הערות

^[66] רש"י. אמנם במסכת בבא מציעא (ל:) פרש רש"י - "בית חייהם - ללמוד להם אומנות להתפרנס בו". ולכאורה מוכרח כפירושו שם, דהא תלמוד תורה נזכר בפירוש ברישא דקרא - "חוקות ותורות" ? ועיין בפני יהושע - שכוונת משה רבינו לומר להם, שעם לימוד התורה לא יתבטלו מהאומנות, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה להתבטל. וזהו "בית חייהם", כלומר - שאם ירצו שעיקר חייהם יהיה בתורה, צריכים שתהא עמה מלאכה.

^[67] היינו - הוצאת המת, והכנסת כלה. (שאילתות, שאילתא צג').

^[68] רבי אלעזר לא היה בקי כל כך. ועדיין היה לו ללמוד. דאי הוה בקי היה פטור אפילו למאן דדאין דינא דגרמי, דהא אנוס הוא כמו שנתבאר בסוגיא לעיל. תוספות. וש"ר.

^[69] אף אם לא אמר לו כך - כתבו התוספות דבכל גווני היה חייב, אך הרי"ף כתב שאינו חייב עד שיאמרו לו. וביתר באור עיין בשלטי הגיבורים (לה' ע"ב בדפי הרי"ף אות ב') בשם הרשב"א: דאפילו אם היה הדיוט יכול לטעון - סברתי שאינך סומך עלי. ועיין עוד בבעל המאור וברמב"ן במלחמותיו שם. ועיין בתוספות, ובשלה"ג שם שנחלקו הראשונים, למאן דאמר "אומן פטור", האם יתחיב כאשר אומר לו "חזי דעלך קא סמיכנא".

^[70] עיין במשנה לקמן דף קטז: - "הגוזל שדה מחבירו ונטלהו מסיקין: אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר", ובגמרא מבואר, שמדובר באופן שהגזלן הראה למסיקין את השדה, והוי גרמי. והקשו שם התוספות, מדוע הגמרא כאן לא מביאה משנה זו כמקור לדינא דגרמי? ותרצו - הגמרא העדיפא להוכיח ממקום אחר, מכיון שאין הדבר מפורש במשנה אלא מדייקינן ליה מיתור לשון.

^[71] סימן למובאות שיובאו להלן - "דן את הדין", "לצבוע לו אדום", "מסכך גפנו", "מחיצת הכרם שנפרצה".

^[72] למסקנא מדובר דעביד ליה בידים. ולפ"ז - טימא את הטהור היינו שנטל שרץ בידים וטימאו בודאי, כדי להחזיק דבריו. ואף על פי דאמרינן בגיטין (נב:) "המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור", הכא חייב. כיון שהקפידו עליו כדי שידקדק בדין יפה. (רש"י, ועל פי התוספות).

^[73] למסקנא מדובר דעביד ליה בידים. ולפ"ז - טיהר את הטמא, מדובר, שהדיין עירב לשואל את הפירות הנידונים עם מיעוט פירותיו הטהורים, וכעת כשנודע לו שטעה בדינו, נמצאו כולם אסורים, כיון שהפירות הטהורים התבטלו ברוב הטמאים.

^[74] ולכאורה קשה, הא במשנה שם אינו מתחייב מטעם מזיק, אלא מטעם גזל, דקנאו בשינוי? ומוכיח מכאן הקובץ שיעורים (ב"ק אות קטז') דגזלן ומזיק חד דינא אית להו. ובגוונא שאינו חייב משום מזיק לא יתחייב גם כן משום גזלן. עיי"ש בדבריו.

^[75] לכאורה קשה, מה ההוא אמינא, הרי פשוט שעשה שם מעשה בידים? ומבארים התוספות - משום שאין הצמר משתנה מיד כשנותנו בסממנים, ואין הצבע נקלט עד לאחר יומיים או שלשה. וגרמא בעלמא הוא. ומכל מקום לא דמי למראה דינר דאינו עושה מעשה כלל. תוספות. ועיין עוד ביד אפרים (יו"ד סי' סב' אות צא -ד).

^[76] עיין בהערה הקודמת, וצריך לומר, דמסכך גפנו גרע טפי שאין מזיק עד לאחר זמן (כלומר, עד שתגדל התבואה באיסור), וחשיב גרמא אפילו יותר מצמר, כיון שגם אינו עושה כל כך מעשה בידים. (תוספות). ומכל מקום לא דמי למראה דינר דאינו עושה מעשה כלל.

^[77] קיימא לן - גדר העומדת בין שתי חצירות, יכול לסמוך זרעים מצד אחד, וגפנים מצד אחר, ואינו עובר משום כלאיים. אך אם נפרצה הגדר, והוסיפו הזרעים אחד ממאתים באיסור - נאסרו כולם משום כלאים.