דף כ - א

מתניתין:

מי שנדר ב"חרם", ואמר: לא נדרתי אלא בחרמו ברשת של ים, שצדים בה דגים, ולא התכונתי לחרם של גבוה.

או מי שנדר ב"קרבן", ואמר: לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים, שמביאים לפניהם.

או מי שאמר "הרי עצמי קרבן", ואמר: לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי בביתי, להיות נודר בו.

או מי שאמר "קונם אשתי נהנית לי", ואמר: לא נדרתי אלא באשתי הראשונה, שגירשתי

-

על כולן - אין נשאלין להם. אין החכמים נזקקים לשאלתם להתיר את נדריהם, כי אין ממש בדבריהם [ובגמרא יבואר שאין נדרם כלום, ואינו צריך כלל התרה].

ואם נשאלו על נדריהם - עונשין אותן, ומחמירין עליהן -

דברי רבי מאיר.

ויבואר בגמרא שהענישה כאן היא תקנת חכמים, לנהוג את הנדר לחומרא, על אף שנדרם לא היה נדר, ולא היו צריכים להשאל עליו כלל.

וחכמים אומרים: פותחין להן "פתח" להתיר את נדריהם ממקום אחר, לחרטה, שאילו היו יודעים בו הם לא היו נודרים, ומלמדין אותן ומוכיחים אותם על שנדרו, כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.

גמרא:

והוינן בדברי רבי מאיר:

הא גופא קשיא!

תחילה אמרת: אין נשאלין להן. ומשמע, לכאורה, שאין טענתם נחשבת לפתח, וחל נדרם.

ואילו הדר, אחר כך תני בדברי רבי מאיר: אם נשאלו - עונשין אותן, ומחמירין עליהן!

ומשנינן: אמר רב יהודה, הכי קתני: וכולן, אין צריכין שאלה, לפי שאין נדרם נדר.

במה דברים אמורים - בתלמיד חכם, היודע שאין זה נדר, ולכן גם אינו בא להשאל עליו.

אבל בעם הארץ, החושב שהוא נדר הזקוק להתרה, שבא לישאל עליו לפני חכם - עונשין אותו, ומחמירין עליו.

ומבארת הגמרא: בשלמא "מחמירין עליו"

- דלא פתחינן ליה בחרטה.

אלא "עונשין אותו" - היכי דמי? כדתניא: מי שנזר, ועבר על נזירותו - אין נזקקין לו חכמים להשאל עליה מיד - עד שינהוג בו איסור של נזיר כימים שנהג בהן היתר, דברי רבי יהודה.

אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים שצריך לנהוג איסור כימים שנהג בהם היתר - בנזירות מועטת, שהיא שלשים יום.

אבל בנזירות מרובה - דיו שינהג איסור ל' יום, ואפילו אם נהג ימי היתר יותר משלושים יום.

אמר רב יוסף: הואיל ואמרי רבנן אין נזקקים לו - בי דינא דמזדקקי לו, להשאל על נזירותו מיד - לא עביד שפיר! אין בית דין זה עושה כשורה.

רב אחא בר יעקב אומר: משמתינן ליה, מנדים בית דין שכזה.

שנינו במשנה: וחכמים אומרים: פותחין לו פתח ממקום אחר.

תנא: לעולם אל תהי רגיל בנדרים - שסופך לבוא למעול בשבועות.

ואל תהי רגיל אצל עם הארץ - שסופך להאכילך טבלים.

אל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ - שסופך להאכילך תרומה.

ואל תרבה שיחה עם האשה - שסופך לבא לידי ניאוף.

רבי אחא ברבי יאשיה אומר: כל הצופה בנשים - סופו שהוא בא לידי עבירה. וכל המסתכל בעקבה של אשה - הויין לו בנים שאינן מהוגנין. אמר רב יוסף: והמדובר הוא אפילו במסתכל בעקבה של אשתו כשהיא נדה.

אמר רבי שמעון בן לקיש: "עקבה" דקתני

- במקום הטנופת, שהוא מכוון כנגד העקב.

תניא: כתיב [שמות כ] "בעבור תהיה יראתו על פניכם" - זו בושה. "לבלתי תחטאו" - מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא.

מיכן אמרו חכמים: סימן יפה באדם שהוא ביישן.

אחרים [רבי מאיר] אומרים: כל אדם המתבייש - לא במהרה הוא חוטא. ומי שאין לו בושת פנים - בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני.

אמר רבי יוחנן בן דהבאי: ד' דברים סחו לי מלאכי השרת:

בנים חיגרין, מפני מה הויין? - מפני שהופכים הוריהם את "שולחנם", בשעת תשמיש.

בנים אילמים, מפני מה הויין? -

מפני שמנשקים על אותו מקום.

בנים חרשים, מפני מה הויין? -

מפני שמספרים בשעת תשמיש.

בנים סומין מפני מה הויין? -

מפני שמסתכלים באותו מקום.

ורמינהו סתירה לכך, מברייתא ששנינו בה: