הערות

^[1] נתבאר על פי רש"י; ובתוספות מבואר שמצוה ליטול מאומד, כי מתוך שירא לצמצם שלא יטול פחות, הרי הוא נוטל בעין יפה.

^[2] א. כתב רש"י: "ובמחשבה: נותן עיניו בצד זה לשם תרומה, ואוכל בצד זה ואף על פי שלא הפריש" ; וביארו התוספות את דבריו, ששני דינים נלמדים מ"ונחשב": האחד: תרומה ניטלת במחשבה, ואין צריך דיבור. השני: אין צריך הפרשה. והתוספות חלקו על דבריו, והם סוברים, שאכן נלמד מ"ונחשב" שאין צריך דיבור, אבל הפרשה אינה מעכבת אף בשאר המעשרות שלא נאמר בהם "ונחשב", וכמו שהוכיחו. ב. כתב רש"י, שאין תרומת מעשר נלמדת מתרומה גדולה בהיקש לענין מחשבה, שהרי מקור הדין שתרומה ניטלת במחשבה הוא מפסוק זה שנאמר בו "ונחשב", ואם כן אף תרומת מעשר נלמדת מפסוק זה בלי היקש, ולא נזכר ההיקש אלא לענין אומד.

^[3] כתבו התוספות: "בערבי שבתות וימים טובים איירי, דשרי שלא מן המוקף"; ומיהו לשון רש"י "וכן עושה תמיד" לא משמע כן. ובפשוטו, בהכרח אי אפשר לפרש כן לשיטת רש"י [לעיל ל ב ד"ה מוקף], הסובר שטעם דין שלא מן המוקף הוא משום החשש שמא אינם קיימים, שהרי לפי זה אם תמצי לומר שמשנתנו בערב שבת, אם כן נמצא שעיקר דין משנתנו הוא שבערב שבת סומך עליהן שהם קיימים, ועיקר חסר מן הספר; וראה "תפארת יעקב" בד"ה בתוס' בד"ה המניח, וראה בהערה הבאה. ולשון הרמב"ם [תרומות ה כו]: "המניח פירות להיות מפריש עליהן עד שיעשו תרומה, אף על פי שאין מפרישין לכתחלה אלא מן המוקף, אם הפריש הרי הן בחזקת קיימין".

^[4] לשון התוספתא גיטין [פרק ג הלכה ד] הוא: "ואינו חושש שמא הרקיבה התבואה, ושמא החמיץ היין, ושמא החלידו מעות". ומלשון זה של התוספתא נסתר מה שרצה לומר ב"תפארת יעקב" [בד"ה בתוס' בד"ה המניח], שמשנתנו עוסקת דוקא במעשר פירות שאינו אלא מדרבנן.

^[5] כן כתב רש"י; וב"תוספות יום טוב" דקדק מלשון הרמב"ם, שאפילו אם כבר אכל את הטבלים, צריך הוא להפריש תרומות ומעשרות, ראה שם, וברש"ש.

^[6] פשטות לשון המשנה: "דברי רבי אלעזר בן שמוע, רבי יהודה אומר" משמע שנחלקו, ולתנא קמא כשם שאינו חושש שמא נאבדו, כך אינו חושש שמא החמיץ, ומדברי התוספתא שהובאו לעיל בהערה 4 מוכח כן; אבל הרמב"ם הביא הן את דינו של רבי אלעזר [תרומות ה כו], והן את דינו של רבי יהודה [שם הלכה כה], וכתב שם ה"כסף משנה": "ואף על גב דרבי יהודה קתני לה, משמע לרבינו דליכא מאן דפליג עליה".

^[7] מהר"י קורקוס תרומות ה כה.

^[8] במשנה שבמשניות הגירסא היא: "בקדים", וכן הוא ברמב"ם תרומות ה כו.

^[9] נראה שהוא מלשון "הנצו הרמונים".

^[10] כן פירש רש"י בפירוש ראשון, ולזה הסכימו התוספות; ובפירוש שני פירש רש"י: שהיו כותשין הענבים כשהן בוסר, ונותנין לתוכן מים, ונעשין חומץ לטיבול.

^[11] נתבאר על פי רש"י; וכתב ב"חזון יחזקאל" [תוספתא פרק ג הלכה ד בחידושים ד"ה ויש לומר], דנראה מזה, שאף חשש של מעת לעת אינו אלא מדרבנן, ומעיקר הדין יש לנו לסמוך על החזקה עד שעת מציאה.