|
טקסט הדף מנוקד
זִיקַּת נְשׂוּאָה עוֹשָׂה סְפֵק נְשׂוּאָה
זִיקַּת אֲרוּסָה עוֹשָׂה סְפֵק אֲרוּסָה דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ וַדַּאי אֲרוּסָה מוֹדִים בֵּית הִלֵּל שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַיָּים וְהָתְנַן נָפְלוּ לָהּ נְכָסִים מִשֶּׁנִּתְאָרְסָה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תִּמְכּוֹר וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא תִּמְכּוֹר אֵלּוּ וְאֵלּוּ מוֹדִים שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה קַיָּים אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ זִיקַּת אֲרוּסָה עוֹשָׂה סְפֵק אֲרוּסָה זִיקַּת נְשׂוּאָה עוֹשָׂה סְפֵק נְשׂוּאָה דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ וַדַּאי נְשׂוּאָה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יַחְלוֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב וְהָתְנַן נָפְלוּ לָהּ נְכָסִים מִשֶּׁנִּישֵּׂאת אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה שֶׁהַבַּעַל מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ זִיקַּת נְשׂוּאָה עוֹשָׂה סְפֵק נְשׂוּאָה אֲמַר לֵיהּ רַבָּה אַדְּמִפַּלְגִי בְּגוּפַהּ וּלְאַחַר מִיתָה לִפַּלְגוּ בְּחַיֶּיהָ וּלְפֵירוֹת אֶלָּא אָמַר רַבָּה אִידֵּי וְאִידֵּי דְּנָפְלָה כְּשֶׁהִיא נְשׂוּאָה וְזִיקַּת נְשׂוּאָה עוֹשָׂה סְפֵק נְשׂוּאָה רֵישָׁא דְּאִיהִי קָיְימָא הָוְיָא לַהּ אִיהִי וַדַּאי וְאִינְהוּ סָפֵק וְאֵין סָפֵק מוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי סֵיפָא דְּמֵתָה הַלָּלוּ בָּאִין לִירַשׁ וְהַלָּלוּ בָּאִין לִירַשׁ וְיַחְלוֹקוּ אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי וּלְבֵית שַׁמַּאי אֵין סָפֵק מוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי וְהָתְנַן נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אָבִיו עָלָיו וְעַל מוֹרִישָׁיו וְהָיוּ עָלָיו כְּתוּבַּת אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב יוֹרְשֵׁי הָאָב אוֹמְרִים הַבֵּן מֵת רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵת הָאָב וּבַעַל חוֹב אוֹמֵר הָאָב מֵת רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבֵּן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יַחְלוֹקוּ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן וְהָא הָכָא יוֹרְשֵׁי הָאָב וַדַּאי וּבַעַל חוֹב סָפֵק וְקָאָתֵי סָפֵק וּמוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי קָסָבְרִי בֵּית שַׁמַּאי שְׁטָר הָעוֹמֵד לִגְבּוֹת כְּגָבוּי דָּמֵי וּמְנָא תֵּימְרָא דִּתְנַן מֵתוּ בַּעֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא שָׁתוּ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּתָן וְאֵינָן שׁוֹתוֹת וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אוֹ שׁוֹתוֹת אוֹ לֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּתָן אוֹ שׁוֹתוֹת וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אָמַר רַחֲמָנָא וְלֵיכָּא אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא שׁוֹתוֹת לֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּתָן וְהָא הָכָא דְּסָפֵק הוּא סָפֵק זַנַּאי סָפֵק לָא זַנַּאי וְקָאָתֵי סָפֵק וּמוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ שְׁטָר הָעוֹמֵד לִגְבּוֹת כְּגָבוּי דָּמֵי וְאַבָּיֵי לוֹתְבֵיהּ מֵהָא דִּלְמָא כְּתוּבַּת אִשָּׁה שָׁאנֵי מִשּׁוּם חִינָּא וְלוֹתְבֵיהּ כְּתוּבָּה דְמַתְנִיתִין לָא פְּלִיגִי וְלָא וְהָא קָתָנֵי מֵתָה מָה יַעֲשֶׂה בִּכְתוּבָּתָהּ וּבִנְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִין עִמָּהּ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יַחְלוֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן הָכִי קָאָמַר מֵתָה מָה יַעֲשֶׂה בִּכְתוּבָּתָהּ וְשַׁבְקַהּ נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִים עִמָּהּ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יַחְלוֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן אָמַר רַב אָשֵׁי מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא דְּקָתָנֵי יַחְלוֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב וְלָא קָתָנֵי יוֹרְשֵׁי הָאָב עִם יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל שְׁמַע מִינַּהּ אַבָּיֵי אָמַר רֵישָׁא דְּנָפְלוּ לָהּ כְּשֶׁהִיא שׁוֹמֶרֶת יָבָם סֵיפָא דְּנָפְלוּ לָהּ כְּשֶׁהִיא תַּחְתָּיו דְּבַעַל רש"י
סיפא. דגבי נשואה בעלמא אמרי' לקמן דברי הכל מכרה ונתנה אפי' בדיעבד הבעל מוציא מיד הלקוחות הכא לגבי זיקת נשואה דספק היא ולא כנשואה ממש קיימי נכסי בספק הלכך לב''ש חלוקה עדיפא [ולב''ה חזקה עדיפא]: זיקת ארוסה. זיקת יבמה שנפלה מן האירוסין ספק ארוסה ולא ודאי ארוסה ואע''ג דלגבי נכסים אין לו שום כח בהן ונמצא שזיקת ארוסה אינה כלום קרי לה ספק ארוסה דלא מצי למימר קסבר עולא זיקת ארוסה אינה כלום דהא בעיא חליצה: מודים ב''ה כו'. בתמיה אלא ש''מ כספק ארוסה היא הלכך תמכור לכתחלה: עושה ספק נשואה. כדפרישית לעיל דכיון דודאי נשואה הבעל מוציא מיד הלקוחות הכא דספק נשואה היא הוו נכסים בספק ולב''ש חלוקה עדיפא דאין לה בהם חזקה יותר ממנו דידו כידה ולב''ה חזקה עדיפא דאין ידו כידה הואיל ולא נפלו לה כשהיא תחת הבעל: אמר ליה רבה. לעולא אי טעמא משום חלוקה עדיפא הוא אדמיפלגי בגופה של קרקע ולאחר מיתה ליפלגו בחייה ולפירות דלב''ש פליג יבם פירי בהדה דספק נשואה היא דאילו ודאי נשואה הואי הוה שקיל להו בעל כרחה ולב''ה נכסים בחזקתה ולא שקיל מידי ומדנקט מתני' מיתה בסיפא ש''מ טעמייהו דב''ש ברישא דאלמוה לחזקה דילה משום דהיא קיימא: אלא אמר רבה אידי ואידי דנפלה. ליבום כשהיא נשואה כו': איהי ודאי. שהקרן שלה ממה נפשך הלכך אלימא חזקה דילה: סיפא. הואיל ומתה הללו באים וטוענים מכח ירושה והיבם טוען מכח ירושה הלכך שניהם ספק לב''ש דאי זיקה ככנוסה אין כאן ליורשי האב כלום שהבעל יורש שלה ואי לאו ככנוסה אין כאן ליבם כלום לפיכך ספק וספק הוא ויחלוקו ולב''ה הואיל ואלו קרובין ודאין הם והוחזקה נחלה זו כבר בחזקת משפחתן אמרינן אוקי אחזקתה אבל בחייה ולפירות אפי' ב''ש מודו דנכסים בחזקתייהו ולא שקיל בעל מידי: עליו ועל יורשיו ל''ג: נפל הבית כו'. לו אין נכסים ולמורישים יש נכסים: הבן מת ראשון. ולא זכה בנכסי האב ואין לב''ח מה לגבות: יורשי האב ודאי. מוחזקים שבאין מכח ירושה ודאית שאפי' האב מת ראשון נכסי הבן מסתמא נופלים לפני יורשין דאילו ב''ח מיחסר גוביינא עד שיחזיקוהו ב''ד בהם: ובעל חוב ספק. דלא הוחזק שטרו עליהן וקאתי ספק ומוציא את החצי מידי ודאי: כגבוי דמי. כלומר גדול כח השטר וכמו שמוחזק בנכסים והרי הן קמו במקום הבן ומוחזקים בנכסים דמי הלכך ספק וספק הוא ואין כאן חזקה לזה יותר מזה אם האב מת ראשון הוחזק ב''ח מיד ולא אמרינן הא מחוסר גוביינא ואם בן מת ראשון הוחזקו יורשים: מתו בעליהן. כל אשה שקנא לה בעלה ונסתרה ומת עד שלא שתתה נוטלת כתובתה ואע''פ ששמא זינתה ואין לה כתובה. לא שותות דבעינן והביא האיש את אשתו וליכא: מידי ודאי. מידי יורשי הבעל שהן מוחזקין ודאי מוציאה זו כתובה מספק: אלא. לאו ש''מ קסברי ב''ש שטר העומד לגבות כגבוי דמי וכיון שמת עמדו הנכסים מיד בחזקת האשה ויורשים קאתו לאפוקי מינה משום ספק זנאי ולא אתי ספק ומוציא מידי ודאי דאי לא כגבוי דמי וטעמא משום דאתי ספק ומוציא מידי ודאי הוא הוה להו למימר יחלוקו ונשווי ספק כודאי אבל לעלויי מינה ליכא למ''ד וגבי נפל הבית קאמר יחלוקו דכי נמי אמרי' כגבוי דמי לא מצינו לב''ח לשוויי ודאי טפי מיורשין שהרי לא הוחזק בו זה בנכסים והשטר זה יוצא עליו ולא על האב הלכך ספק וספק הוא אם האב מת ראשון נמצא ב''ח ודאי דהאי שטר כגבוי דמי ויורשים אינם כלום ואם הבן מת ראשון נמצאו יורשין ודאין וב''ח אין כלום: ואביי. דלא אסיק אדעתיה מעיקרא משום טעמא דשטר העומד לגבות כי אותביה לרבה מנפל הבית דתנן במי שמת בבבא בתרא בסדר ישועות: לותביה מהא. דמתני' היא בסדר נשים דהכא נמי ספק מוציא מידי ודאי: ואביי. להכי לא אותביה מכתובה דקסבר שאני כתובה משום חינא שיהיו נושאין חן בעיני הנשים ויתרצו להנשא לפיכך החזיקוה מספק: ולותביה מכתובה דמתני'. דאמרי ב''ש יחלוקו דקס''ד השתא דב''ש נמי אכתובה אמרי יחלוקו וקאתו יורשין דידה מספק וגבו פלגא דכתובה מיבם דהוי ודאי והתם ליכא למימר משום חינא דהתם מתה וגבי יורשין לא חיישינן לחינא כדאמר באלמנה ניזונת (כתובות צז:) אא''כ היו יורשיה נקבות: לא פליגי. דמודו ב''ש שהיא בחזקת יורשי הבעל דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים וכל שהיא מתה בחייו של יבם לא גבו יורשים דילה כתובה דיבם במקום בעל קאי ואע''ג דשמעינן ליה לאביי בכתובות פרק האשה (דף פא.) ניתנה כתובה לגבות מחיים לב''ש הני מילי להתחייב יבם בקבורתה דאמר מינה קא ירית כתובה ולא מאחיו אבל דלישקלו יורשין דילה כתובתה לא שמעינן ליה: דיקא נמי כו'. וטעמא לא משום דשטר העומד לגבות הוא דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים: יורשי הבעל עם יורשי האב. נכסי מלוג: אביי. מהדר ארישא דשמעתין לתרוצי מאי שנא רישא דלא פליגי ומאי שנא סיפא דפליגי ותרציה לאו משום דברישא היא קיימת וסיפא משום דליתא דודאי סיפא נמי אי כשהיא שומרת יבם נפלו לה מודו ב''ש דיורשי האב ודאין ונכסים בחזקתן אלא רישא דנפלו לה כשהיא שומרת יבם לפיכך מוכרת לכתחלה וה''ה אם מתה יורשיה יורשין אותה דלא מהניא זיקה למיקני נכסי דהשתא: סיפא. דנפלו לה כשהיא תחת בעלה הראשון:
תוספות
זיקת נשואה עושה ספק נשואה. ואפ''ה לב''ה הוו בחזקת יורשי האב דחזקה עדיפא שיש לנו להחזיק נחלה בחזקת אותו השבט: דאי ס''ד ודאי נשואה והתנן נפלו לה כו'. מכמה משניות דתנן פרק יש נוחלין (ב''ב דף קח.) שהבעל יורש את אשתו הוה מצי למיפרך אלא מסיפא דההוא דאייתי לעיל. נ''ל לאיתויי: הויא לה איהי ודאי. שהגוף שלה: קסברי ב''ש שטר העומד לגבות כגבוי דמי. אביי גופיה אית ליה הכי בפרק האשה שנפלו (כתובות דף פא. ושם) דלבתר דשמע מרבה סברה: בש''א נוטלות כתובה ולא שותות. והא דתנן בריש פ' ארוסה (סוטה דף כג:) ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובתן ולא פליגי ב''ש אור''י דהתם היא נתנה אצבע בין שיניה שנסתרה ואסרה עצמה על בעלה אבל הכא בשעה שנסתרה היתה יכולה ליבדק בשתיה ועוד. דבארוסה ושומרת יבם אין לחושבה כעוברת על דת כיון שאינה יכולה ליבדק כדקאמר התם בגמ': בה''א או שותות או לא נוטלות כו'. הא דגרס במסכת סוטה (דף כד.) לא שותות ולא נוטלות כתובה כתבו שם כמו שמגיה הש''ס כאן: ואביי לותביה מהא. וא''ת אדרבה תקשי ליה למה נוטלת כל הכתובה מספק וי''ל לפי שהיא באה בטענת ברי והיורשין בטענת ספק:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|