אָמַר לֵיהּ: בְּשִׁכְבַת זֶרַע רוֹתַחַת. פירוש אש גיהנם נהפך לו לשכבת זרע רותחת שבזה מצטער יותר ונמאס בין יושבי גהינם ומקללים אותו וכן הכונה באומרו צוֹאָה רוֹתַחַת. ומה שנידון בלעם בְּשִׁכְבַת זֶרַע רוֹתַחַת, מפני שהיה משחית זרעו באתונו בכל לילה.
אָמַר לֵיהּ: טוֹבָתָם דְּרֹשׁ, רָעָתָם אַל תִּדְרֹשׁ. פירוש מיעצו לפתותם על ידי שיעשה להם חירות ובזה יהיו נכשלים בעונות הרבה מה שאין כן אם ירע להם לא יוכל להם להעבירם על דת! ובחר בלשון זה כי למפרע נקרא כך תִּדְרֹשׁ אַל רָעָתָם דְּרֹשׁ טוֹבָתָם, כלומר אם תרצה לדרוש את רעתם תדרוש אל טובתם ובזה יהיו נכשלים ויפלו בידיך.
ומה שאמר כָּל הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן כְּאִלּוּ נוֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ כי אדום קליפתם חזיר בסוד יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר (תהלים פ, יד) וכתב מגלה עמוקות ז"ל הרוצה להמית חזיר יסמא את עיניו ונמצא חיות אדום הוא תלוי בעינים.
כִּי הֲווּ מַפְקֵי חַתְנָא וְכַלְתָּא, מַפְקֵי קָמַיְהוּ תַּרְנְגוֹלָא וְתַרְנְגוֹלְתָּא, כְּלוֹמַר: פְּרוּ וּרְבוּ כְּתַרְנְגוֹלִין. נראה מכאן הוא שורש מנהג עירנו בג'דאד יע"א שמוליכין עם הכלה כשתלך לבית בעלה בליל החופה תרנגול ותרנגולת שחוטין ושלוקין והחתן אחר שיכנס לחדר הכלה לבא עליה קודם הכל לוקח ראש התרנגול וטועם ממנו ונותן ראש התרנגולת לכלה לטעום ממנו.
ונראה כי מנהג זה נמשך ממנהג דנקיט הגמרא כאן דאחר שראו שיצא תקלה מזה תקנו לבטל המנהג אך לא ביטלו אותו לגמרי אלא עשו שיוליכו אותם שחוטין ושלוקין וגם כן טעמא דידהו משום 'פְּרוּ וּרְבוּ כְּתַרְנְגוֹלִין' כן נראה על הרוב ולכן אין ללעוג על מנהג עירנו בזה.
ואמרתי דרך הלצה על אשר מקדמים העולם בלשונם כשידברו בהם לומר ג'יג'י ודי"ק דהיינו תרנגולת ותרנגול ואין אומרים תרנגול ותרנגולת מפני כי אלו דרכן להביאם מבית הכלה ולכן חולקין כבוד לכלה להזכיר את שלה קודם ואין אומרים תרנגולא ותרנגולתא כדנקיט הש"ס כאן.
כְּלוֹמַר: פְּרוּ וּרְבוּ כְּתַרְנְגוֹלִין. קשה אם בשביל האי טעמא היה להם להוליך לפניהם דגים שפרים ורבים ביותר כמו שנאמר (בראשית מח, טז) וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ? ונראה לי בס"ד דהם רצו לעשות הסימן בבריות שהם עודם חיים ובדגים אי אפשר לעשות בעודם חיים דהדגים כאשר הוציאום מן המים מתים.
אך עדיין קשה למה בחרו בתרנגולים יותר משאר עופות? ונראה לי בס"ד דאמרו רז"ל בגמרא (עירובין ק:) מדה טובה למדנו מן תרנגול דמפייס ואחר כך בועל, ולכן עושים הסימן בתרנגול ותרנגולת לרמוז לחתן שיעשה כמעשה התרנגול עם תרנגולת שיפייס ואחר כך יבעול ככה יתנהג עם אשתו תמיד כל הימים.
ועוד נראה לי בס"ד אמרו רז"ל (שבת ל:) עתידה אשה שתלד בכל יום, והקשה התלמיד (קהלת א, ט) אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ! והראה לו תרנגולת שמטלת ביצה בכל יום. ואמרתי גם עתה בזמן הזה נמצא דבר זה בזווג איש עם אשתו שאין לך זווג שלא יוולד בו נשמה הן זווג של עקרה הן זווג של ימי עיבור ויניקה וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל ועל כן אין לבטל אדם הזווג מאשתו בכל עת ונמצא שהאשה היא כמו התרנגולת שמטלת ביצה בכל יום לכן שולחין סימן זה של פרו ורבו במין התרנגולים.
שַׁקְלֵיהּ קֵיסָר לְתָאגֵיהּ וְאוּתְבֵיהּ אַאַרְעָא. לפי פשוטו עשה בזה הכנעה לעצמו לפני השם יתברך כדי שיקבל תפלתו.
ועוד נראה לי כיון בזה שאם נגזר עליו שיהרג ונעקרת מלכותו על ידי ההוא בר דרומא שיספיק דבר זה שעשה בהשלכת התגא לארץ לבטל הגזרה בזה וכמו שאמרו לעיל (דף לה.) באותה קללה שקללה האשה לרבה בר רב הונא דכופה את הכסא שלו כדי שתתקיים הקללה בדבר קל זה ותתבטל.
אַכְשְׁלֵיהּ פּוּמָא לְבַר־דְּרוֹמָא (תהלים ס, יב). נראה דברים אלו היה מתחלה חושב כן בלבבו אך לא היה מוציאן מפיו ואם השם יתברך היה דן אותו להפילו כפי מחשבת לבבו היה נראה כחלול השם שזה לפנים נלחם בעד ישראל ואין העולם יודעים דברים אלו שהוא חושב ואומר בלבבו אך אחר שאמר הקיסר בקשה זו היה סייעתא דשמיא שאותם הדברים שהיה ההוא בר דרומא אומר בלבבו הוציאן בפיו וידעו העולם שהוא כופר בהשגחתו יתברך ולכן במפלתו לא נעשה חלול השם אלא אדרבה נעשה קדוש השם.
והא דְּאָתָא נָחָשׁ שַׁמְטֵיהּ לְכַרְכְּשֵׁיהּ נראה מפני שהוא עשה מעשה נחש שהטיח דברים שאינם מהוגנים כאשר דבר הנחש וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע (בראשית ג, ה) אמר לה כל אומן שונא בעל אומנתו הוא, אכל ח"ו מעץ הדעת וברא עולמות, ואם אתם תאכלו גם כן תבראו עולמות, לכך לא רצה שתאכלו ותהיו כמוהו ח"ו (מדרש תנחומא תזריע ט)!
חוּץ מִשָּׁלֹשׁ, שֶׁהָיוּ בָּהֶן כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם. יש לדקדק לפי דברי הש"ס שפירש טעם לשם כְּפַר בִּישׁ משמע דהוו כאנשי סדום וממה שראינו שזכו לרבוי עצום כפלים כיוצאי מצרים נראה שהיו אנשים טובים! ונראה לי בס"ד הא 'דְּלָא יְהָבֵי בֵּיתָא לְאוּשְׁפִּיזָא' לאו משום דהיתה בם מדת אנשי סדום אלא כונתם לטובה לרחם על העניים דמאחר דהוה התם רבוי אכלוסין אם ימצא שם אורחים רבים יתייקר השער של הפרנסה וקשה לעניים הדרים שם ולכך לא יהבי ביתא לאושפיזא כדי שלא יהיו אורחים עוברים ושבים.
ו'כְּפַר שַׁחֲלַיִם שֶׁהָיְתָה פַּרְנָסָתָן מִן שַׁחֲלַיִם' נראה לכך היו רבים כפלים כיוצאי מצרים מפני ששם היו השחלים רבים כעפר דלכך הוו מתפרנסים על ידם שמוכרים אותם למקומות אחרים וידוע דהשחלים מרבים הזרע כמו שאמרו ביומא (יומא יח.) חמשה דברים מביאים את האדם לידי טומאה ואלו הן השום והשחלים וכו' עיין שם. ולכן בכפר זה שמצויים השחלים הרבה ודאי היו אוכלים מהם הרבה ועל ידי כך היו פרים ורבים הרבה.
והנה בגליון הש"ס בכתב יד אמר שחלים הוא מה שקורין בערבי רשא"ד אך בביאור המלות בכתב יד מצאתי השחלים הוא הנקרא בלשון ערבי תבלשא"ר.
ו'כְּפַר דִּכְרַיָא שֶׁהָיוּ נְשׁוֹתֵיהֶם יוֹלְדוֹת זְכָרִים תְּחִלָּה' נראה לי בס"ד הטעם כי הטבע של אויר אותו כפר היתה תאוות הנשים מרובה יותר מתאות האנשים ולכך כפי הטבע היו יולדות זכרים דאשה מזרעת תחלה יולדת זכר (נידה כה:), אך אחר שתלד האשה כמה בנים יהיה בה חולשה ותתמעט תאוותה ואז תהיה שיעור תאות האיש מרובה על תאותה ותתאחר הזרעה של האשה כי יהיה איש מזריע תחלה שאז כפי הטבע יולדת נקבה ולכן אותם הנשים היו יולדות נקבות באחרונה ופוסקות.
אַף אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁיּוֹשְׁבִין עָלֶיהָ, רַוְחָא, וּבִזְמַן שֶׁאֵין יוֹשְׁבִין עָלֶיהָ, גַּמְדָא. נראה לי בס"ד עשה הקדוש ברוך הוא כן בטבע הארץ בדרך נס להורות דארץ ישראל שייכה לישראל ובת זוגם היא ושלהם היא מעת בריאת העולם ולא יאמרו לסטים אתם שכבשתם את ארץ כנען, דהא חזינן בארץ זו ויושביה כמו טבע הצבי דהבשר הם ישראל והעור היא הארץ וכמו דהצבי אין עורו מחזיק בשרו אחר הפשט כן ארץ זו שהיא העור אינה מחזקת את הבשר שהם ישראל אחר שהופשטה ונפרדה מהם.
ובזה יובן מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ (ישעיה כד, טז) כנף לשון קיבוץ כמו כנוף ואתו כולי עלמא (עבודה זרה יט:) והיינו מִן כִּנּוֹף וקבוץ הָאָרֶץ שנתכווצה בזמן החרבן זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ שמע לשון הבנה והיינו כי בזה נעשה דמיון הצבי לצדיק הוא זרע ישראל שאין עורו שהיא הארץ מחזיק את הבשר שהוא זרע אחר שהופשט ממנו.
וּכְשֶׁמֵּת, אָמְרָה לָהֶן: סִפְדוּ לָזֶה, שֶׁפִּטְפֵּט בְּיִצְרוֹ יוֹתֵר מִיּוֹסֵף. נראה לי בס"ד לנכרים השבאים עצמן אמרה כן לפרסם שבחו דאם היו ישראלים עמהם בשביה היה לו לכתוב כתובה על ידם או אפשר דהוו ישראלים עמהם בשביה אך לא היו יודעים לכתוב ולכך לא כתב לה כתובה או אפשר דלא היו עמהם אנשים אלא רק נשים דאין ראוים להעיד לכתוב כתובה ואמרה להם שיספידו או אפשר אחר שבאו אנשים לפדות אותה ואת הארוס שלה אמרה להם שכבר מת וראוי שתעשו לו הספד שפטפט ביצרו.
ומה שאמרה יוֹתֵר מִיּוֹסֵף להרבות שבחו נתכוונה דודאי אין לזה דמיון עם ענין יוסף הצדיק ע"ה דהתם הזונה היתה מתלבטת ומשתדלת להחטיאו וכאן אדרבה היא אמרה לו אל תיגע בי. ועוד הכא יש לו פת בסלו שימתין עד שפודין אותם ויבעלנה ועוד כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו (סוכה נב.), כי היצר הרע שנלחם עם יוסף הצדיק ע"ה היה גדול דכוחו כלול מכל הקליפות כולם כי בקשה הסטרא אחרא להחריב העולם בזה.
מַעֲשֶׂה וְעָמְדוּ אַרְבָּעִים מוֹדִיּוֹת בְּדִינָר. נראה לי הטעם שהיה השער כך להורות שהם נזונין ונשפעים בזכות התורה שנתנה בארבעים יום. והא דנחסר השער מוריא אחת דוקא ולא יותר לרמוז להם דהחסרון היה בשביל עון אחד בלבד תחפשו עליו ולא תחפשו יותר. וגם רמזו להם במוריה אחת שהעון נעשה ביום הכיפורים שהוא יום אחד בשנה כולה והוא סוף הארבעים של ימי התשובה שהם אלול ועשרת ימי תשובה ולכן נחסר מן הארבעים מוריה אחת. גם נרמז בזה על יום הכיפורים שהוא בסוד הבינה הנקראת אחת כמו שאמרו בזוהר הקדוש על מאמר אחת אחת ואחת אחת ושתים וכו' (משנה יומא, ה).
הָלַךְ וְזִמֵּן אֶת שׁוֹשְׁבִינָיו, וְהֶאֱכִילָן, וְהִשְׁקָן, שִׁכְּרָן, וְהִשְׁכִּיבָן עַל מִטָּה אַחַת, וְהֵבִיא לֹבֶן בֵּיצָה וְהִטִּיל בֵּינֵיהֶן, וְהֶעֱמִיד לָהֶן עֵדִים, וּבָא לְבֵית־דִּין. פירוש השכיבן על מטה שאשתו שוכבת עליה שהיתה מטה גדולה והמתין להם עד שנשתכרו דאם לא היו שיכורין אף על פי שהיה נותן להם רשות לשכב במטה של אשתו שהיתה גדולה לא היו מקבלים לשכב דחוששים משום הרהור אך אחר שנשתכרו נשא אותם בידיו והשכיבן ולא הרגישו וגם האשה היתה משוקעת בשינה ולא הרגישה בעת שהביא את אלו והשכיבן במטה שלה וידוע דהם דרכן לשכב ערומים והוא הביא לובן ביצה והניח ביניהם.
ומה שבחר להביא שושבינין כדי שיאמינו העולם לדבר זה שאומרים אלו שושביניו שהיו אצלו בחופה ונעשה להם קירוב דעת עמה מזמן החופה. ומה שהוצרך להביא את שניהם ולא סגי ליה בחד כדי שלא נחשוד שהערים דיאמרו אם זה הערים למה טרח לעשות בשנים תסגי ליה בחד!
והא דהוכיח ממעשה זו שהיו צדיקים היינו משום דהוצרך לשכרם כדי להשכיבן ואם לא היו צדיקים לא היה צריך לשכרם אלא כיון שהיה נותן להם רשות לשכב במטה של אשתו היו שמחים בכך ועולין למטה אלא ודאי היו צדיקים ואם היה אומר להם שיעלו לשכב במטה זו היו חוששין מהרהור כיון דאשתו שוכבת שם.
וראיתי למהרש"א ז"ל שפירש דדייק שהיו צדיקים משום דרצו לאוסרה בעידי כיעור כזה ולא תלו שמא ראו קרי וזה דוחק מאד דהבית דין בכל מקום הם צדיקים ובעינן למילף מזה על המון העם וכפי מה שכתבתי בס"ד ניחא.
דַּהֲווּ נְהִיגֵי, כִּי הֲוָה מִתְיַלִּיד יְנוּקָא, שַׁתְּלֵי אַרְזָא. יְנוּקְתָּא, שַׁתְּלֵי תּוֹרְנִיתָא. נראה זה לסימן טוב ארז [208] עולה מספר ד' פעמים בן [52] דחיוב פריה ורביה להביא זכר ונקבה הרי שנים וצריך דאלו גם כן יולידו ולא יהיו עקרות הרי דור שני גם כן שנים נמצא הם ארבעה.
ונראה לי נטיעה של הזכר ארז שראשו אות א' ונטיעה של הנקבה תורניתא שראשה תי"ו זהו לסימן טוב שיתברכו החתן והכלה מן אל"ף ועל תי"ו שהם כ"ב צינורות השפע דלכן אומרים פסוקי אֵשֶׁת חַיִל (משלי לא, י) בקדוש ליל שבת.
אַתּוּ אָמְרוּ לֵיהּ לְקֵיסָר: "מָרְדוּ בְּךָ יְהוּדָאֵי" אָתָא עָלַיְהוּ (איכה ב, ג). הנה הרואה יראה כל חרבנות ארץ ישראל והריגת עם רב מישראל נסתבבו מדברים קלים דמסיבת קמצא ובר קמצא חרבה ירושלם ובית המקדש ומסבת התרנגולים חרב טור מלכא ונהרגו עם רב מישראל ומסיבת שַׁקָּא דְּרִיסְפַּק חרבה ביתר שהיה בה רבוי חכמים והמון העם עד אין מספר וכל זה היה כך להודיע כי עתה בבית שני לא היה בידם עבירות חמורות עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים אלא עונות קלים שאדם דש בעקביו שהם לשון הרע ושנאת חינם שבעבורם נגזרו עליהם גזרות קשות אלו ולכן הסיבות שלהם היו סיבות קלות שאינם כדאי שיהיה נולד ומסובב מהם דברים קשים אלה.
וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים, שְׁנֵי חֲלָקִים מַיִם וְאֶחָד דָּם. נראה לי בס"ד דהיה כן בהשגחה פרטית להורות שדם זה הוא של בעלי תורה שנמשלה ליין הנמזג בשני חלקים מים כמו שאמרו בגמרא דנדה (נידה יט.) והמזוג שני חלקים מים ואחד יין להכי איתא בסנהדרין (סנהדרין לז.) בפסוק (שיר השירים ז, ג) אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג. ובזה פרשתי בס"ד הטעם דאמרו בגמרא דבתרא (בבא בתרא נז:) שלחן של תלמיד חכם שני שלישי גדיל ואחד גלאי.
ומה שאמר אֵלּוּ שְׁמוֹנִים אֶלֶף קַרְנֵי מִלְחָמָה נראה דדריש 'אַף' (איכה ב, ג) ראשי תיבות פ' אֶלֶף.
שֶׁבַע שָׁנִים בָּצְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶת כַּרְמֵיהֶם מִדָּמָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּלֹא זֶבֶל. נראה לי בס"ד כשישראל שלמים ויושבין על אדמתם מתעטרים בעטרה של טל אורות שהוא טל אותיות של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וכמו שנאמר (ישעיה כו, יט) טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, ואחר החרבן נהפכה להם מספר טל למספר זבל [39] שנעשה דמן במקום זבל לזבל בו הכרמים ונמשך בזיון זה להם משך שבע שנים בעבור חלול כבוד התורה דכתיב בה חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה (משלי ט, א) דפסוק וַיְהִי בִּנְסֹעַ (במדבר י, לה) ויהי בנסוע ספר בפני עצמו ולכך היא שבעה ספרים.
אֵין לְךָ מִלְחָמָה שֶׁנּוֹצַחַת, שֶׁאֵין בָּהּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו (בראשית כז, כב).. פירוש מלחמה של אומות העולם ולכן בעשו כתיב זְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר (איוב לח, טו) שהוא ראשי תיבות 'זרת' הרומז לעשו כי עשו בתחילה היתה זרועו רמה שאין מלחמה נוצחת אלא עד שיהיה בהם מזרע עשו.
ונראה לי על פי מה שכתב הגאון חיד"א בלב דוד פרק ט"ו דקליפה ראשנה של שבעים אומות נקראת צפו [176] ולכן תיקן דוד המלך ע"ה באלפא ביתא של אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ (תהלים קיט, א) קע"ו פסוקים כמנין צפו להכניעה עיין שם.
ונראה לי בס"ד לכן התורה נקראת צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם (משלי טז, כד) כי היא צוף מכנעת את קליפת צפו ונראה לכן ס"מ [סמאל] נקרא בפי העולם בשם פלוני [176] שהוא מספר צפו ולכן באלופים של אליפז בן עשו יש אלוף ששמו צפו דכתיב אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף אוֹמָר אַלּוּף צְפוֹ אַלּוּף קְנַז (בראשית לו, טו) נמצא זַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו נקרא בשם צְפוֹ שהוא שם הקליפה הראשונה של שבעים אומות.
ולזה אמר אֵין לְךָ מִלְחָמָה שֶׁאֵין בָּהּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו פירוש במלחמות של אומות העולם יבא להם כח מקליפה ראשונה של שבעים אומות שהיא נקראת בשם זַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו שהוא אלוף צפו בן בנו של עשו ילמדנו בזה לבטלה על ידי התורה שהיא צוּף דְּבַשׁ. ולזה אמר והיינו דאמר רבי אלעזר בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא (איוב ה, כא) כי אותיות לָשׁוֹן במילואם כזה למ"ד שי"ן וי"ו נו"ן עולה המלוי הנחבא בתוך הפשוט מספר צפו דבחטא הלשון תתגבר ח"ו.
ומה שאמר בְּחִרְחוּרֵי לָשׁוֹן תֵּחָבֵא נראה דסמיך על פסוק הקודם (איוב ה, כ) בְּרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא, דידוע ברכת החרב נתנה לעשו וזרעו דכתיב וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה (בראשית כז, מ) וכן אמר אדום פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ (במדבר כ, יח) ולכן אחר שאמר 'וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב' דקאי על עשו שברכתו בחרב אמר 'בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא' רוצה לומר אף על פי שאמרתי אצילך מחרב עשו עם כל זה אם יש בך תחרורי לשון תחבא ולא תגש למלחמה אליו כיון דחטאת בלשון ואין לך כח כנגד חרב עשו.
ובאופן אחר נראה לי בס"ד ענין זַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו כאן בפסוק זה דידוע מה שכתב בעמק המלך שער קרית ארבע פרק י"ד, כי ס"מ [סמאל] נקרא 'נחש בריח' שהוא לעומת הבריח התיכון דקדושה ולילית נוקבה שלו נקראת 'נחש עקלתון' כי היא המפתה לבני אדם לילך בדרך עקלקלות יעוין שם.
וידוע שר אדום הוא ס"מ ונוקביה פלונית ונמצא שר אדום הוא שני נחשים שהם נחש בריח ונחש עקלתון ושניהם יוצאים למלחמה עם אדום אלא שפלוני הוא עיקר במלחמה ונוקביה טפילה אליו כמו שכתב רבינו ז"ל בשער הפסוקים.
ולכן מפלת אדום תהיה לעתיד על ידי זכות התורה הנקראת זֹאת (דברים ד, מד) שהוא מספר ת"ח שתבטל ה'נחשים' [408] שהם מספר ת"ח ומפלת הנחשים שהוא מספר ת"ח תהיה על ידי המשיחים משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ו'משיחים' [408] עולה מספר ת"ח ואז לעתיד בביטולם נאמר כולנו הוֹדוּ לַהֳ' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ (תהלים קיח, א) שעולה מספר ת"ח.
ולזה אמר בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא בְּחִרְחוּרֵי לָשׁוֹן תֵּחָבֵא חלק תיבת תחבא לשתים וקרי בה 'תח בא' רוצה לומר נחשים שהם מספר ת"ח בא לעולם לצער הבריות.
