דף סא - ב

והסיפא אינה מדברת אלא רק בכהנים, דא"זונה" - כהנים בלבד הוא דמפקדי, שנצטוו להיות אסורים בה. ואילו כל ישראל - לא מפקדי, לא הצטוו להאסר בזונה.

ומשום הכי, קתני גם בתחלת המשנה כהן.

אמר רב הונא: מאי טעמא דרבי יהודה הסובר שאיילונית זונה היא?

דכתיב "אכלו ולא ישבעו, הזנו ולא יפרוצו".

ודריש לה מלשון "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" [מהר"ב רנשבורג].

ומכאן למדו שכל ביאה שאין בה פריצה, של התרבות - אינה אלא בעילת זנות. ^[1]

תניא: רבי אליעזר אומר: כהן לא ישא את הקטנה, ומפרש טעמא ואזיל.

אמר ליה רב חסדא לרבה: פוק, ^[2] עיין בה, היות דלאורתא - בעי לה רב הונא מינך [צא ועיין בטעמו של רבי אליעזר, האוסר לכהן לישא את הקטנה, כי לעת ערב ישאלך רב הונא לטעמו של דבר]!

נפק רבה עיין בה, והסביר טעמו:

רבי אליעזר סבר לה כרבי מאיר, וסבר לה כרבי יהודה.

ומבארת הגמרא:

סבר לה רבי אליעזר כרבי מאיר בכך דחייש שחושש רבי מאיר למיעוטא.

וכאן יש מיעוט של הנשים שהן איילוניות [כמבואר בהמשך הסוגיא], ולכן יש לחוש בנישואי קטנה שמא איילונית היא. ^[3]

ואם אכן איילונית היא, הרי אסורה היא לכהן.

כי סבר לה רבי אליעזר גם כרבי יהודה דאמר: איילונית - זונה הויא!

ותמהה הגמרא על דברי רבה שתי תמיהות: א. וכרבי מאיר - החושש למיעוט איילוניות - מי סבר לה רבי אליעזר?!

והתניא: קטן וקטנה [או קטנה] לא חולצין ולא מייבמין, דברי רבי מאיר, כדמפרש טעמא ואזיל.

אמרו לו לרבי מאיר: אכן יפה אמרת שאין הקטן או הקטנה חולצין.

כי "איש" כתיב בפרשה, שנאמר "ואם לא יחפוץ "האיש" לקחת את יבמתו, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, וחלצה נעלו".

ומקשינן, ואנו מקישים את האשה לאיש. כדכתיב "ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו" [רש"י לקמן קה ב].

ומהיקש זה אנו לומדים שאף האשה אינה חולצת כשהיא קטנה.

אלא, מאי טעמא אתה סובר שקטן וקטנה אין מיבמין?

[אמר להם] רבי מאיר: קטן אינו מיבם - שמא ימצא סריס.

וקטנה אינה מתיבמת - שמא תימצא איילונית.

ונמצאו פוגעין בערוה של אשת אח.

שהרי אמרה תורה בפרשת יבום "והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת, ולא ימחה שמו מישראל". ודרשו חכמים:

"אשר תלד" - פרט לאיילונית שאינה יולדת.

"ולא ימחה שמו" - פרט לסריס ששמו מחוי [לעיל כד א].

ומסיימת הגמרא את ההוכחה שרבי אליעזר אינו סובר כרבי מאיר החושש למיעוט איילוניות:

והרי תניא: קטנה מתיבמת ואינה חולצת, דברי רבי אליעזר.

הרי מוכח, מזה שאמר רבי אליעזר שקטנה מתיבמת, שאין הוא חושש למיעוט איילוניות, ואיך אתה אומר שרבי אליעזר סובר כרבי מאיר, החושש למיעוט?! ^[4]

ב ותמיהה שניה יש על דברי רבה: וכרבי יהודה - האוסר נישואי כהן לאיילונית - מי סבר לה רבי אליעזר?!

והתניא: "זונה" האמורה בתורה, היא זונה [התועה מתחת בעלה], כשמה!

כלומר, אין זונה אלא המנאפת תחת בעלה, שתועה ממנו לאחרים, דברי רבי אליעזר. ^[5]

רבי עקיבא אומר: זונה - זו אשה מופקרת, שמפקירה עצמה לכל אדם [אבל פנויה המזנה פעם אחת, אינה זונה].

רבי מתיא בן חרש אומר: אפילו אם קינא לה בעלה שלא תיסתר עם אחר, והלכה ונסתרה, והלך בעלה לבית דין הגדול כדי להשקותה מי סוטה, ובא עליה בדרך, לאחר שנאסרה עליו מדין סוטה - הרי עשאה בכך זונה, הואיל ונבעלה לפסול לה. ^[6]

רבי יהודה אומר: זונה - זו איילונית [והוא התנא קמא שבמשנתנו].

וחכמים אומרים: אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות, [והן דברי חכמים שבמשנתנו]. ^[7]

רבי אלעזר אומר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות אפילו פעם אחת - עשאה זונה.

ואם כן, מוכח שרבי אליעזר סובר לא כרבי מאיר, ולא כרבי יהודה.

וצריכים אנו לחפש טעם חדש לדבריו, שאמר, כהן לא ישא את הקטנה.

אלא - מכח קושיות אלו על ביאורו של רבה בדברי רבי אליעזר - אמר רב אדא בר אהבה לבאר טעמו של רבי אליעזר, שכהן לא ישא את הקטנה:

הכא, בכהן גדול עסקינן, שאסור לו לשאת קטנה משום איסור "בעולה" - שהרי לאימת קני לה הכהן הגדול [אימתי נעשית הקטנה לאשתו מן התורה], רק לכי גדלה, לכשתגדל, היות וקידושי קטנה לאו כלום הן.

ואם כן בשעה שתגדל, ותעשה לאשתו - כבר בעולה היא, על ידי הביאות שבא עליה כשהיתה קטנה, שהן אינן אלא ביאות פיתוי, והיא נאסרת עליו מדין "מפותת עצמו", שהיא אסורה עליו.

אמר רבא: מכלי לב [כמו "מבלי לב"], שאין טעם וסברא לדבר זה שאמרת!

שהרי ממה נפשך, באיזה אופן אוסר רבי אליעזר לכהן גדול לישא את הקטנה:

אי מדובר באופן דקדשה אבוה, שקידש אותה אביה, שהוא זכאי לקדש את בתו הקטנה, הרי כבר מההיא שעתא [מאותה שעה] שקידשה, קני לה, קנויה היא לו לאשה מן התורה, ואין היא מפותת עצמו.

ואי דקדשה נפשה [שהיא קידשה את עצמה מבלי אביה], וכי יתכן לומר הא רבי אליעזר בלבד הוא שסובר לא ישאנה, ולא רבנן!?

והרי ודאי שבאופן כזה, אפילו רבנן מודים לאסור אותה לכהן גדול, שהרי בעולה היא. והאיך אמר התנא בברייתא: "רבי אליעזר אומר" כהן לא ישא את הקטנה, ומשמע שחכמים אינם מודים לו! ^[8]

אלא, אמר רבא, כך יש לבאר דברי רבי אליעזר:

לעולם, מדבר רבי אליעזר בכהן הדיוט. ואסור לו לשאת את הקטנה כי חיישינן שמא מתוך שאין בה דעת, תתפתה ותזנה עליו לאחר שישאנה, ותיאסר עליו, והוא אינו יודע מכך.

ותמהינן: אי הכי, שאתה חושש שמא תזנה תחתיו בגלל קטנותה - ישראל נמי לא ישא את הקטנה בגלל החשש הזה!

ומשנינן: פיתוי קטנה שאין לה דעת - אונס הוא.

ואונס בישראל הרי מישרא שרי לבעלה.

אך כהן לא ישאנה, שהרי עליו היא אסורה אף אם נבעלה באונס.

רב פפא אמר, כך יש לבאר דברי רבי אליעזר:

הכא בכהן גדול עסקינן.

והאי תנא הוא, שאסר קטנה לכהן גדול מגזירת הכתוב: ^[9]

דתניא: כתיב בכהן גדול "כי אם בתולה מעמיו יקח אשה".

יכול ישא כהן גדול את הקטנה, שגם היא בתולה?

תלמוד לומר: "אשה", ולא קטנה, שאינה נקראת אשה.

אי אשה - יכול ישא אפילו בוגרת?

תלמוד לומר: "בתולה". בתולה, ולא בוגרת שכלו מקצת בתוליה.

הא כיצד? יצתה אשתו של כהן גדול מכלל קטנות, ולכלל בגרות לא באתה. וזו היא הנערה. ^[10]

רב נחמן בר יצחק אמר לבאר דברי רבי אליעזר:

הכא בכהן גדול עסקינן, והאי תנא הוא:

דתניא: כתיב "כי אם בתולה בעמיו יקח אשה".

אין "בתולה" אלא נערה.

וכן הוא אומר אצל רבקה: "והנערה טובת מראה מאד, בתולה". ^[11]

שנינו בברייתא: רבי אלעזר אומר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות - עשאה זונה!

אמר רב עמרם: אין הלכה כרבי אלעזר.

מתניתין:

לא ייבטל ^[12] אדם מפריה ורביה, אלא אם כן יש לו שני בנים.

ובאיזה בנים מקיים אדם מצות פריה ורביה?

בית שמאי אומרים: שני זכרים. אבל לא זכר ונקבה. ^[13] ובגמרא יתבאר טעמם.

ובית הלל אומרים: זכר ונקבה.

שנאמר בבריאת העולם "זה ספר תולדות אדם, ביום ברוא אלהים אדם - זכר ונקבה בראם. ^[14]

גמרא:

שנינו במשנה: לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים:

ומדייקת הגמרא מלשון המשנה, ששנתה: לא יבטל אדם "מפריה ורביה" אלא אם כן יש לו בנים, ולא שנתה: לא יבטל אדם "מאשה", אלא אם כן יש לו בנים:

הא אם יש לו בנים - רק מפריה ורביה הוא דבטיל.

אבל מלשאת אשה לא בטיל, אלא צריך אדם לישא אשה, אלא שאינו צריך לחזר אחר אשה ראויה לבנים.

מסייעא ליה משנתנו, לרב נחמן אמר שמואל, דאמר: אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים, הרי זה אסור לעמוד בלא אשה. שנאמר "לא טוב היות האדם לבדו". ^[15]

ואיכא דאמרי, שיש לדייק מממשנתנו להיפך מדינו של של שמואל:

הא יש לו בנים - בטיל מפריה ורביה, ובטיל נמי מאשה. ^[16]

והוינן בה: נימא תיהוי משנתנו תיובתא דרב נחמן אמר שמואל, הסובר שאפילו אדם שקיים פריה ורביה לא יעמוד בלא אשה?!

ומשנינן: לא כאשר דייקת, שאם יש לו בנים שוב אינו צריך לישא אשה. ^[17] אלא:

אם אין לו בנים - נושא אשה בת בנים [ראויה לילד בנים].

ואם יש לו בנים - נושא אשה דלאו בת בנים. אבל בלא אשה, לא יעמוד.

ומיהו, אף כשיש לו בנים, מצוה עליו שישא אשה בת בנים.

ויש נפקא מינה בין מי שיש לו בנים למי שאין לו בנים, לגבי למכור ספר תורה בשביל בנים.

שאין לעשות כן, אלא אם כן אין לו בנים, ואינו מוצא אשה אם לא שימכור את ספר התורה שיש לו, לצורך הוצאות נשואיו.

אבל אם יש לו בנים, לא ימכור ספר תורה בשביל אשה בת בנים, אלא ישא אשה שאין לה בנים [נתבאר על פי פירושם השני של התוספות].

שנינו במשנה: בית שמאי אומרים, שני זכרים:

והוינן בה: מאי טעמייהו דבית שמאי?

ומשנינן: ילפינן ממשה, שפירש מן האשה [כמבואר לקמן] אחר שהיו לו שני בנים.

דכתיב "בני משה - גרשום ואליעזר".

וטעמם של בית הלל הסוברים שמצות פריה ורביה מתקיימת בזכר ונקבה: היות וילפינן מברייתו של עולם [מאדם וחוה] שנאמר בהם "זכר ונקבה בראם".

ומקשינן: ובית שמאי - לילפי [ילמדו אף הם] מברייתו של עולם?!

ומשנינן: אין דנין אפשר - כגון כל אדם שיש לו שני זכרים, ואפשר להם לישא אשה משאר הנקבות שבעולם -