גמ' והך חזרה דאמרי לך וכו' מחלוקת ב"ש וב"ה היא ולכאורה קשה דמי הכריחו לזה ונימא דחזרה דרישא בחמין מיירי ובתבשיל הוא דס"ל לב"ש נוטלין אבל לא מחזירין וב"ה מתיר אף חזרת תבשיל ואין לומר דע"כ רישא מתיר אף חזרת תבשיל שהרי על מה שהתחיל בקש ובגבבא דמפורש תבשיל על זה קאי בגפת ועצים לא יחזיר עד שיגרוף ומינה דבגרוף גם תבשיל מותר ועל כרחין לאו דברי הכל היא דא"כ קשה שהרי גם על זה קאי דמה דאמר אבל לשהות משהין ואעפ"כ לא אמרי' דלאו ד"ה היא אלא אמרי' דתנא ומפרש מה הן משהין ולא אדלעיל מהדר לב"ש א"כ גם חזרה דגרוף לב"ש לאו אדלעיל מהדר וסתמא סתים דבגרוף מחזירין ולכל מר כדאית לי' לב"ש חמין ולב"ה גם תבשיל:
ואם נימא שאין שום מקום להחמיר בכירה גרופה של גפת יותר מקש וגבבא א"כ שפיר הוכרח לומר דהך חזרה דאמרי לאו ד"ה היא שהרי בהדיא קתני בקש וגבבא מחזירין עלי' תבשיל. אבל באמת דבר זה אינו ברור ומדברי רש"י בגמ' בד"ה והך חזרה וכו' דכי גריף מיהא שרי עכ"ל ומדדחיק לאוקמא אדיוקא ולא פירש והך חזרה דאמרי לך היינו בקש ובגבבא דמפורש מחזירין עליה וכו' מכלל דבהא יכול להיות דגם ב"ש מודה ולא פליג ב"ש אלא אחזרה דגרוף של גפת ועצים וכן לקמן (דף ל"ח ע"ב) בתוס' ד"ה אילימא מפורש דהך מילתא במחלוקת שנויה דלאביי לא מסתבר לי' לחלק בין קש וגבבא לגרוף דגפת ועצים. ולרב אדא חמור גפת ועצים אף דגרוף יותר מקש וגבבא ואף שדבר זה בכופח מ"מ י"ל כי היכי דיש חילוק בכופח יש לומר גם בכירה כן לב"ש. וא"כ מי הכריחו לומר דלאו ד"ה היא. ואם נימא דסוגיא זו ס"ל כאביי שאין סברא לחלק בין גרוף לקש וגבבא א"כ כיון שסתם גמ' לסברת אביי אזלא הי' ראוי להיות הלכה בזה כאביי ואנן חזינן כל הנביאים מתנבאים בסגנון א' ופסקו הלכה לקמן כרב אדא דאפי' כופח גרוף אסור ובהוסק בקש וגבבא שרי כדמפורש בסוגיא דלקמן ברי"ף ורא"ש ורמב"ם וכל הפוסקים ואם נימא אף דהלכה כרב אדא לקמן מ"מ הסוגיא דכאן רצה לתרץ המשנה אם להחזיר תנן גם לאביי לכך הוכרח לומר דלאו דברי הכל קשה הא אביי עצמו ודאי אינו סובר להחזיר תנן וכמו שאוכיח לקמן בסוגיין. וא"כ א"א לומר דלאביי נקט לה דהא לדידיה ליכא חזרה ברישא כלל והדרא קושיא לדוכתא דלמה אמר דהך חזרה לאו ד"ה היא ואולי מזה יצא לו להטור דכופח לא הותר בקש וגבבא כי אם בגרוף אבל באינו גרוף אפילו בקש וגבבא אסור וא"כ אף לרב אדא אין חילוק בין גרוף דעצים לקש וגבבא כי אם בקש וגבבא גרוף אבל לעולם קש וגבבא אינו גרוף שוה לגפת גרוף וא"כ שפיר הוכרח לומר בכאן והך חזרה לאו ד"ה היא מדהתיר להחזיר בקש אפי' אינו גרוף אפי' תבשיל אמנם לכל שאר הפוסקים דלית להו סברת הטור ומותר כופח לרב אדא בקש אפי' אינו גרוף וא"כ קש שאינו גרוף קיל מגפת גרוף א"כ קשה דגם גבי כירה נימא כן והך חזרה דרישא אתיא גם לב"ש והיינו בחמין ומה דקאמר נותנין עליה תבשיל והיינו מחזירין ג"כ ד"ה היא והיינו בקש וגבבא:
ונראה ע"פ מ"ש לעיל דלהכי לא קתני היתר הנטילה ברישא אליבא דכ"ע משום דעיקר רבותא של הנטילה הוא משום סתירת אהל וא"כ כיון שכבר שמענו היתר החזרה כבר ידענו שאין בזה משום אהל וממילא מה לי לענין אהל אם הוא גרוף או לא ואם הוא בקש וגבבא או בעצים וליכא שום רבותא בנטילה לב"ה ומעתה אם איתא דרישא דברי הכל היא א"כ גם לב"ש כבר שמענו שאין בזה משום אהל דמשום אהל אין חילוק בין חמין לבין תבשיל וכיון שכבר התיר החזרה בחמין וכן בהוסק בקש וגבבא א"כ כבר שמענו שאין בו איסור אוהל ולמאי הלכתא תנן בסיפא נוטלין.
אלא שאני אומר שתירוץ זה או שאינו מועיל או שאינו נחוץ דלשיטת רש"י אין בע"ש קודם הלילה דין חזרה כלל אם לא נימא כפי' של בני הנ"ל] ולשיטת התוס' יש שני מיני חזרות חדא בע"ש וחדא בשבת כמבואר בדבריהם בד"ה ובה"א והנה לשיטת רש"י ליכא קושיא כלל דאיך נימא דב"ש אומרים אין מחזירים היינו בתבשיל אבל בחמין מחזירין א"כ למה האריך לעשות שני בבות וכך הוה לי' למיתני לפלוגתייהו בחד בבא כירה שהסיקוה וכו' מחזירין עלי' תבשיל בגפת ועצים לא יחזיר עד שיגרוף וכו' ומה הן משהין ומה הן מחזירין [והרצון בזה משהין באינו גרוף ומחזירין בגרוף) ב"ש אומרים חמין אבל לא תבשיל ובה"א חמין ותבשיל. ולמה תני בבא בפ"ע בש"א נוטלין אבל לא מחזירין וכו' אלא ודאי דגם בחמין פליג ב"ש על מחזירין וא"כ אין כאן קושיא כלל לשיטת רש"י ואין צריך לשום תירוץ. אבל לשיטת התוס' ודאי שיש להקשות דנימא דרישא ד"ה היא ומודה ב"ש בהחזרת חמין והא דלא עריב ותני פלוגתייהו בחדא משום דא"כ לא הוה יכול למיתני בש"א נוטלין רק סתם בש"א חמין אבל לא תבשיל כיון דקאי גם אשהי' באינו גרוף ושם לא שייך נטילה וא"כ לא היה ידענא דמחזירים אפילו בשבת. שעיקר ראיית התוס' דסיפא מיירי בשבת הוא מדתנן נוטלין, ולכן הוצרך למיתני תרי בבי ולעולם דבחמין מחזירין אפי' לב"ש ולפי זה מאי מועיל תירוץ שלי דלמה לי נוטלין כיון שכבר שמענו גם לב"ש היתר החזרה ברישא ממילא ידענו שאין בו משום אוהל דהא רישא מיירי בחזרה של ערב שבת ואז מה מזיק לו אם עושה אוהל או לא. ועיקר היתר האהל איצטריך בסיפא שמיירי בשבת ורישא ודאי לא מיירי בשבת מדתנן עד שיגרוף כמבואר בדברי התוס':
ולהיפוך הוא דעיקר קושיא ראשונה שהקשיתי לעיל במתני' דלמה תנן נוטלין לב"ש והוה לי' למימר היתר הנטילה ברישא לב"ה וזה אינו קושיא לדברי התוס' דרישא מיירי בע"ש ואז אין שום רבותא בנטילה רק בסיפא דמיירי בשבת:
ועכ"פ לשיטת התוס' הדרא קושיא לדוכתא למה אמר והך חזרה לאו דברי הכל. ונראה משום דלקמן מסיק דאי להחזיר תנן פליג תנא דידן על ר"י בחדא והיינו באין גרופה וכך הוא נכון למעט הפלוגתא **הגה"ת נכד המחבר ואף שמרבה הפלוגתא בין ב"ש וב"ה בהחזרת חמין מ"מ ראוי יותר לומר דפליגי תנאי בטעמא דנפשייהו ולא דפליגי תנאי אליבא דחד תנא כמבואר בכתובות דף נ"ז ע"א:** ודי דפליג באינו גרוף ואם הוה אמר דב"ש מודה בהחזרת חמין ומה דאמר נוטלין אבל לא מחזירין היינו תבשיל א"כ שמענו שעכ"פ השהי' מותר בגרוף אפי' תבשיל שהרי אמר נוטלים מכלל שהשהה אותו עד שנוטלו בשבת ועוד מדאסר החזירה מכלל שהשהי' מותרת וא"כ פליג תנא דידן על ר' יהודה בגרוף ג"כ שהרי ר"י אליבא דב"ש אומר בגרוף משהין חמין אבל לא תבשיל וגם פליג בהחזרת חמין על ר"י גם בגרוף דלתנא דידן מחזירין לב"ש בגרוף עכ"פ חמין ולר"י אין מחזירין לב"ש אפי' חמין. ולכך בחר יותר לומר דהך חזרה לאו דברי הכל היא לב"ש גרוף ואינו גרוף לתנא דמתני' שוה לגמרי וא"כ לא פליג על ר"י רק בחדא באינו גרוף:
ובזה תירצתי דברי רש"י במשנתנו שבסיפא ובה"א אף מחזירין פירש"י הואיל וגרוף וברישא בה"א חמין ותבשיל לא פירש"י הואיל וגרוף. ואמרתי דרש"י לא נחית בפי' המשנה להכריע אם לשהות תנן או להחזיר ולכך בסיפא ובה"א אף מחזירין הא ודאי שהחזרה לכולהו לישני אינה מותרת גם לב""ה באינה גרוף לכך פירש"י הואיל וגרוף אבל ברישא בה"א חמין ותבשיל להך לישנא דחסורי מחסרא א"כ קאי זה אהיתר שהייה באינו גרוף לכך לא פי' רש"י כלום והא דפריש רש"י בדברי ב"ש נותנין עליה וכו' אחר שגרפה וקשה הא ללישנא דחסורי מחסרא מתיר ב"ש חמין אף באינה גרוף היינו דשם אין כוונת רש"י במה שכתב אחר שגרפה למידק דוקא אחר שגרפה אלא לרבותא דאף אחר שגרפה ג"כ דוקא חמין אבל לא תבשיל וזהו אמת אף לחסורי מחסרא וכמו שהוכחתי מדלא פליג על ר"י רק בחדא וכנ"ל ורש"י נקט לשונו בקיצור אחר שגרפה ומתפרש לפי הלשונות דאי לשהות תנן אז אחר שגרפה דוקא ואי להחזיר תנן אז אחר שגרפה לרבותא ולא בדוקא:
שם ותנא דידן סבר לה כר' יהודה בחדא וכו' הנה במאי דמוקי משנתינו כר"י ולא כר"מ יש לי איזה פלפול. דהא יש לאוקמי כר"מ וטעמא דר"מ דאוסר לב"ש לחלוטין ולב"ה אוסר תבשיל הוא ששם שני כירים מתאימות ואחת אינו גרופה ואוסר מטעם סמיכה ולא ס"ל כיון דמדליא שלט בהו אוירא וס"ל לר"מ דב"ש וב"ה נחלקו באיסור הסמיכה דב"ש אוסר לחלוטין וב"ה אוסר תבשיל ומתיר סמיכת חמין. אבל בכירה אחת גרופה מודה ר"מ לתנא דמתני' דב"ה מתיר לחלוטין וב"ש אוסר תבשיל ומתיר חמין:
ובשלמא ללישנא דלהחזיר תנן אבל לשהות משהין אפי' באינה גרופה לכך מוקי כר"י משום דאי כר"מ א"כ פליג תנא דידן פלוגתא רחוקה על ר"מ דתנא דידן מתיר השהייה אפילו עליה באינה גרופה ור"מ אוסר אפי' הסמיכה. משא"כ לר"י לא נחלקו רק בשהיי' עליה אבל הסמיכה גם ר"י מתיר אבל אי לשהות תנן שפיר נוכל לאוקמי כר"מ וטעמא דר"מ משום סמיכה וסמיכה דחזרה סובר ר"מ דב"ה ג"כ אסרי לחלוטין אפי' חמין ומשנתינו דמתיר החזרה היינו משום דאין כאן סמיכה דמשנתנו בכירה אחת:
ונראה משום דלקמן מסיק לפשוט להתיר הסמיכה ולכך לא מוקי כר"מ ואין לומר דאכתי נוקי כר"מ וברייתא דלקמן דסומכין עליה ואין מקיימין מיירי בחמין דגם ר"מ מתיר לב"ה לסמוך. זה אינו דכיון דסתם תנא סומכין משמע כל מילי סומכין אפי' תבשיל:
אלא אי קשיא הא קשיא כיון דאי מפרשת טעמא דר"מ משום סמיכה אם כן דבר זה עצמו נחלקו בו ר' יהודה ור' מאיר דר' יהודה מתיר לסמוך ור' מאיר אוסר א"כ דלמא ברייתא דלקמן דמתיר הסמיכה ר"י היא ולר"י באמת אסור ומשנתנו כר"מ. ואומר אני כיון דע"כ אביי ורב יוסף סברי לשהות תנן וכמו שאוכיח זה לקמן. וא"כ לדידהו אי אפשר לאוקמי משנתינו כר"מ דאם אנו מפרשים טעמא דר"מ משום סמיכה א"כ רב יוסף שהוכיח לקמן להתיר הסמיכה אפי' בתנור ממילא לא אתיא כר"מ ולאביי עכ"פ אמר לקמן הרי הוא כתנור לאסור הסמיכה מכלל דבכירה מותר הסמיכה וג"כ לא נוכל לאוקמי כר"מ ולכך מוקי כר"י דאתי' גם לרב יוסף ולאביי על נכון. אבל באמת לרב אדא לקמן (דף ל"ח ע"ב) וכפי מה שפסקו הפוסקים בהא כרב אדא לחלק בכופח גרוף לבינו ובין קש וגבבא. אבל אעפ"כ לא פסקו כרב יוסף למידק היתר הסמיכה מתוכו ומגבו א"כ שפיר איכא לאוקמי כר"מ וממילא לר"מ כיון דאשכחן לב"ה הפרש בין חמין לתבשיל לענין לסמוך לה שוב ממילא איכא למימר גם בחזרה בגרוף לחלק בין חמין לתבשיל ולא התיר ב"ה חזרה בגרוף אלא בחמין אבל לא בתבשיל:
שם מאי הוי עלה הנה יש לתמוה דהא לבתר דהקשה לו דסומכין ומקיימין לאו בחד מקום וא"כ הרי איפשוט לאיסורא ומה בעי אחר כך מאי הוי עלה והרי כבר איפשוט לאיסור ועוד יותר תמוה שאחר זה פשט מברייתא להתירא וא"כ קשיא ברייתא אדר' חייא ונלענ"ד דודאי איפשוט מר' חייא לאיסורא ואמנם נוכל לומר דר' חייא בסמיכה בחזרה מיירי ור' חייא נקט ד' דברים סמיכה וקיום ונטילה וחזרה. והנה חזרה נקט לרבותא דהתירא שאחר שקטמה אפי' חזרה מותר ונטילה נקט משום חזרה כמבואר בגמ'. וקיום נקט דאפי' לקיים דהיינו שהייה ג"כ קטמה אין לא קטמה לא. ומעתה סמיכה דנקט יש לפנינו לפרש דעל כרחין סמיכה דחזרה היא וקמ"ל דגם סמיכה קטמה אין לא קטמה לא אבל סמיכה דשהיי' אפי' לא קטמה דאי ס"ד סמיכה דשהי' ג"כ דוקא קטמה א"כ מקיימין דנקט ר' חייא למה לי אי להתיר ע"י קטימה ק"ו מחזרה הוא ואי לאסור בלא קטימה הוא ק"ו מסמיכה אלא ודאי דסמיכה דשהי' אינו אסור בלא קטימה רק סמיכה דחזרה או דלמא מקיימין דנקט ר' חייא לגלות על סמיכה שהוא ג"כ סמיכה של קיום דהיינו סמיכה של שהי' וזה ששאל מאי הוי עלה ופשט מברייתא ת"ש כירה שהסיקוה להתיר סמיכה דשהי'. ועיקר הפשיטות מברייתא להתיר סמיכה של שהי' ולא להתיר סמיכה של חזרה:
ועפ"ז עמדתי על כוונת הרי"ף שהביא ראיה דמסקנא הוא דלשהות תנן וזה לשונו. ועוד הא אסיקנן לבעיין מה הוי עלה ת"ש כירה שהסיקוה וכו' סומכין לה ואין משהין וכו' אלמא דהכין הלכתא. וכתב הרז"ה דאין זה ראיה דהך ברייתא כר' יהודה ומדר"י בשהי' נשמע לתנא דמשנתנו בלסמוך בלהחזיר:
ולדידי דברי הרי"ף נכונים וישרים דעל כרחין עיקר שאלת מה הוי עלה על לשהות מהדר דסמיכה דחזרה כבר הוכיח לאסור מדברי ר' חייא. וא"כ כיון דמהדר לברר דין סמיכה דשהי' מכלל דסמיכה עצמה אסורה:
ובזה נעמוד על דעת רבינו הגדול הרמב"ם בפ"ג מה' שבת שפסק שמותר לסמוך מבערב בכירה שאינה גרופה ובשבת עצמו פסק שאסור גם לסמוך. והנה לא מצאתי לו ראיה לאסור סמיכה בשבת וכאשר באמת יש חולקים עליו בזה כמבואר במפרשי דבריו ואף שהמג"א בסי' רנ"ג ס"ק ה' כתב שהרמב"ם סובר דההוא בעי' מהו לסמוך לא הוי אלא בע"ש והנה נוכל לפרש כן לשיטת הרמב"ם דסובר משנתנו לשהות תנן. אבל אף שנוכל לפרש כן אבל אין זה הכרח ואף דמשנתנו לשהות תנן היינו גם לשהות בעי גרופה וקטומה אבל ודאי שגם החזרה מפורש במשנה ונוכל לפרש בעי' מהו לסמוך קאי בין לשהות ובין להחזיר ע"י סמיכה וכיון שכן לא היה להרמב"ם להמציא חומרא דרבנן בדבר שעיקרו מדרבנן בלי ראיה. ובאמת התוס' כתבו בד"ה מהו לסמוך שאם לשהות תנן קאי הבעיא בין לשהות ובין להחזיר ומי הכריח להרמב"ם שלא לפרש כן. אמנם לפמ"ש ניחא דעיקר הפשיטות מברייתא להתיר סמיכה של שהייה ולא להתיר סמיכה של חזרה. וזהו טעמו של הרמב"ם שחולק בהיתר הסמיכה בין סמיכה דשהייה לסמיכה דחזרה
עוד נלע"ד בטעמו של הרמב"ם דס"ל דסמיכה בשבת לגרוף על כרחין חמור משהי' באינו גרוף וראיה לדבר שהרי אי להחזיר תנן א"כ גם משנה דלקמן (דף ל"ח ע"ב) בתנור ג"כ לא יחזיר הוא אבל לשהות מותר אפי' בתנור ובפרט לשיטת הרמב"ם שסובר צלי וקדירה דין אחד להם כמבואר בדבריו בפ"ג ה' י"ו וע' בכ"מ שם וא"כ מפורש בגמ' דלחנניא גם תנור שרי כמבואר בפ"ק דף כ' כדי שיצולו מבעו"י ומפרש עלה בגמ' דהיינו כמאב"ד וחזרה בתנור אסור אפי' סמיכה אפי' בגרוף דהרי בזה הלכה כאביי לקמן (דף ל"ח ע"ב) דאפי' בקש וגבבא אין סומכין. וא"כ ע"כ חזרה בשבת אפי' ע"י סמיכה ואפי' בגרוף או בקש וגבבא חמיר משהייה ממש באינו גרוף אפילו בגפת ועצים וכיון שהרמב"ם פסק כרבנן דחנניא דלשהות אסור אפילו מע"ש באינו גרוף שוב ק"ו דסמיכה בשבת אסור אפי' בגרוף. ואמנם דבר זה אי אפשר לאמרו שהרי אפילו חזרה תוך הכירה מותר בגרוף בשבת ק"ו סמיכה. ועד כאן לא אסרו סמיכה אלא בתנור דלתנור לא מהני גרופה. והן אמת שדבר זה אם חזרה דגרוף חמור משהי' באינו גרוף הוא מתהפך. דאי משנתנו לשהות תנן א"כ בשאינו גרוף אין משהין ובגרוף מותר אפי' חזרה לב"ה הרי דחזרה בגרוף קיל יותר משהייה באינו גרוף. אבל אי משנתנו להחזיר תנן א"כ לשהות משהין אפי' באינו גרוף לב"ש עכ"פ חמין וחזרה בגרוף אסור לב"ש אפילו בחמין כמפורש בגמ' והך חזרה דאמרי לך לאו דברי הכל הוא וכנזכר לעיל הרי דחזרה בגרוף חמיר יותר משהי' באינו גרוף ובאמת הדבר קשה שיהיה בלשונות הללו סברות הפוכות אלא שהדבר מוכרח אבל עכ"פ כיון דאי להחזיר תנן א"כ חזרה חמיר יותר הפוכה דשהי' חמיר יותר באינו גרוף מחזרה בגרוף אבל עכ"פ בתנור שאם להחזיר תנן מוכח דשהייה קיל יותר מסמיכה בשבת ותנור תמיד הוה אינו גרוף. ובזה לא מצינו גם ללישנא דלשהות סברה הפוכה שיהיה סמיכה בשבת באינו גרוף קיל יותר משהייה ובזה ודאי לא מהפכינן הסברות וא"כ כיון דהרמב"ם פסק לשהות תנן ואסורה השהי' בע"ש באינו גרוף ק"ו שאסורה הסמיכה באינו גרוף בשבת עצמו:
ולפי מ"ש דסמיכה דחזרה אסורה א"כ בחזרה אין חילוק בין סמיכה לעליו מתורץ קושית הרש"א בתוס' לעיל ד"ה ובה"א וכו' שהוכיחו דבשבת אף רותח אסור דאל"כ מה ראיה מביא מר' אושעי' וכו' והקשה מהרש"א אכתי מה ראי' מביא דלמא מעשה דר"א בחזרה דסמיכה איירי ולדידי ניחא דאי אף למ"ד מחזירין בשבת עצמו אין מחזירין הכי נמי דלא היו רשאין לסמוך בשבת:
ועוד נ"ל ראי' דבחזרה אין חילוק בין סמיכה לעל גבה מדאמר באוקימתא דלהחזיר תנן חסורי מחסרא וכו' אבל לשהות משהין. ולפי זה אתיא מתני' דוקא כחנניא ולא כרבנן כיון דמפורש היתר השהייה דחמין ותבשיל במשנתנו וסתם חמין ותבשיל אף שלא נתבשל כל צרכו משמע וכמבואר בתוס' ד"ה חמין ותבשיל וכו' ואם לא היה היתר השהייה מפורש במשנה אף דהיה משתמע מדיוק מדנקט לא יחזיר ולא נקט השהייה מכלל דשהי' מותרת מ"מ מדיוק לא משתמע היתר השהי' בכל גווני דהיינו אפי' בלא נתבשל כל צרכו. ודי אם נימא החזרה אסורה בכל גווני. ולהכי נקט החזרה אבל השהי' יש בה חילוקי דינים דהיינו בכל צרכו מותר ובלא נתבשל כל צרכו אסור ואז משנתנו ככ"ע. ולהכי קתני לא יחזיר אבל השהייה מותרת ולכל מר כדאית ליה לחנניא בכל גווני ולרבנן בכל צרכו וא"כ נימא החסורי מחסרא באופן שלא יהיה היתר השהייה מפורש בהדיא וכך נוקים משנתנו לא יחזיר עלי' אבל לסמוך ש"ד ומה הן סומכין ב"ש אומרים חמין וכו' וב"ה אומרים חמין ותבשיל והך חזרה דאמרי לך לאו ד"ה וכו' וממילא אתיא משנתנו בין לחנניא ובין לרבנן אלא ודאי הוא הדבר אשר דברתי דבחזרה אין לחלק בין עלי' לסמיכה וא"כ איך נימא דב"ש מתיר הסמיכה בחזרה ואוסר החזרה עליה זה אי אפשר לחלק ביניהם:
ולפי זה צריך לומר דרב יוסף דאמר לקמן על משנה דתנור תוכו ממש ע"ג ממש אבל לסמוך שרי סובר לשהות תנן דאי להחזיר אין לחלק בין סמיכ' לעל גבה וכן אביי דאותביה כופח וכו' ומוקי לי' באינו גרוף ומפרש הרי הוא כתנור ואסור לסמוך דאי ככירה שרי לסמוך ע"כ מפרש המשנה לשהות דאי להחזיר א"כ גם כירה אסור לסמוך. ומה דאמרי' בסוגייא דשמעתין דאמר ליה אביי לרב יוסף מהו לשהות ופשיטא ליה להתירא היינו בבישל כל צרכו ומצטמק ויפה לו אבל בלא נתבשל כ"צ אסור:
וזו היא עצמו אצלי כוונת הרי"ף במה שהביא ראי' דלשהות תנן מדברי רב יוסף דסבר תוכו וכו' אבל לסמוך ש"ד ואביי אותביה ממה דתנן כופח וכו' אלא כירה כי אינה גרופה וקטומה על גבה מי שרי אלמא דהכי הילכתא. והרז"ה השיבו דאי להחזיר תנן א"כ גם כל סוגיא דלקמן להחזיר קאי ולפי מה שכתבתי שפיר הביא הרי"ף ראי' דסוגיא דלקמן ע"כ לאו לענין להחזיר קאי דאם כן ליכא להתיר סמיכה ואיך מתיר רב יוסף סמיכה בתנור ואביי עכ"פ בכירה. אלא על כרחין אלשהות קאי ועל זה קאמר אביי וכירה ע"ג מי שרי:
רש"י ד"ה אא"ב להחזיר וכו' אבל לשהות משהין אעפ"י שאינה גרופה וכו' כבר הקשו התוס' בסוד"ה אי אמרת וכו' דלחנניא אפי' תוכה משהין אעפ"י שאינה גרופה דהא תנן ולא חררה ע"ג גחלים וכו' ולי נראה דרש"י לשיטתו דלקמן ע"ב בד"ה הא קרמו פניה שרי כ' רש"י ותנור לאו גרוף הוא ואי נמי גרוף בתנור וכו' וכתבתי שם דרש"י סובר דע"ג גחלים ממש שמונחת החררה לכ"ע מותר דבזה נזהר מלחתות שלא תתחרך לגמרי כמבואר בפוסקים ולהכי הוצרך רש"י להביא ראיה מפת בתנור ולא מחררה ע"ש. ולפ"ז אין מחררה ראיה כלל כיון שבלי הפסק קדרה מונחת ע"ג גחלים ממש ודאי לא יחתה:
ומה שהקשו התוס' עוד על רש"י דמי דחקו לפרש כן שהרי איכא למימר שפיר היינו דשני בין תוכה וכו' מהא דשרי להחזיר בגרופה דבהשהה דוקא לא ניחא ליה לחלק אבל בהחזרה ניחא ליה שפיר כדמוכח במה דמשני מי סברת וכו' ולענ"ד נראה דרש"י דבר גדול דבר בזה ורצונו של רש"י דדוקא אי לשהות תנן ואין לנו שום ברירה כ"א לפרש דברי רב על ההחזרה מחלקינן בחזרה בין תוכה לעל גבה וכל זה מדוחק. אבל כל זמן שיש בידינו לפרש דברי רב שלא נצטרך לחלק בגרוף כלל בין תוכה לגבה יותר נוח לפרש כן ומפרשינן דברי רב בהיתר השהי' באינו גרוף וכוונת רש"י בזה משום דרש"י (בדף ל"ז ע"ב) בד"ה ורב ששת מסיק להלכתא דלהחזיר שנינו אבל לשהות משהין גם באינו גרוף. ורצה רש"י לדחות הראיה ראשונה של הרי"ף לכן פי' דחילוק של רב להך לישנא דלהחזיר תנן קאי על אינו גרוף דהרי"ף הביא ראיה דלשהות תנן מדאמר מהו לסמוך תוכה וגבה הוא דאסור ומדאמר תוכה וגבה הוא דאסור משמע דלשהו תנן ונושאי כלי הרי"ף פירשו דבריו דמדהשוה תוכה וגבה ואי להחזיר שנינו א"כ איך אמר תוכה וגבה הוא דאסור מאי איריא איסור תוכה באינו גרוף והרי אפי' בגרוף אסור ובאמת ראי' זו שייכא לפירוש התוס' דאא"ב להחזיר שנינו היינו דשני בין תוכה וכו' קאי על היתר החזרה לגרוף אבל לפירש"י דאי להחזיר תנן אז קאי חילוק שבין תוכה לגבה על היתר השהי' באינו גרוף אבל בגרוף גם בחזרה אין חילוק בין תוכה לגבה א"כ נדחה גם ראיות הרי"ף דגם אי להחזיר תנן שפיר קאמר תוכה וגבה הוא דאסור ושניהם שוים. דדוקא באינו גרוף אסור ובגרוף מותר וא"כ נתחכם רש"י להקדים להחזיק הפסק דין שלו במסקנא ולדחות ראיות הרי"ף:
ולא עוד אלא שאני תמה על הרי"ף איך הביא ראיה זו והלא יש לפנינו לפרש כפירוש רש"י דאי להחזיר תנן קאי חילוק של רב רק על השהיי' באינו גרוף וצריך לומר שהרי"ף סובר כסברת קושית התוס' בשם הר"ח דאי אפשר לפרש חילוקו של רב על השהי' באינו גרוף משום דאי מותר לשהות היינו כחנניא וחנניא מתיר גם חררה ע"ג גחלים ולפ"ז קשה קושית הרז"ה על הרי"ף שהוא סותר דברי עצמו דבפ"ק על משנ' דאין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעו"י הביא הרי"ף מימרא דגמ' וכמ' כדי שיצולו כמאכל בן דרוסאי והיינו כחנניא וא"כ איך פסק כאן דלא כחנניא. והרמב"ן במלחמות הליץ בעד הרי"ף ואמר שאין משם ראיה דעד כאן לא נחלקו רבנן על חנניא אלא בקדרה שהקדרה מפסקת ואף שיחתה לא מחרך. אבל בצלי ופת וחררה שהוא כך בלא קדרה לית ביה גזירת חיתוי שהוא חס שלא יתחרך. ועתה ממ"נ יש לנו סתירה בדברי הרי"ף אם הראי' שלו סתירה אם דבריו סותרים זה את זה שאם כדברי הרמב"ן שאין מצלי ופת וחררה אם כן קם לי' פי' רש"י ודברי רב שמחלק בין תוכה לגבה היינו דוקא בשהיי' באינו גרוף אבל בחזרה שהוא בגרוף אין לנו הכרח לחלק בין תוכה לגבה אם להחזיר תנן ואם כן בטל הראי' שהביא הרי"ף לדבריו מדאמר תוכה וגבה הוא דאסור ואם סובר הרי"ף כדברי התוס' דלא מצי רב לחלק במשהין באינה גרוף משום דחנניא מתיר חררה ע"ג גחלים וא"כ הוא מדמה חררה ע"ג גחלים לשהי' דמשנתנו א"כ הדרא קושית הרז"ה דדברי הרי"ף שבפ"ק סותרין פסקין שבסוגיא זו:
ונראה דהא ודאי אף דרב לא ס"ל כשום תנא לא כחנניא ולא כרבנן כמבואר בדברי התוס' בד"ה אא"ב מ"מ רב לא יפרש דבר דלא ם ס"ל והך מלתא דמפרש ודאי ס"ל והרי"ף לשיטתו דאיהו סובר דיותר דיש לאסור בלא נתבשל כ"צ ממה שיש לאסור במצטמק ויפה לו כמבואר בדבריו בכירה גרופה שכתב שמותר בלא נתבשל כ"צ וכל שכן מצטמק ויפה לו הרי שזה הוא כ"ש. ולפי זה רב דאוסר באינו גרופה מצטמק ויפה לו ק"ו דאוסר לא נתבשל כל צרכו וא"כ איך אפשר שרב יאמר על היתר השהיי' באינו גרופה לא שנו וכו' והרי איהו אוסר אינה גרופה לגמרי וא"כ על כרחין בין אי משנתנו לשהות ובין אי להחזיר הך לא שנו דרב על היתר החזרה בגרוף קאי וא"כ שפיר מביא ראי' דלשהות תנן ממה דאמר תוכה וגבה הוא דאסור. אבל הרז"ה לשיטתו דאיהו קאי בשיטת התוס' במשנתנו בסוף ד"ה חמין וכו' דיותר יש לאסור מצטמק ויפה ממה שיש לאסור לא נתבשל כ"צ. וא"כ אף דרב אוסר מצטמק ויפה לו מ"מ מתיר בנתבשל כמאב"ד כחנניא וא"כ שפיר מצי רב קאי על היתרא היי' באינו גרוף אבל בגרוף אף במחזירין אין חילוק בין תוכה לגבה ולכך דחה ראיות הרי"ף:
עוד נראה לתרץ כוונת רש"י שלא פירש כפשטי' דאי להחזיר תנן שפיר יש לחלק לענין חזרה כדמסיק. ונדקדק שבדברי רב שהביא הת"ש אמר ל"ש אלא על גבה אבל לתוכה אסור ובמסקנא דמוקי לה אסיפא אמר אבל תוכה אסור. וגם נדקדק עוד דרש"י לא פירש כאן מהו גבה ולקמן גבי מהו לסמוך תוכה וגבה הוא דאסור פירש רש"י גבה עובי שפתה או כיסוי שעל חללה ונראה דאם מיירי בכיסוי של ברזל כמבואר בפוסקים א"כ אין האיסור משום מטמין ברמץ ממש אבל האיסור נלע"ד בזה משום אהל וכקושיית התוס' בסוד"ה וב"ה ואז אפילו אינו מעמיק לתוכה ממש אלא למעלה נגד חללה ג"כ יש איסור זה אבל לא שייך זה אלא בחזרה שבשבת עצמו. אבל בחזרה שמבעוד יום דאז ג"כ יש חזרה כמבואר בתוס' ד"ה וב"ה אז אין לאסור משום אוהל אבל אם מעמיד לתוכה ממש בקרקעית חללה אין איסור שהרי אין חלל תחתיו שיהי' אסור משום אוהל. אבל אם האיסור משום בישול ששם יש חום גדול אז בקרקעיתה יש לאסור יותר. ואולי אם נתנו קצת בגובה אין איסור ובפרט לדברי רש"י שהאיסור משום מטמין ברמץ ממש שאין האיסור אלא למטה ממש ואז יש לפרש היתר גבה בכל ענין בין עובי שפתה ובין נותן כיסוי על חללה. אבל אם איסור תוכה משום אהל א"כ גם על גבה שכנגד חללה ונותן שם כיסוי אסור ואין להתיר גבה אלא על עובי שפתה:
והנה כבר כתבתי לעיל בשם בני מוה' יעקבקא דגם רש"י ס"ל סברת התוס' שבמשנתנו נזכרה שני מיני החזרות אחד בע"ש ואחד בשבת והא דדחיק רש"י לפרש לקמן אפי' בשבת היינו ביום המחרת דאי בליל שבת לא הוה צריך להביא ראיה מדר"א דממשנתנו מוכח מדקאמר נוטלין וכמו"ש התוס'. ומעתה דברי רש"י נכונים שהא ודאי שאי אפשר לפרש דברי הת"ש שהביא ראי' מר' חלבו שפירש בדברי רב על סיפא דא"כ דקארי לה מה קארי והרי גם אי לשהות תנן יש לפרש כן וכדמסיק אלא ודאי שבדעת הפשטן היה נראה דוחק לפרש דברי רב על הסיפא. ואם היה מפרש על החזרה ועל הרישא א"כ היה מפרש על החזרה דע"ש שהרי אמר עד שיגרוף וכאשר הוכיחו באמת התוס' מזה דמיירי מבעו"י וא"כ למה יאסור אף בחזרה תוכה יותר מעל גבה והרי אין שם איסור אוהל. אלא ודאי דהאיסור משום מטמין ברמץ ועל שהיי' דאינו גרוף. ולכך אמר לתוכה דהיינו למטה בקרקעיתה וכמשמעות הלמ"ד בצירוף הה' שבסופה כמו ישובו רשעים לשאולה לדיוטא התחתונה שבשאול] והתרצן המציא לו דקאי אסיפא דהיינו חזרה שבשבת ואז האיסור משום אוהל. ולכך אמר תוכה ולא אמר לתוכה דלתוכה למטה אדרבא באמת מותר דשם אינו אוהל:
עוד נראה לתרץ קושיית התוס' ובכוונה לא פירש רש"י בס"ד של הת"ש דקאי אחזרה. דהנה כבר כתבתי לעיל דלשיטת רש"י שאין דין החזרה בערב שבת [אם לא נימא כפי' של בני בדברי רש"י הנ"ל] ע"כ הא דקאמר עד שיגרוף היינו שיגרוף בכיון דבר זה דהא לרש"י צריך היכר וכמוש"ל וא"כ צריך להיות הגריפה בשביל השהיי' אבל אם גרף בלא"ה לא מהני. והנה יש לפנינו שרש"י סובר ג"כ שאין כאן הטמנה וכוונת רש"י במשנה כשם שגזרינן בהטמנה שמא יחתה כמו כן גזרינן בשהי' באינו גרוף והיינו על גבה אבל תוכה הטמנה ממש היא אלא שאם גרף יש לו היכר ואינו אסור משום הטמנה והיינו אם גרף בכיון ורישא אי להחזיר תנן מיירי בגרף בכיון מדתנן עד שיגרוף כנזכר לעיל אבל אם לשהות תנן א"כ שייך שפיר עד שיגרוף ולא מיירי שגרף בכיון. וסובר רש"י דהא דבהחזרה שייך לחלק בין תוכה לעל גבה היינו משום דתוכה הוא הטמנה ומשחשיכה אסור אפילו אינו מוסיף הבל. וכל זה לפי מאי דמסיק מי סברת וכו' וא"כ לשהות תנן ושייך עד שיגרוף ולא מיירי בהיכירא ולכך אסור החזרה בתוכה אבל לפי הס"ד של הת"ש א"כ מיירי להחזיר ועד שיגרוף היינו להכירא א"כ גם בהחזרה אין לחלק ולכך פירש"י דקאי על שהי' באינו גרוף:
