יח. ההוא דאמר ליה לחבריה ארעא דבי חייא מזביננא לך הוין תרתי ארעאתא דמקריאן דבי חייא אמר רב אשי חדא אמר ליה תרתי לא אמר ליה. ואי אמר ליה ארעאתא סתמא מיעוט ארעאתא שתים ואי אמר ליה [כל] ארעתא כל ארעאתא דאית ליה לבר מבוסתני ופרדיסי ואי אמר ליה זיהראי אפי' פרדיסי ובוסתאני במשמע, וכל שכן ארעאתא, לבר מבתי ועבדי ואי אמר ליה נכסאי אפילו בתי ועבדי. הא שמעתא הכי אשכחנן לה בכולהו נוסחי דילן, ורובא דרבואתא דקמנן על גירסיהו נמי הכי גרסי לה. ולפום הדין גירסא ה(י)א דאמרינן ואי אמר ליה ארעאתא סתמא מיעוט ארעאתא שתים, אעיקר האי עובדא דאיירי ביה מעיקרא קאי. דאשמועינן גמרא דאי הוה אמר ליה ארעאתא דבי חייא מזביננא לך מיעוט ארעאתא שתים, ואי הויין תרתי או תלת ארעתא דמקריאן דבי חייא לא מצי מוכר לדחוייה ללוקח בבציר דתרתי, דלא משמע לישנא בציר מן הכי. ולא מצי לוקח למתבע מיניה טפי מתרתי, דהאי לישנא כי היכי דמשמע כולהי הכי משמע תרתי מיניהי ויד בעל השטר על התחתונה. והוא הדין היכא דאמר ליה ארעאתא דילי אי נמי ארעאתי, כמה דלא אמר ליה כל חד דינא הוא דלית ליה טפי מתרתי.
והא דאמרינן ואי אמר ליה ארעאתא סתמא, לאו למימרא דלא פריש לה ארעאתא דפלניא אי אמר ליה ארעאתא מזביננא לך, אלא למימרא דכמה דלא פריש ליה מנינא ולא אמר ליה כל, אע"ג דאמר ליה ארעאתא דפלניא אי נמי דילי לית ליה טפי מתרתי. דאי ס"ד דוקא דאמר ליה ארעאתא מזביננא לך, אבל היכא דפריש ליה דפלניא אי נמי דאית לי שקיל כולהו, אי הכי אדאשמועינן בתר הכי היכא דאמר ליה כל ארעאתא דמשמע כל ארעאתא דאית ליה, לישמעינן היכא דאמר ארעאתא דפלניא אי נמי ארעאתא דילי אי נמי ארעתאי דמשמע כולהו, וכל שכן היכא דאמר כל ארעתא. אלא מדלא אשמעינן דמשמע כל ארעאתא דאית ליה אלא היכא דאמר כל ארעאתא ממילא שמעת דהיכא דלא אמר כל לית ליה אלא תרתי.
מיהו חזינא ליה לגאון ז"ל בספר מקח וממכר (שער כ) דגריס ליה להאי מימרא דאי אמר ליה ארעאתא שמעתא באפי נפשה. והכי גריס לה, פשיטא אמר ליה ארעאתא מיעוט ארצות שתים, ומפריש לה כגון דאמר ליה ארעאתא מזביננא לך. והאי גירסא תמיהא לן, דלא אשכחן פשיטא ברישא דשמעתא אלא היכא דאית ליה למבעי בעיא עילויה. ואפילו להאי גירסא נמי לאו בדאמר ליה ארעאתא דפלניא מזביננא לך אי נמי ארעאתא דילי אי נמי ארעתאי, ואין צריך לומר היכא דאמר ארעאתא מזביננא לך, דאי לא תימא הכי אדאשמועינן לבסוף בדאמר ליה כל ארעתא דמשמע כל ארעאתא דאית ליה לישמועינן בדאמר ליה ארעאתא דפלניא אי נמי דילי וכ"ש היכא דא"ל כל, אלא מחורתא כדפרשינן.
ואי קשיא לך ההיא דגרסי' בסוף פרק השואל (ב"מ קג,א) גבי מאן דאמר ליה לחבריה אושלן האי מרא למירפק ביה האי פרדיסא ואי אמר ליה פרדסאי רפיק ביה ואזיל כל פרדיסי דאית ליה, ועל כרחיך לישנא דפרדיסי כלישנא דפרדיסי דפלניא משמע דאידי ואידי חד טעמא הוא, וכי אמר פרדיסי כל פרדיסי דאית ליה משמע. לא קשיא, דכדמעיינת בה שפיר תרויהו חד טעמא נינהו, דהאי לישנא ספיקא הוא, אי כולהי משמע אי תרתי משמע, מיהו התם דדינא אמרא גופיה הוא, כיון דברשותיה דשואל קאי מוקמינן ליה בחזקתיה והוה ליה משאיל מוציא ועליו הראיה, הכא דדינא אגופא דארעא הוא וקימא לן קרקע בחזקת בעליה קיימת הוה ליה לוקח מוציא ועליו הראיה.
ומאי איכא בין ארעתא לזיהרי, דארעתא שדות הלבן העומדות לזריעה משמע ואלו זיהרי קרקעות העושות פירות משמע, לא שנא שדה הלבן ולא שנא שדה האילן.
ומסתברא דהא דאמרינן הכא דאי אמר ליה נכסאי או נכסי דפלניא אפילו בתי ועבדי משמע, לאו לאפוקי מטלטלי קאתי, דעל כרחיך לישנא דנכסאי אפילו מטלטלי נמי משמע, כדמיברר בפרק מי שמת (לקמן בבא בתרא קנ,ב) גבי אמר נכסאי לפלניא דפשיט התם מטלטלי אקרו נכסי ואפילו תפילי, ולא מספקא לן התם אלא ספר תורה דאיבעיא לן ולא אפשיט. והאי דנקיט הכא אפילו בתי ועבדי לאו לאפוקי מטלטלי, אלא משום דאיירי מעיקרא בלישנא דכל ארעאתא דממעיט פרדסי ובוסתני, והדר איירי בלישנא דזיהרא דמשמע אפילו פרדיסי ובוסתני וממעיט בתי ועבדי, והדר איירי בלישנא דנכסי דמשמע אפילו בתי ועבדי, לא אשמועינן לרבויי מלישנא דנכסי אלא בתי ועבדי דאיירי בהו מעיקרא למעוטינהו מלישנא דזיהראי, והוא הדין דמשמע נמי מטלטלי, מיהו כולה שמעתא במקרקעי קא מיירי במטלטלי לא קא מירי. ואיכא מרבואתא דדייק מהכא דלישנא דנכסאי לא משמע מטלטלי עד דאמר כל נכסאי. ולא מסתבר גבן, דשמעתא דפרק מי שמת (שם) בדאמר נכסאי היא, דהכי אשכחנן לה בכולהו נוסחי עתיקי, ולאו בדאמר כל נכסאי, ואפילו הכי קא מרבי התם כולהו מיני מטלטלי. ותו דכולהו מתנייאתא דמייתי התם מיניהו ראיה באומר נכסיו קימין ולא מיירי בהו בלישנא דכל נכסיו כלל. דאמרי' התם (קנא,א) בהמה איקרי נכסי, דתנן המקדיש נכסיו והיו בהן דברים הראוין לגבי מזבח כו', ואמרינן נמי תפילי איקרו נכסי דתנן המקדיש את נכסיו מעלין לו תפיליו, דש"מ דאע"ג דלא אמר כל נכסיו אלא נכסיו, וסתמא הוא דאמר, דהא לא קתני המקדיש כל נכסיו אלא המקדיש נכסיו ותו לא קתני, וקאמרינן דאפילו מטלטלי איקרו נכסי. ותנן נמי (ערכין כד,א) המקדיש את נכסיו אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו, דש"מ דאע"ג דלא אמר כל נכסיו אלא נכסיו, וממילא משמע אפילו כסות וכלים.
ובעל עיטור סופרים כתב (מתנת שכ"מ סב,א) ז"ל דשמעתא דהכא כפשטה מוקמינן לה, דאי אמר נכסאי אפי' בתי ועבדי אבל מטלטלי לא עד דאמר כל נכסאי, ולא קשיאן אהדדי, דהכא מכר והתם מתנה. וליתא, מההיא דגרסינן התם (ערכין כד,א) ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה אתא לקמיה דרב יימר אמר להו סליקו ליה תפיליו, מאי קמ"ל מתני' היא המקדיש את נכסיו מעלין לו תפיליו, מהו דתימא התם הוא דסבר מצוה קא עבידנא אבל לענין זביניה מצוה דגופיה לא מזבין איניש, קא משמע לן. והא התם דנכסיה סתמא קאמרינן ולא קאמרינן כל נכסיה ועוד מדדיקינן עלה מאי קמ"ל מתניתין היא, דאלמא זביני נמי בהאי ענינא כי דינא דהקדש דמו, דאפי' בלישנא דנכסיו סתמא תפילי נמי מקרו נכסי, וכ"ש שאר מטלטלי:
יט. ושמעינן מיהא דמאן דאמר ליה לחבריה שדי מכורה לך, אע"ג דאית ליה למוכר ארעאתא טובא ולא סיים ליה ללוקח הי מיניהו קא מזבין ליה, קני חדא מיניהי, אלא שיד לוקח על התחתונה. ואי אמר ליה ארעאתא, קני תרתי מיניהו ויד לוקח על התחתונה:
כ. מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר. כגון דהוה משיך מצר שמעון לחודיה כנגד כל השדה מרוח מזרחית, ומצר לוי ויהודה מרוח מערבית, מצר (שמעון) [יהודה] מחציה כלפי צפון ומצר לוי מחציה כלפי דרום, ומצר ליה מצר שמעון סתמא מחד גיסא ומצר יהודה מחד גיסא ומצר לוי לא מצר לו, נמצא שמצר לו מצר מזרחי ארוך כנגד כל השדה ומצר מערבי קצר כנגד חציה. אמר רב לא קנה אלא כנגד הקצר. ונמצא שלא קנה אלא חציה. וה"ה כל היכא דמטי ליה כנגד הקצר, דכי מצר ליה מזרחי ארוך לאו למקני כוליה קא מצר ליה, אלא משום דכוליה דחד גברא הוה וחד מצר הוה ולא הוה יכיל לסיומיה כנגד הקצר.
אמרי ליה רב כהנא ורב אשי לרב ויקנה כנגד ראש תור. שמותחין אותו של ארוך העודף על הקצר (ו)עד סופו של קצר באלכסון וקונה מן החוט ולפנים, דאשתכח (דהכא) [דהיכא] דלא מטי קצר אלא עד פלגא קני כולה נכי ריבעא, פלגא דקאי כנגד הקצר ופלגא דשארא דקאי כנגד הארוך לחודיה באלכסון. דדיקי מדהוה ליה למכתב ליה מצר יהודה מן המערב ודשמעון כנגד יהודה מן המזרח וכתב ליה שמעון סתמא, ש"מ כנגד ראש תור קאמר ליה.
שתיק רב. והאי פלוגתא לא מיתוקמא אלא כגון דמצר ליה רוח שלישית דסמיכא ליה לראובן וליהודה, דאשתכח דמצר ליה תלת רוחי דסמיכן להדדי. אבל היכא דלא מצר ליה אלא מתרי גיסי, מצר אחד ארוך ומצר אחד כנגדו קצר, כ"ע מודו דלא קנה אלא תלם אחד כנגד הקצר, דהא רב הו(נ)א דמודי הכא דמן הקצר ולפנים לא שייר ולא מידי, והוא גופיה הוא דאמר לקמן (בבא בתרא סב ע"ב) מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי ומצר רביעי לא מצר לו קנה הכל חוץ ממצר רביעי, ושמואל אמר קנה הכל ואפילו מצר רביעי, ואי ס"ד דאפי' מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר ותו לא קנה כולה כנגד הקצר, אם כן לרב ושמואל אמאי לא איירי אלא במצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי, ליירו בתרי ותו לא, ודקנה כולה, וכל שכן בתלתא. וכי תימא להודיעך כחו דרב אסי דאמר לא קנה אלא תלם אחד על פני כולה, אדאשמעינן כח יחיד כח רבים הוה עדיף ליה לאשמועינן. ועוד אדאשמועינן כח דלאו כהלכתא לישמועינן כח כהילכתא. אלא לא מיתוקמא אלא בדמצר ליה נמי רוח שלישית, דרב סבר לא קנה ארוך אלא כנגד הקצר כדפרישנא טעמיה לעיל. מיהו מן הקצר ולפנים ודאי קנה דהא מקפי ליה תלתא מצרי דמצר ליה, כי טעמיה דרב גבי מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי.
ורב כהנא ואקשי ליה ויקנה כנגד ראש תור ואת"ל בשמעתא דמצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי (להלן ע"ב) כרב ס"ל, כי קא מקשי ליה לסברא דנפשיה קא מקשי ליה. ואת"ל בההיא כרב אסי ס"ל דאמר לא קנה אלא תלם אחד על פני כולה, בין לרב כהנא בין לרב אסי כי קא מקשו ליה הכא לדבריו דרב קאמרי ליה. מיהו לרב אסי ודאי ליכא ספיקא, דלדבריו דרב קאמר ליה, דהא רב אסי הוא דאמר ליה התם דאפילו היכא דמצר ליה תלתא מצרי דסמיכי להדדי לא קני ממאי דקאי בנתים אלא תלם אחד, והכא דלא מצר ליה מן הקצר ולחוץ אלא חד מצר היכי לימא רב (אשי) [אסי] דליקני מיניה כנגד ראש תור דאשתכח (דקתני) [דקאני] מיניה פלגא באלכסון. וכי תימא דמצר ליה נמי מצר רביעי, אי הכי בין לרב בין לרב (אשי) [אסי] אמאי כנגד ראש תור ותו לא. אלא על כרחיך רב אסי לדבריו דרב קאמר ליה, לדילי אפילו מן הקצר ולפנים לא קני אלא תלם אחד על פני כולה, אלא לדידך דסבירא לך דאע"ג דלא מצר ליה מצר רביעי קנה כל מאי דקאי ביני מצרי דמצר ליה, הכא נמי כיון דאלו מצר ליה מצר ארוך מתרי גיסי בשוה הוה קני כולה, כי לא מצר ליה ארוך אלא מחד גיסא ליקני מיניה דההוא פיסקא דקאי מן הקצר ולחוץ כנגד ראש תור, דהיינו פלגא באלכסון.
שתיק רב. ומודה רב היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מחד גיסא ומצר לוי ויהודה מחד גיסא מדהוה ליה למכתב ליה ודשמעון כנגד יהודה ולא כתב ליה ש"מ כנגד ראש תור קאמר ליה. כלומר דעד כאן לא קאמר רב לא קנה ארוך אלא כנגד הקצר אלא היכא דהאי ארוך דחד גברא הוה ולא הוה יכיל לסיומיה כנגד הקצר ואמטול הכי מצריה נהליה סתמא, אבל הכא דהוי דתרי גברי כגון דאיכא מצר ראובן ושמעון מחד גיסא ומצר לוי ויהודה מחד גיסא ומצר ליה מצר ראובן ושמעון מחד גיסא ומצר יהודה לחודיה מחד גיסא, דהו"ל למכתב ודשמעון כנגד יהודה ולא כתב ליה, ש"מ כנגד ראש תור קאמר ליה. כלומר מדהוה ליה לממצר ליה מצר שמעון ויהודה ולא לדכריה ראובן כלל כי היכי דלא אדכריה ללוי, אלא לכתוב ליה מצר יהודה מחד גיסא ודשמעון כנגד יהודה מחד גיסא, ולא כתב ליה הכי, אלא איכפל לממצר ליה נמי מצר ראובן, ש"מ כנגד ראש תור קאמר ליה. וה"ה היכא דלא הוה כתב ליה ודשמעון כנגד יהודה אלא דהוה מצר ליה שמעון מחד גיסא ויהודה מחד גיסא דלא הוה קני אלא כנגד שמעון ויהודה, והאי דנקט ודשמעון כנגד יהודה משום טעמא דרב כהנא ורב אסי נקטה, דפליגי עליה דרב היכא דהוי כוליה מצר ארוך דשמעון לחודיה, ועל כרחיך כיון דכוליה דחד גברא הוה ולא הוה יכיל לסיומיה כנגד הקצר, כי פליגי עליה התם מטעמא דהוה ליה למכתב ודשמעון כנגד יהודה הוא דפליגי עליה, ואמטול הכי נקטיה להאי טעמא באודיתיה דרב, דאע"ג דכי הוי כוליה מצר ארוך דחד גברא לא מודי להו בהאי טעמא, כי הוי דתרי גברי מודה. ואם נפשך לומר דכי אמרי' מדהוה ליה למכתב ודשמעון כנגד יהודה לאו לבתר דמצר ליה מצר יהודה מחד גיסא קאמרינן אלא כוליה לישנא דמצרנותא קמ"ל, דאי קאי אשר בצפון וראובן ושמעון מזרח ולוי ויהודה מערב, מדהוה ליה למכתב מצריה דאשר מחד גיסא ודשמעון כנגד יהודה מתרי גיסי ולא לדכרנהו לראובן ולוי כלל, ולא כתב ליה הכי אלא מצר ליה נמי ראובן בהדי שמעון מחד גיסא, שמע מינה כנגד ראש תור קאמר ליה.
וקי"ל כותיה דרב בתרויהו. דהיכא דהוי כוליה ארוך דחד גברא לא קנה ארוך אלא כנגד הקצר. והיכא דהוי בתרי גברי קנה כנגד ראש תור, דהאי דשתיק בקמיתא לאו למימרא דקבולי קבלה אלא משום דלא חש לאהדורי להו, דאע"ג דאיכא למימר דמדהוה ליה למכתב ודשמעון כנגד יהודה ולא כתב ליה כנגד ראש תור קאמר ליה, איכא למימר נמי דכל היכא דארוך דחד גברא לא טרח למימצר ליה אלא סתמא, ולא איכוון לאקנויי ארוך אלא כנגד הקצר, והוה להו לאסוקי אדעתיהו, דכל היכא דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי קרקע בחזקת בעליה קימת, ויד בעל השטר על התחתונה ולא קנה ארוך אלא כנגד הקצר. והכי נמי מסתברא דרב בקמיתא בפלוגתיה קאי, דאי אודי להו בקמיתא מאי מודי רב דקאמרינן בתר הכי דבתריתא. וכי תימא מאי מודה רב דקאמרינן, מקמי דאשתיק, מיהו מדאשתיק מודי בתרויהי, אי הכי כיון דאשמעינן גמרא בשתיקותיה דרב דאודי בקמיתא אף ע"ג דאיכא למימר דכנגד הקצר קאמר ליה, כל שכן בבתריתא דמוכחא מילתא דכנגד ראש תור קאמר ליה, ואמאי אצטריך בתר הכי לאשמועינן דהוה מודה מעיקרא בבתרייתא. אלא לאשמועינן דבפלוגתיה קאי ולא מודי אלא בבתרייתא. הילכך הילכתא כוותיה דרב, דרב כהנא ורב אסי תלמידי דרב הוו ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. ועוד דסלקא שמעתתא כותיה דרב. ועוד דקימא לן דכל היכא דמספקא לן מילתא בקרקעות בין מוכר ללוקח אמרינן קרקע בחזקת בעליה קימת, וקי"ל נמי יד בעל השטר על התחתונה:
כא. מצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום צריך למכתב ליה מצר ראובן רוחין תרתין ומצר שמעון רוחין תרתין. דאי כתב ליה מצר ראובן ומצר שמעון סתמא איכא למימר דלא מצר ליה ראובן אלא מזרח ולא מצר לו שמעון אלא צפון, ונמצא שלא מצר לו אלא שני מצרים סמוכים זה לזה כמין גם, ודינא הוא דלא קני מינה אלא פלגא באלכסון. ודוקא דמצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום, דכיון דמפלגי תרי מצרי דראובן מהדדי אי כתב ליה מצר ראובן ושמעון סתמא איכא למימר דכי מצר ליה מכל חד מינייהו חד מצרא בלחוד הוא דמצר ליה, אבל היכא דקאי מצר ראובן מזרח וצפון ומצר שמעון מערב ודרום כיון דסמיכי תרי מצרי דראובן להדדי ותרי דשמעון להדדי כל תרי מינייהו כחד מצרא אריכא דמי, ואע"ג דלא כתב ליה רוחין תרתין נמי קני כולה, דאפילו היכא דכתב ליה מצר ראובן מחד גיסא ומצר שמעון מחד גיסא מסתמא כוליה מצרא דראובן מצר ליה וכוליה מצרא דשמעון מצר ליה. ודמיא לההיא דאמרינן (לעיל בבא בתרא יג,א) גבי חד גיסא נגרא וחד גיסא נהרא דלא מיתוקמא אלא דמשיך נהרא מתרתי רוחי ודסמיכן להדדי וקרי להו לכל תרתי רוחאתא מיניה חד גיסא. והכי נמי מסתברא, דאי לא תימא הכי אדאשמעינן חמירתא דמפלגי מצרי מהדדי [דצריך] למכתב ליה רוחין תרתין, לישמעינן קילתא היכא דלא מיפלגי מצרי מהדדי, דאע"ג דכל תרי מצרי דכל חד מינייהו כחד מצרא דמו צריך למכתב ליה רוחין תרתין, וכל שכן חמירתא דמיפלגי מצרי מהדדי, אלא ש"מ דדוקא נקט דמיפלגי מצרי מהדדי דאי לאו הכי בסתמא נמי קני כולה כדברירנא.
ודוקא דתרי מצרי דראובן ותרי מצרי דשמעון ומצר ליה ראובן ושמעון סתמא כדאמרן, אבל היכא דראובן מזרח ושמעון מערב ולוי צפון ויהודה דרום ומצר ליה מצר ראובן ושמעון ותו לא, אי נמי לוי ויהודה ותו לא, והוא הדין היכא דראובן מזרח וצפון ושמעון מערב ודרום ומצר ליה מצר ראובן מזרח ומצר שמעון מערב, לא קנה אלא תלם אחד על פני אחד מהן, והוא דהוי תשעה קבין, דבציר מהכי לא מקריא שדה ולא ארעא, והוא הדין בגינה בית חצי קב, ואידך מצרא אחרינא דמצר ליה מצרים הרחיב לו, אי נמי למהוי יד לוקח על התחתונה, דאי בעי מוכר למיתב ליה אהאי מצרא יהיב ואי בעי אהאי מצרא יהיב. תדע דעד כאן לא פליגי רב ושמואל (להלן ע"ב) עליה דרב אסי דאמר לא קנה אלא תלם אחד על פני כולה אלא היכא דמצר ליה תלתא מצרי דסמיכי להדדי, דמצרא מציעא (מחצר) [מחבר] להו לתרויהו לאוכוחי דכל מאי דקאי בי מצעי זבין ליה, אבל הכא דהני תרי מצרי דמצר ליה מפלגי מהדדי וליכא דמחבר להו מודו ליה לרב אסי דאין לו אלא תלם אחד על פני כל המצר. דאי לא תימא הכי, אד[א]שמעינן היכא דמצר ליה תלתא מצרי לישמעינן היכא דמצר ליה תרי. וכבר ברירנא לה להא מילתא גבי שמעתה דמצר אחד ארוך ומצר אחד קצר (לעיל סי' כ). והתם הוא דאמר רב אסי תלם אחד על פני כולה משום דכולהו מצרי דמצר ליה סמיכי להדדי, וכי יהבינן ליה תלם אחד על פני כולה חדא ארעא הוא דיהבינן ליה, אבל היכא דמיפלגי מצרי מהדדי ואי יהבינן ליה תלם אחד על פני כל אחד מהן קא שקיל תרי פיסקי, אפילו רב אסי מודה דלא יהבינן ליה אלא אחד, דחדא ארעא זבין ליה תרתי לא זבין ליה:
