הרי זה אוכל ופטור מן המעשר, שכיון שהתורה נתנה לו היתר לאכול — אוכל באותה שעה ואינו מעשר, כשאר מתנות עניים שאין מעשרים מהן. אבל התנה ואמר "על מנת שאוכל אני ובני", או "על מנת שיאכל בני בשכרי" — הוא אוכל ופטור ממעשר, שהרי הוא אוכל מדין תורה, ובנו אוכל וחייב להפריש מעשר.

ואי אמרת [ואם אומר אתה] כי משלו הוא אוכל, בנו אמאי [מדוע] חייב? הלא הבן אוכל משל אביו, ופירות אלה לא נתחייבו! אמר רבינא: אפשר לומר משום דמיחזי [שנראה] כמקח, שאף שמדין תורה הפירות של הפועל הם, כיון שנעשתה כאן איזו עיסקה ומשתפים את הבן — נראה זה כעין מקח וממכר, ואז צריך להפריש מעשר כדי שלא לגרום לטעות.

ומציעים: תא שמע [בא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו: השוכר את הפועל לעשות בנטע רבעי שלו, במטע עצים בשנה הרביעית לנטיעתו שצריך להעלות פירותיו לירושלים ולאכלם שם — הרי אלו לא יאכלו, שהרי הפירות אסורים מחוץ לירושלים. ואם לא הודיעם לפועלים מראש שנטע רבעי הוא, ושאינם אוכלים פירות, ונמצא שנשכרו בטעות — בכגון זה פודה מן הפירות ומאכילן.

ואי אמרת [אם אומר אתה] כי משל שמים הוא אוכל — אמאי [מדוע] פודה ומאכילן? הלא איסורא [איסור] לא זכי להו רחמנא [זיכתה להם התורה] שהרי זכות זו שנתנה התורה לפועל עצמו לאכול ודאי היא רק בדברים שמותר לאכול מהם ולא באחרים! ומשיבים: התם [שם] הטעם הוא משום דמיחזי [שנראה] הדבר כמקח טעות, שעל מנת שלא לאכול לא נשכרו הפועלים ומשום כך צריך לתת להם.

ומביאים ראיה אחרת, אימא סיפא [אמור את סופה] של אותה ברייתא: נתפרסו (התפרקו והתפוררו) עגוליו שנכבשו קודם התאנים בתוכו, וצריך לחזור ולכובשן, או נתפתחו מגופות חביותיו של יין ושוכר פועלים כדי לחזור ולסתמן — הרי אלו לא יאכלו, כיון שהתאנים והיין התחייבו כבר במעשרות, ומאותה שעה שוב אין פועל אוכל, ואם לא הודיען בשעה ששכרן שאסורים הם באכילה — הריהו מעשר ומאכילן. ואי אמרת [ואם אתה אומר] כי משל שמים הוא אוכל, אמאי [מדוע] מעשר ומאכילן? הלא איסורא [איסור] לא זכי להו רחמנא [זיכתה להם התורה]!

וכי תימא [ואם תאמר]: הכא נמי [כאן גם כן] משום דמיחזי [שנראה] הדבר כמקח טעות, בשלמא [נניח] במקרה שנתפרסו עגוליו — מיחזי [נראה] כמקח טעות שהרי אין הפועלים יודעים שהתאנים כבר היו בעיגול, וסבורים שעדיין לא נגמרו למעשר. אלא נתפתחו חביותיו מאי [מה] מקח טעות איכא [יש כאן]? הלא מידע ידע דאיטביל להו [הלא יודעים הם שכבר נעשו טבל] לענין מעשר, שכן משנאסף היין לבור שליד הגת — כבר התחייב במעשר!

אמר רב ששת: כאן מדובר שנתפתחו חביותיו באופן שנשפך יינן שוב לבור היין וסבורים שעוד לא נתחייבו במעשר, ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא]; יין חייב במעשרות מיד משירד לבור!

ומשיבים: הרי זה כשיטת ר' עקיבא שאמר שיין חייב במעשר רק משיקפה (משמתחילים להוציא את הגרעינים והפסולת הצפה), דאמרו ליה [שאומרים הם לו]: לא הוה ידעינן [היינו יודעים] שכבר הוצא היין מן הבור. ושואלים, ונימא להו [ושיאמר להם]: איבעי לכו אסוקי אדעתייכו דלמא מקפה [צריכים הייתם להעלות על דעתכם שמא כבר הוקפה]! ומשיבים: באתרא דההוא גברא דנגיד איהו מקפה [במקום שאותו אדם שמושך ומוציא מן הבור הוא גם שמקפה]! ולכן חשבו שמלאכה זו עדיין לא נעשתה.

ומעירים עוד: והשתא דתני [ועכשיו ששנה] רב זביד ממקור שנוסח בדבי [בבית המדרש] של ר' הושעיא: יין חייב במעשר משירד לבור ויקפה, ור' עקיבא אומר: משישלה בחביות, ששופכים את היין לחבית ולאחר שנגמרת התסיסה שולים ומוציאים את כל הפסולת. אם כן אפילו תימא [תאמר] ותפרש שלא נתפתחו חביותיו לבור אלא נפתחו בלבד, דאמרו ליה [שאומרים לו]: לא הוה ידעינן דמשלי [ידענו שכבר שלו את הפסולת].

ושואלים, ונימא להו [ושיאמר להם]: איבעי לכו אסוקי אדעתייכו דלמא משלי [היה לכם להעלות על דעתכם שמא כבר נשלה]! ומשיבים: באתרא [במקום] שההוא דשריק [שמגיף את החביות במגופה] ההוא גם משלי [שולה את פסולתן], ולכן סברו שנשכרו לשתי העבודות יחד.

תא שמע [בא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו במשנה: קוצץ (קובע) אדם על ידי עצמו מחיר מסויים כתוספת שכר על מנת שלא יאכל מן הפירות שעובד בהם, וכן קוצץ על ידי (עבור) בנו ובתו הגדולים, על ידי עבדו ושפחתו הגדולים, ועל ידי אשתו — מפני שיש בהן דעת ויכולים לוותר על זכותם. אבל אינו קוצץ לא על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים, ולא על ידי בהמתו — מפני שאין בהן דעת.

קא סלקא דעתך [עלתה על הדעת] שכל אלה הם במקרה שמעלה (נותן) להן בעל הבית מזונות והן מסייעים לפועל בעבודתו אצל בעל הבית. אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] כי משל שמים הוא אוכל — משום הכי [כך] אינו קוצץ עבור הקטנים, שהרי התורה זיכתה אף לאותם קטנים לאכול בשעת מלאכה, אלא אי אמרת [אם אומר אתה] כי משלו הוא אוכל ויש כאן התחייבות ממונית בלבד — קטנים נמי נקוץ להו [גם כן שיקצוץ להם]!

ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — בשאין מעלה להן מזונות. והם מסייעים לעבודת אביהם בלא לקבל כל תשלום, אף במזונות. ומקשים: אי הכי [אם כך] גדולים נמי [גם כן] יתן להם! ומשיבים: גדולים ידעי וקא מחלי [יודעים על התנאי ומוחלים] ואילו הקטנים אינם יכולים למחול.

ושואלים: והא תנא [והרי שנה] ר' הושעיא בברייתא אחרת: קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי אשתו אבל לא על ידי בהמתו, ועל ידי בנו ובתו הגדולים אבל לא על ידי בנו ובתו הקטנים, וקוצץ על ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין גדולים ובין קטנים. ואילו במשנה הקודמת נאמר שאינו יכול לקצוץ עבור עבד קטן.

מאי לאו [האם לא] נפרש, כי אידי ואידי [זה וזה] בשני המקורות מדובר במעלה להן מזונות, ואם כן עלינו לפרש כי בהא קא מיפלגי [בענין זה נחלקו]; דמר סבר [שחכם זה במשנה סבור] כי משלו הוא אוכל ולכן יכול לוותר עבור עבדו הקטן, ומר סבר [וחכם זה בברייתא סבור] כי משל שמים הוא אוכל?! ודוחים: לא, אפשר לומר דכולי עלמא [לדעת הכל] משלו הוא אוכל, ולא קשיא [ואינו קשה]; כאן במשנה מדובר כפי שפירשנו בשאין מעלה להן מזונות, וברייתא — במעלה להן מזונות.

ושואלים: במאי אוקימתא [במה העמדת, הסברת] את הברייתא — במעלה להן מזונות, אי הכי [אם כך] קטנים נמי נקוץ להו [גם כן שיקצוץ להם] ויקבע מראש שאף הם יוותרו! ומשיבים: את צערייהו [צערם] של בנו ובתו הקטנים לא זכי ליה רחמנא [זיכתה לו התורה] שיוכל לוותר על כך, שכיון שרואים שיש אוכל הם מצטערים אם הם חייבים לוותר עליו.

ושואלים: במאי אוקימתא למתניתין [במה העמדת, הסברת, את משנתנו] — בשאין מעלה להן מזונות,