ממעט, על אביו ועל אמו — ממעט תמיד.

על כל המתים כולן, רצה — חולץ את הבגד מעל כתפו האחת, רצה — אינו חולץ. על אביו ועל אמו — חולץ תמיד.

מספרים: ומעשה בגדול הדור אחד שמת אביו וביקש לחלוץ, וביקש גדול הדור אחר שעמו לחלוץ גם הוא, להשתתף עמו באבלו, ונמנע הראשון ולא חלץ כדי שלא לגרום לחבירו שיחלוץ.

אמר אביי: גדול הדור שאמרנו היה רבי, גדול הדור שעמו — ר' יעקב בר אחא. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: גדול הדור — ר' יעקב בר אחא, גדול הדור שעמו — רבי.

ודנים בדבר; בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] גדול הדור שעמו — רבי, היינו [זהו הטעם] שנמנע ולא חלץ, לפי שלא רצה לגרום לנשיא הדור רבי שיחלוץ,

אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שר' יעקב בר אחא היה גדול הדור שעמו, אמאי [מדוע] נמנע רבי ולא חלץ? הלא רבן שמעון בן גמליאל אביו של רבי נשיא הוה [היה] וכולי עלמא מיחייבי למיחלץ [והכל חייבים לחלוץ עליו] שכך עושים במות הנשיא, ואם כן היה גם ר' יעקב בר אחא צריך לחלוץ מן הדין, ומדוע מנעו רבי? ומסכמים: אכן, קשיא [קשה] לדעה זו.

א ועוד בהלכות אבל: על כל המתים כולן — מסתפר לאחר שלשים יום, והאבל על אביו ועל אמו אינו מסתפר עד שיגערו בו חבריו על שהוא מגדל שיער יותר מדי. על כל המתים כולן — נכנס לבית השמחה (מקום שיש בו שמחה וחגיגה) לאחר שלשים יום, על אביו ועל אמו — לאחר שנים עשר חדש.

אמר רבה בר בר חנה: זה שאמרנו כי על כל שאר המתים הריהו נכנס לבית השמחה לאחר שלושים ימי האבל — הרי זה דווקא ולשמחת מריעות, כלומר סעודת שמחה שעושים ריעים זה לזה שאוכלים לפי התור זה בביתו של זה, ואין מדובר בשמחה גדולה (כגון נישואין). מיתיבי [מקשים] על כך: הלא שנינו ולשמחה ולמריעות שלשים יום. ומשמע שסתם שמחה אינה שמחת מריעות, ומסכמים: אכן, קשיא [קשה] הדבר.

אמימר מתני הכי [היה שונה את השמועה כך], אמר רבה בר בר חנה: ולשמחת מריעות — מותר ליכנס לאלתר [מיד]. ומקשים: והא תניא [והרי שנינו בברייתא] לשמחה שלשים, ולמריעות שלשים!

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]; הא [זה] בברייתא — כגון באריסותא [בהתחלה] כלומר, כאשר נקבע בין הידידים שהוא הראשון שצריך לעשות משתה לכולם — אז ימתין שלושים יום, הא [זה] דברי רבה בר בר חנה — בפורענותא [בפרעון] כאשר חביריו כבר עשו סעודות, והגיע תורו, שכיוון שחובה עליו לעשות זאת לחביריו אינו יכול לדחות.

ועוד אמרו: על כל המתים כולן קורע טפח, ואילו על אביו ועל אמו קורע עד שיגלה את לבו. אמר ר' אבהו: מאי קרא [מה הכתוב] המלמד שקריעה היא טפח לפחות, שנאמר: "ויחזק דוד בבגדו ויקרעם" (שמואל ב' א, יא), ואין אחיזה פחות מטפח.

על כל המתים כולן אפילו היה לבוש עשרה חלוקין — אינו קורע אלא בגד עליון, על אביו ועל אמו קורע את כולן. ואולם אפיקרסותו (בגד תחתון שעל גופו) אינה מעכבת, שאותה אינו צריך לקרוע.

אחד האיש ואחד אשה בקריעה. ר' שמעון בן אלעזר אומר: האשה קורעת את הבגד התחתון ומחזירתו לאחוריה, וחוזרת וקורעת את העליון כדי שלא יתגלה בשרה.

על כל המתים כולן, אם רצה — מבדיל וקורע קמי שפה שלו [לפני שפת הבגד] ולא בצואר, כדי שייראה הקרע נבדל מפתח הבגד, ואם לא רצה — אינו מבדיל אלא קורע את בית הצוואר עצמו, אף על פי שהקריעה במקום כזה אינה ניכרת כל כך. על אביו ועל אמו — מבדיל תמיד.

ר' יהודה אומר: כל קריעה שאינו מבדיל קמי שפה שלו — אינו אלא קרע של תיפלות (של שטות) שקריעה צריכה שתיראה שנעשתה לאבל, ולא כפגם בלבד בבגד. אמר ר' אבהו: מאי טעמא [מה טעם] דברי ר' יהודה — דכתיב [שנאמר]: "ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים" (מלכים ב' ב, יב), ממשמע שנאמר "ויקרעם" איני יודע שהן לשנים? אלא ודאי הכוונה היא שנראין קרועים כשנים, משמע שצריך הקרע להיות גלוי ונראה.

על כל המתים כולן שולל (תופר את הקרע תפירה גסה) לאחר שבעה, ומאחה בתפירה מדוייקת לאחר שלשים. על אביו ועל אמו — שולל לאחר שלשים, ואינו מאחה לעולם. והאשה שוללתו את הקרע לאלתר [מיד] מפני כבודה, שאין זה כבודה שייראו בגדיה קרועים.

כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל אמר בשם ר' יוחנן: על כל המתים, רצה — קורע ביד, רצה — קורע בכלי. על אביו ועל אמו — קורע ביד בדרך השחתה וקלקול.

ואמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: על כל המתים כולן יכול לקרוע קרע מבפנים ולא בבגדו העליון, ואילו על אביו ועל אמו — קורע מבחוץ. אמר רב חסדא: וכן לנשיא קורע כמו שקורע על אביו.

מיתיבי [מקשים על כך], ממה ששנינו: לא הושוו דיני קריעה על נשיא ואב בית דין ורבו לאביו ולאמו אלא לענין איחוי בלבד, שאסור לאחות את הבגד הקרוע בתפירה מדוייקת.

מאי לאו [האם לא] אפילו הקורע לנשיא? ודוחים: לא, לבר [חוץ] מהקורע לנשיא, שקרע על נשיא דינו לכל דבר כקרע על אביו.

מסופר: נשיאה שכיב [הנשיא מת], אמר ליה [לו] רב חסדא לרב חנן בר רבא: כפי אסיתא [הפוך מדוכה] שיהיה לך מקום מוגבה וקום עלה [ועמוד עליה], ואחוי [והראה] קריעה לעלמא [לכל] שיראו כיצד קורעים, וכן יעשו כולם, שהרי כל העם קורעים על הנשיא.

ב ועוד בהלכות קריעה: על חכם חולץ את הבגד מכתפו מימין, על אב בית דין חולץ ומגלה הכתף משמאל, על נשיא חולץ מכאן ומכאן.

תנו רבנן [שנו חכמים]: חכם שמת — בית מדרשו בטל ואין לומדים בו מפני אבילות, אב בית דין שמת — כל בתי מדרשות שבעירו בטילין, ונכנסין לבית הכנסת, ושם משנין את מקומן כמנהג אבלים, היושבין כרגיל בצפון — יושבין בדרום, היושבין בדרום — יושבין בצפון. נשיא שמת — בתי מדרשות כולן בטילין, ובני הכנסת נכנסין לבית הכנסת