרו לו כלל מענין הצייד כי כן צוה להם.
ויבא המלך העירה ויעש משתה גדול, ואחר שבוע נתן את בתו לו לאשה, ובליל החופה מחצות היום התחילו בסעודה ומיני זמרה ויאכלו וישתו, ובשעה שנית מן הלילה הלך כל אחד למקומו, וגם בני ביתו של המלך כל אחד נכנס בחדרו, והחתן והכלה גם כן נכנסו בתוך חדר חופתם, ואחר שידעו שהיו ישנים הכל בחדריהם יצאו החתן והכלה מחדרם ויקחו עמהם מרא וחצינא ועצים ומחצלת אשר הכינו מן היום אצלם בחצר המלך במקום אחד, ויתנכרו וישימו הכל על שכמם ויצאו מן העיר וילכו דרך ישר על המסילה עד שהגיעו בלילה אצל מקום הצייד וישמח לקראתם ויברכם, ויאמר להם הוא איש זקן וחלש ואינו יכול לחפור בידו, לכן אתם תחפרו הגומא עמוקה וארוכה בשביל שמירת הדגים בתוכה, ויחפרו כאשר צוה אותם, וכאשר צייר להם המידה אחר כך אמר תקרו אותה בעצים ורק תשימו לה פתח פתוח מצד אחד ויעשו כן, אחר כך אמר תניחו המחצלת על העצים ויניחו, ויאמר תשימו עפר על המחצלת וישימו, אחר כך אמר רוצה הוא ליכנס בתוכה לידע אם עשויה בטוב, ויכנס וישכב בתוכה.
ואחר שנשתטח בתוכה אמר להם שמעו נא דברי! הוא אינו צייד ואינו מן החיים אשר חיים על פני האדמה אלא הוא אותו חסיד אשר אתה פרעת בעבורו בעיר קושטא לבעלי החוב שני אלפים זהובים להצילו מן חרופים וגדופים וקללות של בעלי החוב, ולא הנחת לקברו אלא עד שפרעת חובותיו ונקבר בכבוד על ידך, ואותו היום אשר עברה רוח סערה בים וטבעה האניה וכל אשר בה גם אתם הייתם מוכנים לטבוע, אך אותה הצדקה אשר עשית עמי הגינה עליך ועל הנערה שהיא בת זוגך להציל אתכם מן הרעה הזאת, אך אמרו בית דין של מעלה צריך שיהיה הנס של הצלתכם על ידי אותו האדם עצמו שעשית עמו את החסד הגדול הוא לפרוע בעדו שני אלפים זהובים ולא עוד אלא שפרעת תכף ומיד קודם שיקבר כדי שיהיה נקבר בכבוד, ולכן אותו היום שטבעה האניה השיבו רוחו אל גוייתו שנקברה בקושטא, ובא לכאן בצורת צייד והציל אתכם, ועתה כיון שחזר וחיה ובא לכאן צריך לו קבורה חדשה כאן, ולכן כאשר עשיתי עמכם חסד בהצלתכם כן אתם עשו עמי חסד לעת עתה ותשלימו קבורתו לחפות פתח הגומא בעצים ועפר, ועוד תוסיפו עפר על הגל ותלכו לבתיכם לשלום! עד כאן המעשה.
ראו נא כמה פלאות יש בדבר זה שלא די בזכות הצדקה אשר עשה עם החסיד שיעשו לו נס להצילו מן הטביעה שאפשר להיות זה הנס מאליו בכמה אופנים, אלא נעשה דבר פלא יותר שזה החסיד שעשה עמו הצדקה הוא יחיה ויקום מקברו ויבא דרך נס מקושטא ויציל את זה בעל הצדקה הוא בעצמו מדה כנגד מדה, ולזה אמר 'אֵין הַצְּדָקָה מִשְׁתַּלֶּמֶת, אֶלָּא לְפִי גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁבָּהּ' דהיינו ששכרה יהיה מדה כנגד מדה, ובתשלומין שלה יהיה דברים מכוונים אל מעשה החסד שנעשה בה ודוק היטב.
ומה שאמר 'בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה' נראה לי בס"ד לכן תמצא נקודת החסד הוא סגו"ל שהוא שלש נקודות כי בשלשה דברים יש יתרון לחסד על הצדקה.
כָּל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, כְּאִלּוּ מִלְּאוֹ לָעוֹלָם כֻּלּוֹ חֶסֶד. נראה לי בס"ד האי 'מִשְׁפָּט' קאי על משפט של הצדקה עצמה כלומר יהיה דיין לשפוט את עצמו במצות הצדקה כי יאמר חנני השי"ת וכי יש לי כל, לכן מחוייב אני לתת צדקה מן ממוני, אף על פי שאין תובעים אותי, ואז יפריש צדקה מממונו, ובודאי צדקה זו תהיה מושללת מגאוה וקנאה ומכעס ועצבון, ותהיה מונחת אצלו בתורת פקדון, וכשיצטרכו הגבאים לגבות יתן להם ממנה, וכמו שכתב רבינו מהר"י אלשיך ז"ל בזה בפסוק (שמות כה, ב) 'וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה' עיין שם. והנה אם יעשה כך ודאי תהיה מצות הצדקה שליטה במעשה ודבור וכונה ומחשבה שהם כנגד ד' אותיות הוי"ה וארבע עולמות אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשיה], וידוע כי המחשבה היא בסוד עולם האצילות, ומי שמחשבתו טובה ונכונה ממשיך שפע מעולם האצילות, וידוע שפע עולם האצילות הוא בסוד הוי"ה דמלוי יודין [יו"ד ה"י וי"ו ה"י = חֶסֶד 72] שעולה מספר חֶסֶד, וזהו שאמר כָּל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט רוצה לומר משפט של הצדקה שיהיה הוא השופט לשפוט את עצמו במעשה הצדקה אף על פי שאין תובעין אותו, מוכרח שיהיה זה שלם במצוה זו בחלק המחשבה, וכיון דהושלם אתו חלק המחשבה שהוא סוד אצילות חשיב כְּאִלּוּ מִלְּאוֹ לָעוֹלָם כֻּלּוֹ חֶסֶד כי שפע האצילות הוא על ידי שם הוי"ה דיודי"ן שהוא מספר חֶסֶד.
ובזה יובן בס"ד הטעם שתמצא אותיות 'צְדָקָה' במילואם כזה צד"י דל"ת קו"ף ה"א אותיות המילוי הם אֶלֶף יָדוֹת, וידוע בהאצילות הוא מספר האלפים, ונמצא אֶלֶף יָדוֹת הוא שפע האצילות לרמוז אף על פי שהצדקה בעשיה עם כל זה אפשר שתעלה ותמשיך שפע מן האצילות שהוא אֶלֶף יָדוֹת.
ובזה יובן בס"ד מה שאמר שֶׁמָּא תֹּאמַר: כָּל הַבָּא לִקְפֹּץ קוֹפֵץ, רוצה לומר כל הבא לקפוץ מעולם העשיה ששם הוא מקום מצות הצדקה קופץ לעולם האצילות להמשיך שפע אֶלֶף יָדוֹת תַּלְמוּד לוֹמַר: 'מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹקִים' (תהלים לו, ח) רוצה לומר שפע האצילות שהוא נקרא בשם חֶסֶד ששם הוא ההוי"ה במלוי יודין שעולה חֶסֶד הוא יקר ולאו כולי עלמא יכולין לקפוץ שם, יָכוֹל אֲפִלּוּ יְרֵא שָׁמַיִם? כלומר בעל יראת הרוממות שזה נקרא ירא שמים באמת שיראה זו תתייחס לשמים ולא לארץ כידוע, כלומר גם בעל יראה זו תהיה הקפיצה לאצילות קשה ויקרה אצלו, תַּלְמוּד לוֹמַר: וְחֶסֶד הֳ' (תהלים קג, יז) הוא שפע האצילות שהוא בשם הוי"ה שמספרה חסד אשר משתלשל מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם, רוצה לומר מעולם האצילות עד עולם העשיה, הנה הוא מצוי אצל יְרֵאָיו אלו בעלי יראת הרוממות שיראתם תתייחס אליו יתברך ולא בעבור טובת עצמן, וזהו יְרֵאָיו דייקא.
ובאופן אחר נראה לי בס"ד כָּל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט מלשון (מלכים ב' יז, כו) 'מִשְׁפַּט אֱלֹקֵי הָאָרֶץ' כלומר דרך ומנהג שלה כי הצדקה משפטה ומנהגה שיעשנה בתכלית השמחה, ועוד מה שיתן לא יהיה נחשב לכלום בעיניו כדי שלא יתגאה בה, גם יחשוב כי משלו יתברך הוא נותן ולא משל עצמו, ועוד יתן כפי יכלתו. ואם יעשה הצדקה כמשפטה אז נחשב לו זה המעט שנתן כנגד כל מה שנתנו הכל, וכאשר כתבנו באותו עשיר שנתן צדקה מרובה מאד וראה בחלום שמו כתוב בפנקס הצדקה בשמים אחר צדקה שנתן עני אחד שהוא דבר מועט, ותמה על הדבר והשיבו לו כאן החשיבות של המצוה לפי השמחה ולפי דעתו של אדם ומחשבתו, ולפי היכולת שלו, וכמו שנאמר מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו, וזהו שאמר כָּל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט שלה כי עשאה כתקנה בכל הני מלי שאמרנו כְּאִלּוּ מִלְּאוֹ לָעוֹלָם כֻּלּוֹ חֶסֶד, כלומר חושבים לו כאלו נתן כנגד כל הנותנים כולם!
שֶׁמָּא תֹּאמַר: כָּל הַבָּא לִקְפֹּץ קוֹפֵץ, רוצה לומר לקפוץ מסוף ותחתית הפנקס לראש הפנקס יוכל להשיג כן בנקל, תַּלְמוּד לוֹמַר: 'מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹקִים' רוצה לומר זה החסד שהוא שלם המביאו לידי קפיצה זו הוא יקר ולאו כל אדם זוכה לכך. יָכוֹל אֲפִלּוּ יְרֵא שָׁמַיִם? רוצה לומר אדם שזכה ליראת הרוממות גם כן קשה לו להשיג דבר זה, תַּלְמוּד לוֹמַר: וְחֶסֶד הֳ' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם, רוצה לומר תסד שיוכל לעלות מעולם תחתון לעולם עליון הוא מצוי אצל יְרֵאָיו בעלי יראת הרוממות וכדכתיבנא.
