עבד כנעני יכול רבו לומר לו עשה עמי ואיני זנך אלא שיחזר על הפתחים או יתפרנס מן הצדקה ומ"מ בעבדים שהכניסה לו אשתו בנכסי מלוג אינו כן שמא יברחו והוא אינו חייב באחריותן:
ממה שאמרו בזה קוצץ אדם על ידי בנו הגדול ופירשוהו מפני שיודע ומוחל יראה דוקא בשסמוך על מזונותיו ושכירותו שלו תחת מזונות כמציאתו ואף בזו בשהודיעו שכן וכל כיוצא בזה אע"פ שלא התנה עם הבן מותר ובקטן מיהא אינו כלום שלא תקנו לו צער בנים וההודעה אינה מועלת שהקטן אינו בר מחילה:
המשנה הששית והיא גם כן מענין משניות שלפניה קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו הגדולים ועל ידי אשתו מפני שיש בהם דעת אבל אינו קוצץ לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים ולא על ידי בהמתו מפני שאין בהן דעת השוכר את הפועלים לעשות עמם בנטע רבעי שלו הרי אלו לא יאכלו ואם לא הודיעם פודה ומאכילם נתפרסו עגוליו נתפתחו חביותיו נתחתכו דלועיו הרי אלו לא יאכלו ואם לא הודיעם מעשר ומאכילן שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה אמר הר"ם מי שיש בהן דעת לא יאכלו כפי מה שהתנה עמהם אעפ"י שכלם פועלים ואותם שאין בהם דעת יאכלו לפי שאינם יודעים ענין המחילה והמקום זכה בהם באכילתם לפי שהפועל משל שמים הוא אוכל ולפיכך הוא עקר אצלנו לו זכה רחמנא לאשתו ולבניו לא זכה להו רחמנא כבר ביארנו במקומו דין נטע רבעי ודין הטבל בסדר זרעים ואם אתה זוכר אותם כל זה מבואר שומרי פירות ר"ל כשהם תלושים אבל כשהוא שומר אותם והם מחוברים לקרקע כמו שומרי גנות ופרדסים אינן אוכלים לא מן התורה ולא מהלכות המדינה:
אמר המאירי קוצץ אדם על ידי עצמו וכו' כמו שביארנוה בסמוך השוכר את הפועל לעשות עמו בנטע רבעי וכו' נתפרסו עגוליו וכו' כמו שביארנוה בסמוך שומרי פירות אע"פ שאין אוכלין מן התורה שאין השמירה נדונת כמעשה אוכלין הם מהלכות מדינה ר"ל מנהג כללי לכל המדינות וכעין תקנת חכמים והוא שקורא להם הלכות מדינה ושומרי פירות אלו פירושן ששומרים בתלוש מן הקרקע בדבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר כגון שומרי גתות וערמות אבל שומרי גנות ופרדסים שהם במחובר אין אוכלין אף מהלכות מדינה אא"כ בעיר שיש בזה מנהג ידוע בפרט וכל שכן שומרים בדבר שנגמר למעשר שאף במעשה אין אוכלין:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
כל העוסקין בפרה אדמה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים מן התורה וטעונין טבילה והערב שמש אבל המשמר אותה משחיטתה עד שעת כנוס אפרה מטמא בגדים מדבריהם גזרה שמא יזיז בה אבר הא במגע לבד אינה מטמאה כמו שיתבאר במקומו:
פועל שהיה משמר ארבע וחמש ערמות או מקשאות תלושות שלא נגמרו למעשר של ארבעה וחמשה בני אדם לא ימלא כרסו מאחת מהן אלא אוכל מכל אחת ואחת לפי חשבון ויש מפרשים אותה אף בשל אדם אחד וכדי שלא יהא היזקו נכר:
גדולי המחברים כתבו שהמתבטל כדי לאכול עובר בלאו של וחרמש לא תניף וכן פועל שהוליך בידו או שנתן לאחרים עובר על לאו ואל כליך לא תתן ומ"מ אין לוקין עליהם אלא שמשלם:
המשנה השביעית והכונה בה בביאור החלק השלישי להתחיל בדיני ארבעה שומרים והוא שאמר ארבעה שומרין הם שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר שומר חנם נשבע על הכל והשואל משלם את הכל נושא שכר והשוכר נשבעים על השבורה והשבויה ועל המתה ומשלמין את האבדה זאב אחד אינו אונס ושני זאבים אונס ר' יהודה אומר בשעת משלחת זאבים אף זאב אחד אונס שני כלבים אינם אונס ידוע הבבלי אמר משום ר' מאיר מרוח אחת אינן אונס משתי רוחות אונס הליסטים הרי זה אונס הארי והדוב והנמר והברדליס והנחש הרי אלו אונסין אימתי בזמן שבאו מאליהם אבל אם הוליכם למקום גדודי חיות וליסטים אין אלו אונסין מתה כדרכה הרי זה אונס סגפה ומתה אינו אונס עלתה לראשי צוקין ונפלה ומתה אינו אונס אמר הר"ם ואלה הארבעה שומרים דיניהם מפורשים בכתוב בתורה וזה כי מה שאמר כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים וגו' עד סוף הפרשה קבלנו בו שהדין בשומר חנם והפרשה השניה והוא כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה באה הקבלה כי היא בשומר שכר והשוכר לפי שדין שניהם אחד והפרשה השלישית מבוארת שהיא בשואל שנא' וכי ישאל איש כבר נתבאר לך כי שומר שכר והשוכר פטורין מן האונס לפי שאמ' בהם הכתוב הטרפה לא ישלם ואינם חייבין גם כן בשבורה ובשבויה ולפיכך זכר בהם הדברים שהם אונס ואין הלכה כר' יהודה ולא כיודע הבבלי סגפה תרגום לענות נפש לסגפא ומה שאמ' עלתה ונפלה הרי זה אונס הוא שתחזק יותר מן הרועה והכריחתו והוא רוצה להסיר אותה משם ותפלט מידו ותפול אבל אם הניח אותה לעלות ואעפ"י שלא העלה אותה אינו אונס וצוק הוא הר גבוה ונתבאר זה ביומא:
אמר המאירי ארבעה שומרים הם שומר חנם והוא הרמוז בפרשת כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים ואם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים שומר שכר והוא הרמוז בפרשה שניה כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור ומת או נשבר או נשבה אין רואה שבועת יי' תהיה בין שניהם ואם גנוב יגנב ישלם השואל והוא הרמוז בפרשת וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם אם בעליו עמו לא ישלם השוכר והוא הרמוז בפרשת שואל באמרו אם שכיר הוא בא בשכרו ולא פירש במקרא מה דינו ועכשו פירש במשנה זו דין כלם שומר חנם נשבע על הכל ונפטר ר"ל אפילו בגנבה ואבדה אבל על הפשיעה מיהא חייב ונשבע ששמר כדרך השומרין בלא פשיעה ונפטר שהרי נאמר בו וגנב מבית האיש ונקרב בעל הבית אל האלהים ואין צריך לומר באונסין השואל משלם את הכל ר"ל אפילו אונסין שהרי כבר אמור ונשבר או מת שלם ישלם וכל שכן גנבה ואבדה אבל מתה מחמת מלאכה פטור כמו שיתבאר ולא נאמר במשנה על הכל לא להקל ולא להחמיר אלא על גנבה ואבדה ואונסין שומר שכר חייב בגנבה ואבדה ופטור מן האונסין שהרי נאמר בו ומת או נשבר וכו' שבועת יי' תהיה בין שניהם וכו' ואם גנוב יגנב ישלם והשוכר אף הוא שוה בדין לשומר שכר:
ועכשו מפרש ענין האונס ואמר זאב אחד אין זה אונס ואפילו בשעת משלחת זאבים שני זאבים הרי זה אונס ר' יהודה אומר בשעת משלחת זאבים שחיה רעה משלחת בעולם אפילו אחד הרי הוא אונס ואין הלכה כר' יהודה שני כלבים אינו אונס ואפילו באו משתי רוחות יתר על כן הרי זה אונס ר' מאיר אומר אף שנים משתי רוחות אונס ואין הלכה כדבריו הליסטיס ר"ל ליסטיס מזויין הרי זה אונס ויתבאר בגמרא אפילו היה השומר גם כן מזויין שאין הרועה מוסר עצמו לסכנות ואם לא היה אחד מהם מזויין אין זה אונס מן הסתם ומ"מ יראה לי שהכל לפי מה שהוא אדם ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות הארי והנמר והדוב והברדליס והנחש כל אלו אונסין ומ"מ דוקא בזמן שבאו מאליהם אבל אם הוליכם הוא למקום גדודי חיה וליסטים אין זה אונס אלא פשיעה ומשלם מתה כדרכה מדרך חולי ושלא בפשיעה הרי זה אונס סגפה הוא כגון שלא האכילה כראוי או הרבה בהלוכה יותר מדאי או העמידה בחמה יתרה או בצנה יתרה ומתה אין זה אונס וחייב לשלם עלתה לראשי צוקין ר"ל לראשי ההרים מקום שאין דרך להעלותן ונפלה הרי זה אונס וכבר ביארנו בפרק המפקיד בשתקפתו וירדה ר"ל שלא היה יכול לאחוז בה ולעכבה שלא תפול הא אם היה יכול בכך אין זה אונס העלה הרועה ונפלה אין זה אונס אלא פשיעה ואם מתה לשם אם יש לתלות הסבה בעליית ההר אין זה אונס ואם אין לתלות הרי זה אונס ואם עלתה ונפלה באונס שהוא פטור אם היה הוא יכול למנעה שלא לעלות ולא מנעה אע"פ שנאנס בנפילתה חייב שהרי תחלתו בפשיעה כמו שביארנו בפרק המפקיד:
זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
שומר שכר דיו לענין פטור אונסין שישמור כדרך שרוב בני אדם שומרים את שלהם וכל שאירעו אונס בשמירה כזו אע"פ שהיה אפשר לו לשמור בדרך שלא היה האונס בא פטור מעשה באחד שהיה רועה על שפת הנהר ונסתרכו רגליה של בהמה אחת זה בזה ונפלה למים ומתה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו ומה היה לו לעשות וכבר שמר כדרך שרוב בני אדם שומרים:
וכן רועה שישן לו אצל בהמותיו אם ישן בדרך שהרועים ישנים פטור וכן אם הניחן ונכנס בדרך ששאר הרועים נכנסין פטור ואע"פ שמצינו ביעקב שאמר הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה הוא היה משבח את עצמו ששימר יתר משאר שומרים ולא לחייב את אחרים הוא בא ולא סוף דבר בשומר של יחיד אלא אף בשומר העיר בלילה שכל סמך אנשי העיר עליהם לשמור גופם וממונם והם צריכים לשמירה גדולה פטורים בכך מעתה רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר ובא ארי ודרס או שני זאבים וטרפו אם נכנס בשעה ששאר הרועים או שומרי הבהמות שלהם נכנסים פטור ואם נכנס בשעה שאין הרועים נכנסים הואיל ותחלתו בפשיעה שהיה לו לחשוב שילכו להם אע"פ שלסוף ארי דרסה או זאבים טרפוה... ואם נכנס מיראת הארי אומדין אותו אם היה יכול להציל כשישכור רועים אחרים שיסייעוהו חייב ואם לא היה בידו לעשות כן פטור שהרי לא היה יכול להציל:
זו היא שיטתנו וראיה לזה שכבר עשו בה מעשה מגדולי החכמים ויש חולקין בה לומר ששומרי העיר מיהא צריכין לשמירה מעולה וכל שהיה בידם לשמור בדרך שאין האונס בא חייבים וראייתם ממה שהקשו על אלו החכמים מזו שאמרו איזהו אונס ששומר שכר פטור בו כגון ותפל שבא ותקחם ר"ל שאין לו שמור בשום צד ותירצו ההיא בחזני מתא רוצה לומר שומרי העיר וגדולי הפוסקים והמחברים נוטים לדעת שלישית לומר ששומר שכר כל שהיה אפשר לו לשמור בדרך שלא היה האונס בא חייב מעתה רועה זה שהזכרנו שהיה רועה על שפת הנהר היה לו לרעות שלא על שפת הנהר ואם הניח עדרו ונכנס אפילו בשעה ששאר בני אדם נכנסין ומניחין אע"פ שאין כאן פשיעה אומדין אם היה יכול להציל אף על ידי רועים ומקלות חייב ואם לאו פטור ואם לא נתברר אם היה יכול להציל אם לאו כתבו גדולי המחברים שהוא חייב והיה לנו לומר לשטה זו שאם נכנס בשעה שאין הרועים נכנסים שהיא פשיעה גמורה הואיל ולא מפחד ארי נכנס ומ"מ הם פוסקים אף בזו שאומדין אותו ואם לא היה יכול להציל פטור וזה תמה בדבריהם אלא שהם מפרשים מלאך המות מה לי הכא מה לי התם ואף אם לא היתה הפשיעה היה האונס בא ואין נראה כן כמו שכתבנו בפרק המפקיד:
ומ"מ לענין מה שפסקו ששומר שכר חייב בכל מה שאפשר להם לשמירה שלא היה אונס זה בא הם מביאים ראיה ממה שאמרו על אלו החכמים שדנו ברועה על שפת הנהר על הדרך שהזכרנו רב חסדא ורבה בר רב הונא לא סבירא להו הא דרבה וטעם שלהם שאף הוא אומר לא שכרתיך על דעת שמירה כשמירת האדם בשלו שאיני נותן שכר אלא לשמירה על כל צד שאפשר לשמור וכן ממעשה שהוזכר בסוגיא זו באחד שהיה מעביר בהמות על הגשר ודחפה אחת מהן לחברתה ונפלה במים ומתה ובא מעשה לפני חכמים ודנו לחיוב מפני שהיה לו להעבירן אחת אחת ודבר זה אין דרך בני אדם לעשות בשלהם כן ומ"מ אפשר שזה הדבר מצוי ומי שאינו עושה בשלו כן פושע בעצמו אבל כל שאינו מצוי כל כך דומה לאונס הגמור ונמצא מ"מ לדעתם שכל שנכנס אף בשעה ששאר בני אדם נכנסים או ישן בשעה שבני אדם ישנים בלא שמור אחר שיקיצהו חייב:
