עָתִיד גַּבְרִיאֵל לַעֲשׂוֹת קְנִיגְיָא עִם לִוְיָתָן (איוב מ, כה). נראה לי בס"ד הטעם שיהיה זה על ידי גבריאל, כי ידוע מה שאמר רבינו ז"ל (בשער מאמרי רבותינו ז"ל) כי גבריאל כשיורד לעולם הזה נגלה באש ובמים ולכן טס העולם בשתי טיסות (ברכות ד:), נמצא יש בו דין ורחמים וצידה זו של לויתן היא דין ללויתן ורחמים לישראל.
ונראה שנרמז כאן גבריאל כי אותיות גַּבְרִיאֵל בחלוף א"ת ב"ש הם רש"ג מת"ך ואותיות 'תמשך' הם בפסוק תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה (איוב מ, כה) ואותיות 'גר' נרמזים במלוי של תִּמְשֹׁךְ כזה תי"ו מ"ם שי"ן כ"ף ועולה המלוי עם כולל האותיות וכולל גימטריא ר"ג [203].
וְאִלְמָלֵא מַכְנִיס רֹאשׁוֹ לְגַן־עֵדֶן אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרֵיחוֹ (איוב מא, כג). נראה הכונה מכניס ראשו בתהום אשר מתחת לגן עדן ונמצא תוקף ההבל יוצא ועולה באויר גן עדן שהיא מלא רוח טוב וריח טוב ועל ידי כך מתמתק אותו הבל ואחר שמתפשט ויוצא משם אינו מזיק לבריות.
ואומרו בְּשָׁעָה שֶׁלִּוְיָתָן רָעָב נראה דלויתן אינו אוכל בכל יום אלא אחת בשמטה או פעם ביובל ונברא לו דגים גדולים למאכלו, ברם זמן שתייתו בודאי הוא טפי משבעים שנה דהא קאמר אֵין תְּהוֹם הנחסר מכח שתייתו חוֹזֵר לְאֵיתָנוֹ עַד שִׁבְעִים שָׁנָה ומוכרח לומר שיש בין שתיה לשתיה טפי משבעים שנה והוא בסוף הזמן מרגיש בצמא ושותה ואז עוֹשֶׂה תְּלָמִים בַּיָּם.
עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה לַצַּדִּיקִים מִבְּשָׂרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן (איוב מ, ל). נראה הצדיקים האלה הם החכמים בעלי תורה וגם בעלי מצות שהחזיקו ביד עמלי תורה ואחר שהם שבעים מחלקים את הנשאר מן הבשר לשאר אנשים מישראל שהם היו המון העם.
ואמר שֶׁעוֹשִׂים בּוֹ סְחוֹרָה אין הכונה שמוכרים אותו בדמים ח"ו אלא מפני שהאוכל מבשר לויתן מתחכם על דרך שאמרו רבותינו ז"ל גבי מן היורד מן השמים וכיון דאוכלים אותו המון העם מתחכמים בתורה ומקבלים שכר על השגתם בתורה ואז הצדיקים אשר נתנו להם הבשר הזה בטובת עין חולקים עמהם בשכר התוספות שנוסף להם על ידי אכילת הבשר שנתנו להם ולזה קרי ליה סחורה כי מוכרח שיהיו המון העם שאכלו הבשר הזה להיות להם תוספת ויתרון מאד על מה שהיו ובזה היתרון והתוספות חולקים בעלי הבשר.
ונראה דקרי לה סְעוּדַת לִוְיָתָן, כי סְעוּדָה היא אותיות 'סוד ע"ה' ראשי תיבות עֵץ הַחַיִּים אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן (בראשית ב, ט) כי באכילה זו ישיגו סוד עץ החיים אשר בתוך הגן אשר לא זכה אליו אדם הראשון.
עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סֻכָּה לַצַּדִּיקִים מֵעוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן (איוב מ, לא). הנה בדרוש יא"ר ציי"ט של עטרת ראשי הרב מור אבי זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] פרשתי בס"ד ענין ארבע חלוקות אלו של סוכה וצלצל וענק וקמיע, שיהיו לארבעה מדרגות בני אדם והוא כי לימוד הפרד"ס [פשט רמז דרש סוד] הוא כנגד ארבע אותיות שם הוי־ה ברוך הוא ומי שזוכה להשתדל גם בחלק הסוד יש בידו שם הוי־ה בשלימות שהם ארבע אותיות וקוצו של יו"ד למעלה לכן זוכה לסוכה שהיא ארבע רוחות וגג עליהם שהוא הסכך ובכל רוח שפונה אליו יראה אור העור מאיר לנגד עיניו ומי שלא טרח בלימוד הסוד גם כן כי אם רק עסק בשלשה בלבד לא יהיה לו הנאה של ראיה במנוחה כי עושין לו צלצל שהוא גג לבד שצריך לתלות עיניו עד שיהנה בראייתו ואם לא טרח אלא באחת שהוא הפשט בלבד יזכה לענק דוקא ואם גם בפשט לא טרח הרבה אלא דבר מועט יזכה לקמיע שהוא מעט מן המעט.
ועוד נראה לי בס"ד סֻכָּה לַצַּדִּיקִים הגדולים אשר כל לימודם ומעשיהם היו עושים ליחד קודשא בריך הוא ושכינתיה שהם הוי־ה אדנ־י לכך יזכו לסוכה [91] שהיא מספר הוי־ה אדנ־י [26+65=91].
או יובן מפני שלעתיד במצות סוכה יהיה מבחן בין ישראל לאומות העולם כנזכר בגמרא (עבודה זרה ג.).
או יובן הצדיקים מיתקו ה׳ גבורות דשם אלקים שהוא חמש אותיות לכך יזכו לסוכה שהיא גג וארבע דפנות. ובזה יובן בס"ד (תהלים סח, ד) וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹקִים וְיָשִׂישׂוּ 'בְשִׂמְחָה' אותיות 'בחמשה' שהיא סוכה שיש בה גג וארבע דפנות וישמחו יעלצו לפני אלקים שמחה ועליצה רמז למיתוק.
וְנִרְאֶה לִרְמֹז בס"ד מילוי לִוְיָתָן כזה למ"ד וא"ו יו"ד ת"ו נו"ן עולה מספר 'זכה סוכה' [123] גם נראה לי בס"ד 'סוכה צלצל ענק קמיע' עם הכולל תשע"ב כמנין 'עור לויתן' [727] רמז שממנו יהיו ארבעה מדרגות אלו.
ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש הא דעושין סוכה שהוא גג וארבע דפנות לצדיקים הגדולים היינו כי הצדיקים הגדולים עשו תיקון שלם לנרנח"י [לנפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה] לכן זוכים לסוכה שהוא גג וארבע דפנות והגג כנגד תיקון היחידה שהיא כתר למעלה מן הכל עד כאן דבריו נר"ו.
וְהַשְּׁאָר, פּוֹרְסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וְזִיווֹ מַבְרִיק מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. קשה כיון דפרוס על החומה והכל רואין אותו ונהנין מאורו אם כן מאי רבותיה דצלצל וענק וקמיע? ונראה לי אותו העיר שעושה ממנו סוכה וצלצל וענק וקמיע היא משובח יותר עשר ידות על זה העור הפרוס על חומות ירושלים כי אין עור הגוף של לויתן כולו שוה. והא דקאמר וְהַשְּׁאָר לא קאי על הנשאר מאותו העור שעשה ממנו סוכה וכו' אלא קאי על עור הנשאר בגופו של לויתן שהוא נחשב פסולת לגבי אותו עור שעשה ממנו סוכה.
ברם הא קשיא כשיגיע זמן אכילת בשר לויתן והנאת עורו היכן נמצא גוים ומלכים ומאי עבדתייהו באותו זמן? ונראה לי בס"ד כי פסוק זה עיקרו לפי פשוטו נרמז על גוים ומלכים שיהיו קודם זמן זה של הנאת לויתן אך בו נרמז גם על זמן אכילת והנאת לויתן וגוים קאי על גופן של ישראל כי גוים לשון גוף וגוויה ומלכים קאי על הנשמות שבגוויות ההם כי הנשמה נקראת מלך בתוך הגוף כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עה״פ קהלת ט, יד).
יְהוּדָה וְחִזְקִיָּה.. וּתְּרֵי מַלְאֲכֵי בִּרְקִיעָא; מִיכָאֵל וּגַּבְרִיאֵל. קשה להאי גירסא איך הקדים יהודה וחזקיה למיכאל וגבריאל? ונראה לי בס"ד להודיע דהמלאכים הוו פליגי בזה אחר דאפליגו תרי אמוראי בארעא.
אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לִהֲוֵי כְּדֵין וּכְדֵין. נמצא יהיה של 'שֹׁהַם' וְ'יָשְׁפֵה' ראשי תיבות שלהם ש"י ובזה יובן לְהַנְחִיל אֹהֲבַי 'יֵשׁ' (משלי ח, כא) וידוע שֹׁהַם של יוסף שהוא יסוד דכורא וְיָשְׁפֵה של בנימין שהוא יסוד נוקבא, נמצא שניהם יסוד ונרמזו ב'כַּדְכֹד' (ישעיה נד, יב) כי כד הוא ד' פעמים כ' שעולה מספר יסוד [20×4=80] וכן כד השני הוא ד' פעמים כ' שהוא מספר יסוד.
ועוד נראה לי בס"ד שהיה אבן של יָשְׁפֵה כי ישראל כוחם בפיהם ולכן נדמו לתולעת דאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא בשלח ט' ושוחר טוב תהלים כב) מה תולעת כחה בפיה אף ישראל כוחם בפיהם ולעתיד יתחזק כח הפה שלהם וזה נרמז ב'יָשְׁפֵה' חלק התיבה לשתים וקרי בה 'יש פה'. גם שערי תפלה שננעלו בגלות רמוזים בפה וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער מאמרי רשב"י) ולעתיד נפתחים ונשארים קימין בפתיחתם וזהו 'יש פה'.
ובאבן הַשֹׁהַם נרמז עילוי התפארת והמלכות שיהיו שני מלכים בכתר אחד והיינו 'שי"ן' דְּשֹׁהַם במלואה הוא 'שני' ונשאר 'מה' הרי נרמז כאן 'שני מה'. או ש' דְּשֹׁהַם הוא ראשי תיבות 'שוה' רצונו לומר תהיה המלכות שהוא סוד אבן תהיה שוה עם בחינת שם מ"ה.
עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁהֵן שְׁלֹשִׁים עַל שְׁלֹשִׁים, וְחוֹקֵק בָּהֵן עֶשֶׂר בְּרוּם עֶשְׂרִים, וּמַעֲמִידָם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם. נראה לי בס"ד טעם לזה כי לעתיד יתעלה שם הוי־ה להיות אות וא"ו בסוד יו"ד כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בסוד הפסוק בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה הֳ' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד (זכריה יד, ט) שאז השם הוא בסוד יהי־ה [30] וכנזכר בשער מאמרי רשב"י, ונמצא מספר השם כולו יהיה לעתיד מספר שלושים מה שאין כן עתה הוא מספר כ"ו [26]. גם עוד אות הפרטי שבו יהיה המלוי הזה הוא אות וא"ו שיהיה לעתיד אות יו"ד אשר פשוטה היא מספר עשר ובמלואה היא עשרים [יו"ד=20] ולכן מביא אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁהֵם שְׁלֹשִׁים עַל שְׁלֹשִׁים שבזה נרמז עילוי מספר השם כולו ש'יהיה' עולה שלשים וְחוֹקֵק עֶשֶׂר בְּרוּם עֶשְׂרִים רמז לאות וא"ו אשר יתעלה להיות אות יו"ד אשר פשוטה הוא מספר עשר ובמלואה היא מספר עשרים ונמצא לפי זה באלו האבנים טובות יהיה צירוף אותיות יהי־ה. כיצד? כשהאבן היא שלשים על שלשים וחוקק בה עשרה ברום עשרים נמצא מכאן נשאר עשרה ומכאן עשרה הרי שני יודי"ן ומכאן חמש ומכאן חמש הרי שני ההי"ן ונמצא כאן אותיות יהי־ה.
ועל זה דייק קרא וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח (ישעיה נד, יב) דידוע האותיות נקראים אבנים בספר יצירה ואמר לְאַבְנֵי קרינן בה לַאֲבָנַי כלומר לאבנים שלי של שמי אֶקְדָּח חלק התיבה לשתים וקרי בה 'א קדח' דאות א' צורתו יו"ד מכאן ויו"ד מכאן ולפי זה האבן כולו הוא שלשים על שלשים והחקיקה היא כ"ף ויו"ד הרי אותיות 'כליל' שבנין זה הוא כליל לה' שכולו מעשה שמים ואין בו תערובת מעשה בשר ודם. גם שני אותיות ל' הוא כנגד זכות שני לימודים אחד של נגלה ואחד של נסתר ואותיות כ"ף ויו"ד הוא כנגד זכות פרוטה של צדקה שהיא יו"ד וניתנת בכף.
והנה לפי האמור בס"ד דמדת השערים האלה הם רומזים לאותיות שם הוי־ה ברוך הוא שהוא סוד רוחו אשר יתעלה לעתיד להכי שפיר קאמר תלמודא כִּי קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, לְכַוֵי דְּבֵי זִיקָא.
ונראה לי בס"ד כי בשערים אלו רמוז מספר מאתים בחקיקה שלהם שהיא עשר ברום עשרים שאם תחלק עשר ברום עשרים לרצועות כל רצועה אמה על אמה יהיו מאתים אמות כי עשר פעמים עשרים הוא מאתים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵאָה אַמָּה, כְּנֶגֶד הֵיכָל וּכְתָלָיו (תהלים קמד, יב). נראה לי בס"ד הטעם להורות על שורש מחצב נשמתם שהוא מעולם הבריאה בסוד 'בָּרוּךְ אֱלקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ' ושם סוד המאות. אי נמי להורות שיהיו כולם ראוים להשראת שכינה כמו שנאמר הֵיכַל הֳ' הֵמָּה (ירמיה ז, ד) וכתיב וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם (יואל ג, א).
ובזה יובן נמי טעם רבי מאיר דאמר מאתים כמנין הֵיכָל (תהלים קמד, יב) מלא כזה ה"א יו"ד כ"ף למ"ד.
עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת שֶׁבַע חֻפּוֹת לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק (ישעיהו ד, ה). נראה לי בס"ד טעם לשבעה בעבור זכות התורה שהיא שבעה ספרים כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קטו:) על פסוק (משלי ט, א) חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה דפסוק (במדבר י, לה) וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, הוא ספר בפני עצמו.
ועוד נראה לי הטעם מפני כי הצדיק על ידי מעשיו מקיים השמים שהיא שבעה רקיעים והארץ שהיא שבעה ארצות לכן זוכה לשבעה חופות.
או יובן הטעם כי הצדיק נקרא חכם יען דאין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות (סוטה ג.) ואמרו רבותינו ז"ל באבות (משנה אבות ה, ז) שבעה דברים בחכם, לכך זוכה לשבעה חופות לסימן שהוא היה חכם שיש בו שבעה דברים.
ועוד נראה לי הטעם כי הצדיקים נמשלו לכוכבים דכתיב וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים (דניאל יב, ג) וידוע כי עיקר הכוכבים השולטים בעולם הם שבעה כוכבי לכת לכך זוכים לשבעה חופות כנגד זה.
ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש דאמרו רבותינו ז"ל (סוכה נב:) שבעה שמות יש ליצר הרע כנגד כוחות טומאה ולכן הצדיק שנלחם עם השבעה כוחות המלומד של היצר הרע וגבר עליהם ונעשה צדיק לכך זוכה לשבעה חופות עד כאן דבריו נר"ו.
מַאי "כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה"? מְלַמֵּד, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד עוֹשֶׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֻפָּה לְפִי כְּבוֹדוֹ (ישעיהו ד, ה). נראה לי בס"ד ענין החופה הנזכר כי לֵב [32] עולה מספר כָּבוֹד [32] כי כבוד הצדיק ניכר מכח טהרת לבו כי כל מצוה שעושה וכל לימוד תורה שלומד מכוין בלבו לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה שהוא חיבור הוי־ה אדנ־י כמו שאמרו רבותינו ז"ל (משנה מנחות יג, יא) אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. וחיבור הוי־ה אדנ־י [26+65=91] עם כולל האותיות עולה צ"ט כמנין חוּפָּה [99] שהוא ח' ופ"ה.
ולזה אמר כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חוּפָּה פירוש על כל כָּבוֹד שהוא מספר לֵב יש הארה של חוּפָּה שהוא הארת שם הוי־ה ואדנ־י שהלב מכווין בהם בתורה ובמצות וצירוף לב וחופה עולה מנין עֲנָוָה [32+99=131] וגם עולה מספר שם הוי־ה במלוי אלפין [יו"ד ה"א וא"ו ה"א =45] שהוא חסד ושם אֱלֹקִים [45+86=131] שהוא דין ומתמתק בשם הוי־ה דאלפין.
וכל זה בצדיקים אבל ברשעים המספר הוא לרעה כי כתבו המקובלים שהקליפה נקראת בשם טִּיט הַיָּוֵן [99] והרשע לֵב שלו שקוע בטיט היון שהוא מספר צ"ט כמנין חוּפָּה [99]. נמצא אצל הצדיקים מספר חוּפָּה שהוא חיבור הוי־ה אדנ־י עם כולל האותיות וזה לעומת זה עשה האלקים אצל צדיקים חוּפָּה ואצל הרשעים טִּיט הַיָּוֵן.
ולכן אמר דוד המלך ע"ה וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן (תהלים מ, ג) כי אצלי הוא חוּפָּה ולא טִּיט הַיָּוֵן. וחיבור לֵב של רשעים עם טִּיט הַיָּוֵן הוא מספר קל"א כמנין פלוני [32+99=סמאל 131] ולזה אמר כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חוּפָּה רצונו לומר לֵב צדיקים שעולה מספר כָּבוֹד כי רק לב טהור הוא מספר כָּבוֹד הנה מחובר עמו חוּפָּה ולא טִּיט הַיָּוֵן ח"ו.
וְעָשָׁן בַּחֻפָּה לָמָּה. הנה ודאי אלו השבע חופות הם שבע מדרגות של אור גדול צח וזך ובהיר ונהיר מאד ומה שאמר הכתוב עָשָׁן וְאֵשׁ וְלֶהָבָה (ישעיה ד, ה) אין הכונה שהחופה תהיה מן עשן או אש או להבה אלא לעולם החופה היא אור צח וזך ומכנה את האור בשם עשן או בשם אש או בשם להבה.
ועל זה שואל הגמרא עָשָׁן בַּחֻפָּה לָמָּה פירוש מה טיבו של שם זה הֶעָשָׁן אשר מכנה את החופה בו וכן למה מכנה את החופה בשם אֵשׁ או לֶהָבָה? ומשני להכי מכנה את אור החופה בשם עשן על כי יוצא מן החופה הזאת ניצוצות המסמות עיניהם של אותם שהיה לכם עין צרה בתלמידי חכמים כמו העשן המסמא את העינים וכן קורא את החופה משבעה חופות בשם אש על אשר הקטן נכוה מן ניצוצות היוצאות מחופה זו כמו שנכוה האדם מן האש וכן הענין בקריאת שם להבה.
כָּל מִי שֶׁעֵינָיו צָרוֹת בְּתַלְמִיד חָכָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִתְמַלְּאוֹת עֵינָיו עָשָׁן לָעוֹלָם הַבָּא. נראה לי בס"ד כי ידוע אות יו"ד הוא סוד חכמה והתלמידי חכמים בעלי חכמה הם יונקים מן אות יו"ד דשמא קדישא ולכן זה שהיו עיניו צרות בתלמיד חכם תתהפך אות יו"ד אשר בעין שלו לאות ש' כי בא"ל ב"ם תתחלף היו"ד בשי"ן ונמצא אותיות עַיִן נעשו אותיות עָשָׁן ולזה אמר מִתְמַלְּאוֹת עֵינָיו עָשָׁן לָעוֹלָם הַבָּא.
והטעם שתתחלף באלפא בית"א דא"ל ב"ם משום כי אלפא ביתא דא"ל ב"ם הוא סליק ולא נחית כמו שאמרו בזוהר (פרשת תרומה דף קלב) וכן התלמיד חכם סליק ולא נחית כמו שאמרו רבותינו ז"ל (משנה קנים ג, ו) תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין דעתן מתוספת עליהם.
וכן נמי בענין אומרו כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִכְוֶה מֵחֻפָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ היינו כי תלמידי חכמים נקרא איש לשון חשיבות כמו איש ירושלים (משנה אבות א, ה) והיו"ד של אִישׁ רומזת לחכמה לכן זה שעיניו צרה בתלמיד חכם תסתלק אות יו"ד מן אִישׁ שרומזת לחכמה וישאר אֵשׁ.
אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה, אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ כְּלִמָּה. נראה לי בס"ד כפל הלשון כי בושה קטנה מן כלימה והיינו מצדיקים שאינן בני דורו שאין מכירם יהיה לו גדר בושה שהיא קטנה אבל צדיקים שהוא מכירם יהיה לו מהם כלימה שהיא גדולה.
אי נמי יש צדיקים שהם היו גדולים ממנו גם בעולם הזה אז כאשר נכוה מחופתם יהיה לו בושה שהיא קטנה אבל יזדמן צדיקים שהוא היה גדול מהם בעולם הזה ועם כל זה שם נכוה מחופתם יהיה לו מזה כלימה שהיא גדולה.
ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש נקיט אוי לה לאותה בושה על ישיבתם בגן עדן התחתון וכלימה על ישיבות של גן עדן העליון עד כאן דבריו נר"ו.
פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה. נראה לי בס"ד כי החמה למראה עיני האדם היא גדולה כמדת ככר לחם ובאמת היא גדולה כמה אלפים ורבבות יותר מכל כדור הארץ הים והיבשה, וכן משה רבינו ע"ה חשיבות ומעלות שלו אשר נראה לעיני האדם מן הפסוקים הכתובים בתורה המדברים בשבחו הם אחד מאלף מן חשיבות שלו האמיתית. והנה פָּנִים לשון חשיבות כמו 'פְּנֵי הָאָרֶץ' וזהו שאמר פְּנֵי מֹשֶׁה רצונו לומר חשיבות של משה הוא כמו חשיבות החמה כי כמו דחשיבות ומעלה של החמה היא כמה אלפי אלפים על הנראה לעיני האדם כן חשיבות של משה רבינו ע"ה היא כמה אלפים יותר מן הנראה לעיני האדם מן הפסוקים הכתובים בתורה.
וכן הענין גבי יְהוֹשֻׁעַ חשיבות שלו האמיתית היא יותר ממה שנראה לנו מן הכתובים כמו חשיבות של הלבנה שהיא כמה אלפים יותר מן הנראה בה לעיני האדם ולכן אחר שעשו הדמיון של משה רבינו ע"ה לשמש ודמיון של יהושע ללבנה לכך אמרו אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ כְּלִמָּה.
ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמר הכתוב וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים (ישעיה ל, כו) ופירש רש"י ז"ל שיגדל אור החמה לעתיד על אשר עתה שמ"ג פעמים שהוא שבעה פעמים מ"ט שעולה שמ"ג [49×7=343] עיין שם. וזהו שאמר פְּנֵי מֹשֶׁה לעתיד יהיה כִּפְנֵי חַמָּה שגם הוא יגדל וירבה שמ"ג פעמים.
ובזה פרשתי בס"ד מה שאמר בגמרא (חולין קלט:) משה מן התורה מנין? שנאמר (בראשית ו, ג) בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. בְּשַׁגַּם [345] גימטריא מֹשֶׁה [345]. ולפי האמור מובן היטב דקראו באותיות בְּשַׁגַּם לרמוז על עלוי שלו לעתיד שירבה ויהיה שמ"ג וזהו בְּשַׁגַּם בשמ"ג.
או יובן פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה קודם אותיות חַמָּה יש זל"ד [41] מספר אֵם [41] רמז לבינה שנקראת אֵם ופני משה מקבלים אורה מן הבינה הרמוזה קודם אותיות חמה והיינו 'פְּנֵי' רצונו לומר קודם. אך פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ מקבלים אורה מן המלכות שהיא סוד שם אדנ־י [65] שעולה ס"ה ורמוז קודם אותיות לְבָנָה שהם 'כאמד' [65] גימטריא אדנ־י ולכן אמרו אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ כְּלִמָּה, כי כמה מדרגות רבות יש בין קבלת אור מן הבינה לבין קבלת אור ממלכות. ואמרו לשון כפול בושה וכלימה אחד כנגד יהושע עצמו ואחד כנגד אנשי דורו.
והא דאמרו זה הַזְּקֵנִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר מפני כי משה רבינו ע"ה נמשל לחמה ויהושע ללבנה והם לכוכבים דכתיב (דניאל יב, ג) וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד, לכן אומרים פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה ואין הכוכבים נראין כפני חמה וכן הם אינם חשובים כלום כנגד משה רבינו ע"ה אבל פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּפְנֵי לְבָנָה ויש מציאות לכוכבים בפני לבנה לכן גם הם ניכרים בזמן יהושע.
עֶשֶׂר חֻפּוֹת עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן־עֵדֶן (יחזקאל כח, יג). נראה לי בס"ד שבע חופות של הצדיקים כנגד שבעה ספירות הבנין ועשר של אדם הראשון כנגד כל העשר ספירות ומאן דאמר אחת־עשרה כנגד אחת־עשרה סמני הקטורת שהם עשר ספירות ואור מקיף עליהם שהוא הלבונה זכה.
