וּמַה לֶּעָתִיד לָבוֹא, שֶׁהֵם עוֹסְקִים בְּהֶסְפֵּד, וְאֵין יֵצֶר הָרַע מִתְגָּרֶה בָּהֶם, אָמְרָה תּוֹרָה: נָשִׁים לְבַד וַאֲנָשִׁים לְבַד, עַכְשָׁיו שֶׁעוֹסְקִין בְּשִׂמְחָה, וְיֵצֶר הָרַע מִתְגָּרֶה בָּהֶן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! נראה לי בס"ד נקיט תרי מילי כנגד שני מיני יצר הרע האחד מצד החומר המוטבע באדם מעת הלידה וזה ודאי יתבטל על ידי אנינות וזכרון המיתה והשני יצר הרע הנקרא מַלְאָךְ רַע שנמשך ובא מצד הקליפה וזה לא יתבטל על ידי אנינות וזכרון המיתה ועל זה אמרו רז"ל בקידושין (קידושין פ:) 'מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו' (איכה ג, לט) אפילו בשעת אנינות יצרו של אדם מתגבר עליו, וכאותה מעשה שהביאו התוספות שם, אך לעתיד בביטול הקליפות גם זה היצר הרע יתבטל. ועל זה אמרו רז"ל שהיצר הרע נשחט לעתיד.
וזהו שאמר וּמַה לֶּעָתִיד לָבוֹא שֶׁהֵם עוֹסְקִים בְּהֶסְפֵּד, ואז ודאי יצר הרע הנעשה מכח החומר העכור שבאדם יתבטל באנינות והספד ועוד נמי אֵין יֵצֶר הָרַע שנמשך מן הקליפה מִתְגָּרֶה בָּהֶם מאחר דהקליפה בטלה שיבש מקורו אָמְרָה תּוֹרָה: נָשִׁים לְבַד וַאֲנָשִׁים לְבַד, עַכְשָׁיו שֶׁעוֹסְקִין בְּשִׂמְחָה, שהיצר הרע הנעשה מן החומר מתגבר ומוסיף ועוד יֵצֶר הָרַע השני שהוא מן הקליפה מִתְגָּרֶה בָּהֶן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!
עַל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁנֶּהֱרַג. נראה לי בס"ד לכך כתיב (זכריה יב, י) 'וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ' דידוע מה שכתב הרב מגלה עמוקות ז"ל בצורת אות א' דהיו"ד העליונה רומזת למשיח בן דוד ויו"ד התחתונה למשיח בן יוסף וזהו שנאמר 'וְהִבִּיטוּ אֵלַי' קרי ביה אל יו"ד 'אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ' את א' שר דקרו כי הוא נקרא שר וגדול בישראל לגבי משיח בן דוד.
צַדִּיקִים נִדְמֶה לָהֶם כְּהַר גָּבוֹהַּ, רְשָׁעִים נִדְמֶה לָהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. נראה לי בס"ד טעם לזה כי הצדיקים הם באחדות ונחשבים כולם חלק אחד לכן יצטרפו כוחות היצר של כולם ביחד ויהיו נראין לכל אחד ואחד כהר כי זה הוא שיעור של כולם, אך הרשעים נפרדין ובפירוד קיימי לכן כל אחד נדמה לו כח היצר שלו דוקא.
או יובן הצדיקים משברים כל יום כוחו של יצר הרע ובא להם כל יום כח חדש וכמו שאמרו (קידושין ל:) 'יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום' ולכן יצטרפו כל הכוחות של כל יום לפניהם ויהיו כהר, אך הרשעים אין משברים כח יצר הרע הבא להם ביום ראשון כדי שיבא להם יצר הרע חדש לכן נדמה להם כח הראשון בלבד שהוא שיעור קטן כחוט השערה.
או יובן בס"ד על פי מה שאמרו הראשונים ז"ל על פסוק (עמוס ד, יג) 'יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ' שיש חוטא בדיבור באומרו רוח הוא ואין בו ממש וזה ראוי שילמוד מוסר מההרים הגבוהים שבראם הקב"ה בעולם בשביל הרוח הקשה שלא יחריב העולם כי לולי ההרים היה חוזק שלו בא על בתי הישוב ומחריבם, אך עתה יפגע בהרים הגבוהים תחלה ויחלש כוחו, ולזה אמר יוֹצֵר הָרִים בשביל שֶׁבּוֹרֵא רוּחַ ולכן מַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ, שאינו יכול להנצל באומרו רוח אין בו ממש דהא קא חזו דרוח יש בו ממש ומחריב העולם דלכך הוצרכו ההרים הגבוהים להיות בעולם בשביל לשמור העולם מנזקין של הרוח עד כאן דבריהם.
והנה ידוע כי ברית הלשון מכוון כנגד ברית המעור ולכן הצדיקים ששמרו ברית הלשון גם כן בשביל שלמדו מוסר מן ההרים לכך יצר הרע נִדְמֶה לָהֶם כְּהַר גָּבוֹהַּ, אך הרשעים מלבד שחטאו בברית הלשון עוד חטאו בברית המעור שכנגדו שפגעו בעריות שעשו שתי פתילות בנר אחד ולא למדו מוסר לזה מן השערות שבראש האדם שברא הקב"ה לכל שער אחד גומא אחת שאם היו שתי שערות בגומא אחת נזוק מאור עיניו של אדם, ולכן הם שלא למדו מוסר מן השער ועשו ב' פתילות בנר אחד בחטאם בברית המעור לכן נִדְמֶה לָהֶם יֵּצֶר הָרַע כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה לומר להם למה לא לקחתם מוסר מן השער לשבר יצר הרע זה שהחטיא אתכם בברית המעור?!
ועוד נראה לי בס"ד הטעם שנדמה לצדיקים כהר כי הצדיקים היו רואין בעיניהם מעשה העבירה כהר תבור ולכן היו מזדעזעים ופורשים ממנה לכך היצר הרע נִדְמֶה לָהֶם לעתיד כְּהַר גָּבוֹהַּ, אך הרשעים היו רואין בעיניהם מעשה העבירה לדבר קטן וקל מאד ולכך עברו עבירה לכך היצר הרע נִדְמֶה לָהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה כערך העבירה שהיה נראה בעיניהם.
ובאופן אחר נראה לי בס"ד, כי היצר הרע מוכרח שיש בו חלק טוב כי אי אפשר להתקיים הקליפה ברע בלבד ולכן מבקשים בבקשה המתוקנת מרבינו הרש"ש ז"ל 'הַפְרֵד נָא מֵעָלֵינוּ צַד הָרַע שֶׁבְּיֵצֶר הָרַע' מכלל דאית ביה צד טוב, והצדיקים משתמשין ביצר הרע בחלק הטוב שבו בלבד לצורך עונה ופריה ורביה ואכילה ושתיה ההכרחית ועונג שבת ויום טוב ואין משתמשים בכולו דהיינו בחלק הרע שבו גם כן אבל הרשעים משתמשין בכולו גם ברע שבו, והנה יֵצֶר [300] גימטריא ש' ועם אותיות הָרַע הרי צירוף 'שַּׂעֲרָה' לכן לרשעים נִדְמֶה לָהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה כי הם נשתמשו בשערה כולה אך הצדיקים לא נשתמשו בכל השערה שרומזת על יצר הרע כי אותיות 'עש' דשערה רומזים על חלק הרע עש יאכלם ונשאר אותיות 'הר' רומזים לחלק הטוב לכך נִדְמֶה לָהֶם כְּהַר שהוא אותיות הר מן שערה הרומזת לכללות היצר הרע כולו.
או יובן בס"ד דכתבו חכמי המוסר ז"ל שהאדם צריך לראות עצמו בעולם הזה כספינה ההולכת בים שהיא עומדת תמיד בסכנה וגלי הים יסובבוה תמיד כן האדם הוא עומד בסכנת היצר הרע בעולם הזה ותמיד סובבין אותו כוחות היצר הרע שהם גלים הבאים להטביע הספינה. ובזה פרשתי בס"ד הטעם שהאדם נקרא 'גֶּבֶר' שהוא מספר 'סְפִינָה' [205] שצריך לראות עצמו תמיד כספינה המהלכת בים שצריך לשים לב על שמירתה בכל רגע, ולכן הצדיקים שהיו רואין עצמן תמיד כמו ספינה בים שלא היה יכול היצר הרע להכשילם, על כן ידמה להם היצר הרע לעתיד כְּ'הַר' [205] שהוא מספר סְפִינָה, אך הרשעים שעשו רשע בעולם הזה שדבקו בה ולא שבו ולא זזו ממנה ולכך היתה עבירה גוררת עבירה כי העון שעשו נעשה רשעה לשון נקבה שדרכה להתעבר ולהוליד בנים כן הם היתה עבירה גוררת עבירה ועושה כמה תולדות שלא היתה בסוג רשע שהוא לשון זכר שאינו מוליד אלא היתה בסוג רשעה שהוא לשון נקבה לכך נִדְמֶה לָהֶם היצר הרע לעתיד כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, כי 'שַּׂעֲרָה' בהפוך אתוון 'רִשְׁעָה' שהיא לשון נקבה שדרכה להתעבר ולהוליד.
ועוד נראה לי בס"ד דאמרו רז"ל (ויקרא רבה לה, ב) 'הככר והמקל ירדו מוכרכין מן השמים אם זכו הרי ככר לאכול ואם לא זכו מקל לרדות', ופרשנו ככר רומז לכח היצר הטוב שהוא מחיה את האדם ומקל רומז לכח היצר הרע שהוא רודה ומכה באדם ולכן האבות סוף שמם 'מקל' לרמוז כי הם גברו על יצר הרע ושמו אותו תחת רגלם. והנה תרגום של 'מַּקֵּל' הוא 'חֻטְרָא' כמו שנאמר (במדבר כב, כז) 'וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל' ותרגם אונקלוס 'בְּחֻטְרָא' ואף על פי דכתיב חוטרא באל"ף יש לדרוש חוטרה בה"א כי במבטא הם אחד וכהאי גוונא כתב רבינו מהרש"ו [מורנו הרב רבי שמואל ויטאל] ז"ל בספר הכונות במאמר ציקי קדרה דחשיב לה קדרה בה"א יעוין שם. ונמצא חוטרה בה"א שהוא רומז ליצר הרע יש באותיות אלו חוט ואותיות הר והנה חוט רומז לכח הרע שבו שעל ידו נעשה חטא וחוט לשון חטא הוא אבל אותיות הר רומז לחלק הטוב שבו שהוא מרומם ועליון וגבוה, ולכן לצדיקים שנשתמשו בחלק הטוב שבו נִדְמֶה לָהֶם כְּהַר גָּבוֹהַּ ולרשעים שנשתמשו בחלק הרע שבו נדמה להם כְּחוּט שרומז לחלק הרע שבו.
וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תָּמֵהַּ עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה ח, ו) "כִּי יִפָּלֵא בְעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא". הנה נודע כי פליאה זו שיתפלא הקב"ה עושה אותה לעיני הצדיקים כדי להטיב לבם שיחשבו שהם כבשו היצר הרע וכמו שכתב הרב אהל יעקב ז"ל ושאר מפרשים ז"ל וכל זה הוא עושה בחסדו יתברך לעשות שאינו זוכה כזוכה.
ובזה יובן בס"ד (שמות כ, ה) 'וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי' תיבת 'לַאֲלָפִים' בהפוך היא 'לַפְּלָאִים' רוצה לומר הפלאים שמראה הקב"ה לעתיד שגם בעיניו יפלא, כל זה עושה בשביל אוהביו ושומרי מצותיו הם הצדיקים שבזה יטב לבם וישמחו בחשבם שהם כבושו היצר הרע.
יֵצֶר הָרַע בִּתְחִלָּה דּוֹמֶה לְחוּט שֶׁל בּוּכְיָא, וּלְבַסּוֹף דּוֹמֶה כַּעֲבוֹתוֹת הָעֲגָלָה. נראה לכן תמצא מנהג אנשי עירינו יע"א שקורין היהודים לחוטי עכביש 'חוט השטן' ושורש דבר זה הוא על פי מאמר זה כאן דרבי אסי.
ונראה לי בס"ד מה שדימו תחלתו לְבּוּכְיָא שהוא קורי עכביש שאלו נעשים מן הריר של עכביש כי כן יצר הרע תחילתו מתהווה אצל האדם מן דיבור אסור שהוא ריר הפה. או יובן לרמוז שהוא נימוח על ידי הדמעות והבכיה תכף כמו קורי עכביש דנימוחים תכף במים וסופו כַּעֲבוֹת הָעֲגָלָה כי 'עֲבוֹת' בהפוך אתוון 'תּוֹעֵב' וגם הוא למפרע 'תּוֹבֵעַ' כי מראה עצמו מיעץ לאדם באהבתו בו אך באמת הוא תועב אותו כי אחר כך עולה ומקטרג ותובע דין עליו למעלה כי הוא שטן הוא יצר הרע. גם אמר הָעֲגָלָה כי 'עֲגָלָה' בהפוך אתוון 'גְּעָלָהּ' שגועל באדם וגם הוא בהפוך אתוון 'לַעֲגָהּ' שלועג ומשחק בו.
נמצא תחלתו דומה לעכביש, ונראה לי בס"ד עַכָּבִישׁ 'עַיִן כַּף בִישׁ' שעושה לעין האדם וכף האדם ביש בעצתו כי כל מעשה תתיחס לכף וכל התחלה של עבירה תהיה מן העינים. והנה זה העכביש בלשון המקרא הוא 'שְׂמָמִית' וחלק שמו לשתים וקרי ביה ש' ממית והיינו כי ש' מספר 'יֵצֶר' שהוא ממית את האדם היא דומה לשממית. ובזה יובן (משלי ל, כח) 'שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ' רוצה לומר שממית זה יצר הרע בְּ'יָדַיִם' חלק התיבה לשתים וקרי בה 'יד מי' דהתשובה מכונית בשם יד באה מן בחינת מ"י שהיא הבינה שמשם אור תשובה עלאה בה נתפס היצר הרע ונמסר ביד האדם.
ובזה יובן דכתיב בישעיה (ישעיה נט, ה) 'בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי בִּקֵּעוּ וְקוּרֵי עַכָּבִישׁ יֶאֱרֹגוּ' בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי הם כוחות היצר הרע שנקרא צִפְעוֹנִי, בִּקֵּעוּ להוליד אפרוחים רעים ואלה תחילתם היו רכים ודקים שהם כמו קוּרֵי עַכָּבִישׁ הרכים ודקים כך הם יֶאֱרֹגוּ במלאכתם ורק האדם לא נשמר מהם ונפל בידם.
אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בְּנִי, שְׁאַל מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ, וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ. ידוע שיש הפרש בין משמעות שאלה לבין משמעות בקשה כי בקשה היא על התכלית והיכן נרמזה בכתוב הזה דלא אמר אלא (תהלים ב, ח) 'שְׁאַל מִמֶּנִּי'? ונראה לי בס"ד דנרמזה הבקשה כמו שנאמר (שם) 'וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ' והיינו סוף אותיות 'אָרֶץ' יש אותיות 'בַּקֵּשׁ' רוצה לומר אני נותן לך רשות על בקשה גם כן ולא על שאלה בלבד.
והשיב 'אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ אֶלָּא חַיִּים' פירוש אורות המוחין שנקראים חַיִּים. גם חַיִּים 'חי ים' כלומר חיבור יסוד הנקרא חי במלכות הנקראת ים בתמידות דלא פסיק, וידוע כי משיח בן דוד הוא יסוד דלאה ומשיח בן יוסף יסוד דרחל וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י בפרשת תצוה, לכן בקש חיים 'חי ים' על בחינתו.
ולזה אמר לו הקב"ה כְּבָר הִתְנַבֵּא עָלֶיךָ דָּוִד אָבִיךָ (תהלים כא, ה) 'חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ' תיבת לּוֹ עולה לֵאָה [36] כי לאה אינה במקום המיתה וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל אם כן יש לך חַיִּים בלאו הכי גם לּוֹ היסוד שכלול מן ששה קצות וששה פעמים ששה עולה 'לּוֹ'.
שֶׁבַע שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ לַיֵּצֶר הָרַע. נראה לי בס"ד בזה הכתוב (משלי כד, טז) 'שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם' אם יפול ביד היצר הרע שיש לו שבע שמות לא יעזבנו הקב"ה בידו אלא וקם. ונרמז באות וא"ו על תורה שבעל פה שהיא ששה סדרים כמנין וא"ו והיא תבלין ליצר הרע וזה וָקָם 'וא"ו קָם' רוצה לומר על ידי התורה נעשה קימה לצדיק.
נמצא לפי זה שמות היצר הרע הכתובים בתורה הם שנים שהם שם 'רַע' שקראו הקב"ה ושם 'עָרֵל' שקראו משה רבינו ע"ה. ונראה לי כי לכן תמצא עיקר שמו השגור בפי הכל הוא שם יֵצֶר הָרַע כי 'יֵצֶר' גימטריא 'עָרֵל' [300] והוא שם שקראו משה רבינו ע"ה ו'רַע' הוא שם שקראו הקב"ה ונמצא ראשי תיבות כל שמותיו הם מספר 'רע מת' [רַע, עָרֵל, טָמֵא, שׂוֹנֵא, מִכְשׁוֹל, אֶבֶן, צְפוֹנִי=710] שסופו חלק רע שבו יהיה מת שיתבטל לגמרי ועם שבעה כוללים של ראשי תיבות שמותיו הם מספר 'נחש שטן' [717] בדקדוק.
מֹשֶׁה קְרָאוֹ: 'עָרֵל'. נראה לי בס"ד בזמן שקראו הקב"ה 'רַע' לא היה אדם מצווה עדיין בעסק התורה כי לא נצטוה ונתחייב אלא בשבע מצות ואם כן יצר הרע של ביטול תורה לא היה עדיין בעולם דאף על גב דאדם הראשון היה עוסק בתורה לא היה מצווה בזה, אך כשקבל משה רבינו ע"ה תורה מסיני נצטוו ישראל בעסק התורה ואז נעשה יצר הרע של ביטול תורה להחטיא את האדם שלא יעסוק בתורה וידוע כי עסק התורה הוא רמוז באות למ"ד לכן כשראה משה רבינו ע"ה שנעשה יצר הרע לביטול תורה הוסיף אות ל' על שם רַע שהיה ליצר הרע מתחלה וקראו 'עָרֵל'.
ומה שקראו דוד המלך ע"ה בשם 'טָמֵא', נראה לי בס"ד כי עיקר הכורת שמכרית היצר הרע הוא הזמירות ולכן קודם נָחָשׁ יש אותיות זֶמֶר, ובזה פרשתי בס"ד מה שאמר הקב"ה לנחש (בראשית ג, טו) 'וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ' כלומר בראש שמך שהוא זֶמֶר שיתגבר עליך בו, 'וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב' אותיות שלך, כי אחר נָחָשׁ יש תס"ט לשון הסטאה שהוא סוטה את האדם, והנה דוד המלך ע"ה קראו 'טָמֵא' כי ראה דמשה רבינו ע"ה קראו 'עָרֵל' ואם תסיר מספר זֶמֶר [247] מן עָרֵל [300] ישאר מספר טָמֵא [50+כללות אותיות=53] שזה החלק לא ימחה בזמר אלא בתורה דמבינה נפקא שיש בה חמשים שערים ובזה מכניע ומבטל הסטרא אחרא שהוא מספר חמישים.
אבל שלמה המלך ע"ה קראו 'שׂוֹנֵא' נראה לי כי לקח מספר עָרֵל [300] שקראו משה רבינו ע"ה ומספר טָמֵא [50] שקראו אביו הרי כאן מספר ש"ן והוסיף על זה כללות אותיות 'עָרֵל טָמֵא' שהם ששה הרי כאן שי"ן וא"ו נו"ן והוסיף עוד אחד כללות הכל הרי כאן אותיות 'שׂוֹנֵא' [357].
ובא ישעיה הנביא ע"ה וקראו 'מִכְשׁוֹל' כי לקח 'שון' [356] מן שׂוֹנֵא ועשה מהם אותיות 'כשול' [356] דמכשול ונשאר אות א' דְּשׂוֹנֵא הוסיף עליו מספר זֶבֶל שהוא כינוי ליצר הרע וכינוי לקליפה שנקראת זֶבֶל [39] כמו שאמר מר אדוני אבי ז"ל הרי נעשה אות א' מספר מ' והניח על כשול ונעשה 'מִכְשׁוֹל' [396].
ובא יחזקאל הנביא ע"ה וקראו 'אֶבֶן' דידוע מה שאמר הכתוב (בראשית א, לא) 'וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד' ביום שישי ודרשו רז"ל (בראשית רבה ט, יא) 'טוֹב' זה יצר הטוב, 'מְאֹד' זה יצר הרע, וקשה איך אומר על יצר הרע 'מְאֹד'? אך הכונה הוא על חלק הטוב שביצר הרע כי אי אפשר שלא יהיה בו חלק טוב אשר ממנו נעשית פריה ורביה ששקולה כנגד כל המצות ולזה החלק הטוב שבו קורא אותו מְאֹד שהוא 'טוֹב מְאֹד' וזה החלק הטוב שביצר הרע הוא נקרא גֶּשֶׁם של האדם לכן מספר גֶּשֶׁם [343] הוא מספר 'הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים' (תהלים קלג, א). והנה יחזקאל הנביא ע"ה ראה שקראו ישעיה הנביא ע"ה מִכְשׁוֹל [396] שהוא מספר שצ"ו הסיר ממנו מספר גֶּשֶׁם [343] שהוא חלק הטוב שבו שהוא 'הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים' ונשאר בו מספר אבן שהוא חלק הרע שבו לכך קראו 'אֶבֶן' [53].
אך יואל הנביא ע"ה קראו 'צְפוֹנִי' כיון על יצר הרע המצפין רוע עצתו שהוא מתחפש בבגדי יצר הטוב שמדבר עם האדם דברים שמראה לו שהוא מיעצו לדבר מצוה אך תחתיהם תעמוד הבהרת שמפילו בזה בעבירה ולזה היצר הרע קראו 'צְפוֹנִי', ולכן על זה היצר הרע הבטיחם הקב"ה (יואל ב, כ) 'וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם' כי יצר הרע הגלוי צריך שהאדם ירחקהו כי 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' (ברכות לג:).
שְׁלֹמֹה קְרָאוֹ: 'שׂוֹנֵא', שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כה, כא) "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לֶחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם, כִּי גֶּחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ, וַה' יְשַׁלֶּם לָךְ" אַל תִּקְרִי: "יְשַׁלֶּם לָךְ", אֶלָּא: "יַשְׁלִימֶנּוּ לָךְ". נראה לי בס"ד אמרו רז"ל (קידושין ל:) בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, ותורה שבכתב היא בחינת שם הוי"ה ותורה שבעל פה בחינת שם אדנ"י ונקראו בשם לֶחֶם ובשם מָיִם, אחד כנגד תורה שבכתב ואחד כנגד תורה שבעל פה, ועל ידי לימוד שניהם שהם בחינת הוי"ה אדנ"י שמספרם צ"א אז גֶּחָלִים [91] שהם מספר צ"א אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ ופירש מהיכן יבואו גחלים אלו ואמר וַה' יְשַׁלֶּם לָךְ, כל מקום שאומר וה' הכונה הוא ובית דינו כלומר שם הוי"ה ושם אדנ"י. ואמר 'עַל רֹאשׁוֹ' כי הכנעת הסטרא אחרא בראש שלהם לכן הנחש נהרג בראשו.
ומה שאמר 'יַשְׁלִימֶנּוּ לָךְ' כי תורה שבכתב היא חמשה ספרים ותורה שבעל פה ששה סדרים אך תורה שבעל פה כפולה כמו שאמר זכריה הנביא ע"ה 'מְגִלָּה עָפָה' (זכריה ה, א) ואם כן היא מספר י"ב ועם חמשה של תורה שבכתב הרי י"ט ואם תוסיף י"ט על מספר שׂוֹנֵא [357] יהיה מספר שָׁלוֹם [376] וזהו 'יַשְׁלִימֶנּוּ לָךְ' שמגיע לך שלום גם מן היצר הרע וכמו שאמרו (תלמוד ירושלמי ברכות סז:) באברהם אבינו ע"ה (נחמיה ט, ח) 'וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ' לִבּוֹ לא נאמר אלא לְבָבוֹ.
(יואל ב, כ) "וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה", לְמָקוֹם שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין לְהִתְגָּרוֹת בָּהֶן. פירוש בנוקבא דתהומא רבא, 'פָּנָיו אֶל הַיָּם הַקַּדְמֹנִי' שֶׁנָּתַן אֶת עֵינָיו בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְהֶחֱרִיבוֹ וכו' פירש הרב פתח עינים אם תניח אות ע' בצפוני יהיה צִפְעוֹנִי שהוא נחש הנושך עיין שם. ובזה יובן מאמר רז"ל (עבודה זרה כ.) 'מַלְאַךְ הַמָּוֶת מָלֵא עֵינַיִם' שמניח עי"ן בכל צפוני וצפוני אשר בלבבות בני אדם. ובזה יובן רמז הכתוב באיוב (איוב טז, ט) 'צָרִי יִלְטוֹשׁ עֵינָיו' שמניח עין בתוך צפוני כדי שיהיה צִפְעוֹנִי לישוך וְ'צָרִי' אותיות 'יֵצֶר'. ובזה יובן מה שאמרו בגמרא דמציעא (בבא מציעא קז: על הפסוק בדברים ז, טו) וְהֵסִיר הֳ' מִמְּךָ כָּל חֹלִי - זֶה עַיִן, רוצה לומר עי"ן של צִפְעוֹנִי, ולכן נאמר בבלעם (במדבר כד, ד) 'נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם' שהניח וגילה בעצתו אות עי"ן בכל צפוני שבלבבות בני אדם שעל ידי עצתו חטאו בזנות בשיטים ובזה נשוכו שנפלו כ"ד אלף.
ועוד נראה לי בס"ד אומרם 'שֶׁנָּתַן אֶת עֵינָיו בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְהֶחֱרִיבוֹ וְהָרַג תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבּוֹ', שזה נרמז בשם 'יצר רע' שהוא יצרר ע' שהם שבעים סנהדרין שיושבים בלשכת הגזית שהיא בכלל בית המקדש ומקודשת ועליהם אמר 'הָרַג תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבּוֹ' רוצה לומר תלמידי חכמים שיושבים בו שהם ע' סנהדרין ולזה אמר 'נָּתַן עֵינָיו' רוצה לומר אות עי"ן שלו.
או יובן קודם אותיות 'יֵצֶר' יש אותיות 'קטף' שקטף בית המקדש וקטף תלמידי חכמים שבו, ולזה אמר (יואל ב, כ) 'פָּנָיו' רוצה לומר מה שרמוז באותיות שקודם שמו זה עשה 'אֶל הַיָּם הַקַּדְמֹנִי' הוא בית ראשון שקטף אותו, 'וְסֹפוֹ' רוצה לומר סוף אותיות יֵצֶר שהם אותיות 'כקש' זה עשה 'אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן' בית שני ששרף אותו כשריפת קש על ידי טיטוס הרשע שנשרף באש הדיוט והיה כקש לשריפה. גם נרמז במספר 'כקש' [420] שהוא מספר ת"ך שהיה זה בשנת ת"ך לבניינו. 'וְעָלָה בָאְשׁוֹ' שמניח עכו"ם ומתגרה בישראל וזה סרחונו שאינו יכול לטעון לכך נברא להחטיא ושליחותיה עביד דאם כן למה מניח עכו"ם ומתגרה בישראל?! 'וְתַעַל צַחֲנָתוֹ' אותיות 'חצות נו"ן' דאז נחצץ נו"ן של נחש ושטן להיות שני אותיות מ"י כמו שאמרו המקובלים ז"ל.
אָזַל תָּלָה נַפְשֵׁיהּ בְּעִיבְרָא דְּדָשָׁא. פירש רש"י ז"ל נשען על בריח הדלת כאדם שמחשב ומצטער. ויש להבין למה לא נשען על כותל וכיוצא והלך להשען אצל הדלת?
ונראה לי בס"ד דאיתא בגמרא (שבת לא:) מכריז רבי ינאי חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לביתיה עביד, דמדמה היראה לבית והחכמה לשער, ולכן אביי שחשב בדעתו דלא הוה מצי לאוקמיה אנפשיה אם היה מתייחד עם אשה נמצא עודנו בחכמה שהיא שער ולא נכנס עדיין לשלימות היראה שהיא בית לכן היה נשען ועומד אצל הדלת רוצה לומר עודני בשער ולא נכנסתי לבית שהוא שלימות היראה.
תָּנָא לֵיהּ הַהוּא סָבָא: כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ. יש להבין איך נתיישבה דעתו בדברים אלו דאם הוא יצרו גדול מיצרם של אותם האיש והאשה הנה גם הוא גדול כוחו מכוחם לשבר ולכפות יצרו, ואמאי הוא שיער בדעתו דלא מצי והם מצו ולא אכפת להו כלל?
ונראה לי בס"ד דרמז לו כי השערתו זאת לא היתה מכוונת כי מחמת שהוא אינו מלומד בכך נראה לו אותו דבר חידוש ולכך שיער בעצמו אך הם היו מורגלים בכך ולא אכפת להו.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו בְּכָל יוֹם וָיוֹם. כך גירסא העקרית דגרסינן כאן מִתְחַדֵּשׁ ובדברי ריש לקיש מִתְגַּבֵּר. ונראה לי בס"ד רבי יצחק איירי ביצר הרע הנמשך ובא מצד הקליפה, ולזה אמר מִתְחַדֵּשׁ כי כנגד כל יום יש קליפה בפני עצמו, אך ריש לקיש איירי ביצר הרע הנמשך ובא מצד חומר העכור שבאדם וזוהמת הנחש הכרוכה בו וכנגד זה אמר מִתְגַּבֵּר.
