חמשה אחים ששניים מהם נשואים שתי אחיות, ומתו, ונפלו נשיהם לפני שלושת האחים הנשארים, נמי [גם כן] יאמר כמו כן שיש לחשוש שמא ימותו שנים מן הנותרים ויפלו שתי הנשים לייבום לפני האחרון! ומשיבים: למיתה דתרי [של שנים] בתוך זמן קצר לא חיישינן [אין אנו חוששים].

א אמר רבה בר רב הונא אמר רב: היו שלש אחיות יבמות, משלושה אחים שנשאו שלוש אחיות, שנפלו לייבום לפני שני אחין יבמין שני האחים הנותרים — זה, אח אחד, חולץ לאחת מהן ואח זה חולץ לאחת, והאמצעית, כלומר, האחות השלישית — צריכה חליצה משניהם.

אמר ליה [לו] רבה: מדקאמרת [ממה שאתה אומר] כי האמצעית צריכה חליצה משניהם משמע כי קסברת [סבור אתה] שיש זיקה, ושהזיקה יוצרת כעין קירבת משפחה, והויא לה [והרי היא] חליצה זו שיחלוץ כל אחד מן האחים לאחות השלישית חליצה פסולה, שכיון שאין מצות הייבום יכולה להתקיים בה משום אחות חלוצתו — אף החליצה אינה חליצה כשרה וגמורה, ואינה יכולה לבטל את הזיקה שהיתה לשני האחים, וכלל הוא שחליצה פסולה צריך לחזור על כל האחין, שכל אחד מהם צריך לחלוץ, וזה הטעם שצריכים שני האחים הנותרים לחלוץ לאמצעית, אולם,

אי הכי [אם כך], קמייתא נמי [הראשונות גם כן] צריכות חליצה מכל האחים, שהרי חליצת כולן היא חליצה פסולה, שאי אפשר לייבמן משום אחות זקוקתו!

ומשיבים: אי דנפול [אם כשנפלו] לפניהם שלוש האחיות בבת אחת — הכי נמי [כך הוא גם כן] שהיו שניהם צריכים לחלוץ לשלוש האחיות ולא צריכא [נצרכה] הלכה זו אלא לאופן דנפול [כשנפלו לפניהם] בזו אחר זו, שמשנפלה השניה כבר חלצה הראשונה, ומשנפלה השלישית כבר חלצה השניה.

כיצד: מת אחד האחים ונפלה חדא [אחת] לייבום וחלץ לה ראובן (כלומר, אחד האחים) חליצה גמורה, שהרי אם היה רוצה היה יכול לייבמה, ואחר כך מת אח אחר ונפלה אידך [האחרת] לייבום ואז חלץ לה אחיו שמעון, וגם שמעון מתוך שהיה רשאי גם לייבם אותה לפי שאיננה עבורו קרובת משפחה כלל שהרי אחיו כבר חלץ לאחותה וניתק את כל הקשר שלה עם המשפחה, לכן משחלץ לה הרי זו חליצה כשירה,

ומשמת השלישי ונפלה אידך [האחרת, השלישית], כאשר חלץ לה האי [זה] האח הראשון — מפקע [מפקיע] את זיקתו שלו, וכאשר חלץ לה האי [זה] השני מפקע [מפקיע] את זיקתו, ואין אחד יכול להפקיע בחליצתו את הזיקה שיש לאח השני, כיון שכאן אין חליצה גמורה, שהרי היא לשניהם אחות חלוצה.

ושואלים מצד אחר: הרי דברים אלה נאמרו בשם רב, והאמר [והרי אמר] רב: אין זיקה (לעיל יבמות יז, ב), ואילו הלכה זו הוסברה לפי ההנחה שיש זיקה! ומשיבים: אכן, לשיטת רב עצמו אין צורך בכך, אלא לדברי האומר יש זיקה קאמר [הוא שאמר], והוא עצמו איננו סבור כן.

ושמואל אמר ופסק באותה בעיה: אחד חולץ לכולן, לכל האחיות, ודי בכך. ומקשים: מכדי שמעינן ליה [הרי שמענו אותו] את שמואל שאמר: חליצה מעליא בעינן [מעולה, שלימה, אנחנו צריכים] וחליצה שיש בה פסול איננה מועילה לפטור גמור, שאמר שמואל :