|
טקסט הדף מנוקד
אֶלָּא מִן הַגּוֹרֶן וּמִן הַיֶּקֶב כָּךְ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר אֵינָהּ נִיטֶּלֶת אֶלָּא מִן הַגּוֹרֶן וּמִן הַיֶּקֶב
מְחַשֵּׁב הָא מְדִידָה בָּעֵי הָא מַנִּי אַבָּא אֶלְעָזָר בֶּן גִּימֶל הִיא דְּתַנְיָא אַבָּא אֶלְעָזָר בֶּן גִּימֶל אוֹמֵר וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם בִּשְׁתֵּי תְרוּמוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר אַחַת תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וְאַחַת תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר כְּשֵׁם שֶׁתְּרוּמָה גְּדוֹלָה נִיטֶּלֶת בְּאוֹמֶד וּבְמַחְשָׁבָה כָּךְ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר נִיטֶּלֶת בְּאוֹמֶד וּבְמַחְשָׁבָה גּוּפָא אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ בְּשִׁבֳּלִין שְׁמוֹ טוֹבְלוֹ לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר מַאי טַעְמָא אָמַר רָבָא הוֹאִיל וְיָצָא עָלָיו שֵׁם מַעֲשֵׂר אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ בְּשִׁבֳּלִין פָּטוּר מִתְּרוּמָה גְּדוֹלָה שֶׁנֶּאֱמַר וַהֲרֵמוֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר אָמַרְתִּי לְךָ וְלֹא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי אִי הָכִי אֲפִילּוּ הִקְדִּימוֹ בִּכְרִי נָמֵי אֲמַר לֵיהּ עָלֶיךָ אָמַר קְרָא מִכֹּל (מַעְשְׂרוֹתֵיכֶם) תָּרִימוּ אֵת כׇּל תְּרוּמַת ה' וּמָה רָאִיתָ הַאי אִדְּגַן וְהַאי לָא אִדְּגַן תְּנַן הָתָם הַמְקַלֵּף שְׂעוֹרִין מְקַלֵּף אַחַת אַחַת וְאוֹכֵל וְאִם קִלֵּף וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ חַיָּיב אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְכֵן לְשַׁבָּת אִינִי וְהָא רַב מְקַלְּפָא לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ כָּסֵי כָּסֵי וְרַבִּי חִיָּיא מְקַלְּפָא לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ כָּסֵי כָּסֵי אֶלָּא אִי אִתְּמַר אַסֵּיפָא אִתְּמַר הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת שֶׁל חִטִּים מְנַפֵּחַ עַל יָד עַל יָד וְאוֹכֵל וְאִם נִפַּח וְנָתַן לְתוֹךְ חֵיקוֹ חַיָּיב אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְכֵן לְשַׁבָּת מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל וְרֵישָׁא לְמַעֲשֵׂר אִין לְשַׁבָּת לָא וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דִּלְעִנְיַן שַׁבָּת לָא הָוֵי גְּמַר מְלָאכָה וּלְמַעֲשֵׂר הָוֵי גְּמַר מְלָאכָה מַתְקֵיף לַהּ רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי וְלָא וְהָא גׇּרְנָן לְמַעֲשֵׂר דִּתְנַן אֵיזֶהוּ גׇּרְנָן לְמַעֲשֵׂר הַקִּשּׁוּאִין וְהַדִּלּוּעִין מִשֶּׁיְּפַקְּסוּ וְשֶׁלֹּא פִּקְּסוּ מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה וּתְנַן נָמֵי גַּבֵּי בְצָלִים מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה וְאֵלּוּ גַּבֵּי שַׁבָּת הַעֲמָדַת עֲרֵמָה פָּטוּר אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה הָכָא נָמֵי מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה כֵּיצַד מוֹלֵל אַבָּיֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף אָמַר חֲדָא אַחֲדָא וְרַב אַוְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף אָמַר חֲדָא אַתַּרְתֵּי רָבָא אָמַר כֵּיוָן דִּמְשַׁנֵּי אֲפִילּוּ חֲדָא אַכּוּלְּהוּ נָמֵי כֵּיצַד מְנַפֵּחַ אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב מְנַפֵּחַ רש"י
אלא מן הגורן ומן היקב. שנגמר כולה דכתיב דגן תירוש ויצהר (במדבר יח): מחשב הא מדידה בעי. בשלמא אי בישראל מוקמת לה ובתרומה גדולה איכא למיתני מחשב דניטלת באומד שתרומה גדולה לא נתנה בה התורה שיעור דכתיב ראשית דגנך (דברים יח) ורבנן הוא דאמרי שיעור עין יפה ובינונית ורעה הלכך באומד סגי דאי נמי לא יהיב כשיעור חטה אחת פוטרת כל הכרי אבל גבי לוי מעשר מן המעשר כתיב (במדבר יח) וצריך למדוד: אבא אלעזר בן גימל גרסי': ונחשב לכם תרומתכם. בלוים כתיב: בשתי תרומות הכתוב במדבר. דכתיב כדגן מן הגורן זו תרומה גדולה תרומתכם זו תרומת מעשר: מה תרומה גדולה נטלת באומד. כדפריש' דלא כתיב בה שיעור: ובמחשבה. נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר דכתיב ונחשב ואתרוייהו קאי והא דקא יליף לה מתרומה גדולה משום אומד נקט לה: הואיל ויצא עליו שם מעשר. ורחמנא אמר והרמותם ממנו מעשר מן המעשר משנקרא מעשר הזקיקם לתרומתו: פטור מתרומה גדולה. שהיה לו לכהן ליטול תרומה גדולה תחלה שהרי קרויה ראשית והלוי אחריו מעשר במה שמשייר וזה שנטל מעשר תחלה ונמצא שלא הורמה תרומה גדולה ממעשרו וישראל לא יתן לכהן אלא אחד מחמשים במה ששייר נמצא כהן מפסיד פטור הלוי מתרומה גדולה שבמעשר זה שנאמר והרמותם ממנו תרומת ה' ופירש ומה היא התרומה מעשר מן המעשר: אפילו הקדימו. לתרומה בכרי משנתמרח נפטר לוי מהאי קרא: עליך אמר קרא. כדי שלא תאמר כן: מכל (מעשרותיכם) תרימו את כל תרומת ה'. ובלוים כתיב ולהכי כתיב כל למימר דכל צד תרומה המוטלת בו יתן: ומה ראית. דהאי כל דמרבי שדית ליה אהקדימו בכרי ואידך אהקדימו בשבלים אימא איפכא: האי אדגן. הקדימו בכרי כבר נעשה דגן ומשבא לכלל דגן חלה עליו חובת כהן דכתיב ראשית דגנך הלכך מסתברא דהאי קרא דזכותא דכהן אכרי תשדייה: המקלף שעורים. לאוכלן קלופים חיים: ואוכל. ופטור מן המעשר דכי האי גוונא אכילת עראי היא ובשלא נתמרחו קאי שמקלפן מתוך שבולת שלהן: חייב. במעשר דהוה ליה קבע: וכן לשבת. אחת אחת לא הוי מפרק תולדה דדש דכלאחר יד הוא אבל משקבצן בידו הויא תולדת דישה וחייב: כסי כסי. מלא כוסות ואוכל. בלא מעשר: לתוך חיקו. בשולי בגדיו שקורין פאנ''ץ: והרי גרנו של מעשר. כלומר הרבה מלאכות שאמרו שהן קובעות גורן למעשר לאסרו באכילת עראי ומותרות בשבת: איזהו גרנן למעשר. לעיל מינה איירי בפירות וקאמר אימתי גמר מלאכתן ליקבע למעשר: משיפקסו. משניטל פקס שלהן והוא כמין פרח בראשו כמו שיש בתפוחים ונופל מאליו כשמתיבש: ושלא פקסו משיעמיד ערמה. כלומר ואם עד שלא פקסו העמיד ערמה מהן כמין כרי הוקבעו אלמא העמדת ערמה הויא גמר מלאכה למעשר ולענין שבת משהביא בצלים לביתו אין העמדת ערמה מלאכה: אלא מאי אית לך למימר. אע''ג דלמעשר הויא מלאכה לשבת מלאכת מחשבת שהיא מלאכת אומנות אסרה תורה שנסמכה פרשת שבת למלאכת המשכן בויקהל והתם מלאכת מחשבת כתיב: כיצד מולל. ביום טוב דאמרן לעיל מוללין מלילות והא ודאי שינוי בעי מעובדא דחול: חדא אחדא. בין גודל לאצבע: חדא אתרתי. בין גודל לשתי אצבעותיו: כיצד מנפח. דאמרינן לעיל למחר מנפח מיד ליד בשבת:
תוספות
כשם שתרומה גדולה ניטלת וכו'. ואם תאמר מה צריך למילף תרומת מעשר מתרומה גדולה דניטלת במחשבה תיפוק ליה דבהדיא כתיב בה ונחשב דקאי אתרומת מעשר וכו' ופ''ה דלאו דוקא נקט מחשבה אלא אומד דוקא נקט ועי''ל אי לאו דילפינן תרומת מעשר מתרומה גדולה לא הייתי אומר דתרומת מעשר ניטלת במחשבה דאי משום קרא דונחשב דכתיב גבי מעשר מוקמינן לה בתרומה גדולה דה''ק בירושלמי כל התורה למדה ומלמדה חוץ מתרומת מעשר דמלמדה ואינה למדה דהא ממנו דכתיב גבי תרומת מעשר דמיניה נפקא מוקף דדרשינן ממנו מן הסמוך לו ומוקמינן לה בתרומה גדולה דבעינן מוקף אבל בתרומת מעשר מדאורייתא לא בעינן מוקף אלמא גבי ממנו דכתיב במעשר מוקמינן ליה בתרומה גדולה והכא נמי ונחשב נימא כדפרישית: ומה ראית האי אדגן והאי לא אדגן. ותימה היכי אסיק אדעתיה דמקשה לומר אפכא דבשבלין יהא חייב ובהקדימן בכרי יהא פטור אם הוא חייב בשבלים כ''ש בכרי שכל מה שאחרי כן יהא חייב ואומר הרר''י דה''ק מה ראית לחייב מכל צדדין הקדימו בכרי ופטור בשבלין אימא דבין חיוב ובין פטור בהקדימו בכרי פטור קודם ראיית פני הבית וחיוב לאחר ראיית פני הבית ומשני האי אדגן פירוש בהקדימו בכרי וא''כ דין הוא שיהא חייב מכל צד: ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב. פרש''י ואם קלף מתוך השבלין ותימה היכי מקלפא לרב דביתהו כסי כסי האמר לעיל דמולל מלילות מערב שבת וכו' משמע הא בשבת אסור ויש לומר דהתם מיירי לתלוש מן השבלים שהוא מפרק וזהו תולדה דדש שהוא אב מלאכה והכא מיירי בשכבר נתלשו מע''ש מן השבלין אבל עוד הן בקליפתן החיצונה ולכך שרי ומה שפרש''י הכא דאם קלף ונתן לתוך ידו חייב מפני שהוא קבע לא נהירא דבסמוך משמע שהטעם מפני שהוא גמר מלאכה הואיל והוא קולף הרבה ביחד דהיינו דגונו: כיצד מולל. פי' ביו''ט ובשבת אסור למלול וכיצד מנפח ר''ל בשבת דביו''ט שרי אף בקנון ובתמחוי: כיצד מנפח וקאמר בין קשרי אצבעותיו. ותימה דלעיל אמר המולל מלילות מע'''ש למחר מנפח מיד ליד כו' אבל לא בקנון וכו' ויש לומר דלעיל הוי פירוש בין קשרי אצבעותיו וקנון ותמחוי דנקט משום י''ט נקט ליה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|