דרכי חד גבך [דרך אחת שלי אצלך] הוא, כלומר, שהרי זו טענה ודאית וברורה שהיתה לו שם דרך, אבל הכא [כאן], מי איכא למימר הכי [האם יש מקום לומר כך]? הרי הוא עצמו אינו יודע מהי התביעה שהוא תובע, שהרי אינו יודע בנו של מי הוא, ולכן אין לו טענת ודאי.

ומצד שני, ר' ירמיה אמר לך [יכול היה לומר לך]: אנא דאמרי [אני שאומר אני את דברי], יכול להיות שאפילו לשיטת רבנן [חכמים] יכול אני לאומרם. ומדוע: עד כאן לא שמענו כי קאמרי רבנן התם [אמרו חכמים שם] אלא משום שאמר ליה [שיכול בעל השדות לומר לו] אי שתקת [אם תשתוק] — שתקת [תשתוק], ואי [ואם] לא — מהדרנא שטרא למרייהו [אחזיר את השטרות לבעליהם] ולא מצית [תוכל] לאשתעויי דינא בהדייהו [לדבר בדין איתם], אבל הכא מי איכא למימר הכי [כאן האם יש מקום לומר כך]? שהרי כאן גם אם יחזירו את הדברים למצב הראשון, לפני שהיבם מת, עוד יהיה לספק מקום לתביעה, ולכן יתכן שאף חכמים יודו לו בזה.

ועוד בעיה באותו נושא: ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא, אביו של היבם, שהוא סבו של הספק. ספק אמר: האי גברא בר מיתנא [אדם זה, אני, בן של המת] הוא וכיון שאבי היה אחד מבני הסב, הרי אני יורש את חלקו של אבי בנכסים ופלגא דידי [ומחצית הנכסים, כלומר, חלקו של המת, שלי] הוא, ואילו יבם אמר: את, בראי דידי את, ולית לך ולא מידי [אתה, בני שלי אתה ואין לך ולא כלום בנכסים],

הוי [הרי] היבם ודאי, שהרי הוא ודאי בנו של הסב, וספק אין לו אלא טענת ספק, וכלל הוא: אין ספק מוציא מידי ודאי, שטענה מספק איננה יכולה לבטל טענה של ודאי.

מקרה נוסף: ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי סבא. ספק אמר: ההוא גברא בר מיתנא [אדם זה, אני, בן המת] הוא, ופלגא דידי [ומחצית הנכסים שלי] הוא, שהרי אני יורש את נכסי הסב מכח אבי, שהוא בנו. ובני יבם אמרי: אחונא את ומנתא אית לך בהדן [אחינו אתה וחלק יש לך אתנו].

ומעתה פלגא דקמודי להו [מחצית מנכסי הסב שהוא מודה להם] — שקלי [הם לוקחים], שכיון שהוא טוען שהוא יורש מכח בנו האחר של הסב, ולכן אין לו תביעה על מחצית הנכסים של היבם. תילתא דקא מודו ליה [השליש שהם מודים לו] שהרי שני האחרים אומרים שהוא אחד מאחיהם, ולכן על כל פנים מגיע לו שליש — שקל [הוא לוקח], משום שהם מודים לו. פש להו דנקא [נשארה להם איפוא שישית], שלגביה ישנם חילוקי דעות — הוי [הרי זה] ממון המוטל בספק וחולקין.

ומקרה נוסף: אם באו סבא ויבם לחלוק בנכסי ספק, שמת אותו ספק, והסב טוען שהספק הוא בנו של בנו המת, והוא שיורש אותו מכוחו, והיבם טוען שבנו שלו הוא, והוא שיורש אותו. או שהיו סבא וספק באים שניהם לחלוק בנכסי יבם שלא היו לו בנים, הסב אומר שאין הספק בנו של היבם ומכיון שכך הוא יורשו, שהאב קודם לכל יוצאי ירכו בירושה (בבא בתרא קטו, א), והספק טוען שהוא בנו והוא שיורשו —

הוי [הרי זה] ממון המוטל בספק וחולקין.

א משנה שומרת יבם (אשה שמת בעלה וממתינה לייבום) שנפלו לה נכסים בירושה מקרוביה — מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת אותם או נותנת אותם לכתחילה (אף שחלקו בית הלל בארוסה סתם), מפני שאינה נחשבת כנשואה לו והנכסים לגמרי ברשותה ומה שעשתה — קיים.

אם מתה שומרת יבם, מה יעשה בכתובתה שמגיעה לה מן המת, וכן בנכסים הנכנסים ויוצאין עמה, אותם נכסים שהביאה כנכסי מלוג מבית אביה, שאינם שייכים לבעל אלא הם יוצאים איתה לכשהיא מתגרשת או מתאלמנת? בית שמאי אומרים: יחלוקו באלה יורשי הבעל, עם יורשי האב. ובית הלל אומרים: הנכסים ישארו כולם בחזקתן. כיצד? כתובה תישאר בחזקת יורשי הבעל, מאחר שאת הכתובה היה הבעל צריך לתת מנכסיו, וכיון שיש ספק למי כסף זה שייך, נשאיר את הכתובה בחזקת יורשיו של הבעל, ונכסים הנכנסים ויוצאין עמה, כיון שחזקתם שהם של בית אביה — יהיו בחזקת יורשי האב.

אם היבם כנסה, את אשת אחיו המת — הרי היא כאשתו לכל דבר ודין היבמה כדין אשה סתם. ובלבד, כלומר, בפרט אחד דינה שונה מאשה אחרת, שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון, ולא מנכסיו של היבם.

ב גמרא שואלים: מאי שנא רישא דלא פליגי [במה שונה המקרה שבראש המשנה שלא נחלקו] בית הלל ובית שמאי, שבחייה של השומרת יבם הכל מודים שנכסים שקיבלה בירושה הם בודאי שלה, ויכולה לעשות בהם מה שרוצה, ומאי שנא סיפא דפליגי [ובמה שונה הסוף שהם חלוקים] שבית שמאי אומרים שאם מתה יש חלק ליורשי הבעל בנכסים הללו?

אמר עולא, יש לחלק: רישא [בראש המשנה] מדובר שנפלה לייבום כשהיא ארוסה לבעלה הראשון, והנכסים נפלו לה בירושה כשהיתה שומרת יבם. והואיל ואם היה ארוסה חי לא היה זוכה בנכסיה אלה — כל שכן שלא יזכה בהם היבם. וסיפא [ובסוף] המשנה מדובר שנפלה לייבום כשהיא נשואה (לאחר שהיתה נשואה), שמכיון שאם היה בעלה חי היו עוברים הנכסים הללו לרשות הבעל, עכשיו שנפלו כשהיא שומרת יבם, חולקים בהם גם יורשי הבעל.

ומעירים: וקסבר [וסבור] עולא כי זיקת ארוסה, זיקת ייבום באשה שהיתה רק ארוסה לאח המת של היבם, עושה אותה שתיחשב ספק ארוסה,