|
טקסט הדף מנוקד
אֵין פֶּרֶץ שֶׁלֹּא תְּהֵא סִיעָתֵנוּ כְּסִיעָתוֹ שֶׁל דָּוִד שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ אֲחִיתוֹפֶל וְאֵין יוֹצֵאת שֶׁלֹּא תְּהֵא סִיעָתֵנוּ כְּסִיעָתוֹ שֶׁל שָׁאוּל שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי וְאֵין צְוָחָה שֶׁלֹּא תְּהֵא סִיעָתֵנוּ כְּסִיעָתוֹ שֶׁל אֱלִישָׁע שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ גֵּחֲזִי בִּרְחוֹבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יְהֵא לָנוּ בֵּן אוֹ תַּלְמִיד שֶׁמַּקְדִּיחַ תַּבְשִׁילוֹ בָּרַבִּים כְּגוֹן יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי
שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירֵי לֵב הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה רַב וּשְׁמוּאֵל וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר חַד אָמַר כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִזּוֹנִין בִּצְדָקָה וְהֵם נִזּוֹנִין בִּזְרוֹעַ וְחַד אָמַר כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִזּוֹנִין בִּזְכוּתָם וְהֵם אֲפִילּוּ בִּזְכוּת עַצְמָן אֵין נִזּוֹנִין כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בְּכׇל יוֹם וְיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וְאוֹמֶרֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִזּוֹנִין בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי וַחֲנִינָא בְּנִי דַּי לוֹ בְּקַב חָרוּבִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת וּפְלִיגָא דְּרַב יְהוּדָה דְּאָמַר רַב יְהוּדָה מַאן אַבִּירֵי לֵב גּוֹבָאֵי טַפְשָׁאֵי אָמַר רַב יוֹסֵף תִּדַּע דְּהָא לָא אִיגַּיַּיר גִּיּוֹרָא מִינַּיְיהוּ אָמַר רַב אָשֵׁי בְּנֵי מָתָא מַחְסֵיָא אַבִּירֵי לֵב נִינְהוּ דְּקָא חָזוּ יְקָרָא דְאוֹרָיְיתָא תְּרֵי זִמְנֵי בְּשַׁתָּא וְלָא קָמִגַּיַּיר גִּיּוֹרָא מִינַּיְיהוּ חָתָן אִם רוֹצֶה לִקְרוֹת וְכוּ' לְמֵימְרָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל חָיֵישׁ לְיוּהֲרָא וְרַבָּנַן לָא חָיְישִׁי לְיוּהֲרָא וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ דִּתְנַן מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּתִשְׁעָה בְּאָב עוֹשִׂין מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵין עוֹשִׂין וְכׇל מָקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּטֵלִים רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לְעוֹלָם יַעֲשֶׂה כָּל אָדָם אֶת עַצְמוֹ כְּתַלְמִיד חָכָם קַשְׁיָא דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן קַשְׁיָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אַדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר לְעוֹלָם לֹא תַּחְלִיף דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן לָא קַשְׁיָא קְרִיאַת שְׁמַע כֵּיוָן דְּכוּלֵּי עָלְמָא קָא קָרוּ וְאִיהוּ נָמֵי קָרֵי לָא מִיחְזֵי כְּיוּהֲרָא הָכָא כֵּיוָן דְּכוּלֵּי עָלְמָא עָבְדִי מְלָאכָה וְאִיהוּ לָא קָא עָבֵיד מִיחְזֵי כְּיוּהֲרָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אַדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לָא קַשְׁיָא הָתָם בְּכַוָּנָה תַלְיָא מִילְּתָא וַאֲנַן סָהֲדֵי דְּלָא מָצֵי לְכַוּוֹנֵי דַּעְתֵּיהּ אֲבָל הָכָא הָרוֹאֶה אוֹמֵר מְלָאכָה הוּא דְּאֵין לוֹ פּוּק חֲזִי כַּמָּה בַּטְלָנֵי אִיכָּא בְּשׁוּקָא מַתְנִי' מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָּל לְפָנָיו פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלָּה וּמִן הַתְּפִילִּין וּמִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְחִלּוּפֵיהֶן וְחִלּוּפֵי חִלּוּפֵיהֶן אֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה וְאֶת שֶׁלְּאַחַר הַמִּטָּה אֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה צוֹרֶךְ בָּהֶם פְּטוּרִין וְאֶת שֶׁלְּאַחַר הַמִּטָּה צוֹרֶךְ בָּהֶם חַיָּיבִין וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ פְּטוּרִים מִן הַתְּפִלָּה קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמוֹר עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַשּׁוּרָה יַתְחִילוּ וְאִם לָאו לָא יַתְחִילוּ הָעוֹמְדִים בְּשׁוּרָה הַפְּנִימִיִּים פְּטוּרִים וְהַחִיצוֹנִים חַיָּיבִים נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִילִּין וְחַיָּיבִין בִּתְפִלָּה וּבִמְזוּזָה וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן גְּמָ' מוּטָּל לְפָנָיו אִין וְשֶׁאֵינוֹ מוּטָּל לְפָנָיו לָא וּרְמִינְהִי מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָּל לְפָנָיו אוֹכֵל בְּבַיִת אַחֵר וְאִם אֵין לוֹ בַּיִת אַחֵר אוֹכֵל בְּבֵית חֲבֵירוֹ וְאִם אֵין לוֹ בֵּית חֲבֵירוֹ עוֹשֶׂה מְחִיצָה וְאוֹכֵל וְאִם אֵין לוֹ דָּבָר לַעֲשׂוֹת מְחִיצָה מַחֲזִיר פָּנָיו וְאוֹכֵל וְאֵינוֹ מֵיסֵב וְאוֹכֵל וְאֵינוֹ אוֹכֵל בָּשָׂר וְאֵינוֹ שׁוֹתֶה יַיִן וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ וְאֵינוֹ מְזַמֵּן רש"יכל העולם כולו נזונין בצדקה. בצדקתו של הקב''ה ולא בזכות שבידן: והם נזונין בזרוע. בזכות שבידם ובצדיקים משתעי קרא וקרי להו רחוקים מצדקתו של הקדוש ב''ה: אינן נזונין. שאין להן כדי צרכיהם ומתפרנסים בקושי: ופליגא דרב יהודה. דאיהו אמר אבירי לב היינו רשעים: גובאי. שם אומה היא בבבל ובמסכת קדושין (פ''ד דף ע:) אמרינן שהיו מן הנתינים: שבחא דאורייתא תרי זימני בשתא. שהיו נאספים שם ישראל באדר לשמוע בהלכות הפסח מדרש דרב אשי ובאלול לשמוע הלכות החג: לא כל הרוצה וכו'. אם לא הוחזק חכם וחסיד לרבים אין זה אלא גאוה שמראה בעצמו שיכול לכוין לבו: אמרי אינשי עבידתא הוא דלית ליה. הרואה אותו שאינו עושה מלאכה אינו מבין שמחמת תשעה באב הוא בטל אלא אין לו מלאכה לעשות: פרק חזי כמה בטלני איכא בשוקא. אף בימי מלאכה: מי שמתו כו' פטור מלקרות ק''ש. לפי שהוא טרוד במחשבת קבורתו והויא דומיא דחתן דפטור משום טירדא דמצוה: וחלופיהן. שכן דרך שמתחלפין לשאת לפי שהכל חפצין לזכות בו: את שלפני המטה. שיתעסקו בו כשתגיע המטה אצלם: ושלאחר המטה. שנשאוהו כבר: שלפני המטה צורך בהם פטורים. אם צריכים לשאתו פטורים: ושלאחר המטה. אף אם צורך בהם חייבים הואיל שכבר יצאו ידי חובתן מן המת: ואלו ואלו פטורין מן התפלה. דלאו דאורייתא היא ורבותינו פירשו לפי שיש להם עוד שהות ולי נראה שאין זה לשון פטור: לשורה. שהיו מנחמין את האבל בהקף שורה סביבותיו בשובם מן הקבר: גמ' שאינו מוטל לפניו. כגון הוא בבית אחד והמת בבית אחר: אוכל בבית אחר. דנראה כלועג לרש וכו': ואינו מיסב. כדרך המסובים בחשיבות על צדו השמאלית ובמטה: ואינו מברך. ואינו צריך לברך ברכת המוציא: ואינו מזמן. אינו צריך לברך ברכת המזון: תוספותפרץ זה אחיתופל. שפרץ פרצה במלכות בית דוד. יוצאת זה דואג שיצא לתרבות רעה כדמפרש בחלק (דף קו:) גבי ווי שיצא זה: צוחה זה גחזי. שהיה מצורע וכתיב ביה טמא טמא יקרא והיינו צוחה: והם נזונין בזרוע. ולכך יש להגיה בתקיעות והם בזרוע עדיך באו ולא גרסינן עדיך לא באו: תרי זימני בשתא. אבל בעצרת שאינו אלא יום אחד לא היו כל כך מתאספין ושמא ניסא איתרחיש להו וראיתי בספר העתים שחבר הרב רבי יהודה בר ברזילי ששמע שהיה עמוד של אש יורד מן השמים עליהם בכלה דאלול ובכלה דאדר: רב שישא בריה דרב אידי אמר לעולם לא תחליף. פר''ח דהלכה כרב ששת דהוא בתראה והלכה כרשב''ג דאמר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ובכל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה (כתובות עז.) וכן פסק ר''ח ומיהו אנו שבשום פעם אין אנו מכוונים היטב גם חתן יש לקרות דאדרבה נראה כיוהרא אם לא יקרא כלומר אני מכוין בכל שעה אבל לעשות מלאכה בתשעה באב אין לעשות מלאכה: מי שמתו מוטל לפניו. רש''י גריס מי שמתו אחר תפלת השחר אבל נראה לר''י שהוא אחר היה קורא דאיירי בסיפיה מק''ש וכאן מתחיל נמי מפטור ק''ש ובירושלמי גריס כמו כן: פטור מק''ש. בירושלמי מפרש טעמא א''ר בון כתיב למען תזכור כו' עד כל ימי חייך ימים שאתה עוסק בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתים: הכי גרסינן פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין: הכי גריס רש''י שלאחר המטה אפילו המטה צריכה להם חייבין לפי שלעולם לא היו רגילים לשאת שכבר נשאו חלקם ותימה קצת הלשון לפרש מאי קאמר אפי' צריכה להם והלא לא היו נושאין כלל את המת לכך נראה כגרסת הספרים שלפני המטה ושלאחר המטה את שהמטה צריכה להם פטורין אין צריכה להם חייבין: אלו ואלו פטורין מן התפלה. אבל בק''ש ובתפילין שהן מדאורייתא חייבים ורישא דקאמר מי שמתו מוטל לפניו דפטור מן קריאת שמע ומן התפילין וכו' כל שכן דפטור מן התפלה אלא לא בעי למיתני ברישא אלא החלוק שבין נושאי המטה למתו מוטל לפניו: ואינו מברך. פרש''י ואין זקוק לברך. ומשמע מתוך פירושו שאם רצה לברך רשאי מיהו בירושלמי קאמר אם רצה להחמיר אין שומעין לו לכך נראה לומר אינו מברך אינו רשאי לברך ומפרש בירושלמי למה וקאמר מפני כבודו של מת אי נמי מפני שאין לו מי שישא משאו ופריך והתניא פטור מנטילת לולב וקא ס''ד דמיירי ביו''ט ובו אינו טרוד לישא משאו ומשני תפתר בחול פי' בחולו של מועד. הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|