|
טקסט הדף מנוקד
מִכְּלָל דְּעֶבֶד כָּשֵׁר אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין הָעֶבֶד נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גֵּט לְאִשָּׁה מִיַּד בַּעְלָהּ לְפִי שֶׁאֵינוֹ בְּתוֹרַת גִּיטִּין וְקִדּוּשִׁין
מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אֶלְעָזָר טַעְמָא בְּמִילְּתָא דְּלֵיתֵיהּ הָא בְּמִילְּתָא דְּאִיתֵיהּ כָּשֵׁר וְהָא גּוֹי וְהָא כּוּתִי דְּאִיתַנְהוּ בְּתוֹרַת תְּרוּמָה דְּנַפְשַׁיְיהוּ דִּתְנַן הַגּוֹי וְהַכּוּתִי שֶׁתָּרְמוּ מִשֶּׁלָּהֶם תְּרוּמָתָם תְּרוּמָה וּתְנַן גּוֹי שֶׁתָּרַם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֲפִילּוּ בִּרְשׁוּת אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה מַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דִּכְתִיב (אַתֶּם) גַּם אַתֶּם מָה אַתֶּם יִשְׂרָאֵל אַף שְׁלוּחֲכֶם יִשְׂרָאֵל אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי לֹא מָה אַתֶּם בְּנֵי בְּרִית אַף שְׁלוּחֲכֶם בְּנֵי בְּרִית אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין הָעֶבֶד נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גֵּט אִשָּׁה מִיַּד בַּעְלָהּ לְפִי שֶׁאֵינוֹ בְּתוֹרַת גִּיטִּין וְקִידּוּשִׁין וְאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁנִינוּ הֲרֵי אַתְּ שִׁפְחָה וּוְלָדֵךְ בֶּן חוֹרִין אִם הָיְתָה עוּבָּרָה זָכְתָה לוֹ מַאי אִם הָיְתָה עוּבָּרָה זָכְתָה לוֹ כִּי אֲתָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תַּרְתֵּי אָמַר נִרְאִים דְּבָרִים שֶׁהָעֶבֶד מְקַבֵּל גֵּט לַחֲבֵירוֹ מִיָּד רַבּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ אֲבָל לֹא מִיַּד רַבּוֹ שֶׁלּוֹ וְאִם לְחָשְׁךָ אָדָם לוֹמַר זוֹ הֲלָכָה שְׁנוּיָה אִם הָיְתָה עוּבָּרָה זָכְתָה לוֹ אֱמוֹר לוֹ שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר פֵּירְשׁוּ אֶת הַדָּבָר רַבִּי זֵירָא וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק חַד אָמַר הָא מַנִּי רַבִּי הִיא דְּאָמַר הַמְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ קָנָה וְחַד אָמַר מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי בְּהָא קָסָבַר עוּבָּר יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא וְנַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁהִקְנָה לָהּ אֶחָד מֵאֵבָרֶיהָ מַתְנִי' אַף הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר מֵת בַּעְלָהּ נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא אֶת גִּיטָּהּ חֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעְלָהּ מָה בֵּין גֵּט לְמִיתָה שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ הָאִשָּׁה עַצְמָהּ מְבִיאָה אֶת גִּיטָּהּ וּבִלְבַד שֶׁהִיא צְרִיכָה לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם גְּמָ' וְהָתַנְיָא כְּשֵׁם שֶׁאֵין נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר מֵת בַּעְלָהּ כָּךְ אֵין נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא גִּיטָּהּ אָמַר רַב יוֹסֵף לָא קַשְׁיָא כָּאן בָּאָרֶץ כָּאן בְּחוּצָה לָאָרֶץ בָּאָרֶץ דְּלָאו אַדִּיבּוּרַהּ דִּידַהּ קָא סָמְכִינַן מְהֵימְנָא בְּחוּצָה לָאָרֶץ דְּאַדִּיבּוּרַהּ דִּידַהּ קָא סָמְכִינַן לָא מְהֵימְנָא אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אַדְּרַבָּה אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא בָּאָרֶץ דְּאִי אָתֵי בַּעַל מְעַרְעַר מַשְׁגְּחִינַן בֵּיהּ דְּאִיכָּא לְמֵימַר לְקִלְקוּלָא קָא מִיכַּוְּונָה לָא מְהֵימְנָא בְּחוּצָה לָאָרֶץ דְּאִי אָתֵי בַּעַל מְעַרְעַר לָא מַשְׁגְּחִינַן בֵּיהּ מְהֵימְנָא תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּאַבָּיֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא אִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לְהָבִיא גִּיטָּהּ מִקַּל וָחוֹמֶר וּמָה נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר מֵת בַּעְלָהּ נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא גִּיטָּהּ הִיא שֶׁנֶּאֱמֶנֶת לוֹמַר מֵת בַּעְלָהּ אֵינוֹ דִּין שֶׁנֶּאֱמֶנֶת לְהָבִיא גִּיטָּהּ רש"ימכלל דעבד כשר. וכי היכי דכשר להבאה להיות שליח להתגרש כך כשר לקבלה להיות שליח להתגרש שאין חילוק טעם ביניהם: הא במילתא דאיתיה. כגון תרומה שאסור לעבד לאכול טבל ואם יש לו טבל שניתן לו ע''מ שאין לרבו רשות בו מפריש תרומה הימנו ותרומתו תרומה דעבד כאשה בכל מצות ותימא נמי דכשר להיות שליח לתרום: שתרמו את שלהן תרומתן תרומה. ואסורה לזרים דסבר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מקדושת מעשר והקדש העובד כוכבים הקדש כדילפי' (חולין דף יג:) מאיש איש לרבות את העובדי כוכבי' שנודרים נדרים ונדבות כישראל: אפילו ברשותו. של ישראל שעשאו שליח אין תרומתו תרומה: מאי טעמא. אינה תרומה: לאו משום. דשליחות דתרומה דכתיב כן תרימו גם אתם ודרשינן מדמצי למכתב אתם וכתב גם אתם לרבות שלוחכם ואיתקש שליח לשולחו בהאי קרא למימר דמה אתם בני ישראל אף שלוחכם ישראל ומהאי מיעוטא איכא למעוטי נמי לעבד שתרם את של ישראל ברשות: לא מה אתם בני ברית. מהולים ובאו בברית מצות: אף שלוחכם בני ברית. לאפוקי עובד כוכבים אבל עבד בן ברית הוא דכתיב (דברים כט) מחוטב עציך וגו': ואף ע''פ ששנינו. בברייתא במס' תמורה האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו לעובר בקבלת גט זה להיות משוחרר: מאי אם היתה עוברה. מה ענין שחרור אצל גט אשה דקאמר אע''פ ששנינו הא ודאי בתורת שחרור איתיה: ר' יוחנן תרתי אמר. חדא הא דגט אשה ועוד אחריתי ואמילתא אחריתי קאמר אע''פ והיינו מילתא אחריתי נראין דברים שהעבד מקבל גט שחרור לחבירו: מיד רבו של חבירו. שאין רבו שלו דכיון דעבד איתיה בתורת שחרור שליח נמי מצי מיהוי: אבל לא מיד רבו שלו. אם שניהם של איש אחד דיד עבד כיד רבו דמי וכשמסרו גט בידו לא יצא גט מרשותו ואע''ג דעבד מקבל גט לעצמו התם הוא דגיטו וידו באים כאחד דשיחרורא דידיה הוא אבל לאחרינא לא: ואם לחשך אדם. באזנך להקשות ולומר הרי שנויה היא שאף מיד רבו שלו מקבלו לחבירו ששנינו אם היתה עוברה זכתה לו אלמא שפחה זו מקבלתו לצורך עוברה מיד רבה: המשחרר חצי עבדו קנה. העבד אותו חצי: וחד אמר. מוסיף ומסיים פירוש הדבר: מאי טעמא דרבי בהא. הא לא חצי עבדו הוא דתרי גופי נינהו: קסבר עובר ירך אמו הוא. והוה ליה כחצי גופה: מתני' חמותה ובת חמותה כו'. בכולהו מפרש ביבמות דסניין לה ומכוונת לקלקלה ואין נאמנות להעידה שמת בעלה: יבמתה. אשת אחי בעלה שונאה אותה ויראה ממנה שמא ימות אחד משני בעליהן בלא בנים ויהו צרות זו לזו: ומה בין גט למיתה. דאמיתה לא מהימנין ואגט מהימנין: גמ' בארץ. שאינה צריכה לומר בפני נכתב: דאי אתי בעל מערער. ואמר לא כתבתיו: משגחינן ביה. שהרי לא נתקיים בבית דין ואיכא למימר שזו מתכוונת לכך שתתקלקל: בחוצה לארץ. שהצריכוה לומר בפני נכתב וזהו קיומו ותו לא חיישינן לערעור ואי מערער לא מהימן: תוספותאין העבד נעשה שליח כו'. וא''ת ומתניתין ליתני עבד וכל שכן עובד כוכבים וללישנא דאמר ר' יוחנן לעיל זו אין תורה ניחא דנקט עובד כוכבים למידק דלענין כתיבה אפילו עובד כוכבים כשר אבל להך לישנא. דמוקי ר' יוחנן כר''א קשה מהך דר' יוחנן דהכא ואור''ת דנקט עובד כוכבים לאשמועי' עובד כוכבים. ונתגייר פסול אע''פ . שבאותה שעה היתה דעתו להתגייר דהוי בעובד כוכבים רבותא טפי מבעבד שאין בידו להשתחרר: לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין. והא דמתגרשת בעבד שלה היינו מטעם חצר: העובד כוכבים והכותי שתרמו כו'. פי' בקונט' דקסבר אין קנין לעובד כוכבים ונראה לר''י דאפילו למ''ד יש קנין משכחת לה כשגדלה שליש ביד ישראל וקנה ממנו עובד כוכבים ולא מיפטר מטעם לוקח דתבואת זרעך קרינא ביה כיון שגדלה הרבה ביד עובד כוכבים אי נמי כשזרעה העובד כוכבים ומכרה לישראל וגדלה שליש וחזר וקנאה ממנו ועוד דפי' ר''ת בספ''ק דבכורות (דף יא: ד''ה טבלים) דלא מיפטר לוקח היכא דלקח קודם שנתמרח אי נמי בחכר שדה מישראל חייב הגדל בו בתרומה ואפי' יש קנין לעובד כוכבי': תרומתו תרומה. והא דאמרי' בזבחים בפ' ב''ש (דף מה.) ופ''ק דתמורה (דף ב:) דקדשי עובדי כוכבים אין בהן משום מעילה ומפרש טעמא משום דילפינן חט חט מתרומה ובתרומה כתיב בני ישראל אתיא כר' שמעון דפליג הכא בסיפא ובריש פרק שני דקידושין (דף מא:) מייתי לה: ותנן עובד כוכבים שתרם את של ישראל כו'. הוה מצי לשנויי דאתיא כרבי שמעון דסבר דליתא בתרומה דנפשיה בפרק שני דקדושין (דף מא:) אלא דעדיפא מיניה משני: מה אתם בני ברית. וא''ת דבפ''ב דקידושין (גז''ש) משמע דלרבי שמעון לא איצטריך ליה למידרש מה אתם בני ברית ומוקי לה לדרשא אחריתי וא''כ לדידיה מנא לן הא דקי''ל בכל דוכתי דעובד כוכבים לאו בר שליחות הוא לענין זכיה ורבית בפ' איזהו נשך (ב''מ דף עא:) וי''ל דמ''מ כיון דדרשי' שליחות מתרומה מגם אתם ומינה ילפינן בעלמא מסתמא דלא מרבינן בעלמא אלא דומיא דאתם: מאי טעמא דרבי גרסי'. ולא גרסי' דר' יוחנן דבהערל (יבמות דף עח.) סבר ר' יוחנן דעובר לאו ירך אמו הוא וכן מוכח סוגיא התם: ונעשה כמי שהקנה לה אחד מאבריה. תימה לר''י היתה עוברה היאך זכתה לו אע''ג דירך אמו הוא כיון דידה היא כיד רבה שלא שיחרר אלא העובר ואפילו שיחרר כולה חוץ מידה לא הוה לה לזכות לו דכשמשחרר כולה יש לה כח לזכות משום דגיטה וידה באין כאחד כדאמרינן בפרק קמא דקידושין (דף כג.): אדרבה איפכא מיסתברא. ורב יוסף סבר דמ''מ יכולה לקלקלה בחו''ל ע''י עדים וראיה שלא שלח לה הגט: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|