|
טקסט הדף מנוקד
וְאֵיזוֹ הִיא שַׁבָּת רְבִיעִית כֹּל שֶׁחָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ וַאֲפִילּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת
בַּחֲמִישִׁית חוֹזְרִין לִכְסִדְרָן וְכוּ' לְסֵדֶר מַאי רַבִּי אַמֵּי אָמַר לְסֵדֶר פָּרָשִׁיּוֹת הוּא חוֹזֵר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר לְסֵדֶר הַפְטָרוֹת הוּא חוֹזֵר אָמַר אַבָּיֵי כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי מִסְתַּבְּרָא דִּתְנַן לַכֹּל מַפְסִיקִין לְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים לַחֲנוּכָּה וּלְפוּרִים לְתַעֲנִיּוֹת וּלְמַעֲמָדוֹת וּלְיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְסֵדֶר פָּרָשִׁיּוֹת הוּא חוֹזֵר הַיְינוּ דְּאִיכָּא פָּרָשָׁה בְּחוֹל אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְסֵדֶר הַפְטָרוֹת הוּא חוֹזֵר הַפְטָרָה בְּחוֹל מִי אִיכָּא וְאִידַּךְ הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא וּבְתַעֲנִיּוֹת לְמָה לִי הַפְסָקָה לִיקְרֵי מִצַּפְרָא בְּעִנְיָנָא דְיוֹמָא וּבְמִנְחָה בְּתַעֲנִיתָא מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב הוּנָא דְּאָמַר רַב הוּנָא מִצַּפְרָא כִּינּוּפְיָא הֵיכִי עָבְדִינַן אָמַר אַבָּיֵי מִצַּפְרָא לְפַלְגֵיהּ דְּיוֹמָא מְעַיְּינִינַן בְּמִילֵּי דְמָתָא מִפַּלְגֵיהּ דְּיוֹמָא לְפַנְיָא רִיבְעָא דְיוֹמָא קָרוּ וּמַפְטְרִי וְרִיבְעָא דְיוֹמָא בָּעוּ רַחֲמֵי שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה' אֱלֹהֵיהֶם רְבִיעִית הַיּוֹם וּרְבִיעִית (הַיּוֹם) מִתְוַודִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְאֵיפוֹךְ אֲנָא לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דִּכְתִיב וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה וַאֲנִי יוֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב וּכְתִיב וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי מַתְנִי' בַּפֶּסַח קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁל תּוֹרַת כֹּהֲנִים בָּעֲצֶרֶת שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֲרֵי מוֹת בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וּבִשְׁאָר כׇּל יְמוֹת הַחַג בְּקׇרְבְּנוֹת הַחַג בַּחֲנוּכָּה בַּנְּשִׂיאִים בַּפּוּרִים וַיָּבֹא עֲמָלֵק בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְרָאשֵׁי חׇדְשֵׁיכֶם בְּמַעֲמָדוֹת בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בְּתַעֲנִיּוֹת רש"יואי זו היא שבת רביעית כו' ואפילו בערב שבת. בהא מודה שמואל דערב שבת דומיא דתוכה ומקדימין דא''א מאחרין קדמה עשייה לשמיעה ואנן נוהגין בכולהו כרב חוץ מפורים שחל להיות בשבת עצמה דההיא לא איקלע כלל דא''כ הוי ר''ח אדר באחד בשבת וראש חודש ניסן בשני בשבת שהרי אדר לעולם חסר וא''כ הוה ליה פסח בשני בשבת וקיימא לן דלא בד''ו פסח לעולם וימים הראויין לקביעת ראש חודש אדר זבד''ו וסימן מסורת הפסקת פרשיות כך זט''ו ב''ו ד''ד ובי''ו זהו פירוש זט''ו אם בא ראש חודש אדר בשבת יהא לך הפסקת פרשה ביום חמשה עשר ולא יותר שהרי ביום ראש חודש קורין פרשת שקלים ולשבת הבאה פרשת זכור כדתניא בברייתא אי זו היא שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפילו בערב שבת ומתני' נמי תנן בשניה זכור והיינו כרב דאמר פורים שחל להיות בע''ש מקדימין ועכשיו יחול פורים בערב שבת ואנו מקדימין כרב אבל לשבת שלישית של אדר שהוא יום ט''ו לחודש מפסיקין ובשבת רביעית (לחודש) שהיא סמוכה לפורים של מוקפין מאחריהן קורין פרה אדומה דתניא בברייתא אי זו היא שבת של פרשת פרה כל שסמוכה לפורים מאחריה ואוקימנא היכא דחל ר''ח ניסן בחול וזה יחול באחד בשבת שהוא חול ופרשת החודש קורין בשבת שלאחרי' שהרי היא סמוכה לר''ח ניסן הרי לך פי' זט''ו פירוש ב''ו אם בא ר''ח אדר בשני בשבת תהא הפסקה בשבת שלאחר ר''ח שהוא יום ששה לאדר שהרי הקדמת פרשת שקלים בשבת שעברה כדתנן חל להיות בתוך השב' מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הבאה ושוב אין לך הפסקה בהן שהרי שבת שלאחריה נקראת פרשת זכור והוא יום י''ג לחודש ופורים ליום מחר ושבת של אחריה פרשת פרה אדומה שהיא סמוכה מאחריה ושבת של אחריה יום כ''ז לחודש קורין פרשת החודש שהיא סמוכה לר''ח ניסן והרי לך פירוש ב''ו פירוש ד''ד אם בא ר''ח אדר בד' בשבת תהא לך הפסקה בד' לחודש שבת של אחר ר''ח שהרי הקדמת פרשת שקלים בשבת שלפני ר''ח כל הטעם כטעם פירושו של ב''ו ואין לך עוד הפסקה בהן והרי לך פירוש ד''ד פירוש ובי''ו אם בא ר''ח בששי בשבת יהא לך הפסקה אחת ליום מחר שהוא שני לחודש והשניה ביום ששה עשר הראשונה ביום מחר כדתניא חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת שניה דסבירא לן כרב דאמר ע''ש כאמצע שבת ומקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הבאה ופרשת זכור בשבת של אחריה שהוא יום תשעה לחודש והיא סמוכה לפורים ובשבת שלאחר פורים שהוא ששה עשר לחודש יפסיק פעם שניה ואף על פי שסמוכה מאחריה לא תקרא פרה אדומה כדאמר רב חמא בר חנינא לעיל דהיכא דחל ראש חדש ניסן בשבת קורין פרשה שלישית בשבת הסמוכה לר''ח ניסן כדי שתקרא פרשת החודש בשבת של ראש חודש ופרשת פרה בשבת שלפניה והוא יום כ''ג לחדש. דרך קצרה סימן ימי קביעת ר''ח אדר זבד''ו וסימן ההפסקות זט''ו ב''ו ד''ד ובי''ו חל ר''ח אדר בשבת ביום ז' ההפסקה בט''ו עשר לחודש ולא יותר חל ר''ח אדר ביום ב' הפסקה בו' לחודש ולא יותר חל ראש חדש אדר ביום ד' הפסקה ביום ד' ולא יותר חל ראש חודש אדר ביום ששי הפסקה ביום ב' לחדש וביום י''ו לחדש: לסדר פרשיות. שבשבתות הללו הפסיקו סדר פרשיות דלא קראו אלא ארבע פרשיות הללו: לסדר הפטרות הוא חוזר. שעד הנה מפטירין מעין ארבע פרשיות הללו השנויות לעיל בברייתא: לתעניות ולמעמדות. על כרחך הני בשבת לא הוו וקתני מפסיקין ובחול ליכא הפטרה: הא כדאיתא כו'. ודאי מפסיקין בחול פרשת היום אבל בשבת שיש הפטרה מפסיקין בהפטרות וקורין בהפטרה מעין המאורע: ובתעניות למה לי הפסקת פרשיות לרבי ירמיה פריך דאמר היכא דאפשר לא מפסקינן תעניות כיון דאיכא קריאה במנחה למה יפסקו שחרית: מצפרא כינופיא. מאספין בני אדם ובודקין ומזהירין אם יש בידם עבירה ויחדלו כדי שיתקבל התענית לפיכך אין פנאי בשחרית לקרות בתורה: במילי דמתא. בודקים אם תהיה עבירה בידם: ואיפוך אנא. לומר דהני ב' רביעיות דקרא שחרית פלגינהו: ובמנחת הערב וגו'. וסיפא דקרא ואפרשה כפי אל ה' אלמא לפניא בעו רחמי והני קראי תרוייהו בספר עזרא: מתני' פרשת מועדות שבתורת כהנים. שור או כבש (ויקרא כב) וביומא קמא מיירי ובברייתא אמרינן בה ושאר כל ימות הפסח מלקט וקורא מענינו של פסח ומאי דשייר במתני' תנא בברייתא: שבעה שבועות. דכל הבכור: בחדש השביעי. דשור או כשב: קורין בקרבנות החג. בפרשת פינחס כיצד יום ראשון ויום שני קורא המפטיר בחמשה עשר ואע''פ שיום שני הוא אין קורין בו וביום השני להראות שהוא ספק יום שני דגנאי הוא לקרות יו''ט בספק חול יום ראשון של חול המועד שהוא ספק שני ספק שלישי קורא ראשון ביום השני ותניינא ביום השלישי תליתאה ביום הרביעי הרביעי שהוא נוסף בשביל חש''מ הוא קורא את ספיקי היום ומה הן ספיקי היום ביום השני וביום השלישי וכן למחר קורא ראשון ביום השלישי שני קורא ביום הרביעי שלישי קורא ביום החמישי והרביעי ביום השלישי וביום הרביעי שהן ספיקי היום וכן תמיד הרביעי קורא מה שקרא ראשון ושני חוץ מיום אחרון של חש''מ שא''א לקרות ביום השמיני לפי שאינו מימי החג אלא רגל לעצמו לפיכך יום ז' של חש''מ ראשון קורין ביום החמישי שני קורא ביום הששי שלישי קורא ביום השביעי והרביעי קורא ביום הששי וביום הז' שהן ספיקי היום: בחנוכה בנשיאים. דהוי נמי חנוכת המזבח: במעשה בראשית. במסכת תענית בפרק בתרא (דף כו.) שנויה סדר קריאתן ביום הראשון בראשית ויהי רקיע בשני יהי רקיע ויקוו המים בג' יקוו המים ויהי מאורות ברביעי יהי מאורות וישרצו המים בחמישי ישרצו המים ותוצא הארץ בששי תוצא הארץ ויכולו השמים והתם (דף כז:) מפרש טעמא מאי קורין במעשה בראשית במעמדות שבשביל הקרבנות מתקיימים שמים וארץ: תוספותושאר ימות החג קורין בקרבנות החג. והא שאנו מעמידין ספר תורה שניה במועדות וקורין בקרבנות היום לא מצינו סמך בתלמוד אך בסדר רב עמרם ישנו וקצת יש סמך לדבר מהא דאמר לקמן (דף לא:) אמר אברהם לפני הקב''ה רבש''ע וכו' אמר לו הקב''ה כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקורין בהן: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|