מפתח של חיה שנאמר וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה. מפתח של תחיית המתים שנאמר וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם וגו'.

גשמים היינו פרנסה ומשום שהגשמים חשובים כתחיית המתים קבעו ברכה זו בתחיית המתים:

פיסקא ר' אליעזר אומר מיו"ט הראשון של חג מזכיר. [איבעיא להו אי מלילי יו"ט הראשון מזכיר] וגמר לה מניסוך דאתקש ניסוך המים לניסוך היין דאמר מר ומנחתם ונסכיהם (מליל"י יו"ם טו"ב הראשו"ן מזכי"ר) אפילו בלילה. פירושו בתמורה בתחלת פרק יש בקרבנות. או מלולב גמר לה דכתיב ולקחתם לכם ביום ולא בלילה ופשטנא מהא דתניא מאימתי מזכירין על הגשמים.

ר' אליעזר אומר משעת נטילת לולב. ר' יהושע אומר משעת הנחתו.

א"ר אליעזר הואיל וארבעת מינים הללו אינם באין [אלא] לרצות המים כו'. שפיר קאמר ליה רבי אליעזר לר' יהושע אני לא אמרתי לשאל אלא להזכיר כשם שתחיית המתים מזכיר כל השנה ואינה אלא בזמנה כך גשמים מזכיר ואינן אלא בזמנן. ואמרינן ר' יהושע פריך הכי מה לתחיית המתים שמזכיר בכל יום דכל יומא זימניה היא אלא גשמים אטו כל יומא זימנייהו הוא.

והתנן יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה היא ר' יהודה בן בתירה אומר בשני של חג הוא מזכיר. וגמר לה מניסוך דכתיב בשני ונסכיהם מדכתיב מ"ם יתירה דהוה ליה למכתב ונסכה וכתיב ונסכיהם. ובששי כתיב יוד יתירה דכתיב ונסכיה.

ובשביעי כמשפטם. כתיב מ' יתירה. מיכן לניסוך המים מן התורה. וכי רמיזי מיום שני רמיזי הלכך מיום שני מזכיר.

ר' עקיבא אומר בששי בחג הוא מזכיר. ר' עקיבא נמי אית ליה מיכן לניסוך המים. מיהו דייק מדכתיב ביום הששי. ונסכיה. בשני ניסוכין הכתוב מדבר ניסוך מים וניסוך יין. דכי כתיב ניסוך יתירה בששי כתי' הלכך בששי מזכיר. ואקשינן אלא הא דתנן ניסוך המים שבעה מני אי ר' יהודה בן בתירה האמר ניסוך המים מיום שני של חג מתחיל משעה שמזכיר ולא משכחת אלא ששה אי ר' עקיבא תרי יומי הוו כו' כל אחד משעה שאומ' פי' מזכיר מאותה שעה מתחיל ימי הניסוך ואסיקנא הא דתנן ניסוך המים ז' גמרא היא דאמר משמיה דר' יוחנן ערבה ביום השביעי של חג. וניסוך המים שבעת ימי החג. ועשר נטיעות (מעודרות) [מפוזרות] בבית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן כבר פירשנוהו. ואלו כולן גמרא בידינו כי הל"מ הם. ותריצנה הכי א"ר יהודה משום ר' יהושע בן בתירה העובר לפני התיבה ביו"ט אחרון של חג האחרון מזכיר. פי' המתפלל במוסף הוא מזכיר בתחיית המתים מוריד הגשם. [והמתפלל שחרית אינו מזכיר וביו"ט הראשון של פסח] המתפלל שחרית מזכיר מוריד הגשם ופוסק. והמתפלל במוסף אינו מזכיר כלל. וכן הלכתא (ד)גרסינן בירושלמי א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה שאמר משום ר' יהודה בן בתירה. ומ"ט דר' יהודה [כדי שיצאו] המועדות בטל. מפני שהטל סימן יפה לעולם. אם לא הזכיר גשמים בתחיית המתים ולא שאלה בברכת השנים מחזירין אותו. היכן הוא חוזר בו ויהיה כמו שא' בר"ח אם עקר את רגלו חוזר בתחלה. ואם לאו חוזר לעבודה. והכא אם עקר את רגליו חוזר בתחלה ואם לאו חוזר לשומע תפלה (וכן א"ר יהודה קודם שיסמך בישיבה היו קורין אותו בן בתירה). מתוך ה' דברים נגאלו ישראל ממצרים. מתוך צרה שנאמר ויאנחו בני ישראל מן העבודה. מתוך צווחה שנאמר וישמע אלהים את נאקתם. מתוך זכות אבות שנאמר ויזכור אלהים את בריתו וגו'. מתוך תשובה שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וגו'. מתוך הקץ שנאמר וידע אלהים. וכך הם מפורשים בענין בצר לך ומצאוך. וכן בענין וירא בצר להם בשמעו את רנתם. אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש"צ ויאמר מוריד הגשם קמון לצלותא כמו שיזכיר ש"צ דמי ומזכירין הצבור ביחיד אע"פ שלא מקמי ש"צ:

פיסקא מלולב גמר לה שדומה ללולב שכשם שאי אפשר לאילו בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא מים מה לולב ביום שמתחיל ליטול ביום ראשון אף הזכרה ביום (בו' צ"ל כלומר) שאינו מתחיל להזכיר בלילי יו"ט ראשון עד למחר. מה ניסוך המים מאורתא כדאשכחן במס' סוכה שממלאין המים לניסוך המים בלילה ויש ספרים שכתוב בהן [דאמר מר] מנחתם ונסכיהם בלילה שמקריבין קרבן ביום יכולין להביא המנחה והנסכים בלילה אף האי ניסוך המים יכולין לנסך בלילה. אף הזכרה נמי מאורתא שבלילי יו"ט הראשון קאמר ר' אליעזר שמזכירין להזכיר גבורות גשמים. גמרא גמיר לה ר' אבהו דר' אליעזר לא למדה אלא מלולב. ממתניתין שמיעה ליה דר' אליעזר גמר מלולב:

משעת הנחתו מיום שמברכין בו באחרונה דהיינו בשביעי. ארבעת מינין הללו שבלולב ואתרוג:

כך גשמים יהא מזכיר כל השנה אפי' בימות החמה אם הוא רוצה אף בחג נמי אם הוא רוצה יהא מזכיר. משעה שפוסק מלשאל שבפסח פוסק מלומר ותן טל ומטר פוסק מלהזכיר גבורת הגשמים ועכשיו לא מצית למימר אם בא להזכיר כל השנה מזכיר אלא בימות החמה אינו מזכיר הואיל ואין זמנו אף בחג אינו מזכיר הואיל ולאו זמן ברכה הוא. האחרון המתפלל תפלת מוסף. הראשון המתפלל (תפלת) יוצר:

מזכיר ושוב אינו מזכיר. שפיר קאמר ליה ר' אליעזר לר"י דכי היכי דמזכירין תחיית המתים כל השנה אע"ג דלא זמניה כך מזכירין גבורות גשמים אם רוצה כל השנה ובחג נמי אע"ג דלאו סימן ברכה הוא מזכירין. סימן קללה הוא וכיון דלאו זמנה אין מזכירין וה"ה בחג:

נאמר בשני ונסכיהם דסגי בנסכה וכיון דבשני אתרבי מ' לדרשה דמים לפיכך מתחיל להזכיר בשני:

פיס׳‎ רבי אליעזר אומר מי״ט הראשון של חג נידונין. פי׳‎ דקסבר דבעי׳‎ למעבד רצוי בהזכר׳‎ מי״ט הראשון כי היכי דעבדי׳‎ במקדש רצוי בנסוך המי׳‎ ומי׳‎ דוקא הזכרה אבל שאלה מודה הוא דלא עבדי׳‎ עד לאחר החג כיון שאין הגשמי׳‎ סימן ברכה בחג וכדאמרי׳‎ בש״ס אף אני לא אמרתי אלא להזכיר ואף בהזכרה השיב עליו רבי יהושע היאך הוא מזכיר והיתה תשובתו רבי אליעזר אף אינו אומר אלא מוריד הגש׳‎ בעונתו ומינה שמעי׳‎ דמודה בשאלה דליתה בתוך החג ולדידיה הזכרה לחוד ושאלה לחוד שצריכין אנו לרצות עליו קודם שאלה. והיינו דאמרי׳‎ בש״ס דסיפא דקתני אין שואלין את הגשמי׳‎ אלא סמוך לגשמי׳‎ רבי אליעזר הוא דאמר שאלה לחוד והזכרה לחוד רבי יהושט אומר מי״ט האחרון דקסבר דכיון דגשמי׳‎ אינן סימן ברכה אף הזכרה לית ליה למעבד ומיסתיין דעבדי׳‎ רצוי בי״ט האחרון של חג ולשאול בערב למוצאי י״ט ולר׳‎ יהוש׳‎ אפשר לפום מאי דאמרי׳‎ דהזכרה ושאלה חדא מילת׳‎ היא לומר שהם תכופי׳‎ זה לזה וכדאית׳‎ בש״ס וסיפ׳‎ דקתני אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמי׳‎ אליבא דאביי דאמר שאלה לחוד והזכרה לחוד מתני׳‎ אתיא אפילו לרבי אליעזר ויהא סמוך לגשמי׳‎ או בז׳‎ של חג ופליג אאידך תנאי דלקמן אומר בג׳‎ במרחשון כדברי רבי מאיר דלקמן אבל רבה דסב׳‎ סמוך לגשמי׳‎ היינו ז׳‎ של חג לא הויא מתני׳‎ רבי אליעזר ולא רבי יהושע דמתני׳‎ דר״ט לא מקדמי׳‎ שאלה להזכרה אלא ר׳‎ יהושע דברייתא היא דאמר מזמן הנחתו של לולב ועבדי׳‎ הזכרה ושאלה בז׳‎ של חג דהזכרה ושאלה לדידיה חדא מילתא היא וכדאמר בש״ס:

א״ר יהושע הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג למה הוא מזכיר. פי׳‎ כדאמר בסוכה למה גשמי׳‎ דומה בחג לעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו ומכאן משמע דמשום כל החג קאמר ולא על לילה הראשון בלבד כדכתב רבינו אפרים ז״ל התם אלא שיש לדחות דבלילה הראשון סימן קללה ומכאן ואילך לא קללה ולא ברכה כלישנא דמתני׳‎ דהכי א״ל רבי אליעזר אף הוא אינו אומר אלא משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו י״א שאומר בלשון זה ממש. אבל הנכון דה״ק דלישנא דמוריד הגשם לא משמ׳‎ אלא בעונתו ויכול להזכירו אף בתוך החג אע״פ שאין הגשמים סימן ברכה כי היכי דנעביד רצוי וכדאמרי׳‎ בש״ס א״ל אף אני לא אמרתי אלא להזכיר כשם בתחיית המתים מזכיר כל השנה כלה ואינה באה אלא בזמנה והשיב רבי יהושע אם כן דהכי משמ׳‎ האי לישנא לעולם יהא מזכיר ולמה קבעו לו שום זמן אלא ודאי שאין לומר לשון זה אלא כשהדבר ראוי לשטתו וגם אינו לאומרה בלשון בעונתו כי חסרון הוא בהזכרה לומר כן ומוטב שלאחר הזכרה זו עד זמן הגשמים ובש״ס אמרי׳‎ שפי׳‎ אמר להו רבי אליעזר לרבי יהושע ואמרי׳‎ אמר לך רבי יהושע בשלמא תחיית המתים מזכיר דכולי יומא זמניה הוא אלא גשמי׳‎ לאו זמניה דהא תנן יצא ניסן אגשמי׳‎ סימן קללה מ״מ אינו מתברר מדברי רבי יהושע במשנתי׳‎ מאימתי שואל דס״ל דשאלה והזכרה חדא מילת׳‎ ושואל במוצאי י״ט ופליגי אמתני׳‎ דלקמן או אפשר דעביד שאלה כרבי מאיר בג׳‎ במרחשון או בכ״ג בז׳‎ בו והא דקתני אף אינו אומר אלא משיב הרוח לאו דלהוי חייב להזכיר משיב הרוח דהא דתניא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר אלא שתפש הלשון שהיו נוהגי׳‎ לאמרו כמו שאנו נוהגים היום וכמו שאמרו ואם בא להזכיר מזכיר ולדברי ר׳‎ יהושע כשמזכיר בי״ט האחרון מיד הוא מתחיל להזכיר בתפלת הערב בכניסתו והיינו דפליג עליה רבי יהודה שהאחרון בלבד הוא מזכיר בתפלת מוסף והלכתא כרבי יהודה כדאיפסיקא הלכתא כותיה בש״ס:

נסוך המים שהזכרנו במשנה זו עקר ענינו יתבאר במס' סוכה ומ"מ מתוך שיש בשמועה שבכאן סוגיא מבולבלת בנסחאות עד שיש לטעות בקצתן באיזה דבר שבנסוך המים צריך שתדע שנסוך המים היא כל ז' ואע"פ שלא נרמז בתורה עד יום ב' כמו שאמרו נאמר בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם מ' י' מ' הרי כאן מים מ"מ הלכה למשה מסיני להיותו כל ז' כמו שאמרו עשר נטיעות ערבה ונסוך המים הלכה למשה מסיני כמו שנבאר בסוף הסוגיא ושמא תאמר והרי אתה יכול לבאר נסוך המים הלכה למשה מסיני להיותו בקצת הימים אבל לא בכלן אין זה כלום שמקצת הימים אף הם רמוזים במקרא כמו שבארנו ולא הוצרכנו להלכת סיני אלא לכלול בו שאר הימים וכן התבאר במסכת סוכה שנסוך זה היה בג' לוגין שהן רביעית ההין שהוא מועט שבנסכים וא"כ מה שאמר ר' יהודה בלוג היה מנסך כל שמנה אין הלכה כן אלא בג' לוגין ודוקא כל ז' וכן צריך שתדע שנסוך המים אינו אלא ביום כענין לולב ומתוך כך אתה צריך להזהר שלא לגרוס כאן מה נסוך המים בלילה אלא מה נסוך בלילה ופי' שמאחר שמצינו במקצת נסוך שהוא בלילה אף אני דן להזכרה בלילה לדעת ר' אליעזר ונסוך זה שהוא בא בלילה הוא נסוך היין ומנסכים הבאים שלא מחמת זבח אלא בפני עצמן כמו שאמרו על זה מתנדבים יין ואין מתנדבים שמן ועל אלה אמרו מנחתם ונסכיהם אפילו בלילה אבל נסוך המים אינו בלילה שהרי נסכים הבאים מחמת זבח הם ונסכים הבאים מחמת זבח אין זמנם אלא ביום ולא עוד אלא שהתבאר במסכת סוכה במי נסוך שאף לקדשן בכלי בלילה לא והוא שאמרו שם שהיה ממלא חבית של זהב שאינה מקדשת מן השלוח אבל לא במקדשת שאלו כן היו נפסלות בלינה ומעתה התבאר לך ממלא שאין גורסים גם כן מה נסוך המים מאורתא שהרי יש כאן שתי סבות למניעת זה אחת זו שהזכרנו שאין נסוך המים בלילה ועוד שנסכים הבאים מחמת זבח אינן קודמים לזבח ומ"מ י"מ שכתבו שאם שכח ביום ולא נסך שמנסך בלילה של אחריו ככל נסכים מתורת תשלומין וגורסים על צד זה מה נסוך המים בלילה וכן גדולי המפרשים כתבו שאע"פ שאין מנסכין אותם ולא אף לקדשן בכלי מן הלילה הקודם מ"מ קדשת הפה יכול להקדישן בלילה ואין עובר מזה משום בל תקדיש כדין מקדיש בעלי מומין ודברים שאין ראויין והראיה שהרי שואבין אותם לשמן בלילה ועל צד זה גורסים מה נסוך המים מאורתא שהרי הזכרה מעין קדושת הפה היא:

והרי למדת בסוגיא זו ג' נסחאות ויש בה עוד רביעית לגדולי הרבנים והוא שגורסים מלולב גמר לה או מנסוך המים גמיר לה ולא עוד והוא שלדעתם אין כונת השאלה אלא לידע דעתו של ר' אליעזר בנסוך המים מהיכן הוא מתחיל ופי' מלולב גמיר לה הא נסוך המים אינו בראשון אלא או בשני כר' יהודה בן בתירא או בשישי כר' עקיבא שאלו היה נסוך המים בראשון נוח היה לו ללמוד הזכרה מנסוך המים שהוא ענין מפורסם למים יותר מלולב או דילמא מנסוך המים גמיר לה ונמצא לדעתו נסוך המים בראשון והוא כבן בתירא ור' עקיבא והשיב ת"ש דאמר ר' אבהו לא למדה ר' אליעזר אלא מלולב ואין דבריהן נראין שהרי עדין מחלוקת ר' יהודה בן בתירא ור' עקיבא לא שמעינן ר' אליעזר כמאן סבירא ליה ניקום ונבעי ועוד האיך באה שאלה זו על משנתינו אחר שאין עיקר שאלתו בענין הזכרה והיה לו לשאלה על בריתא שמחלקת ר' יהודה ור' עקיבא נזכר בה ועוד היה לו לשאול בהדיא ר' אליעזר בנסוך המים מאי סבירא ליה אלא שבודאי שאלה זו עיקרה על ענין הזכרה נשאלה אי מלולב גמיר לה ושלא תהא אלא משחרית וכן שבכל החג לא יזכירה אלא ביום אי מנסוך המים ושיזכירוה בערבית של כניסת החג וכן בכל הלילות שבתוך החג והגירסא הראשונה מלולב גמר מה לולב ביום אף הזכרה ביום או דלמא מנסוך המים גמר לה מה נסוך בלילה אף הזכרה בלילה והגרסא השנית מה נסוך המים בלילה וכו' ולשלישית מה נסוך המים מאורתא וכו' על הדרכים שכתבנו:

מלולב גמר לה מה לולב ביום אף הזכהר נמי ביום או דילמא מניסוך המים גמר לה מה ניסוך המים מאורחא אף הזכרה נמי מאורתא פ'י הלולב וניסוף המים באים לרצות ואיבעיא לן מהיכא למד ר' אליעזר מלולב גמר לה ואין מזיכרין אלא מיום טוב הראשון ולא מלילי י"ט הראשון דומיא דלולב שאינו [ניטול] אלא ביום ולא בלילה וכיון שהתחיל להזכיר ביום שוב אינו פוסק. או דילמא מניסוך גמר לה והניסוך אע"פ שלא היו מנסכין אלא ביום מ"מ מן הלילה היו מתעסקים בו במילוי המים כדתנן בפ' החלול (סוכה דנ"א ע"ב) קרא הגבר תקוע והרעו ותקעו ואע"פ שאין חליל של בית השואבה דוחה י"ט נהי שלא היו מכים בחליל ותוקעים בשופרות מ"מ העסק שהיו עוסקים בכל הלילות היו טובים גם בלילה יום הראשון למלאות המים מן השילוח ולהביאם בעזרה מקרות הגבר. והלכך מתחילין להזכיר מלילי י"ט הראשון:

בפרש"י בד"ה משעה שפוסק כו' הואיל ולא סימן ברכה הם עכ"ל ובד"ה שפיר כו' הואיל ואין שואלין הס"ד ואחר כך מ"ה כל אימת דאתיין זמנייהו הוא וכיון כו' ובד"ה בשני ונסכיהם דסגי בנסכה וכיון דבשני אייתר מ"ם כו' ובד"ה סבר כו' מרבה ניסוך כו' כצ"ל:

ע"ב הואיל וד' מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים וכשם כו'. א"א בלא מים כו' בירושלמי מפרש טעמיה דר"א ע"י שארבע מינין אלו גדילין על המים לפיכך באין פרקליטין על המים:

גמרא וריו"ח כו' א"ל גשמים היינו פרנסה. וכן אמר רב יוסף בברכות (לג) מתוך שהיא פרנסה כו':

מה שהקשה בגבורת ארי (להגאון בעל ש"א וט"א) דריו"ח אדריו"ח כבר קדמו בזה הפרד"ר דרוש כ"א:

שם מה ניסוך המים מאורתא דאמר מר כו'. הגבו"א כתב מסברא דאין ניסוך המים למחר ע"ש. והוא מפורש בירושלמי פ"ד דסוכה ה"ו הביאו המל"מ פ"י מהל' תומ"ס:

שם וכשם שד"מ הללו א"א להם בלא מים. כצ"ל:

רש"י ד"ה מלולב. שכשם כו' כדאמרי' בסוכה. אולי צ"ל כדאמרי' לקמן:

תד"ה העובר לפה"ת ביו"ט האחרון של חג כו'. כצ"ל:

גמ׳ כך מזכירים גבורות גשמים כל השנה "ואינן" אלא בזמנן כצ״ל:

בְּמַעֲרָבָא אַמְרֵי: אַף מַפְתֵּחַ שֶׁל פַּרְנָסָה, דִּכְתִיב: (תהלים קמה, טז) "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ" וְגוֹ'. הקשה הרב פרשת דרכים דרוש כ"א ממה שאמרו במציעא (בבא מציעא פו:) משום דכתיב (בראשית יח, ח) 'וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב' על ידי עצמו, נתן לו הקב"ה על ידי עצמו, דכתיב (שמות טז, ד) 'הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם' אבל מים שנתן על ידי אחרים דכתיב (בראשית יח, ד) 'יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם' נתן על ידי משה רבינו ע"ה, שמע מינה אם היה מביא המאכל על ידי שליח היה נותן לבניו על ידי שליח, ואיך יתכן זה? והלא הפרנסה מוכרח שתהיה ביד השי"ת! עיין שם.
ונראה לי בס"ד אין הכי נמי בדרך אקראי אפשר שתהיה הפרנסה על ידי שליח כמו שמצינו שבדרך אקראי ניתן מפתח הגשמים ואחר כך מפתח תחיית המתים לאליהו זכור לטוב.
ואין להקשות על זה ממה שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (דברים לב, יג) 'וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר' שהיה זה על ידי מלאך, דאין זו פרנסה לכללות ישראל אלא של קטנים יחידים, ומערבאי איירי בפרנסה כוללת לרבים שהוא לכל חי.

איבעיא להו ר' אליעזר מהיכא גמר לה מלולב גמר לה או מניסוך המים גמר לה וכו' ת"ש דאמר ר' אבוהו לא למדה ר' אליעזר אלא מלולב א"ד ר' אבוהו גמרא גמיר לה וא"ד מתנ' שמיע ליה מאי היא דתניא מאימתי מזכירין על הגשמים וכו' והנה יש לתמוה מאי נפקא ליה מני' אם ר' אבוהו גמרא גמיר לה או אם ממתניתא שמיע ליה סוף סוף מופשט האי בעי' מדברי ר' אבוהו דאמר לא למדה ר"א אלא מלולב ועוד יש לדקדק ברש"י ד"ה גמרא גמיר לה ר' אבוהו דר"א לא למדה אלא מלולב נקט רש"י בדרך שלילה כמו שאמר ר' אבוהו דלא למדה ממקום אחר כי אם מלולב לבד ובד"ה מתני' כתב רש"י ממתניתא שמיע ליה דר"א גמר מלולב ועוד קשה כיון שיש לפנינו מתניתא דמפורש בה דר"א יליף לה מד' מינים מהיכי תיתי לומר דגמרא גמר לה וכי מה חסר לנו אם ממתניתא שמיע ליה ואם יש איזה תשובה בדבר להשיב שאינו מוכח ממתניתא מאי קא מספקא ליה אם ממתניתא שמיע ליה. והנה תוס' בד"ה איבעי' להו מסתפקא בכוונות האי בעי' אם הספק הוא אי ס"ל לר' אליעזר דניסוך המים לא הי' בראשון כלל או אם הספק הוא דאי מניסוך המים גמר לה אז מזכירין תיכף בלילה ואם מלולב גמר לה אין מזכירין אלא ביום דלולב מתחיל ביום שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון ובד"ה דאמר ר' אבוהו פשיטא להו להתוס' דפשיט דלא למדה ר' אליעזר אלא מלולב אבל ניסוך המים לא הי' בראשון כי אם בשני והדבר יפלא דלמא כוונות ר' אבוהו דלא למדה ר"א אלא מלולב כי היכי דאינו מתחיל להזכיר כי אם ביום ולא בלילה הראשונה ונראה דהרי הדבר מבואר בברייתא שאין מזכירין בלילה שהרי בהדיא אמר מאימתי מזכירין משעת נטילת לולב. הרי שקודם לזה אין מזכירין וא"כ קשה הא ודאי שניסוך המים שייך טפי להזכרת גשמים מארבע מיני' דהרי עיקר טעם ניסוך המים בחג שאמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג כדי שאברך לכם גשמי השנה (כדאיתא במס' ר"ה דף ט"ז ע"א) וא"כ תיקשי ר' אלעזר לנפשי' שסובר שאין מזכירין בלילה ראשונה והלא מנסכין יין אז ולמה לא יזכירו אך על זה יש לתרץ שמה שיאמר בעל האיבעי' דאי מניסוך המים גמר מזכירין בלילה היינו שאפשר לומר כן אבל אכתי אין הדבר מוחלט דאיכא למימר דאף שלמדה מניסוך המים אעפ"כ אין מזכירין בלילה מטעם המבואר בירושלמי דלית תמן כל עמא ויעשו אגודות אגודות זה יזכיר וזה אינו יזכיר ועיין ומג"א ריש סי' קי"ד כמו שהביאו התוס' בד"ה העובר לפני התיבה ואף שלדעת הירושלמי גם בשחרית אין להזכיר מכל מקום אין הטעם הזה שכתב הירושלמי שלא להזכיר בשחרית מוכרח דיש לדחות דהרי ר' יהושע במשנתינו סובר דמזכירין ביו"ט האחרון בשחרית כמו דמפורש לקמן דף ג' ע"א דקאמר הי ר' יהושע אילימא ר"י דמתני' הא אמר מי"ט אחרון של חג הוא מזכיר דראשון נמי מתפלל תפלת יוצר עיי"ש ברש"י ד"ה הי' ר"י) ולא בערבית שלפניו וע"כ מטעם הירושלמי דבלילה לית תמן כל עמא אבל עכ"פ זה עולה לנו מברייתא דלר' אליעזר אין מזכירין בלילה [ונפקא מני' דאם אמרינן דמניסוך המים גמר לה והחיוב הוא להזכיר גם בלילה רק מטעם הירושלמי אין מזכירין בלילה שלא יעשו אגודות אגודות אם הכריזו ביום בערב החג שיזכירו בלילה אז חובה להזכיר בלילה ועי' במג"א סי' קי"ד סוף ס"ק א' מה שמביא בשם רדב"ז] ובהא מתורץ דברי התוס' דשפיר כתבו דלר' אבוהו אליבא דר' אליעזר ניסוך המים לא הי' עד יום שני והתוס' הוכיחו דבר זה לעצמן מרהיטא דסוגיא זו מדפשיט הגמ' האי בעי' מדברי ר' אבוהו ולמה לא פשט ליה ממתניתא דאמר ר"א משעת נטילת לולב מכלל שאין מזכירין מאורתא אלא ודאי דסתם גמרא רוצה לפשוט ג"כ שלא הי' ניסוך המים בראשון כלל וזה אינו מוכח מהברייתא די"ל לעולם דניסוך המים הי' בראשון ור' אליעזר קאמר משעת נטילתו לולב כי היכי דלא לזכור בלילה מטעם שכתב הירושלמי דלית תמן כל עמא ויעשו אגודות אגודות ולכך פשיט ליה מדברי ר' אבוהו ומשמע ליה מדאמר בלשון שלילה לא למדה ר' אליעזר אלא מלולב שהיא לשלול דליכא מקום ללמוד מניסוך המים דס"ל דניסוך לא הי' בראשון אך דעדיין יש להקשות למה לא פשיט ליה להגמ' מהברייתא ואי משום דרוצה לפשוט ג"כ דלא הי' ניסוך המים בראשון הא גם זה מוכח מהברייתא דע"כ ס"ל לר' אליעזר דלא הי' ניסוך בראשון דאל"כ קשה למה הקשה ר"א לר"י מארבע מינין שאין בהם זכר מים מפורש רק מצד הדמיון שאי אפשר לד' מינין בלא מים יותר ה"ל להשיב לר"י מניסוך המים עצמם שהי' בראשון אלא ודאי דלא ס"ל לר"א ניסוך המים בראשון כלל ואולי ס"ל דניסוך לא הי' אלא עד שביעי או עד שמיני כמו שרצו לומר לקמן (דף ג' ע"א) אי ר"י נימא חד יומא (ועי' במהרש"א שם) או אף אם ס"ל ניסוך המים הי' בשני והי' יכול להקשות לר"י דס"ל שאין מזכירין אלא עד הנחת לולב מ"מ רצה ר"א לומר דבר שהוא טעם לדבריו וקושי' לר"י והיינו ד' מינין שהם לרצות על המים אבל ניסוך המים אף שהוא קושי' לר"י מ"מ אינו טעם לדבריו שהרי לדידי' בראשון מזכיר וניסוך לא הי' אלא עד שני אבל אי הוי ס"ל לר"א דניסוך המים הי' בראשון קשה למה הקשה מד' מינין ולא הקשה ליה מניסוך המים עצמם וא"כ קושי' בסק"ע למה לא פשיט הש"ס האיבעי' מהברייתא דהא גם זה מופשט מהברייתא דר"א ס"ל דניסוך המים לא הי' בראשון אמנם על זה יש להשיב ולומר דעדיין לא מוכח מהברייתא דלעולם י"ל דר' אליעזר ס"ל לעצמו דניסוך המים הי' בראשון ואפ"ה הקשה לר"י מד' מינין ולא מניסוך המים משום דר"א רוצה להקשות על דברי ר"י מדבר שר"י עצמו מודה בו והיינו ד' מינין שעל זה אין חולק שהי' מיום הראשון דבהדיא כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון אבל שיקשה לר"י מניסוך המים אין בזה קושי' ותשובה ניצחת לר"י דאולי חולק ר"י וס"ל דגם ניסוך המים לא הי' אלא עד הנחת הלולב (דהיינו בשביעי) אמנם הא חזינן לקמן (דף ג' ע"א) דפשיט דמתני' דניסוך המים אתי' כר' יהושע וניסוך המים לר"י הלכה למשה מסיני שהי' כל שבעה א"כ כיון דס"ל לר"י דניסוך המים הי' בראשון הדרא הקושיא לדוכתא למה לא הקשה ר"א לר"י מניסוך המים אלא ודאי דר"א לעצמו לא ס"ל דניסוך המים הי' שבעה ובזה אין אנו צריכין לדברי רש"י לקמן (דף ג' ע"א) בד"ה אלא ר"י וכו' שכתב דודאי כר"א אתי' שפיר וכו' וזה דוחק דא"כ למה לא קאמר בגמ' דמתניתין אי כר"א אי כר"י ולדברי הנ"ל אתי' דלר"א מוכח דלא ס"ל דניסוך המים כל שבעה דאל"כ למה לא הקשה ר"א לר"י מניסוך המים כנ"ל:

אלא שכל זה מוכח מדברי הגמ' שהחליט דמתני' דניסוך המים שבעה אתי' כר' יהושע וממילא מוכח דלר' אליעזר לא ס"ל שבעה מדלא הקשה מניסוך המים אבל על הגמ' עצמה קשה ודלמא איפוך מתניתין ר' אליעזר היא וס"ל דניסוך כל שבעה והא דהקשה לר"י מד' מינין ולא הקשה ליה מניסוך היינו משום דר"י לא ס"ל ניסוך שבעה אך שזה מוכח מדברי ר' אבוהו שאמר בלשון שלילה לא גמרה ר' אליעזר אלא מלולב כנ"ל ואכתי קשה ר' אבוהו מהיכי שמיע ליה וצריך לימר דר' אבוהו גמרא גמיר ליה מרבי' דמתני' דניסוך שבעה אתי' כר' יהושע ושוב ממילא שמיע ליה ממתניתא דר' אליעזר לא ס"ל ניסוך בראשון מדהקשה מד' מינין ולא הקשה מניסוך אי נמי י"ל להיפוך דדבר זה גמר ר' אבוהו מרבו דר' אליעזר לא ס"ל ניסוך בראשון ושוב ממילא מוכח דר' יהושע ס"ל דניסוך כל שבעה דאל"כ מתניתין דניסוך שבעה אמאן תרמי' וזהו ספיקא דגמרא הי גמר ר' אבוהו מרבו והי שמיע ליה ממתניתא. הכוונה בספק זה הוא אם ר' אבוהו גמרא גמר מרבו דר' אליעזר ס"ל דניסוך המים לא הי' בראשון א"כ שפיר קאמר דרך שלילה דר"א לא למדה אלא מלולב ועיקר זמן הזכרת הגשם הוא ביום הראשון מעת שחייב בנטילת לולב אבל בלילה ליכא הזכרת הגשם כלל או דלמא מה דאמר ר' אבוהו ר' אליעזר לא למדה אלא מלולב זה שמיע ליה ממתניתא דהי' קשה ליה למה הקשה ר' אליעזר לר"י מד' מינין ולא הקשה ליה מניסוך המים מזה הוכיח דר' אליעזר סבר דלא הי' ניסוך המים בראשון אלא הוכחה זו יש לדחות ולומר דלעולם ר' אליעזר סובר דניסוך המים הי' בראשון ומה שאמר ר"א במתניתא מאימתי מזכירין על הגשמים משעת נטילת לולב ולא מקודם היינו מטעם דכתב הירושלמי דלית תמן כל עמא ויעשו אגודות אגודות אם רוצים לקבוע מנהג שיכריזו בערב סוכות כדי שיזכרו בלילה א' החיוב להזכיר דעכ"פ זמנו הוא בלילה כמו ניסוך המים ואפ"ה לא הקשה ר"א לר"י מניסוך המים הואיל ור"י לא ס"ל ניסוך המים כל שבעה ומתניתין דתנן ניסוך המים שבעה באמת אתי' כר"א ולא כר"י ודוק היטב הדק:

אמר לך גשמים היינו פרנסה ק"ל הא א"ר יוחנן גופא לקמן (דף ט') מטר בשביל יחיד ומהא קרא גופא דיפתח ה' דסיפא דקרא לתת מטר ארצך נפקא ליה הא. פרנסה בשביל רבים דכתיב הנני ממטיר לכם לחם אלמא לר"י מטר ופרנסה תרי מילי נינהו:

מה ניסוך המים מאורתא דאמר מר ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה פירוש האי קרא גבי ניסוך היין שעל קרבן כתיב וגמרינן לניסוך המים של חג מיניה וק"ל הא אמרינן בפ"ק דזבחים (דף ח) ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה ואפילו למחר אטו נגמר מניה לנסוך המים דאפילו למחר הא ודאי לא דא"כ אין נה"מ שבעה ואנן תנן נה"מ שבעה ועוד דאמרי' בפ"ד דזבחי' (דף מ"ד) ובפ"ב דמנחו' (דף ט"ו) והלא אדם מביא את זבחו היום ונסכיו מיכן ועד עשרה ימים. וכי נלמוד מניה לניסוך המים דא"כ יהא נה"מ אחר החג והא ודאי לא אלא ודאי ע"כ לא דמי נה"מ לניסוך היין דניסוך היין אינו חובת היום אלא חובת קרבן מש"ה אפשר להביא אחר זמן אבל נה"מ אינו חובת קרבן אלא חובת היום כמו ערבה שהיה במקדש כל שבעה וכן שאר חובת היום מש"ה א"א לאחר זמן וכדכתיב במוספי חג דבר יום ביומו שאם עבר היום בטל קרבנו כדאיתא רפ"ק דתמורה (דף י"ד) וא"כ אפילו בלילה נמי לא נילף מיניה וי"ל היא הנותנת דנסוך המים הוא חובת היום א"א לאחר זמן ודמי למוסף ולא דמי לנה"י שאינו חובת היום אלא חובת קרבן מש"ה אי אפשר ללמוד זה מזה להא מילתא ובהכי נ"ל דיש לדקדק דאי מניסוך המים גמר לה הוי מאורתא שקודם ליום אלמא ליל יו"ט ראשון של חג ראוי לנסוך המים ונ"ל מומנחתם ונסכיהם דנה"י אפילו בלילה הא התם היינו בלילה שלאחר הקרבת קרבן הוא כדמוכח התם ברפ"ב דתמורה (דף י"ד ע"א) דיליף דקרבנות ציבור חייב באחריות נסכיהם משקרב הזבח מדכתיב מנחתם ונסכיהם אפילו בלילה מנחתם ונסכיהם אפילו למחר ור"ל אמר מהכא מלבד שבתות ה' ואמרינן וצריכא דאי כתב רחמנא מלבד שבתות ה' ה"א ביום אין בלילה לא אמר קרא ומנחתם ונסכיהם ואי כתב רחמנא ומנחתם ונסכיהם ה"א בלילה אין ביממא לא ומאי שנא משום דבקדשים לילה הולך אחר היום צריכא אלמא האי לילה דנסוך היין היינו לילה שאחר היום וא"כ איך יליף מניה לנה"מ ללילה שקודם ליום אלא ע"כ ה"ט משום דנסוך היין חובת קרבן הוא מסתבר לדמותו לקרבן שהלילה הולך אחר היוםלשעבר כקדשים אבל נה"מ שאין חובת קרבן אלא חובת היום ואפי' לא הקריבו שום קרבן אפ"ה מנסכין מים בחג מסתבר לדמותו לשאר חובת היום כמו שביתה ממלאכה ומצות סוכה שהיום הולך אחר הלילה שעברה ולא ילפינן נה"מ דחג מנסוך היין אלא לעיקר מילתא דמה זה כשר בלילה אף וכו' מיהו הא כדאיתא והא כדאיתא והא מסברא ידעינן לה וכדפרישית:

אי נמי י"ל דשאני ניסוך היין דא"א לנסך בלילה שקודם הקרבת הקרבן דא"א להקדים הטפל לעיקר א"נ ה"ט דנסכים אי משום כפרה ושמחה א"נ אכילה ושתיה כדאמרינן התם במסכת מנחות לפיכך א"א להקדים נסכים לקרבן עצמו אבל נה"מ שבא בגלל עצמו אפי' בלילה שלפניו נמי שפיר דמי ולה"ט אי לא ניסך המים בלילו וביומו שלאחריו יכול לנסך בלילה שאחר היום כמו בקדשים שהלילה הולך אחר היום מ"מ ראשון נרא' עיקר דא"א לתפוס החבל בתרין ראשין וליתן לנה"מ כח חובת היום וכח חובת הקרבן לזמן ב' לילות כמו שא"א לנסך המים לאחר זמן ה"נ בלילה של אחר היום לא אלא שלפניו לחוד כדין חובת היום:

מ"מ אכתי ק"ל דאמרינן בפ"ב דיומא (דף כ"ד) אמר רב ד' עבודות זר חייב עליהן מיתה זריקה והקטרה ונסוך המים ונסוך היין ואי נה"מ כשרה בלילה אמאי זר חייב עליה מיתה הא אמרינן התם בפ"ב (דף כ"ז) אמר ר' יוחנן זר שסידר המערכה חייב מיתה. מתקיף לה ר"ז וכי יש לך עבודה שכשירה בלילה ופסולה בזר פי' לחייב מיתה ופריך והרי אברים ופדרים ומשני סוף עבודה דיממא הוא ופריך ואלא קשיא ומסיק אלא אי אתמר הכי אתמר זר שסידר ב' גזרי עצים חייב הואיל ועבודת יום הוא וש"מ דעבודה שכשירה בלילה ואינו סוף עבודת היום אין זר חייב עליה מית' א"כ נה"מ כיון דכשירה בליל יו"ט ראשון בע"כ אינו עבודת יום שעבר דהא יום חול הוא וחובה בפ"ע הוא ואמאי זר ח"ע מיתה ואע"ג דפריך התם והרי תרומת הדשן ומשני תרומת הדשן תחילת עבודה דיממא היא הא נסה"מ אינו תחילת עבודה דיממא דהא עיקר זמנה בשעת הקרבת התמיד של שחר כדאמר בפ"ב דיומא (דף כ"ו) ואע"ג דאיכא דאמרי התם פריך ר"ז וכי יש לך עבודה שיש אחריה עבודה ופסולה בזר מ"מ ללישנא קמא דר"ז תקשה מהא דנסוך המים דהא לכ"ע התם זר חייב מיתה על ניסוך המים והיין ובשלמא הא דח"מ על נסה"י אע"ג שכשירה בלילה לק"מ משום דאיכא תרי גוונא ניסוך היין בבאים בפ"ע כשירין אפילו בלילה אבל בבאים עם הזבח אינן כשירין אלא ביום כדאמרינן התם רפ"ב דתמורה ונ"ל מקרא דולנסכיכם ולשלמיכם מה שלמי' ביום אף נסכי' וא"כ איכא למימר הא דזר חייב מיתה על נסה"י היינו בבאים עם הזבח דאין כשירין אלא ביום אבל הבאים בפ"ע הואיל וכשירים בלילה אין חייב עליו מיתה אבל מהא דנסוך המים בזר ח"ע מיתה תקשה ללישנא קמא דר"ז דתלי חיוב מיתה דזר בהכשר דלילה אם איתא דנסוך המים כשר בלילה אמאי זר חייב עליו מיתה:

והיה נראה עיקר כספרים דל"ג להא דאמר מר ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה וכן פירש"י בתחלה מה נסוך המים מאורתא כדאשכחן במסכת סוכה שממלאין הכלי מים בלילה ויש ספרים דגרסינן בהו דאמר מר מנחתם ונסכיהם וכו' אלא שהתוס' כאן ובפי"ג דזבחים (דף ק"ו) גרסי להא דאמר מר גם הרמב"ם (בפ"י מהל' חו"מ) כתב אם הקדים נסוך המים לזבח אפילו ניסך בלילה יצא ומשמע דלמד לה משמעתין והיינו משום דגרס להא דאמר מר:

גם על פירוש ראשון של רש"י דל"ג להא דאמר מר ומפרש מה ניסוך המים מאורתא כדאשכחן במס' סוכה שהיו ממלאין הכלי מים לניסוך המים מאורתא תימה לי הא ודאי א"א למלאות את המים בלילה בכלי קודש דא"כ בעלות עמוד השחר נפסלו המים בלינה וכדתנן בפ"ד דסוכה (דף מ"ח) כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מע"ש חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח ומניחה בלשכה ובגמרא (דף מ"ט) פריך וניתי במקודשת אמר זעירי קסבר אין שיעור למים וכלי שרת מקדשין שלא מדעת ואי מייתי במקודשת איפסלו בלינה חזקיה אמר כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו לדעת נתקדשו אמר ר' ינאי א"ר זירא אפילו תימא יש שיעור למים וכ"ש אין מקדשין אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מלאן ומדתנן גבי שבת שהיה ממלא מע"ש בחבית של זהב שאינה מקודשת משום פסול לינה ש"מ שבחול היה ממלא במקודשת וא"כ בע"כ אין ממלאין בלילה וכיון דאייתי במקודשת איפסלו בלינה מן התורה לזעירי ולשאר אמוראי איכא משום גזיר' שמא יאמרו לדעת נתקדשו או לקידוש ידים ורגלי' מלאן ואל תטעה לומ' דאין נפסל בלינה אלא בלן כל הלילה מאורתא כגון שנתקדש בכלי קודם הלילה אבל בנתקדש בכלי לאחר שעבר קצת מן הלילה קודם הקידוש אינו נפסל בלינה אפילו בעמוד השחר מש"ה בחול אפשר למלאות הצלוחית של קודש בלילה אע"פ שהיתה מקודשת אין נפסל בלינה הואיל וכבר עבר מקצת מן הלילה קודם המילוי אבל בשבת שהיה צריך למלאות מע"ש אי מייתי במקודשת איפסלו בלינה משום דהא עברה כל הלילה עליו אחר המילוי הא ליתא דודאי פסול עמוד השחרלחוד גורם לה ללינה ואפילו עבר מקצת מן הלילה קודם קידוש כלי נפסל בלינה בעמוד השחר כדמוכח בפ"ג דתמורה (דף י"ד) דגרסי' התם א"ר פפא השתא דאמרת נסכים הבאים בפ"ע קרבין אפילו בלילה נזדמנו לו נסכים בלילה מקדשן בלילה ומקריבן וא"ר אדא בר אהבה עלות השחר פוסלת בהן כאברים ש"מ אע"פ שהקדישן בלילה נעשה לינה בעלות השחר וה"נ אמרינן במס' זבחים פ"ב (דף כ') גבי קידוש ידים ורגלים ומי כיור דעמוד השחר עושה לינה אפילו לא התחיל הלינה אלא לאחר תחילת הלילה וא"כ כיון דמים של ניסוך נתמלא בחול בכלי קודש אי אפשר למלאותן בלילה דא"כ קודם הניסוך כבר נפסלו בלינה בעמוד השחר:

לא למדה ר"א אלא מלולב והא דלא למד מניסוך המים דמאורתא כדשמעינן לר"י ב"ב ולר"ע דזמן הזכרה הוי מזמן ניסוך המים לדידהו ולא חיישינן לסימן קללה כ"ש ר"א דמיקל מכולהו ואמר אם בא להזכיר כל השנה כולה מזכיר ואפילו תימא דלמסקנא ל"ל למילף מנסה"מ דמאורתא בין למאי דפירש"י דמלוי כלי היה מאורתא בין למאי דאית דגרסי דניסוך גופא היה אפשר מאורתא אפ"ה כיון דעיקר מצות ניסוך אינו אלא ביום כר"א בפ"ב דיומא (דף כ"ו) דהוי בתמיד של שחר וזמן הקרבה נמי ביום אפ"ה למאי דמסיק דהזכרה ביום וגמר לה מלולב אמאי לא גמרינן מניסוך המים דעיקר מצותו ביום די"ל דס"ל דלא היה ניסוך המים ביום א' של חג כדס"ל לשאר תנאי לקמן וכן פירשו התוס' לר"א ניסוך המים מתחיל מיום ב' מש"ה גמר לה מלולב ולשאר תנאי דלא גמרי מלולב דלית להו להאי טעמא דד' מינים הללו אינם באים אלא לרצות על המים אלא גמר להו מניסוך המים כדאיתא בפ"ק דר"ה דף ט"ז) מפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג מפני שבחג זמן גשמי שנה פי' שבחג נידונין על המים אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה לפיכך זמן הזכרה בזמן ניסוך המים לדידהו ולר"י ב"ב משני ולר"ע מששי של חג ולא חיישינן להא דסימן קללה בחג כיון דהתורה לא חייש לזה וצוה לנסך המים בחג מאותו יום ור"י דמתניתין ור"י דברייתא לא גמר מנסה"מ וחייש לסימן קללה מש"ה אין זמן הזכרה עד יום האחרון במוסף:

ר' יהושע אומר משעת הנחתו פי' רש"י מיום שמברכין בו באחרונ' דהיינו בשביעי משמע מפי' דבשביעי של חג מזכיר לר"י וה"נ משמע מפירושו לקמן אהא דקאמרינן הי ר"י אילימא ר"י דברייתא הא אמר משעת הנחתו דהיינו בז' והכא קתני יו"ט אחרון של חג דהיינו בשמיני וק"ל דידיה אדידיה דלקמן אמרי' סברוה שאלה והזכרה חדא מילתא היא מאן תנא אמר רבא ר"י היא דאמר משעת הנחתו ופירש"י דהיינו יום ח' וזה הוא סמוך לגשמים דמן החג ואילך הוא זמן גשמים וה"נ פירש לקמן גבי הא דפריך אלא הא דתנן ניסוך המים כל שבעה מני אי ר"י נימא חד יומא ומוקי לה כר"י וניסוך המים כל ז' הילכתא גמירא לה ופירש"י אבל כר"י מתוקמא לפיכך אין מזכירין אלא ביו"ט האחרון דגשמים בחג סימן קללה אבל ניסוך המים הוי כל ז' דגמרא גמיר לה וכן פי' התוס' ר"י אמר משעת הנחתו פי' לאורתא דמוצאי ז' של סוכות שמניחין בו את הלולב. מ"מ נ"ל דעיקר פי' משעת הנחתו היינו בשביעי של חג שמניחין בו את הלולב ואע"ג דאמר ר"י במתני' מיו"ט אחרון תרי תנאי אליבא דר"י תדע מדאמרינן לקמן סברוה שאלה והזכרה חדא מלתא היא מאן תנא אמר רבא ר"י היא דאמר משעת הנחתו ואי היינו יו"ט אחרון למה שביק ר"י דמתני' דאמר מיו"ט אחרון ונקט לר"י דברייתא אלא ודאי דתרי מילי נינהו ושעת הנחתו היינו שביעי של חג והא דלא מוקי לה כר"י דמתני' דאמר מיו"ט אחרון דא"כ מאי סמוך לגשמים דקאמר הא יום טוב ראשון זמן גשמים הוא דע"כ לא פליג ר"י אר"א דאמר מיו"ט ראשון אלא משום דגשמים סימן קללה בחג משום מצות סוכה הא לאו הכי זמן גשמים הוא אבל לר"י דברייתא ניחא דקרי ליום ז' סמוך לגשמי' כיון דסוכה מצותו כל יום ז' כדתנן בפ"ד דסוכה (דף מ"ד) סוכה ז' כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו גשמים כל יום ז' סימן קללה הן והנ"מ מהא דפריך לקמן מהא דתנן ניסוך המים ז' מני אי ר"י דאמר משעת הנחתו נימא חד יומא ואי שעת הנחתו דר"י הוא יו"ט אחרון אפילו חד יומא ליכא אלא ודאי היינו שביעי של חג ותרי תנאי נינהו אליבא דר"י ועוד דמסיק אלא ר"י דברייתא הא אמר משעת הנחתו ש"מ ר"י דמתני' ודברייתא תרי מילי נינהו:

וכי תימא אמאי מזכיר לר"י בשביעי של חג כיון דעדיין סימן קללה הן מפני הסוכה דהא מה"ט אין מזכירין מיו"ט ראשון של חג וא"כ בשביעי נמי לא יזכיר מה"ט גופא י"ל כיון דזמן שאלה היא במוצאי יו"ט של חג מזכירין ג' ימים קודם שאלה דהזכרה ריצוי שאלה היא כדאמרינן לקמן וראוי לרצות קודם שאלה דמהאי טעמא כולה תנאי מקדמי הזכרה לשאלה אלא שלהקדים יו"ט ראשון כר"א א"א משום סימן קללה אבל בסמוך לגשמים כ"כ א"א בלי ריצוי וכיון דאינו שואל אלא מזכיר לחוד וגם אין בו סימן קללה אלא בו ביום עד הלילה לחוד ל"ל בהונאמר בשביעי כמשפטם קשה לי הא בפ"ד דסוכה (דף מ"ז) יליף רב אשי מהאי כמשפטם דשמיני רגל בפני עצמו הוא הכא כתיב כמשפט התם כתיב כמשפטם וא"כ האי מ"ם לא מיותר הוא לנסוך המים. וי"ל דרב אשי קאמר לה לשאר תנאי דלא נפקא להו לניסוך המים מהכא אבל ר"י ב"ב דמפיק ליה להא דניסוך המים נפקא ליה דשמיני רגל בפני עצמו הוא מטעמא דשאר אמוראי דהתם הכא כתיב פר התם כתיב פרים א"נ הכא כתיב ביום התם כתיב וביום וק"ל לרב אשי אליבא דשאר תנאי ע"כ מ"ם דלנסכיהם דגבי שני לא משמע להו א"כ הכי נמי להאי מ"ם של כמשפטם דגבי שביעי לא משמע להו דמיותר וא"כ הא דיליף מניה דשמיני רגל בפני עצמו הוא לא אתי שפיר אליבא דכ"ע. ועוד לרב אשי אליבא דשאר תנאי למה ליה מ"ם דכמשפטם לרגל בפני עצמו תיפוק מביום וביום ואין כאן מקומו להאריך בזה ושם יתבאר בס"ד. הרי כאן מים התוספת ריש פ"ק דמועד קטן (דף נ') אהא דמביא התם דאמר ר' יוחנן בסמוך ניסוך המים הלכה למשה מסיני פי' בשם ר"ח והא דאמרינן בעלמא מ"ם יו"ד מ"ם לרבות ניסוך המים מן התורה אינו אלא אסמכתא בעלמא אלו דבריהם ובשמעתין לא משמע הכי דמוקי להא דניסוך המים כל שבעה כר"י וגמרא גמירי לה אבל כר"י ב"ב לא אתיא דלדידיה אינו אלא שיתא יומא ואולי משמע להו להתוס' אע"ג דלר"י ב"ב נמי ניסוך המים הלכה למשה מסיני אפילו הכי כיון דמסמיך להו אהני קראי אינו אלא שיתא יומי:

ומ"מ איני יודע מי דחקו לפרש כן דאמאי לא נימא דריב"ב לית ליה הא הלכה למשה מסיני כלל אלא מקרא יליף לה והא ר"ע ע"כ לית ליה הא דרבי יוחנן דעשר נטיעות הלכה למשה מסיני כדמוכח התם בפ"ק דמועד קטן דיליף לתוס' שביעית מקרא דבחריש ובקציר תשבות וכיון דהלכה למשרי ילדה ממילא דזקינה אסורה וקרא למה לי כדאמרינן התם קראי לר"ע הלכתא לר"י וה"נ לית ליה ניסוך המים לר"ע הלכה למשה מסיני דהא תנן בפרק י"ג דזבחים (דף ק"י) ר"א אומר אף המנסך מי חג בחג בחוץ חייב ואמרי' בגמרא אמר ר"י משום ר' מנחם יודפאה ר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה דאמר ניסוך המים דאורייתא דתניא ונסכיה בשני נסוכים הכתוב מדבר אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין אמר ליה ריש לקיש לר' יוחנן אי מה להלן שלשת לוגין אף כאן שלשת לוגין והא ר"א מי החג קאמר אי מה להלן בשאר ימות השנה אף כאן בשאר ימות השנה ור"א בחג קאמר וקאמר הגמרא אישתמיטתיה הא דרב אסי אמר ר' יוחנן דאמר ניסוך המים הלכה למשה מסיני. שנאמר בששי ונסכיה ולקמן אמרי' אי לר"ע תרי יומי. משמע דלר"ע נסוך המים בששי ובשביעי של חג וק"ל לר"ע שביעי של חג לניסוך המים מנלן הא האי ונסכיה דמרבי לב' ניסוכים בששי הוא דכתיב ואי משום דסבירא ליה כר"י ב"ב דאמר רמיזי מיא והא מ"ם שניה דרמיזי מיא בשביעי כתיב א"כ בשני לר"ע יהא נמי ניסוך המים דמ"ם ראשונה דרמיזי מים בשני כתיב אלא ע"כ דהאי יתורי לא משמע לר"ע אלא להא בלבד שלא נימא דהאי נסכיה דמרבי לב' ניסוכים תרווייהו דחמרא ליהוי לכן כתבה רחמנא להני רמיזי דחד מיא כיון דעיקר קרא דמרבה לב' ניסוכים בששי כתיב מש"ה לא מרבי את השני לניסוך המים א"כ ה"ה לשביעי דלא ואין ניסוך המים לר"ע אלא בששי לחוד. וה"נ קשה לי אהא דאמר לקמן אי ריב"ב שיתא יומי אלמא לדידיה ניסוך המים כל שיתא מיום ב' עד יום ז' אמאי נימא לדידיה דאין ניסוך המים אלא בג' יומי בשני ששי ושביעי לחוד דבדידהו רמיזי מיא ויומי שלישי רביעי וחמישי דניסוך המים מנלן:

מיהו אליבא דר"י ב"ב יש לומר כיון דבכל הימים משני ואילך כתיב וביום וי"ו מוסיף על ענין ראשון ולאו חד מחבריה למד דהא אין למדין למד מן הלמד בקדשים וכדאמרינן בפרק קמא דשבועות (דף יו"ד) אלא מקמא דהתחיל ביה רמז מיא דהיינו שני קא גמרי להו לכולהו וה"נ אמרינן התם אליבא דר' מאיר דאמר כל השעירים כולן כפרתן שוה דהיינו טעמא דאמר קרא שעיר ושעיר הוקשו כל השעירים זה לזה וי"ו מוסיף על ענין ראשון וכולן מקמא גמר שלא יהא למד מן הלמד בקדשים. ולפי"ז אליבא דר"י ב"ב אין ללמוד דשמיני רגל בפני עצמו הוא לא ממ"ם דכמשפטם דגבי שביעי של חג ולא מביום וביום דימי החג ובשמיני כתיב ביום בלא וי"ו דהאי לניסוך המים אתי וגם ללמד שאין ניסוך המים בשמיני מיהו איכא למימר דאפ"ה נלמוד מדכתיב וביום השביעי דשמיני רגל בפני עצמו הוא דוי"ו דביום ששי ושביעי למה לי דמשום ניסוך המים לא צריך לערבינהו דהא בדידהו גופייהו כתיבי רמז לניסוך המים ולא צריך וי"ו דידהו לערב לניסוך המים אלא ללמד דאלו עם הקודמים רגל אחד הוא משא"כ לשמיני דרגל בפני עצמו הוא מ"מ לר"ע ודאי קשה ניסוך המים בשביעי מנלן:

וי"ל דר"ע יליף שביעי של חג לניסוך המים מק"ו של ששי שאין ניסוך המים לפניו אפ"ה טעוןהוא ניסוך המים שביעי שיום וי"ו שלפניו טעון ניסוך המים אינו דין שיהא הוא טעון ניסוך המים. וכהאי גוונא אמר ר"י בפ"ב דחגיגה (דף י"ח ע"א) דחולו של מועד אסור בעשיית מלאכה מק"ו מה ראשון ושביעי שאין קדושה לפניהם ולאחריהם אסור בעשיית מלאכה חולו של מועד שיש קדושה לפניהם ולאחריהם אינו דין שאסור בעשיית מלאכה וכבר כתבתי שם בחידושי דהאי לפניו ולאחריו דקאמר לאו למימרא דמתרווייהו מייתי לה בק"ו הואיל וימי חולו של מועד מובלעים בין שתי קדושות יום א' לפניהם ויום א' לאחריהם. דהא ליתא שהרי ה' ימי חולו של מועד ימים חלוקים הן ואין קדושה לפניהם אלא ליום א' של חוש"מ בלבד וכן לאחריהם אין קדושה אלא ליום אחרון של חולו של מועד שיום של אחריו קדוש ואסור בעשיית מלאכה אבל ג' ימי חולו של מועד האמצעים אין להם קדושה לא לפניהם ולא לאחריהם כלל אלא ודאי מהכא מייתי לה ליום ראשון דחולו של מועד מיו"ט ראשון שאין קדושה לפניו בק"ו ויום אחרון דחוש"מ מיו"ט אחרון שאין קדושה לאחריו וימים האמצעים כל אחד מהם נלמוד מיום שלפניו או שלאחריו הסמוך לו כגון יום ב' דחולו של מועד אתי בק"ו מיום ראשון דחולו של מועד דאין קדושה אלא לפניו שהוא יו"ט ראשון אבל לפני פניו אין קדושה כל שכן יום ב' דיש קדושה לפני פניו נמי וכן כולם יש ללמוד בקל וחומר כה"ג מיום הסמוך לו דהא יום חולו של מועד המאוחר יש יותר ימים המקודשים לפניו מיום הקדום וה"נ יש ללמוד כולם בק"ו מיו"ט האחרון שאין קדושה לאחריו חמישי דחוש"מ מיו"ט האחרון ורביעי מחמישי בק"ו שאין קדוש לאחריו של יום חמישי אלא יום אחד קל וחומר לרביעי שיש קדושה לאחריו ב' ימים אבל אי אפשר ללמוד כולם בק"ו מיום טוב ראשון שאין קדושה לפניו אלא יום ראשון דחולו של מועד ולא יותר כל שכן למטה ממנו דהא איכא למיפרך מה ליו"ט ראשון שיש קדושה לאחריו שהוא יום ראשון דחול של מועד שכבר הביאתו לידי קדושה בק"ו מיו"ט ראשון והכא נמי מיו"ט אחרון אי אפשר להביא בק"ו זה שאין קדושה לאחריו אלא יום ה' דחוש"מ הסמיך לו בלבד אבל לא יום ד' וכל שכן למעלה מיום ד' ליו"ט האחרון שיש קדושה לפניו שהוא יום ה' דחוש"מ שכבר הביאתו לידי קדושה בק"ו מיו"ט אחרון ובע"כ כל יום ויום דחולו של מועד אי אפשר להביא לידי קדושה ע"י קל וחומר אלא מהסמוך לו לפניו ולאחריו בלבד ה"נ שביעי של חג לניסוך המים אתי בק"ו מששי שאין קדושה לפניו לענין נסה"מ כל שכן שביעי שיש קדושה לפניו שהוא ששי הטעון ניסוך המים. ומ"מ שמיני של חג א"א להביאו לניסוך המים ע"י ק"ו זה דאיכא למיפרך דמה לשביעי שכן אינו חלוק משלפניו בסוכה ובמקדש בלולב ובערבה מה שאין כן יום שמיני שהוא חלוק משלפניו וכי תימא א"כ ליתי ליום ה' לניסוך המים נמי לר"ע בק"ו מיום ששי ובהאי צד שאין קדושה לאחריו ואפי' לבתר דאייתית ליום ז' לניסוך המים בק"ו מיום שלפניו אכתי איכא ק"ו ליום ה' דיום ו' אינו קדושה לאחריו אלא יום ז' בלבד ק"ו ליום ה' שיש שני ימים קדושה לאחריו וכל שכן שנייתי בק"ו לימי החג הקודמין לה כל יום ויום הסמוך לה מלאחריו דהא כל יום מהם הקדום יש קדושה לענין ניסוך המים לאחריו יותר מימים המאוחרים לו וכדפי' גבי ק"ו דאיסור מלאכה בחוש"מ יש לומר דאם איתא דילפינן לענין ניסוך המים ק"ו בהאי צד דלפניו ולאחריו אמאי כתב רחמנא להאי ונסכיה דמרבי לניסוך המים גבי ששי של חג ליכתוב גבי ראשון של חג דקדים ועוד שהוא יום מסויים ונילף לכל ז' כל יום מהסמוך לו לפניו בק"ו מיו"ט ראשון שאין קדושה לפניו ואפי' תימא דמיום טוב ראשון א"א למילף מיניה בק"ו לימי חולו של מועד שכן איסור מלאכה בו ונטילת לולב בגבולין בו משא"כ בימי חולו של מועד ליכתוב רחמנא דהאי ונסכיה לניסוך המים גבי יום שני של חג ונילף מיניה בק"ו לכל ימי חוש"מ בצד שלפניו כל חד מהקדום לו ויו"ט ראשון בצד דלאחריו שאין לכולן כל כך ימים לאחריו לניסוך המים כמוהו דהכי אתי שפיר טפי דהוה ליה למיכתב לרבוייהו דניסוך המים ביום הראשון ניסוך להדיא וימים המאוחרים לו ליתי בק"ו ועוד דהשתא נפקא ליה ק"ו זה ע"י תרי עניינא ימים שלפני ששי מטעם שאין קדוש לאחריו ושביעי מטעם אחר שאינו קדוש לפניו אבל אי כתב רחמנא גבי יום שני הוי נפקא ליה כל הימים שאחריו בהאי צד שאין קדושה לפניו לחוד אלא ע"כ משום הכי רבי קרא לניסוך המים גבי ששי למימרא דלא תילף ימים שלפניו בק"ו בהאי צד דלאחריו אבל מ"מ שביעי לניסוך המים שפיר מייתינן ליה בק"ו בצד שלפניו מששי:

וכי תימא מאי ראית דהא דכתב רחמנא לניסוך המים גבי ששי להוציא ה' ימים שלפניו דלא ניתי בק"ו בצד שלאחריו ומ"מ שביעי מייתינן ליה לניסוך המים בצד שלפניו בק"ו איפוך אנא דילמא מש"ה כתב רחמנא לניסוך המים בששי דלא ניתי לשביעי בק"ו בצד דלפניו אבל ימים הקודמים לששי דאתי בק"ו בצד דלאחריו נייתי להו לניסוך המים י"ל דכיון דכתב רחמנא לניסוך המים בששי ומהשתא בע"כ אי אפשר למיתי לימים שלפניובצד דלאחריו בק"ו והשביעי נמי בצד השני בק"ו בצד שלפניו ובע"כ צריך להניח צד אחד של ק"ו מוטב נניח צד דלאחריו שמרבה לכל חמשה ימים שלפני הששי ונתפוש צד שלפניו שאינו מרבה אלא יום שביעי בלבד ולא להיפך שנתרבה ה' ימים שלפניו ולא נמעט אלא לשביעי בלבד מתרי טעמי. חדא דתפשת מרובה לא תפשת ועוד דלאחריו דהיינו שביעי שהוא לאחר הששי דרבי ביה ניסוך המים ראוי לקדושה יותר מימים שלפניו וכהאי גוונא מצינו בסוף פ"ט דבכורות (דף ס"א) אם מן הבקר לרבות אחד עשר יכול שאני מרבה אף התשיעי אמרת וכי הקדש לפניו מקדש או לאחריו הוי אומר לאחריו מקדש אלמא קדושה שלאחריו אלים טפי משל לפניו אבל בהאי דפ"ב דחגיגה ילפינן שפיר בין בצד דלפניו בין בצד דלאחריו דשם לק"מ:

והשתא דאתית להכי לריב"ב נמי ניחא דאע"ג דלא רמיזי מיא אלא בשני ושביעי מ"מ ימים שבנתיים אתיין בק"ו או בצד דלפניו מיום שני או בצד דלאחריו מיום שביעי שאין קדושה לאחריו וכי תימא למה כתבה רחמנא להאי רמיזי דמיא גבי ימים הללו דווקא משום שהן ימים מסויימים יום ב' הוא ראשון לניסוך המים וששי ושביעי ימים אחרוני' הן ומכל מקום א"א למיתי יו"ט ראשון לניסוך המים בק"ו בצד דקדוש לאחריו ומיום ב' שאין קדושה לאחריו כ"כ דאם כן מ"ם ראשונה מרמיזי דמיא ה"ל למיכתב גביה מ"ש דכתב גבי יום ב' אלא ודאי שמע מינה דאין ניסוך המים בראשון כללי מ"מ נראה לי דימים שבין שני לששי מייתי להו לניסוך המים בק"ו בהאי צד דלפניו דאילו בצד דלאחריו איכא למימר יו"ט ראשון יוכיח שיש קדושה לאחריו וא"צ ניסוך המים:

ומיהו למאי דפרישית התם בפ"ב דחגיגה דלפי' רש''י בפ"ה דזבחים (דף נ') דאין זו מדה בתורה ללמוד ק"ו בן בנו של קל וחומר אלא ק"ו בן ק"ו לבד נהי דלריב"ב ניחא דאע"ג דבין שני לששי דרמיזי בהו מיא איכא שלשה ימים והלא אי אפשר ללמוד כל יום אלא מיום הסמוך לו בלבד כדפרישית לעיל מכל מקום אין כאן בן בנו של ק"ו כיון דאפשר למיתי להו ע"י אחד משני צדדים בק"ו אי מיום ב' בצד דלפניו אי מיום ז' בצד דלאחריו מייתינן לתרי מהני תלת בחד צד אחד ע"י ק"ו והשני בן ק"ו והשלישי דא"א למיתי בהאי צד דה"ל בן בנו של ק"ו מייתינן ליה בצד השני ע"י ק"ו אחד לחוד מ"מ לר"ע לא אתי שפיר דאי נפקא ליה יום שביעי בצד דלפניו בק"ו ניתי נמי רביעי וחמישי של חג בצד דלאחריו בק"ו מששי נהי דשלישי ושני א"א להביא דה"ל בן בנו של ק"ו מ"מ חמישי ורביעי אפשר להביא חמישי ע"י ק"ו ורביעי ע"י בן ק"ו מאי אמרת א"כ ליכתביה רחמנא לרבויי דניסוך המים גבי יום ד' שהוא ראשון לימי הניסוך ליתא דא"כ הייתי מרבה ע"י ק"ו דלאחריו ב' ימים לפני יום ד' שהם ב' וג' וכי תימא דאי אפשר לרבות לשני ושלישי דא"כ ה"ל לרבויי לניסוך המים גבי יום ב' שהוא ראשון לניסוך המים. אי כתב רחמנא הכי לא הייתי מרבה לניסוך אלא יום ג' וד' בלבד אבל לא יום ה' ולמטה הימנו דא"א להו למיתי אלא ע"י בן בנו של ק"ו ועוד אי כתבה רחמנא ריבוי דניסוך גבי יום ד' לא הייתי מרבה אלא יום ה' ויום ו' אבל לא יום ז' דא"א למיתי אלא ע"י ב"ב של ק"ו בצד דלפניו:

מיהו י"ל דמש"ה לא מרבה ר' עקיבא ימים שלפני ששי בק"ו בצד שלאחריו דכיון דא"א למיתי אלא ב' ימים בלבד ד' וה' יש לומר יום ג' יוכיח שיש קדושה לאחריו ואפ"ה א"צ לניסוך המים אבל לשביעי מרבה שפיר לניסוך המים באידך צד ק"ו דיש קדושה לפניו והוא צד אלים טפי מצד ק"ו דקדושה לאחריו ואין לעשות יוכיח מצד דלאחריו דלא אלים לצד דלפניו דאלים טפי כדפרישת לעיל:

מיהו לפי"ז קשה אדריב"ב דמייתי לשלשה ימים דבין שלישי לששי לניסוך המים והא א"א למייתי לכולהו בחד צד דלפניו מיום ב' דא"כ יום ה' לא אתיא דהוה ליה ב"ב של ק"ו ובע"כ אתיא ליה בצד דלאחריו מיום ששי הא איכא למיפרך יו"ט ראשון יוכיח שיש קדושה לאחריו וא"צ ניסוך המים מיהו אדריב"ב י"ל כדפרי' בתחלה דנפקא לי' מדכתבה רחמנא בכולהו וביום ו' מוסיף על ענין ראשון:

נאמר בשני ונסכיהם וכו' מכאן רמז לנסוך המים מן התורה. שאלוני מ"ש בזהר הקדוש ח"ג בתוספתא דף נ"ד ע"ב וז"ל בוז יומא תנינא ויומא שתיתאה ויומא שביעאה בסוכות דבהון הוו מנסכי מים ויין וכו' וכלשון הזה הוא בר"מ דף רנ"ו ע"א ובזהר דף רנ"ו ע"א אמרו מים דילהון אתפליגו ביומין בו"ז אשתארו שאר יומין וכו' ע"ש ומשמע דהנסוך היה ביומין בו"ז דוקא וזה דבר קשה דהתנן סוכה ונסוך המים שבעה. ואני בעניי אמרתי דכונת הזהר הוא דוקא על הרמז שנרמז הנסוך ביומין בו"ז ואשתארו חר"ש שלא נרמז בהם. אבל לענין נסוך המים גם הזהר מודה דהיה שבעה. איברא דאחר זה ראיתי מ"ש בלקוטי תורה לגורי האר"י זצ"ל על פסוק שרים רדפוני חנם והלשון ההוא קשה דמשמעותו נראה בהדיא שלא היה נסוך בימי חר"ש והוא תמוה:
ואחר זמן רב זכיתי וראיתי בספר הכונות ישן שבו הגהות רבני המערב מהר"א אזולאי זלה"ה מעיר מארוויקוס ותלמידיו ומהר"י מאראג"י זלה"ה ושם בס' הכונות כתוב פי' פסוק שרים רדפוני חנם וכתוב בהגהה וז"ל נראה שר"ל שלא נרמז בפסוקים נסוך המים אלא ביום בו"ז שהרי כל שבעה היו מנסכין ומשנה שלימה סוכה ונסוך המים שבעה עכ"ל. ובלשון ס' הכונות בפי' שרים רדפוני שכתוב וימי גד"ה לא היה נסוך המים וכו' הגיה שצ"ל וימי גד"ה לא נרמז נסוך המים שאם היה נרמז נסוך המים גם כן באלו הימים לא היו יכולים להרע אלינו וכו' ע"ש והנאני: