סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

לְמֵימְרָא דְּתַקַּנְתָּא דִכְרַכִּין הָוֵי וְהָתְנַן חָל לִהְיוֹת בַּשֵּׁנִי כְּפָרִים וַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם וְאִם אִיתָא לַיקְדְּמוּ לְיוֹם הַכְּנִיסָה הָווּ לְהוּ עֲשָׂרָה וַעֲשָׂרָה לָא תַּקִּינוּ רַבָּנַן
תָּא שְׁמַע חָל לִהְיוֹת בַּחֲמִישִׁי כְּפָרִים וַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם וְאִם אִיתָא לַיקְדְּמוּ לְיוֹם הַכְּנִיסָה דְּאַחַד עָשָׂר הוּא מִיּוֹם הַכְּנִיסָה לְיוֹם הַכְּנִיסָה לָא דָּחֵינַן
תָּא שְׁמַע אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּמְקוֹם שֶׁנִּכְנָסִים בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי אֲבָל מְקוֹם שֶׁאֵין נִכְנָסִים בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ תַּקַּנְתָּא דִכְרַכִּין הִיא מִשּׁוּם דְּאֵין נִכְנָסִים בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי מַפְסְדִי לְהוּ לִכְרַכִּין
לָא תֵּימָא כְּדֵי שֶׁיְּסַפְּקוּ מַיִם וּמָזוֹן אֶלָּא אֵימָא מִפְּנֵי שֶׁמְּסַפְּקִים מַיִם וּמָזוֹן לַאֲחֵיהֶם שֶׁבַּכְּרַכִּין
כֵּיצַד חָל לִהְיוֹת בַּשֵּׁנִי בַּשַּׁבָּת כְּפָרִים וַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם וְכוּ' מַאי שְׁנָא רֵישָׁא דְּנָקֵט סִידּוּרָא דְיַרְחָא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא דְּנָקֵט סִידּוּרָא דְיוֹמֵי
אַיְּידֵי דְּמִיתְהַפְכִי לֵיהּ נָקֵט סִידּוּרָא דְיוֹמֵי
חָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְכוּ' מַתְנִיתִין מַנִּי אִי רַבִּי אִי רַבִּי יוֹסֵי
מַאי רַבִּי דְּתַנְיָא חָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּפָרִים וַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה וּמוּקָּפִין חוֹמָה קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם רַבִּי אוֹמֵר אוֹמֵר אֲנִי לֹא יִדָּחוּ עֲיָירוֹת מִמְּקוֹמָן אֶלָּא אֵלּוּ וָאֵלּוּ קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם
מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא דִּכְתִיב בְּכׇל שָׁנָה וְשָׁנָה מָה כׇּל שָׁנָה וְשָׁנָה עֲיָירוֹת קוֹדְמוֹת לַמּוּקָּפִין אַף כָּאן עֲיָירוֹת קוֹדְמוֹת לַמּוּקָּפִין
וְאֵימָא בְּכׇל שָׁנָה וְשָׁנָה מָה כׇּל שָׁנָה וְשָׁנָה אֵין נִדְחִין עֲיָירוֹת מִמְּקוֹמָן אַף כָּאן לֹא יִדָּחוּ עֲיָירוֹת מִמְּקוֹמָן שָׁאנֵי הָכָא דְּלָא אֶפְשָׁר
וְרַבִּי מַאי טַעְמֵיהּ בְּכׇל שָׁנָה וְשָׁנָה מָה כׇּל שָׁנָה וְשָׁנָה אֵין עֲיָירוֹת נִדְחִין מִמְּקוֹמָן אַף כָּאן לֹא יִדָּחוּ עֲיָירוֹת מִמְּקוֹמָן
וְאֵימָא בְּכׇל שָׁנָה וְשָׁנָה מָה כׇּל שָׁנָה וְשָׁנָה עֲיָירוֹת קוֹדְמוֹת לַמּוּקָּפִין אַף כָּאן נָמֵי עֲיָירוֹת קוֹדְמוֹת לַמּוּקָּפִין שָׁאנֵי הָכָא דְּלָא אֶפְשָׁר
מַאי רַבִּי יוֹסֵי דְּתַנְיָא חָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת מוּקָּפִין וּכְפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה וַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין מוּקָּפִין קוֹדְמִין לַעֲיָירוֹת אֶלָּא אֵלּוּ וָאֵלּוּ קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם
מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא דִּכְתִיב בְּכׇל שָׁנָה וְשָׁנָה מָה כׇּל שָׁנָה וְשָׁנָה עֲיָירוֹת בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וּזְמַנּוֹ שֶׁל זֶה לֹא זְמַנּוֹ שֶׁל זֶה אַף כָּאן עֲיָירוֹת בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וּזְמַנּוֹ שֶׁל זֶה לֹא זְמַנּוֹ שֶׁל זֶה
וְאֵימָא בְּכׇל שָׁנָה וְשָׁנָה מָה כׇּל שָׁנָה וְשָׁנָה אֵין מוּקָּפִין קוֹדְמִין לָעֲיָירוֹת אַף כָּאן אֵין מוּקָּפִין קוֹדְמִין לָעֲיָירוֹת שָׁאנֵי הָכָא דְּלָא אֶפְשָׁר
מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּכׇל שָׁנָה וְשָׁנָה מָה כׇּל שָׁנָה וְשָׁנָה אֵין מוּקָּפִין קוֹדְמִין לָעֲיָירוֹת אַף כָּאן אֵין מוּקָּפִין קוֹדְמִין לָעֲיָירוֹת
וְאֵימָא בְּכׇל שָׁנָה וְשָׁנָה מָה כׇּל שָׁנָה וְשָׁנָה זְמַנּוֹ שֶׁל זֶה לֹא זְמַנּוֹ שֶׁל זֶה אַף כָּאן זְמַנּוֹ שֶׁל זֶה לֹא זְמַנּוֹ שֶׁל זֶה שָׁאנֵי הָכָא דְּלָא אֶפְשָׁר
וְסָבַר רַבִּי עֲיָירוֹת לָא דָּחִינַן לְיוֹם הַכְּנִיסָה וְהָתַנְיָא חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה וַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בָּעֶרֶב שַׁבָּת וּמוּקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר רַבִּי אוֹמֵר אוֹמֵר אֲנִי הוֹאִיל וְנִדְחוּ עֲיָירוֹת מִמְּקוֹמָן יִדָּחוּ לְיוֹם הַכְּנִיסָה
הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם זְמַנָּם שַׁבָּת הִיא וְהוֹאִיל דְּנִדְחוּ יִדָּחוּ וְהָכָא זְמַנָּם עֶרֶב שַׁבָּת
כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא פּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת הַכֹּל נִדְחִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה הַכֹּל נִדְחִין סָלְקָא דַּעְתָּךְ וְהָא אִיכָּא מוּקָּפִין דְּעָבְדִי לִמְחַר אֶלָּא כׇּל הַנִּדְחֶה יִדָּחֶה לְיוֹם הַכְּנִיסָה כְּמַאן כְּרַבִּי
דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהָא מְגִילָּה בְּשַׁבָּת לָא קָרִינַן מַאי טַעְמָא אָמַר רַבָּה הַכֹּל חַיָּיבִין בִּקְרִיאַת מְגִילָּה (וּבִתְקִיעַת שׁוֹפָר) וְאֵין הַכֹּל בְּקִיאִין בְּמִקְרָא מְגִילָּה גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִטְּלֶנָּה בְּיָדוֹ וְיֵלֵךְ אֵצֶל בָּקִי לִלְמוֹד וְיַעֲבִירֶנָּה אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים
וְהַיְינוּ טַעְמָא דְשׁוֹפָר וְהַיְינוּ טַעְמָא דְלוּלָב
רַב יוֹסֵף אָמַר מִפְּנֵי שֶׁעֵינֵיהֶן שֶׁל עֲנִיִּים נְשׂוּאוֹת בְּמִקְרָא מְגִילָּה תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה גּוֹבִין בּוֹ בַיּוֹם וּמְחַלְּקִין בּוֹ בַיּוֹם
אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אַדְּרַבָּה מִשּׁוּם דְּאָמְרוּ הוּא אֶלָּא הוֹאִיל וְאָמְרוּ שֶׁכְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה גּוֹבִין בּוֹ בַיּוֹם וּמְחַלְּקִין בּוֹ בַיּוֹם מִפְּנֵי שֶׁעֵינֵיהֶם שֶׁל עֲנִיִּים נְשׂוּאוֹת בְּמִקְרָא מְגִילָּה אֲבָל

רש"י

למימרא דתקנתא דכרכין היא. כדי שיספקו משמע כדי שיהו פנויין ליום השמחה: אלא אימא מפני שמספקין. שכר הוא להם בשביל שהן מספקין הלכך היכא דאין נכנסין לא קולא הוא לגבייהו ואין כאן שכר: סידרא דירחא. דקתני בי''א בי''ב בי''ג בי''ד בט''ו כסדר מנין החודש וכשבא לפרשה נקט סדר ימי השבת ושמעינן ימי החודש לאחריה חל להיות ערב שבת כפרים מקדימין ליום הכניסה הרי י''ג חל להיות בשבת הרי י''ב חל להיות אחר השבת כפרים מקדימין ליום הכניסה הרי י''א ומשני איידי דמיתהפכי ליה נקט סידורא דיומי כלומר ע''י שאם היה אוחז ימי השבת לפי סדר ימי החדש יהו נהפכין לו וטועה בגירסתו השונה את המשנה לפי שהיה צריך להזכירן לאחוריו אחר השבת דהיינו י''א בשבת י''ב ערב שבת י''ג מתוך כך הוא בא לדלג ולטעות להכי נקט סידורא דיומא וסדר החודש הבא לו לאחוריים אינו מזכירו בפיו דהרי מאליו הוא נשמע ואין כאן עוד טעות: מני מתני'. דקתני חל להיות ע''ש עיירות ומוקפות חומה קורין בו ביום אי רבי אי רבי יוסי: בכל שנה ושנה. להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה כל השנים יהו שוות: דלא אפשר. דאם כן לא יקדמו עיירות למוקפין שאינן יכולין לקרות בשבת: מה כל שנה ושנה עיירות בי''ד. לכך אין נדחות ממקומן ודלא כתנא קמא דרבי: זמנו של זה לא הוא זמנו של זה. הלכך לא עבד כתנא דמתני' כו': דלא אפשר. דאי לא מקדמת להו למוקפין צריך אתה לעקור עיירות מפני מוקפין או יקראו ביום אחד: הכא ערב שבת זמנם. ואין לך צורך לדחותן: הכל חייבין. ומתוך שהוא מחוייב בדבר הוא בהול לצאת ידי חובה: ויעבירנה ארבע אמות. ואפילו לן בשדה ומגילה בידו יש לגזור על הדבר: נשואות למקרא מגילה. לקבל מתנות האביונים ואי אפשר בשבת: גובין בו ביום. שמקדימין בו לקרות גובין הגבאים מתנות האביונים ומחלקין לעניים: אדרבה. משום דאמרו להקדים את הקריאה הוא דאמרו להקדים את המתנות כדמפרש תנא טעמא ואזיל מפני שעיניהן של עניים כו':

תוספות

ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים. קשה אמאי לא קאמר ויוציאנה מרשות היחיד לרשות הרבים דאורחא דמילתא הוי טפי ויש לומר דמרה''י לרה''ר לא טעו אינשי אבל זימנין שהמגילה קיימא כבר ברשות הרבים ויעבירנה ארבע אמות בגווה ועי''ל. דלהכי לא נקט מרשות היחיד לרשות הרבים לפי [שלפעמים] שאין שם חיוב חטאת (כיון) שלא היתה עקירה ראשונה לשם כך כגון המפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהן להוציאן דפטור מהאי טעמא (שבת דף ה:): ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים. אבל מילה בשבת אין לדחות דהא חמירא שכן נכרתו עליה י''ג בריתות וגם אין אדם מל אלא אם כן הוי בקי דסכנה יש בדבר אך נשאל לר''י הלוי איך תוקעין במוצאי יום הכפורים והלא אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל ותו שמא ילך אצל בקי כדחיישינן בר''ה שחל בשבת ואם כן היה לנו למיחש להאי גזירה ותירץ דמשום דתקיעת שופר חכמה ואין מלאכה וגם לא חיישינן שמא ילך אצל בקי דמשום תקיעה אחת שאינה אלא משום זכר ליובל לא אצטריך כולי האי כראש השנה דאורייתא היא וצריך שלשים קולות ורבינו שמואל אומר דדוקא בשבת ובר''ה דאם מעבירו ארבע אמות ברשות הרבים איכא איסורא דאורייתא בהא ודאי יש לחוש אבל במוצאי יוה''כ דאפילו אם מעבירו ד' אמות ברשות הרבים לא הוי אלא איסור דרבנן בהא ודאי לא גזר דהוי גזירה לגזירה: ורב יוסף אמר מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה. ע''כ צ''ל דרב יוסף לא פליג אטעמיה דרבה דהא גבי שופר ולולב ליכא טעמא אחרינא מכל מקום קאמר הכא טעמא אחרינא משום דאיכא נפקותא מיהא במקדש דליכא שבות ואפ''ה אסור משום האי סברא דקאמר רב יוסף:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר