פי' איכא חד צד דלא קני יש מי שאומר משיכה בחמור לא קני אבל בגמל בין במשיכה בין בהנהגה קני. ויש מי שאומר הנהגה בגמל לא קנה אבל חמור בין במשיכה בין בהנהגה קני. פי' פגיה רצועות של מוסירה הנתונות על לחייה ועל פדחתה. סוגיא דשמעתא טלית מונחת על גבי קרקע וחציה על גבי עמוד בא אחד והגביה חציה מעל גבי קרקע ובא אחר והגביה חציה שעל גבי עמוד.

רכוב אי קני אי לא קני ת"ש ר"א אומר רכוב בשדה קנה וכו' ודחי' התם במנהיג ברגליו אי הכי היינו מנהיג.

ופרקי' תרי גווני מנהיג.

ואסקי' במקח וממכר אי אמר ליה קני כדרך שבני אדם קונין אי ברשות הרבים רכוב קנה.

מושך ומנהיג אין רכוב לא. אבל סיפא ל"ק לן דמאי כמדה זו דקתני כאלו שניהם מושכים ושניהם מנהיגי' כלומ' כמד' זו שאמרנו למעל' ושמפש' שניה' שוה שקנ'כך קנה אפי' אין מעש' שניה' שוה כגון א' מושך וא' מנהיג:

א"ה לערבינהו ולתנינהו. פרש"י א"ה דלת"ק איפכא קני אמאי נקני משיכה בגמל ואינו מחוור דמעיקרא נמי סברא לן דלת"ק אפי' איפכא קני אלא ה"פ א"ה דמושך ומנהיג לא תנא אלא לאפוקי מדרב יהוד' ליערבינהו וליתנינהו ומפק' מדר' יהודה מדלא ערבינהו ותנינהו ש"מ מלישנא יתירה דהא דקתני או שהיה א' מושך וא' מנהיג למעוטי רכו' נמי אתא:

לא למעוטי איפכא אי הכי היינו ר' יהודה. הוא הדין דהוה מצי לאקשויי ליה מסיפא דברייתא גופה, דקתני בהדיא דאיפכא קני, אלא ד[מ]רישא עדיפא ליה לאקשויי לה. ובמאי דפריק איכא חד צד [ד]קני, סלקא פרוקא לכלהו קושיי.

אחד רכוב חמור ואחד תפוס מוסרה שמע מינה רכוב קני. פירש רש"י ז"ל: שמע מינה רכוב קני, ומדרכוב לחודיה קני שמע מינה רכוב במקום מנהיג נמי קני, דכיון דבזה שלא במקום זה קני בבת אחת נמי קני. ואינו מחוור, דהא כי הוה סבירא ליה לרב יהודה לעיל דרכוב לחודיה קני, איסתפקא ליה רכוב במקום מנהיג אי קנה אי לא, ומנהיג לחוד לכולי עלמא קני, ואפילו הכי מספקא ליה אי קני במקום רכוב, אלא לרב יהודה דאמר רכוב לחודיה לא קני (כיוצא) קא מקשה.

הא דאקשינן ונקני נמי רכוב במוסרה. לאו חצי מוסרה קאמר, אלא בי פגיה בלחוד קאמר כמסקנא דשמעתא, דאין חצי מוסרה קא קשיא ליה, והא קא אזיל ומקשה אפילו אם תמצא לומר המגביה מציאה לחברו קנה חברו וכו' הא אדעתא דנפשיה קא מגבה איהו לא קני לאחריני מקני, אל[מ]א האי מקשה פשיטא ליה דרכוב לא מצי למקני אלא בי פגיה, דהוה ליה כגופה דבהמה משום דתכשיט דידה הוא. ואהדר ליה דאפילו כולה נמי קני לה חוץ ממה שתפוס ביד חברו. ואמר ליה הא לא מיבעיא לי אלא בי פגיה קא קשיא לי, ופריק רב אשי דאין הכי נמי דזה קנה חמור ובי פגיה וזה קנה מה שבידו, והשאר לא זה קנה ולא זה קנה, וכל המחזיק בו זכה בו. וכן נראה מדברי רש"י ז"ל.

טלית שהיתה מונחת חציה על גבי קרקע וכו' הכי נמי דקמא קני. ואנן תנן סתמא יחלוקו.

מנהיג בעיר קנה. פירש רש"י ז"ל: וכל שכן בשדה, ואף הראב"ד ז"ל כן פירש, ומסתברא דדוקא בעיר קאמר וכולה ברייתא מילי פסיקתא קתני, וכי היכי דרכוב בשדה דוקא הוא דקני כדאיתא בגמרא, מנהיג נמי דוקא בעיר, לפי שדרכן של בני אדם להנהיג בעיר, שאין הבהמה מנתקת עצמה לברוח מפני האנשים אשר שם, אבל בשדה כשהיא במקום רחב היא בורחת אילך ואילך, והילכך אין דרך להנהיג בשדה.

משיכה זו שהבהמה נקנית בה במציאה אין צריך לומר שמשכה בהדיא או שרכב עליה והנהיגה ברגליו אלא אפילו קורא לה והיא באה או שהכישה במקל ורצה לפניו כל שעקרה יד ורגל בסבתו קנאה כדין מקח וממכר בין שדרכה להנהיגה בכך בין שאין דרכה ומ"מ אם היו שנים זוכים בה כאחד והיה אחד מהם זוכה במה שאין דרכו בכך והשני במה שדרכו יראה מסוגיא זו שאותו שדרכו בכך זכה מעתה הגמל דרכו במשיכה וחמור דרכו בהנהגה וכל שהיו שניהם מושכים או שניהם מנהיגים בין בגמל בין בחמור קנו הא אם היה אחד מושך ואחד מנהיג בגמל קנה המושך בחמור קנה המנהיג ויש שאין פוסקין שמועה זו כלל אלא אין אחר משיכה או הנהגה כלום בין שדרכה בין שאין דרכה ובמקח וממכר מ"מ לדבריהם הדין כן:

מכיון שבארנו במציאה שהרכיבה קונה אף בלא הנהגת רגליו אם היה אחד רכוב ואחד תפוש במוסירה רכוב קנה בהמה וכל שעליה דרך תכשיט כגון בי פגיה והוא מה שבראש החמור וזה שתפש במוסרה זוכה במה שבידו מן המוסרה ושאר המוסרה לא נקנית לא לזה ולא לזה והקודם בה יזכה וכן הדין בכל מה שעליה שאינו מתכשיטי בהמה ולדעת הפוסקים שאין הרכיבה קונה אתה מפרשה ברכוב שמנהיג ברגליו שמא תאמר אותו שתפוש במוסרה יקנה מיהא כל המוסרה הואיל ויכול לנתקה ולהביאה אצלו בנקל תדע שכל כיוצא בזה אין אומרין הואיל שאם כן אף בטלית שהיתה חציה מונחת על גבי קרקע וחציה על עמוד גבוה ובא זה והגביה חציה שעל גבי קרקע ובא חברו גם כן והגביה חציה שעל העמוד יש לך לדון שיקנה הראשון את כלה הואיל ובשעה שהגביה מעל הקרקע להדיא היה יכול לנתקה ולהביאה אצלו ואינו כן אלא שזכה השני בחציה שכל כיוצא באלו אין אומרין הואיל:

רכיבה זו שאמרנו עליה שקונה במציאה אין בה הבדל מקום אלא בין בשדה בין בעיר קנה הן רכיבה בלא הנהגה לדעתנו הן רכיבה בהנהגה לדעת האחרים ואע"פ שאין דרך בני אדם לרכוב בעיר הואיל ומ"מ זה רכב קנה שאלו הגביה ארנקי בשבת קנאו אע"פ שאין דרך בני אדם להגביה ארנקי בשבת והוא הדין במקח וממכר ברכיבה בהנהגה ואע"פ שמשיכה אינה קונה ברשות הרבים רכיבה בהנהגה יותר הוא על משיכה וקונה אף ברשות הרבים בין בעיר בין בשדה ומ"מ אם אמר לו עליה קנה אותה כדרך שבני אדם קונין בשדה קנה בעיר לא קנה שאין דרכן של בני אדם לרכוב בעיר בד"א באדם הגון אבל חשוב ביותר או מזולזל המיטפל בגדול בהמות קונין אף בעיר אף ברשות הרבים וכן אשה ויש גורסים שברשות הרבים אינה קונה כדין משיכה:

ה"ה דאפילו רוכב. והאי דקתני מושך ומנהיג לאפוקי מדר' יהודה כו'. משמע מיכן דעד השתא הוה ס"ד למימר דת"ק דוקא קתני משיכה בגמל והנהגה בחמור ומש"ה קאמר אי הכי ניערבינהו וניתנינהו דעד השתא הוה ס"ד דדוקא קאמר ת"ק ומש"ה לא ערבינהו. וקשיא לי היכי מצינן למיסק אדעתין דת"ק דוקא קאמר והא קתני סיפא או שהי' אחד מושך וא' מנהיג. והא איכא חד דעבד איפכא. והיאך יקנו שניהם. גם לקמן באיכא דמותיב מסיפא במידה זו קנה דאמרי' לא למעוטי איפכא. והיכי מצינן למימר למעוטי איפכא דתני או שהי' אחד מושך וא' מנהיג והא חד מינייהו עבד איפכא ועד דמקשה לי' אי הכי היינו ר"י ליקשי לי' מסיפא דתני או שהי' אחד מושך וא' מנהיג דאע"ג דאיכא חד דעביד איפכא קנה. והיכי אמרי' למעוטי איפכא. מש"ה נראה לי לפרש כך בלישנא קמא סברינן דת"ק דוקא קתני משיכה בגמל והנהגה בחמור ומש"ה לא ערבינהו ומאי דתנא בסיפא או שהי' אחד מושך וא' מנהיג לא שיקנו שניהם קאמר. כגון אם זה רוצה לקנות לעצמו. וזה רוצה לקנות לעצמו ששניהם קנו. אלא ה"ק אם ניאותו ביניהם לקנות ביחד והאחד משך והאחד הנהיג קנו ממ"נ. או מחמת משיכה או מחמת הנהגה ואין אחר יכול להוציא מידן ור' יהודא בסיפא פליג ואמר עד שתהא משיכה בגמל והנהגה בחמור. כלומר שכל עקירת הגמל לא תהי' אלא ע"י משיכה ולא ע"י משיכה והנהגה. וכן עקירת החמור כולה תהי' על ידי הנהגה ולא ע"י הנהגה ומשיכה. שזה מבטל את זה. והשתא דייק דוקא מושך ומנהיג קאמר ת"ק דקונין אבל רוכב לא. ומהדר ה"ה דאפילו רכוב והאי דקתני מושך ומנהיג לאפוקי מדר' יאודה. פי' וה"ק קנו שניהם זה לעצמו וזה לעצמו דאפי' איפכא נמי קנו. ומש"ה מקשה. אי הכי דת"ק לאו דוקא קאמר ליערבינהו וליתנינהו. ומהדר איכא חד צד דלא קני. איכא דמותיב מסיפא במדה זו קנה במדה זו למעוטי מאי לאו למעוטי רכוב. פי' דאיפכא לא קא ממעט דהא תני סיפא או שהי' א' מושך וקס"ד דהכי שזה רוצה לקנות לעצמו וזה רוצה לקנות לעצמו ושניהם קנו. אלמא אפילו איפכא נמי קנו אם כן במדה זו לא אתא אלא למעוטי רכוב. ומהדר לא למעוטי איפכא פי' והא דתני א' מושך וא' מנהיג כגון שניאותו בין שניהם לקנותה ביחד וכ"א מתכוין לזכות בעבורו ובעבור חבירו אי הכי היינו ר' יהודה. איכא בינייהו חד צד דלא קני פי' ולא רצה להידחק ולומר דבהא פליג ר' יהודה דלא תועיל עקירה חצי' במשיכה וחצי' בהנהגה כדאמרי' לעיל אלא מעמיד חלוקתם באיכא חד צד דלא קני:

מושך ומנהיג אין רכוב לא. אבל סיפא לא קשיא ליה דמאי כמדה זו דקתני כאלו שניהם מושכים ושניהם מנהיגים כלומר כמדה זו שאמרנו למעלה ושמעשה שניהם שוה שקנה כך קנה אפילו אין מעשה שניהם שוה כגון אחד מושך ואחד מנהיג. הרמב"ן.

כתוב בתוספות ואי משום דשיירא אטו וכו'. ומכל מקום הוה משני שפיר הוא הדין אפילו רכוב ולא תנא הכי אלא לאפוקי דרבי יהודה דאי תנא רכוב לא הוה ידענא לאפוקי דרבי יהודה אלא הוה אמינא דפליגי רק ברכוב ולקמן יתיישב שפיר אי הכי דהכי קאמר אי אמרת בשלמא דלמעוטי רכוב אתי ניחא דלא ערבינהו דמדתני מושך ומנהיג ולא תני רכוב בהדיה שמע מינה למעוטי רכוב דאי ערבינהו הוה אמינא דלמעט רק דרבי יהודה אתי. עוד כתוב בתוספת ויש לומר דממשנה יתירה קא דייק וכו'. ואין להקשות דנימא דבא למעוטי רכוב במקום מנהיג או שמא מנהיג במקום רכוב שמנהיג ברגליו ומשום דלא ידעינן הי ניהו לא תפשוט מידי דיש לומר אם כן לימא שנים שהיו מושכין בגמל ומנהיגין בחמור או שהיו מושכים ומנהיגין ואז היה משמע ממשנה יתירה מדלא ערבינהו דאתא למעוטי שנים שהיה אחד רכוב ואחד מנהיג או לימא או שהיו שנים אחד מושך ואחד מנהיג מדקתני או שהיה אחר מושך ואחד מנהיג משמע דבא למעוטי אחד רכוב לחודיה. עוד כתוב בתוספות כדי לאשמועינן דמשיכה אורחיה וכו' אף על גב דהכא ליכא נפקותא דמאי נפקא מינה אי ערבינהו והוה סלקא דעתין דכולהו אורחיה דמכל מקום יש נפקותא בעלמא אי הוה עביד חד קנין שהוא אורחיה והד דלאו אורחיה דתרווייהו קנו. גליון.

כתוב בגליון תוספות על מה שהקשו בתוספות מנלן למעוטי רכוב דילמא הא דלא ערבינהו וכו'. וכן משמע דאתא לאשמועינן הא מדנקט שנים ולא נקט חד ולפי התירוץ צריך לומר דאף על גב דנקט שנים פשיטא דלא מבטל קנין את חברו ועל כרחך כי פריך וליערבינהו וליתנינהו פשיטא ליה דלא מבטל קנין את חברו. עד כאן.

והרא"ש כתב. ואם תאמר והא במתניתין קתני רכוב ומנהיג ולא דייקינן אבל מושך לא ואין לומר דדייק מיתורא וכו' שאם כן אמאי נקט במתניתין שנים שהיו רוכבין או שהיה אחד רכוב ואתד מנהיג לינקוט כולה מילתא בחד. ויש לומר דעיקר מתניתין לא אתא לאשמועינן אלא דיחלוקו ולא להשמיענו קנייני בהמה אבל הכא אתא לאשמועינן קניינים של גמל ולמעוטי דברים שאין נקנין בהם כדממעט נמי רבי יהודה משיכה מחמור וכו' הילכך אם איתא דרכוב קני הוה ליה למיתני רכוב בהדי מנהיג ומושך אף על גב דלא תני הגבהה מילתא דפשיטא היא דהגבהה קונה בכל מקום והא דלא דייק הכי ממתניתין דקידושין דקתני בהמה גסה נקנית במסירה או במשיכה לרב ולא חשיב רכוב התם בכל בהמה גסה איירי ויש דלא שייכא בהו רכיבה אבל הכא גמל וחמור קתני דשייכא בהו רכיבה והוה ליה למיתני ולא מצי לשנויי דתני הני וכל שכן רכוב דהא תפיס בהן דאין זה דבר פשוט כל כך. עד כאן.

וזה לשון הראב"ד: קתני מיהא או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג וכו'. מושך ומנהיג אין אבל רוכב לא. דמדקאמר דהני נמי קנו אף על גב דלאו אורחייהו בהכי אלמא דרכי קנייתן אתא לאשמועינן אם כן ליתני נמי רכוב שנים שהיו מושכין או רוכבין בגמל או רוכבין ומנהיגין בחמור. הוא הדין דאפילו רכוב והאי תנא לא אתא לאשמועינן משפטי קנייתם אלא לאפוקי מדרבי יהודה בלחוד הוא דאתא וקמשמע לן דאפילו איפכא. עד כאן.

אבל רכוב לא. והוא הדין מסירה אית לן למעוטי להאי תנא כדאשכחן פלוגתא דתנאי בקידושין ועוד דמסירה אינה קונה במציאה ומיהו הגבהה לא אסתבר למעוטה כיון דהגבהה קונה בכל מקום. מהר"י כ"ץ.

אי הכי ליערבינהו וליתנינהו. פירש רש"י אי הכי דלתנא קמא איפכא קני אמאי נקט משיכה בגמל. ואינו מחוור דמעיקרא נמי סבירא לן דלתנא קמא אפילו איפכא קני. אלא הכי פירושו אי הכי דמושך ומנהיג לא תנא אלא לאפוקי מדרבי יהודה ליערבינהו וליתנינהו ומפקה מדרבי יהודה מדלא ערבינהו ותנינהו שמע מינה מלישנא יתירה דהא דקתני או שהיה אחד מושך ואמד מנהיג למעוטי רכוב נמי אתא. הרמב"ן והר"ן.
והריטב"א פירש וזה לשונו: אי הכי ליערבינהו וליתנינהו פירוש קא סלקא דעתיה דבעי למימר דלתנא קמא נמי איפכא ממש קני אפילו משיכה בחמור והנהגה בגמל ולהכי אמר ליה בשלמא לדידי לתנא קמא איכא חד צד דאיפכא דלא קני ואיכא חד צד דקני ובהא הוא דפליג על רבי יהודה ומשום הכי לא ערבינהו אבל לדידך ליערבינהו וליתנינהו כיון דכל חד ותד קני בין בזו בין בזו. והוא הדין דהוה ליה למיפרך מאי כמדה זו אלא דחדא מינייהו נקט ופריק דלדידיה נמי לאו איפכא ממש דהא איכא חד צד דלא קני. עד כאן.

וזה לשון הראב"ד: אי הכי ליערבינהו וכו'. קא סלקא דעתיה דהאי דאמרינן דאפילו איפכא בין בגמל בין בחמור קאמר שאם היה אתד מושך ואחד מנהיג קנו ואם כן ליערבינהו. ולדעת המקשה האי כמדה זו דקתני לאו למעוטי אתא אלא הכי קאמר אחד מושך ואתד מנהיג קנו כאלו שניהם מושכין או שניהם מנהיגין וזהו כמדה זו כאותה מדה שאמרנו ושני ליה איכא חד צד דלא קני וכו'. כלומר דהאי אחד מושך ואתד מנהיג יש מי שמעמיד אותו בגמל לבדו אבל משיכה בחמור לא ואיכא דמוקי לה בחמור אבל הנהגה בגמל לא. עד כאן.
והגליון כתב וזה לשונו: אי הכי ליערבינהו קצת קשה מאי אי אמרת בשלמא דלעולם יקשה ליערבינהו וליתני שנים שהיו מושכים או מנהיגין בגמל ובחמור או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג וממשנה יתירה נדע למעוטי רכוב. ויש לומר בקל דכיון דלא הייתי מרויח כלום בקיצור ניחא ליה למינקט מושכים בגמל ומנהיגים בחמור לאשמועינן אף על גב דהאי אורחיה והאי לאו אורחיה כדפירש תוספות אבל הא פריך שפיר לא ליתני סיפא וליערבינהו ברישא דאין זה חידוש כל כך שיאריך בעבור זה ועוד נראה לי לפרש דהכי פריך אבל רכוב פירוש על כרחך אפילו רכוב לחודיה דאי סלקא דעתך רכוב במקום מנהיג או איפכא ותרצה לומר אף על גב דכל חד לחודיה קני מכל מקום במקום רכוב או איפכא לא קני אם כן גם במושך ומנהיג כיון דהאי אורחיה והאי לאו אורחיה אותו שאורחיה יבטל הך דלאו אורחיה כמו ברכוב ומנהיג שאחד מבטל את חברו אף על גב דלחודיה קני אלא ודאי למעט רכוב לחודיה אבל כל מה שקונה לבדו אין האחד יכול לבטלו בענין אחר ממה שפירש בתוספות והשתא ניחא דלא ערבינהו שמכח זה ידעינן דחד אורחיה וחד לאו אורחיה ומכח זה ידעינן דבא למעט רכוב לחודיה כדפירשתי.
ועוד נראה לי לפי פירוש התוספות דמדקדק דלמעוטי רכוב לחודיה אתא דאי במקום מנהיג ליערבינהו וליתני שנים שהיו מושכים ומנהיגים בגמל או בחמור במדה זו קנה ואנא ידענא דאתא למעוטי רכוב במקום מנהיג או איפכא דאי למעוטי שום קנין אחר אם כן אמאי נקט שנים מושכים ומנהיגים לימא היו מושכין או מנהיגין דמה לי חד מה לי תרי אלא מדנקט שנים שמע מינה דאתא למעוטי שנים אחרים דלא קנו תרווייהו אף על גב דכל חד לחודיה הוה קני והיינו רכוב במקום מנהיג או איפכא כדפירשתי אבל להכי לא ערבינהו ותנא אחד מושך ואחד מנהיג לאשמועינן דכמדה זו עלייהו קאי למעוטי רכוב לחודיה דהוה מסתבר למעוטי במקום מנהיג או איפכא אי ערבינהו כדפירשתי דאי לא תנא אחד מושך ואחד מנהיג והוה תני מושכין בגמל ומנהיגין בחמור כמדה זו קנה הוה אמינא דאתא למעוטי מנהיג במקום מושך בגמל או איפכא בחמור כיון דהאי אורחיה והאי לאו אורחיה מדנקט שנים איכא חד צד דלא קני פירוש אבל צד השני קני בשניהם דבתרווייהו הוי אורחיה עד כאן.

איכא דמותיב מסיפא פירש ריב"ן דאין זה תיובתא שהרי סיוע הוא לשמואל אלא לשון ענייה פירוש איכא דמשיב מדסיפא. תלמיד ה"ר פרץ.
דמותיב מסיפא כמדה זו קנה ומשמע לית להאי דמותיב מסיפא דהאי כמדה זו לאו ארישא קאי אלא מיעוטא הוא דהכי קנו אבל מדה אחרה לא קניא בהו ומאי ניהו לאו למעוטי רכוב לא למעוטי איפכא כלומר אם היה אחד מושך ואחד מנהיג מי שהוא כמדה זו שאמרנו בתחילה משיכה בגמל והנהגה בחמור אותו קנה יאחר לא קנה. הראב"ד.

וכתוב בגליון וזה לשונו: איכא דמותיב לה וכו'. נראה לי דהשתא סלקא דעתיה הא דקאמר או שהיה אחד מושך וכו' ארישא קאי שנים שהיו מושכין בגמל ומנהיגים בחמור או שהיה אחד מושך בגמל ומנהיג בחמור ולא הוצרך לפרש שכבר פירש ברישא ולכך קאמר לאו למעוטי רכוב לחודיה דומיא דאחד מושך לחודיה דאם לא כן למה נקט אחד מושך. ומשני לא למעוטי איפכא. ובזה ניחא קושית התוספות דלא הוה קשה מגופה כי הפירוש האחד מושך ארישא קאי מושך בגמל. ואין להקשות מה צריך סיפא לזה מרישא נדע מדנקט מושכים בגמל ולא ערבינהו. דאי מרישא הוה אמינא דנקט מושכין בגמל לאפוקי שנים שהיה אחד מושך ואהד מנהיג בגמל קנה אף על גב דלאו אורחיה לכך תנא סיפא אחד מושך פירוש בגמל למעוטי איפכא אפילו בחד. עד כאן.

היינו רבי יהודה. לא מצי למיפרך מדקתני אחד מושך ואחד מנהיג. דאיכא למימר או או קתני אחד מושך בגמל ואחד מושך בחמור לאו למעוטי איפכא לפי לשון זה היה ראוי לגרוס איכא בינייהו חד צד דקני ודו"ק. מהר"י כ"ץ.

ולענין פסק הלכה כתב הרמ"ך וזה לשונו: להרמב"ם שנים שראו גמל או חמור של מציאה וקדמו שניהם והנהיגו או משכוהו או שהיה אחד מנהיג ואחד מושך המושך קנה אבל לא המנהיג בהמת מציאה וכו'. וקשיא לי דמחזי מסוגיא דשמעתא דאיכא לאפלוגי בין קניית חמור לקניית גמל דחמור מיקני בהנהגה וגמל מיקני במשיכה ואף על גב דאיכא תרי לישני מכל מקום לישנא בתרא קאמר דהנהגה בגמל לא קני והוה ליה לר"ם לאפלוגי ומימר המושך בגמל קנה והמנהיג בחמור לא קנה והמנהיג ואחר מושך מלפניו אימר שהוא ספק הילכך חולקין דמלישנא בתרא הכי משמע דמשיכה קונה בין בחמור בין בגמל והנהגה בחמור קניא ובגמל לא קניא. ותו נמי הוה ליה למימר דין שניהן מושכין או שניהן מנהיגין שקנו שניהן בין בזה ובין בזה. וכן הדין קדמו שניהם והנהיגוהו או משכוהו קנו בין שניהם היה אחד מושך ואחד מנהיג בגמל המושך קנה והמנהיג לא קנה. ועיין בהרב המגיד שם.

תא שמע אחד רכוב חמור וכו'. אין להקשות דנימא דאיירי במכר דכיון דלאו במוסירה תפיס אין חילוק. קל להבין. גליון.

שמע מינה רכוב קני. פירש רש"י שמע מינה רכוב קני שלא במקום מנהיג וכיון דשלא במקום מנהיג קנה כולה במקום מנהיג פלגי ואינו מחוור דהא פירש רש"י לעיל דרב יהודה מספקא ליה אפילו אם תמצא לומר רכוב לחודיה קני במקום מנהיג אי קני או לא. אלא הכי פירושו שמע מינה רכוב קני וקשיא לרב יהודה דפשיט לעיל דרכוב לחודיה לא קני. הרשב"א והר"ן.
וזה לשון תוספות חיצוניות: פירש הקונטרס שמע מינה דרכוב קני כי ליכא מנהיג כלל ושמע מינה דרכוב במקום מנהיג נוטל החצי ואם כן אפשיטא ליה מילתא דרב יוסף ולא נהירא דמנא ליה למידק הכי דהוא הדין רכוב במקום מנהיג היא גופה קמיבעיא ליה לרב יוסף. לכך נראה לי דקאי אהא דלעיל דבעי למיפשט רכוב מיושב ומסיק תא שמע וכו' שמע מינה רכוב קני פירוש ומני הא אי רבי מאיר השתא יושב קני רכוב מיבעיא ולדידיה לא איצטריך אלא לרבנן דאף על גב דיושב לא קני מכל מקום רכוב מיהא קני ושמע מינה דיש לחלק בין רכוב ליושב והיכי פשיט לעיל רכוב מיושב. ולא חש להאריך משום דכהאי גוונא דאיק תלמודא לעיל. עד כאן.
והרא"ש פירש כן נראה לרש"י דלפי המסקנא דעל רכוב לחודיה קאמר שמואל דלא קנה לא נאמר אותה סברא שהיה רב יוסף רצה לומר תחלה דאפילו אם רכוב קני במקום מנהיג לא קני כי סברא דחוקה היתה ועל ידה הוצרכו לדחוק בפירושא דמתניתין שיש חילוק לענין תפיסה אף על פי שאינן שוין לענין קנייה אלא ודאי אין חילוק ביניהם ומה שלא פירש כן למעלה אמתניתין דבעי למיפשט מינה דרכוב קני משום דעיקר פשיטות הא דרכוב במקום מנהיג. וראיתי ספרים שכתוב בהן ושמע מינה רכוב נמי קני פירוש וגם מנהיג שניהם קונים כאחד. עד כאן.
ומ"ה נר"ו כתב וזה לשונו: ולדידי יפה פירש רש"י דבשלמא מעיקרא דאכתי לא מותבינן ממתניתין הוה מספקא ליה לרב יהודה אפילו תימא דרכוב לחודיה קני אבל לבתר דמותביה ממתניתין לא מספקא ליה דאי רוכב לחודיה קני רוכב בהדי מנהיג רוכב פשיטא דקני לענין דיחלוקו ועל ידי ברייתא זו דמשמע מינה דרכוב לחודיה קני מהדרינן לאוכוחי ממתניתין דרכוב בהדי מנהיג יחלוקו ותיובתא דרב יהודה ודו"ק. עד כאן.

ומהר"י אבוהב כתב וזה לשונו: פירש רש"י וכיון דרכוב לחודיה קני כולה במקום מנהיג פלגי. הקשה הרמב"ן לרש"י שהיאך אפשר לעשות השואה זו מאחר שמבואר לנו שאף על פי שרכוב לחודיה קני מיבעיא ליה לרב יהודה אי רכוב במקום מנהיג פלגי. ונוכל לומר שרש"י אינו אומר שמזו המשנה אנו מוציאין הדין רכוב במקום מנהיג אלא מה שאנו מוציאין הוא מאי דמשמע מפשטא דמתניתין דרכוב לחודיה קני. אבל כוונת רש"י לומר שזו הקושיא אינה בעצם לדינו של רב יהודה דרכוב לחודיה לא קנה אבל לאמת ולפשוט לנו דמשנתנו דלעיל בשנים שהיו רוכבין או שהיה אחד רכוב וכו' מיירי בשאינו מנהיג ברגליו ונפשוט הספק שהיה לרב יהודה באחד רוכב ואחד מנהיג ופירש בזה האופן מאחר שאנו רואין בזו המשנה דרכוב בלי הנהגה ברגליו קני אם כן משנתנו דלעיל גם כו שאומרת היו שנים רוכבין קנו גם כן הוא בהכרח בלא הנהגה ומדרישא בלא הנהגה ברגליו סיפא נמי דאמרה או שהיה אחד רכוב איירי בלא הנהגה ואם כן הקושיא שעשינו למעלה ממשנתנו הדרא לדוכתא וזהו שאמר רש"י כיון דרכוב לחודיה קני כלומר כיון שמזאת המשנה אנו מוציאין דרכוב לחודיה קני בלא הנהגה מוכרח הרא להוציא ממשנתנו שאחד רכוב ואחד מנהיג קנו בלא הנהגה. וההכרח שיש לרש"י לזה הפירוש הוא שאם זה התא שמע בא לכחש הדין שפשט רב יהודה היה לו לומר מיתיבי כמו שאמר למעלה. עד כאן.
והגליון פירש דעת רש"י בענין אחר וזה לשונו: פירש רש"י שמע מינה רכוב קני שלא במקום מנהיג פירוש במקום שאינו מנהיג ברגליו קנה כולה אלמא אזלא מתמתיהן אם כן במקום שהוא מנהיג ברגליו פלגי עם מנהיג לכל הפחות ואי איכא למימר דלא קני היינו מנהיג במקום רכוב. כן נראה לי דעת רש"י. עד כאן.

וזה לשון הראב"ד: תא שמע אחד רכוב חמור וכו'. שמע מינה רכוב קני ואף על גב דלא תפיס במוסירה ואף על פי שאינו הולך בשבילו כלל כדשמואל אלא מפני שהוא רוכבו והוא תפוס ועומד. עד כאן.

וכתוב בגליון תוספות וזה לשונו: אחד רוכב ואחד תופס וכו'. אלמא רכוב קני. הכא נמי פריך מכח מני אילימא רבי מאיר השתא יושב קני וכו' אלא לאו רבנן כדפירש לעיל ואף על גב דהכא האי רכוב לא תפיס במוסירה כדאמר ואחד תופס במוסירה מכל מקום איכא קל וחומר דלעולם כל רכוב תפוס בה בשערה או בבי פגיה ואם אינו תפוס בראש המוסירה מה בכך. ופירש הקונטרס אינו נראה אבל לקמן כדמייתי מרבי אליעזר דרכוב קני הוה מצי למימר דסבר כרבי מאיר דאפילו יושב קנו והא דנקט רכוב לאשמועינן דבעיר לא קנה. עד כאן.

וכתב הגליון. וקשה דנימא רבי מאיר היא כמו שהקשה בהגהה. ונראה לי דהכי פריך שמע מינה דרכוב לא אזלא מחמתיה ואפילו הכי קני משום דתפיס בה ברגליו ואם כן אינו תלוי בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן דפליגי בכלאים דתלוי באזלא מחמתיה דאי סלקא דעתך דקני משום דאזלא מחמתיה כרבי מאיר אם כן אמאי לא קנה מוסירה או תפשוט מהכא דמשוך בהמה וקני כלים דלא קני כדפירש תוספות. ובזה מיושב הא דפריך אי הכי נקני נמי וכו' כדפירש בתוספות אי אמרת בשלמא והוה מצי לשנויי לבסוף כשמגיה הברייתא כרבי מאיר אלא כיון דאפילו הכי היה צריך להגיה ניחא ליה לשנויי כרבנן. ומכל מקום הגליון קשה לו דלעיל נוקי כרבי מאיר דהא גם זה לקמן בעי משוך בהמה וקני כלים וזיל הכא מדחה לה והכא מדחה לה דאי בעי למיפשט דמשוך בהמה וקני כלים לא קני אז נימא דאיירי בלא אזלא מחמתיה וקני לא משום דאזלא מחמתיה אלא משום דתפיס בה ברגליו. אך שזה קשה אם קשה לגליון זה אם כן מאי פריך תלמודא אי הכי נקני נמי רכוב במוסירה או נפשוט משוך בהמה זו וכו' כדפירש התוספות נימא זיל הכא מדחה כדפירשתי אלא ודאי פריך לשמואל דפשיט רוכב מיושב דלא קני לדידיה צריך לאוקמי במנהיג ברגליו שלא יקשה לו מברייתא זו אם כן נקנה נמי מוסירה או תפשוט בעיא דמשוך אם כן גם לא יקשה דנימא רבי מאיר היא.

כתוב בגליון תוספות הכא נמי פריך מכח מני אילימא רבי מאיר וכו'. פירוש דלנקוט יושב. ואין להקשות דנלמא דנקט רכוב לאשמועינן דאפילו הכי לא קנה מוסירה דלא נימא דאזלא מחמתיה והוי כמשוך בהמה וקני כלים. ויש לומר דאם כן לא לימא זה קנה חמור וזה קנה מוסירה אלא היה לו לומר זה לא קנה מוסירה וזה קנה מוסירה דהוי עיקר החדוש ולא הייתי יכול לטעות לומר דאתי כרבנן אם כן היה לו לומר בסתם זה לא קנה פירוש אפילו חמור וזה קנה מוסירה אבל לקמן גבי רכוב בשדה כיון שרצה לחלק בין עיר לשדה לא היה יכול לומר בענין אחר. עד כאן. גליון.

גירסת הספרים המדוייקים אי הכי לקני רכוב במוסירה. ויש מוחקין אותו דמאי קשיא הא למאן דאוקמא במנהיג ברגליו טפי ממאן דסבירא ליה דמיירי ברוכב שאינו מנהיג ברגליו וכי רגליו גורמין לקנות במוסירה והם גורסין וליקני נמי רכוב במוסירה וכן גורס רש"י ולתרווייהו מקשה תלמודא. ויש ליישב גירסת הספרים בשלמא לדידי כיון שלא היה מנהיג ברגליו לא היה צריך במוסירה ולא נתכוון לקנותה אלא הניחה לחברו אלא לדידך דמוקמת לה במנהיג ברגליו הא צריך הוא למוסירה ולא מיאש מינה ואם כן לקני במוסירה בי פגיה שהם טפלים לחמור וזה נכון. הריטב"א.
ומהר"י אבוהב פירש אי אמרת בשלמא דאיירי בלא משיכה ניחא שלא יהיה הרוכב קונה המוסירה שמאחר שזה רוכב וזה תפוס במוסירה כוונתם ללחום ולנגד כל אחד לחברו שהרוכב אינו מנהיג והתופס במוסירה רצונו לנתק המוסירה ולהביאה אצלו או בהיפך שהתופס אין רצונו שיהיה הרוכב מנהיג אם כן הדין שכל אחד יטול מה שבידו זה החמור וזה המוסירה אלא אי אמרת שהרוכב מנהיג ברגליו אם כן התופם במוסירה גם כן רצונו שוה לו ויהיה זה מושך וזה מנהיג וכיון שכן מאחר שאף על פי ששניהן כוונתם שוה להנהיג אמרת שהתופס במוסירה לא יקנה כלל מהחמור ומוכרח הוא שהסיבה היא לפי שנאמר שהתפוס במוסירה אינו אלא כמו עבד של רוכב מאחר שמסכים עם הנהגתו של רוכב אם כן למה אינו קונה הרכוב גם כן במוסירה מיהת מה שבראש החמור. עד כאן.
והתוספות פירש בענין אחר. אי אמרת בשלמא כשאין מנהיג ברגליו וכו' עד סוף הדיבור. ומשני דאיכא לתרוצי זה קנה חמור וחצי מוסירה וכו' ואיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי הילכך לא אמפשיטא בעיא דרבי אלעזר. עד כאן.

אי הכי נקני רכוב במוסירה. ולא דמי האי למושך בהמה לקנות אותה וכלים שעליה דשאני מוסירה דשמירת הבהמה היא הראב"ד.

וזה לשון הריצב"ש: אי הכי נקני רכוב במוסירה. נראה לי דהכי פירושו אי אמרת בשלמא ברכוב לחודיה שעומדת הבהמה במקומה משום הכי לא קנה רכוב במוסירה דלא קניא ליה משום חצרו דחצר מהלכת היא אלא אי אמרת במנהיג ברגליו ובמשיכה קני לה לבהמה הלא משך גם המוסירה במשיכת הבהמה ואם כן נקני רכוב במוסירה. אלא שקשה לזה דבעיא היא לקמן דבעי לה רבי אלעזר אם במשיכת בהמה יקנה כלים שעליה מדין משיכה כיון שאין המשיכות שוות כמו שפירש התוספות שם. ואפשר לומר לפי פירושם שמקשה כאן אם כן תפשוט דבעי רבי אלעזר אבל בחידושין כתוב דלא גרסינן אי הכי אלא ונקני נמי רכוב במוסירה. עד כאן.

ונקני רכוב נמי במוסירה לאו חצי מוסירה קאמר אלא בי פגיה בלחוד קאמר כמסקנא דשמעתא דאי חצי מוסירה קשיא ליה הא קאזיל ומקשה אפילו אם תמצי לומר המגביה מציאה לחברו קנה וכו'. האי אדעתא דנפשיה קא מגבה איהו לא קני לאחריני מקנה אלמא האי מקשה פשיטא ליה דרכוב לא מצי למקני אלא בי פגיה כגופה דבהמה משום דתכשיט דידה הוא ואהדר ליה דאפילו כולה נמי קני ליה חוץ ממה שתפוס ביד חברו ואמר ליה האי לא מיבעיא לי אלא בי פגיה קא קשיא ליה ופריק רב אשי דאין הכי נמי דזה קנה חמור ובי פגיה וזה קנה מה שבידו והשאר לא זה ולא זה קנה וכל המחזיק בו זכה בו וכך נראה מדברי רש"י. הרשב"א.

אבל הרא"ש כתב וזה לשונו: ונקני נמי רכוב וכו'. פירש רש"י מה שבראש החמור דהוה תכשיט לחמור וכו'. ולא נראה לי שהרי השיב לו זה קנה חמור וחצי מוסירה ואיך יתכן שהוא הקשה לו שיקנה מה שבראש החמור והוא השיב שקונה עוד יותר. ועוד מדקאמר בשלמא רכוב קני דקא מגבה ליה בן דעת ואם לא קנה אלא מה שבראש החמור משום דהוה תכשיט לחמור מה הוא צריך להגבהת בן דעת. ועוד מדקאמר בתר הכי זה קנה חמור ובי פגיה מכלל דעד כאן איירי אפילו במה שאינו בראש החמור. אלא מחצי המוסירה מקשה. עד כאן.

והריטב"א כתב וזה לשונו: אי הכי ליקני רכוב במוסירה השתא קא סלקא דעתיה דבעי לומר דלקני במוסירה רכוב חציה ואהדר ליה אימא הכי כדבריך זה קנה חמור וחצי מוסירה ואקשי ליה בשלמא רכוב קני וכו'. ומשום דנקט האי לישנא בשלמא רכוב קני וכו' קא סלקא דעתיה דקני כולה קאמר חוץ ממה שתפוס בידו ואמר ליה הן לו יהיה כדבריך ואימא זה קנה חמור וכולה מוסירה הדר אמר ליה לאו הכי קאמינא לך דהיכי אפשר לומר כן האי מאי אפילו אם תמצי לומר וכו' והא דאמרי לך בשלמא רכוב קני הכי קאמינא בשלמא רכוב מצי קני דהא מגבה ליה בן דעת אלא תפוס במוסירה היכי קני דהא חמור הוא דמגבה ליה וכיון דתפוס לא קני לנפשיה לחבריה נמי לא קני ולפיכך לא קנו שניהם אמר ליה אימא זה קנה חמור ובי פגיה וכו'. כך יישוב שמועה זו ובפירוש זה לעולם כי עמד המקשה בדעת אחת שהיה סבור שלא יקנה בעל החמור אלא בי פגיה בלבד וכדפירש רש"י בהא דאמרינן דלקני רכוב במוסירה שיקנה בי פגיה זה הקשה תמיד ובזה עמדו דבריו באמצע ובסוף אלא שהתלמוד לא היה מבין דבריו ואלו לפשוטה של הלכה הלכה מקופחת היא דזימנא תדא קא פריך דלקני מקצתה וזימנא חדא קא פריך דלקני כולה והדר פריך דלא ליקני כלל אלא ודאי כדאמרן וכן דרך התלמוד במקומות הרבה מ"ה. עד כאן.

בשלמא רכוב קני דקא מגבה ליה בן דעת. תימה כיון דתפיס במוסירה לא קנה לפי שאינה חשובה הגבהה הואיל וראש האחד מונח על גבי חמור אם כן רוכב היכי קני בהגבהתו. ונראה לי דגבי רוכב לא חשיב חסרון הגבהה שראש השני מונח על ראש החמור כיון דקני ליה בלא הגבהה מטעם דהוי תכשיט של חמור וכחמור דמי והא דאיצטריך למימר דקא מגבה ליה בן דעת היינו לקנות היתר על בי פגיה. מהר"י כ"ץ.

והרא"ש כתב וזה לשונו: בשלמא רכוב קני דקא מגבה ליה בן דעת וכו'. נראה לי דהכא נמי לדבריו קאמר לדידי אפילו רכוב נמי לא קני כדמקשה בתר הכי האי מאי אם תמצי לומר וכו'.

אמר רב אשי זה קנה חמור וכו'. קשיא לי היכי מפרשא מתניתא לפום האי אוקמתא. ותו דאי במנהיג ברגליו פשיטא דקנה את החמור ואי משום בי פגיה הא לא מפרש לה תנא. ותו דבמאי דתפוס במוסירה נמי פשיטא דקנה ויש לפרש דאתא לאשמועינן דאין המוסירה נגררת אחר החמור והכי קאמר אף על גב דזה קנה החמור ואחר כך תפס זה במוסירה קנה מאי דתפס ולא איצטריך לפרושי דלא קנה אלא מאי דתפס דפשיטא הוא דלא אתא אלא לאשמועינן דלא קנה אותו בעל החמור ובעל החמור קנה בי פגיה דהוי תכשיט לחמור. מ"ה נר"ו.

והשאר לא קנה לא זה ולא זה. ואם תאמר אי מהניא משיכת בהמה לגבי כלים אמאי לא יקנה רכוב לכל הפחות חצי מוסירה. ויש לומר משום דחבריה תפוס בחצי האחר מבטל קניינו כדפירשתי לעיל אלא תפוס במוסירה במאי קני אף על פי שהגביה ראש האחד הרכוב מבטל קניינו ומעיקרא נמי כי פריך נקני רכוב במוסירה הוה מצי לתרוצי חברו מבטל קניינו ולא תפשוט דרבי אלעזר אלא שדוחה והולך עד שעומד על האמת. הרא"ש.

ומהר"י כ"ץ כתב וזה לשונו: והשאר לא קנה לא זה ולא זה. תימה אי מהניא משיכה דבהמה לקנות כלים שעליה כדבעי לקמן והאי רכוב מוקמינן במנהיג ברגליו אמאי לא יקנה רכוב כולי מוסירה. ויש לחלק בין מקח וממכר למציאה ולקמן מיירי במקח וממכר. עד כאן. ועד כאן נמצא מחדושי מהר"י כ"ץ.

הואיל ויכול לנתקה וכו'. איכא לפרושי הואיל ויכול לנתקה בכח עד שיגביהנה למעלה מן העמוד ולהביאה אצלו והשתא ניחא ממה שהקשו בתוספות. מורנו הרב נר"ו.

וזה לשון הריטב"א: הואיל ויכול לנתקה וכו'. פירוש כי כשילך לדרכו תנתק ותלך עמו ותהא מוגבהת מאליה מעל גבי הקרקע בלי שיגביה זה ידו כיון שראש החמור מוגבה והיינו דמדמינן לה בשראשה אחד על העמוד כי כיון שהגביה ראשה שהיה בקרקע אידך כמוגבה דמי דכיון דהעמוד גבוה מן הארץ מכיון דמנתקה אצלה תהא מוגבה ראשו שבעמוד מאליו מבלי שיגביה זה ידו למעלה ואם כן היה לנו לומר שהוא כאלו הגביהה כבר ולקני ואנן קיימא לן ומעשים בכל יום דלא קנה. עד כאן.
וזה לשון הראב"ד: לעולם כדקתני זה קנה מוסירה ורוכב ומנהיג ברגליו ואי אמרת לקני רכוב במוסירה דהא מושך גמור הוא לא הואיל והתופס בה בידו יכול לנתקו מן החמור וקודם שיפול ראשו השני לארץ כבר היא מוגבהת שהרי מראש החמור מנתקה ועל זה הקשה לו שהוא דוגמת העמוד וקיימא לן דהתם תרווייהו קנו דהא במתניתין כי אמרי תרווייהו אני מצאתיה לא דייקינן בה היאך מצאוה אלמא האי מתוך לא אמרינן עד כאן.

הא דרבי אבהו בדותא היוג דאי לא תימא הכי וכו'. קשה דאין הכי נמי מה שיגזור כאן יגזור בנושא של עמוד. ונאמר דאינם שוות דנושא של עמוד הוא יותר זר מאד לזה הדין שבשלמא בזה הנושא של רכוב ותפוס במוסירה מאחר שכחו של תפוס במוסירה הוא כל כך גדול השכל גוזר שהראשון יקנה אבל בנושא דעמוד שאין באחד כח גדול מחברו אלא שניהן שוין התפוס הראשון והתפוס השני יש זרות גדול למה יקנה האחד יותר מהאחר. מהר"י אבוהב.

רכוב בשדה קנה וכו'. אין להקשות דנימא דאיירי במכר. דמאיזה טעם נחלק במכר משום מוסירה אם כן בעיר נמי. ונראה לי דלהכי לא מוקי לה כרבי מאיר כיון דאפילו יושב אזלא מחמתיה אם כן רוכב בעיר לא גרע מיושב אפילו בשדה. ועוד דמשמע ליה רבי מאיר מחייב בכל ענין מדלא מפליג וגם רבנן פטרי יושב בכל ענין אבל רכוב בשדה קנה וגם חייב.

מנהיג בעיר קנה. פירש רש"י כל שכן בשדה. ואף הראב"ד פירש כן. ומסתברא דדוקא בעיר קאמר וכולה ברייתא מילי פסיקתא קתני וכי היכי דרוכב בשדה דוקא הוא דקני כדאיתא בגמרא מנהיג דוקא בעיר לפי שדרכן של בני אדם בעיר שאין הבהמה מנתקת עצמה לברוח מפני האנשים אשר שם אבל בשדה כשהיא במקום נרחב היא בורחת אילך ואילך והילכך אין דרך להנהיג בשדה. הרשב"א.

הכי נמי במנהיג ברגליו. שמכה אותה בעקביו כדי שתלך. הראב"ד.

כתוב בספרים: אי הכי היינו מנהיג תרי גווני מנהיג. ולא גרסינן ליה דתרווייהו איצטריך לאשמועינן דהאי קנה בעיר והאי קנה בשדה. הרא"ש.

אי הכי רכוב בעיר אמאי לא קני אי אמרת בשלמא רכוב בלא מנהיג ברגליו קאמר משום הכי רכוב בעיר לא קנה משום דאיכא חזקה דעדיפא מינה והיא הנהגה שכך דרכן של בני אדם להנהיג בעיר אלא השתא דאיכא הנהגה מי איכא דעדיפא מינה אמר רב כהנא לפי שאין דרכן וכו'. כלומר אפילו הכי כיון שאין דרכן לא קני ועל זה הקשו לו אם כן הגביה ארנקי בשבת שאין חזקה גדולה מהגבהה ותאמר בה כיון שאין דרכן של בני אדם לא קני וכו'. הראב"ד ז"ל.
והריצב"ש ז"ל כתב וזה לשונו: אי הכי רכוב בעיר מאי טעמא לא קנה. פירש בחידושין אי אמרת בשלמא בלא מנהיג משום הכי בשדה קנה שהולכת מחמתו מפני כובד רכיבתו שאין מפסיקין אותה עוברי דרכים אבל בעיר שמפסיקין אותה עוברי דרכים אינה הולכת מחמתו ומשום הכי לא קנה אלא אי אמרת במנהיג ברגליו והלא אף בעיר הולכת מחמתו ואמאי לא קנה. ואינו נראה לי דאם כן אין הפרש בין שדה לעיר אלא כל שהולכת מחמתו קנה בכל מקום וכשאינה הולכת מחמתו לא קנה. אלא נראה לי דהכי פירושו אי אמרת בשלמא ברכוב לחודיה והבהמה עומדת במקומה קונה מפני שהוא משתמש בה כדרך שאדם משתמש בבהמתו והוי דומיא דחזקה משום הכי בעיר לא קנה שאין דרך בעיר לרכוב ולעמוד במקומו אבל בשדה דרך הוא לרכוב ולעמוד במקומו שאינו מתבייש וגם שעומד על פועליו ולראות בשדותיו מה הם צריכים אלא אי אמרת במנהיג ברגליו משיכה גמורה היא זו ובעיר אמאי לא קנה דהא אמרת סיפא מנהיג אף בעיר קנה ותירץ רב כהנא דאף על פי שהיא קנייה גמורה מכל מקום כיון שאין דרכן של בני אדם לרכוב בעיר לא קנה. אחר כך מצאתי פירוש זה לרמב"ן בשם הרב אב בית דין. מכל מקום ראיתי קצת נוסחאות שאין בהן אי הכי אלא ורכוב בעיר מאי טעמא לא קני והיא נראית נכונה. עד כאן.

אלא מעתה הגביה ארנקי וכו'. קשה היאך נמשכת זאת הקושיא מהתירוץ שתירצו למעלה דלפשטיה דמתניתא גם כן היא והסיבה דרכוב בשדה קנה ולא בעיר היינו בשביל דדרך הוא להיות רכוב בשדה ולא בעיר. ונאמר דבמתניתא היינו לפי שמצוי הוא להיות עומד רכוב בשדה לשמור גרנו אבל בעיר אינו מצוי כלל אבל אם יהיה מצוי אף על פי שהדרך לא יהיה כך משום צניעותא לית לן בה ועם כל זה יהיה קונה אמנם הגבהת הארנקי בשבת אף על פי שאין דרך להגביהו עם כל זה מצוי הוא להגביהו ולפיכך קנה אבל עכשיו שתירץ שסיבת הקנייה אינו היות הפועל מצוי אלא הסיבה שלא קנה הוא לפי שאין דרכן משום צניעותא אלא מעתה מגביה ארנקי אין דרכו כך בשבת. מהר"י אבוהב ז"ל.
ולענין פסק הלכה איכא למימר דכיון דקאמר רב יהודה משמיה דשמואל דרכוב אפילו לחודיה לא קני ולא אשכחן עליה תיובתא דמאי דפרכינן עליה הא פרקינן להו הילכך קיימא לן כוותיה. ואף על גב דקתני במתניתין היו שנים רוכבין או מנהיגין או אחד מושך ואחד מנהיג יחלוקו הא אוקימנא לה במנהיג ברגליו ואף על גב דאמר רבא לעיל גבי המגביה מציאה לחברו דילמא הא קמשמע לן דרכוב קני דילמא במנהיג ברגליו קאמר וקמשמע לן תרי גווני מנהיג. אבל הריא"ף ז"ל שהביא משנתנו כצורתה נראה שהוא סבור דרכוב קני וכן רכוב במקום מנהיג יחלוקו כסתמא דמתניתין. ולענין מוסירה אם היה אחד רוכב ואחד תופס במוסירה קיימא לן כרב אשי דאמר זה קנה חמור ובי פגיה וכו'. ונראה דהוא הדין לאחד מנהיג ואחד תפוס במוסירה.
אלא שהרמב"ם ז"ל חלק ואמר בזה שקנה תפוס במוסירה כולה מוסירה ולא ירדתי לסוף דעתו. ואפשר במתכוין לקנות הכלים אגב הבהמה כגון כלים מחמת חצרו. הרשב"א.

ירושלמי. ולא הביאו רבינו הגדול ז"ל ור"ח ז"ל הביאו. אשה שהיא רוכבת על החמור וחבילה עליה ושני בני אדם מהלכין לפניה היא אומרת אלו שניהם עבדי והבהמה והחבילה שלי וכל אחד משניהם אומר זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי וזו בהמתי צריכא גט מזה ומזה ומשחררת לשניהם ושניהם משחררין זה את זה וחולקין הבהמה והחבילה שלשתן בשוה. עד כאן. וצריך עיון אי גיטא שקלא תשקול כתובתה מן החבילה ותו לא וכן נראה היכא דשקלא גיטא מדעתה ואי כל חד מינייהו נמי יהיב לה גיטא מנפשיה נראה לומר דשקלה כתובה מכל מנאתא ומנאתא דתרווייהו כיון דקא מודו לה כל חד מינייהו דאית לה כתובה עלייהו וצריך עיון. ואיכא למימר דכיון דאיהי מודית מעיקרא דלית לה כתובה עלייהו כלל לית לה למשקלה כדין טענו חטים והודה לו בשעורים דכיון דהיאך קא מודה דלית ליה עליה שעורים כלל פטור הוא אף מדמי שעורים. מיהו היכא דהדרא איהי מנפשה וקבלה גיטא מינייהו נראה לומר דידה על התחתונה דאי הויא כתובה טפי מתלתא שקלא תלתא בחבילה ובהמה ואי כתובה בציר מתלתא שקלא כתובה חדא ותו לא מן האמצע ואסורה היא על קרובי שניהם דכיון דקבלה מהם גט מדעתה כבר בטלה דבריה שאמרה עבדי הם והודית בקידושין.
מיהו הרמב"ם כתב בפרק י"ב מהלכות גירושין שמותרת היא לכל ואף על פי ששניהם החזיקוה באשת איש כיון שכל אחד מהם מעצמו היה מעיד. וכבר הארכתי בזה בקידושין מיהו לא מציא אמרה איהי לא בעינא גיטא כי היכי דלא איתסר בקריבייהו דהא איהי קאמרה דעבדי נינהו ולא מהאי טעמא מתסרא בהו וצריך עיון. הרמ"ך.

בפרש"י בד"ה ש"מ רכוב קני כו' וכיון דשלא במקום מנהיג קני כולה במקום מנהיג פלגא עכ"ל צ"ע דמי הכריחו לזה דאימא בפשיטות מרכוב לחודיה פריך לרב יודא דפשט רכוב מיושב כמו שפרש"י ג"כ לעיל ועוד דאין זה מוכרח דהא למאי דמספקא ליה אי שמיע משמואל ברכוב במקום מנהיג א"כ ס"ל לשמואל דרכוב לחודיה קני ואפ"ה קאמר או דילמא מנהיג עדיף ויש לישב דמשמע להו דרכוב במקום מנהיג בעי למפשט דומיא דלעיל דבעי למפשט אבל רכוב לא דהיינו רכוב במקום מנהיג דומיא דאחד מושך ואחד מנהיג ולעיל נמי ממתני' דאחד רכוב ואחד מנהיג נמי רכוב במקום מנהיג בעי למפשט דפלגי ולא ניחא להו למימר כדברי התוס' דאפי' לא קני מקרי מוחזק וה"נ הכא מסברא קאמר כיון דאפי' רכוב לחודיה בלא מוסירה קני אית לן למימר מסברא ברכוב ותפוס במוסירה במקום מנהיג דפלגי ולעיל דפסיקא ליה ברכוב לחודיה דקני ואפ"ה במקום מנהיג קאמר או דלמא מנהיג עדיף היינו ברכוב ותפיס במוסירה ולקמן נמי דפשיט מרכוב בשדה נמי משמע ליה בלא מוסירה דאל"כ רכוב בעיר אמאי לא קני כיון דע"י מוסירה אזלא מחמתיה נמי בעיר שפיר כמו שפירשו התוס' לקמן גבי מנהיג ברגליו והשתא פשיט ליה כיון דרכוב בלא מוסירה קני מסברא אית לן למימר דבמקום מנהיג פלגי ואין להקשות לפי שיטתו דמהא דקתני אחד מושך ואחד מנהיג ממעט רכוב במקום מנהיג דלא קני דאימא לאידך גיסא דממעט מנהיג במקום רכוב דלא קני דרכוב עדיף משום דהא תפיס כדמבעיא לן לעיל די"ל דע"כ דלא ממעט מנהיג במקום רכוב דהא במתני' קתני דקני מיהת פלגא מנהיג במקום רכוב ואפי' במקום מנהיג ברגליו לפי אוקמתא דלעיל מיהו מדברי התוס' שכתבו בד"ה אי הכי לערבינהו כו' לפי מאי דס"ד דרכוב קני כו' במדה זו קנה אתא למעט שום קנין אחר או רכוב במקום מנהיג עכ"ל נראה שהם מפרשים דממעט רכוב לחודיה דמלישנא יתירא ממעט קנין רכוב לחודיה ולעיל נמי ממתני' דהכא פשיט ארכוב לחודיה דקני אבל במקום מנהיג לא מקרי אלא מוחזק ודו"ק:

תוס' בד"ה ונקני כו' אי אמרינן משוך בהמה זו וקני כלים כו' עכ"ל הך דהכא לא דמיא אלא לאומר קני בהמה זו וקני כלים דהא הכא קנה החמור ולחד תירוץ בתוס' לקמן הא נמי קמבעיא ליה ולאידך תירוצא דהא לא קמבעיא ליה ופשיטא דקני מטעם חצר פריך הכא שפיר טפי בפשיטות דלקנו נמי מסירה וק"ל:

ד"ה מושך ומנהיג אין אבל רוכב לא תימה מנלן דלמא כ"ש רכוב דתפיס בה ואי משום דשיירה וכו'. נ"ל לפרש דברי התוס' דה"ק מנלן לגמרא האי דיוקא דדייק מושך ומנהיג אין אבל רוכב לא ממאי דיק ליה אי דייק לה משום דאם איתא דרוכב קני ה"ל לתנא למיתני רוכב במקום מנהיג דהוה רבותא טפי הא ליתא דאיכא למימר אדרבה במושך ומנהיג הוי רבותא טפי דקתני מושך ומנהיג קני וכ"ש רוכב דעדיף מניה דתפיס ביה דשמא רוכב עדיף. ואי דייק לה המקשה דאם איתא דרוכב נמי קני ה"ל לתנא למיתני נמי רוכב כיון דאיכא סברא להכא ולהכא דאיכא למימר דרוכב גרע ממושך ומנהיג ואיכא למימר דכ"ש הוא דעדיף הוא מניה א"כ ה"ל למתני במתני' ומדשייר ש"מ דלא קני אטו בכל דוכתא וכו' וק"ל:

ד"ה אי הכי היינו ר' יהודה הוה מצי לאקשויי וכו' כצ"ל:

ד"ה הואיל ויכול לנתקו וכו' ושלהי שלוח הקן וכו' עד שהרי קצת מפריחים למעלה וכו'. ר"ל דשם לא הוי דרך ירידה אלא דרך עלייה שמפריחים למעלה ולכך חשיב הגבהה לקנות אפילו בלא תפיס בידים ועיין באשר"י:

רש"י בד"ה ה"נ דקמא קנה כו' כצ"ל:

בד"ה מנהיג לחודיה כו' אינו נקנה אלא בהגבהה כו'. ואע"פ דשמואל ודאי לא אמר דינו אליבא דר"ש דלר"ש רכוב נמי לא קנה ואיהו אמר בחד קנה מ"מ מקשו [מאי קאמר] מנהיג לחודא מי איכא למ"ד דלא קנה ודוחק לפרש מי איכא למ"ד דרוכב קנה ומנהיג לא קנה דזה אינו מוכרח [ר"ל דאין זה מובן כן מצד הלשון]:

בא"ד מ"מ פריך מכח סתם מתני' כו'. ואע"ג דמתני' קתני נמי רכוב דקני מ"מ איכא לאוקומי במנהיג ברגליו כמו שמשני בסמוך וכ"כ התוס' בדיבור שאחר זה:

בא"ד בהמה גסה נקנית במסירה דברי ר"מ ור"א אף במסירה קאמר כו'. וע"כ צ"ל הכי דהא בסמוך בעי לאוקמי מתני' כר"מ [וקתני מתניתין מנהיג] ונראה להגיה בהמה גסה נקנית במסירה כו' דברי ר"מ ור"א דהכי איתא התם בהמה גסה נקנית במסירה והדקה בהגבהה דברי ר"מ ור"א וחכמים אומרים בהמה דקה במשיכה דהשתא גסה במסירה [נמי] סתמא הוא דלא פליגי רבנן עלה כמתני' דהכא [ומאי אולמא סתמא דהכא למיפרך מיניה טפי מסתמא דהתם]:

בתוס' בד"ה רכוב הוא דלא קני כו'. אבל משנים רוכבין לא קשה להו כתב מוהר"ש משום די"ל דשניהם קרוין מוחזקים וברכיבה לחוד שניהם לא קני אבל מ"מ מאחד רוכב ואחד מנהיג מקשו שפיר דאי רכיב לחודיה לא קנו לא הוי קרוי מוחזק לגבי מנהיג דלחודיה קני ע"כ. והנה עד כאן לא כתבו התוס' בסמוך בטלית אע"ג דכמו שהם שניהם תפוסיר נא קני מקרי מוחזק היינו משום דאם היה מגביה לחודיה כמו שהוא עתה בלא חבירו שתפס בצד השני הוי קנין אבל אי רכוב לחודי' לא הוי קנין יכול אחר גם עתה לזכות בו ומאי דוחקיה דתוס' לסברא זאת [כיון דגם בשנים רוכבין יש לתרץ כדמשני השתא] אבל לקמן מקשה מאחד רכוב כו' דשניהם רוכבין י"ל דאתיא כר"מ [ולא שייך לאקשויי השתא יושב כו'] דקמ"ל רבותא כמ"ש האשר"י דאצטריך לאשמועינן דשנים רוכבין על בהמה אחת קנו שניהם דלא תימא קמא עדיף שהוא עיקר [דתופס במסירה והשני הוא טפל שכן דרך הנערים לנוח מעט אחר אדוניהם. זה מדברי הגאון המחבר במוסגר] קמ"ל ולזה ג"כ כתבו לקמן בד"ה מהו דתימא וא"ת לעיל כי פריך השתא יושב כו' לישני דקמ"ל כו' אבל מב' רוכבין ודאי לא קשה לר"מ כלל אבל ודאי אחרי דאתיא כרבנן קשה ג"כ מב' רוכבין [דש"מ רוכב קנה] ולהכי מביאין ג"כ תוס' כאן אחד רכוב ואחד כו'. ועוד מש"ה ניחא להו להקשות מהך דהא המקשה פריך מנהיג לחודיה כו' מאחד מנהיג כמ"ש לעיל והא בדבור אחד נאמרו דרוכב ומנהיג יחלוקו [וכמו דפריך דא"א לומר מנהיג לא קני מדקתני מנהיג ה"נ אי אפשר לומר רוכב לא קני מדקתני גביה רוכב] כן נ"ל. ומוהר"ש כתב בסמוך בד"ה מהו דתימא במ"ש וא"ת לעיל כי פריך כו' הכי משמע להו דמאחד רכוב כו' פריך וליכא לאקשויי דנימא דמרישא דשנים רוכבין קדייק השתא יושב קני רוכב מבעיא דהכא ליכא לאקשויי דא"כ נימא דקמ"ל דא' אינו מבטל חבירו כיון דשניהם שוין אלא לאו רבנן הוא וא"כ הסיפא דא' רוכב נמי כרבנן וש"מ רוכב קני די"ל כיון דהסיפא משנה דצריכא היא לר"מ אע"ג דרישא לא משנה דצריכא היא הוי קתני לה בדרך לא זו א"ז דה"נ צ"ל למאי דאתיא כרבנן דקתני לה בלא זו אף זו [דברישא אף אם לא יהיו קונים כלל פשיטא דמקרי מוחזקים לשיטת מהרש"א] ע"כ אתמהה (כ) לרבנן לא זו אף זו וסיפא דמנהיג יטול חלק במקום רכוב ודבריו אינם ברורים בזה:

בתוס' בד"ה רכוב עדיף כו'. בקיצור נראה שר"ל שמטעם זה מספקא ליה אי רכוב עדיף דאזלא מחמתיה פורתא מש"ה הוי קנין מתורת משיכה וכיון דתפוס מוסירה אע"פ שמסירה אינו קנין במציאה מ"מ עושה סברא להעדיף ופשיט מיושב דאזלא נמי מחמתיה פורתא דאל"ה למה ר"מ מחייב ש"מ דלא הוי קנין כלל אפילו לחודי' דלענין כלאים מ"ש לחודיה או לא וכיון דלא הוי קנין ומוסירה נמי לא הוי קנין אין סברא שב' יחד יעשו קנין (ל) רק אביי סבר שמוסירה לחוד קנין ויהיה אזלה מחמתיה פורתא יעשה סברא להעדיף ולזה אמר היכי פשיט מר רוכב מיושב כו' ולקמן בד"ה מהו דתימא רכוב עדיף פירשו התוס' מה שיש במנהיג יש ברכוב וכיון דהוי קנין ועוד דתפיס במוסירה יש סברא דעדיף כמ"ש התוס' וכן ריש דף ט' בד"ה מושך ומנהיג כן למדתי הפשט פשוט (מ):
ומ"ש בזה מהר"ש לדעתי לא נהיר ולא צהיר וז"ל יש לדקדק כיון דעיקר אבעייתו דרכוב עדיף היינו משום דתפיס במוסירה א"כ היכי ס"ד לפשוט רוכב דתפיס מיושב דאינו תפוס ועוד אמאי לא פשיט ליה בפשיטות מרב ושמואל ונראה דאף דנקיט האיבעיא דהא תפוס מ"מ משום דרכוב נמי קא מיבעיא ליה והשתא מרב ושמואל לא מצי למיפשט דאימא הכא משום דרכוב עדיף אבל מהך דיושב בעי למפשט כולה מלתא דהוי ס"ד דיושב נמי תפיס במוסירה והמדחה קאמר דודאי דרכוב לא מהני תפשוט שפיר מיושב אבל רכוב דתפוס לא מהני לא תפשוט מניה דאימא יושב מיירי בלא מוסירה והשיב לו מרב ושמואל דמוסירה לא קני כו' ע"כ ודברים מסותרים בכאן סתירה [דאי סובר דשני דברים דלא הוי כל חד לחודיה קנין שניהם ביחד הוי קנין א"כ לא פשיט לפי האמת מידי מיושב ומרב ושמואל ואי סובר דאין סברא ששניהם ביחד יעשו קנין א"כ למה ליה להסביר דהוי ס"ד דיושב נמי תפיס במוסירה]. גם בספר תורת חיים ראיתי שמקשה עליהם חבילות קושיות ובורר לו דרך לעצמו ולא דרכיהם דרכי ואנו אין לנו אלא דברי התוס':

בתוס' בד"ה או דלמא כו' דמנהיג קונה במקום רכוב. ר"ל והיאך ה"א שיהיה רכוב עדיף ומנהיג לא יקנה א"כ מתני' דקתני חולקין היכי דמי בשלמא מנהיג עדיף ורכוב לא יקנה י"ל מתני' מיירי במנהיג ברגליו ובספר מוגה מצאתי נמחק בלשונם וכצ"ל תימה דלפשוט ממתניתין דמנהיג עדיף דאפילו במקום רכוב ומנהיג ברגליו כו' ואינו מחוור דמאין פשוט דאיירי במנהיג ברגליו וזיל הכא קמדחי ליה הוא:

בא"ד וכן לעיל דקאמר כו' אע"ג דכמו שהם שניהם תפוסים לא קנה מ"מ מקרי מוחזק כיון דאם כו'. ומיירי באופן דאלו לא תפס חבירו לא היה מונח ע"ג קרקע וכאופן דבסמוך דף ט' בתוס' בד"ה הואיל ויכול לנתקו כו' ומוהר"ש הקשה זה כאן וכתב כמו שכתבתי וזה סותר למ"ש גופיה לעיל בד"ה רכוב הוא דלא קני דמה בכך אם כמו שהוא תפוס עתה לא קני מ"מ היה יכול לקנותו בקנין אחר ולכן קרוי מוחזק כיון דשניהם שוין כששניהם רוכבין:

בתוס' בד"ה רכוב לחודיה לא קני. אין להקשות מנ"ל להגמרא לעשות שתי ספיקות לרב יהודה כמ"ש התוס' דלמא דאי הוי אמר ברכוב במקום מנהיג פשיטא ליה דמנהיג עדיף רק היה מסופק אי אמר שמואל דינו אלחודיה ויהיה רכוב לחודיה לא קני או במקום מנהיג וממילא לחודיה קני ופשיט דאף לחודיה לא קני מיהו בזה י"ל דלישנא משמע ולא ידענא הי מנייהו אי ארכוב או אמנהיג ולפ"ז עכ"פ אמר ארכוב לא קני. ואיפכא יש להקשות דלמא מספקא ליה אי אמר ארכוב קני במקום מנהיג ויהיה פירושו ע"כ במנהיג ברגליו או כו' [ר"ל דפשיטא ליה דאיירי שמואל רכוב במקום מנהיג רק דמספקא ליה אי אמר רכוב קני ואז בודאי איירי במנהיג ברגליו דפשיטא ליה לרב יהודה דרכוב לחוד לא עדיף ממנהיג וא"כ אפשר דברכוב לחוד לא קני ואפילו שלא במקום מנהיג או דאמר ליה מנהיג קני וע"כ דרכוב בלא מנהיג ברגליו ומדאמר ליה דמנהיג עדיף ש"מ דרכוב לחודיה קני] וק"ל:

בתוס' בד"ה מהו דתימא כו'. אבל אין לפרש מהו דתימא כו' ויהיה נשאר בקושיא לר"י לפי"ז [קושית התימה של תוספות] דלפשוט דמנהיג [במקום רכוב] לחודיה עדיף וזה אי אפשר לזה אמרו דה"ק דיכול להיות דמנהיג [במקום רכוב] לחודיה [לא] קני אבל קמ"ל דמיקרי שניהם מוחזקים:
בסה"ד אתיא כרבנן וכ"ש כר"מ. דס"ל יושב קונה וה"א רוכב דעדיף מיושב דתפיס במוסירה וגם מנהיג ברגליו יבטל חזקת המנהיג קמ"ל:
אציגה לפניך החילוק אשר אמרתי בשמעתין. אילימא ר"מ כו' אלא לאו רבנן ש"מ רכוב קני הכא במאי עסקינן כו'. קשה דלמא לעולם רכוב אפילו לחודיה לא קני ומתני' קונה מטעם מסירה ואיירי במקח וממכר זה אומר כולה שלי כו' כבבא הקודמת לו דאיירי נמי במקח וממכר כדלעיל וכי תימא לאשמועינן שנים תפוסין במוסירה דבהמה גסה נקנית במסירה בלא רכוב ז"א דקמ"ל רבותא הפשוטה דשנים רוכבין קנה שלא תימא כו' כמ"ש האשר"י ואחד רכוב כו' דרכוב במקום מנהיג קונה אבל מה שרכוב לחודיה הוי קנין הוא מטעם מסירה דא"ל מדקאמר עלה בזמן שהם מודים כו' דמשנה יתירה היא וקמ"ל המגביה מציאה כו' וש"מ דאיירי במציאה ז"א דהא רישא אני מצאתיה אמאי לא קתני עלה ובזמן שהם מודים [אי לא קאי אלא אמציאה] אלא סיים למילתיה וקאי אכולה בבא דבכולהו דינא הכי הוי רק החידוש הוא לגבי בבא דמציאה דבשביל מקח וממכר לא הוי צריך למתני. לעיל לא קשה דמקשה מנהיג לחודיה מי איכא למ"ד כו' ומקשה מכח מתני' כמ"ש בתוס' בד"ה מנהיג לחודיה כו' ודלמא יש חילוק בין מקח וממכר למציאה ז"א דמ"מ כיון דשמע משמואל באחד קני ובאחד לא קני היאך ה"א דברכוב קני ומנהיג לא קנה ויהיה סברא הפוכה ממקח וממכר אע"ג שאין הסברא הפוכה דדלמא במקח וממכר רוכב נמי קני דעדיף ממנהיג ובמציאה רכוב לחודיה קני ולא מנהיג מ"מ לגבי מנהיג אין סברא לחלק בין מציאה למקח וממכר [כי אם במוסירה דקאמר אידי כאדם המוסר כו'] בלא זה בלא (הכי במאי עסקינן כו') [אילימא ר"מ] ה"א דס"ל דע"כ אין פירושו במקח ומטעם מסירה דהא לאיזה מ"ד מוסירה לא הוי קנין [לחכמים דברייתא דקידושין] או בדקה לא הוי קנין [אף לחכמים דמתניתין] דמשיכה לעולם עדיף כמ"ש התוס' והיאך קתני סיפא אחד רוכב ואחד מנהיג [דיחלוקו] אין זה סברא שיקנה במקום משיכה ואף מסירה הוי קנין קאמרי [דמשיכה עדיף לכ"ע] ולמה יהיה רחוק כ"כ שיקנה אף במקום משיכה ופעם שאף לחודיה לא קני [היינו בדקה] (נ) וכי תימא נימא דאה"נ דלא קנה במקום מנהיג היכא שידעינן דעובדא הכי הוי שזה תפוס במוסירה וזה מנהיג אבל מ"מ מוחזק הוי כיון דלחודיה קני כמ"ש התוס' בד"ה או דלמא י"ל דזה אינו סברא בעיני המקשה שיקרא מוחזק אם לא קנאו כמו שהוא לפנינו וזה (שטוען) קנאו [מסתבר שזה שקנאו מיקרי מוחזק יותר] וראיות התוספות מלעיל [דקאמר אילימא מהא שנים אוחזין כו'] אינו דומה דהתם מוחזק זה כזה והג' אינו יכול ליטול דמאי טענה אית ליה אבל הכא אם איתא דמנהיג במקום רכוב קנה לא הוי מיקרי רכוב מוחזק ותימה של תוספות י"ל דמתני' איירי ברכוב גרוע שאינו תפוס במוסירה והכל מספקא ליה לר"י אי אמר שמואל מנהיג קני ורכוב לא קני ואוקי מתני' ברכוב מנהיג ברגליו או רכוב קני ומתניתין יחלוקו ברכוב גרוע אך עתה דקאמר מני אילימא ר"מ השתא כו' דלמא קמ"ל דרכוב אפילו במקום מנהיג קונה דהאי לא שמעינן מהאי דכלאים ודלמא אה"נ יושב דגרע אינו קונה במקום מנהיג. בל"ז אינו קשה דכיון דשמעינן לר"מ דרוכב לחודיה קני א"כ ממילא מיקרי מוחזק אף במקום מנהיג ולמאי קתני במתני' אחד רכוב כו' אך עתה נסתר בתירוץ קושיא ראשונה [דא"כ נשארה קושיא ראשונה דלמא במקח וממכר ואף דאין סברא שיקנה במקום מנהיג מ"מ מקרי מוחזק כיון דלחודיה קני וזה קמ"ל] [אין זה מחוור דבל"ז ג"כ יקשה דלמא ר"מ היא וקמ"ל דהוי קנין רוכב במקום מנהיג וא"ת מתניתין מענין מוחזק איירי ולא מענין הקנין עצמו א"כ גם קושיא הראשונה אינו קשה דהא קתני שנים רוכבין וש"מ דמסירה הוי קנין בלחודיה ומש"ה מיקרי מוחזק אף במקום מנהיג אע"ג דלא קני ועיין. זה היה במוסגר מכבר] (ס). הכל בל"ז י"ל כו' אך עתה קשה [אינו מובן ואולי הוא חזרת דבריו בקצור]:

גמרא מושך ומנהיג אין אבל רכוב לא. למשמעות דשמעתין נראה רכוב במקום מנהיג לא ונפשוט מניה ספיקא דר"י וכן לעיל אלא לאו רבנן וש"מ רכוב קני ר"ל במקום מנהיג דהיה אחד רוכב ואחד מנהיג יחלוקו וכן בסמוך ש"מ רכוב קני פירש"י וכיון דשלא במקום מנהיג קני כולו כו' ונפשוט מניה דרכוב במקום מנהיג היכא דתפוס במוסירה קני פלגא והיאך מספקא ליה מנהיג עדיף ואע"ג דלעיל אע"ג דרכוב לחודיה קני מ"מ במקום מנהיג מיבעי ליה היינו בתפוס במוסירה [דוקא קני רכוב לחודיה] אבל אי רכוב בלא תפוס קנה מהני סברא דתפוס אף במקום מנהיג פלגא. עיין בזה בתשובת רבינו אליה מזרחי סי' פ"ח ואינו בידי כעת (ע). אבל כ"ז אין דעת התוספות דלעיל דממתני' לא מצי למיפשט רק דרכוב לחודיה קני ומש"ה מקרי מוחזק מכח תימה שלהם לעיל בד"ה או דלמא מנהיג עדיף גם בהך דמושך ומנהיג כתבו בסמוך בד"ה אי הכי לערבינהו כו' או רוכב במקום מנהיג ש"מ דמעיקרא בעי למיפשט רכוב לחודיה [וטעמם] דאי במקום מנהיג היכי מצינו למיפשט מניה למעט רכוב דלמא מנהיג במקום רכוב ממעט ועוד דמאי קשה דניחא ליה למיפשט משמואל גופיה [דאפילו רכוב לחודיה לא קנה] כיון דמספקא ליה ב' ספיקות כמ"ש לעיל בד"ה רכוב לחודיה לא קני [אע"כ דגם כאן פשוט רכוב לחודיה] ואפשר [דמוכח כן] דמדקתני ב' מושכין כו' קתני מושכין לחוד וכן מנהיגין למעט ג"כ רוכבין לחוד ולא ערבינהו שהייתי ממעט במקום מנהיג ועיין דמ"מ מנ"ל למעוטי רוכב לחודיה [דלמא רוכב במקום מנהיג ממעט] דאי ערבינהו לא הייתי ממעט אפילו רכוב במקום מנהיג וא"ת ע"כ המכוון למעט קנין רכוב לחודיה דאי במקום מנהיג לא היה מורה מידי דדלמא מנהיג ממועט במקום רכוב משא"כ לחודיה מי איכא למ"ד כו' הא כתבו בסמוך או רכוב במקום מנהיג כו' ואי משום שישנו עתה ב' מיעוטים במדה זו כו' [דממעט רכוב במקום מנהיג וע"כ דמאי דלא ערבינהו ממעט רכוב לחודיה. דאפשר דבמדה זו ממעט שום קנין אחר וכמ"ש התוס' בד"ה אי הכי] ועיין:

גמ' ת"ש אחד רוכב חמור כו' ש"מ רכוב קני. ולא ניחא ליה למימר ר"מ היא ועיין:

בתוס' בד"ה מושך כו' דלמא כ"ש כו' ואי משום דשיירי' כו'. לשונם קצת מוכפל בענין שונות. ואפשר דתחלה משמע להו דדיוקא מדקתני מושך במקום מנהיג אבל לא רכוב במקום מנהיג ולזה אמר דלמא כ"ש רכוב כו'. וז"א לפי מ"ש לעיל דבא למעט רכוב לחודיה אבל הוא למסקנת התוספות. ואח"כ כתבו ואי משום דשיירי' דהו"ל למיתני ג"כ רוכב ומנהיג לא במקום מושך ומנהיג:

בתוס' בד"ה א"ה לערבינהו כו'. לא ידעתי היאך תלוי דוקא במקום הזה למאי דס"ד דרכוב קני אף למאי דס"ד דלא קני וכן [מ"ש] ומשיכה והנהגה כו' אף לתירוצא דחד צד [לא קני] מ"מ אצטריך [למעט] שום קנין [מבמדה זו]:

בתוס' בד"ה ונקני כו' משום דתפיס כו'. עיין אמאי לא מקרי זה משיכה ג"כ לענין מוסירה אי מקרי משיכה לגבי הבהמה (פ) ועיין:

בא"ד אי אמרינן משוך בהמה זו כו'. עיין בסמוך דלא דמיא להך רק לקני בהמה וקני כו':

בתוס' בד"ה הואיל כו'. תעמוד על דבריהם יותר בהגוזל ובאשר"י כאן:
עיין בהא דאחד רוכב ואחד תפוס במוסירה באשר"י ובב"י שהוא תמוה וזר ומהופך:
ז"ל התוי"ט במשנה זו. תחלת ד"ה זה אומר כולה כו' התוספות כתבו בד"ה ואי תנא כו' [דאפילו בארגתיו נמי יחלוקו בשבועה ולא אמרו יהא מונח אלא בשנים שהפקידו כיון שידוע לנפקד שהוא ודאי של אחד מהן] אפילו קודם שבאו לפני הב"ד לחלוק עליו ע"כ. לא מטעם זה כתבו התוספות רק מטעם שאין החלוקה יכולה להיות אמת שאין דרך כו' כמבואר בהדיא בד"ה ויחלוקו והוא גופא העתיק הגמרא בסמוך בד"ה ויחלוקו [דמחלק במנה שלישית דודאי כולה דחד מנייהו. אמנם הרא"ש כתב זה הלשון עצמו בהאי שינויא דגמרא אפילו תימא רבנן ע"ש במ"ש במשנה]:
ובד"ה זה נוטל רביע כו' העתיק קושית התוספות מכח הגמרא והעתיק תירוץ הנ"י [דהוי מגו גרוע] וצריך לחלק [בין הך דגמרא] דלענין אפטורי משבועה במגו כל דהו פטרינן (צ):
ובד"ה היו שנים רוכבין כו' כתב למה יגרע כו' כיון דהוי קנין כו'. זה אינו הכרח דהא סברת הגמ' היה אע"ג דרכוב לחודיה קני מ"מ במקום מנהיג מספקא. אבל האמת דפירוש הרע"ב תמוה דלשמואל מסיק דרוכב לחודיה נמי לא קנה וצריך לפרש כל המתניתין במנהיג ברגליו ולסברת הגמרא שניהם שוין:
ובד"ה בזמן כו' כתב הרע"ב כו' וכ"כ הרמב"ם ותימה כו' ובגמרא דף ח' כו' במאי אי במקח וממכר כו' אלא במציאה כו'. אינהו פירשו אבזמן שהם מודים שהוא מיותר אף לרבותא דגמרא [דנשמע מאם יש עדים]:

גמרא איכא בינייהו צ"א דקנה. כ"נ דצ"ל:

תד"ה ונקני. דלקמן מיבעיא לן כו'. וכתב הרש"א דלאידך תירוצא כו' דפשיטא דקני מטעם חצר פריך הכא שפיר טפי ע"ש ותמוה דלפ"ז לישנא דא"ה לא אתי שפיר והתוס' לא באו אלא ליישב לישני':

בגמרא קתני מיהא או שהיה א' מושך וכו' מושך ומנהיג אין אבל רכוב לא. ותימא אמאי לא דייק מבבא דרישא דשנים מושכין בגמל ומנהיגין בחמור ויש ליישב משום דרישא משמע להדיא דאיצטריך לגופא דחמור אורחיה בהנהגה דוקא וגמל במשיכה אבל מדקתני בסיפא או שהיה אחד מושך וכו' משמע דליתא להאי דיוקא א"כ דייק שפיר ובסמוך יתבאר עוד בע"א:

בפרש"י בד"ה אי הכי דלת"ק איפכא קני עכ"ל. והלשון תמוה מאד דמאי קס"ד דלת"ק איפכא לא קני דהא קתני בהדיא או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג ועוד דאל"כ היינו רבי יהודה ויש ליישב בדוחק דמעיקרא ס"ד דאדרבא הא דקתני אח' מושך וא' מנהיג במדה זאת קנו היינו דוקא במדה זאת דבגמל קני המושך לגבי מנהיג ובחמור איפכא והא דנקט ל' רבים קנו אחלוקות דחמור וגמל קאי. ולפ"ז לא פליג ר"י אלא אבבא דרישא משום דלת"ק משמע דדוקא כשא' מושך וא' מנהיג קונה האי דאורחיה בכך אבל כששניהם שוין קונים בכל ענין וקאמר ר"י דאפילו בשניהם שוין נמי לא קנו אלא במידי דאורחא דוקא ואפ"ה דייק מעיקרא דמשנה יתירה היא אי לאו למעוטי רכוב דהא מדקתני רישא שנים שהיו מושכין בגמל ומנהיגין בחמור ולא ערבינהו ממילא משמע שבא לומר דגמל אורחיה דוקא במשיכה וחמור בהנהגה ואם כן על כל פנים אתי למעט דאחד מושך ואחד מנהיג דקני האי דאורחא בכך נהי דשניהם שוין א"א למעט מדפליג ר"י וע"כ דממעט באינם שוין וא"כ אמאי הדר ותני בבא דא' מושך וא' מנהיג דקונה דוקא במדה זאת אלא ע"כ סובר דמשנה יתירה למעוטי רכוב אתי וע"ז משני הש"ס דאדרבא בבא דא' מושך וא' מנהיג בא לומר דקנו תרווייהו וא"כ מקשה שפיר דהשתא כ"ש דלערבינהו וליתנינהו וממילא לישתמע דקנו בכל ענין כנ"ל ליישב שיטת רש"י קצת ועדיין צ"ע:

בתוספות בד"ה מושך ומנהיג אין וכו' וי"ל כיון שישמיענו שמשיכה והנהגה וכו' פשיטא שאין א' מבטל חבירו עכ"ל. ודבריהם תמוהים דמאי פשיטותיה דהא לעיל בגמר' מספקא ליה אי רכוב קני במקום מנהיג או איפכא אף על גב דבכל אחד איכא חדא למעליותא ועוד לאיזה צורך כתבו אבל במתני' משמיענו שפיר וכו' ותיפוק ליה דבמתני' לא איירי אלא לרבותא דמנהיג לחוד מקרי מוחזק כמו הרכוב ומנהיג ברגליו ואם נאמר דהתוספות כאן במושך ומנהיג נמי איירי לענין מוחזק היא גופא תקשה אמאי לא קשיא להו בפשיטות דמושך ומנהיג איצטריך לענין קנין גופא שאין א' מבטל חבירו. ונלע"ד דהתוס' סברי דאף ע"ג דלעיל מספקא ליה לר"י ברכוב במקום מנהיג היינו לפי שהיה מסופק אם שמע בהדיא משמואל דחד קני וחד לא קני ומספקא ליה הי מינייהו קני אבל לבתר דקאמר ר"י ניחזי אנן וא"כ פשיטא ליה דשמואל לא איירי כלל ברכוב במקום מנהיג אלא ברכוב לחוד וא"כ תו לא משמע כלל לסוגית הש"ס שיהיה שום קנין מבטל חבירו אף אי עדיף מיניה אלא כל היכא דבלחוד קני קונה ג"כ במקום חבירו לחצאין ובהכי מתיישב הא דלא מוקי לעיל מתני' כר"מ וקמ"ל דרכוב קונה במקום מנהיג א"ו כדכתיבנא אף על גב דלתוספות בלא"ה א"ש דלא משתמע כלל ממתני' דקונין שניהם אלא דמיקרו מוחזקים מ"מ בהכי א"ש טפי וכן מוכח נמי מדמקשה הכא מושך ומנהיג אין רכוב לא ולא משני דנקט מושך ומנהיג דקנו תרווייהו אבל ברכוב במקום מנהיג קני חד מינייהו כדמספקא ליה לעיל לר"י אע"כ דתו לא מספקא ליה לתלמודא בהכי דכל היכא דקני באפי נפשיה קנה נמי במקום חבירו והתוספות כאן נמי לא איירי אלא לענין מוחזק ומש"ה מייתי שפיר דאפילו לענין מוחזק פשיטא להו אלא דוקא ברכוב ומנהיג ברגליו הוי שפיר רבותא כנ"ל ליישב שיטת התוספות ובסמוך אכתוב בזה לשיטת רש"י:

בד"ה אי הכי לערבינהו לפי מאי דס"ד דרכוב קני וכו' במדה זו קנה אתי למעוטי עכ"ל. דבריהם אינם מקושרים לדברי המקשה דהכא אלא לעיל לדברי התרצן היה להם לפ' ויש ליישב דלפי פשוטו יש לפ' דהא דקאמר קמ"ל דאפילו איפכא קני היינו דוקא בשניהם מושכים בחמור או מנהיגים בגמל ועליה פליג ר"י אבל באחד מושך ואחד מנהיג אפילו ת"ק מודה דהאי דכי אורחא קני לחוד והיינו דקתני במדה זאת אבל מדמקשה הש"ס א"ה לערבינהו א"א לפרש כן דא"כ שפיר איצטריך לאשמעינן דגמל אורחיה במשיכה וחמור בהנהגה בכדי שנדע דבא' מושך ואחד מנהיג קנה האי דאורחיה אע"כ דסבר המקשה דהא דקאמר אפילו איפכא היינו אפילו בא' מושך ואחד מנהיג והטעם כמ"ש תוספות בדיבור הקודם דלעולם אין קנין מבטל חבירו היכא דכ"א קני באפי נפשיה וא"כ קשיא להו שפיר א"כ דלת"ק בכל ענין קנו במדה זאת למעוטי מאי ודו"ק:

בגמרא אי הכי היינו ר"י. ויש להקשות דלמא הא דקאמר למעוטי איפכא אא' מושך ואח' מנהיג קאי אבל בשניהם שוין בכל ענין קנו ופליג ר"י דאפילו בשניהם שוין לא קנו אלא כי אורחיה ולשיטת התוספ' דלעיל א"ש דכל מידי דקני באפי נפשיה אין קנין א' מבטל חבירו וכמ"ש שם באריכות ועי"ל דסובר הש"ס דבשניהם שוין ר"י נמי מודה דקונין בכל ענין והיינו מדקתני סתמא דמתניתין בקידושין בהמה גסה ניקנית במשיכה ולא מפליג בין חמור לגמל וכן במנהיג מקשה הש"ס לעיל בפשיטות מנהיג מי איכא למ"ד לא קני ומשמע דבכל הבהמות איירי וכן מצאתי בלשון התוספות דמשמע דר"י אאחד מושך ואחד מנהיג קאי וכ"כ הרמב"ם לפסק הלכה דבשניהם שווין בכל ענין קנו ובאחד מושך ואחד מנהיג איכא חד צד דלא קני והיינו כדכתיבנא ודו"ק:

בפירש"י בד"ה ש"מ רכוב קני וכיון דשלא במקום מנהיג קני כוליה במקום מנהיג פלגא עכ"ל. ותמיה מלתא טובא מאי פשיטותא דהא לעיל קאמר בהדיא דרכוב במקום מנהיג מיבעיא ליה הי עדיף אף על גב דכל חד באפי נפשיה קני וכבר כתבתי בסמוך בזה לשיטת תוספות ולפרש"י בלא"ה י"ל דא"ש דכיון דאיפשוט דרכוב לחוד קני תו לא מיתוקמא מתני' דשניהם רוכבים במנהיג ברגליו דהא בלחודא נמי קני וע"כ דשניהם רוכבין ברכוב גרידא איירי א"כ סיפא דאח' רוכב וא' מנהיג נמי מסתמא איירי ברכוב גרידא דומיא דרישא ומשנה יתירה היא אלא לאשמעינן דרכוב במקום מנהיג נמי קנה וסובר רש"י לענין מוחזק אדרבא לא הוי רבותא ולענין קנין הוי רבותא טפי ולפ"ז צ"ל דהא דפשיט נמי לעיל ממתני' דרכוב ומנהיג רוצה ג"כ לפשוט דרכוב במקום מנהיג נמי קונה החציה. ועי"ל דאף לפי מ"ש לעיל דבפשיטות קמייתא לא איירי מרכוב במקום מנהיג אפ"ה א"ש משום דבאמת יש לדקדק כיון דהאי בבא דמתניתין ברכוב ומנהיג דיחלוקו משתמע לתרי אנפי או דקמ"ל דרכוב במקום מנהיג קונים שניהם או דקמ"ל דנהי דרכוב במקום מנהיג לא קני אפ"ה מיקרי מוחזק וא"כ אכתי לא אשמעינן ולא מידי דזיל הכא קמדחי ליה וכו' אע"כ דלעולם אזלינן בתר הסברא היותר פשוטה וא"כ לעיל בפשיטות קמייתא דקאי אמאי דמסיק ר"י דפשיט מיושב דהא דאזלא ממילא לא חשיבא אזלא מחמתיה ומסיק נמי דמוסירה לא קני ומה"ט פשיטא ליה דרכוב לחוד לא קני אלא דהמקשה רוצה להוכיח ממתני' דרכוב קני וע"כ צ"ל דאף על נב דלא חשיבא אזלא מחמתיה ומוסירה נמי לא קני אפ"ה מצטרפים שני הצדדים הגרועים ומועילים יחד שיקנה וא"כ לא ס"ד כלל שיקנה הרכוב במקום המנהיג כיון דרכוב קנין גרוע הוא דלא מצינו דכוותיה ואפילו הא דקונה לחוד חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו ומה"ט לא שייך למימר דמתניתין דרכוב ומנהיג קמ"ל שקנה הרכוב כמו המנהיג דמאי פסקא דהא לא שמעינן מידי דנהי דלא קנה מיקרי מוחזק ואדרבא יותר מסתברא דהיא גופא קמ"ל דאף על גב דרכוב במקום מנהיג לא קנה כפי הסברא אפ"ה מקרי מוחזק ומש"ה לא פשיט אלא לרכוב לחוד ודחי הש"ס דאפילו לחודא לא קנה אלא במנהיג ברגליו אבל הכא בפשיטות דא' רוכב וא' תפוס במוסירה דמשמע להדיא דטעמא דרכוב לחוד קונה אינו משום הצטרפות הטעם דמוסירה דהא הכא לא תפיס במוסירה ואפ"ה קני אע"כ הטעם הוא דהא דאזלא אף על גב דממילא אפ"ה חשיב אזלא מחמתיה ואפשר דלפי סברא זו סובר דיושב נמי קנה כמו שיתבאר וא"כ קנין הרכוב הוי קנין גמור מדין משיכה כיון דחשיב אזלא מחמתיה ומה"ט גופא פשיטא ליה לרש"י דבמקום מנהיג פליגי והיינו כדכתיבנא דמוכח כן ממשנתינו דכיון דרכוב לחוד קנה ע"כ מתני' דשנים רוכבין איירי ברכוב גרידא בלא מנהיג ברגליו וקתני סיפא דבמקום מנהיג יחלוקו ותו ליכא למימר דקמ"ל דאף על גב דלא קני מקרי מוחזק דמאי פסקא דאדרבה מסתברא למימר דקני אע"כ דהיא גופא קמ"ל דקנו תרווייהו כנ"ל נכון וכ"ש דא"ש לפמ"ש שהעליתי בישיבה שלמאי דאמרינן רכוב במקום מנהיג קמיבעיא ליה היינו משום דשמואל תרתי קמיבעיא ליה ברכוב לחודא שאינו תפוס במוסירה וברכוב במקום מנהיג שתפוס במוסירה א"כ יפה כתב רש"י כאן דכיון דפשטינן דרכוב לחודא שאינו תפוס במוסירה קני א"כ ממילא דברכוב שתפוס במוסירה במקום מנהיג פליגי דמסתמא בהכי איירי מתני' וכדפרישית ודוק היטב:

בגמרא ש"מ רכוב קני. יש מקשין אמאי לא מוקי לה כר"מ ול"ל השתא יושב קני רכוב מיבעיא דטובא קמ"ל לענין התופס במוסירה ולמאי דכתיבנא בסמוך א"ש דכיון דאשכחן בברייתא דרכוב אפילו לא תפוס במוסירה קני ומשמע דה"ה ליושב אם כן מקשה נמי אהא דאפיך שמואל מתניתין דיושב בקרון ורוצה לומר דאדרבא לא ליפוך כי היכי דתיקום סתמא דברייתא כרבנן ובשלמא לעיל במתניתין דשנים רוכבין לא היה אפשר לומר כן דאם כן הדרא קושיא לדוכתא השתא יושב קונה לרבנן רכוב מיבעיא אבל הכא לא שייך לומר כן כיון דדין המוסירה קמ"ל ועוד דמאי אולמא רוכב דהכא מיושב כיון דלא תפוס במוסירה היינו יושב גמור וכמ"ש כאן מצאתי ראיה ברורה בדברי הרמב"ם וש"פ שהובאו בטוי"ד סימן רצ"ז שפסקו בהדיא דיושב בקרון חייב לענין כלאים וכתבו המפרשים משום דאזיל לשיטתיה דרכוב קונה וא"כ לא שפיר אפכה שמואל דאזיל לטעמיה דרכוב לא קני והיינו לגמרי כדכתיבנא ודו"ק:

בתוספות בד"ה ונקני נמי וכו' משום דתפיס בה א"ש עכ"ל. ונראה דהאי לישנא לאו דוקא דבכל הסוגיא משמע דרוכב דהכא לא תפוס במוסירה ועוד דלעיל כתבו דטעמא דרוכב קני משום דאזלא מחמתיה אלא נראה דאפילו לטעמא דאזלא מחמתיה לא שייך לקנות המוסירה ע"י זה כיון דאזלא ממילא לאו משיכה גמורה היא אלא כמו קורא לה והיא באה וכיון דהאי קנין לא שייך במטלטלין פשיטא דלא קני אבל לבתר דמוקי לה במנהיג ברגליו דהוי משיכה גמורה אם כן שייך האי קנין במטלטלין מקשה שפיר דה"ל כקני בהמה וקני כלים והא דנקטי תפיס בה לישנא דגמרא נקטי ודו"ק:

בגמרא אי הכי רכוב בעיר מ"ט לא קני לולי דברי תוספות היה נ"ל לפ' בפשיטות דמעיקרא ס"ד דר"א באחד רוכב וא' מנהיג איירי וכשמודים זה לזה שהתחילו לקנות כאחד וקאמר ר"א דבעיר קנה המנהיג ובשדה הרוכב דכל קנין כי אורחא טפי עדיף ומבטל חבירו אבל עכשיו דמוקי דרכוב לחוד לא קני אלא במנהיג ברגליו איירי אם כן תו לא שייך לאוקמי שתפסו שניהם כא' דא"כ קדם קניית המנהיג לקניית הרוכב שאינו קונה אלא זמן מה אחר הרכיבה כשמתחיל להנהיג ברגליו ול"ל שהמנהיג ג"כ לא התחיל לתפוס אלא בשעה שהתחיל להנהיג ברגליו דלאו אורחא דמלתא הכי ועוד דלישנא דרכוב ומנהיג לא משמע כן אלא ע"כ דר"א לא איירי ברכוב ברגליו במקום מנהיג אלא כל חד באפי נפשיה איירי אם כן מקשה שפיר א"ה רכוב בעיר מ"ט לא קני דבאפי נפשיה וודאי אף על גב שאין דרך בני אדם בכך קונה כדמקשה רב אשי בסמוך. מיהו הא דמקשה א"ה היינו מנהיג אין לו מובן בין לפי' התוספות ובין לפמ"ש דמה בכך דהיינו מנהיג כיון דאתי לאשמעינן דרכוב בעיר לא קני מטעם שאין דרך בני אדם בכך וצ"ע: