בבא בתרא קסג ע"ב

הָנִיחָא לְרַב כָּהֲנָא דְּמַתְנֵי לַהּ מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל שַׁפִּיר אֶלָּא לְרַב טָבְיוֹמֵי דְּמַתְנֵי לַהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב מַאי אִיכָּא לְמֵימַר
קָסָבַר כֹּל כִּי הַאי גַוְונָא אֵין מְקַיְּימִין אוֹתוֹ מִן הָאַשַּׁרְתָּא שֶׁבּוֹ אֶלָּא מִן הָעֵדִים שֶׁבּוֹ
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בֵּין הָעֵדִים לַכְּתָב אֲבָל בֵּין עֵדִים לָאַשַּׁרְתָּא אֲפִילּוּ שִׁיטָה אַחַת פָּסוּל
מַאי שְׁנָא בֵּין עֵדִים לָאַשַּׁרְתָּא דִּלְמָא גָּיֵיז לְעִילַּאי וְכָתֵב הוּא וְעֵדָיו בְּשִׁיטָה אַחַת וְקָסָבַר שְׁטָר הַבָּא הוּא וְעֵדָיו בְּשִׁיטָה אַחַת כָּשֵׁר
אִי הָכִי בֵּין עֵדִים לַכְּתָב נָמֵי דִּלְמָא גָּיֵיז לֵיהּ לְעִילַּאי וְכָתֵב מַאי דְּבָעֵי וַחֲתִימִי סָהֲדֵי קָא סָבַר שְׁטָר הַבָּא הוּא בְּשִׁיטָה אַחַת וְעֵדָיו בְּשִׁיטָה אַחֶרֶת פָּסוּל
וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא כָּתֵב הוּא וְעֵדָיו בְּשִׁיטָה אַחַת וְאָמַר אֲנָא לְרַבּוֹת בְּעֵדִים הוּא דַּעֲבַדִי
קָסָבַר כֹּל כִּי הַאי גַוְונָא אֵין מְקַיְּימִין אוֹתוֹ מִן הָעֵדִים שֶׁלְּמַטָּה אֶלָּא מִן הָעֵדִים שֶׁלְּמַעְלָה
גּוּפָא אָמַר רַב שְׁטָר הַבָּא הוּא וְעֵדָיו עַל הַמְּחָק כָּשֵׁר

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קסג - ב

הניחא לרב כהנא, דמתני לה משמיה דשמואל, ששמואל הוא שאמר את הדין של שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר, שפיר. לפי שיש לומר שרב חולק על זה, ולא קשה עליו.

אלא לרב טביומי, דמתני לה משמיה דרב את הדין של הוא ועדיו על המחק כשר, מאי איכא למימר!? ^[64]

ומתרצת הגמרא: קסבר רב: כל כי האי גוונא, כל שטר שכתוב הוא ועדיו על המחק וגם יש בו אשרתא, אין מקיימין אותו מן האשרתא שבו, לא סומכים על האשרתא, אלא מן העדים שבו. צריך לקיים אותו על ידי הכרת כתב ידי העדים החתומים על המחק. ואשרתא אינה מועילה אלא רק בשטר שכתוב על נייר חלק בלבד. ^[65]

אבל בדינו של רב, כשהרחיק את העדים מהאשרתא, אף שהוא מטייט שם, מכל מקום, הרי עצם כתב השטר והעדים אינם על נייר מחוק אלא על נייר חלק, ולכן מועילה שם האשרתא. ואין לחוש שמא יחתוך את כל השטר וישתמש רק בחלק המטוייט לאחר שימחקנו, שהרי אז אין סומכים על האשרתא.

ורבי יוחנן אמר: לא שנו שאם הרחיק רק שיטה אחת כשר, אלא כשהמרחק הוא בין העדים לכתב. אבל בין עדים לאשרתא, אפילו הרחיק רק שיטה אחת, פסול. ^[66]

ודנה הגמרא: מאי שנא בין עדים לאשרתא, שפסול אפילו בשיטה אחת? ומתרצת הגמרא: דלמא גייז ליה לעילאי. משום שאנו חוששים שמא הוא יחתוך את כל השטר שלמעלה עד השורה הריקה, וכתב הוא ועדיו בשיטה אחת. ויכתוב באותה שורה שטר חדש, וגם יזייף חתימות עדים באותה שורה, ואנחנו נסמוך על אותן החתימות, שהרי יש אחריהן אשרתא. ומה שהשטר והעדים הם באותה שורה, זה אינו פוסל, כי וקסבר רבי יוחנן: שטר הבא הוא ועדיו ששניהם נכתבו בשיטה אחת, כשר. ^[67]

ומקשה הגמרא: אי הכי, בין עדים לכתב נמי נפסול אפילו בשיטה אחת, כי דלמא גייז ליה לעילאי, שמא הוא יחתוך את כל השטר עד אותה שורה ריקה, וכתב מאי דבעי, ויכתוב שם תוכן חדש, וחתימי סהדי. והרי העדים שלמטה חתומים ומאשרים את הנכתב לעיל!

ומתרצת הגמרא: קא סבר רבי יוחנן: שטר הבא הוא בשיטה אחת שיש בו רק שורה אחת ועדיו בשיטה אחרת תחתיה, פסול. ולכן אין לחשוש שמא הוא יכתוב תוכן חדש באותה שורה הריקה. ^[68]

ומקשה הגמרא: וליחוש דלמא כתב הוא ועדיו בשיטה אחת, שמא הוא יחתוך את כל השטר, ויכניס באותה שורה ריקה שבין השטר לעדים תוכן חדש וגם עדים מזוייפים. שהרי אם השטר והעדים הם באותה שיטה אמרנו שהוא כשר. וכשיבוא לגבות בשטר הזה, הוא יקיים את חתימות העדים האמתיים שלמטה. ואמר, הוא יאמר, לכך הוספתי את העדים שלמטה, למרות שכבר היו לי עדים בשורה העליונה, כי אנא, לרבות בעדים הוא דעבדי! רציתי להרבות בעדים כדי לפרסם יותר את הדבר.

ומתרצת הגמרא: קסבר רבי יוחנן, שכל כי האי גוונא, במקרה כזה שיש גם עדים בשורה אחת עם השטר וגם עדים בשורה שלמטה, אין מקיימין אותו מן העדים שלמטה, אלא מן העדים שלמעלה החתומים בשורה אחת עם השטר. ^[69]

גופא: אמר רב: שטר הבא הוא ועדיו על המחק, כשר.

הערות

^[64] כתב הרשב"ם שקושיא זו אפשר לשאול על כל השטרות שיש בהם אשרתא ואפילו כשאין שום ריוח בין העדים לאשרתא, שיכול למחוק את כל השטר ולכתוב עליו שטר חדש עם עדים מזוייפים ויהא שטר הבא הוא ועדיו על המחק דכשר, גם יש עליו אשרתא שמקיימת אותו. והתוס' כתבו שאי אפשר לומר כן. שהרי הגמרא אומרת "הניחא לרב כהנא". ואם כן, גם לדידיה יקשה, כי מה יעשה שמואל בכל שטר שיש בו אשרתא שיכול למוחקו. אלא שיש הבדל בין מחיקה של טיוטא לבין מחיקה של כתב, שאי אפשר למחוק לגמרי שלא יראו מה שהיה כתוב לפני כן. [אך לפי האמת אין הבדל בין טיוטא לכתב, כפי שמוכח מהגמרא לקמן על שטר שהוא ועדיו על המחק שנחשוש שימחקנו פעם שניה]. תוס' ד"ה הניחא. ורבינו יונה תירץ, שיש הבדל בין כל השטרות שיש בהם אשרתא, שבהם אין לחשוש שימחוק את כל השטר ויכתוב שטר חדש משום שהוא ירא שמא יוודע הדבר שהעדים מזוייפים ונמצא מפסיד הכל, מה שאין כן בענינינו, שהוא חותך את השטר שלמעלה עם עדיו ומוחק את הטיוטא שלמטה, וכותב שם שטר חדש, הרי אף אם יתגלה הזיוף הוא אינו מפסיד כלום, שהרי נשאר לו השטר הישן עם עדיו הכשרים. ואף שהגמרא שואלת לקמן לרבי יוחנן שגם בין עדים לכתב נחשוש שמא יחתוך את השטר ויכתוב שטר חדש באותה שורה, הרי שחוששים גם שיאבד בידים את שטר כדי לזייף במקומו שטר אחר. שם אין לו כל כך לחשוש, שהרי הוא משאיר את חתימות העדים במקומם.

^[65] כתב רבינו יונה, שאין הטעם משום שעל ידי זה נוכל להכשיר הרחיק את האשרתא מהעדים שהרי אדרבה, היינו צריכים לתקן שלא ירחיקו את האשרתא מהעדים ויוכלו לקיים תמיד מהאשרתא [והראיה מרבי יוחנן לקמן שפוסל הרחקת עדים מהאשרתא מחשש שיעשה שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת, ולא עשו תקנה שבשטר שהוא ועדיו בשיטה אחת אין מקיימין מהאשרתא שבו] אלא הטעם משום שאנו חוששים בכל שטר שהוא ועדיו על המחק ויש בו אשרתא שמא לכתחילה היה השטר ועדיו על הנייר והוא מחקו וכתב שטר חדש [שלפי המסקנה עתה איננו מחלקים כמו בבהערה הקודמת בשם רבינו יונה] לכן תיקנו שבכל שטר הבא הוא ועדיו על המחק אין מקיימין מן האשרתא שבו.

^[66] דהיינו, האשרתא פסולה ולא השטר, כיון שהוא נכתב ונחתם כדין למה יפסל בגלל האשרתא שלא נכתבה כהוגן. רשב"א. תוס' מבארים את המחלוקת של רבי יוחנן ורב בשלשה אופנים: א. רבי יוחנן סובר שאפילו אם הוא מטייט בין העדים לאשרתא נמי פסול, שגם על בית דין יש לחשוש שמא אטיוטא חתמי. ב. רב ורבי יוחנן אינם חולקים כלל. אלא רב מדבר כשטייט. ורבי יוחנן מדבר כשלא טייט ויש חשש שמא יכתוב שם שטר חדש. ג. הם חולקים באופן שלא טייט ויש רק שורה אחת ריקה בין העדים לאשרתא. רב סובר שאין חשש שמא יכתוב שם שטר חדש שהוא ועדיו בשיטה אחת, משום שבאופן כזה אין מקיימים אותו מן האשרתא שבו אלא מן העדים. ורבי יוחנן סובר שגם באופן כזה מקיימין אותו מן האשרתא, ולכן הוא פסול. תוס' ד"ה שטר [מעמוד קודם]. והריטב"א מפרש, שרב חולק על רבי יוחנן וסובר שהוא ועדיו בשיטה אחת פסול וממילא אין חשש שיכתוב שטר חדש באותה שורה שבין האשרתא לעדים [והמחלוקת דלא טייט שם כמו בפירוש השלישי של התוס']. רבינו יונה מפרש, שרבי יוחנן פוסל אפילו במטייט גזירה אטו היכא דלא מטייט לה.

^[67] שאין כאן שום חשש של זיוף ולכן לא פלוג רבנן בין שטר קטן לשטר גדול. רשב"ם.

^[68] מאותו הטעם שאין למדין משיטה אחרונה, כיון שדרך העדים להרחיק את חתימתם מהשטר שורה אחת יש לחשוש שמא המלוה יוסיף באותה שורה דברים כרצונו. וגם כאן אם נכשיר שטר כזה יוכל המלוה לחתוך את כל השטר ולכתוב שטר חדש באותה שורה. רשב"ם. והקשו תוס', שמטעם זה היה לנו לפסול גם שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת. שהרי גם הבית דין דרכם להרחיק את האשרתא מהשטר שורה אחת, ויש חשש שבכל שטר שיש בו אשרתא יכתוב המלוה שם שטר שהוא ועדיו בשיטה אחת? [פירוש לדבריהם, שכמו בהרחיק העדים מן הכתב שורה אחת איננו פוסלים אותו, אלא אדרבה, לפי שהדרך הוא כן אנו מכשירים אותו. ולעומת זאת, אנו אומרים שאין למדים משיטה אחרונה ואנו פוסלים שטר שהוא בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת, ובזה יצאנו מהחשש שמא תצא תקלה בגלל ריחוק העדים מהכתב. כך היינו צריכים לומר, שהרחיק האשרתא מהעדים שורה אחת, כשר. ואילו שטר שהוא ועדיו בשיטה אחת יהא פסול. ושוב לא יוכל המלוה לזייף כלום באותה שורה]. ותירצו, שרק עדים אינם יכולים לדייק ולחתום סמוך לשטר. אבל בית דין יכולים לדייק ולכתוב האשרתא סמוך לשטר. ורק כאשר אכן אירע שנשאר ריוח של שורה בין האשרתא לעדים אנו פוסלים אותו מחשש שמא יכתוב שם המלוה שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת [תוס' ד"ה שיטה].

^[69] כתבו התוס', מאחר שלמדנו בסוגייתנו שצריך לפסול כל שטר שעלולים לזייף אותו, לכן צריך ליזהר בכל שטר או כתיבה שנשאר להם גליון [שוליים] מהצדדים, שלא יחתמו העדים זה ליד זה בשורה אחת, כי המלוה יוכל לחתוך את כל השטר ולהשאיר רק את החתימות ולכתוב שטר חדש בצד העדים ויהא שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת, שכשר. אלא יחתמו זה תחת זה שאז אין לחשוש כלום. שאם הוא יכתוב בצד העד האחד "אני פלוני החתום חייב לפלוני מנה" ויוכל לתבוע ממנו מדין הוציא עליו כתב ידו, עדיין אין לנו לפסול את השטר בשל כך, מאחר שהוא עצמו אפסיד אנפשיה שהוא גרם לכך שחתם במקום שנשאר גליון שאפשר לזייף ולהוסיף שם דברים. ורק במקום שעלול ליגרם נזק לאנשים אחרים, אנו פוסלים את השטר כגון אם היו חותמים זה ליד זה שהמלוה יכול לעשות בגליון שטר ממש עם שני עדים ולגבות מאנשים אחרים. וגם בשטר שאין בו גליון, צריך ליזהר שלא יחתמו העדים בסוף השורה זה ליד זה, כי אז אפשר לכתוב שטר חדש בתחילת השורה אלא יחתמו שם זה תחת זה. ושוב כתבו, שאין לפסול רק כשאפשר לזייף באותו חלק של השטר שהוא צורך השטר שאי אפשר לחותכו ואם היה חתוך היה השטר פסול. כגון בין העדים לשטר. אבל במה שאינו צורך השטר, כגון הגליון שאף אם היה חתוך היה השטר כשר, אין לפסול גם כשאפשר לזייף שם. ולכן יכולים העדים לחתום זה ליד זה אפילו בשטר שנשאר בו גליון. ובאופן שהעדים חתמו בסוף השורה זה ליד זה, דנו התוס' אם יש צורך לשטר בתחילת אותה שורה, שאם יחתך יהא פסול אם לאו. שלכאורה יש לפסול שטר הבא לפנינו כך מחשש שמא באותו חתך היה השטר האמיתי שהיה בו רק שורה אחת ולמעלה היה ריק, והמלוה חתך את תחילת השורה וכתב שטר אחר למעלה. אולם יש לומר, שאין לחשוש לכך כי הלוה לא היה שוטה להשאיר למעלה בשטר חלק, כי אז המלוה יוכל לחתוך למטה ולכתוב שטר חדש למעלה. ואם כן, הרי שיכולים העדים לחתום בסוף השורה אפילו זה אצל זה ולא נפסול את השטר בגלל שאפשר לזייף בתחילת השורה, שהרי אין צורך לשטר באותו חלק.

הניחא [זה אמנם נוח] לשיטת רב כהנא דמתני לה משמיה [ששונה את ההלכה הזו משמו] של שמואל — שפיר [יפה], שאז אין סתירה בדברי רב, ויש לומר שרב פוסל שטר כזה. אלא לרב טביומי דמתני לה משמיה [ששונה אותה משמו] של רב, אם כן מאי איכא למימר [מה יש לומר]?

ומשיבים: קסבר [סבור] רב כי כל שטר כי האי גוונא [כגון זה], שהוא ועדיו על המחק, אין מקיימין אותו מן האשרתא [הקיום] שבו, אלא דווקא מן העדים שבו, וכשיבדקו — יגלו שהשטר מזוייף. עד כאן דנו בשיטתו של רב, שהוא מתיר להשאיר רווח אפילו מרובה בין העדים לקיום.

ואילו ר' יוחנן אמר להיפך: לא שנו רווח של שתי שורות פוסל, אלא כשהוא בין העדים לכתב, אבל אם הוא בין עדים לאשרתא [לקיום] — אפילו רווח של שיטה אחת פסול.

ושואלים: מאי שנא [במה שונה] הרווח שבין עדים לאשרתא [לקיום], שחושש ר' יוחנן אפילו לרווח של שורה אחת? — שיש לחשוש דלמא גייז לעילאי [שמא יחתוך את החלק העליון] וכתב [ויכתוב] שטר חדש הוא ועדיו בשיטה (שורה) אחת, וקסבר [והוא, ר' יוחנן, סבור] ששטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת — כשר;

אי הכי [אם כך], אם יש רווח של שורה אחת בין עדים לכתב נמי [גם כן], יש לחשוש דלמא גייז ליה לעילאי [שמא יחתוך את החלק העליון] וכתב מאי דבעי וחתימי סהדי [ויכתוב מה שירצה, והעדים חתומים] מתחת השורה שכתב, ונמצא שיש בידו שטר שקוצר החתום על ידי עדים! ומשיבים: קא סבר [סבור הוא] ששטר הבא לפנינו כאשר הוא השטר בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת — פסול.

ושואלים עוד: וליחוש דלמא [ונחשוש שמא] לאחר שיחתוך את השטר מלמעלה כתב [יכתוב] שטר חדש הוא ועדיו בשיטה אחת, כלומר, באותה שורה ריקה. וכדי להסביר מדוע יש עדים נוספים בשורה האחרת אמר [יאמר]: אנא [אני] לרבות בעדים הוא דעבדי [שעשיתי], שהוספתי עוד עדים כדי לפרסם את הדבר!

ומשיבים: קסבר [סבור הוא] ר' יוחנן שכל שטר כי האי גוונא [כגון זה], שהוא ועדיו בשורה אחת, ובשורה שמתחתיו חתומים עדים נוספים — אין מקיימין אותו מן העדים שלמטה (שמא הם חתמו על שטר אחר שנחתך), אלא מן העדים שלמעלה, שסמוכים לכתב, וכך יגלו שהוא מזוייף.

א גופא [לגופה] של הלכה זו שהזכרנו, אמר רב: שטר הבא הוא ועדיו על המחק — כשר.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

This works out well, i.e., this concern does not apply, according to Rav Kahana, who teaches in the name of Shmuel that a document in which its content and its witnesses’ signatures are both written over an erasure is valid; according to him, all is well. It is Rav who says that an inked-in gap between the witnesses’ signatures and the court’s ratification is acceptable, and it is Shmuel who says that a document that is written and signed over an erasure is acceptable. But according to Rav Tavyumei, who teaches this latter statement in the name of Rav, what can be said? According to him, Rav said both statements, and taken together they pose a difficulty: The inked-in gap between the witnesses’ signatures and the ratification can easily be erased and a new document with signatures can be written over the erasure.

The Gemara answers: Rav maintains that in all cases like this, where a document and its witnesses’ signatures are written over an erasure and there is a court ratification on a non-erased part of the paper, the later court ratifies the document not on the basis of the previous court’s ratification that is on it, but only on the basis of the signatures of the witnesses that are on it. Therefore, the forging of a document in this manner is impossible, as the prior ratification of the court is disregarded, and the witnesses will attest to what they signed upon.

The Gemara cites another opinion: And Rabbi Yoḥanan says: They taught in the baraita that a gap of one line does not invalidate the document only in the case where that space is between the witnesses’ signatures and the text of the document. But if the gap is between the witnesses’ signatures and a court’s ratification of the document, then a space of even one line renders the document not valid.

The Gemara asks: What is different about the case where there is a one-line gap between the witnesses’ signatures and the court’s ratification that you say it is not valid? The Gemara answers: There is a concern that perhaps the holder of the document will excise the entire text of the document at the top of the paper and then write a new, brief document, with its text and the signatures of its witnesses on one line. The court’s ratification will appear to verify the new, forged document. And Rabbi Yoḥanan holds that a document that comes before the court with its text and the signatures of its witnesses appearing on one line is valid.

The Gemara suggests: If so, the same problem also exists when there is a one-line gap between the witnesses’ signatures and the text: There should be a concern that perhaps he will excise the entire text of the document at the top of the paper and then write whatever he wants in a brief, one-line document. And the witnesses’ signatures on the next line, which are there from the old document, will still be signed there, appearing to attest to the veracity of the new, one-line document. The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan holds that a document that comes before the court with its text on one line and the signatures of its witnesses appearing on another line, i.e., on the following line, is not valid.

The Gemara suggests: And let there be a concern that perhaps the holder of the document will excise the entire document, leaving only the blank line and the signatures that follow it, and he will write a brief document in which its text and the signatures of its witnesses are on one line, followed by the original signatures that remained from the original document, and he will say: I did this in order to increase the number of witnesses, the more to publicize the matter written in the document. The document is therefore still forgeable.

The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan maintains that in all cases like this, where a document and its witnesses’ signatures are written on one line, followed by other signatures on subsequent lines, the court ratifies the document not on the basis of the signatures of the witnesses that are on the bottom, but on the basis of the signatures of the witnesses that are on top, on the same line as the text. Therefore, the forging of a document in this manner is impossible. The false signatures of the witnesses will be discovered when those witnesses attest to what they signed upon.

§ Having cited Rav’s statement, the Gemara discusses the matter itself. Rav says: A document that comes before the court in which its content and the signatures of its witnesses are both written over an erasure is valid.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

הניחא לרב כהנא דמתני להא משמיה דשמואל. שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר:

שפיר. דהשתא לא קשיא דרב אדרב דאמר לעיל לא שנו אלא בין עדים לשטר אבל בין עדים לאשרא אפי' טובא נמי כשר משום דמטייט ליה ולא חיישינן דלמא גייז ליה לעילאי ומחיק לטיוטא כו' משום דרב לא סבר כשמואל דאמר שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר אלא פסול ומשום הכי לא מחיק ליה מלוה ואפשר בתקנה דמטייט ליה ומיתוקמא מילתא דרב שפיר. אלא לרב טביומי דמתני לה משמיה דרב שטר הבא על המחק הוא ועדיו כשר השתא קשיא דרב אדרב הואיל דאמר בין עדים לאשרא אפילו טובא כשר אמאי הא אע"ג דמטייט ליה איכא למיחש דלמא גייז ליה. ומשני אפי' לרב טביומי מיתוקמא מילתא דרב שפיר דהיכא דמטייט ליה ליכא למיחש דמחיק לטיוטא דקסבר רב כל כי האי גוונא דשטר הבא הוא ועדיו על המחק ^א)צ"ל על המחק אין מקיימין אותו שטר וכו'. כשר משום דאין מקיימין אותו שטר על מחק מן האשרא שבו שכתוב תחתיו אלא מן העדים שבו החתומים על המחק מקיימין אותו שאומרים לבעל השטר הבא עדים שיעידו על החתומין במקום מחק שהוא כתב ידן ואם לא יעידו עדים מזויף הוא. והואיל דאיצטריך לאייתי עדים לקיימו לא אתי למיגז ואמטו להכי אפי' שייר טובא נמי אי מטייט ליה כשר דליכא למיחש דלמא מחיק ומזייף ליה:

ור' יוחנן אמר לא שנו. דשיטה אחת כשר אלא היכא דשביק ^ב)נראה דצ"ל היכא דשביק בין עדים לכתב אבל בין עדים לאשרא אפי' שיטה אחת פסול: דלמא גייז ליה לעילאי. ומחתים נמי עדים באותה שיטה וכו'. בין עדים לאשרא. אפי' שיטה ומחתים נמי עדיו באותה שיטה עצמה. וקא סבר ר' יוחנן שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כשר. ועוד שיש קיום השטר מלמטה משום הכי קאמר אפי' שיטה אחת בין עדים לאשרא פסול דלמא מזייף כי האי גוונא. אי הכי בין עדים לשטר אמאי בשיטה אחת כשר הא איכא למיחש דלמא גייז לעילאי כל כתיבת השטר וכתיב מאי דבעי בההיא שיטה כך חייב פלוני לפלוני והא חתימי סהדי בשיטה שניה שהיו חתומין ועומדין וגם קיום השטר שתחתיו. ומשני קסבר ר' יוחנן שטר הכתוב בשיטה אחת כשר (והאי) דאיכא למימר הכי מתרמי עובדא אבל להיכא דאיהו בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת פסול. ^ג)צ"ל וליחוש דלמא כתב הוא ועדיו בשיטה אחת ואי אמרינן ליה וכו'. ואי אמרי' ליה אמאי חתימת העדים נמי בשיטה שניה אמר לרבות בעדים אנא עבדי כדי שיהא החוב מפורסם ואמאי כשר. קסבר ר' יוחנן כי האי גוונא אין מקיימין אותו שטר אלא מן העדים שלמעלה החתומין באותה שיטה של השטר אם יש עדים שמכירין שהיא כתיבת ידם כשר ואם לאו פסול:

מה שאמרו אפילו שטה אחת פסול. על האשרתא ולא על השט' שכבר הוכשר וטעמא דמילתא מפני שהדייני' בקיאין הן ויכולין לקרוב כתיבתן כשאר השיטות מה שאין כן בעדים שאינן רגילין ואינן יכולין לקרב כל כך לפיכך תקנו שאין למדין משטה אחרונה ולא אמרו כן באשרת' ששטר הבא הוא ועידיו בשטה אחת יפסל האשרתא שתחתיו.

דילמא כת' הוא ועדיו בשיטה אח' וקסבר שטר הבא [הוא] ועידיו בשטה אחת כשר. כתוב בתוס' חכמי' הצרפתים ז"ל,מכאן יש ללמוד שהעדי' החתומי' בין בשטר בין בגט בין בכתוב' צריכין לחתום בריש' דמגלתא שלא יוכל לכתוב מן הצד שטר דהוה ליה הוא ועידיו בשטה אח' וכשר אותו שט' ויש לחוש לזיוף ובשמעתין משמע שאם יש לחוש לשום זיוף מיפסיל בהכי ואם אירע כן שלא חתמו בראש הקלף יחתמו זה תחת זה דהא ליכא הוא ועדיו בשיטה אחת וכן פר"ח בגליון ספרו מיהו מ"מ יש למנוע מלחתום באמצע הקלף בשיחתמו זה תחת זה שא"כ יכול לכתוב שטר על אותו עד ותנן (קעה,ב) הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גוב' מנכסים בני חורין ומיהו לא ידענא אי מיפסיל שטרא בהכי כיון דלא שייך מידי לעדות השטר אך טוב ונכון הדבר לחתום ארישא דמגלת', אלו דבריהם.
וכך נרא' דכיון דליכא למיחש משום עדי' לא מיפסיל שטרא מהא דאמרי' לקמן דכתבי בין סהדא לסהד' ולא חיישי' דילמא גייז סהדא בתרא וגייז ליה להאי מילתא בהדה והדר מחיק ליה לשטרא וכתיב עלה שהוא חייב לו אלא שמע מינה שאין השטר נפסל משום כך והוא יחוש לעצמו ושמא י"ל כתב ידו הבא הוא וחתימתו על המחק פסול שאין הכל בקיאין להשמר שלא יהו מראין חתם ידו על המחק אלא בשנמחק לפניהם, וצ"ע.
ולמדנו מכאן שלמדי' מחצי שטה אחרונה דכיון דאין העדי' רשאין לחתום באמצע שיט' של ריוח בידוע שהיתה כתובה שיטה זו עד חציה וחתמו העדים סמוך לכתב ובזה למדין מכל השטר ולא אמרו אין למדין אלא בשטה אחרונה שלימה שיש לחוש לאוירה מפני שהעדים רשאין להרחיק שטה אחת שלימה אבל בחצי שטה לא וזה סמך גדול למנהג הסופרים שנשתבש בידם כמו שכתבנו למעלה ועוד אם הניחו העדים ריוח שטה אחת וחתמו בשטה האחרת למדין משטה אחרונה של שטר דהיא שלישית לחתימתן ומכל זה נשתבש בידם לכתוב קיומים בשטה אחרונה.
ומה שנהגו לחתום בכתובה קרובין ושושבינין ומרחיקי' מחתימ' העדים או מכתיבת השטר הרבה טועין הן וראוי לגעור בהן ולמחות בידן אבל השטר משמע שאינו נפסל בכך שהם לא לעדות הם באין כדי שיפסל בחתימתן, אבל העדים יזהרו בה יותר שמא יפסל השטר כדברי רבותינו הצרפתים ז"ל.
וכן נראה שהם צריכין ליזהר שלא להניח גליון בראשו של שטר שמא יוסיף ביה דברים ויחברם לאלו שהרי אפשר ואם עשו כן נראה שפסלו השטר כמו שאמרו בהרחקת שתי שיטין בין עדים לכתב בשיט' אחת בין העדים לאשרתא. ואני תמה ליחוש דילמא מתרמיא ריעותא כגון תנאה בתרי ותלתא שיטי קמאי וגייז להו ועוד דבפרקים שמקשינן בגמר' וליחוש דילמא גזייה לזמן דקמא ולעדים דבתרא ומתרץ בשיש ריוח מלמעלה. ובשיש ריוח מלמטה דשמעת מינ' דכשר בלא ריוח וכשר נמי בשיש לו ריוח מלמעלה.
אלא איכא למימר דלעולם שם המלוה והלוה בראשו של שטר הם מקמי דנכתוב תנאי ושאר מילי דשטרא ואי הדר מהדר להו בדבוריה הכי כתוב פלוני מלוה הנזכר למעלה וכן בלווה ואי גייז מינכרא מילתא הילכך ליכא למיחש לגיזיה וכן אם הניח גליון מלמעלה לא פסיל דתחל' השטרו' ידוע הוא לעולם ואם הוסיף עליו נכר וידוע הוא.

הרחקת שטה זו שהורשו העדים בה דוקא בין סוף השטר לחתימת העדים ואין לחוש שיחתוך כל אותה שטה ויכתוב בה מה שירצה ויבאו העדים למטה הימנה ותתקיים כתיבת השטה שהניח על ידי אותם העדים שהרי מטעם זה פסלנו שטר שבשטה אחת ועדיו בשטה אחרת ואם תאמר יזייף חתימת עדים בשטה שהניח עד שיהא שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת וכשיבא לקיים תתקיים בשאר כבר ביארנו שכל כיוצא בזה אין מקיימין אותם אלא בעדים שבאותה השטה כמו שכתבנו אבל קיום בית דין אפילו הרחיקו שטה אחת מן העדים פסול שמא יחתוך כל השטר ועדים שבו ויכתוב בחצי שטה החלק מה שירצה ויזייף חתימת שני עדיו באותה שטה עצמה ויבא הקיום על אותה חתימה המזוייפת וצריך לקיים את השטר מצד אחר ואם מלא כל הריוח שריטות וציורין של דיו כשר אפילו בהרחקת כמה שטין שהרי חשש זיוף אין כאן ואין אומרים שמא על הציורין חתמו שאין חוששין לבית דין שיקיימו על השריטות אלא על גופו של שטר ושמא תאמר עדין יש לחוש שמא יחתוך כל השטר ועדים שבו וימחוק כל אותן השריטות ויכתוב בה מה שירצה ויזייף שם חתימת עדים שהרי שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר כמו שיתבאר ויבא הקיום על אותה חתימה המזוייפת תדע שכל כיוצא בזה ר"ל שטר הבא הוא ועדיו על המחק וקיום בית דין למטה על הקלף אין מקיימין אותו מעידי הקיום אלא מעדי השטר מחשש זה שהזכרנו:

ומקשינן וליחוש דילמא גאיז ליה לעילא ומחיק ליה לטיוטא וכתיב מאי דבעי ומחתים סהדי והוה ליה הוא ועדיו על המחק ואמר רב ששת שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר. ואי מצריכנן ליה לקיומיה מקיים ליה מן האשרא שבו. ופרקינן קסבר רב כל כי האי גוונא, דהוא ועדיו על המחק ואשרא שבו על הנייר, אין מקיימין אותו מן האשרא שבו אלא מן העדים שבו. ורבי יוחנן אמר לא שאנו אלא בין העדים לכתב אבל בין העדים לאשרא אפילו שיטה אחת פסול. מאי שנא בין העדים לאשרא דילמא כתיב הוא ועדיו בשיטה אחת. כלומר דגאיז ליה לעילא וכתיב שטרא אחרינא בחצי שיטה ומחתים סהדי בחצי שיטה, והוה ליה הוא ועדיו בשיטה אחת וקימא אשרא מתתאי, וקסבר שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כשר אי הכי בין העדים לכתב נמי דילמא גאיז ליה לשטרא וכתיב מאי דבעי בשיטה אחרונה, והא חתימי סהדי מתתאי והוה ליה שטר הבא הוא בשטה אחת ועדיו בשיטה אחרת. ופרקינן קסבר שטר הבא הוא בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת פסול. כדפרישנא טעמא באידך שמעתא דאין למדין משיטה אחרונה (לעיל סי' לב).

ומקשינן וליחוש דילמא כתיב הוא ועדיו בשיטה אחת ואמר אנא לרבות בעדים הוא דעבדי. כלומר ליחוש דילמא כתיב ליה לשטרא בחצי השטר ומחתים תרי סהדי זייפי בחציה השני, והא חתימי ליה סהדי כשרי בשיטה שנית ומצי לקיומיה לשטרא מיניהו, דאי אמרי ליה אמאי אצטריכת לאחתומי סהדי כולי האי אמר אנא לרבות בעדים הוא דעבדי. ופרקינן קסבר כל כי האי גוונא אין מקיימין אותו מן העדים של מטה אלא מן העדים של מעלה. כלומר כל כי האי גוונא דהוא בא בחצי שיטה ועדיו בשיטה ומחצה, חצי שיטה ראשונה ושיטה שאחריה, אין מקיימין אותו מן העדים של מטה בשיטה שני' אלא מן העדים של מעלה בחצי שיטה ראשונה. וקימא לן כרבי יוחנן, דרב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן.

ושמעינן מינה דהא דתניא הרחיק את העדים מן הכתב שני שיטין פסול שיטה אחת כשר, דוקא בין עדים לכתב, אבל בין עדים לאשרא אפי' שיטה אחת פסול. וממילא שמעת דכי מכשרינן שיטה אחת בין עדים לכתב דוקא למעלה מחתימת עדים, אבל בריש שיטה דחתימת עדים אפי' חצי שיטה נמי פסיל. דבין עדים לאשרא מאי טעמא פסיל, דילמא כתיב מאי דבעי בחצי שיטה ומחתים סהדי בחצי שיטה, והוה ליה הוא ועדיו בשיטה אחת, וקימא אשרא מתתאי לקיומי סהדי דאחתים עלה, כל שכן היכא דשביק רוחא בפלגא קדמאה דשיטה דאחתימת עדים, דאיכא למיחש דילמא כתיב בה מאי דבעי מקמי חתימת עדים, והוה ליה הוא ועדיו בשיטה אחת. ואפי' היכא דליכא עליה אשרא מצי לקיומיה, דהא לא אצטריך לזיופי מידי בחתימת עדים אלא חתימת ידי עדים דהוו חתימי אשטרא דגויה לחתמות ידיהו מיניה כדקימא קימא, ויכיל לקיומיה מפומא דאחריני דמשתמודעי לה:

לח. ושמעינן נמי מינה דשטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כשר. הוא בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת פסול, עד שיהא הוא בשני שיטין או יותר ועדיו בשיטה שלישית או רביעית. ובלבד שלא ילמד משיטה אחרונה. ואם היה הוא ועדיו בשיטה אחת ועדים אחרים חתומין עליו בשיטה שנית, אין מקיימין אותו מן העדים של מטה בשיטה שניה, אלא מן העדים של מעלה בשיטה ראשונה. ואם יש בשיטה ראשונה שנים עדים כשרים כשר. ואם לאו פסול, דחיישינן דילמא הני סהדי בתראי דחתימי בשיטה שנייה לאו אהאי שטרא חתימי, אלא אשטרא אחרינא חתימי ורוחא שבוק למאן דקשיש מיניהו כשיעור שיטה ואתא האי וגזייה לשטרא וכתיב מאי דבעי בפלגו שיטה ואחתים סהדי מנפשיה באידך פלגא והשתא קאמר לרבות בעדים הוא דעבדי:

לט. ואע"ג דליתיה לדרב שמעינן משיקלא וטריא דשמעתיה דהיכא דמפסיק טיוטא בין שטרא לסהדי דחתימי עליה פסול, (וחיישינן) [דחיישינן] דילמא סהדי אטיוטא הוא דחתימי ולאו אשטרא. והני מילי בין שטרא לסהדי, אבל בין סהדי לאשרא כשר, דבי דינא אטיוטא לא חתימי:

מ. ושמעינן נמי מינה דשטר הבא הוא ועדיו על המחק ואשרא שעליו על הנייר, אין מקיימין אותו מן האשרא שבו אלא מן העדים שבו. דהא סוגיין כרב דאמר שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר, ואי אמרת כי איכא אשרא תותיה אניירא מקיימין אותו מאשרא, נתת מקום למזייפין לזייף, דכלהו שטרי דעלמא דכתיבי אינהו ואשרא דידהו אניירא מחיק ליה לשטרא ולעדים ומשייר ליה לאשרא וכתיב אמחקא מאי דבעי ומחתים מנפשיה מאי דבעי ומקיים ליה מאשרא שבו. אלא ודאי ש"מ כל כי האי גוונא אין מקיימין אותו מן אשרא שבו אלא מן העדים שבו:

קסבר כל כי האי גוונא אין מקיימים אותו מן האשרתא שבו כו'. ונראה לי דלהכי סבירא ליה לרב דמתקנין הכי שאין מקיימים שטר הבא הוא ועדיו על המחק מן האשרתא שבו משום דאיכא למיחש שמא הוא ועדיו על הנייר הוה ומחקו וזייף הוא ועדיו על המחק ולא חשש פן יגלה הדבר שאין זו חתימת העדים מתוך שסמך שלא ידקדקו אחריהם כיון שיש תחתיהם אשרתא. אבל אין לפרש דלהכי מתקנינן שאין מקיימים אותו מן האשרתא שבו כדי להכשיר אויר בין עדים לאשרתא על ידי טיוט דאם כן טפי הוה עדיף לן לתקוני שלא ירחיקו האשרתא מן העדים. ותדע שכן הוא דרבי יוחנן פסיל בין עדים לאשרתא אפילו שיטה אחת דחייש דילמא מזייף וכתיב הוא ועדיו בשיטה אחת ונמצאת האשרתא תחתיהם ולא מתקנינן דשטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת שאין מקיימים מן האשרתא שבו אלא מן העדים כדי להכשיר בין העדים לאשרתא הרחקת שיטה אחת אלא שמע מינה שאין ראוי לתקן שלא לקיים שום שטר כשר מן האשרתא כדי להכשיר הרחקת האשרתא מן העדים אלא טפי עדיף לפסול הרחקת האשרתא וכמו שכתבנו.
סליק בידן אליבא דהלכתא הא דקסבר שאין מקיימים שטר הבא הוא ועדיו על המחק מן האשרתא שבה אלא מן העדים אף על פי שלא נתקן כך כדי להכשיר הדחקת האשרתא מן העדים על ידי טיוט דהא קיימא לן כרבי יוחנן דפסיל הרחקת האשרתא ואפילו על ידי טיוט גזרה אטו היכא דלא מטייט ליה אלא להכי מתקנינן שאין מקיימים שטר הבא הוא ועדיו על המחק מן האשרתא דחיישינן שמא על הנייר היה כתוב ומחקו וזייף הוא ועדיו לפיכך צריך לקיים מן העדים שבו. עליות.

וכתוב בשטה לא נודעה למי. ומסתברא לי דלרב הכי נמי כתבינן אשרתא אשטר שהוא ועדיו על הנייר ואשרתא על המחק ובלבד שיכתבו אנחנא דייני חתימנא אמחקא ושטרא וסהדוי אניירא ולא צריך לומר בין דיינא לדיינא אלא דאפילו לעילא דאי מחיק ליה האשרתא כוליה וחתימתם על המחק (ואינו) אינו דומה מחק פעם אחת כו'. (ובין) וכן אשטר ועדיו שעל המחק ואשרתא גם כן על המחק אבל שטר ועדיו על המחק ואשרתא אנייר לא כתבינן ואי כתבינן לא מקיימינן מאשרתא שבו. עד כאן.

בין עדים לאשרתא נמי מזייף ליה. שיכתוב באותם שני שיטין מאי דבעי ויחתום עדים והאשרתא מקיימם. ומכאן נמי ראיה כדפרשינן לעיל דיכול לבא לידי זיוף אף על גב דידעינן דלא זייף השטר פסול. ומיהו נראה לי דאם גאיז לאשרתא השטר כשר לגבות ממשעבדי למפרע. גם לפי מה שכתב ה"ר יונה זצ"ל שאין מילוי הקרובים מועיל אלא לבו ביום שאני התם שחשש הזיוף היה בין העדים לשטר והרי השטר כאלו אין עדים חתומים עליו אבל הכא שחשש הזיוף היה בין העדים לאשרתא גאיז לה לאשרתא ונמצא השטר כשר למפרע. הרא"ש ז"ל. וכן כתב הריטב"א ז"ל.

מיהא דאקשינן אי הכי אימא סיפא לקמן (בבא בתרא דף קס"ד ע"א) הוא על המחק ועדיו על הנייר כו'. נכתבו הכי אנחנא סהדי כו' ולא חיישינן שמא הוא כתב כן בין סהדא לסהדא משמע דאין מניחין רווח בין עד לעד וצריך עיון אם יש טעם לחוש בכך ואין לדחות ולהקשות הכי ונכתבו הכי (מכתיגת) מכתיבת העדים דעדות עד אחד אין עדות לממון *). עליות.
*) צריך עיון יכתבו שני עדים כל אחד אנחנו סהדי כל אחד עם כתב ידו.

בפרשב"ם בד"ה אלא בין כו' וחתמי סהדי הס"ד ובד"ה ודלמא כו' השטר מלמעלה הס"ד ובד"ה ומשני כל כו' תחת אותה שיטה עדים כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אמר ר' יוחנן כו' א"נ שיטה א' בין עדים לאשרתא לרב כשר כו' עכ"ל פי' בלא טיוט ונ"ל דה"ה בב' שיטין בין אשרתא לעדים דכשר בלא טיוט לפי סברא זו דכה"ג אין מקיימין אותו מאשרתא דהא בב' שיטין נמי בין אשרתא לעדים לא יכול ג"כ לעשות רק שטר ועדים בשיטה א' ואין מקיימין אותו מאשרתא כו' דהא לא יכול לעשות שטר בשיטה א' ועדיו בשיטה האחרת דהוא פסול אלא לאפוקי טובא דקאמר רב נקטו התוס' שיטה א' דבטובא כגון ג' שיטין ודאי אפילו לרב בעי טיוט כדי שלא יעשה שטר ב' שיטין ועדיו בשיטה הג' ואשרתא מקיימו ודו"ק:

בד"ה שיטה א' כו' שטר הבא הוא בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת משום כו' דאמרינן חלק היה למעלה בשטר כו' ועשה זה שטר לפני העדים שיכולים להניח כו' אלא יש להו לחתום כו' ויחתוך ויודע זיופו כו' ולכך אינו צורך השטר כו' כצ"ל:

בד"ה גופא כו' ועדיו על המחק דפסול כו' עכ"ל ומהרש"ל הגיה דכשר אבל א"כ הויא בעצמה קושית התלמוד דפריך וניחוש דלמא מחיק כו' וע"כ נראה לקיים נוסחות ישנות שבתוס' ור"ל ניחוש שמא מעיקרא היה הוא על הנייר ועדיו על המחק דפסול אם לא היה נכתב בו אנחנא סהדי כו' ואהא תירצו דלהא ליכא למיחש דודאי הוה כתוב בו אנחנא סהדי כו' דאין לחוש שמסר לו שטר פסול ודו"ק:

ר"ש ד"ה ודלמא. והכי פריך כו' הך חלק שהיתה כו' זייף בה וחתך כו'. משמע דמפרש דהך קושיא קאי על הא דאמר שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כשר. ולכאורה יותר נל"פ דקאי על הא דכשר בהרחיק את העדים שיטה א' מן הכתב דלמא יזייף ויכתוב הוא ועדיו שם. ואולי לישנא דכתב דהוא לשון עבר דחקו לפרש כן:

תד"ה שיטה. דאמרינן חלק היה בשטר כו'. עי' ברא"ש בסי' ב' בסופו ותבין דבריהם:

הניחא לרב כהנא דמתני לה. להא דהוא ועדיו על המחק משמיה דשמואל איכא למימר דלרב הוי פסול ולא תקשה לרב: אלא לרב טביומי כו'. והך קשיא בכל השטרות שיש בהו הנפק יכול להקשות ואפי' היכא דליכא שני שיטין חלק בין עדים לשטר אשרתא שהרי יכול לזייף כל שטר העליון עם העדים ולכתוב ולחתום על המחק מה שירצה: ומשנינן קסבר רב כל כי האי גוונא. כלומר כל שטר שיש בו הנפק והוא ועדיו על המחק לא סמכינן אאשרתא ולא תתקיים אלא בהכרת ידי עדים הכתובים על המחק והלכך הרחיק שני שיטין את האשרתא מן העדים מלמעלה וטייטו כשר וסמכינן אאשרתא דהא לא כתיבי הוא ועדיו על המחק דנימא כי האי גוונא אין מקיימין ובית דין אטיוטא לא חתימי אלא אעיקר השטר הלכך כשר השטר והאשרתא: ור' יוחנן אומר לא שנו. הרחיק את העדים כשיעור שני שיטין פסול: אלא בין העדים לשטר אבל בין העדים לאשרתא אפי' שיטה אחת פסול. ואע''ג דמטייט ומפרש טעמא דרבי יוחנן דקסבר שטר שכתוב כולו בשיטה אחת וגם העדים חתומין באותה שיטה כשר ויכול לחתוך את העליון ויכתוב שטר ועדים פסולים באותה שיטה ואנו נסמוך אאשרתא לקיימן ואם השטר כולו בשיטה אחת והעדים בשיטה אחרת פסול ונראה בעיני טעמו של דבר הוא ועדיו בשיטה אחת כשר דלא פלוג רבנן בין שטר גדול לשטר קטן שיהא קטן פסול יותר מן הגדול אבל אם כולו בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת פסול והיינו טעמא דאמרינן לעיל הרחיק שיטה אחת חלק בין שטר לעדים כשר וטעמא כדמסקינן אין למדין משיטה אחרונה ואם אתה אומר כשר היכא דהשטר בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת איכא למיחש דגייז ליה לעילאי וכתב בההיא שיטה חלק מאי דבעי וחתמי סהדי: הוא ועדיו. השטר והעדים: ומשני קסבר ר' יוחנן. שטר הבא לפנינו בשיטה אחת ועדים בשיטה אחרת תחתיה פסול כדפרישית טעמא משום דאין למדין משיטה אחרונה כדאמרינן לעיל: ודלמא. היינו הך פירכא דגייז ליה לעילאי וכתב מאי דבעי וחתימי סהדי והכי פריך וניחוש ודלמא הך חלק שהיתה בין שטר לעדים זייף בה וחתך את השטר מלמעלה ודלמא כתיב בההיא שיטה חלקה שהכשרנו בין השטר לעדים כל מאי דבעי וחתים נמי סהדי בההיא שיטה ונמצא שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת וכשר והעדים שלמטה של שיטה ההיא אומר הוספתים על הראשונים לפרסם את הדבר יותר: ומשני כל כי האי גוונא כו'. כלומר כשיוציא לפנינו שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת ויש בה עוד תחת אותה שיטה עדים אחרים אין מקיימין אותו אלא מן העדים החתומים עמו בשיטה אחת:

בהן אשרתא פסולין שיכולין למחקו ויכתוב הוא ועדיו על המחק אלא ודאי סבירא ליה דאין מקיימין בכי האי גוונא מאשרתא אלא מן העדים ויש לומר דסבר ר' יוחנן אי מטייט ליה פסול משום דבי דינא אטיוטא חתמי אי נמי איכא למימר דלא פליגי אלא רב מיירי בטיוטא ורבי יוחנן מיירי בלא טיוטא א''נ שיטה אחת בין עדים לאשרתא לרב כשר דכל כה''ג אין מקיימין אותו מאשרתא אלא מעדים שבו. עד כאן: הניחא לרב כהנא משמיה דשמואל קאמר ליה. קשה דלדידיה מי ניחא א''כ כל שטר מקוים ימחקנו ויש לומר דהא לא קשה כולי האי דכיון שהיה כתוב מתחלה לא יוכל למחקו שלא יהיו ניכרים האותיות אבל מחק דטיוטא אינו ניכר וימחקנה ויכתוב כמו שירצה ואע''ג דבסמוך פריך ואם תאמר חוזר ומוחק אע''פ שהיה מחוק לפי האמת פריך דאין חילוק בין טיוט לכתב: שיטה אחת נמי פסול. שיכתוב הוא ועדיו בשיטה אחת והאשרתא מקיימן וא''ת כי היכי דפסלינן שטר הבא הוא בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת משום שדרך עדים להרחיק חתימתן מן הכתב שיטה אחת הכי נמי הוה לן למיפסל שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת משום שבית דין מרחיקין השיטה אחת מן העדים ויכול לזייף באותה שיטה ויש לומר דסהדי לא דייקי לסמוך חתימתם אבל ב''ד דייקי וחתמי סמוך לעדים וכשהרחיקו שיטה אחת פסול שיכול לכתוב בהשטר הוא ועדיו בשיטה אחת והאשרתא מקיימן השתא דאתינן להכי דפסלינן אותן שטרות שיכול לזייפינהו א''כ צריך ליזהר באותן שטרות וכתובות שיש להן גליון שלא יחתמו העדים זה אצל זה שיכול לבא לידי זיוף ולכתוב בגליון שבאורך העדים מה שירצה והוי שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת וכשר ויחתוך כל השטר אלא יחתמו זה תחת זה דהשתא ליכא למיחש דאי משום שיכתוב בגליון שטר לפני העד אני פלוני החתום חייב לפלוני מנה והוי שטר הבא הוא והלוה בכתב ידו בשיטה אחת משום הא לא פסלינן לשטרא דאיהו העד הוא דאפסיד אנפשיה כשהוא חתם במקום שיכול לזייף ולכתוב על עצמו מה שירצו ואין לפסול השטר אלא כשיש חלק לפניהם והן חותמין זה אצל זה שעתה יכול לעשות שטר שיש שני עדים להוציא מאחרים אבל משום עצמו לא דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה וכן נמי אם אין גליון בשטר לא יחתמו בסוף שיטה זה אצל זה כיון שיש חלק לפניהם משום ההוא טעמא שפירשתי אלא זה תחת זה אי נמי מצינו למימר דאפי' יש גליון מרובה בראש השטר והעדים חתומין זה אצל זה בראש שיטה של שטר כשר אע''פ דמצי כתיב מאי דבעי בראש גליון דלא פסלינן שטר אלא כשיכול לזייף בחלק שהוא צורך השטר שאינו יכול לחתכו ואם היה חתוך היה השטר פסול כגון שני שיטין לפני העדים או לפני האשרתא בינו לעדים וכגון חלק שהוא אחר השטר במקושר בסופו שגם הוא צריך לשטר משום אשרתא ולכך פריך לעיל וניחוש דלמא זייף מאי דבעי כו' אבל בחלק שאין צורך השטר שאם היה נחתך לא היה השטר פסול אע''ג שיכול לזייף בו מה שירצה אין השטר פסול בכך כגון חלק שבגליון וגם רוב פעמים ששושבינין חותמין בכתובות זה תחת זה ומניחין חלק שני שיטין לפניהם אלא ודאי אין בכך כלום כיון שאין צורך השטר (וגם קושיות שהקשו במשנה יש מהן מתורצין בתירוץ זה. עכ''ה) מיהו אם חתמו בשטר בסוף שיטה זה אצל זה והניחו חצי שיטה חלק לפניהם פסול לפי שיכולים לזייף באותו חלק והוא צורך השטר שאם היה נחתך יהיה השטר פסול דאמרינן חלק היה בשטר כתוב שהיו אלו העדים חתומין עליו והוא חתכו ועשה זה השטר לפני העדים שיכולים להניח חלק לפניהם כיון שאינו צורך השטר אלא יש להן לחתום זה תחת זה וא''ת זה אינו צורך השטר אותה חצי שיטה שלפני העדים שאפי' חתוכה אין לנו לחוש ששם היה השטר שא''כ היה הלוה שוטה שעשה שטרו והניח חלק לפני העדים שהמלוה היה יכול לכתוב שטר אחר כך ולחתוך זה ויש לומר שמא יש לנו לחוש שבאותו חתך היה שטר אחר והניח הלוה חלק הרבה לפני העדים לפי שחשב שאם יכתוב בו המלוה שטר אחר ויחתוך זה יוודע זיופו ויהיה ניכר בחתוך שיש בסופו מכל מקום צורך השטר הוא ויש להם לעדים לחתום זה תחת זה אם חותמין בסוף שיטה ומניחין חלק לפניהם ומ''מ יש לומר שאין צורך השטר שאפילו תהיה אותה חצי שיטה חלק חתוכה יהא השטר כשר ולא ניחוש שמא היה שם השטר שאלו העדים חתומין עליו והמלוה כתב זה השטר לזה אין לחוש לפי שהלוה לא היה שוטה כל כך שהניח חלק למעלה מן העדים שיוכל המלוה לחתוך השטר הזה וגם כל החלק שלמעלה בשוה לשטר זה ולא ישאר חלק כי אם כנגד העדים ויכתוב שם מאי דבעי ולא יהא ניכר זיופו ולכך אינו [צורך] השטר ויכולים לחתום זה אצל זה אע''פ שמניחין חצי השיטה לפניהם שיכול לזייף בהן בשביל כך אין לנו לפסול השטר כיון שאינו צורך השטר שאם היה חתוך לא נפסל השטר בכך שאין לחוש כלום כדפרישית ורבינו תם פסק כמו שפי' תחלה שהעדים צריכין לחתום או ארישא דמגילתא אפילו זה אצל זה או באמצע שיטה וכ''כ שיחתמו זה תחת זה ויש ליתן טעם בשושבינים שאין שייך באלו כלל דהתם לא נפסול השטר בשביל השושבינים שחתומים רחוק שני שיטין שאינם מן העדים ואינם שייכין לשטר כלל: גופא אמר רב שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר. ואם תאמר וניחוש שמא מעיקרא היה הוא על הנייר ועדיו על המחק. דפסול ומחק כל השטר וכתב מאי דבעי והוי על המחק ויש לומר להא ליכא למיחש שאם מעיקרא הוה הוא על הנייר ועדיו על המחק הוה כתוב בין סהדא לסהדא אנחנא

בבא בתרא קסג ע"ב - טקסט הדף מנוקד

דף קסג - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד