כך אי אפשר לחלום שיהיה בלא דברים בטלים, וייתכן איפוא שהנידוי היה בו ממש, אבל ההיתר היה מן הדברים הבטלים שבחלום, ולכן צריך הוא התרה נוספת.

מסופר: רבינא הוה [היה] לה נדרא לדביתהו [נדר לאשתו] שהוא עצמו לא הפר אותו כבעלה, והיא רצתה להתירו. אתא לקמיה [בא רבינא לפני] רב אשי, אמר ליה [לו]: בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו, האם יכול הבעל להיות שליח לומר שאשתו מתחרטת על הנדר, ויתירו לה חכמים את הנדר על ידי שליחות זו? אמר ליה [לו]: אי מכנפין [אם מכונסים] יחד שלושה אנשים שיכולים להתיר לה את נדרה — אין [כן], אי [אם] לא — לא יוכל להיות שליח להתיר את נדרה.

ומעירים: שמע מינה תלת [למד מכאן, מפסק זה, שלושה דברים]: שמע מינה [למד מכאן] שבעל אכן נעשה שליח לחרטת אשתו, ושמע מינה [ולמד מכאן] כי לא שרי למישרי נדרא באתרא דרביה [אין מותר לחכם להתיר נדרים במקום בו נמצא רבו], שאם לא כן היה רבינא עצמו שהיה חכם חשוב יכול להתיר לאשתו את נדרה. ושמע מינה [ולמד מכאן]: כי מכנפין — [כאשר מכונסים] שלושה שפיר דמי [הרי זה יפה, מספיק], כדי שיהיה הבעל שליח לחרטה. אך אם יש צורך לאסוף אנשים במיוחד לצורך כך, אין מתירים.

ומוסיפים: ושמתא [ונידוי] — אפילו באתרא דרביה [במקום בו נמצא רבו] יכול התלמיד להתיר כשמצרף לו עוד שניים, ודיין יחיד אם הוא מומחה שרי שמתא [הריהו מתיר חרם] לבדו.

א אמר ר' שמעון בר זביד, אמר ר' יצחק בר טבלא, אמר ר' חייא אריכא דבי [מבית] ר' אחא, אמר ר' זירא, אמר ר' אלעזר, אמר ר' חנינא, אמר ר' מיאשה משמיה [משמו] של ר' יהודה בר אילעאי, ומה מסרו בשלשלת חכמים זו: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "וזרחה לכם יראי שמי" (שמש צדקה ומרפא בכנפיה ") (מלאכי ג, כ) "יראי שמי" — אלו בני אדם שהן יראין להוציא שם שמים לבטלה — "שמש צדקה ומרפא" בשבילם. אמר אביי: שמע מינה [למד מכאן] כי חרגא דיומא מסי [אבק של היום, הנראה בקרני השמש, מרפא], שכן נאמר "שמש צדקה ומרפא בכנפיה".

ומעירים: ופליגא [וחלוקה] דעה זו על דעת ר' שמעון בן לקיש, שאמר: אין גיהנם לעולם הבא, אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה, מן הכיסוי שהיא מצויה בו בזמן הזה ואינה מגולה, צדיקין מתרפאין בה באותה חמה ורשעים נידונין בה. צדיקים מתרפאים בה, שנאמר: "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא ". ולא עוד, לא רק שהם מתרפאים בה, אלא אף שמתעדנין בה, שנאמר: "ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק" (מלאכי ג, כ).

והרשעים נידונין בה באותה שמש, שנאמר: "הנה היום בא בער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש, וליהט אותם היום הבא" (מלאכי ג, יט). ומכאן שלדעת ר' שמעון בן לקיש אין השמש מרפאה, אלא לעתיד לבוא. ולא כדברי אביי המפרש את הפסוק על הזמן הזה.