|
טקסט הדף מנוקד
מִשּׁוּם הַבְעָרָה
אֲמַר לֵיהּ פּוֹק תְּנִי לְבָרָא הַבְעָרָה וּבִשּׁוּל אֵינָהּ מִשְׁנָה וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר מִשְׁנָה בֵּית שַׁמַּאי הִיא דְּאָמְרִי לָא אָמְרִינַן מִתּוֹךְ שֶׁהוּתְּרָה הוֹצָאָה לְצוֹרֶךְ הוּתְּרָה נָמֵי שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הָכָא נָמֵי לָא אָמְרִינַן מִתּוֹךְ שֶׁהוּתְּרָה הַבְעָרָה לְצוֹרֶךְ הוּתְּרָה נָמֵי שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ דְּאִי בֵּית הִלֵּל כֵּיוָן דְּאָמְרִי מִתּוֹךְ שֶׁהוּתְּרָה הוֹצָאָה לְצוֹרֶךְ הוּתְּרָה נָמֵי שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הָכָא נָמֵי מִתּוֹךְ שֶׁהוּתְּרָה הַבְעָרָה לְצוֹרֶךְ הוּתְּרָה נָמֵי שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ מַתְנִי' בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹלִיכִין חַלָּה וּמַתָּנוֹת לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵאֶמֶשׁ בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵהַיּוֹם וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי גְּזֵרָה שָׁוָה חַלָּה וּמַתָּנוֹת מַתָּנָה לַכֹּהֵן וּתְרוּמָה מַתָּנָה לַכֹּהֵן כְּשֵׁם שֶׁאֵין מוֹלִיכִין אֶת הַתְּרוּמָה כָּךְ אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַמַּתָּנוֹת אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לֹא אִם אֲמַרְתֶּם בִּתְרוּמָה שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי בַּהֲרָמָתָהּ תֹּאמְרוּ בְּמַתָּנוֹת שֶׁזַּכַּאי בַּהֲרָמָתָן גְּמָ' קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁהוּרְמוּ מֵהַיּוֹם וְשֶׁנִּשְׁחֲטוּ מֵהַיּוֹם וְשֶׁהוּרְמוּ מֵאֶמֶשׁ וְשֶׁנִּשְׁחֲטוּ מֵאֶמֶשׁ מַנִּי מַתְנִיתִין לָא רַבִּי יוֹסֵי וְלָא רַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא אֲחֵרִים דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל הַמַּתָּנוֹת שֶׁהוּרְמוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב שֶׁמּוֹלִיכִין עִם הַמַּתָּנוֹת שֶׁהוּרְמוּ מֵהַיּוֹם וְשֶׁנִּשְׁחֲטוּ מֵהַיּוֹם לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא לְהוֹלִיכָן בִּפְנֵי עַצְמָן שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹלִיכִין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מוֹלִיכִין וְכָךְ הָיוּ בֵּית שַׁמַּאי דָּנִין חַלָּה וּמַתָּנוֹת מַתָּנָה לַכֹּהֵן וּתְרוּמָה מַתָּנָה לַכֹּהֵן כְּשֵׁם שֶׁאֵין מוֹלִיכִין אֶת הַתְּרוּמָה כָּךְ אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַמַּתָּנוֹת אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לֹא אִם אֲמַרְתֶּם בִּתְרוּמָה שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי בַּהֲרָמָתָהּ תֹּאמְרוּ בְּמַתָּנוֹת שֶׁזַּכַּאי בַּהֲרָמָתָן אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל הַמַּתָּנוֹת שֶׁמּוֹלִיכִין לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא עַל הַתְּרוּמָה שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹלִיכִין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מוֹלִיכִין וְכָךְ הָיוּ בֵּית הִלֵּל דָּנִין חַלָּה וּמַתָּנוֹת מַתָּנָה לַכֹּהֵן וּתְרוּמָה מַתָּנָה לַכֹּהֵן כְּשֵׁם שֶׁמּוֹלִיכִין אֶת הַמַּתָּנוֹת כָּךְ מוֹלִיכִין אֶת הַתְּרוּמָה אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי לֹא אִם אֲמַרְתֶּם בְּמַתָּנוֹת שֶׁזַּכַּאי בַּהֲרָמָתָן תֹּאמְרוּ בִּתְרוּמָה שֶׁאֵין זַכַּאי בַּהֲרָמָתָהּ אֲחֵרִים אוֹמְרִים לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל הַתְּרוּמָה שֶׁאֵין מוֹלִיכִין לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא עַל הַמַּתָּנוֹת שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹלִיכִין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מוֹלִיכִין לֵימָא אֲחֵרִים הִיא וְלָא רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רָבָא מִי קָתָנֵי שֶׁהוּרְמוּ מֵהַיּוֹם וְשֶׁנִּשְׁחֲטוּ מֵהַיּוֹם שֶׁהוּרְמוּ קָתָנֵי וּלְעוֹלָם שְׁחִיטָתָן מֵאֶמֶשׁ לֵימָא רַבִּי יְהוּדָה הִיא וְלֹא אֲחֵרִים אֲפִילּוּ תֵּימָא אֲחֵרִים וּבְהָנָךְ דְּנִשְׁחֲטוּ מֵאֶמֶשׁ אִי הָכִי הַיְינוּ רַבִּי יְהוּדָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ טְפֵלָה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי רַב טוֹבִי בְּרֵיהּ דְּרַב נְחֶמְיָה הֲוָה לֵיהּ גַּרְבָּא דְחַמְרָא דִּתְרוּמָה אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף אֲמַר לֵיהּ מַהוּ לְאַמְטוֹיֵי לְכֹהֵן הָאִידָּנָא אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי אוּשְׁפִּיזְכָנֵיהּ דְּרָבָא בַּר רַב חָנָן הֲוָה לֵיהּ אִסּוּרְיָיתָא דְחַרְדְּלָא אֲמַר לֵיהּ מַהוּ לְפָרוֹכֵי וּמֵיכַל מִנַּיְיהוּ בְּיוֹם טוֹב לָא הֲוָה בִּידֵיהּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אֲמַר לֵיהּ מוֹלְלִין מְלִילוֹת וּמְפָרְכִין קִטְנִיּוֹת בְּיוֹם טוֹב אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְמָחָר מְנַפֵּחַ מִיָּד לְיָד וְאוֹכֵל אֲבָל לֹא בַּקָּנוֹן וְלֹא בַּתַּמְחוּי הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב לְמָחָר מְנַפֵּחַ עַל יָד עַל יָד וְאוֹכֵל אֲפִילּוּ בַּקָּנוֹן וַאֲפִילּוּ בַּתַּמְחוּי אֲבָל לֹא בַּטַּבְלָא וְלֹא בַּנָּפָה וְלֹא בַּכְּבָרָה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אִין בְּיוֹם טוֹב לָא אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּיוֹם טוֹב וְאַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא מֵעֶרֶב שַׁבָּת תְּנָא סֵיפָא נָמֵי מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אִם כֵּן מָצִינוּ תְּרוּמָה שֶׁזַּכַּאי בַּהֲרָמָתָהּ וּתְנַן לֹא אִם אֲמַרְתֶּם בִּתְרוּמָה שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי בַּהֲרָמָתָהּ וְכוּ' לָא קַשְׁיָא רש"ימשום הבערה. שהיא מלאכה לעצמה קא סבר יש חלוק מלאכות ליום טוב ללקות שתים על שתי מלאכות משום יום טוב: הבערה ובשול. דיום טוב אינה משנה ללקות עליהן דמתוך שהותרו לצורך הותרו נמי שלא לצורך מן התורה: אינה משנה. לא נשנית מעולם בבית המדרש: ואם תמצא לומר משנה. אם יאמרו תנאים שנשנית ודאי בית שמאי שנאוה: מתני' אין מוליכין חלה. אע''פ שמותר בהפרשתה לא שרו ליה הולכתה אלא תקון לתקן עיסתו התירו לו ולא יותר: מתנות. הזרוע והלחיים והקיבה אף הן הרמתן הותרה לו שהרי נצטוה להרימן והיאך יאכל שאר הבשר ואע''פ שאין טובלין כשאר טבל לאסור הבשר באכילה מיהו אם לא פירש שאר הבשר מהן הרי הוא אוכלן ועובר בעשה הלכך הרמתן התירו ולא הולכתן וכולן משום גזרה דאין מגביהין אותם: גזרה שוה. לאו דוקא דכולה מדרבנן גזור אלא דומיא דגזרה שוה בדרבנן: מתנה לכהן. מעשרים וארבע מתנות כהונה הן: כשם שאין מוליכין. דבהא מודיתו לן שהרי מאתמול הוגבהה: שאינו זכאי. רשאי לא נתנו חכמים לאדם כח וזכות בהפרשתה: גמ' לא ר' יוסי ולא רבי יהודה אלא אחרים גרסינן: שמוליכין אותן כו'. ומתניתין קתני בין שהורמו מהיום וקס''ד דבנשחטו היום קא מיירי ואסר: על המתנות שמוליכין. הואיל וזכאי בהרמתן והוא הדין לחלה וחד מינייהו נקט: אלא על המתנות. ואפילו נשחטו מהיום משמע כי מתניתין: לימא אחרים היא ולא ר' יהודה. כלומר כר' יוסי ודאי לא אפשר לאוקמא כרבי יהודה מאי מי מצינן למימר דמתניתין נמי דוקא בשל אמש קאמר ומתוקם אליביה או נזקק על כרחנו לומר דלא כרבי יהודה: מי קתני. מתני' בין שהורמו ונשחטו מהיום ולעולם שחיטתן מאמש אבל בהנך דנשחטו ביום טוב מודו: לימא רבי יהודה היא ולא אחרים. כיון דמתניתין דוקא בדשל אמש קאי מדלא קתני נשחטו היום נימא דלא כאחרים דהא אחרים על המתנות קאמרי: בהנך דנשחטו מאמש. על המתנות דקאמרי אחרים בשל אמש קמיירי: טפלה. ר' יהודה מתיר לטפל ולהוליך של אמש עם של היום ואחרים סברי דאפי' לטפל נמי אסרי ב''ש ומתני' דלא איירי בטפלה כלל איכא למימר כרבי יהודה ואיכא למימר כאחרים: הלכה כרבי יוסי. ואליבא דב''ה דאפי' תרומה נמי מותר להוליך: אסורייתא. חבילות של חרדל בשרביטין והזרע בתוכן: מהו לפרוכי. השרביטין ולהוציא הזרע ביום טוב מי שרי בי''ט כשחיטה וכבישול או דלמא כיון דאפשר מערב יו''ט לא דתולדת דישה הוא: מוללין מלילות. דדש כלאחר יד הוא ואפילו בשבת לאו דאורייתא הוא אלא מדרבנן וביום טוב לא גזור: מלילות. של חטין שמולל בידיו כשהן רכים: גבי שבת גרסי' מיד ליד וגבי יום טוב גרסי' על יד על יד: מיד ליד. שלא כדרך חול: קנון. כלי הוא ראשו אחד רחב והשני עשוי כעין מרזב קצר ונותן הקטניות בתוך הרחב ומנענע והאוכל מתגלגל דרך המרזב והפסולת נשאר בכלי: תמחוי. קערה גדולה: על יד על יד. מעט מעט: אבל לא בטבלא כו'. דמחזי כמאן דעביד לצורך מחר שאין דרך לעשות בכלים הללו אלא הרבה: מערב יום טוב אין. המולל מערב יו''ט קתני ולא קתני המולל ביו''ט: אם כן. דמוללין מלילות ביו''ט מצינו תרומה שזכאי בהרמתה דסתם שבלין לא מפרישין תרומה עד שיעשו דגן והמוללן ביו''ט לאכלן מפריש מהן תרומה על כרחו: תוספותהכא נמי כיון שהותרה הבערה לצורך וכו'. וא''ת ומה צורך איכא במבשל גיד כיון שהוא אסור יש לומר כיון שהיה בדעתו של זה לאכלו היינו צורך יום טוב: אין מוליכין חלה ומתנות לכהן כו'. פי' לאו דוקא מוליכין דה''ה אם יבא הכהן לביתו לא יתנם לו וכן משמע בירושלמי דדמאי פרק הלוקח פירות בהדיא דקאמר התם מי שקרא שם לתרומת מעשר דמאי ולמעשר עני של ודאי לא יטלם בשבת אבל אם כהן ועני רגילים לאכול אצלו באין ואוכלין ובלבד שיודיעם פי' מאתמול וקאמר. עלה דההוא דקאמר לא יטלם היינו מתניתין לא יתנם ומייתי מהך דהכא אין מוליכין וכו' ומסיק ילפי' הוא מההיא וההיא ילפינן מהוא הוא ילפינן מההיא הוא יו''ט היא שבת פי' ה''ק דהיא דבשבת ילפינן מההוא דאין מוליכין דמיירי ביו''ט והוא ילפינן מהיא דוקא מה שמתירין ב''ה היינו דוקא כשרגילין לאכול אצלו ואותה של ירושלמי קרי היא אלמא דאם אין למדין לאכול אצלו לא יתנם אפי' אם יבא הכהן לביתו משום דלא סלקא אדעתא דבר אינש למיכל פיסתיה בביתא דחבריה ויסברו העולם שהוא תרם אותם ביום טוב ולכך הוא אוכל בביתו: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|