הנח לנר שמן ופתילה הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור. שאף ר' שמעון מודה שהשלהבת הבוערת בשבת הריהי מוקצה, ומאחר שאת הנר עצמו אין לטלטל, אף השמן והפתילה אסורים.

א אמר ר' זירא שכך אמר ר' אסי שכך אמר ר' יוחנן שכך אמר ר' חנינא שכך אמר ר' רומנוס: לי התיר רבי (ר' יהודה הנשיא) לטלטל בשבת מחתה באפרה. אמר ליה [לו] ר' זירא לר' אסי: מי [האם] אמר ר' יוחנן הכי [כך]? והתנן [והרי שנינו במשנה] נוטל אדם את בנו בידו אף על פי שהילד מחזיק אבן בידו שאסור לטלטלה, או נוטל כלכלה (סל) והאבן בתוכה. ואמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר' יוחנן כי בכלכלה מלאה פירות עסקינן [עוסקים אנו], שבשל הפירות מותר לטלטל גם את האבן. ואם כן, טעמא [טעם] ההיתר הוא דווקא באופן דאית [שיש] בה פירי [פירות], הא לית [הרי אם אין] בה פירי [פירות] — לא, ומחתה זו המלאה אפר כיצד מותר לדעת ר' יוחנן לטלטלה?

"אשתומם כשעה חדה" (דניאל ד, טז) [השתומם ושתק כשעה אחת, זמן מה] ולא מצא תשובה. ולבסוף אמר: הכא נמי דאית [כאן גם כן מדובר באופן שיש] בה במחתה קרטין [פירורים של לבונה] שלא נשרפו עדיין, ובשל החתיכות הללו מותר לטלטל את המחתה. אמר אביי: קרטין בי [פירורים בבית] רבי מי חשיבי [האם הם חשובים]? ומאחר שאינם נחשבים — בטלים הם אגב האפר, והכל יחד אינו חשוב וראוי לשימוש.

וכי תימא חזו [ואם תאמר שראויים] הפירורים עבור העניים, ונסביר כי חשיבותם של דברים אינה נקבעת על פי המקום שהם בו, אלא במדה שיש בהם חשיבות בכלל, והתניא [והרי שנינו בברייתא] שאף שיש הבדל בדיני טומאה בין בגדי עניים המטמאים אפילו בשיעור קטן, ובגדי עשירים שאינם נחשבים בשיעור זה, ודרוש שיעור גדול בהרבה כדי להחשיבם, מכל מקום שיעור בגדי עניים הוא לעניים, ושיעור בגדי עשירים הוא לעשירים, אבל שיעור של עניים לגבי עשירים לא נחשב. ומכאן שדנים את חשיבותו של חפץ לפי מקומו ובעליו. אלא אמר אביי, יש לתת הסבר אחר: מידי דהוה [כדרך שהדבר הוא] ביחס לגרף של ריעי (צואה). שמשום זוהמתו התירו להוציאו מחוץ לבית, אף שודאי אין בו שימוש.

אמר רבא: שתי תשובות יש לדחות את הדבר : חדא [אחת], גרף של ריעי מאיס [מאוס], והאי לא מאיס [וזו, המחתה, אינה מאוסה] ועוד, גרף של ריעי מיגלי [מגולה] וריחו נודף, והאי מיכסי [וזו המחתה מכוסה]. אלא אמר רבא: יש לפרש זאת באופן אחר: כי הוינן בי [כאשר היינו לומדים בבית] רב נחמן הוה מטלטלינן כנונא אגב קיטמא [היינו מטלטלים מחתה אגב האפר], ואף על גב דאיכא עליה [ואף על פי שיש עליה] שברי עצים, שמאחר שאפשר להשתמש באפר כדי לכסות בו לכלוך — אינו מוקצה, ומותר לטלטל בשלו אף את המחתה. ואפילו יש עליה שברי עצים, שאינם ראויים לדבר, מכל מקום מתבטלים הם אגב האפר. על ההערה האחרונה מיתיבי [מקשים] ממה שאמרו: ושוין (מסכימים) ר' יהודה ור' שמעון שאם יש בה בנר שברי פתילה שאסור לטלטל את הנר, והרי ששברים אלה אינם מתבטלים, ומקצים את הנר כולו! אמר אביי: אין להביא מכאן ראייה כי ברייתא זו בגלילא [בגליל] שנו אותה, ושם השמן מרובה וזול, ולכן אין שברי פתילה בטלים אגב השמן (ר"נ גאון).

ב מסופר כי לוי בר שמואל אשכחינהו [מצא אותם] את ר' אבא ואת רב הונא בר חייא דהוו קיימי אפיתחא דבי [שהיו עומדים על פתח ביתו] של רב הונא. אמר להו [להם] לוי בר שמואל: מהו הדין לענין להחזיר מטה של טרסיים (צורפים) שהיתה כרגיל מיטה מתקפלת, ולהרכיבה בשבת? אמרו ליה [לו]: שפיר דמי [יפה, מותר הדבר]. אתא לקמיה [בא לפני] רב יהודה לשאול אותה שאלה, ואמר לו רב יהודה: הא [הרי] רב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: המחזיר מטה של טרסיים בשבת — חייב חטאת, לפי שעשה מלאכה האסורה מן התורה בשבת.

מיתיבי [מקשים] על לוי בר שמואל ממה ששנינו בתוספתא: המחזיר קנה מנורה מפורקת ומרכיבה בשבת — חייב חטאת. החזיר קנה של סיידין שעשוי ומורכב מחוליות — לא יחזיר לכתחילה, ואם החזיר — פטור מחטאת, אבל אסור לעשות כן. ר' סימאי אומר: קרן עגולה שהיא סוג חצוצרה מתפרקת ועגולה שהרכבתה מסובכת, אם הרכיבה חייב, אבל קרן פשוטה שהיא ישרה והרכבתה קלה, אם הרכיבה — פטור. ומכאן למדנו שהרכבת דבר העשוי פרקים בשבת אסורה מן התורה, וחייב עליה חטאת! ומשיבים: אינהו דאמור כי האי תנא [הם שאמרו והתירו כשיטת תנא זה] דתניא [ששנינו בברייתא]: מלבנות המטה שהיא מסגרת העץ שעליה אורגים את חבלי המטה (גאונים), וכרעות (רגלי) המטה, ולווחים של סקיבס שהם חלק מקשת ועליהם הוא מותח את החץ, אם התפרקו מן המטה או מן הקשת — לא יחזיר וירכיבם, ואם החזיר — פטור,