הערות

^[1] לקמן בגמרא בעמוד הבא, ובעוד מקומות.

^[2] הרא"ש והתוס'.

^[3] הר"ן מביא את הספק של הירושלמי במי שנדר ביורדי הים לאחר שלשים יום, ובתוך שלשים יום הם נעשו יושבי יבשה אם הולכים לפי שעת הנדר או לפי שעת חלותו. והירושלמי תולה שאלה זו במחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא, באשה שאמרה "הריני נזיר בשעה שאנשא", האם הולכים אחרי שעת חלות הנדר, בשעה שנישאת, ואז יכול להפר לה הבעל את נדר נזירותה. או שהולכים אחרי שעת הנדר, וכיון שנדרה לפני הנישואין, אין בעלה יכול להפר לה, על אף שחלותו של הנדר היתה רק משנישאת, לפי שאין הבעל יכול להפר נדרים שנדרה האשה לפני שנישאת לו. ובחידושי רבי שמואל, הוכיח מכאן, שהמקבל על עצמו לנהוג נזירות בעוד שלשים יום, אינו צריך לומר פעם נוספת, בהגיע יום השלשים, "הריני נזיר", אלא מתחיל לנהוג אז נזירות, מבלי לומר כלום. כי אם נאמר שצריכה האשה לאחר שנישאת לקבל עליה אז את הנזירות, הרי אין זה נדר שחלותו לאחר זמן, אלא זה נדר של "התחייבות", שקיבלה על עצמה לנדור בנזירות לאחר מכן, ואם כן, הבעל יכול להפר את הנזירות שקיבלה עליה אצלו.

^[4] א. כתב הר"ן בשם הרשב"א, שיש לפשוט את בעייתו של רב אושעיא ממה שאמרו בכתובות נט ב ולקמן פו א: האומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדוש, שהיא קדושה, והטעם הוא "דכיון דבידו להקדישה עכשיו, אף על פי שיבוא זמן שלא יהא רשות בידו בכך, יכול עתה הוא להקדישה לכשיהיה הרשות בידו, הכא נמי גבי אשה הואיל והוא יכול לקדשה עכשיו, יכול לקדשה גם כן לאחר זמן". כלומר, ומקרה זה ל"פדאוה אחרים" דמיא, שהרי הרשות שהוא בא להכניס אליה את השדה לאחר שיקחנה היא רקשות ההקדש, ובין מעשה ההקדש לחלות ההקדש, הרי יוצאת השדה לרשות שלישית שהיא רשות הלוקח, ואינה לא ברשותו ולא ברשות ההקדש, והיות ומבואר באותן סוגיות שאין בזה חסרון, הוא הדין בקדושין. ב. והיות שנתבאר שאף על פי שפדאום אחרים אין בזה חסרון, אם כן לכאורה צריך ביאור למה בנטיעות שפדאום אחרים אמר רבי יוחנן שאין ההקדש מועיל! ? ביאר הרשב"א שבהכרח טעם אחר הוא, ומשום אומדן דעתו של המקדיש שלא נתכוין לאופן זה, אבל אם יאמר בפירוש שהוא רוצה להקדיש את הנטיעות לאחר שיחזרו לרשותו ואפילו אם היו בינתיים ברשות אחרת, אכן יחול ההקדש. ג. הר"ן דחה את ראיית הרשב"א, ולפי הנראה מדבריו מפרש הוא אתבעייתו של רב הושעיא באופן אחר; וכך כתב הר"ן: "דשאני התם שבידו להקדישה עכשיו, וכיון שבידו להקדישה עכשיו, יכול הוא גם כן להקדישה לאחר זמן, לפי שאותו הקדש עצמו שהוא מקדיש לאחר זמן אף מעכשיו יכול הוא להקדישה, מה שאין כן בנטיעות ובקדושי אשה שאותה קדושה שניה אי אפשר לה שתחול עכשיו, שכיון שהוא מתפיס בהן קדושה ראשונה, אי אפשר לאותה קדושה שניה לחול עכשיו, וכיון שכן איכא למימר דלאחר שעה נמי דהיינו לאחר פדייה וגירושין לא חיילא". ולשון הר"ן בקדושין [כו א מדפי הרי"ף] הוא: "מה שאין כן בקדושי אשה שאותם קדושין שניים אי ארפשר להם שתחול עכשיו, שהרי היא מתקדשת קדושין ראשונים, דבבת אחת נותן לה שתי פרוטות הללו ואומר כן, ואיכא למימר דקדושין שניים דלאחר גירושין לא חיילי". ד. והמתבאר מדבריו, שלא נסתפק רב הושעיא אלא באותו ציור שצייר, דהיינו: הנותן לאשה שתי פרוטות, באחת אמר לה: התקדשי לי היום, ובאחת אמר לה: הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשיך, שבאותו זמן שהוא מקדש אותה לאחר שאגרשנה כבר "יוצאת היא מן העולם" שהרי מקדשה באותו זמן מעכשיו ושוב אינה בידו לקדשה, אבל אם יאמר לאשה: הרי את מקודשת לי לראחר שאקדשיך ואגרשיך, וקידשה לאחר זמן וגירשה, בזה לא נסתפק רב הושעיא כיון שהיום היא בודאי "דבר שבא לעולם" ובידו לקדשה עכשיו. ה. ולפי הר"ן, בהכרח שספיקו של רב הושעיא הוא: כיצד לדון כשנותן לה שתי פרוטות בבת אחת, האחת מהיום ואחת לאחר שיגרשנה, אם לדונו כאילו קידשה לאחר שיגרשנה קודם שקידשה לו מעכשיו, ואם כן היא מקודשת, או לדונו כאילו קידשה לאחר הגירושין אחר שקידשה לו מעכשיו, שזה ודאי אינו מועיל.

^[1] לקמן בגמרא בעמוד הבא, ובעוד מקומות.

^[2] הרא"ש והתוס'.

^[3] הר"ן מביא את הספק של הירושלמי במי שנדר ביורדי הים לאחר שלשים יום, ובתוך שלשים יום הם נעשו יושבי יבשה אם הולכים לפי שעת הנדר או לפי שעת חלותו. והירושלמי תולה שאלה זו במחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא, באשה שאמרה "הריני נזיר בשעה שאנשא", האם הולכים אחרי שעת חלות הנדר, בשעה שנישאת, ואז יכול להפר לה הבעל את נדר נזירותה. או שהולכים אחרי שעת הנדר, וכיון שנדרה לפני הנישואין, אין בעלה יכול להפר לה, על אף שחלותו של הנדר היתה רק משנישאת, לפי שאין הבעל יכול להפר נדרים שנדרה האשה לפני שנישאת לו. ובחידושי רבי שמואל, הוכיח מכאן, שהמקבל על עצמו לנהוג נזירות בעוד שלשים יום, אינו צריך לומר פעם נוספת, בהגיע יום השלשים, "הריני נזיר", אלא מתחיל לנהוג אז נזירות, מבלי לומר כלום. כי אם נאמר שצריכה האשה לאחר שנישאת לקבל עליה אז את הנזירות, הרי אין זה נדר שחלותו לאחר זמן, אלא זה נדר של "התחייבות", שקיבלה על עצמה לנדור בנזירות לאחר מכן, ואם כן, הבעל יכול להפר את הנזירות שקיבלה עליה אצלו.