סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

סְפִירָה בִּימָמָא הִיא
וְכוּלָּן שֶׁעָשׂוּ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר כָּשֵׁר מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר רָבָא דְּאָמַר קְרָא וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם לַמֵּאִיר וּבָא קְרָאוֹ יוֹם
אֶלָּא מֵעַתָּה וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה [לַמַּחְשִׁיךְ וּבָא קָרָא לַיְלָה] הָא קַיְימָא לַן דְּעַד צֵאת הַכּוֹכָבִים לָאו לַיְלָה הוּא
אֶלָּא אָמַר רַבִּי זֵירָא מֵהָכָא וַאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים וְאוֹמֵר (וְהָיָה) לָנוּ הַלַּיְלָה (לְמִשְׁמָר)
מַאי וְאוֹמֵר וְכִי תֵּימָא מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר לָאו יְמָמָא וּמִכִּי עָרְבָא שִׁמְשָׁא לֵילְיָא וְאִינְהוּ מְקַדְּמִי וּמְחַשְּׁכִי תָּא שְׁמַע (וְהָיָה) לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה
מַתְנִי' כׇּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַמְּגִילָּה וְלִקְרִיאַת הַהַלֵּל וְלִתְקִיעַת שׁוֹפָר וְלִנְטִילַת לוּלָב וְלִתְפִלַּת הַמּוּסָפִין וּלְמוּסָפִין
וּלְוִידּוּי הַפָּרִים וּלְוִידּוּי מַעֲשֵׂר וּלְוִידּוּי יוֹם הַכִּפּוּרִים
לִסְמִיכָה לִשְׁחִיטָה לִתְנוּפָה לְהַגָּשָׁה לִקְמִיצָה וּלְהַקְטָרָה לִמְלִיקָה וּלְקַבָּלָה וּלְהַזָּיָה
וּלְהַשְׁקָיַית סוֹטָה וְלַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה וּלְטׇהֳרַת הַמְּצוֹרָע
כׇּל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לִקְצִירַת הָעוֹמֶר וּלְהֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים זֶה הַכְּלָל דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּיּוֹם כָּשֵׁר כׇּל הַיּוֹם דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּלַּיְלָה כָּשֵׁר כׇּל הַלַּיְלָה
גְּמָ' מְנָלַן דְּאָמַר קְרָא וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים לִקְרִיאַת הַהַלֵּל דִּכְתִיב מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ (רַבִּי יוֹסֵי) אוֹמֵר זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה'
וְלִנְטִילַת לוּלָב דִּכְתִיב וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְלִתְקִיעַת שׁוֹפָר דִּכְתִיב יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם וּלְמוּסָפִין דִּכְתִיב דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ וְלִתְפִלַּת הַמּוּסָפִין כְּמוּסָפִין שַׁוְּיוּהָ רַבָּנַן
וּלְוִידּוּי פָּרִים דְּיָלֵיף כַּפָּרָה כַּפָּרָה מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים דְּתַנְיָא גַּבֵּי יוֹם הַכִּפּוּרִים וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ בְּכַפָּרַת דְּבָרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר וְכַפָּרָה בִּימָמָא הוּא דִּכְתִיב בַּיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם
וּלְוִידּוּי מַעֲשֵׂר וְכוּ' דִּכְתִיב וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וּסְמִיךְ לֵיהּ הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ
לִסְמִיכָה וְלִשְׁחִיטָה דִּכְתִיב וְסָמַךְ וְשָׁחַט וּכְתִיב בַּהּ בִּשְׁחִיטָה בַּיּוֹם זִבְחֲכֶם וְלִתְנוּפָה דִּכְתִיב בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעוֹמֶר
וּלְהַגָּשָׁה דְּאִיתַּקַּשׁ לִתְנוּפָה דִּכְתִיב וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה אֵת מִנְחַת הַקְּנָאוֹת וְהֵנִיף וְהִקְרִיב וְלִמְלִיקָה וְלִקְמִיצָה וּלְהַקְטָרָה וּלְהַזָּיָה דִּכְתִיב בַּיּוֹם צַוּוֹתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וּלְהַשְׁקָיַית סוֹטָה אָתְיָא תּוֹרָה תּוֹרָה כְּתִיב הָכָא וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כׇּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת וּכְתִיב הָתָם עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט

רש"י

קמ''ל. כיון דהאי אחד לאחד משום ספירה היא מדוגמת ספירת ז' כל ספירה דיממא היא דכתיב וספרה לה שבעת ימים (ויקרא טו): מקדמי. מקדימין: מחשכי. מעריבין: ת''ש (והיה) לנו הלילה למשמר והיום למלאכה. ש''מ כל זמן שעסוקים במלאכה קרי יום ולא קדמותא וחשכותא: מתני' כל היום כשר. אע''ג דקיימא לן זריזין מקדימין למצות דכתיב וישכם אברהם בבקר (בראשית כב) אפילו הכי כשר כל היום: לוידוי פרים. פר העלם דבר של צבור ופר כהן משיח שמתודין עליו חטא שהביאוהו עליו כדאמרינן במסכת יומא (דף לו:) והתודה על חטאת עון חטאת כתיב הכא וכפר עליו הכהן (ויקרא ד) וכתיב התם ביום הכפורים יעמד חי לפני ה' לכפר עליו וגו' (ויקרא טז) מה להלן כפרת דברים וביום כדיליף לקמן אף כאן כפרת דברים וביום: למליקה. של עוף: לקבלה. לקבלת הדם: להזיה. לזריקת הדם והזיית פרים הנשרפין וחטאות הפנימיות שהיא זריקה שלהן: גמ' בכפרת דברים. וידוי במסכת יומא (דף לו:) מסיים לה אתה אומר בכפרת דברים או אינו אלא בכפרת דמים הרי הוא אומר ושחט את פר החטאת אשר לו למדנו שעדיין לא נשחט הפר: כי ביום הזה יכפר עליכם. אלמא כפרתו ביום: והניף והקריב. והקרבה היא הגשה דאי אפשר לומר הך הקרבה היא הקטרת הקומץ דהא כתיב בתריה וקמץ והקטיר ומה היא הגשה מגיש את המנחה ומגיעה בקרן מערבית דרומית של מזבח כנגד חודה של קרן ואח''כ קומץ ומקראי יליף לה במסכת סוטה (דף יד:) ובמנחות (דף יט:): לקמיצה ולהקטרה. בהקטרת קומץ קאמר שהיא במנחה כנגד זריקת דם בזבחים ואינה כשרה אלא ביום אבל הקטר חלבים ואברים תנן במתני' דכשרים כל הלילה: ביום צוותו. להקריב את קרבניהם וכל הני הקרבת הקרבן נינהו דאילו הקטרת קומץ הקרבה היא וקמיצה איתקש להקטרה דכתיב וקמץ והקטיר מליקת עוף מליקתו והזייתו כאחת והזייתו היא הקרבתו קבלת דם הקרבה קרי לה דאמר מר (חגיגה דף יא.) והקריבו זו קבלת הדם א''נ להקריב כל צורכי הקרבה קמיצה ומליקה וקבלה כולן צרכי הקרבה הן ואי אפשר בלא הן אבל הגשה ותנופה אינן מעכבין:

תוספות

ספירה ביממא היא. מכאן קשיא לפירוש רש''י דכיצד צולין (פסחים דף פא. ושם) דפריך ולר' יוסי דאמר מקצת היום ככולו וזבה שראתה בשבעה לספירתה אינה סותרת אם כן זבה גדולה לדידיה היכי משכחת לה ומשני [בראתה כל שני] בין השמשות דאז הוי סוף היום ותחלת האחר בטומאה וקשיא אמאי לא אמר ברואה בלילות דהא ספירת לילה לאו ספירה היא ונמצא שכל היום טמא כיון שתחילתו הוי טמא וי''ל דסבר ר' יוסי דסוף היום מהני לשמור כמו תחלת היום וה''נ משמע פרק שני דנזיר (דף טז.) בסופו דקאמר [לר''י זבה גמורה] היכי משכחת לה אי דחזי בפלגא דיומא אידך פלגא ליהוי לה שימור ואם תאמר אם כן רבי יוסי דסבר מקצת היום ככולו א''כ היה לו להקשות ר' יוסי ככותאי אמרה לשמעתיה כדקפריך לרב בנדה (דף סט.) וי''ל דכותאי אמרי אפי' מיום ראשון שפסקה בו דסופרתו ליום ראשון ור' יוסי לא אמר אלא מיום שבעה: והא קי''ל דעם צאת הכוכבים ליליא הוא. ואם תאמר כיון דקיי''ל דבצאת הכוכבים הוי ליליא א''כ אמאי פליגי ר' יוסי ור' יהודה בבין השמשות לימרו בצאת הכוכבים וי''ל דאף בשיעור צאת הכוכבים יש חילוק שיש כוכבים נראין ביום: והיה לנו הלילה למשמר. קשיא דהא אמרינן בברכות (דף ב: ושם) גבי צאת הכוכבים לילה הוא ואע''פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר דכתיב והיה לנו הלילה למשמר ואמאי לא הוי ראייה גמורה כדמפקינן הכא מקרא ויש לומר דהתם בעי לאסוקי דזמן שכיבה דגבי ק''ש הוי צאת הכוכבים ומש''ה קאמרינן התם דאין זו ראייה גמורה דנהי דהוי לילה באותה שעה מ''מ לא הוי זמן שכיבה לכל אדם: ולוידוי יוה''כ דתניא. קשיא אמאי איצטריך למימר האי כיון דתנא כל היום כשר לסמיכה והלא הוידוי אינו אלא בשעת סמיכה וי''ל דאי לאו האי הוה אמינא דוידוי זה (כוידוי) דשאר סמיכות דאינו כשר כל היום ויגרום נמי לסמיכה שלא תהא כשרה כל היום כשאר סמיכות משו''ה איצטריך למתני הוידוי: לקמיצה ולהקטרה דכתיב ביום צוותו. אבל שחיטה לא מפקינן מהאי קרא דלאו עבודה היא שהרי כשרה בזר וקרא משתעי בעבודה דכתיב להקריב את קרבניהם וכן תנופה והגשה אין צריך בהו כהן במנחה לפני הקמיצה: כל הלילה כשר לקצירת העומר. אומר ר''ת שאם שכח לברך בלילה לא יברך ביום כדמשמע בהאי סתמא דמתני' דנהי דאיכא סתמא במנחות (דף עא.) דתני נקצר ביום כשר בדיעבד מ''מ סתמא דהכא עדיפא דהא קתני לה גבי הלכתא פסיקתא דדינא ועוד נראה דאפי' למאן דמכשר קצירת העומר ביום דיעבד מודה הוא גבי ספירה דאין לברך ביום משום דשנה עליה הכתוב לעכב דכתיב (ויקרא כג) תמימות ואי אתה מוצא תמימות אלא כשאתה מונה בלילה וכן כתוב בהלכות עצרת ובה''ג כתב דהיכא דאינשי לברך בלילה ימנה למחר בלא ברכה וכן הלכה אבל אם שכח לילה ויום לא ימנה עוד בברכה דבעינן תמימות וליכא ואחר שבירך על הספירה אומר י''ר שיבנה וכו' מה שאין כן בתקיעת שופר ולולב והיינו טעמא לפי שאין אלא הזכרה עתה לבנין ביהמ''ק אבל לשופר ולולב יש עשיה:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר