חברא. פרסאי: שקלה לשרגא. שיש לפרסיים יום איד שאין מדליקין אור באותו יום אלא בבית ע''ז שלהן: אמר. רבה בר בר חנה: רחמנא או בטולך. או החביאנו בצילך או הגלונו בצל בני עשו שהן מכבדין אותנו: הבין דרכה. של תורה ולומדיה היכן היא ראויה להתיישב: גזירות. שגוזרין שמד שלא יתעסקו בתורה ולא יקיימו מצות: והגלה אותן לבבל. בחורבן הבית: הא מקמי דניתו חברי לבבל. בימי כשדים נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר: לבתר דאתו חברי. משכבש כורש את המלכות ומלך בבבל: מתחת יד עד כתיבה. דהשליח נאמן כשנים: פסול. ואע''פ ששניהם הביאוהו: זימנין. פעם אחרת: אשכחיה. ר' אסי לר' אמי: יתד היא. לשון אחרון זה אמת: מתני' נכתב בלילה ונחתם ביום. היינו חד יומא ואין כאן גט מוקדם: ביום ונחתם בלילה. מוקדם הוא דמשמע דמההוא יומא איגרשה ולא איגרשה עד למחר ובגמרא מפרש מאי פסוליה: כל הגיטין. של מכר ומתנה והלואה: פסולין. דאתי למטרף לקוחות מיומא דכתיבה ושלא כדין: חוץ מגיטי נשים. דלאו לגוביינא עבידא ובגמרא מפרש לה: גמ' מפני מה תיקנו זמן בגיטין. כיון דלאו שטרא דגוביינא הוא: משום בת אחותו. והיא אשתו ושמא תזנה תחתיו וחס עליה שלא תחנק וכותב לה גט בלא זמן ונותן לה וכשמעידין עליה בבית דין מוציאה גיטה ואומרת גרושה הייתי ופנויה באותה שעה: משום פירות. שמזמן הגט ואילך אם ימכור הבעל בפירות נכסי מלוג שלה תגבם ואם לא היה בו זמן יהיה מוכר והולך וכשתתבע לדין הויא ידה על התחתונה שיאמר לה קודם גירושין מכרתי:

הא מקמי דאתו חברי לבבל. פי' בקונט' חברי היינו פרסיים ומקמי דאתו חברי לבבל היינו בימי כשדים נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר ובתר דאתו היינו כשכבש כורש את המלכות ומלך בבבל וקשה לר''ת דעל כרחך חברים לאו היינו פרסיים דאמר בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עב.) הראני פרסיים דומין לחיילות של בית דוד הראני חברים דומין למלאכי חבלה ועוד דבפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סג:) משמע דבימי ר' יוחנן אתו חברי לבבל דאמרו ליה לר' יוחנן אתו חברי לבבל שגא נפל ואומר ר''י דחברים הם אומה אחת שבאה בימי רבי יוחנן וכשבאה לבבל הרשיעה את הפרסיים שהיו בבבל ואתקלקלו טפי מארומאי וא''ת למאי דפי' בקונט' דמימי כורש באו פרסיים לבבל ובהגוזל בתרא (ב''ק קיז.) אמרינן דאמר ליה רב לרב כהנא עד האידנא הוה מלכותא דיוונאי דלא קפדי אשפיכות דמים השתא פרסיים נינהו וקפדי אשפיכות דמים משמע דבימי . רב אתו פרסיים לבבל ואומר ר''י דהתם הכי פירושא עד האידנא הוה מלכותא דיוונאי שמושלים של בבל היו מיוונים ועכשיו המושלים הם פרסיים אבל לעולם פרסיים היו שם מימות כורש: אחד אומר בפני נכתב וב' אומרים בפנינו נחתם כשר. לרבא אפי' ליכא מעיד על הכתיבה כשר ולא נקט אחד אומר בפני נכתב אלא אגב רישא דתני אחד: אמר ליה ר' אסי אלא מעתה רישא דקתני. קושיא דרבי אסי אינה אלא במאי פליגי כדפרישי' לעיל אלא שלא חש להאריך: נכתב ביום ונחתם בלילה פסול. לרבי יוחנן משום שמא יחפה על בת אחותו ולריש לקיש משום פירי דסבורין הדיינים שביום הכתיבה נחתם ותטרוף האשה מלקוחות שלא כדין פירות שמשעת כתיבה עד שעת חתימה: ור''ש מכשיר דלית ליה שמא יחפה כדאמר בגמרא ומשום פירי נמי ליכא דקסבר משנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות דהיינו משעת כתיבה וא''ת וניחוש שמא נכתב בלילה והקדימו הבעל והאשה וכתבו זמן של יום לעשות קנוניא על הלקוחות ואע''פ שבא לגרשה כדחיישינן בסוף פ''ק דב''מ (דף יט:) גבי שובר וי''ל דלעולם אין חותמין העדים כשרואין הזמן מוקדם אא''כ יודעים שביום הזמן נכתב: מפני מה תיקנו זמן בגיטין. לא מצי למימר דתקינו זמן כדי שתוכל להוציא האשה מן הבעל מזונות שלוותה ואכלה קודם זמן הכתוב בגט שלא יוכל לומר לה גירשתיך מקודם לכן דבלאו הכי נאמנת אשה על כך מיגו דאי בעי תטמין את גיטה ולא ידעו שהיא גרושה ולא תראנו עד שתרצה להנשא ואם יביא הבעל עדי מסירה אז לא תפסיד האשה שידעו העדים מתי נמסר אע''ג דבעל שאומר גירשתי את אשתי נאמן היינו דווקא מכאן ולהבא כדאמרינן ביש נוחלין (ב''ב דף קלד:) ואפילו מכאן ולהבא לא מצינו שיהא נאמן כשאשתו מכחישתו ועוד דמשום מזונות לא היו צריכין לתקן זמן כמו שאפרש על רבי יוחנן בסמוך דאפילו אין בו זמן יכולה האשה לבקש עדי מסירה שיעידו בפני ב''ד או עדים שהיום נתגרשה ויכתבו לה שטר אחר (ומיהו שמא לא יתרצו עדי מסירה לבא עמה לב''ד או לומר לעדים ויכתבו לה שטר אחר שמאותו יום נתגרשה ואדרבה ע''י הזמן פעמים היא תפסיד מזונות שלא כדין כשלא גרשה בשעת הכתיבה) וא''ת וגט שיחרור למה תיקנו בו זמן דאי משום מעשה ידיו בלא זמן נמי יוכל לבא לב''ד ויכתבו לו שמאותו יום נשתחרר ואפי' למ''ד עדיו בחתומיו זכין לו אינו זוכה במעשה ידיו מיום הכתיבה כיון שאין בו זמן ואין מוכיח מתוכו מתי נכתב כמו . בשני שטרות היוצאין ביום אחד דאפילו לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו זה שמסר לו תחילה קנה דבפרק זה בורר (סנהדרין דף כח:) משמע דאביי סבר כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי ולרבי אלעזר על כרחך זה שמסר לו תחילה קנה כדמוכח בפרק מי שהיה נשוי (כתובות צד:) והיינו משום דלא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו אלא היכא דמוכח מתוכו והוא הדין הכא באין בו זמן כלל ואומר ר''י דתקנו זמן דאי לא הוי ביה זמן פעמים שהיה אדם מוכר עבדו ואח''כ כותב לו גט שיחרור בלא זמן והיה אומר העבד לרבו שני אייתי ראיה ששטר מכר שלך קדם לשחרור שהעבד הוא מוחזק בעצמו והלוקח בא להוציא ממנו השעבוד אבל הכא הבעל מוחזק ולא האשה: משום בת אחותו. שלא יחפה עליה כשאין בו זמן דלא אמרינן אוקמה אחזקת אשת איש והשתא הוא דאיגרשה כיון שהיא גרושה לפנינו ועוד אדרבה אוקמה בחזקת כשרה שלא נבעלה כשהיא אשת איש: ריש לקיש אמר משום פירות. כדי שתדע האשה מתי נכתב ונחתם ולא תפסיד פירות עד שעת נתינה וא''ת גט מאוחר יפסל מהאי טעמא ובפ' גט פשוט (ב''ב קס.) מוכח דכשר דאמר גט מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט ואז יהיה מאוחר דמקושר אמרי' התם. מלך שנה מונין לו שתים ועכשיו ימנו מזמן הכתוב בו כדין פשוט שלא ידעו דתחילתו מקושר היה ואומר ר''י דבמאוחר אין הבעל מפסיד פירות משעת חתימה אלא משעת הזמן דאין ראוי לגרש בו אפילו נתנו לה לאלתר ואין הגירושין חלים עד הזמן אבל נכתב ביום לרבי שמעון ראוי לגרש בו מיד אע''פ שלא נחתם ע''י עדי מסירה דר''ש סבר כר' אלעזר דעדי מסירה כרתי כדאמרינן בפ''ק (לעיל ט:) ולרבנן אע''ג דראוי לגרש בו כיון דליכא נמי קול אין הבעל מפסיד פירות אבל כשעסוקים באותו ענין דיש קול וראוי לגרש בו מפסיד הבעל פירות משעת כתיבה כדאמר לקמן וקשה לר''י דאמרי' לקמן (דף יח:) אמר לעשרה כתבו גט לאשתי וחתים בו בי תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן עד עשרה יומי דר''ל אמר כולם משום עדים ופסול ואמאי והרי יש לו קול והרי ראוי לגרש בו דאם היה רוצה הבעל לא היה מקפיד על העשרה ויפסיד פירות משחתמו ב' הראשונים ויהא כשר לגרש בו וי''ל כל זמן שהבעל מקפיד ולא חתמו כולם אין קול עד שיחתמו כולם או שיהו עסוקין לחתום:

ר"ל אומר משום פירות. פירש"י ז"ל שמזמן הגט ואילך אם ימכור הבעל בפירו' נכסי מלוג שלא תגבם ואם לא היה בו זמן היה מוכר והולך וכשתתבע בדין הויא ידה על התחתונה שיאמר לה קודם גירושין מכרתי ואין לשון פירושו זה מחוור דמשעת גירושין ואילך אין לחוש שהאשה היא מפסדת על עצמה אם לא הוציאה נכסי מלוג שלה מידו משעת גירושין.

אמר ר' אמי אמר ר"י לא שאנו אלא שהגט יוצא מתחת יד עד כתיבה וכו' אבל מתחת ידי עידי חתימה פסול אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממדינת הים צריכין שיאמרו. וטעמא משום דבעינן לשמה. וקשיא לי, אמאי לא אקשינן ליה ומי אמר רבי יוחנן הכי והא (לעיל גיטין ה, ב) איפליגו בה רבי יוחנן וריב"ל. לפי שאין בקיאין לשמה רבי יוחנן הוא דאמר לפי שאין מצויין לקיימו וכדאקשינן נמי בפירקין דלעיל בפלוגתא דבפני כמה נותנו לה (שם).
וי"ל דאיפשר דההוא עובדא דאתא לקמיה דריב"ל דמיניה מסתעינן דריב"ל הוא דאמר משום שאין בקיאין לשמה, ורבי יוחנן הוא דאמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו עדיין לא נעשה אותו מעשה, ואי נמי דלאו כולי עלמא ידעי עובדא דאתא לקמיה דריב"ל אלא מחלוקתם הוזכרה בבית המדרש ולא איסתיים קמייהו מאן אמר משום לשמה ומאן אמר משום מצויין לקיימו.
ועדיין צריכא עיוני דר' אמי ור' אסי תלמידי דרבי יוחנן היו ואינהו הוי בקיאי בעובדי דהוו אתו לקמיה, והנכון שנאמר דאמוראי נינהו אליבא דרבי יוחנן ותדע דהא ללישנא בתרא דלעיל ר' שמואל בר יהודא משמיה דרבי יוחנן אוקי מתניתין בגט יוצא מתחת ידי שניהם וההיא אוקמתא אתיא כרבה ודלא כרבא, וללישנא קמא אתיא מתניתין כרב אלמא לישני בעלמא נינהו אליבא דרבי יוחנן והכי נמי דכותה היא, וקושטא דמילתא הכין הוא דרבי יוחנן כרבא וכדאסיקנא לעיל בפרק קמא וכדאסיקנא הכא נמי יתד הוא שלא תמוט.

ריש לקיש אמר משום פירות. כלומר, כדי שלא תפסיד האשה פירות נכסי מלוג שלה משעת כתיבה עד שעת נתינה דפעמים שלא יתננו לה בשעת כתיבתו והיא לא תדע מתי נכתב ולא תגבה אותן אלא משעת נתינה ואילך, ומדינא הוה לה משעת כתיבה דקסבר דכיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות. והקשו בתוספות אם כן לריש לקיש גט מאוחר ליפסל דהא מפסדא בפירות משעת כתיבתו עד שעת זמן הכתוב בתוכו, וגט מאוחר ודאי כשר כדקתני בתוספותא חולין (פ"א הי"ג) כשר בגט פסול בפרוזבול, כשר בפרוזבול פסול בגט, גט מאוחר כשר, ובפרוזבול פסול, ואמרינן נמי בגט פשוט (ב"ב קס, א) מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט וכשפושטו הרי נעשה מאוחר דבפשוט מלך שנה מונין לו שנה ובמקושר מלך שנה מונין לו שתים (שם קסד, ב).
ותירץ ר"י ז"ל (בתוס' כאן) דבמאוחר אין הבעל מפסיד פירות מן הדין עד זמנו של גט לפי שאינו ראוי לגרש בו מעתה שאף על פי שנתנו בידה אינה מתגרשת בו עד זמנו של גט. ואם תאמר אם כן לר"ש דמכשר נכתב ביום ונחתם בלילה אמאי והלא אינו ראוי לגרש בו עדיין כיון שלא נחתם ואם כן יש לו לבעל פירות עד שעה שיהא ראוי לגרש בו דהיינו משעת חתימתו ואילך והוה ליה מוקדם, וכן נמי לרבנן דאמרי לקמן (גיטין יח, א) דאי עסוקין באותו ענין כשר אף על פי שלא נחתם עד הלילה כיון דמשעת כתיבתו יש לו קול והא לא זכתה היא בפירות עד שעת חתימה שהוא ראוי לגרש בו, י"ל דמהשתא ראוי לגרש בו אם ירצה בעידי מסירה דקיימא לן כרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי. ומיהו בשאין עסוקין באותו ענין לא מכשרי רבנן דרבנן תרתי בעו ראוי לגרש בו ויש לו קול והילכך בשאין עסוקים באותו ענין כיון שאין לו קול פסול ובגט מאוחר אף על פי שיש לו קול אינו ראוי לגרש בו מעתה.
ומיהו אכתי קשה מהא דאמרינן לקמן (גיטין יח, ב) אמר לעשרה כתבו גט לאשתי וחתום בי תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד עשרה ימים אמר ריש לקיש כלם משום עדים והוה ליה מוקדם ופסול ואף על פי שיש לו קול בחתימת שנים החתומין בו וראוי נמי לגרש בו אם ירצה הבעל שלא להקפיד על העשרה, ועלה בידם הענין בקושי.
והראב"ד ז"ל כתב דמאוחר כשר לגרש בו מעתה אלא שיש לבעל פירות עד אותו זמן הכתוב בגט דלכך אחרו, ולפי פירושו קושיין איתרצא ליה. אלא שקשה לי עיקר דינו דתנן בבבא בתרא (קלו, א) הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו צריך שיכתוב לו מהיום ולאחר מיתה ואקשינן עלה בגמרא ומאי שנא מהא דתנן (לקמן גיטין עב, א) הרי זה גיטך מעכשיו ולאחר שלשים יום גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתייבמת ופרקינן התם מספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי אבל הכא הכי קאמר ליה גופה מהיום ופירות לאחר מיתה, ואם איתא גט נמי נימא גופא מהיום ופירות נכסיה לאחר מיתה.
אלא [די"ל] שלא מצינן אשה לאחד ומעשה ידיה לאחר וכדגרסינן עלה דההיא בירושלמי (ב"ב פ"ח, ה"ח) ונימא גופא מהיום ומעשה ידיה לאחר מיתה ופריקו לא מצינו אשה לאחד ומעשה ידיה לאחר, ואפילו תאמר שלא אמרו בירושלמי אלא במעשה ידיה בלחוד לפי שהוא דבר הנעשה בגופה והוה ליה כמשייר לעצמו בגופה הא במשייר לעצמו פירות נכסיה לא שהרי לא שייר בגופה לעצמו כלום וזהו ששאלו בפרק המגרש (גיטין פה, א) חוץ ממזונותיך חוץ מתרומותיך חוץ מהפרת נדריך מהו לפי שהוא אינו משיירן לעצמו אלא שלא יהא הרשות מתרוקן לה אבל במשייר מעשה ידיה לעצמו הוא שאמרו כן בירושלמי לפי שהוא משייר בגופה ומשייר לעצמו, ובכותב לה מעכשיו ולאחר שלשים יום לכשתמצא לומר שנקיים כל הלשון ונאמר מקצת מעכשיו ומקצת לאחר שלשים יום סתמא דמילתא לעצמו הוא משייר ובדבר שהוא מגופה הוא משייר דהיינו מעשה ידיה אבל לא מזונותיה אף על פי שהוא בגופה ואף לכשתמצא לומר שהוא יכול לשייר הואיל ואין השיור לזכות עצמו ולא פירות נכסיה לפי שאינן מגופה ולפיכך שנינו גט ואינו גט לפי שאין אנו יכולין לקיים השיור בשום ענין, מכל מקום עדיין קשה לי דאפילו בגט מאוחר נאמר כן דמאי שנא מאוחר לדברי הרב ז"ל מכותב מעכשיו ולאחר שלשים יום.
ונראה דעיקר קושייתם אינה דגט מאוחר אף כשתמצא לומר שהוא ראוי לגרש בו מעתה כסברתו של הראב"ד ז"ל מכל מקום אין ראוי לפוסלו משום פירות דהא ידעה וקא מחלה כשאר גיטי ממון מאוחרין דעלמא דמכשרינן משום דידע וסבר וקביל, ותמה על עצמך שאין בו זמן משום פירות אמאי פסול דהא לא חששו אלא להפסד לקוחות אבל להפסד בעלי דבר עצמו לא חששו, אלא שיש לומר דהכא כיון שבידו לגרשה בעל כרחה והיא אינה יכולה לברר לעולם מתוך הגט מאיזה זמן נכתב שתזכה היא בפירותיה דין הוא שנפסול את הגט בכך שהרי אי אפשר לה בלא בית דין ואם לא תמצא בית דין הרי היא מפסדת ולא שייך למימר בכי הא ידעה וקא מחלה כטעמא דשטרי חוב המאוחרין (שביעית פ"ו מ"ה) דמכשרינן מהאי טעמא, אבל מכל מקום במאוחר הרי אינה מפסדת פירות כלל דפירי דמשעת הגט הרי נתברר מתוך הגט ואינה צריכה לטרוח אחר בית דין להראות זמן גיטה ואי משום פירי דמשעת נתינה ועד זמן הכתוב בגט הרי היא יכולה שתלך לבית דין ותראה להן את גיטה והם כותבין לה דמשעת זמן פלוני נמסר גיטה לידה ותלך ותטרוף לקוחות מעתה ואם לאו היא תחוש לעצמה ולמה נפסול את הגט בכך, ואפילו לא תמצא בית דין לשעתה דבר מועט הוא ולא פסלינן ליה בכך, ועוד דאפילו לשבוע דקמיה ומשבוע דבתריה [מכשרינן] כדאמרינן לקמן (בע"ב) כנ"ל.

רבי שמעון בן לקיש מאי טעמא לא אמר כרבי יוחנן זנות לא שכיחא. כלומר, זנות כזה דבעדים והתראה לא שכיחא, ואי נמי שתהא בת אחותו אבל ודאי לזנות בעלמא ושבסתר שכיחא ועבדינן לה תקנתא וכדתנן (ריש כתובות ב, א) בתולה נשאת ליום רביעי שאם היה טוען טענת בתולים משכים לבית דין אלמא בכי הא עבדינן תקנתא, אלא פירושא כדכתיבנא.

המשנה השניה והכונה בה להתחיל בביאור ענין החלק השני והוא שאמר נכתב ביום ונחתם ביום בלילה ונחתם בלילה בלילה ונחתם ביום כשר ביום ונחתם בלילה פסול ר' שמעון מכשיר כל גיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין חוץ מגיטי נשים אמר הר"ם ידוע שהיום הולך אחר הלילה ולזה אם כתבו ביום יחתמו בלילה היא עדות בטל לפי שהשתנה בו הזמן ור' שמעון מכשיר לפי שאין אצלו לזמן בזה המקום תועלת רב לפי שהעקר תקנן זמן בגיטין אמנם הוא משום בת אחותו אי תזנה תחתיו והיא אשת איש ויכתוב הגט בבלתי זמן ויתננו לה ותאמר לעדים שהעידו לה הזנות שכבר היתה גרושה בזה הזמן והרי הגט בידה ואין בין יום והלילה יתחדש בדומה לזה ואין הלכה כר' שמעון:

אמר המאירי נכתב ביום ונחתם [ביום בלילה ונחתם] בלילה אפי' מתחלת הלילה לסוף הלילה או אפילו בלילה ונחתם ביום ר"ל אפי' נכתב בתחלת הלילה ונחתם בסוף היום כשר שהרי מכל מקום יום אחד הוא ואין כאן קדימה אבל אם נכתב ביום ונחתם בלילה אפי' מסוף היום לתחלת הלילה הסמוך לה ואפי' היו עסוקים באותו ענין פסול מדין מוקדם שהרי חתמו עכשו מה שנכתב היום הקודם להם ואע"פ שכל שנכתב ונחתם ביום אחד אע"פ שלא נתנו אלא לזמן מרובה אין בו דין קדימה משעת כתיבה וחתימה לשעת נתינה כמי שיתבאר למטה כל שהכתיבה קודמת לחתימה מיהא יש בה דין קדימה ובגמרא יתבאר לאיזה צרך הוקבע זמן לגיטין ליפסל מדין קדימה:

ר' שמעון מכשיר שכל הגיטין ר"ל שאר שטרות שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולים חוץ מגיטי נשים מפני ששאר שטרות כגון שטרי חוב ומכר עומדים לגוביינא ויבא לטרוף בכוח קדימתו שלא כדין ובשטרי מתנה שמא לוה ורוצה להקדים מתנותיו אבל גט אין בקדימתו פסידא שאם משום גבוי כתובתה הרי מזמן הכתובה היא גובה ומכל מקום אין הלכה כר' שמעון אלא כחכמים ויש שואלים אף בשטרי חוב ומכר מה ענין לפסול בנכתב ביום ונחתם בלילה שהרי אין טורפין מה שנמכר ביום שנכתב השטר שהרי אין ברירה אם קודם המקח נכתב או אחר המקח נכתב ומאחר שאינו טורף אלא במה שנמכר אחר אותו יום שנכתב בו השטר הרי אינו טורף אלא מיום החתימה ואין זה כלום שמכל מקום אין לו לטרוף מיום החתימה אלא מיום שלאחריה ונמצא טורף מיום החתימה שלא כדין:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

א' אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר:

אמר ר' אמי אמר ר' יוחנן אפילו גט יוצא מתחת ידי עדי חתימה ולא מתחת ידי עדי כתיבה כשר:

אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין לומר בפנינו נכתב ובפנינו נחתם. פי' אע"פ שעד הכתיבה אינו שליח ולא מהימן כבי תרי וכמאן דליתיה דמי ונמצא שאין לנו עדים על הכתיבה כשר כיון דמיקיים גיטא בחותמיו אין אנו צריכין לעדות הכתיבה דלשמה לא חיישי' כרבא:

מתני' נכתב ביום ונחתם ביום נכתב בלילה ונחתם בלילה בלילה ונחתם ביום כשר ביום ונחתם בלילה פסול ור"ש מכשיר שר"ש אומר כל הגיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין חוץ מגיטי נשים. פי' היכא דנכתב ביום ונחתם בלילה קדם זמן הכתיבה לזמן החתימה יום אחד וה"ל שטר מוקדם וחכמים פוסלין במוקדם ור"ש מכשיר כדמפרש טעמייהו לקמן שר"ש אומר כל הגיטין כגון שטרי הלואות ושטרי מקח וממכר דלגוביינא עבידי אם נכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולים דאתי למיטרף לקוחות שלא כדין אבל גט דלא עביד לגוביינא כשר:

גמ' איתמר מפני מה תקנו זמן בגיטין פי' כיון דלאו לגוביינא עביד לא אתי למיטרף ביה לקוחות דאע"ג דתנן הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובת' לאו מזמן הגט טרפא אלא מזמן כתובה וגיטא הוי ראיה שגירשה ונתחייב כתובתה ומה יעשה לו אם הוא מוקדם:

ר' יוחנן אמר משום בת אחותו פי' שמא ישא בת אחותו ותזנה תחתיו וחס עליה שלא תחנק וכותב לה גט בלא זמן ונותנו לה וכשמעידין עליה בב"ד שזינתה תוציא הגט ואומרת גרושה הייתי באותה שעה משום האי טעמא פסול המוקדם דאי אמרת המוקדם כשר פעמים שזינתה בניסן ומקדים וכתיב לה גיטא מאדר ואומר עכשיו לעדים הגט הזה כבר כתבתיו מאדר ולא היה בדעתי ליתנו לה ועכשיו נמלכתי ליתנו לה והם יחתמו בו עכשיו בניסן אע"פ שהוא מוקדם לפי' פסלוהו שלא יחתמוהו העדים ולא יוכל לחפות עליה:

ור"ל אמר משום פירות פי' שמזמן הגט אם ימכור הבעל פירות נכסי מלוג שלה היא תגבם ואם לא היה בו זמן היה מוכר והולך וכשתתבע לדין הויא ידה על התחתונה שיאמר לה קודם גירושי' מכרתי והמוקדם פסול שלא הפסידה פירות אלא משעת חחימה ואתיא למיטרף לקוחות שלא כדין משעת כתיבה ועד שעת חתימה:

בד"ה הא מקמי כו' דע"כ חברים לאו היינו פרסיים כו' עכ"ל אגופא דתלמודא דפריך מפרסאי אחברי ל"ק להו והא חברי לאו היינו פרסיים דודאי המושלים היו פרסיים אבל לפרש"י נראה דאומה אחת היה שבאו כולם בימי כורש וק"ל:

בד"ה אמר ליה רבי אסי כו' קושיא דרבי אסי אינה אלא במאי פליגי כדפי' לעיל כו' עכ"ל הכא יש לפרש כן אבל לקמן דפריך ליה רבי אסי נמי אלא מעתה רישא כו' ליכא לפרושי הכי דקושיא דרבי אסי היינו במאי פליגי כמו לעיל בב' לשונות דהא רבי אסי גופיה הוה ניחא ליה מעיקרא דפליגי באחלופי כמו ללישנא קמא דלעיל אלא דמתמה על שדבריו לקמן סותרין ומיהו ק"ק דמעיקרא זימנין דאשכחיה דקאמר אפילו גט יוצא כו' ה"ל לתמוה עליו מיד שדבריו אלו סותרין דבריו דלעיל שאמר ל"ש אלא שהגט כו' ודו"ק:

בד"ה נכתב ביום כו' לר"י משום שמא יחפה כו' ותטרוף האשה מלקוחות כו' עכ"ל עיקר פלוגתייהו בגט שאין בו זמן כלל לר"י משום שמא יחפה ולר"ל משום הפסד פירי דאשה הוצרכו לפרש הכא בהקדים זמן דבכה"ג פליגי לר"י משום שמא יחפה ולר"ל משום הפסד פירי דלקוחות וק"ל:

בד"ה מפני מה תיקנו כו' דבלאו הכי נאמנת אשה על כך מגו דאי בעי תטמין כו' עכ"ל וליכא למימר (ב) נמי משום הפסד דבעל תקנו זמן שלא תוכל להוציא ממנו מזונות שאחר זמן הכתוב בגט דהא בכתוב בו נמי זמן כיון שהגט בידה תוכל להטמין גיטה וק"ל:

בא"ד ומיהו שמא לא יתרצו עדי מסירה לבא כו' עכ"ל ר"ל דמההיא דר"י בסמוך כפי שפירשו התוספות לקמן ליכא ראיה כלל לדהכא דלקמן גבי פירי בלא זמן נמי תביא גיטה שבידה לב"ד או לעדים ויכתבו לה כו' משא"כ הכא לגבי מזונות דלא סגי לה כשתביא גיטה לב"ד או לעדים אלא שצריכה להביא עדי מסירה ושמא לא יתרצו לבא ולקמן גבי גט שחרור שכתבו דבלא זמן נמי יוכל לבא לב"ד ויכתבנו לו כו' ההיא ודאי דמיא ממש לדר"י דבסמוך דבגט לחוד בלא עדי מסירה יוכל לבא לב"ד ויכתבנו לו כו' ודברי מהרש"ל בזה אינן מבוררין לי ודו"ק:

בא"ד ואדרבה על ידי הזמן פעמים היא תפסיד כו' עכ"ל קאי אדלעיל שכתבו דהזמן לא יועיל לה לענין מזונות ואדרבה על ידי הזמן כו' וק"ל:

בד"ה ר"ל אמר משום פירות כו' ולא תפסיד פירות עד שעת נתינה כו' עכ"ל דלא ניחא להו כנראה מפירוש רש"י דבלא זמן תפסיד אף לאחר שעת נתינה דזה אינו לפי שיטתם שכתבו בסמוך לר"י שתביא גיטה לב"ד ויכתבו לה שעת הנתינה אלא שלא תפסיד עד שעת נתינה ועיין בר"ן וק"ל:

בא"ד ואם תאמר גט מאוחר יפסל מה"ט כו' מפני שיכול לעשותו פשוט כו' עכ"ל ר"ל דמשעת חתימה דתפסיד עד שעת הזמן וכ"ה בחידושי הרשב"א וצריך לומר דמסתמא אינו נותן לה הגט עד שעת הזמן אבל אם היה נותן לה משעת החתימה לא הוה ק"מ דתביא גיטה לב"ד ויכתבו לה שמאותו יום נתגרשה כדלקמן לר"י דבהא לא פליגי אבל לשון הרא"ש בזה שהאשה תפסיד פירות שמזמן נתינת הגט עד זמן הכתוב בו כו' הוא קשה דהא לא תפסיד כיון שתוכל לבא לב"ד ביום הנתינה גם לפירוש חדושי הרשב"א ק"ק דמאי הביאו ראיה מגט מקושר דהתם שעת החתימה (א) והנתינה שוים אלא שהזמן מאוחר ותוכל לבא לב"ד עם גיטה שמאותו יום נתגרשה וי"ל דודאי כיון דמקושר נתן בידה ויום החתימה והזמן גם הנתינה הכל היה ביום א' ודאי לא תביא את הגט לב"ד בשעה שנתגרשה דמה היה לה לחוש לבא לב"ד כיון שהכל היה בזמן א' במקושר אבל הבעל יפסיד אותה לומר שגט פשוט הוא והיא עשאתו מקושר ולא ניתן לה גם לא נחתם רק ביום זמנו ודו"ק:

ע"א גמ' א"ר יוחנן ל"ש אלא שהגט יוצא מתחת יד עד כתיבה דנעשו כשנים על זה וכשנים על זה. אין לדקדק א"כ במציעתא נמי דשנים אומרים בפנינו נכתב ואחר אומר בפני נחתם אמאי לא אמרינן נמי כשהגט יוצא מתחת ידי עד החתימה דנעשה כשנים על זה ושנים על זה דחתם כיון דעל החתימה אין כאן אלא אחר אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא וק"ל:

שם ריש לקיש אמר משום פירי וכו'. דברי רש"י מגומגמים וכבר התעורר לזה הר"ן ז"ל ועיקר הדברים שריש לקיש ס"ל דאין לבעל פירות מיד בשעת כתיבה ומזמן הכתוב בו הפירות הן לאשה אע"ג שלא ניתן עד לאחר זמן ואם לא תיקנו זמן בגט היה הבעל אוכל ומוכר הפירות משעת הכתיבה עד שעת הנתינה שלא כדין אבל השתא היא תטרוף הפירות משעת זמן הכתוב בו ור' יוחנן סבר יש לבעל פירות עד שעת הנתינה ובדין ימכור בין הכתיבה והנתינה ומיום הנתינה ואילך הלא הגט שבידה מוכיח שכבר נתגרשה ותוכל לטרוף לקוחות ע"י הגט שבידה ולפי זה מ"ש רש"י בד"ה עד שעת כו' הלכך זמן כתיבת הגט לא מהני מידי דכי אתי למיטרף בעי לאתויי סהדי אימת מטא גיטא לידה דברי מותר הן אלא שיש ליישב דברי רש"י שהוצרך לכתוב כן כדי שלא תקשה הא אצטריך לתקן זמן בגטין כדי שנדע זמן הנתינה שלפעמים לא תוכל לטרוף מיד אחר נתינת הגט ותצטרך לטרוף לאחר זמן למפרע משעת הנתינה ולכך כתב רש"י דזמן כתיבת חגט לא מהני מידי לענין זה אפי' למטרף משעת הנתינה משום דכי אתיא למטרף בעיא לאתויי סהדי אימת מטא גיטא לידה:

תוס' בד"ה אחד אומר כו' בפנינו נחתם כשר כו'. נ"ב שהרי יש עדי קיום שאומרים בפנינו נחתם וק"ל:

בד"ה מפני מה כו' מן ומיהו שמא לא יתרצו עד כשלא גרשה בשעת הכתיבה הוא הג"ה ואינו מן התוס':

בהג"ה זו אחר שמאותו יום נתגרשה. נ"ב נ"ל שאותו הג"ה סברא כדעת רש"י דלקמן ואינו מפרשה שיכולה לבקש עדי מסירה ומה שקשה דלמא משום מזונות תקנו זמן גם זו לא קשה דאדרבה ע"י כך היא נפסדת ודו"ק:

בא"ד במעשה ידיו מיום הכתיבה כו'. נ"ב פי' וא"כ אין כעבד מפסיד פירות שלא כדין דמאחר דלא כתב בו זמן לא זכה במעשה ידיו עד שעת נתינה ודו"ק. (עיין במהרש"א):

בד"ה ריש לקיש אמר כו' יפסל מהאי טעמא כו'. נ"ב פי' שתפסיד פירות משעת הנתינה עד הזמן:

בא"ד דבמאוחר אין הבעל מפסיד כו'. נ"ב פי' בדין אינו מפסיד שהרי הן שלו ולא של אשה ודו"ק:

גמ' או בטולא דבר עשו. דשיעבודו בישראל על תנאי והיה כאשר תריד ופרקת עולו כמו שנאמר הקול קול יעקב וגו' וא"כ עתה שעסקנו בדברי תורה לא יהיה ידו שולטת בנו משא"כ בשיעבוד עובדי כוכבים אחרים. ופריך למימרא וכו' שאין יכולין לקבל גזירת רומיים שגזרו שלא יעסקו בתורה וכפרש"י שע"כ יהיה להם שליטה והשתא אתי שפיר נמי הא דמשני הא לבתר דאתי חברי וכו' סוף סוף במאי גריעי מרומיים כיון דגזירת הרומיים קשים עד שאין יכולים לקבל וכו' [אבל לפירושו גריעי חברי בשעה שעוסקין בתורה דברומיים אין יכולין לגזור שאר גזירות משא"כ חברי] וק"ל:

גמ' דאפילו גט יוצא מתחת ידי עידי חתימה כו'. לרבא אפילו מתחת יד עד א' מעידי חתימה כשר כיון דשנים מעידין על הקיום מאי צריך יותר: ללשון ב' אי בסיפא ביוצא מתחת יד שני עידי חתימה א"כ דומיא דהכי ברישא בשנים אומרים בפנינו נכתב ואחד בפנ"ח פסול ואמאי פסול ביוצא מתחת ידי עידי כתיבה. אבל סיפא איירי בכל גוונא ואפילו ביוצא מתחת ידי עידי חתימה משא"כ ברישא ביוצא מתחת יד עד החתימה פסול:

גמ' מפני מה תקנו זמן בגיטין כו'. לאו אמתני' קא פריך דדלמא בלא זמן כשר ומוקדם הוא דפסול עיין בר"ן [דפירש דאמתני' דג' גיטין פסולין ואחד מהן אין בו זמן קאי]:

גמ' ר"י אמר כו'. ק"ק לי בשלמא לר"ל ניחא דתני נכתב ביום ונחתם בלילה משא"כ נכתב ונחתם ביום וניתן בלילה כשר אבל לר"י למה תלאו בחתימה הול"ל נכתב ונחתם ביום וניתן בלילה וק"ל:

ברש"י בד"ה חוץ מגיטי נשים דלאו לגוביינא כו' ובגמ' מפרש לה. משום דמשנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות ובדין קטרפא משעת כתיבה:

בתוס' בד"ה הא מקמי דאתי כו' פי' בקונטרס כו'. בלא פי' הקונטרס אהא דקאמר למימרא דרומאי מעלי מפרסאי כו' ודאי צ"ל כפירוש ר"י מדפריך מפרסאי אחבריה אבל הביאו רש"י לסתור פירושו ולבטלו:

בא"ד שגא נפל. פי' כפף ונפל:

בא"ד וא"ת למאי דפי' בקונטרס וכו'. ואף דנניח דחברי לאו פרסיים סוף סוף במה שפי' דבימי כורש באו קשה מהגוזל כו' דמשמע דבימי רב אתו פרסיים לבבל:

בתוס' בד"ה אחד אומר בפנ"כ וכו' ולרבא אפילו כו'. וה"ה אפילו לא אמרו בפנ"ח רק ידענו כשר:

בתוס' בד"ה אמר ליה כו' אלא במאי פליגי כו'. לפי"ז לא א"ש בזימנין דאשכחיה דפריך נמי במאי פליגי א"כ מה היה דעתו דרב אסי דאין לומר כמ"ש התוס' בד"ה הא גט יוצא מתחת ידי שניהם כו' [דהתם תרי לישנא הוי משא"כ רב אסי גופא דפריך זימנין הכי וזימנין הכי] ודו"ק:

בתוס' בד"ה נכתב ביום כו'. דבגמרא מפרשים אגוף התיקון של זמן דלר"ל משום הפסד אשה אבל פסול מוקדם הוא בהיפך משום הפסד לקוחות וק"ל:

בתוס' בד"ה מפני מה כו' ומיהו שמא כו'. אפרש בסמוך בד"ה עד שעת נתינה באי"ה:

בא"ד ואומר ר"י דתקנו זמן כו'. לעיל מניינא למעוטי מקרעין לכאורה הומ"ל למעוטי מוקדם וכר"ש דמחלקן ולאפוקי מת"ק דמשוון והוא ממש כמקרעין דלעיל ודו"ק:

בתוס' בד"ה ר"ל אמר כו' עד שעת נתינה כו'. לאפוקי משעת נתינה ואילך לזה אין תועלת שהרי יכולה לילך לב"ד עם הגט ויכתבו לה שמאותו יום נתגרשה כמ"ש בסמוך לר"י ומשום זה לא היו צריכים לתקן זמן כו':

בא"ד וא"ת גט מאוחר כו'. מצינו לפרש שנתנו תיכף וכהרא"ש וכ"ת תלך עם גיטה לב"ד כו' כדבסמוך לר"י י"ל לבתר דתקינו זמן משום פירי סומכת היא את עצמה על הזמן ואינה מסקת על דעתה שהבעל איחר הגט ובשלמא לקמן כתבו דלית לן לתקוני זמן מעיקרא בשביל כן לכתוב זמן בגט אי משום הפסידה תלך אצל ב"ד וכו' וק"ל. וכ"ת לפ"ז אמאי לא הקשו ג"כ לר"י דהא משעת נתינה תפסיד האשה פירות במאוחר י"ל ג"כ דדוקא לר"ל דנעשה זמן בשביל פירי סומכת היא עצמה על הזמן לענין פירי משא"כ לר"י התיקון משום חיפוי (כ) גם י"ל משום דוקשה לר"י אתירוץ דוא"ת זה הוא דוקא לר"ל ועיין באשר"י שהקשה באמת ג"כ לר"י. ועי"ל לדרך הזה דאף שתלך לב"ד בגט זה אין ב"ד כותבין לה שנתגרשה היום כיון שהזמן מאוחר ושמא נתן לה הגט שלא תתגרש בו רק אחר שנתים ימים כמשמעות הזמן (ל) ואין להכריח זאת מתירוצם דבמאוחר אין הבעל מפסיד כו' דהשתא ניחוש בהיפך שיפסידו הלקוחות שלא כדין שתלך היא לב"ד כו' [אע"ג שיחושו לתנאי] דהשתא ודאי אין הב"ד כותבין לה כיון דקושטא הוא לפי תירוצם דהפירות לבעל עד שעת הזמן אבל לפי סברת הקושיא שמא הב"ד יתנו לה ולא יחושו לתנאי וק"ל. וכ"ת תקח עידי מסירה לב"ד שמסרו לה שתתגרש היום שמא לא יתרצו עידי מסירה וכו' כמ"ש לעיל בד"ה מפני מה וכאשר אכתוב בסמוך בעזה"י וק"ל. ונוכל לפרש גט מאוחר שנתן לה לאחר שנתים כמשמעות הזמן תפסול וכן משמע קצת ממ"ש בו אומר ר"י כו' אפילו נתנו לה לאלתר ולא כתבו אע"פ שנתנו כו' ואף דבגט פשוט איירי בנתנו לה לאלתר מ"מ הקשו שיופסל ולא יהיו העדים רשאים לחתום גט מאוחר שמא יעכבנו ליתנו לאחר זמן ולפ"ז שפיר הקשו דוקא לר"ל גם לא קשה תלך אצל הב"ד עם גיטה ודו"ק. ובהא דגט מאוחר עיין בסמוך לא מקדים אינש פורעניות לנפשיה [מ"ש ובהא כו' אינו מובן]:

בא"ד אבל נכתב ביום כו'. דאי משום שנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות במאוחר נמי כן:

בא"ד ולרבנן אע"ג כו'. לכאורה מנ"ל דתלוי הדבר לרבנן בראוי לגרש דלמא בקול לחודיה אבל מבואר פשוט דתרוייהו צריכי לרבנן דגט מאוחר אף שיש קול כשר דאין הבעל מפסיד הפירות כיון דאינו ראוי לגרש בו ונכתב ביום ונחתם בלילה פסול אע"ג שראוי לגרש בו ע"י עידי מסירה לר"א כיון שאין לו קול עתה ע"י כתיבה לחוד אבל נכתב ביום ונחתם בלילה שעסוקין באותו ענין כיון דיש קול כאילו חתמו וראוי לגרש כשר ובאשר"י מבואר ע"ש וק"ל:

גמרא מפני מה תקנו זמן בגיטין כו'. ק"ל נימא משום שמא יודע הבעל עדות לא' מקרוביה מאחר שנתגרשה ואם לא יהא זמן נוקי אותה אחזקה ונאמר דעכשיו נתגרשה. וכן נוקי ממון אחזקה ולא נוציא עפ"י עדותו. ולריו"ח קשה מדוע ל"א בפשוט שמא תזנה בעודה תחתיו וכשתוציא הגט תאמר שנתגרשה קודם הזנות ולא קטלינן לה ועי' ל' רש"י לקמן (ע"ב) בד"ה מ"ט דר"ש:

שם רל"א משום פירות. נראה דהשתא קס"ד דמשעת כתיבה שוב אין לו פירות (והא דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול לת"ק. מקשה באמת לקמן אלא לר"ל מאי איכא בין ר"ש לרבנן ור"ל מ"ט דרבנן וכפרש"י) ולכן מדוייק הא דאמר לק' בשלמא לר"ל מש"ה קא מכשיר ר"ש:

רש"י במשנה ד"ה כל הגיטין. של מכר ומתנה כו'. במתנה לא שייך טריפת לקוחות דסתמא אין בה אחריות עי' ב"מ (טו) אבל יש לחוש שמא ימכור או יתן לאחר ביום הכתיבה ויפסוק ב"ד חלוקה או שודא כדאי' בכתובות (צד):

תד"ה מפני. יכולה האשה לבקש עדי מסירה שיעידו בפני ב"ד או עדים שהיום נתגרשה כו'. כצ"ל. משמע לכאורה דר"ל שיעידו בפני עדים אחרים שהיום נתגרשה ואותן אחרים יכתבו לה שטר. אבל ז"א דהא הוה עד מפי עד. וע"כ צ"ל דר"ל שתבקש עדים אחרים שהיו במעמד גירושיה (אף שלא נתייחדו לעדי מסירה):

בא"ד ואפי' למ"ד עדיו בחתומיו זכין לו. וכן בב"מ (יט) ד"ה וליחוש כתבו דאפילו בגט אשה אי לאו דחוב הוא לה הוה אמרינן עדיו בחתומיו זכין לה. וקצת תימה לומר שתהא מגורשת למפרע משעת חתימה בלי שום זיכוי ומסירה לידה. וכן בשיחרור דילפינן לה לה:

תד"ה משום. דלא אוקמה אחזקת א"א כו' כיון שהיא גרושה לפנינו. עי' ט"ז יו"ד סי' שצ"ז שהאריך בכגון זה ודבריו לא יעלו ארוכה לנידון שלפנינו שהרי אין כל הנשים עומדות להתגרש כדאי' בריש זבחים:

גמ' לקבל גזרות אדומים כצ"ל. ונ"ב היינו ודאי נינהו אדומים ממש הקדמונים. דהא בגלות הראשון קאי. ובשני הגלות החל הזה לא גלו לבבל אלא לארצות אדומים. דהיינו רומיים שנקרא בשם אדומים כנודע. ואינהו מעלו מפרסאי והמקשן לא ידע לחלק ביניהם. אבל התרצן לכך נתכוון דשאני הני מהנהו אדומאי קמאי וחברי לא היינו פרסאי ממש אלא כת עובדי כוכבים ידוע ובאה מפרס לבבל בזמן אחרון כמ"ש והוא האמת כנודע בד"ה:

רַחֲמָנָא, אוֹ בְּטוּלָךְ, אוֹ בְּטוּלָא דְּבַר עֵשָׂו. אף על גב דגזרות הרומיים קשות מאד וכמו שאמרו יוֹדֵעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל גְּזֵרַת רוֹמִיִּים, נראה לי בס"ד אצל החכמים חברי שהם פרסיים קשים יותר משום דשר של פרס בקש מהקדוש ברוך הוא שיכתוב לו רבנן בכרגא ונכתב לו (יומא עז.) אך יש אומרים שלא נחתמה ויש אומרים דנחתמה ואחר כך נמחקה, ולכן שליטת פרס מגעת על תלמידי חכמים ורק רופפת היא בידם מה שאין כן שליטת עשו על חכמים יש לה ביטול כי כלל גדול בידינו כש'הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב' אין 'הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו' (בראשית כז, כב) ולכן מאחר שהם חכמים חוששים מן החברים שהם פרס יותר מן הרומיים מה שאין כן ישראל אותם המון העם שאין עוסקים בתורה המבטלת שליטת עשו חוששים מן הרומיים יותר.

מִפְּנֵי מָה תִּקְנוּ זְמַן בְּגִטִּין. כתבו התוספות ואם תאמר גט שחרור למה תקנו בו זמן דאי משום מעשי ידיו בלא זמן נמי יכול לבא לבית דין ויכתבו לו שמאותו היום נשתחרר וכו' עיין שם.
כד הוינא טליא היינו לומדים מסכת גיטין ונתקשה בזה מורי הרב ז"ל האי מעשי ידיו היכי דמי אי מעשי ידיו דקודם שחרור הם לאדון ואם מעשי ידיו דלאחר שחרור היאך יכול האדון ליקח אותם ממנו והלא העבד מוחזק בהם והמוציא מחבירו עליו הראיה וכל זמן שלא הביא האדון ראיה אינו יכול ליקחם ממנו?
ואין לומר דחיישינן שמא יתפוס דמשום הכי לא היה להם לתקן זמן דעבד הוא דאפסיד אנפשיה שהיה לו ליזהר שלא יתפוס האדון דבשלמא גבי נכסי מלוג תקנו זמן בשביל פירות מפני דמעיקרא היתה ברשות הבעל וחיישינן דעד שלא תשיג יד האשה ליקח את נכסי מלוג שלה אחר גירושין שמיט ואכיל פירותיהן ומשום הכי תקנו זמן בגיטין אבל גבי עבד ליכא למימר הכי דהא מעשי ידיו בעת שנשתחרר לא היו עדיין בעולם ואחר שחרור היה לו לחוש לעצמו להזהר.
דהא מצינו דאפילו על פירות נכסי מלוג פליג הרמב"ן ז"ל בחדושיו שכתב על רש"י וזה לשונו ואין פירוש זה מחוור דמשעת גירושין ואילך אין לחוש דהאשה היא מפסדת עצמה אם לא הוציאה נכסי מלוג מידו בשעת גירושין עד כאן לשונו, הרי דסלקא דעתו דאין לתקן זמן בשביל דאחר גירושין משום דאיהי הפסידה עצמה, ואף על גב דהתוספות כתבו שתביא גיטה לבית דין ויכתבו לה שטר משום פירות דאחר נתינה מכל מקום ודאי גבי עבד יודו לסברת הרמב"ן ז"ל משום דגבי עבד ליכא טעמא למתלי ביה מה שאין כן בנכסי מלוג דאשה איכא טעמא כמו שכתבנו.
ואמר דקושיא זו היא חזקה אצלו ולא מצא מי שנרגש בזה וטרח ולא מצא לה תירוץ. ואמרתי לו דגם גבי עבד משכחת לה טעמא דלא היה אפשר לו להזהר כגון שהעבד היה מושכר שכיר חודש או שכיר שנה קודם השחרור ואף על גב דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף אין משתלמת אלא לבסוף וכמו כתבו התוספות בקדושין (קידושין מח.) בדבור המתחיל דכולי עלמא עיין שם, ואחר שחרור כמה ימים ילך אצל בעל הבית ויגבה לו מעט מן הדמים ויקח אותם ממנו במזומן ויעשה קנוניה עמו כדי להפסיד העבד או ילך האדון לבית דין קודם תשלום הזמן ביום אחד ויעשה דמי השכירות עיכוב ביד בעל הבית שיטעון היום שחררתי והשכירות של ימים שעברו שלי הם וכיון דהעבד לא היה מוחזק בידו במעות הרי המעות כדבר המונח ביד שליש דדינו כדין ממון המוטל בספק דיחלוקו ונמצא לקה העבד שלא כדת ומה בידו לעשות להזהר בזה מאחר שהיה מושכר מקודם השחרור ואין השכירות משתלמת אלא לבסוף, ומשום הכי כתבו התוספות דאכתי יוכל העבד להביא גיטו לבית דין ויכתבו לו דמאותו יום נשתחרר והרי אם יזדמן לו דבר כזה בידו לתקן לעצמו ולהזהר שלא יפסיד.
ואחר שתרצתי לו בס"ד תירוץ זה והוטב בעיניו אמר דנתקשה לו קושיא אחרת בדברי התוספות ז"ל ביבמות (יבמות לא:) בדבור המתחיל והא עבדא, דכתבו ונראה דאשטר שחרור קאי דתקון זמן לידע מתי נאסר בשפחה והותר בבת ישראל וכו' יעוין שם, ודבריהם אינם מובנים דאיך כתבו דהזמן בא להתירו בבת ישראל והלא גט השחרור בידו ואפילו בלא זמן יתנו לו בת ישראל על ידי הגט שבידו והכי משכחת לה שבגט בלא זמן לא היה מותר בבת ישראל ועל ידי הזמן הותר? ואמר שחיפש במפרשים על מסכת יבמות ולא ראה שפירשו בזה כלום ודבריהם נפלאים בעיניו מאד עד כאן דבריו.
ואנא עבדא תרצתי לו בס"ד דשפיר משכחת לה דהוצרך הזמן להתירו בבת ישראל והוא כגון שזה העבד היה רבו במדינה רחוקה ולא היה הוא עמו ורבו רוצה לשחררו ואי אפשר לבא אצלו לכן רבו כתב במקומו גט שחרור וזיכה אותו לעבד על ידי אחר דקיימא לן בסימן רס"ז (שולחן ערוך יורה דעה רסז, עו) האומר לאחר זכה בגט זה לעבדי יצא לחירות מיד שזכה בו השליח אף על פי שלא הגיע הגט ליד העבד דגט שחרור זכות הוא לעבד דמתירו בבת חורין וזכין לאדם שלא בפניו וכמו שכתוב בשולחן ערוך ובלבוש סימן רס"ז סעיף ע"ו יעוין שם.
והעבד ידע שרבו רוצה לכתוב לו גט שחרור ולזכותו לו על ידי אחר במדינת רבו ונזדמן דרבו שחררו על ידי גט באחד באייר ונזדמן דאותו העבד נתן קדושין לבת ישראל בשנים לחודש אייר דאז הוא בן חורין והרי היא אשתו ובא ישראל אחד ונתן לאותה אשה קדושין בשלשה באייר דמן הדין אין תופסין בה קדושיו והאשה לא נשאת לא לזה ולא לזה ואחר חודש או שני חודשים הגיע הגט ליד העבד והביאו לבית דין כדי להתיר לו לישא אותה שקידש ואם יש בו זמן מתירים לו אותה אשה דהשחרור היה באחד לחודש והוא קידש בשנים לחודש וקדושי שני אינם כלום אבל אם אין זמן בגט ואנחנו מסופקים דלא ידעינן דהשחרור היה קודם קידושין או אחר קדושין אין מתירין לו לישא אותה וגם לשני אין מתירין נמצא הזמן מתירו בבת ישראל בכהן גדול או כיוצא בה ולכן כתבו בתחלת דבריהם לידע מתי נאסר בשפחה והותר בבת ישראל והוכשר הדבר בעיניו ונחה דעתו.

גמ' מפני מה תקנו זמן בגיטין. עיין בב"ב קעב ע"ב תוד"ה עדי:

תוס' ד"ה ריש לקיש וכו' ובפ' גט פשוט. עיין לקמן דף פ ע"א תד"ה כי יתביתו:

במתני' נכתב ביום כו'. ע' מהר"ם שיף שהקשה אמאי לא תני רבותא טפי נכתב ביום וניתן בלילה לר"י דסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה, ונלענ"ד דלק"מ דבשלמא עכשיו דתני פסול באיחור החתימה שייך פסול ואזהרה לעדים מלחתום באם יראו שהזמן מוקדם, אבל באיחור הנתינה, על מי יצוה התנא במתני' דמה יעשה הא הבעל ודאי לא ישגיח וימסור לה בצנעא:
באופן אחר י"ל דאף דשייך ג"כ אזהרה לעדים לבל יתנו הגט לבעל עד שידעו בבירור שיתנו לה תיכף דבנחתם ביום וניתן בלילה מה רצו חז"ל לקבוע פסול דבזה ישאר לא מקדים אינש כו' סברא טובה דדוקא בנחתם בלילה אמרי' דפעמים אירע שיקדים, דסברת לא מקדים הפי' דלא עביד אינש דליפוק עליו קלא שגירש אשתו ועדיין אינו ברור אתו. וזהו דעדים מפקי לקלא. אבל בעדים אינם חתומים לא איכפת ליה ולכך פסלו חכז"ל רק בנכתב ביום ולא בנחתם ביום רק שניתן בלילה דבזה ישאר סברת לא מקדים סברא טובה:

תד"ה נכתב ביום, דפירשו הטעם לר"י פסול משום שמא יחפה: ולא ניחא להו לפרש ג"כ הטעם משום פירות דסובר יש לבעל פירות עד שעת נתינה. ולכך פסלוהו דתטרף משעת כתיבה. אלא דבאמת דזהו מוכח מדבריהם לקמן ד"ה עד שעת נתינה דמשום הרווחת פירות ודאי ימסור לה גט בפני ע"מ דאינו חשוד לקלקלה. דכמו כן תירצו על קושי' אחרת האיך כותבין גט לאיש. ותירץ דע"מ מפקי לקלא. אבל משום חיפוי אם אירע שתזנה ימסור לה הגט בצנעא לפי' המהר"ם שיף לקמן בדבריהם, ולפי' המהרש"א באמת ימסור לה בפני ע"מ אלא דלא מהני קול דע"מ רק לענין פירות אלא דלפירושו ק' קצת דלכאורה כונתו דבהפקעת קול דע"מ אינו ברור כ"כ יום המסירה רק דהמסירה אינו ביום החתימה, ובזה לענין פירות הלקוחות שהם מוחזקים יאמרו אייתי ראי' אבל לענין חיפוי אף דהעדים יפקיעו קול דאינו ביום החתימה מ"מ תאמר דהמסירה היתה קודם זנות שלה. וא"ת אמאי פסול לנכתב ביום משום חיפוי הא הע"מ יפקיעו לקלא דהמסירה אינו ביום החתימה דבשלמא אם יש זמן ריוח בין כתיבה למסירה תוכל לומר הן אמת שלא נמסר ביום הכתיבה אבל נמסר איזה ימים שלאחריו, והיה קודם הזנות, אבל בנחתם בלילה אם נשמע דהמסירה אינו ביום החתימה ממילא זנתה באיסור. אלא דבאמת נראה מהמהרש"א דכונתו דבהפקעת קול דע"מ אין הקול ברור כ"כ דאין הכל יודעים אותו בבירור אלא בלקוחות באם יחקרו אחרי ע"מ יודעו להם, וא"כ לענין חיפוי אנן לא נדע ותנצל ממיתה:

תד"ה מפני מה, לא מצי למימר דתקנו זמן כו' מגו דאי בעי. לכאורה קשה דהוי מגו להוציא, אלא באמת נראה דדוקא בכל שארי מגו אמרי' דלהוציא ל"א מגו דהיכא דבטענה דמצי לטעון היה מחדש הטענה באופן אחר דהיינו כההוא דגחין ולחיש כו' דנמצא עתה לפי טענתו עכשיו בלא הטענה דמצי לטעון הוא מחוייב דמודה ששטר זה מזוייף אלא דנאמן דשטרא כו' בזה אמרי' דאנן אינו מאמינים לו לטעון טענה אחרת זולת טענה ראשונה במגו להוציא כיון דבלא המגו מחוייב בודאי דהא מודה על עצמו דמזוייף, אבל הכא גבי מזונות דמביאה גט שא"ב זמן ואומרת דהיתה אשתו עד עכשיו בזה אף בלא המגו דתטמין יכול להיות דכניס דבריה דהגט אינו מורה דבא לידה מכבר. אלא דאפ"ה אינה נאמנת לטעון עכשיו בא לידה להוציא ממנו מזונות מטעם ספק. אבל עכ"פ לא נוכל לחלוט דבא לידה מקודם כיון שהגט אינו מורה דבא לידה מקודם לכך היא נאמנת לטעון דבא לידה עכשיו במגו דאי בעי תטמין. ובהכי מתיישבים דברו המהרי"א דהקשה אמאי לא תקנו זמן משום פסידא דהבעל. ותי' דלא הועילו דמ"מ תטמין את גיטה ותוכל להוציא ממנו מזונות מקודם, וקשה אמאי לא נקט המהרש"א כדברי תוס' דתהוי נאמנת לומר דהגט בא לידה זמן רב אחר החתימה במגו דאי בעי תטמין. אלא דלפי דברינו הנ"ל ניחא דזה הוי שפיר מגו להוציא דבזה בלא מגו דתטמין אנו אומרים בבירור דטוענת שקר דהגט מורה דנמסר לה מכבר מיום הזמן דחזקה ביום שנחתם נמסר ואינו מאמינים לה שנתאחר הנתינה במגו דתטמין דהוי מגו להוציא ככל מגו להוציא דל"א:

בא"ד וא"ת בגט שחרור למה תקנו זמן כו'. ותי' כו' ע"ש. ואין להקשות הא משום חשש טרפה ימסר לו בע"מ ויפקיעו קול אימת נמסר לו השחרור. ז"א דבא"ב זמן אינם מוציאים קול דלא חזו ריעותא כלל כד מוכח בסוגיין, אבל קשה אמאי פסלו חכז"ל נכתב ביום ונחתם בלילה גבי שחרור הא ל"ש חששא דידהו דיפקיע עצמו מרבו ב' דהא מוכח מדבריהם לקמן ד"ה עש"נ דמשום חשש טרפה ודאי ימסור לה בפני ע"מ. וכדלעיל בדבריהם ד"ה נכתב ביום. ויש ליישב דבאמת סברת תוס' לקמן עש"נ דמשום חשש טרפה אינו חשוד לקלקלה וימסור לה הגט כדין. אבל גבי שחרור אם ניחוש דמכר להעבד ויתן לו שחרור להפקיע עצמו מרבו ב' ושחרור זה אינו דין שחרור כלל דאינו ברשותו עוד לשחרר אלא דנותן לו השחרור להפקיע עצמו מרבו בזה ל"ש דאינו מקלקלה דשחרור הזה ממילא אין לו דין שחרור אף אם ימסרהו לו בפני ע"מ וזה בודאי לא ימסור אותו בפני ע"מ:

תד"ה ריש לקיש, וא"ת גט מאוחר כו'. ע' פ"י שהביא בשם הראב"ד דבמאוחר מגורשת עכשיו. והקשה עליו דישאר קושי' תוס' לענין חיפוי, דודאי לשיטת תוס' ל"ק אמאי לא הקשו קושייתם אליבא דר"י. די"ל דבחיפוי פסיקא להו דאינה מגורשת אלא משעת הזמן, אבל לענין פירות סברי דמשעת נתינה מפסיד פירות, ואהא תי' דאפי' פירות כיון דאינו ראוי לגרש בו אלא משעת הזמן אינו מפסיד פירות אלא משעת הזמן. אבל לשיטת הראב"ד יקשה אליבא דר"י. ונ"ל ליישב דהנה התוס' לעיל ד"ה משום בת אחותו הקשו דנימא דמוקמי' בחזקת א"א ותי' דהוי גרושה לפנינו. ע' פ"י שהאריך ליישב דבריהם כי קשי' להולמם, דבאמת לא מצינו דנימא חזקה דהשתא בלא צירף חזקה עמה. ותי' דתוספות ס"ל כשיטת הרשב"א דהיכא דלא נוכל לומר דבזו הרגע אתחדש ריעותא אתרע חזקה קמייתא וישאר חזקה דהשתא כגון הכא גבי גט שא"ב זמן דלא נוכל לומר דמהשתא איגרשה דהרי לא ראינו ולא שמענו שום גירושין אתרע חזקה דא"א וישאר חזקה דהשתא. לזה נוכל לומר דהראב"ד ס"ל כהך תי' דהרי גרושה לפנינו, א"כ גבי מאוחר שפיר תהרג אם תביא לפנינו גט מאוחר דנימא אוקי אחזקת א"א ולא בא הגט לידה עד עתה שבאת לפנינו. דבשלמא גבי גט שא"ב זמן ליכא חזקת א"א כתי' תוס' דהרי גרושה לפנינו דמהשתא ודאי מגורשת אלא דהספק אם בא הגט לידה כבר בזה אמרי' דהרי גרושה לפנינו וחזקה דהשתא סברא טובה היא ולא תהרג דודאי כבר בא הגט לידה קודם. אבל גבי מאוחר מה אמרת דהיא תטעון לב"ד כיון שאתם ראיתם שהזמן מאוחר והגט בידי מקודם תאמינו לי שהגט כבר בא לידי מקודם בזה נימא דישאר חזקת א"א ואין אנו מחזיקי' אותה כמגורשת עד עתה ול"ש חזקה דהשתא דהרי גרושה לפנינו דדלמא עתה נמי אינה מגורשת, דדלמא התנה עמה לבל תהיה מגורשת עד שעת הזמן, דבשלמא בכל גט דעלמא לא אתיליד ריעותא ומסתמא כשהגט בידה מעתה מגורשת, אבל גבי מאוחר דחזינן דאתיליד ריעותא ויוכל להיות שהתנה עמה לבל תהיה מגורשת עד שעת הזמן ושפיר קיים חזקת א"א ותהרג [עיין בישועות יעקב שתירץ ג"כ כנ"ל ודוק]:

נכתב ביום ונחתם בלילה וכו' הא דלא תנן גט המוקדם פסול משום דר"ש לא פליג אלא אנכתב ביום ונחתם בלילה אבל מוקדם ממש שנכתב בניסן והקדימו זמנו לאדר שלפניו מודה ר"ש דפסול ופשוט. וקמ"ל בגט אעפ"י שנכתב תחלת הלילה ונחתום סוף היום דה"ל כ"ד שעות בין כתיבה לחתימה ואיכא זמן רב דאיכא למיחש ביני לביני לזנות ולפירות אפ"ה כשר ואם נכתב ביום קודם צאת הכוכבים ונחתם מיד אחר צ"ה היינו בלילה פסול אע"ג דליכא אלא שעה מועטת אפ"ה פסול דלא פליג רבנן בתקנתי' ובשארי שטרות אין זה חידוש כיון דלא כתבינן שעות א"כ אין השיעבוד חל עד סוף היום אבל גט לאו לשיעבוד איתקן והגירושין חלה בשעה שנמסר בידה אפ"ה הדין כן. וכ' בהגה' מיימ' אם אחר שנחתם כותב על גביו שאיחר חתימתו אחר כתיבתו מ"מ פסול ופסקו בשו"ע סי' קכ"ז אמנם עיין בשו"ע חו"מ סי' מ"ג ש"ך סוף סקי"א העלה אם כותב על השטר שהוא מוקדם טרם שנראה פסולו בב"ד הרי הוא חוזר להכשרו ע"ש צ"ל הכא בגט לא מהני זה כיון דבשעה שנמסר לידה לא נתגרשה בו כי היה פסול. במאי תתגרש עתה משהוא כבר בידה מיהו היינו לרא"ש דס"ל מוקדם בטל הגט לגמרי. אבל לרמב"ם שאינו אלא פסול ואם נישאת לא תצא א"כ גם בתחילה היתה מגורשת בו א"כ אם תכתוב עליו תנשא בו אפי' לכתחלה ועוד גם להרא"ש אם קודם נתינה אחר החתימה תכתוב עליו לתכשר וצ"ע שלא נזכר כן בהפוסקים. ועי' ב"מ ע"ב ע"א לריש לקיש שטר מוקדם כשר לגבות בו מזמן שני לרבנן דר"מ דהלכתא כוותי' א"כ גט מוקדם אמאי פסול לגמרי וכי חמיר משטר דעביד רק לגוביינא וצ"ע:

ור"ש מכשיר. עיין פי' המשנה לרמב"ם כ' טעם פסולא דמתני' משום דעדי שיקרא נינהי וטעם דר"ש דמכשיר משום שבזמן קצר כזה לא שייך לומר שמא זינתה וק' דסיפא לאו היינו רישא וצ"ל דרמב"ם ס"ל בשטר מוקדם העדים פסולים ולא מצי למימר על זה לא חתמנו ועיין ש"ך חו"מ סי' מ"ג סקי"ז. והנה קיי"ל בכתובות כ"ד ע"ב אין מעלין משטרות ליוחסין דמצי למימר לא חתמנו אלא אמנה שבשטר ומיהו כתב שם תוס' בשני יב"ש בעיר א' דאיכא קפידא שפיר מעלי' דצריכין להשגיח על זה ע"ש. וא"כ צ"ל דהכא בנכתב ביום הוה קפידא כמו בשני יב"ש ולא מהימני לומר ע"ז לא חתמנו והוה עדי שקר ואך ר"ש פליג וס"ל כיון דבזמן מועט כזה לא שייך שזינתה ע"כ אין קפידא כ"כ ולא משגיחים בהו העדים ולא מפסלי' כנלע"ד פי' כוונת הרמב"ם. ולפ"ז תינח למ"ד התם אין מעלין משטרות ליוחסין דבמידי דליכא קפידא לא משגיחים העדים אלא למ"ד מעלין משטרות ליוחסין דאפי' בכל שהוא איכא קפידא קשה מ"ט דר"ש דמכשיר אע"כ צ"ל כהש"ס דילן דס"ל לר"ש לא חשו לבת אחותו כלל רק משום פירות ומכיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות א"כ אדרבא טוב הוא לכתוב יום הכתיבה ולא יום החתימה ומשו"ה מכשיר ר"ש וש"ס דילן אזלא להך מ"ד ורמב"ם פי' אליבא דהלכתא דקיי"ל כמ"ד אין מעלין וכנ"ל. אלא צ"ע קצת דרבא אמר לקמן סתם מ"ט דר"ש כיון שנתן עיניו וכו' ויהיה רבא דלא כהלכתא. וזה קשי' ג"כ על מ"ש בשעה"מ בישוב פי' הרמב"ם ע"ש ויבואר עוד לקמן אי"ה:

מפני מה תיקנו זמן בגיטין. בירושלמי דשמעתין אמר ר' יוחנן פסול מפני אכילת פירות וכו' ולא קאי אעיקור תקנת זמן מפני מה תיקנו אלא אטעם פסול נכתב ביום ונחתם בלילה. ואר"י משום פירות ור"ל לא פליג ולא הזכיר בת אחותו כלל אך פליגי התם לר' יוחנן ר"ש מכשיר דוקא לאלתר ולר"ל אפי' עד עשרה ימים בהיפך מפלוגתתם בש"ס דילן ויבואר לקמן אי"ה. אבל עכ"פ טעם עיקור תקנת זמן לא נזכר בירושלמי דפרקין אלא טעם פסול מוקדם ואר"י משום פירי ולא פליג ר"ל ע"ז ולא נזכר חשש זנות כלל. אך בפ' השולח הלכ' ג' אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה וכו' ואין עדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם והלל תקן פרוזבול וכו' שם איתא אמר רב הונא מפני מעשה שאירע וכו' כמו שהביאו הראשונים. ופני משה נדחק שם מה שייטא דרב הונא התם. ולפע"ד האמת כאשר אומר. הנה ר"פ אד"מ מבואר מן התורה דיני ממונות צריכי דרישה וחקירה ועדות שא"א יכול להזימו פסול אלא שחז"ל בטלו משום נעילת דלת וה"ה בגטין וקידושין אם לא בדין מרומה אוקמוה אדאורייתא ויבואר עוד לקמן אי"ה. וכ' בנימוק"י שם איך גט שאין בו זמן אם נישאית לא תצא והולד כשר הא מן התורה אין כאן עדות כיון שאין בו זמן אין יכול להזימו ותי' אפקועינהו רבנן לקדושין מיני' ע"ש והנה לפ"ז יפלא מאי קשי' מ"ט תיקנו זמן והלא ממתן תורה ואילך הוצרכו לכתוב זמן בגטין דאל"ה ה"ל עדות שאי אתה יכול להזימו ואם אח"כ בטלו חקירות ודרישות מ"מ מה הפסד אם יהיה בו זמן שיהי' עדות הראוי להזימן ויהיה גט מן התורה ולא נצטרך להפקעת קידושין ודי לן אם ניתן בלא זמן שנאמר לא תצא ע"י הפקעת קידושין אבל לשאול מ"ט תיקנו זמן בגטין הוא תימה. ע"כ נלע"ד אה"נ לר"מ דעידי חתימה כרתי ומאז ומעולם נכתב זמן מן התורה אז גם אח"כ לא עברוהו. אך הירושלמי קאי התם אמתני' שיהיה עדים חותמים על הגט מפני תיקון העולם והוא לר"א דמן התורה מעולם לא חתמו עדים על הגט כ"א כתב על הנייר הרי את מגורשת וכל הנוסחא ונתנה לה בפני ב' עדים ולא צריך זמן כי העדים שבע"פ ראוי' להזימם וגם תיקון חכמים לא שייך לא משום זנות ולא משום פירות דבנייר הזה שאין בו עדים לא תנצל ממיתה ולא תגבה פירות עד שתביא עדי מסירה לפנינו אך אח"כ כשתקנו משום דמייתי ע"מ תיקנו שיחתמו ואז כבר בטלו דרישה וחקירה א"כ מ"ט תיקנו זמן ועל זה קאמר ר"ה משום מעשה שהיה בבת אחותו וכל זה לר"א אבל לר"מ אין צריך לטעם כלל. ולר"א נמי כשאינו מחתים עליו עדים אלא נותנו רק בפני ע"מ לא בעי זמן וכ"כ רשב"ם ב"ב קע"ב ע"ב ע"ש רק כשיחתמו עדים אע"פ שמסרו גם בע"מ מ"מ כיון שיכולה לגבות פירות או לחפות על עצמה בהא בעי זמן ובעי טעמא מ"ט תיקנו זמן:

ועי' נימוק"י שלהי יבמות דעשו גיטין כד"מ ולא כד"נ מפני שתחילת דינה אין על ד"נ ע"ש. ומ"מ צריך להנ"ל דהא ד"מ גופי' צריך דרישה וחקירה ויכול להזימו מן התורה ואיך נתיר גט בלא זמן וע"כ משום הפקעת קידושין וכנ"ל. אלא שצ"ע קצת דמשמע שם מדברי רמב"ן דבזמן דדנין ד"נ עיקור גט כד"נ וצריך עדות שאתה יכול להזימו וא"כ בשמעתין דשמא יחפה היינו בזמן דדנין ד"נ וא"כ תיפוק לי' דצריך זמן דאל"ה לא מהני חתימת העדים אפי' לתיקון העולם לא מהני:

והנה כתבו תוס' שם שאם לא הי' זמן בשום גט אינה נהרגת דאוקמא אחזקת כשרו' ע"ש אבאר דבריהם לפע"ד. הנה כ' מהרש"א ר"פ האשה רבה ונמצא כן ברשב"א והחזיק אחריו פנ"י בסוגיא דתרי ותרי אשה שאמרה ברי לי מת בעלי אע"ג דקיימא בחזקת א"א וכל זמן שלא נדע מה היא אנו ממיתים על חזקה זו אבל כשאמרה נהי אצליכם שאינכם יודעים ממיתת בעל הרי הוא חזקת א"א דאורייתא אבל אני יודע בודאי שמת בעלי א"כ שוב א"א לנו להרוג אותה אהך חזקה דנקי וצדיק אל תהרוג כ"כ פנ"י שם בשם רשב"א ואמת נכון הדבר. מ"מ נ"ל אם אמרה ברי לי שגרשני בעלי והוא באופן שאינה נאמנת גרשתני אז נהרגת ולא שייך נקי וצדיק אל תהרוג כיון שאין גיטה לפנינו הוה ריעותא ולא דמי למיתה שאין כאן ריעותא לפנינו. אך אי הי' בידה גט ואך אין בו זמן אין כאן שום ריעותא נאמנת לומר ברי לי שקדם גט לזנות ונקי וצדיק אל תהרוג. אך אחר שתיקנו זמן ובאתה לפנינו בגט שאין בו זמן נהי אי לא זינתא לא תצא אע"ג דהוה עדות שאי אתה יכול להזימו מ"מ הא בטלו חז"ל דרישה וחקירה וכנ"ל אבל עכשיו שזינתה ג"כ והגט שבידה אינו גט לכתחלה אלא בדיעבד שאם נישאת לא תצא ה"ל דין מרומה שצריך עדות שאתה יכול להזימו מן התורה ובטל העדות ונהרגת וצדקו דברי הטור עם דברי ש"ס דשמעתין אהני דלכתחלה לא תנשא ושניהם צדקו יחדיו וב"ח וטו"ז סי' קכ"ז ס"ק א' ובית שמואל סק"א נדחקו. ולפע"ד האמת כמו שכתבתי. וא"ש נמי הראב"ד דמכשיר גט מאוחר וקשה הא יכול לחפות ולק"מ אה"נ אם נמצאת שזינתה וה"ל דין מרומה נהרגת ומ"מ כל זמן שלא זינתה כשר בדיעבד כמו אין בו זמן כלל. אך עיין לקמן ל"ג ע"א תוס' ד"ה אפקיעינהי וכו' ע"כ נימוק"י הנ"ל לא ס"ל כתי' תוס' דהרי לדידי' בלא זמן מחפה בדין דהרי אפקועינהי לקדושין וע"כ אהך גופא תיקנו זמן דלא לחפות אפי' בדין וא"כ קשה קושי' תוס' אלא שיש כמה תי' אקושי' תוס' ע' רשב"א שם ושיטה מקובצת ריש כתובות אבל אהתוס' קשה מה יענו אקושי' נימוק"י איך מתירים א"א ע"י עדים שאין יכול להזימן ואין לומר אפקועינהי א"כ כדין מחפה. וי"ל תי' אחר אקושי' נמו"י דהנה בגט יש ג' ענינים דיני נפשות ודיני ממונות כתובה וכל תנאי' וענין הכריתות עצמו דצריך עדים מן התורה דילפינן דבר דבר ממון והנה מטעם ד"נ פ' נמו"י שלהי יבמות כיון דעכשיו בשעת גירושין אינם באין על ד"נ רק להתירה אע"ג דמסתעף מיני' ממילא מ"מ אין צריך דו"ח והרמב"ן הוסיף בזה"ז ליכא ד"נ ע"ש. וזה הטעם צע"ק הא בשמעתין מיירי בזמן דאיכא ד"נ דחייש שמא יחפה ומ"מ כשר בלא זמן אע"ג דא"א להזימן אלא מחורתא כיון דעיקור העדות אינו בד"נ לא בעי' יכול להזימן ומטעם ד"מ דאית בי' כתובה ותנאים בזה בטלו דרישות וחקירות בדיני ממונות והפקר ב"ד הפקר. אך הקושי' הוא מעיקור הגט דהכריתות בעי עדות דבר דבר מממון וא"כ בעי' יכול להזימן ואיך אפשר להכשיר בלא זמן או מאוחר. לזה י"ל כיון דעדות בגט לא כתיב להדיא וגם אין העדים החתומים מעידין על שום דבר כמ"ש פנ"י סוף הסוגי' רק גז"ה הוא דבעי' שני עדים הראוי' להעיד בממון מגז"ש דבר דבר וכיון שיש כח ביד חכמים להכשיר עדות ממון אפי' אינו יכול להזימן אע"פ שהטעם משום הפקר ב"ד מ"מ אותן ב' עדים החתומים על הגט ראוי' היו להעיד בממון והרי הם מעידים על ממון כתובה ותנאים והוא עדות המועיל ממילא מועיל לכריתות הגט דהוה דבר כממון כצ"ל ודוחק. ואמנם הרמב"ם פסק גט מאוחר פסול וקשה מגט מקושר שהקשו תוס'. ונ"ל עפמ"ש הרא"ש דגט מאוחר אינו מועיל אלא מזמן שכ' בו כמ"ש תוס' משום דזמנו של שטר מוכיח עליו. ולפ"ז תלי' זה בפלוגתת ר' יהוד' ור' יוסי דלר' יוסי אמרי' זמנו של שטר מוכיח עליו והנה לקמן ע"ו ע"ב רבותינו התירוהו לינשא ס"ל כר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח עליו. אמנם הרי"ף והרמב"ם ס"ל פסקו דלא כהך ברייתא אלא הלכה כר' יוסי בשטרי ממון ולא בגטין וע' ריש פ"ח מגירושין ויבואר עוד לקמן בשמעתין אי"ה וא"כ א"ש דרמב"ם ס"ל ר"ח בן גמליאל בפ' גט פשוט ס"ל כרבותינו שגם בגט אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו ואין כאן הפסד בפירות שהבעל אוכל פירות עד זמן המאוחר שבגט. אך אנן קי"ל לא אמרינן בגט זמנו של שטר מוכיח עליו וחל הגט מיד והבעל מפסיד פירות מיד ומשו"ה פסול:

והנה בכ"מ כתב דלראב"ד מאוחר כשר דאהני לזמני' דלבתרי' ודבריו צריכין ביאור. וי"ל כוונתו עכ"פ אם לא יבואו העדים להעיד עד אחר הזמן המאוחר ויעידו שזינתה כבר מקודם אז לא תוכל להתנצל שכבר נתגרשה מאז וראי' שזמן שטרה מאוחר ז"א שהרי עתה הוא כבר אחר אותו הזמן מה תאמר מיד שיבוא הגט לידה קודם הגעת הזמן תבקש מב"ד שיכתבו לה שזמן גיטה מאוחר ואז תוכל לחפות על עצמה לעולם ז"א דהב"ד לא יכתוב לה על מגן כיון דלהראב"ד הבעל אוכל פירות עד הזמן א"כ למה לב"ד לכתוב לה ומדלא יכתבו לה אם יבואו עדים אחר הזמן ויעידו שזינתה קודם הזמן תיהרג וצדקו דברי הכ"מ דמהני עכ"פ לדלבתרי' ולפ"ז הרמב"ם ס"ל דמיד שיגיע הגט לידה אין לבעל פירות דלא כראב"ד א"כ ממילא יכתבו לה הב"ד זמן שבא הגט לידה ושוב אפי' עדים שזינתה קודם לכן תאמר שכבר הי' הגט בידה עוד מקודם שראו הב"ד שהרי ראו ב"ד שהוא מאוחר ותינצל מן המיתה ואיכא חיפוי. ולפ"ז מאן דס"ל לחיפוי לא חיישי' היינו ר"ש דזנות לא שכיחא מודה רמב"ם דמאוחר כשר ואתי' מתני' דג"פ במקושר כר"ש. ויש לצרף ולומר ר"ח ב"ג במקושר ס"ל כר"ש דזנות לא שכיח וליכא משום חיפוי וס"ל נמי כר' יוסי זמנו של שטר מוכיח ואוכל הבעל פירות עד הזמן וא"כ ליכא לא משום פירות ולא משום ב"א ואנן ס"ל אין זמנו של שטר מוכיח ואין לבעל פירות מיד וגם זנות שכיחא ואיכא משום חיפוי וליכא למימר אהני לזמנא דבתרי' ז"א שהיא תלך לב"ד ויכתבו לה שראו בידה הגט קודם הגעת הזמן וצדקו דברי רמב"ם. וראב"ד ס"ל נמי אין זמנו של שטר מוכיח ומשו"ה מגורשת מיד אך הבעל התנה לאוכל הפירות עד הזמן ולא יכתבו לה ב"ד וליכא לא משום פירות ומשום חיפוי נמי אהני לזמן דבתרי' כנ"ל:

תקנו זמן בגטין. כ' תוס' משום מזונות לא הצריכו לתקן דתטמין גיטה ובעל שאמר גרשתי אינו נאמן למפרע ע"ש. משמע אי הוה נאמן למפרע ולא היתה יכולה להטמין גיטה א"ש דקתני זמן משום לותה ואכלה. וי"ל בזה קושי' תוס' ב"ב קל"ד ע"ב ד"ה למפרע וכו' ע"ש וק"ל. וע' לקמן ישוב על קושי' תוס'. ומ"ש תוס' עוד משטר שחרור לכאורה יש לחלק ולומר בשלמא בגט אשה אע"ג דיש לבעל פירות עד שעת נתינה מ"מ יש לחוש שיתן לה גט במקום שאין ב"ד ועד שתלך למקום ב"ד לכתוב עלי' בין כך ובין כך ימכור אלפים פירות ויגבה שכירות בתים וכדומה ועיין רשב"א משא"כ בעבד הלא ברגע שמשחררו אין לו לעבד כלום ואם ישחררננו במקום שאין ב"ד הלא כל מקום שהעבד מעשי ידיו וגט שחררו הולכין עמו וליכא למיחש אלא שיעדוף יתר על מזונו ויתפסנו האדון י"ל בין כך ובין כך ימצא ב"ד שיכתבו על שחרורו זמן שראוהו בידו ואין כאן חשש. אלא שהתוס' לטעמי' שכ' ב"ד או עדים יכתבו ועדים מצויים בכל מקום. אך כבר כתב אבני מילואים דזה א"ש לר"ת דעדות בכתב מועיל למי שאינו אלם אבל למאי דס"ל דעדות בכתב אינו מועיל אלא ברצון המתחייב א"כ בעי' דוקא ב"ד לכתוב עליו שפיר י"ל כנ"ל:

ר' יוחנן אמר משום בת אחותו. ובזה"ז נמי כתב תוס' לקמן והרא"ש משום חיפוי על בני' משום ממזרת והא לשמואל ניחא דס"ל בסוטה כ"ז ע"א ישא אדם דומה ולא בת דומה. אבל למאי דקיי"ל כר' יוחנן התם רוב בעילות אחר הבעל וישא בת דומה ולא דומה לא א"ש כולי האי מיהו לס"ד י"ל משום אשת כהן דיחפה עלי' שלא יהיו בניו חללים נולדים מכהן שבא על הזונה ומשום אשת כהן תקנו בכל הנשים כמ"ש תוס' כן ריש מס' כתובות דבתולה נישאית ליום הרביעי משום אשת כהן תיקנו בכל הנשים וה"נ דכוותי'. מיהו לא א"ש לקמן דפריך כתבי' ואנחי' בכיסתא דאי מפייסא תפייס אי ס"ד עיקור תקנה בזה"ז משום אשת כהן וגבי דדהו לא שכיחא אי מפייסא תפייס אדרבא תיקנו גט מקושר משום כהנים קפדנים עיין ר"ה גט פשוט. אע"כ גם משום אשת ישראל היתה התקנה ומשום כן הקשו שם תוס' בזה"ז מה חיפוי שייך ואפ"ה תירצו שיחפה על בני' ממזרים פי' נהי שאין הדין כן דרוב בעילות אחר הבעל מ"מ הוא יחפה שלא יוציאו לעז על בניו. ומיהו לדידן ליכא מכשול בזה החיפוי שהרי באמת אינם ממזרים דרוב בעילות אחר הבעל אך המכשול הוא שתינשא לכהן ובאמת היא זונה שאסורה לכהן ועוד שיאמרו על הולד שאינו ממנו ויש כמה חששות ואח נושא אחותו מאביו וכדומה לענין יבום אם אין לו בנים אחרים. נמצא הוא יחפה מטעם שלא להוציא לעז על בניו ממזרים ועי"ז יהיה מכשול הנ"ל. מיהו כל זה אנו צריכים בעיקור התקנה אבל בטעם נכתב ביום ונחתם בלילה הוא אינו עושה לחפות אלא חששה הוא שמא יארע שתזנה בין כתיבה לחתימה ואז יהיה בנים ממזרים ממש ולא שדינן אחר הבעל שהרי אז הוא פרוש ממנה כדאמרינן לקמן לגט ישן לא חיישינן שהרי לא נתיחד עמה. אמנם לקושטא דמילתא נלע"ד דמעולם לא היינו מתקנים תקנה משום אולי תזנה אשה זו בין כתיבה לחתימה אפי' עשרה ימים. אך תיקון זמן היה משום זונות דעלמא ויבא לחפות עלי' ע"כ תקנו זמן ושוב תקנו בכל אופנים שלא יקדים כתיבה לחתימה כדי שיהיה נגדר גם גדר זה אם יארע שתזנה זו בין כתיבה לחתימה אבל אי לאו שנמנו חז"ל לתקן זמן משום זנות לא ירדו לגדור שום גדר משום זנות דזמן בין כתיבה לחתימה ובזה א"ש מה שמקשים מנ"ל לר' יוחנן דלית להו לרבנן נמי טעמא דפירות וגם משום בת אחותו והא"ש אי ס"ד דס"ל מכיון שנתן עיניו לגרשה אין לבעל פירות א"כ היה צריכין לתקן זמן משום פירות וממילא ליכא חשש חיפוי. ולא היו נמנים לתקן שום תקנה משום זנות. א"כ לא היו פוסלים נכתב ביום ונחתם בלילה משום זנות שיארע אפי' מכאן עד עשרה ימים וזהו באמת טעמו של ר"ש דכיון דהיו צריכים לתקן משום פירות וממילא נגדר חיפוי שוב לא ימנו לתקן משום בת אחותו לפסול מוקדם אפי' עשרה ימים. וא"כ רבנן דפסלי מוקדם ע"כ ס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה ולא תיקנו זמן משום פירות ונמנו על הזמן משום חיפוי וממילא פסלו גם מוקדם משום חשש רחוק דבין כתיבה לחתימה. ואין רחוק להעמיס כן בכוונת פי' המשנה לרמב"ם אע"ג שאין לשונו מכוון כן ידוע שהמעתיקים שבשו הרבה בהעתקה מלשון ערבי ללה"ק. והנה קושי' הנ"ל מנ"ל לר' יוחנן דאיכא שום מ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה שנתקשו בה מהר"ם שי"ף ופנ"י וכל האחרונים ז"ל. נ"ל ליישב לפמ"ש הרי"ף דלמאי דקיי"ל פורקנא תחת פירות ובעל חייב לפדותה עד נתינה ה"נ אוכל פירות עד נתינה וצ"ל להרי"ף לר"ש באמת אין פרקנא תחת פירות ואנן קיי"ל כתנא דברייתא בכתובות מ"ז ע"ב א"כ הרי קמן דאיכא תנא דס"ל עד נתינה ולק"מ ודברי רי"ף הללו יבוארו לקמן אי"ה:

ריש לקיש אמר משום פירות וארוסה דלית לה פירות אמרינן לקמן כ"ו ע"ב משום תקנת הולד ואמנם לפסול נכתב ביום ונחתם בלילה בארוסה אין טעם מבואר דהרי לא בא עליה ביני לביני אלא מכיון שתיקנו זמן משום טעם שוב בנקל פסול מוקדם משום דהוה כסהדי שקרי. ומה"ט נ"ל דלק"מ מה שהקשה מהרמ"ש ליתני נכתב ביום וניתן בלילה יהיה פסול מה"ט. ונ"ל דאין ראוי לפסול גט מטעם מוקדם וטריפת לקוחות שהרי אפי' שטר שעיקרו לגובינא אם הוא מוקדם אינו נפסול לגמרי עיין ב"מ ע"ב ע"א דלר"ל אליבא דרבנן דר"מ כשר מזמן שני ולר' יוחנן נמי דגזר מ"מ כשר מבני חורין א"כ בגט דעיקרו להתיר האשה מ"ט לא יהי' כשר עכ"פ להתיר האשה ולא תגבה בו הפירות עמ"ש תוס' לעיל ג' ע"ב ד"ה כתב בכ"י וכו' אבל העיקור דאה"נ משו"ה כשר נכתב בלילה אך נחתם בלילה פסולים להעיד דכיון דאיכא שום קפידא בזמן ה"ל להשגיח ולא מצי למימר על זה לא חתמנו אפי' בארוסה כן צ"ל:

וריש לקיש מ"ט לא אמר כר"י. לא ה"א דר"ל הכרח ע"כ לא חשו רבותינו משום זנות דאל"כ תיקשי מ"ט לא תיקנו זמן בקידושין וכק' ש"ס יבמות ל"א ע"ב ולא ס"ל כשינויי דש"ס שם זה א"א לומר דהרי חשו משום זנות ותקנו בתולה נישאית ליום ד' וע"כ הא דלא תיקנו זמן בקידושין צ"ל כתי' ש"ס שם היכי נינחי' וכו' וא"כ קשה מ"ט לא אמר כר"י בגיטין משום בת אחותו וע"כ הוצרך לשנויי זנות לא שכיחא ובכלל זה החילוקים שכ' תוס' בין זנות לזנות. וממילא מיתרצא נמי הך דבתולה נשאית ותו לא צריך לריש לקיש שינוי דיבמות ל"א ע"ב הנ"ל:

גמרא אמר ר' אמי אמר ר' יוחנן לא שנו אלא שהגט יוצא מתחת עידי הכתיבה דהו"ל כשנים על זה וכו'. וקשיא לי על זה דהא ע"כ בהאי לישנא סובר ר' יוחנן טעמא דאין בקיאין לשמה מדקאמר שנים שהביאו צריכין לומר א"כ כשיוצא מתחת עד הכתיבה אמאי כשר דנהי דהו"ל כשנים על זה כו' אפ"ה הא בעינן בעדות דבר שלם ולא חצי דבר והכא חצי דבר הוא דכתיבה בלא חתימה או חתימה בלא כתיבה לאו מידי הוא וכמו שכתב הטור א"ע סוף סי' קמ"ב בשם הרמ"ה ז"ל דכשיוצא מתחת עד א' והשני מעיד שנמסר בפניו צריך למסור הגט לאשה בפני שניהם דאל"כ הו"ל חצי דבר דמסירת הבעל לשליח חצי דבר הוא וכן מסירת השליח להאשה וה"נ נראה דגרע טפי ובשלמא על התוספות שכתבו לעיל דאפילו א' מעיד בפ"נ וא' מעיד בפנ"ח מהני לענין לשמה לא תיקשי דהו"ל חצי דבר דהתוס' לשיטתייהו שכתבו בפרק מרובה דלא מיקרי חצי דבר אלא כשכל א' יכול לראות כל הענין בפעם א' כגון באחד בגבה ואחד בכריסה וכיוצא וא"כ י"ל בכה"ג שעד הכתיבה לא היה בשעת החתימה וכן להיפך לא מיקרי חצי דבר משא"כ להרמ"ה ז"ל דע"כ לא ס"ל בהא כשיטת התוספות דא"כ בנדון דידיה נמי לא מיקרי חצי דבר שמסירת הבעל היה במדינת הים ומסירה להאשה בא"י וע"כ דכשיטת הרי"ף ז"ל ס"ל בענין חצי דבר וא"כ תיקשי ליה סוגיא דשמעתין ובשלמא לענין קיום חותמיו לא מיקרי חצי דבר כיון שעל קיום השטר הן מעידין הו"ל דבר שלם משא"כ לענין לשמה דעל גוף הגט מעידין הו"ל חצי דבר וליכא למימר דבכה"ג לא מיקרי חצי דבר כיון דמדאורייתא גיטא מעליא הוא דרוב ספרי דדייני גמירי וכ"ש דלאחר שלמדו הוא ולחומרא בעלמא חיישינן לא מיקרי חצי דבר דא"כ בנדון הרמ"ה ז"ל נמי ע"מ ושליח ליד האשה מדאורייתא דבר שלם הוא דהא מדאורייתא עדים החתומים כמי שנחקרה בב"ד דמי וממילא נתקיים השליחות אע"כ כיון דמדרבנן בעי עדות מיקרי חצי דבר והכא נמי דכוותיה ואולי יש לחלק וצ"ע ודו"ק:

שם זימנין אשכחיה דיתיב וקאמר אפי' יוצא מתחת עידי החתימה כשר. כך הגירסא בכל הספרים מתחת עידי החתימה משמע דביוצא מתחת עד אחד מעידי החתימה פסול וכן כתב הטור להדיא סוף סימן קמ"ב וכבר האריכו כל מפרשיו בזה מ"ט דפסול הא נתקיים זה הגט בחותמיו ואין צריך שום דבר. מיהו לפמ"ש לעיל בשיטת רש"י ז"ל י"ל דלכתחילה לא מהני קיום חותמיו אלא בדיעבד וזה שלא כתב הטור פסול אלא כתב ולא ינתן עד שיהא אחר עמו דהיינו לכתחילה אלא דא"א לומר כן שהרי"ף והרא"ש ז"ל והטור גופא ברמזים בריש מכילתין כתבו כולם דעל ידי קיום חותמיו א"צ כלל לומר בפ"נ ומשמע דאפילו לכתחלה ואם כן דברי הטור צריך עיון:

תוספות בד"ה אחד אומר כו' לרבא אפי' ליכא מעיד על הכתיבה כשר כו' עכ"ל. גם זה לשיטת הפוסקים דקיום חותמיו מהני לכתחילה משא"כ לפמ"ש בשיטת רש"י ז"ל בריש הסוגיא אתי שפיר דלא סגי לכתחילה אלא כשא' מעיד על הכתיבה דהיינו השליח דאל"כ לא נעשה הכתיבה כתיקון חכמים וכמ"ש באריכות ע"ש:

בד"ה ור"ש מכשיר כו' וא"ת וניחוש שמא נכתב בלילה והקדימו כו' עכ"ל פירוש דנהי דבכל שטרות דעלמא לא חיישינן שמא הקדימו הזמן בכוונה דמילתא דפשיטא היא דהעדים אינן חשודים בכך לחתום כשרואין שהזמן מוקדם משא"כ הכא כיון דר"ש מכשיר בכה"ג אף לכתחלה והיינו משום דלא חשיב מוקדם א"כ קשיא להו שפיר דאכתי ניחוש שמא הקדימו בכוונה דסברי העדים שעפ"י הדין יש להם לחתום ועל זה תירצו שפיר דלא חתמי בכה"ג:

גמרא איתמר מפני מה תיקנו זמן בגיטין. לכאורה נראה דסוגיין דוקא למאי דקי"ל כר"א דע"מ כרתי משא"כ לר"מ כיון דס"ל דע"ח כרתי והן עיקר העדות משום דעדים החתומים כמי שנחקרה עדותן בב"ד וא"כ לפ"ז נראה דמדין תורה צריך שיכתוב זמן כדי שיהא עדות שיכול להזימה דאל"כ לא מיקרי עדות מדאורייתא ועוד דמדאורייתא בעינן דרישה וחקירה ואף אם נאמר דכמי שנחקרה דמי מכל מקום עיקר החקירה בענין הזמן הוא וא"כ צריך לכתוב אליבא דר"מ אבל כבר כתבתי בריש מכילתין דהסכמת הפוסקים דבעדות שבשטר לא שייך כלל דין הזמה אע"כ דאפילו הכי כשר לר' מאיר מגזירת הכתוב כיון דדריש וכתב היינו וחתם או משום כיון דעכשיו אינן באין העדים אלא להתיר את האיסור אע"ג דאפשר דלבסוף אתי לידי דיני נפשות לא איכפת לן בזה אף על גב דעדות שאי אתה יכול להזימם ועוד נ"ל דבלא"ה לא שייך דין הזמה בכה"ג ועדיין צ"ע ואם כן סוגיא דשמעתין אליבא דכ"ע כן נ"ל ועיין עוד לקמן בחידושינו פ' השולח דף ל"ו ודו"ק:

רש"י בד"ה מפני מה כו' כיון דלאו שטרא דגוביינא הוא עכ"ל. ואף דאיכא מאן דס"ל דגובה עיקר כתובתה ע"י הגט לחוד מ"מ אין צורך לכתוב הזמן דהגט אינו אלא לראיה שנתגרשה ואז גובה עפ"י תנאי ב"ד מיום הנשואין אף ממשעבדי וק"ל:

תוספות בד"ה מ"מ כו' וא"ת בגט שיחרור למה תיקנו זמן כו' ואפילו למ"ד עידיו בחתומיו כו' כיון שאין בו זמן ואין מוכח מתוכו כו' עכ"ל. נראה כוונתם שכתבו כן בין לר' יוחנן בין לר"ל דלר"י כיון דס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה ה"ה דמכ"ש שמעשה ידי העבד הן לרבו עד שעת הנתינה דאפילו גופו קנוי לרב ומעשה ידיו לרב מדאורייתא משא"כ פירות האשה מדרבנן וע"ז כתבו דאף למ"ד עידיו בחתומיו זכין לו והיינו כמאן דסבר דזכות הוא לעבד שיוצא לחירות דלפ"ז יש איזה סברא לומר דבהא מודה רבי יוחנן דמשעת החתימה זכה העבד במעשה ידיו משא"כ בפירות האשה לא זכתה עד שעת נתינה דהתם לא שייך לומר עידיו בחתומיו זכין דגט האשה ודאי חוב הוא לה לכך כתבו דאפ"ה מעיקר הדין כיון שלא נכתב זמן בהשיחרור אינו מוכח מתוכו ומש"ה לא זכה העבד במעשה ידיו מעיקר הדין עד שעת נתינה ואם כן למה תיקנו זמן להפסיד לרבו מזונות דמשעת חתימה עד שעת נתינה שלא כדין וכן לר"ל נהי דסובר דבאשה אין לבעל פירות משעת החתימה ואילך אע"ג דמעיקר הדין אין לה אי לאו דתקנו זמן שהרי אין מוכח מתוכו וכ"ש דלא שייך עידיו בחתומיו זכין באשה. מיהו י"ל כיון דכל עיקרא דמילתא דפירות האשה לבעלה הוא מדרבנן א"כ הם אמרו והם אמרו דמשעת חתימת הגט הפקיעו תקנתן והיינו כמ"ש התוס' בסמוך דמשעת חתימת הגט שראוי לגרש בו א"כ גמר בדעתו לגרשה ושוב אין לו פירות וממילא הוא לאשה ומש"ה תיקנו זמן כדי שיהא מוכח מתוכו משא"כ מעשה ידי עבד דמדאורייתא הן לרב לאו בגמר דעתו תליא מילתא כיון דגופו קנוי א"כ למה תקנו זמן להפקיע זכות הרב שלא כדין ונראה עוד דסברת התוספות דכיון שאין מוכח מתיכו מסתמא לא היה דעתו להקנות אלא משבא ליד העבד והיינו טעמא נמי בשני שטרות היוצאין ביום אחד זהו מה שנלע"ד בכוונתן ודו"ק:

גמרא רבי יוחנן אמר משום בת אחותו. ופירש"י שמא תזנה ויחפה עליה הבעל ויכתוב גט בלא זמן כו' ובירושלמי מייתי עובדא באחד שעשה כן לחפות על בת אחותו אחר שזינתה לכך תקנו זמן מכל זה נראה בפשיטות דכשאין גט יוצא מתחת ידה קטלינן לה אף ע"ג דאמרה גרושה אני והיינו משום דלא מהימנא דהא דאמר רב המנונא האשה שאמרה גרשתני נאמנת וקי"ל כוותיה היינו בפני הבעל דוקא אבל שלא בפניו לא והכא כיון שזינתה קודם שאמרה בפניו אזלא לה חזקה דרב המנונא ותו לא מהימנא. אבל אכתי יש לדקדק דהא כמה אמוראי סברי דההיא דרב המנונא אפילו שלא בפניו ועוד דאף למ"ד דדוקא בפניו אפ"ה אמרינן בפ"ב דכתובות אמתניתין דהאשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני דקתני סיפא ואם משנשאת באו עדים לא תצא ואיכא דמתני לה ארישא כמ"ש התוס' שם דנהי דשלא בפניו לא אמר רב המנונא היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפי' שלא בפניו וקצת פוסקים כתבו כן וא"כ דוחק לומר דכל הני סוגיות אתיין דלא כר' יוחנן דהא לפ"ז לא שייך חששא דבת אחותו דבלא"ה לא קטלינן לה היכא שיכולה לומר גרושה אני ויש ליישב דבלא"ה הא קי"ל דאין האשה נהרגת אא"כ התרו בה וקיבלה התראה ואמרה אף ע"פ כן דבעינן התירה עצמה למיתה וא"כ כי אמרה בשעת התראה ע"מ כן ולא אמרה גרושה אני תו לא מהימנא דודאי כי קיבלה התראה מעיקרא קושטא קאמרה משא"כ כשהגט יוצא מתחת ידה ע"כ צ"ל דאף כשהתירה עצמה למיתה אפ"ה נאמנת לומר אח"כ גרושה אני כיון שגיטה מוכיח עליה ומצינו למימר דמה שקיבלה התראה ואמרה ע"מ כן אחוכי הוא דקמחייכא בהו דאגיטה קא סמכה כן נ"ל נכון ודו"ק ועיין בסמוך:

תוספות בד"ה משום בת אחותו כו' דלא אמרינן כו' כיון שהיא גרושה לפנינו ועוד אדרבא אוקמה בחזקת צדקת עכ"ל. לכאורה נראה מלשון התוספות דשני תירוצים הם ובכל אחד מהם מוציאים אותה מחזקה קמייתא דאשת איש אבל לדעתי א"א לומר כן דמה שכתבו הרי גרושה לפנינו נראה מכמה סוגיות הש"ס בעירובין גבי ספק עירוב ובכתובות בסוגיא דפתח פתוח ומשארסתני נאנסתי ובסוגיא דמומין פרק המדיר ובקידושין גבי הרי בוגרת לפנינו והרי המקוה חסר לפניך ובסוגיא ריש פרק קמא דנדה בכל הני משמע דלא אמרינן דאוקמיה אחזקה דהשתא למפרע לאפוקי מחזקה קמייתא אלא היכא דאיכא עוד חזקה אחרת כגון במקוה דאיכא חזקה דגברא בחזקת טמא מש"ה מצרפינן סברא זו דהרי חסר לפניך דאיכא תרתי לריעותא וכן בחבית של יין דתרומה דאמרינן הרי החמיץ לפנינו משום דאיכא עוד חזקה העמד טבל על חזקתו ובבוגרת דקיי"ל כרב דאמרינן הרי בוגרת לפנינו מסקינן שם דהיינו דוקא ביומא דמישלם שית חדשים דנערות דאזלא לה לגמרי חזקה קמייתא דנערות כיון שהיום עשוי להשתנות משמע דבלא"ה פשיטא דחזקה קמייתא עדיפא כדמתמה הש"ס להדיא בקידושין אילימא תוך שית בהא לימא רב הרי בוגרת לפנינו ואע"פ דזימנין שממהרת להביא סימני בוגרת תוך שש כפירש"י ז"ל שם אפ"ה מוקמינן לה ודאי אחזקת נערות וכן משמע להדיא ממה שכתבו התוס' בפ"ק דחולין דילפינן מפרה אדומה וכתבו שם ובריש פ"ק דנדה דאין להתיר גבינות שנעשו מחלב בהמה ואח"כ נמצאת טריפה דלא שייך לומר אוקמינן אחזקה קמייתא כיון שאין החזקה מבוררת משמע להדיא דבחזקה מבוררת יש להתיר אף ע"ג דאיכא למימר הרי טריפה לפניך וא"כ ה"נ אף ע"ג דהיא גרושה לפנינו מוקמינן לה אחזקה קמייתא ואמרינן השתא הוא דנתגרשה. ולכאורה היה נ"ל ליישב דשאני הכא כיון שהיא אומרת ברי שנתגרשה מקודם ואין אדם מכחישה בבירור וקי"ל דכל היכא דאיכא ברי ושמא אפילו באיסורא מצרפינן ברי ושמא לחזקה גרועה והו"ל תרתי לאפוקי מחזקה קמייתא וכדמוכח להדיא בסוגיא דמשארסתני נאנסתי ובריש פ' האשה שנתארמלה דברי ושמא וחזקה גרועה מהני אף להוציא ממון מחזקתו דהו"ל תרתי במקום חדא וה"נ איכא ברי ושמא וחזקה דהשתא דהרי גרושה לפנינו וע"פ סברא זו תירצתי בעזרת השם יתברך כמה סוגיות וכן משמע להדיא מפירוש רש"י ז"ל בקידושין גבי הרי בוגרת לפנינו דבסוף הסוגיא דמוקמינן במכחשת ופירש רש"י ז"ל דאפילו אמרה כבר בגרתי מאתמול מהימנא והתוספות תמהו שם על דבריו דהא בכל הסוגיא משמע דדוקא ביומא דמישלם שית אמרינן הרי בוגרת לפנינו ולא קודם זה ולמאי דפרישית א"ש דודאי בתחלת הסוגיא שהיא אינה טוענת ברי פשיטא לן דבתוך שית מוקמינן לה אחזקה קמייתא דעדיפא מחזקה דהשתא משא"כ בסוף הסוגיא דבמכחישתו הו"ל ברי ושמא מוקמינן אחזקה דהשתא דהו"ל תרתי במקום חדא. מיהו התוס' ודאי לא נחתו לסברא זו שהרי כתבו בפ' בתרא דקידושין על לשון רש"י ז"ל דלא דק. אמנם עכ"ז מצאתי מקום ליישב דבריהם כאן ולומר דהתוס' סברי כשיטת הרשב"א והר"ן ז"ל שכתבו גבי גבינות דכל היכא דא"א לומר דמעכשיו ממש בזו הרגע נשתנה החזקה קמייתא בשעה שאנו מוצאין השתנות החזקה איגלאי מילתא למפרע שהיינו מחזיקין החזקה קמייתא בטעות איזה זמן מש"ה איתרע חזקה קמייתא לגמרי ומוקמינן אחזקה דהשתא דומיא דכתמי' דטמא למפרע עד שעת הכיבוס וא"כ י"ל דה"נ ע"כ א"א לומר דעכשיו ממש בזו הרגע נתגרשה כשמראית הגט לפנינו דא"כ הרי העדים מצויין לפנינו ונחזי מאי קאמרי אימתי נתגרשה והיאך יוכל לחפות עב"א אע"כ שאין העדים לפנינו ואם כן ע"כ לאו עכשיו ממש נתגרשה אלא מאתמול ומשלשום וא"כ הרי היינו מחזיקין אותה בטעות באותן הימים בחזקת אשת איש מש"ה מוקמינן לה לגמרי אחזקה דהשתא למפרע אף בשעה שזינתה. ובאמת שהרבה יש לי לדקדק בסתירת זו הסברא ולהוכיח שהתוספות עצמם אין סוברין כן אלא שאין כאן מקומו. וגם לא באנו למדה זו דבלא"ה יותר נראה דהמשך לשון התוס' כאן דדוקא בהצטרפות שני הטעמים דאיכא חזקה דהשתא דהרי גרושה לפנינו ואיכא נמי עוד חזקת צדקת מצטרפין אלו השני חזקות לאפוקי מחזקה קמייתא דאשת איש דהו"ל תרתי לגבי חדא ותדע דהכי הוא דהא ע"כ בהאי חזקת צדקת שכתבו התוס' אין לומר דבהאי חזקה לחוד סגי לאפוקי מחזקת א"א דא"כ בכל א"א שזינתה אף כשאין גיטה בידה היאך קטלינן לה מספיקא אי אמרה גרושה אני אמאי לא מהימנא אי משום דבחזקת אשת איש קיימא האיכא חזקת צדקת וליכא למימר דאין ה"נ דאי אמרה גרושה אני לא קטלינן לה א"כ למה תקנו זמן משום בת אחותו אכתי תטמין גיטה ותאמר גרושה אני אע"כ כמו שכתבתי לעיל דכיון שקבלה התראה תו לא מצי למימר גרושה אני דאיתרע לה חזקת כשרות אבל כשגיטה בידה מהימנא לומר גרושה אני אף שקיבלה התראה והיינו משום דאמרינן הרי גרושה לפנינו בהצטרפות חזקת כשרות וכדכתיבנא ועדיין קשיא לי דהא בפ"ק דכתובות דף ט' בסוגיא דפתח פתוח אמרינן דבאשת כהן נאמן לאוסרה עליו דליכא אלא חד ספיקא והקשו התוס' אכתי אמאי לא אמרינן אוקי בחזקת כשרות וקודם שנתארסה זינתה ותירצו דחזקת הגוף עדיפא לומר שהיתה בתולה בשעת האירוסין אלמא דאף ע"ג דאיכא כמה חזקות להתיר חזקת כשרות וחזקת היתר לבעלה וחזקה דהשתא דהרי היא בעולה לפניך אפ"ה אמרינן דחזקה קמייתא עדיפא לומר שהיתה בתולה וא"כ מאי שנא הכא דפשיטא להו דמהני תרתי במקום חדא ובלא"ה צריך עיון לשונם בכתובות מכל הני הסוגיות שכתבתי דתרתי במקום חדא עדיפי מחזקה קמייתא אפי' בחזקת הגוף כגון בבוגרת ובנדה. ובמה שכתבתי דחזקת כשרות לחוד לא מהני במקום חזקה קמייתא ולהתוס' דכתובות אפילו תרתי במקום חדא לא מהני אין להקשות מהא דקי"ל בשני כתי עדים המכחישות זא"ז דכל א' באה בפני עצמה ומעידה ומוציאין ממון על פיהם וכתבו התוס' דהא דלא אמרינן מוקמינן ממון אחזקתו היינו משום דמוקמינן לעדים בחזקת כשרות אלמא דחזקת כשרות עדיף מחזקת ממון וכ"ש מחזקת הגוף דגריעא מחזקת ממון כנודע בזה נ"ל לענ"ד דשאני הכא דודאי איתרע חזקת כשרות דידה כיון שבודאי זינתה ואף בזנות דפנויה איתרע חזקת כשרות דאיסורא מיהא איכא וטעם נכון לדבר דבלא"ה האי חזקת כשרות מה טיבה דלמא מבטן אמה לעולם לא היתה בחזקת כשרות אע"כ משום דאזלינן בתר רובא ורוב ישראל בחזקת כשרות הן ורובא עדיף מחזקה אבל כשזינתה לפנינו הרי פירשה מן הרוב דרוב בנות ישראל אינן מזנות אפי' כשהן פנויות וא"כ תו לא שייך כלל חזקת כשרות זה נ"ל נכון וברור. והרבה דברים אלה וכאלה יש לי לחדש כללי כללים ופרטי פרטים עד שבכל פרט ופרט תקצר היריעה מהכיל הלא הם כמוסים עמדי חתום באוצרותי לחבר קונטרס הנקרא בשם כלל גדול לבאר כל דיני רוב וחזקות וספיקות וספק ספיקות בין בממון ובין באיסורים ושאר כללים ה' יזכני להוציא מחשבתי להועיל ולבאר כל חמירא עד גמירא בעזה"י וכמו שכתבתי מצאתי לי ראיה מלשון הר"ן ז"ל שהעתיק לשון התוספות. והשמיט תיבת ועוד אלמא דתירוץ א' הוא ע"ש:

רש"י בד"ה משום פירות שמזמן הגט ואילך כו' מה שיש לדקדק בזה יבואר לקמן גבי לשבוע דקמיה:

בד"ה ר"ל אמר משום פירות כו' וא"ת גט מאוחר יפסל מהאי טעמא כו' עכ"ל. ה"ה דהוי מצי לאקשויי נמי אליבא דר' יוחנן דיש לפסול גט מאוחר משום בת אחותו דיכול לחפות עליה וליתן לה גט מאוחר אחר שזינתה ואז תוכל לטעון שכבר נתגרשה קודם הזנות ואין זמן הגט מוכיח כיון דחזינן שהוא מאוחר וממילא הו"ל כגט שאין בו זמן ועדיפא מיניה דבגט שאין בו זמן לא תנשא לכתחלה וממילא לא אתי הסופר למיכתביה כפירש"י ז"ל לקמן משא"כ במאוחר דמכשרינן ליה לכתחילה מה הועילו בתקנתן דאכתי יכול לחפות ע"י גט מאוחר ונהי דלא קשיא לסברת התוספות עכשיו מה הועילו חכמים בתקנתן כלל לענין בת אחותו אף אם נכתב הזמן עדיין יכול לחפות ולומר שכבר גירשה קודם הזמן וגט מאוחר הוא זה הא ליתא כיון דגט מאוחר לא שכיח הבעל אינו נאמן בכך דקי"ל בכל התורה אזלינן בתר רובא ולא תלינן במידי דלא שכיח ותו לא מהימן הבעל דבעל שאמר גרשתי אינו נאמן אלא להבא ולא למפרע משא"כ הקושיא שכתבנו עדיין במקומה עומדת דגט מאוחר שאנו רואין גם היום שהוא מאוחר ודאי יכול לחפות ולומר שכבר גירשה קודם הזנות ודו"ק. מיהו לתירוץ התוספות דהגט אינו חל אלא מזמן הכתוב בו א"כ אינו יכול לחפות אבל לשיטת הראב"ד ז"ל שהביא הרא"ש ז"ל דהגט חל מיד אלא שהבעל יש לו פירות עד הזמן הכתוב בו ומש"ה מכשיר במאוחר וא"כ תיקשי אכתי יש לחוש לבת אחותו. ובאמת שהבית יוסף בא"ע סי' קכ"ז הרגיש בזה אליבא דהראב"ד ותירץ דאפ"ה כשר כיון דמזמן הגט ואילך לא מצי לחפות ומהני כדאמרינן בסמוך מהני לשבוע דקמיה ולשבוע דבתריה ע"ש אלא דלענ"ד דבריו אין מובנים לי בזה דאדרבא מזמן הכתוב בגט ואילך אינו צריך לחפות עליה דבאמת פנויה גמורה היא ועיקר החששא דבת אחותו היכא שחייבת מיתה שזינתה באמת קודם זמן הגירושין וא"כ אף אם זינתה זמן מרובה קודם זמן הכתוב בגט מאוחר אפ"ה יכול לחפות עליה שיתן לה גט מאוחר והיא תטעון שכבר נתגרשה בו מזמן רב שהרי אין הזמן מוכיח ומספיקא לא קטלינן לה. ויותר נראה בכוונת התוספות והראב"ד ז"ל דאינהו סברי דלא שייך חששא דבת אחותו בגט מאוחר משום דלרמאי לא חיישינן דדוקא אי לא תיקנו זמן כלל היה יכול לחפות בנקל ליתן לידה גט גמור כדרך כל הארץ משא"כ אם יתן לה גט מאוחר יהא ניכר הרמאות ויתפרסם הדבר עד שיבורר זמן המסירה כנ"ל. אמנם הרמב"ם ז"ל סובר דגט מאוחר פסול והיינו שסובר דהגט חל מיד וא"כ איכא חששא דפירות ולא נחית לסברא זו שכתבתי בשיטת הראב"ד ז"ל והא דלא קשיא ליה מגט מקושר דגט פשוט דשאני התם דאיכא תקנה שהב"ד יכתבו לה זמן המסירה כמו שכתב מהרש"א ז"ל. אבל באמת יש לי לדקדק על דברי מהרש"א ז"ל דאכתי יש לפסול במקושר שמפסדת האשה הפירות משעת חתימה עד שעת הנתינה שזה עיקר החששא אליבא דריש לקיש. ומה שכתב מהרש"א ז"ל דאיירי שהחתימה והנתינה ביום א' לא נהירא לי דא"כ בגט פשוט שלא נכתב בו זמן אמאי לא מכשרינן כשהחתימה והנתינה היו ביום אחד דאיכא תקנתא שהב"ד כותבין זמן המסירה אע"כ דלא פלוג רבנן ופסלי בכל ענין כיון דזימנין שאין החתימה והנתינה ביום א' וה"נ דכוותיה. ויישוב שיטת הרמב"ם ז"ל עיין בהר"ן ז"ל ודו"ק:

בא"ד ואור"י דבמאוחר אין הבעל מפסיד כו' אבל נכתב ביום לר' שמעון כו'. המשך דברי התוס' הם בענין זה דבמאוחר אין הבעל מפסיד ע"פ דין האמיתי עד שעת הזמן הכתוב בו ומש"ה כשר במאוחר שהרי אין האשה נפסדת בזה ע"פ הדין אלא דלפ"ז ע"כ דאפילו לר' שמעון דאית ליה לקמן בשמעתין דמשעה שנתן עיניו לגרשה אין לבעל פירות היינו נמי משעה שראוי לגרש בו דאל"כ אמאי מכשיר במאוחר ומדלא שמעי' ליה דפליג במאוחר מסתמא מודה בזה וא"כ קשיא להו אמאי מכשיר ר"ש במוקדם דהא אתיא למיטרף מלקוחות שלא כדין שהיא אינה זוכה ע"פ הדין משעת הכתיבה שהרי אינו ראוי לגרש ע"ז כתבו התוספות דראוי לגרש משעת הכתיבה ורבנן דפסלי היינו משום דסברי דתרתי בעינן שיהא ראוי לגרש ושיצא הקול דהיינו משעת החתימה או משעת המסירה בעדים היכא שאין כאן עידי חתימה כלל כגון בגט שאין עליו עדים כלל ומש"ה מכשרינן גט שאין עליו עדים למאי דקיי"ל כר"א דע"מ לחוד סגי דהא לא שייך חששא דפירות שהרי אינה יכולה לטרוף אלא משתביא ע"מ לפנינו או משתראה הכתב מב"ד או מהעדים מתי נמסר לה וכן הוא מהדין שמאותה השעה זכתה בפירות דמשעת המסירה יצא הקול וק"ל:

גמ' מפני מה תיקנו זמן כו' והקשו המפ' הא קי"ל דמדאורייתא בעינן בכל העדיות דרישה וחקירה והא דאין בודקין עידי נשים כו' הוא מדרבנן וא"כ בעינן זמן מדאורייתא דהוא החקירות באיזה יום כו' ע"ש בס' פ"י ובתומים ע"ש ולא ראו דברי הנמוקי יוסף שהקשה זה בסנהדרין פ' אד"מ ז"ל שם וכן גט דמכשרינן דיעבד אפילו אין בו זמן מהאי תקנתא הוא דלא בעינן דרישה וחקירה כיון דשכיחי כו' ויש כח ביד חכמים לעשות דכל מקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן כו' לקידושין בגט זה כו' ע"ש. והנה באמת דבריו תמוהים דבכל גט שאין בו זמן דכשר יהי' כל בעילותיו זנות כו' וגם מאי אמר הכא שמא יחפה הא כדין יחפה אם יתן לה גט שאין בו זמן וגם מה לו לחפות הא אף אם זינתה קודם גירושין ג"כ אינה חייבת כיון דהפקיעו למפרע הקדושין וכבר דחו גם הם תירוץ זה כמ"ש אך דברי הנ"י תמוהים כנ"ל:

ונראה ליישב דהנה הב"ש כתב דהעדות של העידי חתימה הוא שמעידים שנכתב בציוי הבעל ע"ש. והנה קי"ל דעד א' נאמן באיסורין ואפילו קרוב או פסול רק בדבר שבערוה הדין הוא דאין דבר שבערוה פחות משנים. והמפ' כתבו הטעם דאף דלענין הנאמנות שוה דבר שערוה לשאר איסורין דכמו דאומר עד א' אמת בשאר איסורין משום חזקה אין אדם כו' כך אומר אמת גם בדבר שבערוה רק דאין א' נאמן משום דאף אי אומר אמת שקדשה או גירשה בפניו ולא מהני דאין דבר כו' דגוף הדבר לא נגמר עד שיהי' בפני ב' עדים דדרשא דדבר דבר קאי על גוף הגט או הקדושין שאינו נגמר בלא עדים ולא על הנאמנות שאחר כן ולכך לא מהני ע"ש וברשב"א ז"ל ובת"ה ומהרי"ט חלק ב'. ואף שהרבה חולקים מ"מ י"ל דנ"י סובר כן. והנה לכאורה בעד א' אומר שקידשה או גירשה בפני ב' עדים לענין זה ראוי להיות נאמן דעל זה שפיר עד א' נאמן באיסורין כיון דאם אומר אמת שקדשה בעדים כבר נגמר הדבר ולא שייך הטעם דאין דבר שבערוה כו' רק דאעפ"כ אינו נאמן מטעם איתחזק איסורא כו' דזה הוא שפיר ע"י הנאמנות שאינו נאמן להוציא מחזקה וממילא אינו נאמן גם ע"ז שקדשה בעדים להוציאה מחזקתה אבל הטעם דדבר שבערוה לא שייך כנ"ל ויש פוסקים באמת דכה"ג נאמן אם אין מכחישו ע"ש בש"ע. והנה כשיש עדים בשעת הקדושין או הגירושין נגמר הדבר והיא מקודשת או כו' ואף דלא העידו העדים עדיין בפני ב"ד ולא הי' דרישה וחקירה ואעפ"כ הוי קדושין כו' כיון שנעשה בפני עדים שראוים להעיד בפני ב"ד ולדרוש ולחקור אותם כבר היא מקודשת מדאורייתא וא"כ ממילא לא קשה לכאורה קושית הנ"י הנ"ל בגט שאין בו זמן דליכא דרישה וחקירה דכיון שעדותם שנכתב בציוי הבעל והנה על גוף ההכשר של העידי חתימה ודאי לא קשה למ"ד עידי חתימה כרתי כיון דוכתב היינו וחתם אליבי' אלא דקשה כשבא הגט שאין בו זמן עכשיו לפנינו איך סומכין עליו הא בעי דו"ח וא"כ למ"ש א"ש כיון שהעידי חתימה מעידים שנכתב בצווי הבעל ומעידים שזה נעשה בפניהם והיינו שנעשה בפני כשרים שראוים להעיד ולדרוש ולחקור אותם שכיון שראו הי' ראוי לחקור אותם כנ"ל וא"כ על זה נאמנין שפיר אף בלא דו"ח דבלא דו"ח הוא הפסול דהוי עדות שאאי"ל והם כפסולים ובכל מאי דעד א' נאמן באיסורין גם פסולין נאמני' וא"כ ממילא מה שמעידין עכשיו שנעשה בפני עדים בפניהם כנ"ל ע"ז שפיר נאמנים בלא דו"ח מטעם עד א' נאמן באיסורין כיון דלא שייך דבר שבערוה כיון שאומרים שנעשה בעדים היינו בפניהם שהיו ראוים לחקור שיהיה יכול להזימו כנ"ל וממילא אף שעל עדותם זה אינו יכול להזימו נאמנין מטעם ע"א כו' כיון דאי אמת נעשה בעדי' כנ"ל אך אעפ"כ אינם נאמני' מטעם איתחזק איסורא ולענין זה בעינן שפיר גם עכשיו שיהי' יכול להזימו דאל"ה אינם נאמנים להוציא מחזקה כנ"ל וקשה כנ"ל:

ולפ"ז מיושב שפיר תירוץ הנ"י דנאמנים מדרבנן ואפקעינהו רבנן לקדושין כנ"ל וא"כ כיון דאפקעינהו ממילא ליכא חזקת א"א ואף אם אומרים שקר אינה א"א דהפקיעו כו' א"כ ממילא נאמנים מדאו' מטעם עד א' נאמן כו' כיון דדבר שבערוה לא הוי כנ"ל וגם איתחזק לא הוי כיון דאף אי אינם נאמנים אפקעינהו כו' ולכך ממילא נאמנים מדאורייתא כנ"ל ואף אי בא אח"כ לידי חיוב מיתה בקדשה אחר וכה"ג מ"מ כיון שכבר נאמני' והוחזק וכמ"ש הרמב"ם ז"ל גבי חלב ע"ש וממילא אין אומרים כלל אפקעינהו דשפיר נאמנים עכשיו מדאורייתא כנ"ל וממילא אינו יכול לחפות כלל כנ"ל ואף שיהי' ספק שמא אומרים שקר והפקיעו למפרע ואינה חייבת אך ז"א דעל זה איכא חזקה בהיפך שלא הפקיעו ממה שהיתה כמ"ש תוס' לקמן פ' השולח ואמרינן שאומרים אמת ולא הפקיעו כיון דאי נימא שאינם נאמנים הפקיעו כנ"ל ומיושב שפיר דברי הנ"י כנ"ל. ולשטת הפ' דדבר שבערוה בלא איתחזק נאמן א' בל"ז א"ש כנ"ל וגם להפ' דמינוי שליחות אין צריך עדים דלא קאי עליו דבר כו' וע"ש והעידי חתימה מעידין שנכתב בשליחות ולא הוי דבר שבערוה כנ"ל ורק איתחזק וא"ש כנ"ל בפשיטות דלעניןהזיוף הוא מטעם חזקה דלא חציף כו' ואף שפ' הרמב"ם דבגט הוא דאורייתא בלא נתקיים מטעם חזקת א"א כמ"ש הרה"מ שם מ"מ כיון שהוא מטעם חזקה ממילא א"ש כנ"ל:

ולפ"ז יש לישב דברי הרא"ש ז"ל שפסק בגט מוקדם דבטל לגמרי מדאורייתא ותמהו עליו הב"י ושאר פ' דהא רק משום גזירה מדרבנן ע"ש. ולמ"ש א"ש דהטעם דתקנו חכמים ואפקעינהו כו' בגט שאין בו זמן אף דהוא גט פסול ולא שייך התקנה דשכיחי כיון שהוא פסול ותירצו משום דכשר בדיעבד דלא תצא שייך שפיר התקנה אבל במוקדם דמ"מ תצא בדיעבד ע"ש דלא כהרמב"ם ז"ל מחמת שהוא בשקר ע"ש. וא"כ כיון שפסול לגמרי ממילא לא שייך התקנה דאפקעינהו כו' וממילא פסול מדאורייתא דליכא דרישה וחקירה כיון שהוא מוקדם ולא שייך מ"ש דעד א' נאמן כנ"ל דז"א כיון שלא הפקיעו במוקדם א"כ ממילא הוי איתחזק איסורא ובעינן שפיר יכול להזימו מדאורייתא ולכך בטל שפיר מדאורייתא כנ"ל דליכא דרישה וחקירה וא"ש:

בל"ז יש לישב הרא"ש הנ"ל למ"ש תוס' ב"מ פ' א"נ שהקשו למה ליה במוקדם משום גזירה הא בל"ז פסול דהעדים פסולין שחתמו שקר ותירצו באנוסים ובשאר גווני והובא שם בש"ע להלכה בפסולי' בכה"ג ע"ש וא"כ לכאורה קשה אמאי כשר במוקדם נהי דלא שייך החששות דפירות וב"א מ"מ הא פסול דהעדים הם פסולים כנ"ל. אך ז"א דכיון דליכא ריעותא בעדותם לא הוי כלל עדות שקר ואינם נפסלים כלל. וא"כ ממילא מיושב לדידן כיון שפסול מדרבנן ושייך החשש דפירות כו' א"כ ממילא העדים פסולין ושפיר בטל מדאורייתא ואף דמזויף מתוכו הוא מדרבנן מ"מ עכשיו אינם יכולין לסמוך עליהם מדאורייתא שהוא אמת ונמסר בעדים וצריך להיות בפנינו העידי מסירה ואל"ה מוקמינן לה אחזקת אשת איש כנ"ל וא"ש דכיון שיכולה לטרוף שלא כדין שפיר פסולין מדאו' וא"ש:

עוד נראה פשוט כיון דשם בתשובת הרא"ש הנ"ל לא נודע פיסולו והבעל ציוה לכתוב סתם ע"ש. וא"כ להפוסקים דבעינן שליחות מדאורייתא וכשנכתב בלא שליחות בטל מדאורייתא וא"כ כשמצוה לשליח ליתן גט סתם והוא נתן גט הפסול מדרבנן ודאי דהוי שינוי בשליחו' ובטל מדאורייתא דלא הוי שליחות כלל כמ"ש המ"ל לענין קדושין וזה גרע יותר כיון שהוא פסול ע"ש וא"כ כיון שציוה לכתוב גט סתם והסופר הקדים ע"ש וכתב גט הפסול מדרבנן וממילא בטל מדאורייתא שנכתב בלא שליחות ואף להפוסקים דלא בעינן שליחות רק דצריך ציוי הבעל דאל"ה לא הוי לשמה דאינה עומדת להתגרש כו' ע"ש ג"כ א"ש למ"ש תוס' זבחים שם דצריך להיות עומדת להתגרש בגט זה דוקא ואל"ה לא הוי לשמה ע"ש וא"כ כיון דהוי שינוי ולא צוה כלל לכתוב גט כזה וממילא אינה עומדת להתגרש בגט זה הפסול מדרבנן ובטל מדאורייתא משום שלא לשמה כמו אלו לא נכתב בציוי הבעל כלל ולכך בטל שם מדאורייתא ע"ש:

עוד י"ל בפשיטות דשם בתשובה הנ"ל לא כתב דבטל מדאורייתא רק שהמעשה הי' שגירש בגט מוקדם ואח"כ קדשה אחר ולא נודע פיסולו עד אחר הקידושין ופסק דלא הוי קדושין כלל ע"ש. וא"כ י"ל למאי דקי"ל בחייבי לאוין דאף דקדושין תופסין כו' מ"מ אם לא ידע שהיא חייבי לאוין ואח"כ נודע לו לא הוי קדושין כלל שהוא מקח טעות כיון שאסור לדור עמה וצריך לגרשה ע"ש. וא"כ למאי שפסקו דמוקדם אף דפסול מדרבנן מ"מ הדין דתצא בדיעבד אם ניסת ואינו מג' גיטין פסולין דלא כהרמב"ם ע"ש. וא"כ בתשובה ההיא כיון שלא נודע פיסולו עד אחר קדושי הב' ממילא הוי מקח טעות כיון שהדין הוא דתצא וצריך לגרשה ולכך לא הוי מקודשת כלל אך הלשון לא משמע שם כן שכתב לא תפסי קדושי ב' ע"ש. ולמ"ש בדברי הנ"י הנ"ל יש לישב ג"כ דברי הרמב"ם ז"ל שפ' דעדות שבשטר מדרבנן דמדאורייתא הוי מפי כתבם והוא תמוה ג"כ מגיטין איך סומכין וע"כ גם כן מטעם אפקעינהו כמ"ש הב"ש באה"ע ע"ש ותמוה ג"כ בכל הגיטין נימא שהפקיעו כו'. ולמ"ש מיושב ג"כ דכיון דאפקעינהו ממילא נאמנים מטעם עד אחד נאמן כו' דלענין זה כשר גם מפי כתבם אף דהוי עדות פסול כמו כל הפסולין וא"ש:

עוד י"ל דברי הנ"י הנ"ל דהנה המפ' תירצו דלכך לא בעי דרישה וחקירה משום דעדות זה שנכתב בציוי הבעל לא הוי גמר הדבר עדיין ולא בעינן עדות גמור רק כמו אשתמודענא כו' ע"ש. והנה הרמב"ם ז"ל פוסק דאף לר"א דעידי מסירה כרתי אעפ"כ סגי בעידי חתימה לבד וכתב הר"ן ז"ל פרק המגרש הטעם משום דהעידי חתימה הם הכורתים בשעת המסירה שהם מעידים על המסירה כיון שמעידים שהבעל ציוה לכתוב ולחתום ובודאי בא מידו לידה א"כ הם עדים ממש על המסירה ע"ש ואין הטעם מחמת אנן סהדי על המסירה כיון שאינו דבר הידוע רק מחמת עדותם והוי כאלו הם מעידים ממש כמו בעדי יחוד דאמרינן הן הן עידי יחוד הן כו' עדי ביאה ממש ולא מחמת אנן סהדי ע"ש וא"כ מקשה הנ"י שפיר דלענין זה העדות שמעידים על המסירה זה הוא שפיר גמר הדבר שבערוה ובענין דריש' וחקירה וכיון שאין בו זמן אינו ידוע באיזה יום נמסר ושפיר בטל עדותם על המסירה דבכל העדות כיון שמסתמא ביום שנכתב נמסר יודעין שפיר החקירות משא"כ באין בו זמן בטל שפיר כנ"ל ומקשה שפיר. אך לא קשה דבאמת באין בו זמן בעי עידי מסירה אחרים כמו לשיטת תוס' בכל הגיטין. אמנם הב"ש הקשה לדידן דחיישינן לר"א ולר"מ ובעינן עידי חתימה ועידי מסירה והקשה הא הוי חצי דבר ותירץ כיון דמדינא קי"ל כר"א וסגי בעידי מסירה לחוד רק לכתחלה מחמרינן לדר"מ ולהצריך עידי חתימה ולכך לא הוי חצי דבר ע"ש אה"ע קל"ג ס"ק ד'. והנה לכאורה לשיטת תוס' שאומר ר"ת דאף לר"מ דעידי חתימה כרתי בעינן עידי מסירה דאין דבר כו' וא"כ קשה כנ"ל כיון דבעינן מדינא לר"מ עידי חתימה וגם עידי מסירה א"כ הוי חצי דבר כנ"ל ודוחק בכל מקום רק בכת א' (וגם לרמב"ם לא משכחת לה כלל) אך באמת התוס' לשיטתם לא הוי כלל חצי דבר בכה"ג כיון שלא היו יכולים לראות יותר באותו פעם אף שאין כת א' פועל בלא השני' כמ"ש תוס' ב"ק פ' מרובה ע"ש. ולשיטת הרי"ף ורמב"ם שם דהוי חצי דבר סוברים באמת הכא סגי בעידי חתימה לחוד. וא"כ לפ"ז מקשה הנ"י שפיר דלרי"ף ורמב"ם ז"ל קשה שפיר בגט שאין בו זמן הא ליכא דו"ח וא"כ לא מהני עדותם על המסירה שהוא גמר הדבר ואי"ל כנ"ל דבאמת בעינן עידי מסירה דז"א לרי"ף ורמב"ם דאי נימא דבעינן מדינא עידי מסירה א"כ לא מהני כלל לר"מ אף כשיש עידי מסירה דהוי חצי דבר כיון שאין כת א' פועל בלא השני' כנ"ל בגט שאין בו זמן דלא מהני עידי חתימה כנ"ל. וע"ז תירץ הנ"י שפיר דמהני מדרבנן מטעם אפקעינהו דהנה הרי"ף ז"ל כתב שם דהיכא דכת א' פועל דבר מה בלא השני' ממילא לא הוי כלל חצי דבר ע"ש גבי שני חזקה ע"ש. וא"כ מתרץ שפיר כיון דאפקעינהו וממילא פועלים העידי חתימה בלא עידי מסירה שיהי' גט מדרבנןמטעם אפקעינהו אף בלא זמן מהני העדות על המסירה א"כ ממילא עכשיו שיש עידי מסירה מהני שפיר מדאורי' דלא הוי חצי דבר כיון שפועל העידי חתימה כנ"ל דאפקעינהו ולכך מהני שפיר עם העידי מסירה מדאוריי' כנ"ל ע"ש וא"ש. ומזה י"ל באמת הוכיח הרמב"ם ז"ל מאוחר פסול דאל"ה א"כ בכל גיטין לא מהני עידי חתימ' לחוד דהוי גם כן אי אתה יכול להזימם שיכולין לומר איחרינהו וכתבינהו וא"כ למאי שהוכיח הרי"ף ז"ל דקי"ל דעידי חתימה לחוד מהני משום דהם מעידים על המסיר' ע"ש א"כ קשה כנ"ל כיון שמעידין על הגמר בעינן יכול להזימו והם יכולין לומר איחרינהו כנ"ל וע"כ לומר בכל מקום מטעם אפקעינהו כו' וזה אי אפשר כנ"ל או דבעינן ג"כ עידי מסירה כנ"ל ומזה הוכיח דמאוחר פסול בגט וממילא אינם יכולים לומר איחרינהו כמ"ש הסמ"ע בח"מ בלא כתב דאקני ע"ש דאינם יכולין לומר איחרינהו כנ"ל כיון שפסול לכתחלה ולכך הוי שפיר יכול להזימו ומהני עידי חתימה לחוד בלא עידי מסירה כנ"ל וא"ש:

שם תוס' ד"ה משום פירות וא"ת גט מאוחר נפסל מה"ט שתפסיד כו' והתם מוכח גט מקושר כו' ע"ש. ותמהו המפ' אמאי לא הקשו לר"י הא שייך במאוחר ג"כ שמא יחפה שתראה הגט קודם. הזמן הכתוב בו ולא יהא הזמן ראיה ותאמר קודם לכן נתגרשתי כמו בגט שאין בו זמן. ולפי האמת שתרצו התוס' דאינה מגורשת במאוחר רק מזמן הכתוב ואילך א"ש גם קושיא זו. אך על הראב"ד ז"ל שכתב גבי מאוחר דכשר לגרש בו ומגורשת מיד אף קודם הזמן משעת המסירה ע"ש ותמה עליו הב"י ס' קכ"ז ניחוש לשמא יחפה כנ"ל ותירוץ הרב"י אינו מובן שם כלל ע"ש. והרמב"ם ז"ל פוסק דמאוחר פסול באמת כמו מוקדם ע"ש ותמהו עליו ג"כ ממתניתין הנ"ל דגט פשוט דמפורש בהדיא דאם יעשנו מוקדם יהיה פסול ואם יעשנו מאוחר יהיה כשר ע"ש ומה שתירצו דקאי על שאר שטרות הוא דוחק גדול ע"ש דעיקר דיני מקושר הם בגט ע"ש:

ונראה לישב דהנה עוד הקשה הרשב"א ז"ל על הראב"ד ז"ל שפ' דמגורשת משעת הנתינה ואעפ"כ הפירות הם של הבעל עד הזמן וכן הכתובה אינה יכולה לתבוע עד הזמן אף שמגורשת מיד מ"מ זה היה התנאי שאיחר הזמן שהתנה שהפירות יהיו שלו עד הזמן אף אחר הגירושין כמו שפ' התוס' דהתנאי היה על גוף הגירושין ולראב"ד ז"ל על הפירות ע"ש והקשה הרשב"א ז"ל א"כ בכותב בגט מהיום ולאחר ל' יום אמאי הוי ספק אם תנאה כו' נימא ג"כ שכונתו את מהיום ופירי לאחר ל' שתהיה מגורשת לאלתר והפירות יהיה שלו עד אחר ל' כנ"ל כמו בקרקע דאמרינן כן ע"ש. ונראה דהנה לכאורה יש להקשות למאי דאמרינן לעיל דף ט' גבי כותב כל נכסי נתונים לפלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבו דלא מהני ואמר התם הטעם משום דלאו כרות גיטא הוא ופי' הרי"ף ז"ל משום שיש להרב זכות בגופו של גט שכתוב בו גם זכות הרב היינו חוץ מאחד מרבוא שזה של הרב ולא הוי כריתות בכה"ג שצריך להיות כולו של העבד וכשכתוב בו זכות הרב אין כולו שלו ע"ש:

והנה לכאורה במגרש וכתוב בגט שמגרשה לאחר ל' או על תנאי אחר קשה ג"כ הא לא הוי כרות גיטא שכתוב בו ג"כ זכות הבעל שעד ל' לא תהא מגורשת ויהיה הכל שלו כו'. אך זה טעות דבמה שהיא מגורשת אין לו בו שום זכות והוי שפיר כרות גיטא דעד ל' אינה מגורשת עדיין וכיון שכתוב בו שמגרשה מל' ואילך ונכתוב בו רק זכותה וכן בתנאי אם תקיים התנאי שתהא מגורשת אין לו שום זכות רק כשאינה מקיימת אינה מגורשת כלל. ודוקא התם בכל נכסי כו' דאף שמשוחרר יש לו בו זכות כנ"ל לא הוי כרות גיטא כנ"ל. אמנם הכא קשה להראב"ד ז"ל דכתוב בגט הזמן מאוחר וכשנתנו לה מגורשת מיד משעת נתינה רק מה שכתוב איחור הזמן היינו תנאי שכתוב בו שהתנה שהפירות יהיו שלו אחר הגירושין אף שתהיה מגורשת א"כ שפיר קשה כנ"ל דלא הוי כרות גיטא כלל דהכא כתוב בו זכותו בגוף הגט דאחר הגירושין יהיה הפירות שלו עד הזמן אף שהיא מגורשת והוי ממש כמו בכל נכסי חוץ מאחד כו' דהכא יש לו ג"כ זכות בגט כנ"ל אף שמגורשת וממילא אינה מגורשת כלל. אך י"ל גם בזה דאעפ"כ אינו כתוב בגט רק זכותה דבשלמא התם בכל נכסי דכותב בגיטו שמשוחרר ונותן לו כל נכסי ואעפ"כ יהיה אחד מרבוא שלו וכתוב בו שפיר זכותו של הרב כנ"ל משא"כ הכא דבגט אינו כתיב כלל שמגרשה מיד רק שמגרשה מזמן ההוא אלא שממילא כשנותן לה מגורשת בנתינה זו והתנאי נשאר רק על הפירות ע"ש בראב"ד שלכך התנה כו' אבל בגט אינו כתוב רק זכותה שמזמן ההוא ואילך תהיה מגורשת ואינו כתוב בגט שאחר הגירושין יהיה הפירות שלו ולא הוי רק זכותה כנ"ל וא"ש:

ולפ"ז מיושב ממילא קושית הרשב"א ז"ל דנימא בכתוב בגט מהיום ולאחר ל' יום נימא ג"כ שתהיה מגורשת מהיום והפירות יהיו שלו עד אחר ל' כנ"ל. ולמ"ש א"ש דאם כתוב בגט מהיום ונימא דהפירות יהיו שלו אחר הגירושין כנ"ל א"כ שפיר לא הוי גט כלל דלא הוי כרות גיטא דשפיר כתוב בו זכות הבעל כיון שכתוב בו בפירוש שתהיה מגורשת מהיום ואעפ"כ יהיה הפירות שלו עד אחר ל' והוי ממש כמו בכל נכסי כו' ולכך מספקא לן אי תנאה או חזרה כו' כנ"ל משא"כ במאוחר כנ"ל וא"ש. וע"ש ברשב"א דמאומר בע"פ לא קשה רק בכותב מעכשיו ולאחר ל' ע"ש:

אמנם סברא הנ"ל אינו מוכרח די"ל שפיר גם במאוחר בכה"ג דלא הוי כרות גיטא כנ"ל כיון שכתוב בגט שהתנה שעד הזמן ההוא אף אם יתן לה הגט ותהיה מגורשת אעפ"כ יהיה הפירות שלו עד הזמן וממילא כתוב בו זכותו כנ"ל ולא הוי כריתות ואינה מגורשת כלל. אך למ"ש הרשב"א ז"ל דאיירי כשהיא ידעה מהאיחור דמחלה לו הפירות עד הזמן בשעת נתינה כיון שמקבלת הגט ומתרצה בו בהאיחור ההוא שיהיה הפירות לבעל ע"ש א"כ שפיר הוי כרות גיטא כיון שנתנה לו הפירות ולא מיקרי כתוב בו זכותו אחר הגירושין כיון שכבר יש לו זכות זה דכבר נתנה לו ויש לו זכות זה בלא הגט (ואף שיש לפקפק ע"ז מ"מ נראה כמ"ש):

ולפ"ז מיושב ג"כ קושית הרשב"א ור"ן ורא"ש ז"ל הא שייך במאוחר חששא דפירות ג"כ אף אי יש לו עד שעת נתינה מ"מ תפסיד שלא כדין ע"ש ולמ"ש מיושב דהנה הרשב"א ז"ל כתב הטעם בגט שאין בו זמן אמאי חששו משום הפסד פירות דידה הא בכל מקום לא חששו להפסד הבעל דבר דאיהו דאפסיד אנפשיה רק לחשש לקוחות ותירץ דהכא כיון שיכול לגרשה בע"כ הוי כלקוחות דאם נכשיר גט כזה יתן לה בע"כ ויפסידה הפירות כנ"ל ע"ש וא"כ א"ש דבמאוחר כיון דבאמת לא הוי כרות גיטא כנ"ל ופסול מדינא רק משום שמתרצה כשר כנ"ל א"כ אינו פסול ממילא משום הפסד פירות דידה דמשום בע"ד לא תיקנו כדברי רשב"א הנ"ל דאי"ל שיתן לה בע"כ כנ"ל דז"א דאף אם הוא כשר לא יוכל ליתן לה בע"כ דלא הוי כרות גיטא כנ"ל ואם לא תרצה לא יוכל לכופה כנ"ל ולכך כשר כנ"ל וא"ש:

אמנם למאי שפ' הרמב"ם ז"ל פ"ח ה' גירושין ה' ד' בכתב תנאי בגט קודם התורף דפסול דלא הוי כריתות ברור דאין ברירה ע"ש. ואף להחולקים מכל מקום היינו טעמא משום דאין כל התנאים תלוים בברירה שהוא על תנאי זה ע"ש אבל בתנאי התלוי בברירה כמו ע"מ שירצה אבא דאמר בש"ס גבי הריני בועלך ע"מ שירצה כו' דתלוי בברירה ע"ש א"כ בכתב תנאי בזה קודם התורף ודאי פסול אף לשטת התוס' כיון דאין ברירה ולא הוברר הדבר שנכתב לשם כריתות ואף אי יש ברירה מ"מ הא כתבו תו' לקמן גבי לאיזה שתצא בפתח כו' דאף אי יש ברירה לענין הכתיבה לשם כריתות כ"ע מודים דאין ברירה ע"ש א"כ בכתב תנאי זה קודם התורף ע"מ שתרצה או שירצה אבא פסול כיון דכתיבת הכריתות תלוי בזה ולא אמרינן ברירה ופסול ואף להחולקים הוא משום כיון שמתנה בפירוש על תנאי זה א"כ כשנתקיים נכתב לשם כריתות כיון דכשלא נתקיים לא כתב כלל לכריתות שלא עשה רק באופן זה בפירוש כמו כל תנאי ע"ש:

והנה לכאורה גם הכא במאוחר לשטת הראב"ד ז"ל דכשאינה רוצה פסול משום פירות רק כשרוצה בשעת נתינה אז כשר א"כ לכאורה קשה דאף שנתרצה אח"כ יהיה פסול דכיון שאין הדבר תלוי בו תלוי בברירה כמו שפירש"י ז"ל גבי הריני בועלך ע"ש וא"כ כיון שבשעת כתיבת התורף לא היה ברור אף שהוא צוה ורוצה לגרש מ"מ כיון שאם היא לא תרצה יהיה פסול וא"כ בשעה שאיחרוהו לא היה ברור שתהיה עומדת להתגרש בגט זה ע"ש זבחים בתוס' דף פ' כו' שאלו לא תרצה וא"כ הוי כתנאי קודם התורף דבשעת כתיבת התורף כבר לא היה ברור הכריתות וממילא אף אם רוצית אח"כ ל"מ דאין ברירה לענין הכריתות כנ"ל והכא כיון שלא התנה תלוי בדעתה גרע וודאי פסול כיון דאין ברירה כנ"ל ואמאי מהני אם נתרצית אח"כ:

אך באמת זה טעות דאין זה ענין להכריתות דאף אם לא תרצה אח"כ הוא פסול מדרבנן משום חשש דפירות אבל הגט הוי גט כריתות אף אם אינה רוצה והוי כמו שמתנה בנתינה דאין ענין להכריתות דדוקא כשמתנה בהכתיבה הוי כתיבת הכריתות על תנאי זה דאי לא יתקיים לא נכתב לשם כריתות דע"ת זה כתוב משא"ש תנאי בנתינה וכן הכא דאף אם אינו רוצה שפיר היה הכתיבה לכריתות. וגם דבדיעבד כשר רק מדרבנן כנ"ל. אמנם למ"ש דבאמת לא הוי כרות גיטא כנ"ל כיון שמתנה שאף אחר הגירושין יהיה הפירות שלו כנ"ל אלא משום שהיא רוצה ומוחלת לו בלא זה ולכך הוי כריתות כנ"ל וא"כ עדיין קשה שפיר כנ"ל דלא מהני אף שנתרצת אח"כ דכיון שאם אינה רוצית לא הוי כרות גיטא כלל ואינו כריתות וא"כ תלוי שפיר הכריתות בזה וממילא אין ברירה כנ"ל שבשעת כתיבת הכריתות לא הי' הכריתות ברור דאם לא תרצה בשעת נתינה לא יהיה כלל כריתות וממילא אף שרוצית אח"כ אין ברירה ופסול וקשה עדיין אמאי מהני הא אינו כריתות כנ"ל. ולפ"ז יש לישב דברי הרמב"ם הנ"ל שפוסק דמאוחר פסול וקשה מהא דגט מקושר כנ"ל ולמ"ש א"ש די"ל טעם הרמב"ם כנ"ל דאף דסובר כהראב"ד פסול כנ"ל דהכתיבה לא היה כריתות דהוי כתנאי קודם התורף כנ"ל וא"כ התם שבשעת כתיבת התורף לא היה מאוחר כנ"ל שהיה מקושר וממילא היה שפיר כתיבה לשם כריתות ורק אח"כ שיעשנו פשוט ויהיה מאוחר שפיר כשר כיון שמוחלת בשעת הנתינה כנ"ל והוי שפיר כרות גיטא כנ"ל וא"ש:

אך לראב"ד ז"ל י"ל כמ"ש הרשב"א ז"ל דיודעת בשעת הכתיבה מהאיחור ומוחלת בשעת הכתיבה והי' שפיר כריתות בשעת הכתיב' ולכך מהני כנ"ל, אמנם למאי שהקשה המרדכי גבי כתיבה איך מהני כשמוחלת לו הא הוי דשלב"ל שאינו חייב עד אחר גירושין ואינו שלה עדיין. ותירץ דכיון שיש לה שיעבוד עליו דהחיוב הוא מתחיל מקודם הוי שפיר בא לעולם ומהני מחילה ע"ש וא"כ לכאורה קשה הכא במאוחר איך מהני המחילה בשעת הנתינה שמוחלת הפירות הא הפירות אינם שלה כלל עד אחר הגירושין דקודם הגירושין הם של הבעל לגמרי ואין לה כלל דיש לבעל פירות עד שעת נתינה כנ"ל וא"כ איך מהני המחילה על הפירות של אחר הגירושין הא הוי דבר שלא בא לעולם כמו לכשאקחנה ממך קנוים לך דהוי ג"כ דשלב"ל כיון שאינה שלה כלל. אך י"ל כיון דבשעת הנתינ' נעשים הפירות שלה שמתגרשת מהני שפיר המחיל' בשעת הנתינה כיון שנעשה אז שלה והוי כמו גיטה וידה באין כאחת לענין מעשה ידיה ע"ש:

אמנם לפ"ז קשה שפיר כנ"ל דבשעת הכתיבה אף שנתרצית לא מהני כלל מחילתה דבשעת הכתיבה דעדיין אינו שלה לא מהני המחילה על אחר הגירושין דהוי שפיר דבר שלב"ל כנ"ל ויכולה לחזור בה וממילא הוי זכותו בגט ולא הוי כרות גיטא ואף שבשעת הנתינה ג"כ מוחלת אין ברירה כנ"ל ולא מהני כלל כנ"ל ואף סילוק לא מהני בכה"ג ע"ש בר"ן אך י"ל להסוברים [ח"מ סי' ר"ט] דיכולין להקנות דשלב"ל עם דבר שב"ל ע"ש וא"כ כיון שכתב הראב"ד ז"ל דמוחלת גם הכתובה עד אותו הזמן ע"ש בראב"ד וא"כ כיון דכתובה הוי בא לעולם כמ"ש המרדכי הנ"ל וכיון שמוחלת שניהם מהני המחילה בם על הפירות דלא בא לעולם כיון שמהני גם על הכתובה כנ"ל. ואף להסוברים דאין יכולין להקנות דשלב"ל עם בא לעולם מ"מ הא כתב (שם) הסמ"ע [סי' ר"ג] דגבי קנין מעות שם מודים דיכולין להקנות כיון דמשכחת גביה קנין המועיל מהני גם הקנין שאינו מועיל עם דבר הנקנה אבל דשלב"ל דאינו יכול להקנותו בשום אופן ולכך לא מהני אף עם דבר הב"ל ע"ש:

והנה גבי מעשה ידיה יכולה לומר אי אפשי בתקנת חכמים והוא שלה המעשה ידיה רק גבי פירות אינה יכולה לומר אי אפשי בפירות ובפרקונה וכתב הטעם בר"ן ובש"ע אה"ע ס"ט בח"מ ס"ק ח' משום שגם לו תועלת בפדיון שתהי' אשתו וישמש עמה ע"ש והרי"ף ז"ל כתב הטעם דלענין הבחנה קי"ל דמונין משעת כתיבת הגט ולענין פירות יש לבעל עד שעת נתינה וכתב משום דהבחנה תלוי בשימוש ומשעת כתיבה אסור לשמש עמה כיון שרוצה לגרשה משא"כ פירות תלוי בפרקונה ומחויב לפדותה עד הנתינה ע"ש. וא"כ ממילא אחר הכתיבה נראה דיכולה לומר שפיר אי אפשי בפרקונה ובפירות שלה דהכא אחר הכתיבה כבר אינו לטובתו כיון שאסור לשמש עמה והוא רק לטובתה ויכולה לומר שפיר אי אפשי כנ"ל והפירות שלה וא"כ בשעת הכתיבה שפיר יכולה להקנות לו הפירות אם תאמר אי אפשי כנ"ל דהפירות שלה מיד ויכולה למחול על אחר הגירושין וא"כ ממילא אף שאינה אומרת אי אפשי עכשיו יכולה שפיר למחול על אחר הגירושין וא"כ ממילא אף שאינה אומרת אי אפשי עכשיו יכולה שפיר למחול הפירות עם הכתובה דבא לעולם דכמו שיכולה להקנות גם הפירות באיזה אופן ממילא מהני גם עכשיו עם דבר הבא לעולם כמו שם במעות כמ"ש הסמ"ע ז"ל שם וא"כ כיון שמוחלת הכתובה מהני המחילה גם על הפירות אף שאינה אומרת אי אפשי כנ"ל והוי שפיר כריתות בשעת החתימה כנ"ל כיון שנתרצית וא"ש דכשר במאוחר כנ"ל:

ולפ"ז מיושב ממילא קושיא הנ"ל על הראב"ד ז"ל בניחוש לחיפוי שתראה הגט קודם הזמן ויראו שהוא מאוחר ותאמר שנתגרשה מקודם כנ"ל ולמ"ש א"ש דאם זינתה וא"כ הפסידה כתובתה כבר ופירות מגיע לבעל, אם רוצה ע"ש בש"ע דלא עדיף ע"ש וא"כ כיון שתראה קודם הזמן ונדע שהוא מאוחר ממילא יהיה פסול כנ"ל דלא הוי כרות גיטא כיון שכתוב שהפירות יהי' שלו אחר הגירושין כנ"ל ולא הי' כריתות בשעת חתימה ברור אף שמחלה אז לא הי' מהני מחילתה דהוי דשלב"ל כנ"ל דא"ל כנ"ל כיון שמוחלת הכתובה מהני גם כו' ז"א כיון שזינתה ולא הי' מגיע לה כתובה כלל ולא הי' המחיל' רק על הפירו' ול"מ כלל כנ"ל וא"כ אם תזנה ותראה קודם הזמן ונראה שהוא מאוחר שפיר יהי' בטל מדאורייתא ותיהרג כנ"ל דשפיר נוקי אותה בחזקת אשת איש שזינתה קודם הגט כקושית תוס' דא"ל כתירוצם דהרי מגורשת לפני דז"א דאף עכשיו אינה מגורשת אם זינתה קודם דלא הוי כריתות כנ"ל ולא שייך חיפוי כו' ולכך עכשיו שפיר כשר מאוחר כשלא זינתה כנ"ל וא"ש:

ובזה מיושב ג"כ מה שתמהו המפ' מנא לי' לר"י דרבנן סברי יש לבעל פירות עד שעת נתינה ופליגי אר"ש דגם לדידי' ע"כ ר"ש סובר משנתן עיניו בו כו' וא"כ דלמא מודים רבנן ג"כ בהא משנתן עיניו כו' רק מוקדם פסול משום חיפוי כנ"ל ע"ש ולמ"ש מיושב דלכאורה קשה עדיין למ"ש לר"ש אמאי כשר מאוחר הא לדידיה שייך שפיר שמא יחפה במאוחר כנ"ל דא"ל כמ"ש דתהרג ז"א כיון דמשנתן עיניו כו' ואין לו פירות משעת כתיבה וא"כ שפיר הוי כרות גיטא דמהני מחילתה בשעת הכתיבה שכבר הם שלה וא"כ יהי' הגט כשר אף אם זינתה וממילא גם עכשיו פסול משום חיפוי כנ"ל אך זה טעות דהא ר"ש באמת אינו סובר שמא יחפה כלל אף לר"י דזנות לא שכיח ולכך שפיר מאוחר כשר כנ"ל ולפ"ז ממילא מיושב דלרבנן דנימא מוקדם פסול משום חיפוי מוכח ע"כ דלא סברי משנתן עיניו כו' דא"כ שפיר הוי מאוחר פסול כנ"ל דשייך שמא יחפה כנ"ל וע"כ דסברי יש לו פירות עד שעת נתינה ולא שייך חיפוי כנ"ל וא"ש. ובפשיטות י"ל דדברי הרמב"ם וראב"ד הנ"ל דכיון דאם אינה מתרצית לא מהני תנאי לענין הפירות דכיון שמגורשת ממילא הם הפירות שלה ויש לומר דמה שאיחר הזמן והתנה היינו על מנת שתמחל לו הפירות ואם לאו לא תהי' מגורשת כיון שאיחר והתנה על מנת שהפירות יהי' שלו והיינו ממילא שתמחל לו כנ"ל וא"כ הוי תנאי קודם התורף ממש ולכך פסול לדברי הרמב"ם ז"ל. וממיל' מיושב מהא דגט מקושר דהתם כיון שבשעת הכתיבה לא הי' מאוחר רק אח"כ כשעושה אותו מאוחר מתנה תנאי הנ"ל ממילא הוי תנאי אחר התורף ולכך כשר כנ"ל וא"ש. והראב"ד ז"ל י"ל דסבר דאעפ"כ כשר כשר דלא הוי תנאי קודם התורף דבשעת הכתיבה הי' שפיר כריתות דבידו לגרשה אחר הזמן הכתוב בגט ולא יהי' התנאי וא"כ הוא בידו לבד והוי כריתות. ולא דמי לקודם התורף שאינו בידו כנ"ל. וממילא מיושב קושית הרשב"א ז"ל הנ"ל דבכותב מעכשיו ולאחר ל' שפיר ליכא למימר דהתנה גופא מהיום כו' דהוי תנאי קודם תורף כנ"ל דהכא אם יגרשה אחר ל' יהי' מוקדם יהי' פסול משום בת אחותו שיחפה כנ"ל כיון שהזמן כתב מיד א"כ ע"כ שגרשה מיד ותלוי בה אם תמחל לו והוי תנאי קודם התורף כו' וא"ש:

עוד י"ל בדברי הראב"ד ז"ל דיש מפ' דבריו דלאו דוקא לענין פירות וכתובה הוא עד הזמן דגם לענין כל התנאי ב"ד וגם מעשה ידי' ומזונות הוא עד הזמן וכל הדברים שבממון ורק הגט עצמו הוא מיד ע"ש. והנה לקמן פ' הזורק פריך ידה גופא הא קני' לי' לבעל ואיך יכולה לקבל הגט הא אין לה יד ודחי לה נהי דקני לענין מעשה ידיה כו' אלא יד דעבד קשיא ומשני גיטו וידו באין כא' כו' ע"ש. וכתבו תוס' ורשב"א שם דאף דכמו בחצרה ג"כ הגוף שלה רק הפירות שלו כן בידה ג"כ המעשה ידיה שלו ומאי בכך שהגוף שלה ותירצו דמשום דיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה לא מיקרי ידו ע"ש ולר"ל דסובר מזונות תחת מעשה ידיה כו' כתב הרשב"א דבאמת לדידי' הוא משום גיטה וידה באין כא' אף באשה וכן להרמב"ם ז"ל שפ' דאף שיכולה לומר איני ניזונית כו' מ"מ כל זמן שלא אמרה הוי מעשה ידיה שלו לגמרי לענין נדר להקדש ע"ש. וא"כ ממילא לא הוי ידה כל זמן שלא אמרה מ"מ כתב הרשב"א דמה שמקבלת הגט הוי כאומרת איני ניזוני' כו' כיון שמקבלת הגט ורוצית שלא יזונה ויהיה מעשה ידיה שלה כיון שמתגרשת ורוצית בזה הוי זה אומרת איני ניזונית כו' ע"ש. וא"כ לפ"ז בכל התנאים או שמגרשה לאחר ל' יום קשה איך מתגרשת הא אין לה יד לקבלת הגט דלא שייך גיטה וידה כו' כיון שאינה מתגרשת עדיין עד אחר ל' וגם לא הוי כאומרת איני ניזונית כו' כיון שמתרצית על אחר ל' ויזונה עד אחר ל' ויהיה מעשה ידיה שלו וא"כ ממילא לא הוי ידה כנ"ל וע"כ צ"ל דבאמת הוי הנתינה אז לאחר ל' יום בשעה שמתגרשת דאז מגיע מידו לידה ממש כיון שמתגרשת והוי גם כן גיטה וידה באין כאחת כנ"ל. וא"כ לכאורה קשה לראב"ד ז"ל במאוחר דמתגרשת מיד רק לענין ממון עדיין הוא עד הזמן וחייב לזונה והמעשה ידיה שלו עד הזמן א"כ קשה שפיר כנ"ל איך מתגרשת מיד בנתינה זו הא אין לה יד לקבל הגט דלא שייך גיטה וידה באין כא' כיון דגם אח"כ עדיין מעשה ידיה שלו עד הזמן וגם לא הוי כאומרת איני ניזונית כו' שמתרצית ע"ז שיהיה שלו ויזונה עד הזמן וע"כ ג"כ כמ"ש דבאמת הנתינה הוא כשמגיע הזמן וא"כ איך מגורשת מיד קודם הזמן הא עדיין לא הוי נתינה כלל כנ"ל. וזה י"ל באמת טעם הרמב"ם ז"ל דפוסל מאחר דסובר באמת כראב"ד הנ"ל דהוי תנאי לענין ממון כנ"ל וממילא אין לה יד כנ"ל וגם משעת הזמן אינה מגורשת כיון שרצה לגרשה מיד כנ"ל. ומיושב ממילא קושייתם מהא דגט מקושר כו' דלמ"ש ממילא אם מוחל לה המעשה ידיה עד הזמן שפיר מגורשת דיש לה יד כנ"ל א"כ התם דאמר דלכך כשר מפני שבידו להכשירו ולעשות פשוט ולכך כשר עכשיו ע"ש א"כ א"ש דשפיר בידו לעשותו פשוט ולמחול המעשה ידיה עד הזמן ויהי' כשר אף שיהי' מאוחר ולכך כשר משא"כ מאוחר סתם פסק שפיר דפסול כנ"ל. ולהראב"ד ז"ל י"ל כיון דטעם הרמב"ן ז"ל שם דהוי שלו כל זמן שלא אמרה איני ניזונית כו' אף שבידה להיות שלה לגמרי כתבו המפ' שם משום דכיון שתקנו חכמים שיהיה מעשה ידי' שלו רק כשאומרת א"א מפקעת התקנה ולכך כ"ז שלא אמרה התקנה במקומה עומדת ע"ש וא"כ כיון שבאמת כשמגורשת ממילא המעשה ידיה שלה רק כמ"ש הרשב"א ז"ל שמוחלת לו עד הזמן א"כ זה הוי שיעבוד חדש שמשעבדת לו גם אחר הגירושין המעשה ידיה אבל מה שמגיע לו מחמת התקנה כבר נפקע בשעת הגירושין כיון שמגורשת ואף שעי"ז מתגרשת ואם יהי' שלה לא תתגרש מ"מ הוי גיטה וידה כו' לענין זה וגם כיון דמזונות הוא מחמת אגודה בי' א"כ אם לא יהיה לה מזונות לא תהי' אגודה בי' כלל דשפיר תהא מגורשת א"כ ממילא כיון שמחמת התקנה כבר אין לו רק מה שנותנת לו עכשיו א"כ שפיר יש לה יד כיון שבידה שלא תתן לו דלענין זה לא שייך טעם מפ' הנ"ל כיון שהוא רק מחמת נתינתה עכשיו כנ"ל ולכך שפירמגורשת כנ"ל. אך לכאורה גם ז"א דאיך בידה שלא תתן לו הא אם לא תמחל לו המעשה ידה לא תהי' מגורשת כלל כיון שהתנה ע"מ שתמחול לו כנ"ל א"כ אם לא תמחל לו לא תהי' מגורשת ויהי' המעשה ידיה שלו מחמת התקנה א"כ גם עכשיו אין לה יד כנ"ל:

אך למאי דאמר במעכשיו ולאחר ל' דהוי תנאה כו' א"כ גם במאוחר דהוי ע"מ שתמחול לי הוי ג"כ כאלו התנה שאם לא תמחול יהי' תנאי שלאחר ל' תתגרש למפרע כמו התם א"כ לכך מהני שפיר כשנתרצית שתתגרש מיד בלא תנאי דיש לה שפיר יד כנ"ל שבידה שיהי' שלה שלא תמחול לו ושפיר אם לא תמחל יהיה המעשה ידיה שלה שיהיה לאחר ל' למפרע כיון דהוי תנאה אם אינה מוחלת כנ"ל ויש לה שפיר יד ומהני כשמוחלת ומגורשת מיד בלא תנאי כנ"ל. וממילא מיושב דמשני התם משום דהוי תנאי או חזרה דאי לא הוי אמר כלל דהוי תנאי למפרע רק כמו במאוחר גופא מהיום כו' דאי לא הוי אמרינן כלל די"ל דהוי תנאה ממילא לא הי' מהני כלל גופא מהיום שאין לה יד כנ"ל כיון שאינו בידה להיות שלה דאם לא תרצה לא תהי' מגורשת כנ"ל ולכך הוצרך לשנוי' די"ל דהוי תנאה או חזרה ולכך ממילא כשאינה רוצית הוי ספק אי תנאי או חזרה. והנה בספק גירושין קשה ג"כ בכל מקום כיון דקי"ל דמגורשת ואינה מגורשת חייב לזונה והמעשה ידיה שלו. א"כ קשה איך הוי ספק כלל הא אין לה יד לקבל כנ"ל דלא שייך גיטה וידה כו' כיון שגם אחר הגט המעשה ידיה שלו כנ"ל וע"כ דאף דהמעשה ידיה שלו מ"מ כיון שהוא ספק אם הוא שלו מן הדין או שלא כדין הוי שפיר יש לה יד כנ"ל. א"כ ממילא מיושב דליכא למימר במעכשיו ולאחר ל' דגופא מהיום כנ"ל דא"כ אינה מגורשת כלל דאין לה יד דא"ל כנ"ל שבידה שלא תמחול לו ויהי' המעשה ידי' שלה ז"א דאם לא תמחול לא תהא מגורשת כנ"ל ואף דהוי תנאי או חזרה כנ"ל מ"מ אם לא תמחל ויהי' ספק או תנאי או חזרה א"כ ממילא ג"כ לא יהי' המעשה ידיה שלה דבספק המעשה ידיה שלו ואף דהוי ספק כנ"ל מ"מ אינה בידה להיות המעשה ידיה שלה וממילא עכשיו אין לה יד כלל כנ"ל וליכא למימר גופא מהיום כנ"ל דא"כ אינה מגורשת כנ"ל ולכך הוי רק ספק או תנאי או חזרה כנ"ל. אבל הכא במאוחר דליכא למימר חזרה כלל רק להיפך יש לומר חזרה במה שנותן שתהי' מגורשת מיד וא"כ ממילא בין תנאי או חזרה המעשה ידיה שלה אף אם לא תמחל א"כ כשמוחלת ממילא אמרינן גופא מהיום כנ"ל דשפיר יש לה יד כיון שאם לא תמחל יהי' שלה ובידה להיות שלה כנ"ל ומהני וא"ש:

עוד יש לישב קושיא הראשונה על הראב"ד ז"ל איך מאוחר כשר הא שייך חשש חיפוי שתראה הגט קודם הזמן ותאמר קודם לכן נתגרשתי ולא תיהרג כנ"ל. וי"ל למה שכתבנו דקשה בכל גיטין שמגרשה לאחר ל' יום איך מהני הא אין לה יד לקבל ולא שייך גיטה וידה כו' כיון שגם אחר הקבלה אינה מגורשת וע"כ צ"ל כמ"ש דבאמת הוי אז הנתינה בשעה שמתגרשת לאחר ל' דאז מגיע לה היד. אך עדיין קשה לפי מה שהקשה הב"ש בכל גיטין לאחר ל' הא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע שבשעה שנתן לה לא נתגרשה ובשעה שמתגרשת אינו נותן לה דבעינן נתינה מיד ליד והוי כמו גבי גט בידה ומשיחה בידו ביכול לנתקו ואחר כך קפצה ידה ע"ש בתוספ' ב"מ וגיטין ותירץ דמשום בפעם אחת בא לידה בנתינה כשרה אף שלא נתגרשה בנתינה זו מתגרשת אחר כך בנתינה ראשונה דדוקא התם גבי גט בידה כו' לא היתה מעולם נתינה גמורה דלא הי' כריתות אז משא"כ הכא ולכך מהני ע"ש בב"ש והנה לפ"ז עדיין קשה כנ"ל איך מהני הא אין לה יד ואי"ל כנ"ל דבאמת הוי היד בשעה שמתגרשת דהיינו אחר ל' דז"א דא"כ הוי טלי גיטך מע"ג קרקע כקושית הב"ש הנ"ל דאי"ל כתירוצו דבנתינה בא לידה ז"א דבשעה שנתן לה לא הי' נתינה כלל דלא הי' לה יד כנ"ל רק בשעה שמתגרשת ואז אינו נותן לה מיד ליד והוי שפיר טלי גיטך מע"ג קרקע וקשה כנ"ל:

אמנם ז"א למ"ש הפוסקים גבי תיזיל ותיחוד ותפתח דמה שהגט בא מרשותו לרשותה זה הוי נתינה גמורה כיון שהיא אינה עושית פעולה בנתינה רק שע"י דיבורו בא מרשותו לרשותה ודוקא בקפצה ידה שהיא עושה הפעולה ע"ש וא"כ ממילא הכא כיון שקודם הל' הוי ידה רשותו דאין לה יד דקניא ליה כו' ובשעת הל' שמתגרשת מגיע ליד' והוי שפיר בא הגט מרשותו לרשותה דגיטה וידה באין כא' והוי שפיר נתינה לאחר ל' יום כיון שהיא אינה עושה הפעולה ולא הוי טלי גיטך כו' כנ"ל וא"ש:

אך נראה במגרשה לאחר ל' וזינתה קודם הל' נראה דאינה מגורשת כלל אף לאחר הל' דכיון שזינתה מפסידה המזונות וכל תנאי ב"ד וממילא המעשה ידיה שלה לרוב הפוסקים ע"ש בש"ע אה"ע א"כ יש לה יד משעה שזנתה וממילא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע כנ"ל דבשעת נתינה לא הי' לה יד כנ"ל ואי"ל כנ"ל דלאחר ל' הוי נתינה במה שבא הגט אז מרשותו לרשותה ז"א כיון שכבר יש לה יד משעה שזינתה ולא הוי רשותו וזה היד לקחה בעצמה בפעולתה וממילא אינו בא כלל מרשותו לרשותה והוי טלי גיטך כו' כנ"ל ואינה מגורשת כלל אף אחר ל' כנ"ל:

ולפ"ז מיושבים דברי הראב"ד הנ"ל דהראב"ד ז"ל כתב דדוקא שלא הזכיר האיחור בשעת הנתינה אבל אם הזכיר אינה מגורשת עד הזמן וכתבו המפ' דאמרינן מסתמא שהזכיר האיחור רק דאעפ"כ לא נהרוג אותה מספק אף כשלא תביא העידי מסירה דשמא לא הזכיר האיחור כו' ואף דלכאורה נוקי אותה בחזקת אשת איש שהזכיר האיחור כקושית תוס' וע"כ כתירוצו דהרי מגורשת לפנינו ואף שעכשיו עדיין אינה מגורשת מ"מ כיון שתהי' ודאי מגורשת בבא הזמן מיקרי הרי מגורשת כו' א"כ ממילא למ"ש מיושב דלא שייך חשש חיפוי במאוחר דאם תזנה ותראה הגט קודם הזמן שפיר נהרוג אותה דנוקי אחזקת א"א שהזכיר האיחור דלא שייך הרי מגורשת כו' דאם הזכיר האיחור והתנה שתהיה מגורשת בבא הזמן והיא זינתה מקודם ממילא לא תהי' מגורשת כלל אף כשיבא הזמן דהוי טלי גיטך כו' כנ"ל ונוקי אותה שפיר אחזקת אשת איש ותהרג כיון שיראו שהוא מאוחר ולא שייך חיפוי ולכך כשר עכשיו כנ"ל וא"ש:

ובזה י"ל ג"כ דברי הרא"ש שדחה דברי האומרים דהא דאמר איפוך דקאי אקמייתא דר"י אמר משום פירות ור"ל משום חיפוי ודחה הוא ז"ל דא"כ הי' לו לומר אלא איפוך כו' ע"ש. ותמהו המפ' מאי שייך אלא הא אינו חוזר כלל מתירוצו הראשון רק דאיפוך קמייתא דר"י לר"ל ובכל מקום דאמר איפוך קמייתא אינו אומר כלל אלא ע"ש. ולמ"ש א"ש דהרא"ש ז"ל מסופק ג"כ אי כראב"ד במאוחר ע"ש רק שמחמיר ע"ש וכבר כתבנו לעיל דלכך לא אמר גם לר"י משנתן עיניו לגרשה כו' משום דקשה אמאי כשר מאוחר הא שייך חיפוי דיהי' מהני המחילה כיון דמשנתן עיניו כו'. אך למ"ש כאן דמאוחר כשר בל"ז דלא יהי' לה יד כנ"ל. א"כ עדיין קשה די"ל גם לר"י משנתן עיניו כו' ואעפ"כ כשר מאוחר כנ"ל. אך י"ל דהרא"ש סובר שם דלאכהרמב"ם ואף שלא אמרה עדיין איני ניזונית ואיני עושה מ"מ כיון שיכולה לומר מהני שפיר שם ע"ש. וממילא יש לה יד כיון שיכולה לומר כנ"ל ותהי' שפיר מגורשת אף אם תזנה ולכך שפיר מאוחר פסול אם יהיה מהני המחילה וע"כ דסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה כנ"ל ול"מ כנ"ל ולכך מאוחר כשר וא"ש. וא"כ ממילא אי נימא איפוך קמייתא ור"ל סבר משום חיפוי א"כ י"ל שפיר דסבר משנתן עיניו לגרשה כו' כמו לר"ש ואעפ"כ מאוחר כשר כנ"ל דאם תזנה יהי' פסול דאין לה יד כנ"ל דר"ל סבר בהדיא דתקינו מזונות תחת מעשה ידי' ואינה יכולה לומר איני ניזונית ואין לה יד כנ"ל וממילא מאוחר כשר דלר"ל הוא רק משום גיטה וידה כו' כמ"ש הרשב"א שם ע"ש וא"כ אי נימא איפוך קמייתא אינו צריך כלל לשנוי' קמא דסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה דשפיר י"ל משנתן כו' וקשה אר"ל גופא אמאי סובר עד שעת נתינה וממילא הוי ליה למימר אלא כיון שחוזר כו' וקשה אר"ל גופי' כנ"ל וע"כ דאיפוך בתרייתא כנ"ל וא"ש: