הערות

^[1] כך מבארת הגמרא. לשון רש"י: שיש להן קנס, אם אנסה אדם, נותן לאביה חמשים כסף. כדכתיב "ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף". והטעם שהזכיר רש"י אונס ולא פיתוי - ראה בפני יהושע וברש"ש.

^[2] הגבעונים הם משבע אומות שבארץ ישראל, ונתגיירו בערמה בימי יהושע, ולכן "נתנם" יהושע לחוטבי עצים ושואבי מים [ומכאן שמם "נתינים"]. ובגמרא יבמות עח ב איתא: נתינים, דוד גזר עליהם, שנאמר: "ויקרא המלך [דוד] לגבעונים ויאמר אליהם: והגבעונים לא מבני ישראל המה". כלומר: אינם ראויים לבוא בקהל ישראל. ובשיטת רש"י במשנתנו שכתב שדוד גזר עליהם, יש לפרשו בשני אופנים: האחד: גזר עליהם איסור חתנות. השני: גזר עליהם שעבוד, ומכח השעבוד נאסרו. ולפי הפירוש השני, שגזר עליהם שעבוד, כתב תוספות הרא"ש ביבמות עט א, כי מאחר שאינם בגדר עבדים המיוחדים לאדוניהם אלא רק משועבדים בשעבוד כללי לכלל ישראל, אין בהם איסור מצד לאו של "לא יהיה קדש" הנוהג מן התורה בעבד. וראה בכל זה בתוספות כאן וביבמות ובדברי המפרשים כאן. ואולם רש"י במכות פרק אלו הן הלוקין [יג א] כתב: נתינה, מן הגבעונים היא, ומלקות משום "לא תתחתן בם". והינו איסור מן התורה להתחתן עם שבעת האומות, אפילו אם התגיירו.

^[3] א. ביארו התוספות בחולין ג ב ד"ה קסבר, שאף גרות מחמת אריות גרות היא, והטעם שהכותים אינם חשובים גרים, הוא משום שלא נתגיירו לגמרי, וכמו שנאמר [מלכים -ב יז] "את ה' היו יראים וואת אלהיהם היו עובדים", ודעת החולק על התנא של משנתנו וסובר כותים גרי אמת הן, הוא משום שלדעתו אחר כך נתגיירו לגמרי. ב. הקשו התוספות: אם סבירא ליה לתנא של משנתנו שגרי אריות הן, הרי דינן כגויות ואין לגויה קנס, וכמבואר לעיל יא א: " [וכי] יהבינן לה קנס, ואזלה ואכלה בנכריותה! ?" והחת"ם סופר כאן ביאר דעת רש"י, שאף גויה יש לה מעיקר הדין קנס [אם היא משמרת את עצמה ואינה בעולה], אלא שאין נותנים לה אותו משום דאזלה ואכלה בגיותה. ואולם סברא זו לא שייכת אלא במי שהיא עובדת עבודה זרה, אבל כותית, שאינה עובדת עבודה זרה, אע"פ שאין לה דין ישראל מפני שגרי אריות הם, מכל מקום קנס יש לה, וראה גם ב"דברי יחזקאל" סימן כג אות ה'. וראה בחתם סופר עוד מה שכתב בזה, וראה גם מה שכתב בספר הפלאה [אבל התוספות לשיטתם לעיל יא א, שאף בלי סברא זו אין לגויה קנס]. ובהערות להגרי"ש אלישיב שליט"א הביא דוגמא לחילוק שבין כותית לשאר גויים, מתוספות בגיטין כה א ד"ה הלוקח, לענין יין של כותים, כיון שפורשים מעבודה זרה יותר משאר עובדי כוכבים ומחזיקין בתורה שבכתב וגם אלהיהם אינם עובדים כמו שהיו עושים בבית ראשון, להכי כשגזרו על יינן של עובדי כוכבים לא גזרו על של כותים. ואולם אף לדעת רש"י שהנכרית יש לה קנס, אין האב זוכה בתשלומי הקנס, שהרי קיימא לן "אין אב למצרי" [יבמות צח א], ואין לו דין אב אלא במקום שגילתה התורה בהדיא, וכגון לענין ירושה וכמו שכתב הרמב"ן שם. ולפי זה לא משכחת לה בא על הכותית שיתחייב אלא אם כן בא עליה באונס, שאם מפותה היא הרי מפותה אין לה קנס כשהקנס לעצמה כיון שמחלה, וכמבואר לקמן לב א, וראה בגמרא סנהדרין עד א שרב פפא מפרש את משנתנו במפותה. ויש לומר על פי מה שכתבו התוספות בסנהדרין עג ב, שאף המפותה אם היא אומרת בפירוש שאינה מוחלת על הקנס הרי הבועל חייב לשלם לה קנס.

^[4] כתב רש"י: ועל אשת אחיו שנתקדשה לו לאחיו וגירשה שאין בה מיתה אלא כרת, והטעם שכתב רש"י "ונתקדשה לו" הוא משום שאם נישאת לו דין בעולה יש לה אפילו עדיין לא נבעלה, וכמו שכתב הרמב"ם בפרק א מהלכות בתולה [שיטה מקובצת בד"ה ועל אשת אחיו בדעת רש"י], ואם לא גירשה האח, הרי היא אשת איש וחייב עליה אחי בעלה מיתה ולא כרת. והטעם שכתב רש"י "וגירשה" ולא כתב שמת בעלה, לכאורה הוא על פי מה שהביאו התוספות בשם הירושלמי שהקשה על משנתנו: ולא יבמה היא לו וזקוקה לו, ומה קנס וכרת שייך בה, ומשני בירושלמי, בשיש לו בנים מאשה אחרת [כי מזו אין לו בנים, שעדיין לא נשאה ולא בא עליה] ; וכתבו התוספות והוא הדין דהוה מצי לאוקמי כשגירשה, וזו היא שיטת רש"י. ואולם אף גבי אשת אחי אביו כתב רש"י שגירשה ולא כתב שמת, ואף שאין שייך שם יבום.

^[5] ואפילו אם לא היתה התראה או שהיה שוגג אין הוא חייב קנס, כי אף חייבי מיתות שוגגים פטורים מן הממון.

^[6] ריטב"א, וראה עוד בשיטמ"ק בביאור דקדוק הגמרא.

^[7] כתב הריטב"א: הכי קאמר אלו נערות פסולות, פירוש, לא שיהיו כולן פסולות, דהא גיורת ושבויה פחותות מבנות שלש שנים כשרות אפילו לכהונה, אלא יש מהן פסולות ויש מהן פגומות; וראה עוד בשיטה מקובצת מה שהביא בענין זה.

^[8] ראה בתוספות ובמה שהביא בשיטה מקובצת לבאר דקדוק הגמרא, כי בפשוטו אין הדקדוק מוכרח כיון שגם בכתוב איתא "נערה" ומה שנאמר בכתוב נאמר במשנה.

^[9] נתבאר על פי לשון רש"י במשנה לקמן מ ב, שהקשר בין מכר לקנס הוא, שהמכר הוא על ידי האב וכן הקנס משתלם לאב. וכן הוא מוכרח לפי מה שנקט הרמב"ן בפרשת משפטים שנערה או בוגרת יכולה למכור את עצמה לאמה, ובהכרח שה"מכר" הנזכר כאן מתיחס לאביה.

^[10] כתב רש"י: ואין לה מכר, כדתניא: יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה, אמרת קל וחומר: מכורה כבר יוצאה עכשיו [שאמה עבריה יוצאת בסימני נערות], שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר. וכוונתו לבאר לשון "אין לה מכר" דמשמע שאין המכירה חלה כלל, אבל גם בלי הקל וחומר היה הדין שהיא יוצאת אם מכרה אביה, אלא שהיתה מכורה ויוצאה, ראה ערכין כט ב.