ואישתכח כוותי גרסי': רקתא דנהרא. שפת הנהר גבוה מן הנהר אף ציפורי יושבת בראש ההר: כי שכיב איניש הכא. כשמת אדם גדול בבבל: ספדי ליה התם. בטבריא: ששך. בבל בחילוף א''ת ב''ש: ושם לו ברקת. יצא לו שם בטבריא: וכי מסקי ארון. של מת מבבל לקוברו בטבריא: אמרו הכי. הספדנין קורין בשווקים בלשון הזה שיצאו לקראת המת: אוהבי שרידים. אוהבי ישראל: יושבי רקת צאו וקבלו הרוגי עמק. מתי בבל העמוקה: ר' זירא עלה מבבל לארץ ישראל ומת שם בטבריא: [ארץ צבי. ארץ] ישראל: גידלה שעשועיה. של שנער: בטיבורה. באמצעיתה: לא הוריש את יושבי קטרון. שבאה לחלקו ועבר על מה שאמר הקב''ה לא תחיה כל נשמה (דברים כ) והניחן לגור שם ביניהם ולהעלות להם מס: על מדותיו. על מזלו שנמדד לו מן השמים מדה שאינו חפץ בה: כולן צריכין לך. כל אחיך יהו צריכין לך: על ידי חלזון. חלזון עולה מן הים להרים וצובעין בדמו תכלת ונמכר בדמים יקרים: עמים הר יקראו. מכל השבטים יתקבצו להריך לקנות שפוני טמוני חול: שפוני זה חלזון. שהוא דבר חשוב ספון חשוב בלשון ברייתא: טרית. דג שקורין טונינ''א: זכוכית לבנה. היוצא מן החול כדאמר ביציאות השבת (שבת טו:) וחול של זבולון חשוב משאר חולות וראוי לזכוכית לבנה: מי מודיעני. על זאת לתת לי דמים: כל המוצא חלזון ונוטלו בלא דמים אינו מצליח: שם יזבחו זבחי צדק. כאשר אסור גזל בעולה כך לא יגזלו ממך כלום שאם יטול שוה פרוטה בלא דמים תתקלקל הצביעה והחול ולא יועיל כלום: זבת חלב ודבש. העזים אוכלין תאנים והדבש נוטף מהן והחלב זב מן העזים ונעשים כמין נחל: ששה עשר מיל. ד' פרסאות: לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דכל ארץ ישראל. בכל מקום שהוא שם ואם באת לצרפו יחד הוי כמבי כובי עד אקרא דתולבקני שם מקום: אקרא. מקום מעבר הנהר ובלע''ז פורט''ו: עדיפי ליה. חביבי ליה: יתד תקועה. לרעה: אחידת מגדל שיר. כבושת מגדל שיר: והסירותי דמיו מפיו וגו'. גבי צור כתיב שהוא ראש לאדום: גלייא במיא. ראשי ע''ז הם לאדום: כיבוסי. היא ירושלים: והיה אדום לאלופי יהודה. ועקרון תהיה בית תלמוד בירושלים: לשם. עיר שכיבשו בני דן: זו פמייס. שמשם ירדן יוצא כדאמר מר ירדן יוצא ממערת פמייס (בכורות דף נה.): מטרופולין. לשון יון אימא של מלכות מטר''א אם פולין לשון שררה כדאמר מר עד שבאו דיופלי מהעיר שני שרים (תענית דף יח:): דמרבי. שמגדלין שם בני מלכים: אמלאה החרבה. רישא דקרא יען אמרה צור על ירושלים אמלאה החרבה עכשיו אתמלא מחורבתה: רשע. זה עשו: בארץ נכוחות יעול. את ירושלים יחריב: אמר יצחק להקב''ה יוחן רשע זה עשו אמר לו הקדוש ברוך הוא רשע הוא: אמר. יצחק בל למד צדק כלומר אין אדם יכול ללמד עליו צדק אמר לו. הקב''ה: בארץ נכוחות יעול. כלומר עתיד להחריב את ארץ ישראל: אמר יצחק. אם כן בל יראה גאות ה': זממו אל תפק אל תוציאנו מנחיריו זמם כמין טבעת ברזל שנותנין בחוטמה של אנקה ונמשכת בו ומתוך חוזקה אינה משתמרת כי אם בו:

שטובה ראייתה. שהיו שם גנות ופרדסים: דכל הנוטל (פרוטה) ממך בלא דמים אין מועיל. דכתיב שם יזבחו זבחי צדק וגזל לא מהני בזבח: טראטריות וקרקסיאות. י''מ בתי עבודת כוכבים ומכנה אותן טרטאכ' לשון חרפה וקרקסיאות רוצה לומר בית הכסא בלשון ערב וקשה לומר שאותן מקומות מטונפות יכול ללמוד שם תורה אלא ודאי לשממה יהא במהרה בימינו ורוצה לומר בתים שמתאספים שם לוועד של עובדי עבודת כוכבים:

אלו טרטסיאות וקרקסיאות שלהן. יש מפרשים בתי עבודה זרה שלהן, וקורא להן בלשון גנאי, טרטסיאות חרפה, קרקסיאות בתי כסאות. וכן פירש ר"ח ז"ל. ונראין דברי התוספות דבתי ע"ז שלהן לא ילמדו בהן תורה, אלא טרטסיאות וקרקסיאות בתי בית הועד להקבץ שם.

אלו טרסיאות וקרקסיאות פי' לאו בתי ע"ז כפרש"י ז"ל דא"כ לא יעשו מהם בתי מדרשות אלא מקו' קיבוץ חכמים שלהם היה וכן פר"ח ז"ל:

שם אלא אמר רבא חמת כו' ולמה נקרא שמה רקת כו' רבא אמר רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא כו'. נראה דחדא מהנך תרתי מימרות צ"ל רבה אמר וק"ל:

חמת זו טבריא כו' רקת כו' כנרת כו'. במקרא חד כתיבי הני שלש ערים בספר יהושע בגורל של בני נפתלי והכי אמרינן פרק מרובה ימה של טבריא בחלקו של נפתלי היתה כו' ור"י מפרש להו לפי השמות שנשתנו בזמנו:

כקלא דכנרי כו'. פירש בערוך שם אילן דפירותיו מתוקים או פירוש מתוק כקול כנור:

כי שכיב איניש הכא כו' וכי מסקי כו' כי נח נפשיה כו'. ג' מיני הספד זכר כאן על ת"ח מי שלא זכה כלל אף בגופו לאחר מיתה לבא לא"י ספדו עליו גדול כו' ושם לו כו' דיש להספיד עליו שלא זכה בגופו לבא לא"י מ"מ זכה בשם טוב לבא התם דשם לו ברקת וע"ד טוב שם משמן וגו' ומי שלא זכה למות שם בא"י אבל זכה לאחר מיתה דמסקי ארוניה להתם יש להספיד עליו שלא זכה בחייו לבא לשם דהשתא הרוגי עומק מקרי כאילו אינו מת בזמנו ונהרג בחטא זה שהיה דר בחו"ל וכהאי לישנא איכא בסוף כתובות על שנשא אשה בחו"ל ומת שם ברוך המקום שהרגו ור' זירא שזכה בחייו ליכנס לא"י קאמר דמ"מ יש להספיד עליו על שאבדה כלי חמדתה שהצדיק ודאי אינו אבד במיתתו שיש לו השארות הנפש אבל יש לכלל ישראל להספיד על מה שנאבדה מהם כלי חמדתן שהצדיק הוא דמיון כלי חשוב שע"י פועלים דברים חשובים וטובים:

רקת שאפי' ריקנים שבך מלאים מצות כו'. לכאורה דמלת רקת לא משמע אלא ריקנין ומהיכא משמע דמלאים מצות כרמון ויש לומר דנקרא רקת על שם הכתוב כפלח הרמון רקתך וכמפורש בפ' זה בורר:

שיושבת בטיבורה של ארץ ישראל כו'. אבל לא בטיבור של עולם דהא אמרינן פרק זה בורר אלשכת הגזית שררך אגן הסהר וגו' שהיא יושבת בטיבורה של עולם וכ"כ התוספות פרק אלו מציאות דירושלים לא היה רק מהלך יום אחד מגבול ארץ ישראל מצד אחד וארץ ישראל ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה היה ע"ש:

שטובה ראייתה כו'. פירשו בתוספות שהיו שם גנות ופרדסים עכ"ל ועוד יש לומר טובה ראייתה בחכמים שהיו יושבים שם סנהדרין בימי רבי כדאמרינן ספ"ב דר"ה:

זבולן עם חרף וגו' כו'. דלפי פשוטו שמשתבח בזבולן שחרף נפשו למות במלחמה ונפתלי על מרומי שדה לא ידענו מה שבחו ומ"ה דרשו ביה דבאותה מלחמה שראו בני זבולן את נחלת בני נפתלי כי שם נקבצו כדכתיב ויזעק ברק את זבולן ואת נפתלי קדשה שהיא נחלת נפתלי כמה שאמר מקדש נפתלי וע"י שראו בני זבולן את נחלת נפתלי שהיה על מרומי שדה מקום שדות וכרמים חרף הוא נפשו למות על רוע מזלו שנפל בגורלו ימים והרים וגבעות שאינו מקום שדות וכרמים:

ספוני זה חלזון. רש"י בחומש פירש שבחלק יששכר וזבולן היה כו' עיין שם והכי משמע מקרא כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול וגו' קאי גם איששכר ובשמעתין לא הזכיר אלא זבולן היינו שהוא היה מתרעם על חלקו ולא כן יששכר שהיו בעלי תורה:

א"ל רבש"ע מי מודיעני כו'. פירש רש"י מי מודיעני על זאת שמא יקחו בלא דמים כו' עכ"ל ודוחק הוא שיטלו בגזל בלא דמים ויש לומר דהכי קאמר דמי מודיעני דשמא יבאו לסחור בקלא אילן במקום תכלת כדאמרינן ריש פ' איזהו נשך מי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא אמר ליה שם יזבחו זבחי צדק כפי' רש"י כשם שאסור גזל בעולה כך לא יגזלו ממך מחייתך של חלזון על ידי קלא אילן שלא יצליח בסחורתו כו'. ושאמר כל הנוטל ממך בלא דמים כו' יש לומר כמשמעו דבדם חלזון עושין תכלת כדאמרינן במנחות וקאמר והנוטל ממך סחורה של התכלת בלא דם חלזון על ידי קלא אילן לא יועיל לו בפרקמטיא ולא יצליח כו':

לדידי חזי לי חלב ודבש כו'. עיין פירוש רש"י ובכתובות ס"פ בתרא מפורש ע"ש:

עקרון תעקר זו קסרי כו'. עקרון תעקר קרא הוא בצפניה וקסרי בגי' עקר ורצה לומר קסרי שמה ונקרא עקרון במקרא על שם שתיעקר לעתיד וכמה שאמר ומלכות זדון מהרה תעקר כו' ובקרא עקרון אחד מחמשה ערי סרני פלשתים תחשב בספר יהושע ובספר שמואל ונעשית ראש לאדום כדמוכח בשמעתין ונראה בזה גם שעקרון וצור מארץ פלשתים תחשב שוב היתה לאדום וע"פ מה שאמרו פא"ט ואת חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי והאשקלוני והגתי והעקרוני והעוים אמר חמשה וחשיב שית ומשני עוים מתימן בן אליפז בן עשו באו ואיוו לאלהי פלשתים ויצאו מתימן לגור ביניהם ולהכי לא אמר ו' ולפי זה אפשר דבעקרון נתיישבו בני תימן:

שהיא יושבת בין החולות והיא כו'. כהאי לישנא אמרינן פרק ב"מ אתרמודין לפי שדרין בין החולות עיניהם טרוטות ושם פירושו מלשון חול לפי שדרין במקום חול והרוח נושבת בו ונכנס בעיניהם ונראה דהכא נמי יש לפרש שהיא יושבת בין החול מכל הצדדים דהיינו שיושבת על שרטון שבתוך הים ונמצא חול שעל שפת הים סביב לה ואמר כי כבר קודם שמלכה מלכות רומי ואדום דהיינו בימי מלכות יון לפי שהיתה קסרי קרובה לארץ ישראל כי חמשת סרני פלשתים לארץ כנען תחשב כמפורש ביהושע על כן היתה יתד תקועה לרעה לישראל על ידי מלכות יונים וכשגברו מלכות בית חשמונאי על היונים נצחו גם את קסרי וכבשוהו כדאמר לקמן ישבו שניהם אל תאמן והיו קורין אותה אז על שם חורבנה כבישת מגדל שד כ"ה גירסת הערוך דהיינו שנחרבה ודרים היו בה שדים:

והסירותי דמיו מפיו וגו' זו בית במיא. כפירוש רש"י שם אלו בית במה שלהם שהיו זורקין שם דמי זבחיהם ויש כו' עיין שם. ושקוציו מבין שיניו וגו' זו בית גליא שלהן כו' כמה שאמר פרק כל הצלמים ואבדתם את שמם שלא לכנות לה שם שבח אלא שם גנאי היו קורין אותו בית גליא לשון גובה קורין אותה בית כריא לשון חפירה ושפלות כפירוש רש"י שם ועיין בערוך עוד פירושים וזה שאמר והסירותי דמיו וגו' ושקוציו מבין שיניו שלא יקרא להם עוד מפיו ומבין שיניו בשם שבח זה:

והיה כאלוף ביהודה וגו' שעתידים שרי יהודה כו'. דבמקום שהיו שם אלופי אדום יהיו אלופי ושרי יהודה ובספר זכריה פירש רש"י אלוף מלשון לימוד כמו ואאלפך חכמה:

קסרי בת אדום כו' א"ד דמרבי כו' וא"ד דאוקמי מינה מלכי כו'. ועל כן נקראת קסרי כי מלכים שלהם נקראים קיסר על שם המלך שמלך בה בכח ובחוזק יד כמפורש ביוסיפון וצריך לומר דמרבי ומוקמי מלכי היינו משאר אומות שהיו בה דהא אמרינן באדום קטון נתתיך בגוים דלא מוקי להו מלך בן מלך:

אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן כו'. בחרבו שתיהן ובישבו שתיהן אמר בכל חלוקה מהן אל תאמין אבל גבי חרבה קסרי וישבה ירושלים וחרבה ירושלים וישבה קסרי אמר בשני החלוקות פ"א תאמין ויש לומר שאילו היה אומר נמי כן בכל חלוקה תאמין היה המובן ממנו שאפשר לפרש להאמין באחד משני החלוקות אם לעולם ישבה ירושלים וחרבה קסרי או לעולם ישבה קסרי וחרבה ירושלים ואינו כן אלא שיש להאמין שב' החלוקות אמת כי לפעמים ישבה קסרי וחרבה ירושלים ולפעמים ישבה ירושלים וחרבה קסרי ומייתי ליה הכי מקרא דאמלאה החרבה דצור אמרה על ירושלים אתמלא מחורבתה כפרש"י ומשמע נמי אמלא את צור שהיא חריבה מירושלים שהיתה מלאה וכן ולאום מלאום יאמץ שסתם הכתוב איזה מהם יאמץ על חבירו על כן פירושו שכל אחד מהם יאמץ על חבירו לפעמים זה ולפעמים זה:

אמר יצחק כו' יוחן עשו כו'. ר"ל גם שאינו ראוי לכך יוחן במתנת חנם כמ"ש וחנותי את אשר אחון כו' אמר ליה הקב"ה. רשע גמור הוא ואין ראוי לחנותו א"ל יצחק בל למד צדק וגו' כמ"ש ששגגת תלמוד עולה זדון וזה שלא למד צדק שוגג הוא במעשיו הרעים א"ל הקב"ה בארץ נכוחות יעול דהיינו להחריב ארץ ישראל והמקדש בזה הוא מזיד ורשע גמור הוא כמ"ש ערו ערו עד היסוד וגו':

זו גרממיא של אדום כו'. בפ"ק דיומא אמרינן גומר זה גרממיא כו' וגומר מבני יפת היה ואפשר דמשום הכי קאמר זו גרממיא של אדום כו' ולא אותה גרממיא דהיינו גומר דמבני יפת היה ובאותה דשל אדום שאלמלא כו':

גמרא גדול הוא בששך. עפרש"י וכן נמצא במקרא ירמיה כ"ה ונ"א:

שם ולמה נקרא שמה טבריא כו'. בב"ר רפכ"ג איתא דנקראת טבריא ע"ש טיבריאוס קיסר ע"ש:

שם רבא אמר רקת שמה כו'. עט"א ובמשכ"ע בק"א דהאי כי נח נפשי' דר"ז סתמא דגמרא קא"ל וכה"ג כ' התוס' לקמן (י) ד"ה דכ"ע ובב"מ (ר"ד מ) והר"ן לקמן בפ' בני העיר על הא דאמר עולא לישתמש אינש במאן דתני ארבעה כו' ובמהרש"א לעיל על הא דפרט לטבריא שימה חומתה ועי' סנהדרין (כה ב) ברש"י ד"ה אפי' במדבר וכה"ג בד"ט ועמש"כ בב"מ (טז ב):

שם טמוני זו טרית. אולי דריש טמוני מלשון מטמון שהוא דבר חשוב וכעין שפרש"י בשפוני:

שם והיא היתה יתד תקועה. נראה משום דאמר נביא עלה תעקר לכן קאמר לשון תקועה שהוא היפך עקירה:

שם היו קורין אותה אחידת כו'. כצ"ל וכ"ה בע"י:

שם והיה כאלוף ביהודה כו' שעתידין שרי יהודה ללמד כו'. נראה דדריש מן כאלוף פי שנים מלשון אלופים שהוא מין שררה ומלשון ואאלפך חכמה (איוב לג) שהוא לשון לימוד:

רש"י ד"ה והיה אדום. ועקרון תהי' בית תלמוד כירושלים. כצ"ל בכ"ף:

רש"י ד"ה לשם. עיר שכבשו בני דן. יהושע (יט מז):

גמ׳ ולמה נקרא שמה טבריא. נ"ב אע"פ שמדברי כותבי ד"ה נודע שזה שמה הניתן לה ע"ש הקיסר טיבריוס שבימיו נבנית ולכבודו קראוה כך. מ"מ חז״ל נתכוונו להסב השם לדבר אחר שלא לתלותו בשם נכרי ע"א. וכ׳׳מ כ"פ שדרשו גם תיבות יווניות ידועות ועשו מהן נוטריקון עיין עליית הלשון:

שם ״ועקרון״ תעקר כצ"ל:

תוס׳ ד"ה טארטריות. לשון חרפה. נ"ב כ"ה בלטי"ן טור"ט קלון:

לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'חֲמַת'? עַל שׁוּם חַמֵּי טְבֶרְיָא. לאו משום שלא נמצא בה דבר יותר טוב מן החמין קראוה על שם החמין, אלא קראוה על שם החמין כי בזה יהיה לה סימן מובהק יותר שלא נמצא בכל ארץ ישראל מעין חם אלא זה של טבריא.

וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'רַקַּת'? שֶׁאֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּהּ מְלֵאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן. נראה לי בס"ד קאי על דור שתהיה בו הגאולה, יען דאיתא בראש השנה (ראש השנה לא:) מטבריא עתידין ליגאל, וכן כתב הרמב"ם בפרק י"ד מהלכות סנהדרין יעוין שם.
ועוד נראה לי כי טבריא היא אתריה דרבי מאיר בעל הנס דסבירא ליה גם בזמן שאין עושין רצונו של מקום נקראים בנים (קידושין לו.), ואם כן לפי סברתו יש להם מחילה מדין אב שמחל על כבודו בכל עת, ואז לפי זה אין העבירות מכבות את המצות כיון דנמחלין וממילא ישארו מלאים מצות כרמון! ואף על גב דרבי יהודה פליג על רבי מאיר בזה וקיימא לן בעלמא הלכה כרבי יהודה, מכל מקום כיון דטבריא אתריה דרבי מאיר היא דנין יושביה על פי סברתו, וכמו שכתב הרב אמת ליעקב ז"ל.

וּזְבוּלוּן, מִתְרַעֵם עַל מִדּוֹתָיו הֲוָה. פירוש מתרעם בעבור מיעוט הריוח, אבל לעולם מושב ימים עדיף ליה, ולכן אמרו (פסחים ד.) ההוא דאמר אם היה לי בית לבנות לא הייתי בונה אלא לחוף הים, בדקו אחריו ומצאו דמזבולון קא אתי דכתיב (בראשית מט, יג) 'זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן' עיין שם, והיינו דלעולם הישיבה שם חביבה ליה.

לְדִידִי חָזִי לִי זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ דְּצִפּוֹרִי וַהֲוָיָא שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל עַל שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל!. נראה לי הכונה מקום שהוא משך ארבעה פרסאות שם נמצא שומן זה של זבת חלב ודבש שהתאנים הנמצאים במשך המקום הזה הם שמנים ביותר ומחמת רוב שומנם הדבש זב מהם על הארץ, והעזים הנמצאים שם כשאוכלים מן התאנים ההם יתרבה חלב בדדיהם למאד עד שהוא גם כן זב מאיליו על הארץ, ומתערב עם הדבש הזב מן התאנים, וזה ימצא במשך ארבע פרסאות דוקא, כי אין כל המקומות שוים כשומן הפירות בזה המקום.
ומה שאמר זבת חלב ודבש של כל ארץ ישראל שיעורו הוא כ"ב פרסאות אורכיה ושתא פרסאות פותיא, נראה לי בס"ד הטעם לרמוז שבזכות תורה שבכתב שהיא בכ"ב אותיות זכתה ארץ ישראל בשפע זה של זבת חלב ודבש שנמשלה בהם התורה כ"ב פרסי אורך, ובזכות תורה שבעל פה שהיא ששה סדרים זכתה לשיתא פרסי רוחב. ונראה לי 'חָלָב דְבַשׁ' עולים מספר 'רָצוֹן' [346] כי שפע זה יפיק רצון מה'.

זֶה בֵּית גַּלְיָא שֶׁלָּהֶן. הא דקורין שמות לעבודה זרה דאדום בית כריא ובית גליא, נראה לי בס"ד מה שאמר 'כריא' רוצה לומר כר י"א כלומר מושב י"א, כי כר רוצה לומר מושב והם יש להם י"א אלופים כנגד י"א ארורים וכמו שכתב רבינו ז"ל בספר הלקוטים בפרשת וישלח ופרשת כי תבוא יעוין שם. וכן בית גליא גל י"א כלומר גילוי י"א ארורים שהם כנגד י"א סמני הקטורת.

זוֹ קִיסְרֵי בַּת אֱדוֹם שֶׁהִיא הָיְתָה מֶטְרוֹפּוֹלִין שֶׁל מְלָכִים. נראה לי בס"ד קראוה 'קסרי' מספר 'עָשׁ' [370] רמז למפלת עֵשָׂו לעתיד שיסתלק ממנו אות וא"ו וישאר עָשׁ, אבל 'יְרוּשָׁלַםִ' מספר 'אַרְיֵה שָׁלֵם' [586] רמז כי חודש אב שמזלו אריה יהיה שלם בכל טוב שבעולם.
ועוד נראה לי 'יְרוּשָׁלַםִ' [596] בחד יו"ד מספרה חרבה קסרי עם הכולל [586] ו'יְרוּשָׁלַיִם' בשני יודי"ן אם תמלא האותיות יעלה מספרם תפארת [1081] רמז שתתעלה המלכות שהיא בחינת ירושלים, ותהיה כמו בחינת התפארת, וכאשר פירשתי בס"ד רמז הפסוק (ישעיה סד, ט) 'יְרוּשָׁלַ‍ִם שְׁמָמָה', חלק התיבה לשנים, וקרי בה שם מ"ה, הוא התפארת שהוא סוד שם מ"ה תתעלה ירושלים שהיא המלכות כמוהו בסוד (ישעיה ל, כו) 'וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה'.

אָמַר יִצְחָק לִפְנֵי הקב"ה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! יוּחַן עֵשָׂו!. נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין יז.) אם פתחו כולם לחובה זכאי, ולכן כשאמר לו: רשע הוא! השיב 'בַּל לָמַד צֶדֶק' (ישעיה כו, י) רוצה לומר ודאי לא יש מי שילמד עליו צדק, ונמצא פתחו כולם לחובה זכאי ולכן אמרתי: יוּחַן עֵשָׂו! והשיב 'בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל' שמחריב את ארץ ישראל דכתיב בה (דברים יא, יב) 'אֶרֶץ אֲשֶׁר הֳ' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ' ולכן אין דינו נמסר ביד בית דין של מעלה אלא השם יתברך שהוא דורש אותה דן דינו, ואז בטל הכלל הזה דפתחו כולם לחובה.
והא דקרי לארץ ישראל 'אֶרֶץ נְכֹחוֹת' היינו דכתיב (תהלים קכב, ג) 'יְרוּשָׁלַ‍ִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו', שהתחתונה מכוונת כנגד העליונה ולכן קרי לה 'אֶרֶץ נְכֹחוֹת' לשון נוכח, זו נוכח זו.

אַל תִּתֵּן לְעֵשָׂו הָרָשָׁע תַּאֲוַת לִבּוֹ זְמָמוֹ אַל תָּפֵק. צריך להבין מה ענין הזמם הזה? ונראה לי בס"ד כוחם של עשו ואדום הוא מן אותיות 'שָׂטָן וְנָחָשׁ' וידוע כי מן אותיות הפשוט יבא כח מצומצם, אבל היתרון והתוספת יבא מן המילוי ומילוי המילוי, ולכן עשה השם יתברך זמם לאותיות נחש ושטן שלא יתגברו ויוסיפו כח מן המלוי ומילוי המילוי על ידי מספר שמו יתברך אשר הושם בראש המילוי שלהם כזה, נו"ן חי"ת שי"ן ראש המלוי מספר כ"ו [26], וכן שטן שי"ן טי"ת נו"ן ראש המילוי מספר כ"ו [26] וזה המספר נעשה זמם, שלא יתפשטו כוחותיהם יותר מן המלוי ומילוי המלוי, ועל זה קאמר (תהלים קמ, ט) 'זְמָמוֹ אַל תָּפֵק'.
ולכן אמר (תהלים לז, לב) 'צוֹפֶה רָשָׁע' הוא עשו 'לַצַּדִּיק' הוא יעקב, 'הֳ' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ' רוצה לומר מספר שם הוי"ה שהוא נרמז בראש המלוי של כוחות שלו שהם אותיות שָׂטָן וְנָחָשׁ לא יעזבנו בידו וגבר ישראל. ואומרו 'בְיָדוֹ'רוצה לומר בכוחו כמו ולא היה בהם ידים לנוס.
ועל זה הזמם של מספר כ"ו המונע תגבורת עשו ואדום מכוחות מלוי אותיות נחש ושטן, מביא הגמרא דוגמא לגרממיה של אדום, שאלמלי הם יוצאים מחריבים כל העולם, אך הקב"ה עושה תיקון לזה שיהיו מתגרים הם בהם כדי שלא יוסיפו גבורה להחריב העולם.

וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'רַקַּת'? שֶׁאֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּהּ מְלֵאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן. מקשים כיון דאמר מְלֵאִים אם כן אינן רֵיקָנִין ואיך קרי להו רֵיקָנִין? ועוד מאי רבותא דטבריה בדבר זה טפי משאר ארצות החיים דלא אתמר עלייהו דבר זה?
ונראה לי בס"ד דידוע דהנשים אין חייבין בתלמוד תורה ואמרו בגמרא דברכות (ברכות יז.) אמר לו רב לרבי חייא נשים במאי זכיין בתלמוד תורה? אמר לו באקרוי בנייהו לבי כנישתא, פירוש מוליכים בניהם לבית הכנסת ללמוד שם לפני רבן כי היו רגילים ללמוד בבית הכנסת, ועוד באתנויי גברייהו בי רבנן ומנטרן לגברייהו עד דאתו מבי רבנן, פירוש נותנים להם רשות ללכת ללמוד תורה בעיר אחרת וממתינות עליהם עיין שם. והכי אתמר נמי בגמרא דסוטה (סוטה כא.) נהי דאשה לא מפקדא בתלמוד תורה הנה באגרא דמקריין ומתניין בנייהו ונטרי להו לגברייהו דאתו מבי מדרשא פלגאן בהדייהו, ופירש רש"י שם שטורחות על בניהן להביאן לבית הספר לקרוא מקרא ולשנות משנה וגם ממתינות לבעליהן שיוצאין לעיר אחרת ללמוד תורה עיין שם.
נמצא הנשים רֵיקָנִין הם מן תלמוד תורה שאין לומדים כלל ועם כל זה פלגאן בהדי גברייהו ובהדי בנייהו דנחשב להם כאלו הם למדו תורה ונעשו מְלֵאִים מן תלמוד תורה! וידוע דהכתוב קרא לתורה בשם 'מִּצְוָה' כמו שנאמר רז"ל (עירובין נה.) על פסוק (דברים ל, יא) 'כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ' דהכתוב קורא לתורה בשם מִּצְוָה ועלה קאמר כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, ובזה מובן דברי המאמר כאן 'אֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּהּ מְלֵאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן' רוצה לומר אֲפִלּוּ הנשים שהם רֵיקָנִין דאין לומדים תורה הם בעצמם עם כל זה מְלֵאִין מִצְוֹת תורה דגברייהו ותורה דבנייהו, ולהכי נקיט מִצְוֹת לשון רבים.
ומה שאמרו דבר זה על טבריה, אפשר דבזמן קדמון הוה שכיח ומצוי דבר זה גבי נשים שבטבריה דהוו מייתי בנייהו לבי כנישתא ונטרן לגברייהו טפי משאר מקומות לכן תלה דבר זה ודרש אותו בשם רקת של טבריה יותר משאר ארצות ורוצה לומר נאה לה שם 'רַקַּת' בעבור דבר זה הנמצא בה טפי.
ועוד נראה לי בס"ד, יש עשירים שאין יודעים ללמוד תורה ואין עוסקים בתורה אבל הם מחזיקים ביד תלמידי חכמים שעוסקים בתורה ונחשב להם כאילו הם למדו תורה דכתיב (קהלת ז, יב) 'כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף' וכמו שמצינו בשותפות יששכר וזבולון, ואיתא בספרים בשם חז"ל יאמרו בבית דין של מעלה להמחזיק ביד תלמידי חכמים טול שכר מסכתא פלונית ומסכתא פלונית והוא אומר מימי לא למדתי מסכתא והם אומרים לו חכם פלוני למד אותה ואתה החזקת בידו מעלה עליך הקב"ה כאלו אתה למדת אותה והא לך שכרה! וכן הוא אומר (דברים לג, יח) 'שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ' עד כאן.
נמצא אלו העשירים רֵיקָנִין הם מתלמוד תורה מצד עצמן שלא למדו כלל, אמנם מְלֵאִים הם משל אחרים שהחזיקו בידן, ולזה אמר 'אֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּהּ מְלֵאִין מִצְוֹת' אלו לימודים של תורה שנקראו בשם מִצְוֹת ונדרש זה על טבריה דאפשר היו בזמן הקודם נמצאים רבים עשירים רֵיקָנִין מן תלמוד תורה שהיו מחזיקים ביד תלמידי חכמים ונמצאו שם רבים בכך לכן עשה דרשה זו על שם רַקַּת דטבריה, ורוצה לומר נאה לה שם רַקַּת על דבר זה הנמצא בה טפי.
ובאופן אחר נראה לי בס"ד דידוע מה שאמר בגמרא (בבא בתרא י.) דאמר אותו רשע לרבי עקיבה אם הקב"ה אוהב העניים למה אינו מפרנסן? ואם אתם תפרנסום עוברים אתם על רצונו של הקב"ה! אמר לו אמשול לך משל למלך שכעס על בנו אם יבא אדם ויפרנסו המלך שמח, וכן כאן ישראל קרויים בנים לכך שמח הקב"ה אם יפרנסו העניים, אבל העכו"ם יש להם דין עבדים, ולכן (משלי יד, לד) 'חֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת'.
וידוע מה שאמרו בגמרא דקדושין (קידושין לו.) דרבי יהודה סבירא ליה אין לישראל דין בנים אלא רק בזמן שעושין רצונו של מקום וכשאין עושין רצונו של מקום קרויים 'עבדים' ורבי מאיר סבירא ליה בין כך ובין כך קרויים 'בנים' ונמצא אין הצדקה מתקיימת בכל עת אלא רק על פי סברת רבי מאיר, ובזה פירש הרב אמת ליעקב ניניו ז"ל הטעם שמנהג ישראל לנדור לצדקה על שם רבי מאיר כי רק על פי סברתו הצדקה נחשבת מצוה בכל זמן ובכל אופן לקבל עליה שכר עיין שם.
וידוע דהצדקה מכונית בשם מִצְו‍ֹת כמו שנאמר בנחמיה (נחמיה י, לג) 'וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְו‍ֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹקֵינוּ' ומכאן למדו המפרשים שהצדקה נקראת מִצְו‍ֹת, ובאמת הכי איתא בירושלמי שהצדקה מכונית בשם מצוה בסתם ועלה כתיב (משלי ו, כג) 'כִּי נֵר מִצְוָה' וכמו שכתב הרב החסיד מהרי"א ז"ל, ואנא עבדא פרשתי טעם שתהיה נקראת מִצְו‍ֹת לשון רבים מפני כי על ידי הצדקה אפשר שיזכה הנותן לכמה מיני מצות אם על ידי הצדקה החיה את העני שהיה נוטה למות בר מינן וכמו אותה מעשה דאותו שנתן ביצה לאותו עני וזכה במצות שלו שהביא הרב מהר"א הכהן ז"ל במעיל צדקה.
וידוע דעיקר דין בנים זוכים בו ישראל מכח התורה וכמו שנאמר (תהלים ב, ז) 'אֲסַפְּרָה אֶל חֹק הֳ' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה' ולזה אמר אֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּהּ רוצה לומר רקנים מן התורה דאין מן הראוי לקרותם 'בנים' עם כל זה הם מְלֵאִין מִצְוֹת אלו הצדקות שנקראים מצות בסתם כְּרִמּוֹן ואז על ידי הצדקה נמצאו מלאים תורה ומצות משל העניים המקבלים הצדקה, ולכן אמר כְּרִמּוֹן כי צדקה אחת מכנסת לו תורה ומצות הרבה כאותו שנתן הביצה לעני שהיה נוטה למות ברעב והחייהו שזכה בחבילות של תורה ומצות שעשה העני בחיים אשר חי בעבור זה.
ועוד נראה שעשה הדמיון לרמון לרמוז בו על רבי מאיר שעל פי סברתו תהיה זכיה זו לאדם במצות הצדקה והוא דאיתא בגמרא דחגיגה (חגיגה טו:) על רבי מאיר 'רִמּוֹן מָצָא תּוֹכוֹ אָכַל קְלִפָּתוֹ זָרַק' ופרשתי בס"ד בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע שם על פי מה שכתוב בספר הלקוטים פרשת עקב לרבינו ז"ל דאותיות ט"ט דמטטרו"ן אין אחיזה לחיצונים בהם אבל באותיות רמון דמטטרו"ן יש אחיזה לחיצונים עיין שם, ולזה אמר רבי מאיר 'רִמּוֹן מָצָא תּוֹכוֹ אָכַל קְלִפָּתוֹ זָרַק' כלומר לא מבעיא אותיות ט"ט שהם נקיים וזכים שאין לחיצונים אחיזה בהם אלא גם אותיות רִמּוֹן דמטטרו"ן מָצָא לעצמו אך תּוֹכוֹ אָכַל קְלִפָּתוֹ זָרַק, ולפי זה רבי מאיר נקרא בעל הרמון שעשה פלילות באותיות הרמון הנזכר. ולכן כאן במצות הצדקה שהיא קיימת ונכונה בכל זמן על פי סברת רבי מאיר בלבד עשה בה דמיון לרמון שאמר מְלֵאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן, לרמוז דאתייא על פי סברת רבי מאיר בעל הרמון אשר ידיו רב לו בו דרק עליו נאמר רִמּוֹן מָצָא תּוֹכוֹ אָכַל קְלִפָּתוֹ זָרַק.

לְדִידִי חָזִי לִי זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ דְּצִפּוֹרִי וַהֲוָיָא שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל עַל שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל. נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בסוד ארבע ככרות של שבת על השלחן דשנים העליונות הם כנגד אות יו"ד ואות וא"ו דשם הוי"ה שהם משפיעים ושנים התחתונות כנגד שתי ההין דשם הוי"ה שהם נשפעים וידוע דמלוי של שתי אותיות אלו הם גם כן יו"ד וא"ו ולכן השפעה גדולה זו של זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ היתה שיתסר מיל על שיתסר מיל שמספר י"ו הוא שיתסר והמלוי שלהם גם כן י"ו שהוא שיתסר ולהכי שיתסר על שיתסר.

'וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו', זֶה בֵּית כַּרְיָא שֶׁלָּהֶן. 'והוצאת דמיו מפיו' זו בית כריא שלהם, נראה לי בס"ד דקאי על עשו אבי אדום, וידוע מה שכתוב בלקוטי תורה לרבינו האר"י ז"ל בפרשת ויקרא דם הוא בחינת עשו סיגי הגבורות על כן הוא אדום עיין שם, ועוד כתב שם בפרשת תולדות שעשו לקח הרע שבעשר דמים ולכן אמר הוא הוֹלֵךְ לָמוּת (בראשית כה, לב) דעשרה פעמים דַּם [44] גימטריא מֵת [440], אבל יעקב אבינו ע"ה לקח הטוב שבעשרה דמים ועשר פעמים דַּם [44] גימטריא תָּם [440] לכן נקרא (בראשית כה, כז) 'יַעֲקֹב אִישׁ תָּם' עיין שם, ולזה אמר 'והוצאתי את דמיו מפיו' דכתיב (זכריה יג, ב) 'וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ'.
ומה שאמר 'זוֹ בֵּית כַּרְיָא שֶׁלָּהֶם' יובן בס"ד על פי מה שכתוב בספר הלקוטים הנזכר בפרשת תרומה בפסוק (שמות כו, ז) 'עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת' וז"ל אחד עשר אירורים שבפרשת כי תבא הראשון הוא (דברים כז, טו) 'אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה' והוא כנגד אריך שבקליפה וזהו שאמר רשב"י ע"ה בריש אדרא 'אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה' הא"א [אריך אנפין] שבקליפה בא"א דקדושה הנקרא בסתר וזה מה שנאמר (שם) 'וְשָׂם בַּסָּתֶר' בסתרו של עולם והוא א"א דקדושה המסתתרת ומתלבש תוך האצילות עד כאן לשונו. ולזה אמר כאן בֵּית כַּרְיָא שֶׁלָּהֶם, כַּרְיָא בהפוך אתוון אריך, הוא אריך דקליפה שהוא כנגד ארור הראשון.

'וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו', זֶה בֵּית גַּלְיָא שֶׁלָּהֶן. ונראה הענין כי בְּשָׂטָן וְנָחָשׁ יש שני שי"ן זה בראש וזה בסוף ועל זה אמר (תהלים ג, ח) 'שִׁנֵּי' רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ, ונשאר בין שני שי"ן הנזכר אותיות 'טן נח' שעולים מספר 'זַעַם' [117] ולעתיד יתבטלו מלאכי זעם אלו הרמוזים בין ב' שין דשטן ונחש, וזהו שנאמר וְשִׁקֻּצָיו 'מִבֵּין שִׁנָּיו' דייקא ועל זה אמר זוּ בֵּית 'גַּלְיָא' שֶׁלָּהֶן חלק התיבה לשתים וקרי בה 'גל י"א' והיינו גל לשון גללים שהם זוהמא וסיגים והם י"א חלופים של עשו שהם סיגים שבי"א סמני הקטורת וזהו בֵּית גַּלְיָא-'גל י"א' כלומר גללים של י"א סמני הקטורת, ולכן י"א אלופים של עשו כל אחד נקרא בשם אַלּוּף כי 'אַלּוּף' [117] מספר 'זַעַם' והוא כמספר אותיות שיש בין ש' דשטן ובין ש' דנחש.
ומה שאמר זוּ קִיסְרֵי בַּת אֱדוֹם שֶׁהִיא הָיְתָה 'מֶטְרוֹפּוֹלִין' שֶׁל מְלָכִים, נראה לי בס"ד קרי לה כן שהוא אותיות 'טמר פלוני' שהיה כחו של פלוני שהוא שר אדום טמור שם.

קִיסְרֵי וִירוּשָׁלַיִם: אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם חָרְבוּ שְׁתֵּיהֶן, אַל תַּאֲמֵן. וְכוּ'. נראה לי בס"ד הניח קסרי כנגד ירושלם כי מספר קסרי [370] גימטריא ש"ע כמנין שלם [370] של ירושלים, ונשאר בירושלם אותיות ירו [216] שהם כמנין יראה וכמנין גבורה [216] שעל ידי יראת שמים שתהיה אצל ישראל תתגבר ירושלם על קסרי שהיא כנגד אותיות שלם ולכן 'ירו' הם הם למעלה מן 'שלם' שנרמז בם מספר קסרי.

אָמַר יִצְחָק לִפְנֵי הקב"ה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! יוּחַן עֵשָׂו! אָמַר לוֹ: רָשָׁע הוּא! אָמַר לוֹ: בַּל לָמַד צֶדֶק! אָמַר לוֹ: בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל. נראה לי בס"ד על פי מה שכתבנו בסה"ק 'אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ' בפרשת נח בפסוק (בראשית ו, יג) 'קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם' דאמרו רז"ל דין דור המבול לא נעשה בבית דין של מעלה אלא הקב"ה דן אותו דכתיב (תהלים כט, י) 'הֳ' לַמַּבּוּל יָשָׁב' ופרשנו הטעם דאם היו נדונים בבית דין היו נפטרים, יען דקיימא לן פתחו כולם לחובה זכאי (סנהדרין יז.), ואם היו בית דין של מעלה דנין היו פותחים כולם לחובה מרוב רשעתם של סדום ואם כן היה חוטא נשכר! לכך הֳ' לַמַּבּוּל יָשָׁב שהוא דן את דינם כי בבית דין גזרת הכתוב היא שצריך עדה שופטת ועדה מצלת (במדבר לה, כד-כה) מה שאין כן לגבי הקב"ה ליתיה לכלל זה, לזה אמר קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא 'לְפָנַי' ולא לפני בית דין של מעלה, יען כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם, ואם היו נדונין בבית דין של מעלה היו נשכרין דפתחו כולם לחובה זכאי, עד כאן עיין שם.
והנה כאן רצה יצחק אבינו ע"ה שיהיה עשו נדון בבית דין של מעלה ובודאי פתחו כולם לחובה עליו וינצל ממילא וזהו שאמר יוּחַן עֵשָׂו! אָמַר לוֹ: רָשָׁע הוּא! וְאֵיךְ יוּחַן? וְאָמַר לוֹ: בַּל לָמַד צֶדֶק, רוצה לומר כיון שלא יש מי שמלמד עליו זכות וצדק להצדיקו וצריך שינצל דקיימא לן 'פתחו כולם לחובה זכאי'! אָמַר לוֹ: בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל היא אֶרֶץ אֲשֶׁר הֳ' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי הֳ' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה (דברים יא, יב), ולכן צריך שהקב"ה ידין את דינו שהחריב אותה ולא בית דין של מעלה ולגבי קב"ה ליכא כלל הנזכר לכן אי אפשר שינצל!
ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל (בעץ חיים שער ל"ב) שיש הארה של צדק שמתאחז בה עשו והיה רוצה להתאחז גם ביעקב להשלים מספר שע"ו ולא עלתה בידו, אלא גבר יעקב אבינו ע"ה ולקח גם יניקה של עשו והוא על ידי הכרוז שמכריזין למעלה בנאות ה' ואז יצא עשו ממקומו וילך לשדה אחר של הקליפות ויהיה מקומו שבקדושה פנוי ונכנס יעקב ונוטל את מקומו, וכל ההארות ההם של צד"ק הנזכר שהיו נמשכים לעשו בהיותו שם לקחה עתה יעקב אבינו ע"ה, וזה סוד ענין הברכות שלקח עקב אבינו ע"ה מיצחק שהיה רוצה ליתנם לעשו, וזה סוד (בראשית כז, ה) 'וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא' שהוא שדה החיצון שבה נאמר (דברים כב, כז) 'כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ' עד כאן דבריו ז"ל עיין שם.
וזהו שאמר אָמַר יִצְחָק: יוּחַן עֵשָׂו! וְאָמַר לוֹ: אֵיךְ יוּחַן? וְהַלֹּא רָשָׁע הוּא! והשיב 'בַּל לָמַד צֶדֶק?' בלשון תימה, רוצה לומר וכי לא למד צדק היא הארה של צדק שהוא הארת שם ע"ב בחשבונו שעולה צדק? ולמד לשון סמיכה וחיבור כמו שנאמר משנה טהרות (משנה כלים ה, ט) 'תַּנּוּר שֶׁבָּא מְחֻתָּךְ מִבֵּית הָאֻמָּן וְעָשָׂה בוֹ לִמּוּדִין' דפירש רבינו עובדיה למודין מסגרות (בערבי סיוג"ה) לחבר בהם הדפין יחד עיין שם, והכי קאמר וכי בַּל לָמַד צֶדֶק? רוצה לומר וכי לא יש לו התחברות ונתחזק בהארה של צדק? ויש מפרשים וְעָשָׂה בוֹ לִמּוּדִין לשון שפוץ שהוא ענין תיקון כמו שאמרו לעיל בגמרא דף ד' אתא ושפצנהו כלומר החזיק את בדקיהן, ועיין יבמות דף ס"ג טום ולא תשפוץ וכו', וכן כאן אמר בַּל לָמַד רוצה לומר וכי לא נתקן ונתחזק בהארה של צדק הנזכר? והשיב לו הקב"ה 'בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל', אֶרֶץ נְכֹחוֹת רמז למדור הקליפות שהוא שדה החיצון שהוא נוכח מדור הקדושה ולכן נקראת 'אֶרֶץ נְכֹחוֹת' דזה לעומת זה עשה האלקים והכונה אמר לו שיברח וילך לשדה החיצון שהוא מדור הקליפה ואז יהיה מקומו פנוי ויכנס יעקב במקומו ואז גם הארה של צדק יקחנה יעקב אבינו ע"ה ולא ישאר לעשו כלום! ובמה יוחן כיון דאינו נתקן?! ואמר לו אם כן וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת הֳ' ונרמז בתיבת גֵּאוּת חלק התיבה לשתים וקרי בה 'ג' אות' והיינו שלשה יסודות המתלבשים זה בזה בעת זווג עליון.
ולפי דברי רש"י ז"ל שפירש 'בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל' זו ירושלים יעול להחריבה, נראה לי בס"ד קרי לה אֶרֶץ נְכֹחוֹת מפני שהיא נוכח ירושלים של מעלה דכתיב (תהלים קכב, ג) 'יְרוּשָׁלַ‍ִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו'. ועוד נראה לי בס"ד קרי לה 'אֶרֶץ נְכֹחוֹת' דידוע ירושלים של מעלה בינה ומאירה בירושלים של מטה, וידוע שהבינה יש בה חמשים שערים וכאשר מאירה לירושלים של מטה נכנס בירושלים חמשים כחות מן חמשים שערים שבבינה, ולזה קרי לירושלים אֶרֶץ 'נְכֹחוֹת' חלק התיבה לשתים וקרי בה 'נו"ן כּוֹחוֹת'.

אָמַר יַעֲקֹב לִפְנֵי הקב"ה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אַל תִּתֵּן לְעֵשָׂו הָרָשָׁע תַּאֲוַת לִבּוֹ זְמָמוֹ אַל תָּפֵק. פירוש מה שאמר עשו בלבו כדכתיב (בראשית כז, מא) 'וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי' אל תתן לו יכולת על זה! וגם מה שעתיד לצוות לאליפז בנו שירדוף ויהרוג גם בזה זְמָמוֹ אַל תָּפֵק. ונראה ג' תיבות אלו הם אותיות 'מקומת אליפז' כלומר מקומת אליפז שחשב לרדוף להרגני אַל תָּפֵק.

רש"י ד"ה זממו כו'. שנותנים בחוטמה של אנקה. שבת דף נא ע"ב:

דמתיקי פירא כקלא דכינרי. פי' כקול של כנור נלע"ד לפי דאמרי' בעלמא פירות גנוסר קפחו עשרת השבטים ושם נאמר והי' כנור ותוף וחליל ויין משתיהם ע"כ תלה מתיקות' בקול הכנור וק"ל:

ולמה נקרא שמה רקת שאפי' ריקנין שבה מלאין מצות כרמון. אעפ"י ששם רקת אינו מרמז כ"א ריקנין ולא למלאי' מצות מ"מ רקת פי' צדעין (שקורין בל"א שלייף) שהוא עשו' כפלח הרמון שע"ז נאמר בשבחי שיר השירים כפלח הרמון רקתך וע"ז דרשו חז"ל ריקנין שבך כו' וא"כ ה"נ וק"ל ובט"א הק' מאי אולמא דטברי' כלהי ישראל נמי ואולי י"ל לרבותא אעפ"י שנמי טובה ראי' בגנות ופרדסים ויש להם לילך אחרי תאות לבם אפ"ה מלאי' מצות כרמון:

ריקנין שבה מלאין מצות כרמון. בכל ישראל נמי כתו' כן כפלח הרמון רקתך שריקני' מלאי' מצו' כרמון אלא שמ"מ רקני' הם אצל ישראל וכנגד או"ה מחשבי מלאי' מצות אבל טברי' אותם שנחשבום גבי כל ישראל מלאים כרמון הוה רקני' נגד גדולי טברי' וק"ל:

אלו טרטראות. עמ"ש תו' וצ"ע בתו' ע"ז י"ח ב' ד"ה טרטריאות ע"ש:

כלן צריכין לך על ידי חלזון. עמ"ש אני הדל בנחל קדומים פרשת תרומה ובקונטרס טוב עין סוף סימן ט' בס"ד:

למה נקרא שמה רקת שאפי' רקנים שבה מלאים מצות כרמון. כמו רגע נראה אלי ס' טורי אבן נדפס מחדש ביד עובר ארח והוא להגאון מהר"ר ליב ראש ישיבה אב"ד דק"ק מיץ. ובפותחי אשו"ר ברהטי"ם שכתב על זה וז"ל איני יודע מאי עדיפותא דטבריא מכל ארץ ישראל וכי תימא דקדושה יתירה יש בה הגורמת שאין יצה"ר שולט כל כך איני יודע במה קדשה מכל ארץ ישראל ועוד הרי ירושלם דקדשה יותר כדתנן פ"ק דכלים ולא מצינו מעלה זו ועוד קשיא לי מאי רבותא הא אמרינן בסנהדרין דף ל"ו אפילו ריקנין שביך וכו' ואכל ישראל מעיד הכתוב ומאי רבותיה דטבריא עכ"ל:
ואפשר .לומר דמ"ש על כל ישראל ריקנין שביך וכו' בכל ישראל הוא ברוב ישראל דרובו ככלו וכפ"ז אפשר דעיר אחת יהיו מיעוט הרקנין מלאים מצות או חצי הרקנין אכן כשנצרף כל ישראל יהיו רוב הרקנין מלאים מצות. וטבריא רוב הרקנין שבה או כל הרקנין מלאים מצות. והגורם לזה אפשר דהיינו מה שמקבלים שבת מבעוד יום שיושבת בעמק. ובודאי מחמירין ביציאת שבת. וכבר נודע מרז"ל דשומר שבת כמקיים כל התורה ואפי' עע"ז כאנוש מוחלין לו וכהנה רבות והיינו דאהני להו שיהיו מלאים מצות. ואפשר דהיינו טעמא דהשכינה וב"ד הגדול יקבע בה באחרונה ומשם לבית ג' במהרה בימינו דכיון שאז"ל דבזכות שבת נגאלין כמו שהוכחנו והארכנו בעניותנו בדרושים מיסוד רז"ל ורבינו האר"י זצ"ל. לזה תזכה למעלה זו:

רבא אמר רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא וכו'. כתב הגאון הרב טורי אבן הנז' דט"ס דהא לעיל קאמר רקת זו טבריא וכו' ואם נאמר לעיל רבה והכא רבא. א"כ רבה קאמר כי נח נפשיה דר' זירא ומסוף הוריות מוכח אביי מלך בימי ר' זירא ממ"ש אביי ורבא הוו יתבי וכו' ובתחילה מלך רבה ואח"כ אביי כדאמר ספ"ה דגיטין וכו' עכ"ל ולי ההדיוט לא קשיא דמ"ש כי נח נפשיה דר' זירא (אונו) [אינו] מדברי רבה אלא ממסדר הש"ס. ותו אשתמיטיתי' להרב מ"ש הרמ"ה בהוריות והביאו הרב מהר"י ן' חביב בעין יעקב דההיא דהתם היה לשעה לבדיחותא בעלמא ולא למהוי רישא אכלא כרכא ראש ישיבה ודבריו נאמנו מאד ע"ש ודוק:

מהכא ולאום מלאום יאמץ. פירוש אין אומצו של זה בשעת אומצו של זה. הרב מנחם בר שלמה המאירי בפסחים לקוטי רבינו בצלאל כ"י:
ואפשר .לפרש מם מלאום מם הסיבה וכמ"ש רז"ל לא נתמלאה צור אלא מחרבנה של ירושלם דבחטאות ישראל נותנין כח לסט"א אשר שבי"ם ניצוצות הקדושה והוא חיותם וגדולתם בעוה"ר. וכן ירושלם בחרבנה של צור שתפליט ניצוצי קדושה ופסקה לחיותם אז תבנה ותכונן ירושלם ב"ב כי מלאה צבאה תורתם ומצותם אשר הלכו שבי ותשבן לקדמתן ותגדל ירושלם וזהו ולאום מכח לאום האחר יאמץ:

(ו א) חול זו זכוכית לבנה.—עי' רש"י שכתב, דחול של זבולון חשוב משאר חולות, ומצינו בספר מלחמות היהודים ליוסף בן מתתיהו (ס"ב פ"י) שכתב, דסמוך לעיר עכו יש עמק רחב ידים, אשר בו אוצרות חול יקר, אשר ממנו יעשו הזכוכית, ויורדי הים באניות יצברו את החול ההוא על אניותיהם, ובכל פעם ישוב החול היקר ההוא וימלא את העמק כבראשונה ע"כ. ועי' ב"ב קכב א, דתחום עכו היא של זבולון, ועי' תוס' ד"ה זבולון.

(ו א) מגדל שיר.—העיקר כגירסת עין יעקב "מגדל צור"^*[וכן הנוסח בכתב יד מינכן וכתב יד פארמא, ובכתב יד אוכספורד והגדות התלמוד: צר.]. וכתוב בספר חשמונאים א' (יא עה), דשמעון בן מתתיהו כה"ג לכד את עיר בית צור, ועי' שם (יד ז): ויצר על גזר ועל בית צור ועל המצודה ויבער כל שקוץ ולא עמד איש לפניו. ועוד במגלת תענית רפ"ג: בשבעה עשר בסיון אחידת מגדל צור וכו'. וידוע שבית צור היתה נקראת גם "מגדל סטרטון", והמלך הורדוס חידש עיר זו והרחיבה וקרא אותה "קיסרי", והיא בין דורא ויפו. ועי' קדמוניות היהודים ליוסף בן מתתיהו הכהן (סט"ו פ"ו).