בבא בתרא קעב ע"ב

אָמַר רַב הוּנָא מִמְּךָ אֲפִילּוּ מֵרֵישׁ גָּלוּתָא וַאֲפִילּוּ מִשַּׁבּוּר מַלְכָּא
אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַבָּה פּוֹק עַיֵּין בָּהּ דִּלְאוּרְתָּא בָּעֵי לַהּ רַב הוּנָא מִינָּךְ
נְפַק דָּק וְאַשְׁכַּח דְּתַנְיָא גֵּט שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמַן אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר אִם כָּתוּב בּוֹ גֵּרַשְׁתִּיהָ הַיּוֹם כָּשֵׁר
אַלְמָא הַיּוֹם הַהוּא יוֹמָא דְּנָפֵיק בֵּיהּ מַשְׁמַע הָכָא נָמֵי מִמְּךָ מֵהָהוּא גַּבְרָא דְּנָפֵיק מִתּוּתֵי יְדֵיהּ מַשְׁמַע
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְדִלְמָא אַבָּא שָׁאוּל כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סְבִירָא לֵיהּ דְּאָמַר עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי אֲבָל הָכָא לֵיחוּשׁ לִנְפִילָה
אֲמַר לֵיהּ לִנְפִילָה לָא חָיְישִׁינַן וּמְנָא תֵּימְרָא דְּלָא חָיְישִׁינַן לִנְפִילָה
דִּתְנַן שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ בְּעִיר אַחַת שֵׁם אֶחָד יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן וְשֵׁם אַחֵר יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן אֵינָן יְכוֹלִין לְהוֹצִיא שְׁטַר חוֹב זֶה עַל זֶה וְלֹא אַחֵר יָכוֹל לְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן שְׁטַר חוֹב הָא הֵם עַל אֲחֵרִים יְכוֹלִין וְאַמַּאי לֵיחוּשׁ לִנְפִילָה אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ לִנְפִילָה לָא חָיְישִׁינַן
וְאַבָּיֵי לִנְפִילָה דְחַד לָא חָיְישִׁינַן לִנְפִילָה דְרַבִּים חָיְישִׁינַן

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קעב - ב

אמר רב הונא: הלשון "ממך" הכתובה בשטר - הרי היא כוללת כל אדם, ומשמעותה שלוה אפילו מריש גלותא - מראש הגולה, ואפילו משבור מלכא. ויש לחשוש שמא ראש הגולה או אדם אחר הלווהו ונפל ממנו ומצאו זה.

אמר ליה רב חסדא לרבה: פוק עיין בה, צא ובדוק בהלכה זו, דלאורתא בעי לה שבערב ישאל אותה רב הונא מינך - ממך מה דעתך בענין זה.

נפק, דק ואשכח, יצא רבה ודקדק בהלכה ומצא ברייתא זו, דתניא:

גט שיש עליו עדים ואין בו זמן, הרי הוא אחד משלשת סוגי הגיטין הפסולים מדרבנן, ואם נשאת לאחר בגט זה הולד כשר, כמבואר בגיטין [פו א].

אבא שאול אומר: אם כתוב בו "גרשתיה היום" - כשר הגט.

אלמא, משמע מהברייתא, שלשון "היום" - ההוא יומא דנפיק ביה משמע, משמעותו אותו יום שיצא הגט בבית דין מתחת ידו לידי האשה להתגרש בו, ונחשב כזמן גמור.

הכא נמי אותו דבר כאן, לשון "ממך" - מההוא גברא דנפיק מתותי ידיה משמע, משמעותו מאותו אדם שהשטר יוצא מתחת ידו, שהרי בית דין רואים שהשטר בידו, והרי זה כאילו נכתב בשטר שם המלוה, ולא צריך שיהיה כתוב בשטר לשון יותר מפורשת מזו. ^[17]

אמר ליה אביי לרבה: ודלמא ושמא אבא שאול שהכשיר גט שלא כתוב בו תאריך אלא לשון "היום", אין טעמו אלא משום שאינו מצריך שיכתבו תאריך בגט, כי שמא כרבי אליעזר סבירא ליה, דאמר: עדי מסירה שראו את מסירת הגט לאשה כרתי הם הכורתים ומקיימים את הגט, ולכן הגט כשר גם אם לא כתוב בו תאריך. ^[18]

ומה שמצריך אבא שאול שיכתבו בגט לשון "היום", אינו משום שסובר שצריך תאריך בגט, אלא משום שסובר כי צריך שיהיה מוכח מהגט שמתכוון לגרשה מיד כשמקבלת את הגט, שאם לא כתב בגט תאריך כלל, לא מוכח מהגט שמגרשה מיד, ויש לחשוש שמא מגרשה בגט זה רק אחרי שיעבור שנה או שנתים מיום שקיבלה את הגט, לכן מצריך אבא שאול שיכתבו בגט לכל הפחות לשון "היום" שמשמעותו שמגרשה מיד כשמקבלת את הגט.

אבל הכא כאן בשטר הלואה שצריך לפרש בשטר ממי לוה, שמא אין סומכים על לשון שאינו מפורש ממי לוה, כי ליחוש יש לחשוש לנפילה! שמא נפל השטר מאדם אחר, ומצאו זה המחזיק בשטר, וכדברי רב הונא.

אמר ליה רבה לאביי: לנפילה של השטר מיד המלוה לא חיישינן, ולכן סומכים גם על לשון "ממך" הכתוב בשטר, שההלואה היתה ממנו ^[19].

ומנא תימרא ומנין אתה מוכיח דלא חיישינן לנפילה?

דתנן במשנתינו: שנים שהיו בעיר אחת, שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחר יוסף בן שמעון - אינן יכולין להוציא שטר חוב זה על זה, משום שלא ברור מהשטר מי הוא המלוה ומי הוא הלוה, ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב, שהרי כל אחד מהם יכול לטעון שלא הוא לווה אלא חבירו.

ומדויק מכאן כי הא הם על אחרים - יכולין להוציא שטר חוב, שאם יש לאחד מהם שטר חוב על אחר יכול הוא לגבות ממנו.

ולכאורה קשה ואמאי יכולים הם להוציא שטר חוב על אחרים? ליחוש לנפילה! שמא יוסף בן שמעון השני היה המלוה ונפל מידו ומצאו יוסף בן שמעון זה.

אלא לאו, שמע מינה מהמשנה, שהמוחזק בשטר יכול לגבות את החוב מאדם אחר הכתוב בשטר, ואף על פי שהשטר אינו מוכיח איזה יוסף בן שמעון הוא המלוה, כי לנפילה לא חיישינן, הוא הדין אם כתוב בשטר לשון "לויתי ממך" לא חוששים שמא ההלואה שבשטר היתה מאדם אחר והשטר נפל ממנו ומצאו זה.

ואביי, מה הוא עונה על כך?

לדעתו יש לחלק, שבמשנה כל החשש הוא רק לנפילה דחד שמא נפל מאחד שיש לו אותו שם כמו זה המחזיק עכשיו בשטר, וזה המחזיק בשטר מצא בדיוק שטר שיש בו שם כמו שלו, לזה לא חיישינן. אבל לנפילה דרבים כגון שטר שכתוב בו "לוויתי ממך", שיכול היה ליפול מכל אדם ולהגיע לידי כל אדם, בזה ודאי חיישינן, ולא גובים בשטר זה.

הערות

^[17] הרשב"ם והר"י מיגאש פירשו שרב הונא חשש שמא השטר אינו שלו, כיון שהוא חושש לנפילה, והקשו הרמב"ן והרא"ש, שלפי פירוש זה לא מובנת הראיה שהביא רבה מאבא שאול, שאם לא כתב תאריך מפורש בגט אלא כתב רק "גרשתיה היום" הגט כשר, הרי שם אין חשש נפילה, מה שאין כן כאן בשטר הלואה - אף אם נאמר שלשון "ממך" כשר בשטר, מכל מקום יש לפוסלו מחשש נפילה, עוד הקשו מדוע הגמרא לא הוכיחה מהמשנה שלא חוששין לנפילה. ומיישבים האחרונים את הרשב"ם על פי דברי הר"י מיגאש, שחשש נפילה הוא חשש רחוק, ולכן אם לשון "ממך" אינו נחשב כאילו שמו כתוב בשטר, והמוחזק בשטר רוצה להוכיח שהחוב של השטר מגיע לו מחמת שהוא מוחזק בשטר ומסתמא נמסר לו - אם כן הוא נחשב המוציא מחבירו, וכיון שיש חשש רחוק שמא נפל מאחר, עליו להביא ראיה. אבל אם לשון "ממך" הכוונה ממי שיוציא את השטר בבית דין, אם כן הרי זה כאילו שמו כתוב בשטר, והמחזיק בשטר הוא המוחזק בחוב, והלוה שטוען שאין זה שמו והמחזיק בשטר מחזיקו שלא כדין, הוא המוציא, ועליו להביא ראיה שהשטר נפל מאחר. והרמב"ן פירש, שלדעת רב הונא כיון שהשטר אינו מוכיח מתוכו למי הוא נכתב, השטר פסול, ורבה הביא ראיה מאבא שאול שלשון סתמי נחשב מוכח מתוכו, ודחאו אביי, שאפשר שאבא שאול סובר כרבי אליעזר, שעדי המסירה הם העדים הכורתים בגט ולכן השטר כשר. אבל לרבי מאיר שעדי החתימה הם הכורתים בגט, אפשר שלשון סתמי אינו נחשב מוכח מתוכו. ועוד דחה, שכאן שלא כתוב בשטר שם המלוה, יש לחוש לנפילה.

^[18] כך פירש הרשב"ם, שכמו שרבי אליעזר מכשיר גט בלא עדי חתימה, כיון שעדי מסירה כרתי, כך הוא מכשיר גט בלא זמן. אבל הרמב"ן חולק על הרשב"ם וסובר כי אף שרבי אליעזר מכשיר גט בלא עדי חתימה, מכל מקום צריך לכתוב זמן בגט, שמא לא יזכרו עדי המסירה את הזמן, וגם משום שלא חילקו חכמים בתקנתם. הרעק"א [דרוש וחדוש גיטין ג ב על תוד"ה רבי אליעזר] כתב, שיתכן שהרשב"ם דיבר רק בגט שאין בו עדי חתימה. אבל בגט שיש בו עדי חתימה, כיון שסומכים על עדי החתימה לראיה, צריך שיהא בו זמן. בקובץ שיעורים [אות תרמו] ובאבי עזרי [גירושין א כה] תמהו על הרעק"א, שהרי הרשב"ם פירש דבריו על אבא שאול שדיבר בגט שיש עליו עדי חתימה, ועל זה כתב הרשב"ם שלרבי אליעזר כשר בלא זמן. ואולי הרעק"א סבר, שהרשב"ם מפרש את הגמרא כמו היד רמה שפירש "יש עליו עדים" שבברייתא שהכוונה לעדי מסירה. אמנם כדברי הרעק"א דייקו האחרונים בדעת הרמב"ם [גירושין א כה] שסובר, שאם אין בשטר עדי חתימה לא צריך לכתוב בו זמן. אבל אם יש בו עדי חתימה צריך לכתוב בו זמן. המהרי"ט אלגאזי [גט מקושר סימן ז ד"ה שוב ראיתי] פירש בדעת הרשב"ם, שגם כשיש עדי חתימה בט, לא צריך לכתוב בו זמן. וביאר המשנת רבי אהרן [גיטין טז] טעמו, שזמן הכתוב בגט אינו זמן הנתינה, שהרי כותבים גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו, ומפורש ברמב"ם, שאם נתאחרה הנתינה, הגט כשר לכתחילה לגרש בו, אם כן מוכח שהזמן המופיע בגט הוא זמן החתימה, ולפי זה מסתבר שהתקנה לכתוב זמן הוא דין בחתימת העדים, והפסול בגט שאין בו זמן, הוא פסול בעדי החתימה שבגט, שצריך שיהא מבורר זמן חתימתם, ולכן רק לרבי מאיר שעדי חתימה כרתי, הגט פסול אם אין בו זמן. אבל לרבי אליעזר שעדי מסירה כרתי, אם כן גם בלא העדי חתימה, הגט כשר בעדי מסירה, ואף שגט שיש בו עדי חתימה ואין בו זמן, כיון שסומכים על העדי חתימה ואינה צריכה להביא את העדי מסירה, יש חשש שמא יחפה בגט על בת אחותו שזינתה, שיכתוב את הגט לאחר שזינתה ללא זמן, ויאמר שהגט ניתן לה קודם שזינתה, מכל מקום הגט לא נפסל בזה שאפשר לחפות בו, אלא רק תקנו בו זמן כדי שלא יוכל לחפות. אבל את הזמן תיקנו על חתימת העדים, ולרבי אליעזר שהגט כשר בלא חתימת העדים, אם כן כשר גם בלא זמן, אמנם גם לדעת רבי אליעזר, אם רוצה להסתמך על העדי חתימה, צריך שיהיה בו זמן, כי בלא זמן אינו כשר בעדי חתימה. אבל הרמב"ם סובר כי אף שיש עדי מסירה, מכל מקום מודה רבי אליעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול, וכיון שהעדי חתימה פסולים, נפסל הגט. אבל הרשב"ם סובר, כי כיון שפסולו ניכר, שרואים שאין בו זמן, אם כן לא יסמכו על עדי החתימה להתירה, ואין בזה פסול של מזוייף מתוכו.

^[19] כתב הנמוקי יוסף, שטר שכתוב בו שמתחייב לכל מי שמוציאו מתחת ידו בבית דין, השטר כשר והמוציאו מתחת ידו בבית דין גובה בו. ואף שאנו סוברים שבדין דאורייתא אין ברירה, ולא אומרים שהוברר הדבר למפרע משעת כתיבת השטר שנתחייב בו לאותו אדם שהוציאו וגבה בו. מכל מקום השטר כשר, כיון שהוא ראוי להתחייב בו לכל אדם. ולאחר שהוציאו אחד ופרעו לו, נמחל שעבודו של השטר לכל אדם שיוציאו מכאן ואילך, כיון שלא נתחייב בשטר אלא מנה אחד בלבד.

אמר רב הונא: הלשון "ממך" הכתובה בשטר — הריהי כוללת כל אדם, אפילו מריש גלותא [מראש הגלות], ואפילו משבור מלכא [המלך], שכל אדם שמחזיק את השטר יכול לתבוע אותו, ואין לומר שמא לא הוא זה שהלוה את הכסף.

אמר ליה [לו] רב חסדא לרבה: פוק [צא] עיין בה בהלכה זו, משום דלאורתא בעי לה [שבערב ישאל אותה] רב הונא מינך [ממך] מה אתה סבור בענין זה.

נפק דק ואשכח [יצא דקדק ומצא], דתניא [ששנויה ברייתא]: גט שיש עליו עדים ואין בו זמן, אבא שאול אומר: אם כתוב בו "גרשתיה היום" — כשר;

אלמא [מכאן יוצא] ש"היום" — ההוא יומא דנפיק ביה משמע [אותו יום שיוצא בו הגט משמעו] ודי בכך, הכא נמי [כאן גם כן] בשטר, "ממך" — מההוא גברא דנפיק מתותי ידיה [מאותו אדם שיצא מתחת ידו] משמע.

אמר ליה [לו] אביי: ודלמא [ושמא] אבא שאול שהכשיר גט שאין בו תאריך מוגדר, כר' אליעזר סבירא ליה [סבור הוא], שאמר: עדי מסירה שראו מסירת הגט לאשה כרתי [הם הכורתים שהגט], ולכן הוא כשר גם אם אין כתוב בו אלא נוסח סתמי, אבל הכא ליחוש [כאן נחשוש] לנפילה, שמא נפל השטר מיד המלוה ומצאו אחר!

אמר ליה [לו] רבה: לנפילה של שטר מיד המלוה לא חיישינן [אין אנו חוששים]. ומנא תימרא דלא חיישינן [ומנין אתה אומר שאין אנו חוששים] לנפילה?

— דתנן [ששנינו במשנה]: שנים שהיו בעיר אחת, שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחר יוסף בן שמעון — אינן יכולין להוציא שטר חוב זה על זה, משום שלא ברור מן השטר מי הוא המלוה ומי הוא הלווה, ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב, שהרי כל אחד מהם יכול לטעון שלא הוא הלווה אלא חבירו. ונדייק מכאן: הא [הרי] הם על אחרים — יכולין להוציא שטר חוב. ויש לשאול: ואמאי [ומדוע]? ליחוש [שנחשוש] לנפילה! שמא היה השטר בעצם שייך ליוסף בן שמעון האחר, ונפל ממנו השטר, ומצאו יוסף בן שמעון זה, והוא גובה בו! אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] כי לנפילה לא חיישינן [אין אנו חוששים]?

ואביי, מה עונה הוא על כך? — לדעתו יש לחלק: לנפילה דחד לא חיישינן [של אחד אין אנו חוששים], כלומר, שיפול השטר מאדם מסויים זה, ויגיע דווקא לידי אותו אדם ששמו כשמו — אין אנו חוששים, אבל לנפילה של רבים, כגון שטר "ממך", שיכול היה ליפול מכל אדם, וכל אדם שמוצא את השטר יכול להשתמש בו — חיישינן [אנו חוששים].

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Rav Huna said: The term: From you, in the document does not identify anyone in particular, and can mean even: From the Exilarch, or even: From King Shapur.

Rav Ḥisda said to Rabba: Go out and investigate this matter, as tonight Rav Huna will ask this question of you.

Rabba went out, examined the matter, and discovered a relevant source. As it is taught in a baraita: Concerning a bill of divorce in which there are the signatures of witnesses on the document but there is no date written on it, Abba Shaul says that if it is written in it: I divorced her today, it is valid.

Rabba concludes: Apparently, the term: Today, indicates that day on which the bill of divorce emerges in the presence of the court. Here too, the term: From you, in a promissory note indicates that man from whose possession it emerges.

Abaye said to him: But this is not a valid proof, as perhaps Abba Shaul holds in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who says that witnesses of the transmission of the bill of divorce effect the divorce. But here, let there be a concern for the possibility of the promissory note falling from its rightful owner and being found by the present holder of the document.

Rabba said to Abaye: We are not concerned for the possibility of a promissory note falling from its rightful owner and being found by another. And from where do you say, i.e., from where can it be proven, that we are not concerned for the possibility of a promissory note falling and being found by another?

As we learned in the mishna: If there are two people who were living in one city, one named Yosef ben Shimon and the other also named Yosef ben Shimon, one cannot present a promissory note against the other, as the purported debtor can claim: On the contrary, it is you who owed me money; you repaid me and I returned this note to you upon payment. Nor can another, third person, present a promissory note against either of them. This indicates that one of them can present a promissory note against others. But why can they do so? Let there be a concern for the possibility of the promissory note falling from one Yosef ben Shimon and being found by the other. Rather, must one not conclude from this mishna that we are not concerned for the possibility of the promissory note falling from one Yosef ben Shimon and being found by the other?

The Gemara asks: And why did Abaye, who is concerned for this possibility, not see a proof to the contrary from the mishna? He would counter: We are not concerned for the possibility of a promissory note falling from one particular person and being found by the other person with the same name, which is the case in the mishna, as that is extremely unlikely. We are concerned for the possibility of a promissory note falling from one of the general public and being found by someone else.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אמר רב הונא. אין אדם יכול לגבות בזה השטר כלום שכשמוציאו זה המלוה אע"פ שהוא כתב ידו של לוה אמר הלוה מה אתה מבקש ממני והלא כתבו ממך סתם משמע אפי' מריש גלותא או משאר כל אדם היאך אתה יכול לגבות ממני:

פוק עיין ביה. שתמצא ראיה שדומה למעשה:

דלאורתא בעי לה רב הונא ממך. שתאמר לו ראיה שדומה למעשה זה:

ואין בו זמן כו' אבא שאול אומר אם כתוב בו. אפי' זמן כזה שגירשתיה היום אע"ג דאין יודע איזה יום קאמר כשר הגט אלמא באיזה יום שיביא הגט לבית דין יש לומר היום משמע ההוא יומא דקא נפיק ביה משמע שבאותו יום גירשה וכשר. הכי נמי ממך משמע מההוא גברא דנפיק שטרא מתותי ידיה משמע דנאמן ולא מצי למימר ממך אפי' משבור מלכא:

אמר ליה אביי לרבה דלמא אבא שאול. דאמר דכשר הגט משום ההוא טעמא קאמר דגירשתיה היום סתם כשר דאע"ג דלא ידעי' באיזה יום נכתב הגט אלא שידע באיזה יום מסרו לה כשר דס"ל כר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי:

אבל הכא. דכתב ממך ניחוש לנפילה דיכול לומר לו אין אתה המלוה שמא מן המלוה אחר נפל השטר ומצאת אותו:

אמר ליה רבה לעולם ראיה שלי [ראיה] ודקא פרכ' ליחוש לנפיל'. לנפילה לא חיישינן:

מנא תימרא דלא חיישינן לנפילה דתנן. במתניתין שנים שהיו בעיר אחת [ששמותיהן שוות] שניהן אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה שזה יכול לומר לזה אתה חייב לי וממני נפל השטר ואתה מצאתו וזה יכול לומר לזה אתה חייב לי וממני נפל השטר ואתה מצאתו או יכול לומר לו פרעת לי והחזרתי לך השטר:

ולא אחד יכול להוציא שטר חוב על אחד מהן. שיכול כל אחד לומר לו איני חייב לך אלא חבירי. נמצא למלוה שטר אחד בין שטרותיו ששטרו של יוסף בן שמעון פרוע אע"ג שיש לו שטר אחר על יוסף בן שמעון שאינו פרוע שטרות שניהן פרועין שכל אחד יכול למימר לו שטר שלי הפרוע: כיצד יעשה אם אחד [רוצה ללוות] מחבירו:

ואביי משיב לנפילה דחד. כגון מלוה אחד ששמו יוסף בן שמעון לא חיישינן. דמזהיר זהיר ביה והכא ליכא ספיקא אלא דחד גברא בלבד של חבירו ששמו כשמו. אבל לנפילה דרבים היכא דכתב לויתי ממך איכא לספוקי דרבים דלכל חד מעלמא משמע ממך הלכך חייש לנפילה:

מינך ואפי' מריש גלותא. פי' הרב ר' שמואל ז"ל דרב הונא חייש לנפילה, וקשה לי א"כ מה ענין משנת אבא שאול בכאן לעולם מההוא יומא דנפיק ביה משמע וה"נ מההוא גברא משמע אלא דאיכא למיחש לנפילה אבל גבי גט ליכא למיחש למידי כיון דאמר היום גרשתי' והאי יומא משמע ושמא תאמר הך ראיה משום דלא חיישי' שמא ביום אחר נמסר ליה ומההוא יומא משמע וליכא עליה סהדי הא לא מחוורא דאי הכי לא בעי לאוקמוה כר' אלעזר אלא בשנתנו היום ודברי הכל ואין זה דרך פי' הרב ז"ל ותו קשה לי מעיקרא נמי לפשוט לה ממתני' דקתני הן מוציאין על אחרים ולישנא דגמרא נמי משמע דרבה מיפשט הוה פשיט ליה דלנפילם לא חיישינן.
והא דדחי' ודילמא אב' שאול כר' אליעזר ס"ל. פי' הרב ז"ל דר' אליעזר לא בעי כיון שעידי מסירה כרתי ואע"ג דתנן בגיטין (פ"ו א') ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא ע"א ד' אליעזר אומר אע"פ שאין עליו אלא שנתנו לה בפני עדים כשר ומשמע דלא פליג שאין בו זמן הכי קתני אע"פ שאין עדים בגט זה שאין בו זמן כשר. והא דבעי אבא שאול היום גירשתיה משום דבעי ידים מוכיחות ואם אין כתוב כן אין במשמע שיהא גט מעכשיו, אלו דברי הרב ז"ל.
ומה שפי' במשנה שבפ' המגרש אינו נכון, שהרי אין במשנה גבי שאין בו זמן ואין בו עדים כי היכי דליפלוג ר' אליעזר אכולהו ועוד שתקנ' תקנו בו משום פירות או משום בת אחותו ואין עידי מסירה מועילין בכך שמא לא יהיו זכורין לעולם וכ"ש לדברי האומר לא הכשיר ר' אלעזר אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא ועוד שיש גיטין בעידי חתימה בלבד בלא עידי מסירה, לפיכך תקנו זמן בכולן.
אלא ה"ק מעיקרא, מינך ואפי' מריש גלותא, וכיון דלא פי' לא שיעבד עצמו לשום אדם בעולם ושטרא כמאן דליתיה דמי והדר פשט רבה ואמר מדאמרינן גבי גיטין היום גרשתיה כשר אלמא מההוא יומא דנפיק ביה משמע ולא אמרי' לכולהו יומי משמ' ולאו כרות גיטי' והכא נמי מההוא גברא דנפיק מתותי ידיה בבי דינא משמע ומעיקר' לההוא יומא רמא שעבוד והוה ליה כההוא דאיתמר התם משתעבדנ' לך לדידך ולכל דאתי מחמתך. א"נ כיון דעיקר חיוביה אההיא שעתא רמא ליה ליכא למיחש לנפילה דהא נמי מעיקרא ומאן דנפיק מתותי ידיה א"ל אביי לעולם גבי גט לאו מההוא יומא דנפיק ביה משמע אלא מההוא יומא דמסרה לידה ודאי משמע וא"ת א"כ אין זה כריתות שהרי אין מוכיח מתוכו אימתי הגיע גט לידה אבא שאול כר' אלעזר סבירא ליה ועידי מסירה הם יבאו ויעידו ולא בעי ר' אלעזר מוכיח מתוכו כמו שמוכיח במס' גיטין הילכך הכא גבי גט חוב נהי דתפשוט דכשר הוא דמההוא גברא דמסרי' ניהליה משמע וכל אימ' דמפיק ליה נמי מוכיח הוא מתוכו דמני' לוה ולדידיה משתעבד מ"מ ליתוש לנפילה, כן נ"ל.
וקרוב לזה פי' חכמי הצרפתי' ז"ל דמעיקרא ה"ק מי אמרי' כיון שאינו מוכיח מתוכו של מי הוא פסול או לא ואמרי' ליה כש' מדאב' שאול ודאי אביי ודילמא אבא שאול כר' אליעזר סבירא ליה כדאמרינן במס' גיטין ומיהו זמן בעינן וה"נ דלא בעינן מוכיח ליחוש לנפילה ומסקנא דלא חיישי' כך מפירש בתוספות ולפי זה היה לומר ועוד ליחוש לנפילה.

ממך ואפילו מריש גלותא. פירש ר"ז ז"ל, דרב הונא חייס לנפילה. והקשה עליו הרמב"ן ז"ל, דאם כן מה ענין לזה משנת אבא שאול, לעולם מההוא יומא דנפיק ביה משמע, והכא נמי מההוא גברא משמע אלו ידעינן מאן ניהו דנמסר ליה, אלא דחיישינן לנפילה, אבל בגט ליכא למיחש למידי, כיון דאמר אני מהיום גרשתיה, ותו מעיקרא למה ליה למידק מברייתא, לידוק ממתניתין, כדדק מינה לבתר דאמר ליה אביי הכא לנפילה חיישינן. וכן מה שדחה אביי ואמר דילמא אבא שאול כרבי אלעזר סבירא ליה דאמר עידי מסירה כרתי, פירש ר"ש ז"ל, דרבי אלעזר לא בעי זמן, כיון דעדי מסירה כרתי, דאי מיצטרכינן לזמן אינהו מסהדי עליה, ואף על גב דתנן (גיטין פו, א) שלשה גיטין פוסלין ואם נשאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד, רבי אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר, ומשמע דלא פליג אאין בו זמן, הכי קתני, אף על פי שאין עדים בגט זה שאין בו זמן, כשר, והא דבעי אבא שאול היום גרשתיך, לאו משום זמן, אלא משום דבעי ידים מוכיחות, ואם אין כתוב בו כן אין במשמע שיהא הגט מעכשיו, ואינו נכון, חדא דלא אשכחן מאן דפליג אזמן, דתקנה התקינו אי משום בת אחותו אם משום פירי, ועידי מסירה שמא לא יהו זכורין, וכל שכן ר' אלעזר בן פדת דאמר (שם כב, ב) כתבו על גבי נייר מחוק דהכשיר רבי אלעזר לא הכשיר רבי אלעזר אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא. ועוד דאפילו רבי אלעזר מכשר אפילו בעידי חתימה, וכמה גיטין שנכשרין בעידי חתימה, ובהנהו ודאי צריך זמן, והילכך הוצרכו לתקן זמן בכולן. וכן הקשו בתוספות.
ועל כן פירשו הם ז"ל, דרב הונא מעיקרא לא לנפילה חייש, אלא דמסתפקא ליה כיון שאין מוכיח מתוכו למי נשתעבד בו אם פסול בכך אם לאו, דשמא מוכיח מתוכו בעינן, ואתא רבא למידק מדאבא שאול, דהא בעינן זמן בגיטין ואפילו הכי אכשר אבא שאול בשכתוב בו אני היום גרשתיך, דמוכיח מתוכו חשבינן ליה, משום דההוא יומא דנפיק ביה משמע, והכא נמי מוכיח מתוכו למי נשתעבד, משום דההוא דנפיק מתותי ידיה משמע. ודחי אביי דילמא אבא שאול כרבי אלעזר סבירא ליה, דלא בעי מוכיח מתוכו, כיון שעידי מסירה כרתי, וכדמוכח בגיטין (פו, ב) גבי שנים ששלחו שני גיטין ושמותיהן שוין, אלא דהכא איכא למיחש לנפילה מיהא, ופריק רבא דאי משום נפילה לנפילה לא חיישינן. זהו תורף פירוש בעלי התוספות ז"ל, ומאי דאמר אביי דילמא אבא שאול כרבי אלעזר סבירא ליה, לאו למימרא דאבא שאול כרבי אלעזר סבירא ליה, אבל רב הונא דמספקא ליה היינו משום דלא סבר לה כותיה אלא כרבי מאיר, ואי נמי מספקא ליה אי כמר ואי כמר ומשום הכי מספקא ליה בהא, דהא ליתה, דרב הונא ודאי כרבי אלעזר סבירא ליה, וכדאסהיד רבא משמיה התם בגיטין, אלא הכי קאמר, אף על גב דשמעינן מינה דאבא שאול דלא בעינן מוכיח מתוכו, מכל מקום הרי איכא לספוקי משום נפילה, ושמא רב הונא הא הוא דמספקא ליה, ואהדר ליה רבא דאי משום הא מתניתין היא דלנפילה לא חיישינן כנ"ל.

אבל הכא לנפילה חיישינן. קשיא לי, אמאי נקט אביי חשש נפילה טפי מחשש פקדון, ליחוש לפקדון, דאיהו עדיף ליה, דטפי שייך פקדון מנפילה. ועוד דאי נקטו חשש פקדון לא הוה דיוקא דמתניתין תיובתיה, דהתם כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה, וכדאמר אביי גופיה ביבמות (קטו, ב) גבי חבו בר נני ונניי בר חבו. וניחא לי, דכל דלא מפרש ביה שם מלוה כלל, לעולם לא מפקיד ליה גבי אחרינא, ונמנע בכך יתר ממה שהוא נמנע בששמותיהן שוין, דשמו מיהא נזכר בו. כנ"ל.

וקיימא לן כרבא דממך, מההוא דנפיק מתותי (ד)ידיה משמע ואיהו הוא המלוה, דלנפילה לא חיישינן כלל ואפילו לנפילה דרבים.

מי שהוציא שטר חוב על חברו וכתוב בו אני ראובן בן יהודה לויתי ממך מנה וזה מוציאו על ראובן בן יהודה זה ולא הוזכר בשטר החוב שם המלוה כלל אלא לויתי ממך הואיל ושם הלוה ידוע ונזכר שם זה שיצא שטר זה מתחת ידו גובה בו ואין יכול לומר לא ממך לויתי אלא מאחר ונפל הימנו ומצאת שאין חוששין לנפילה וכן שני יוסף בן שמעון אע"פ שאין יכולין להוציא חוב זה על זה ולא אחר עליהם יכולים הם מיהא להוציא על אחרים וכל שאחד מהם מוציא חוב על אחד מבני העיר אין הנתבע יכול לדחותו ולומר לא לך אני חייב אלא לחברך וממנו נפל השטר שאין חוששין לנפילה והמוציאו הוא הוא שגובה בו וזהו דעת משנתנו ואע"פ שהבריתא חולקת בכך הלכה כמשנתנו זו היא שטת גדולי הפוסקים והמחברים ומ"מ גדולי הדורות שלפנינו חולקים בה מצד מה שנאמר בסוגיא זו שבמשנתנו באה על דעת האומר אותיות נקנות במסירה ומאחר שכן אפילו שהיה כדבריו שמחברו לוה הואיל ולנפילה לא חיישינן הרי אתה צריך לומר שחברו מסרה לו והרי קנאה במסירה אבל הבריתא באה על דעת האומר אין אותיות נקנות במסירה הא מ"מ אע"פ שאין לחוש לנפילה יש לחוש שחברו מסרה לו ואין אותיות נקנות במסירה וכבר פסקנו שאין אותיות נקנות במסירה ולדעתי אין הכרח בדברים אלו שדברי סוגיא ומשא ומתן אין מכריעין לפסוק כבריתא במקום משנה ועיקר הדברים כדעת ראשון:

אותיות כבר ביארנו שאין נקנות במסירה ואע"פ שיש חולקים בה מכח סוגיא זו כבר בארנו הכל בפרק הספינה וכן ביארנו שם שיש מקום לפסוק כרבא במה שאמר אין צריך להביא ראיה במקום שלא הוצרכנו לכתיבה כגון מתנת שכיב מרע ושאר הדרכים הנזכרים שם בכדי הצרך מעתה אחד מן האחים שהיה בידו שטר יוצא בשם אביו וטוען שאביו נתנה לו צריך להביא ראיה בשטר מכר ואין עדי מסירה מועילין לו כלום אחר שפסקנו שאין אותיות נקנות במסירה ואם מתנת שכיב מרע הוא דיו בעדי אמירה אע"פ שלא מסר כמו שהתבאר:

גט שיש עליו עדים ואין בו זמן כלל פסול אבל אם לא כתב בו זמן מדוקדק ר"ל יום פלני אלא שכתבו חדש פלני או שנה פלנית וכיוצא בזה או שכתב בו היום שמשמעו היום שמסרו לה כשר שהרי מתברר היום בעדי מסירה כמו שיתבאר במקומו:

גאוני ספרד כתבו בכאן שמי שיוצא שטר מתחת ידו וטוען שבכתיבה ומסירה נתנה לו ואבד שטר המכר שבידו או שטען שנתנה לו אגב קרקע נאמן הואיל והשטר יוצא מתחת ידו ומ"מ אח אצל האחים אינו נאמן הואיל והם נשמטים מלחלוק זה עם זה הא עם אחרים נאמן והוא שהלכה כרבא שאמר אין צריך להביא ראיה וכבר כתבנו הנראה לנו בפרק הספינה:

קיד. ההוא שטרא דנפק לבי דינא דרב הונא דהוה כתיב ביה אני פלוני בן פלוני לויתי ממך מנה. ולא פריש ביה ממאן קאמר אמר רב הונא ממך משמע ואפי' מריש גלותא ממך ואפי' משבור מלכא. הילכך כל מאן דאתי למתבעיה בגויה מצי דחי ליה ואמר ליה לאו מינך יזיפנא אלא מאיניש אחרינא יזיפנא. אמר ליה רב חסדא לרבא פוק עיין בה דלאורתא באעי לה רב הונא מינך נפק דק ואשכח דתניא גט שיש עליו עדים ואין בו זמן אבא שאול אומר אם כתוב בו היום גרשתיה כשר. כלומר כשר ותנשא בו לכתחלה. קס"ד דאבא שאול כר' מאיר סבירא ליה, דאמר עדי חתימה כרתי, הילכך באעי עדים בגופיה דשטרא כדי שיתברר הזמן בעידי חתימה, וכי כתיב ביה היום גרשתיה מיהת כשר, אלמא היום ההוא יומא דנפק ביה שטרא מתותי ידא דאתתא משמע הכא נמי ממך ההוא גברא דנפק שטרא מתותי ידיה משמע. אמר ליה אביי ודילמא אבא שאול כר' אלעזר סבירא ליה דאמר עידי מסירה כרתי אבל הכא ניחוש לנפילה. כלומר וממאי דאבא שאול כר"מ סבירא ליה דאמר עדי חתימה כרתי, והאי שיש עליו עדים דקתני בעדי חתימה קאי, ואי מתברר זמן בגויה דשטרא כשאר ענייני הגט על ידי עדי חתימה דחתימי עליה כשר, ואי לא אע"ג דמתברר בעידי מסירה כמאן דלית ביה זמן דאמי ופסיל לכתחלה, כי היכי דתצטריך למימר דכי אהני ליה היום גרשתיה משום דכמאן דמפריש ביה ההוא יומא דנפיק ביה שטרא דמי, ודילמא אבא שאול כר' אלעזר סבירא ליה דאמר עידי מסירה כרתי, והא שיש עליו עדים דקתני בעידי מסירה קאי, דמסריה נהליה באנפיהו ביומא פלניא. וכי אהני ליה היום גרשתיה, לאו משום דמשמע לישנא דשטרא יום ידוע, אלא משום דאיכא עדי מסירה דיכלי לברורי לההוא יומא.

וכי תימא אם כן למה לי היום גרשתיה, שאני התם דכיון דלא כתיב זמן בגיטא כלל פסול לכתחלה, דהוה ליה לגבי זמן כמזויף מתוכו דמודה ר' אלעזר בגט שאין בו זמן כלל, דאפי' בעידי מסירה פסיל לכתחלה. והתם הוא דמהני היום גרשתיה משום דאיפשר לברוריה ההוא יומא בעידי מסירה, אבל הכא גבי לויתי ממך מנה דליכא סהדי לברורי להאי מלוה מאן ניהו, לאו מההוא גברא דנפיק שטרא מתותי ידיה השתא משמע, דאיכא למימר מאיניש אחרינא הוא דיזיף. וכי תימא אי הכי מאי בעי גבי האי, חיישינן לנפילה, דאימור נפל ממאריה ואשכחיה האי וקאתי וקא תבע ביה.

אמר ליה רבא לנפילה לא חיישינן. ומנא תימרה דלא חיישינן לנפילה דתנן שנים שהיו בעיר אחת ושם אחד יוסף בן שמעון אינן יכולין להוציא שט"ח זה על זה ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב הא הן על אחרים יכולין להוציא, אלמא יוסף בן שמעון דכתיב ביה בשטרא ההוא דנפיק שטרא מתותי ידיה משמע, ואמאי ליחוש לנפילה, דילמא מאידך יוסף בן שמעון אחרינא הוא דנפל, אלא לאו ש"מ לנפילה לא חיישינן. ואביי אמר לך לנפילה דחד לא חיישינן לנפילה דרבים חיישינן. כלומר גבי שני יוסף בן שמעון כי נפיק שטרא מתותי ידא דחד מיניהו כיון דליכא לאסתפוקי אלא באידך יוסף בן שמעון לחודיה לנפילה דחד לא חיישינן, אבל גבי לויתי ממך סתמא דאיכא לאסתפוקי בכולהו אינשי דעלמא לנפילה דרבים חיישינן.

וקי"ל כרבא. חדא דאביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם. ועוד דמתני' כרבא דיקא דלא חיישינן לנפילה. ושנוייה דאביי שנויא דחיקא הוא ולא סמכינן אשנויא, דמה לי לנפילה דחד ומה לי לנפילה דרבים, אי איכא למיחש לנפילה אפי' לנפילה דחד נמי ליחוש, ואי ליכא למיחש לנפילה אפילו לנפילה דרבים נמי לא ליחוש. אלא ודאי שמע מינה לנפילה לא חיישינן. וכל היכא דאיכא לאסתפוקי במלוה גופיה בין האי גברא דנפיק שטרא מתותי ידיה ובין איניש אחרינא, לא שנא הוי ספיקא בחד ולא שנא ברבים, מחזקינן ליה לשטרא בחזקת ההוא דנפיק מתותי ידיה, ומאן דטעין דהאי שטרא דאיניש אחרינא הוה עליו להביא ראיה. וכן הילכתא:

קטו. וש"מ דגט שאין בו זמן אלא שכתוב בו היום גרשתיה, אם יש עליו עדי חתימה בין לר"מ בין לר' אלעזר כשר לכתחלה, כדרבא דאמר היום ההוא דנפיק ביה משמע וכמאן דכתיב ביה יום ידוע דאמי. ואע"ג דליכא עדי מסירה, כיון דאיכא עדי חתימה מודי ר' אלעזר דכשר ותנשא בו לכתחילה. כדקתני התם (גיטין פו,א) בהדיא שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם, דאי ליכא עדי מסירה לתכשר בעדי חתימה. ואם אין עליו עדי חתימה ואיכא עידי מסירה, לר"מ פסול לגמרי לר' אלעזר כשר לכתחילה. וקי"ל כר' אלעזר:

בד"ה מינך אפי' מר"ג לשון שאילה הוא וכן ההיא דאמר רב הונא כו' ובשנים אוחזין עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה אפילו מריש כו' ור"ל מינך לשון שאילה הוא ומספקא ליה אי חיישינן לנפילה כמ"ש התוספות לקמן וכן ההיא דאמר ר"ה חיישינן לב' שוירי כו' דס"ל דחיישינן לנפילה וק"ל:

בא"ד אפילו מריש גלותא שאין כו' נאמר אפילו באותו כו' אבל פי' רשב"ם שתופס בו עיקר אין נראה כו' ההוא גברא דנפיק כו' לרב הונא הוה מספקא ליה כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה עדי כו' והא דאמר היום לא כו' ור"א לא הוה בעי זמן כלל דס"ל עדי כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה אבל הכא כו' המ"ל נמי דמשמע מההוא כו' הלכך לא שייך למיחש כו' ואפילו בלא אקנייתא כו' דנפק מידו ולא דנפק לב"ד ולא הוצרך מהיום אלא אם כו' ידעינן בבירור שלא כו' מקנה לו מטעם דפרישית או כו' משום דכר' אליעזר לא כו' כצ"ל:

בד"ה לנפילה דחד כו' לבד כי היכי דמתרמי כו' יש לתלות בנפילה הס"ד ואח"כ מה"ד אלא הא דתניא כו' ולנפילה כו' וברייתא דמוציאין זה בלא זה עכ"ל הס"ד כן הגיה מהרש"ל אם נפרש דברי התוספות דר"ל דאי לאו דקאמר לנפילה דחד חיישינן ומתני' בבא כו' הרי העיקר חסר מן הספר ובתוספות ישנים ראיתי כלשון התוספות שלפנינו וז"ל הג"ה אלא הא דתניא כו' א"כ לנפילה דחד חיישינן ומתני' בבא בהרשאה ומברייתא דמוציאין זה על זה ניחא ע"כ מהרא"ש עכ"ל ת"י ונ"ל לפרש דבריהם דקשיא להו מאי מקשה הכא דמצי לאוקמא כאן לנפילה דחד חיישינן כדקאמר בברייתא ומתני' בבא בהרשאה מיהו מברייתא דלקמן דמוציאין זה ע"ז ניחא דפריך שפיר ממתניתין ודו"ק:

תוס' בד"ה מינך אפילו כו' אבל רשב"ם אין תופס בו עיקר ואין נראה לר"י ממה שמפרש כו' לא יגביהו או לא כצ"ל:

בד"ה עדי מסירה כרתי כו' ואין נראה לר"י דהא אמרינן זמן כו' ור' אליעזר לא בעי כלל זמן דס"ל עדי כו' כצ"ל:

בד"ה אבל הכא כו' אם ידעינן בבירור שלא כו' כצ"ל:

בד"ה לנפילה דחד פירוש שאין כו' יש לתלות בנפילה כצ"ל והס"ד ואח"כ מה"ד ואלא הא דתניא כו' ולנפילה דחד כו' וברייתא במוציאין זה בלא זה כצ"ל והס"ד ואח"כ מה"ד והכא בצריך כו' ונ"ב זה הדבור שייך לעמוד שני:

ר"ש ד"ה דלמא א"ש. וכי היכי דר' אלעזר כו'. כצ"ל בל"י וכן כולן וכן בתוס':

תד"ה מינך. וכן ההיא כו' ובשנים אוחזין (י"ח). עמש"כ שם ונשמט שם ציון להתוס' שלפנינו:

אמר רב הונא. ממך משמע אפילו מריש גלותא כלומר שמא ריש גלותא או אדם אחר הלוהו ונפל ממנו ומצאתו ואין לפרש שבא רב הונא לומר שיגבה שטרו זה המוחזק דמשמע כל מי שמוחזק בשטר ואפילו ריש גלותא מוחזק בו שאין רגיל להלוות יגבה לו בו דא''כ הוה ליה למימר כדלקמן ממך ההוא [גברא] דנפיק מתותי ידיה משמע: ואין בו זמן. והוא אחד משלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר בפ' המגרש (גיטין דף פו.): אני היום גירשתיך כשר. קס''ד השתא כיון דעדים קא חזו ליה בידיה וכתוב בו היום הרי כתב בו זמן: ההוא יומא דנפיק. בב''ד להתגרש האשה משמע וחשבינן ליה כזמן גמור: ה''נ משמע ממך כו'. דהא חזו ליה ב''ד בידו וכמי שנכתב שם המלוה בשטר דמי: דלמא אבא שאול. לא חייש לשום זמן בגיטין בדיעבד וכדר' אלעזר ס''ל דתנן בפ' המגרש (שם) שלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד הרי אלו שלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר ר''א אומר אע''פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם וכי היכי דרבי אלעזר מכשיר ליה בלא עדים משום טעמא דעדי מסירה כרתי ה''נ מכשיר ליה בלא זמן משום האי טעמא גופיה כדקתני יש עליו עדים ואין בו זמן בהאי משנה דשלשה גיטין פסולין ועלה קאי ר' אלעזר ואמר אע''פ שאין עליו עדים בהאי שטר שאין בו זמן כשר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם וה''נ אין כותבין בו זמן אלא מפני תיקון העולם דבת אחותו ופירות כדמפרש בפ' (כל הגט) [המביא תניינא] (שם דף יז.) וכיון שנתנו לה בפני עדים הם יעידו על הזמן ועל הגט והאי דמצריך אבא שאול לכתוב בו אני היום גירשתיך לאו משום זמן דהא אין זה זמן ולזמן לא חייש כר' אלעזר אלא דבעי אבא שאול ידים מוכיחות דמשעה שקבלה הגט נתגרשה מיד שאם לא נכתב מהיום בגט זה שאין בו זמן מנין לנו שיהיה גט שמא אין בדעתו לגרשה מיד בגט זה עד סוף שנה או שנתיים לאחר קבלתה הלכך בעי אבא שאול שיכתבו היום אחרי שאין זמנו כתוב בו שיוכיח עליו כר' יוסי דאמר (לעיל דף קלו) זמנו של שטר מוכיח עליו והאי דאמר אבא שאול היינו דכתבינן בגט מן יומא דנן ולעלם: אבל הכא ליחוש לנפילה. וכדרב הונא דאמר ממך אפילו מריש גלותא ושמא מאחר נפל ומצאו זה: הא הן על אחרים מוציאין. אחד מהן שיש לו שטר על אחר שיגבה ממנו ולא יכול זה לטעון מחבירך נפל ומצאתו נמצינו למדין שמי שמוחזק בשטר יכול לגבות מלוה מאיש אחר הכתוב בתוכו ואע''פ שהשטר אין מוכיח מי המלוה וה''ה לויתי ממך: ואביי לנפילה דחד לא חיישינן. כגון שטר שביד יוסף בן שמעון שיש לו על אחד מן השוק דהיינו נפילה דחד ומציאה דחד היכי איתרמי מילתא דמיוסף בן שמעון נפל ויוסף בן שמעון מצאו הלכך לא חיישינן אבל גבי לויתי ממך מנה דהיינו נפילה דרבים שיש לחוש מאיש אחר בעולם נפל ואיש אחר בעולם מצאו כגון זה שמוחזק בו התם ודאי חיישינן ולא יגבה בו (הג''ה. חיישי' לנפילה דיחיד ואשכחו רבים. ע''כ): עיקר הלשון כן הוא לנפילה דרבים חיישינן. כלומר שמצאו שום אדם בעולם אבל לשמצאו יחיד יוסף בן שמעון לא חיישינן ורבינו חננאל פירש ואביי לנפילה דחד ואשכחיה האי דשמיה כשמיה דהאי לא חיישינן שאילו מן האח' נפל היה צועק ומבקש וכיון שלא צעק נתברר כי לזה שמצאו הוא אבל לנפילה דרבים דלא ידעינן מי הוא חיישינן:

מינך אפי' מריש גלותא. לשון שאילה הוא וכן ההיא דאמר רב הונא חיישינן לשני שוירי בכל הגט (גיטין דף כז.) ובשנים אוחזין (ב''מ דף יח: ושם) [וה''פ] אפי' מריש גלותא שאין רגיל להלוות נאמר אפילו באותו דגבי אי תפיס ביה אבל רשב''ם אין תופס בו עיקר ואין נראה לר''י מה שמפרש אפילו מריש גלותא שאנו חוששין שמא אדם אחר הלוהו ונפל ממנו ומצאו לזה מה לי לתלות בריש גלותא אותו אדם אחר ולישנא נמי לא משמע כלל הכי ומה שהקשה למה שפי' דהוה ליה למימר ההוא [גברא] דנפק מתותי ידיה משמע נראה דלא קשה כלל דלרב הונא הוה מספקא ליה ודרך שאלה היה אומר אם נתחייב אותו כלל דמשמע אפילו מריש גלותא אף על פי שאינו רגיל להלוות לו כלל אלא ש''מ מינך לא חשיב משמעות והבל הוא ומשום אדם לא יגבוהו [או לא]: עדי מסירה כרתי. והא דכתוב ביה היום לא משום דצריך זמן אלא שאם מתנה בעל פה שום תנאי אם ימות מחולי זה או כשימות שתהא אז מגורשת מעכשיו וכדפסיק לעיל (דף קלו.) כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו והוי כאומר מהיום אבל היכא דלא מתנה שום דבר לא צריך כלל מהיום והא דפירש רשב''ם דבעי למיכתב מהיום משום דבעי אבא שאול ידים מוכיחות אין נראה לר''י דהא אמרי' (גיטין דף יז.) זמן לא תקנו אלא משום פירות או משום בת אחותו ור' אלעזר לא [הוה] בעי זמן [כלל] דס''ל עדי מסירה כרתי כמו שסובר רשב''ם עצמו וגם זהו תימה להוסיף טעם חדש לאבא שאול דבעי היום משום הוכחה: אבל הכא ליחוש לנפילה. תימא מאי שייכא הכא פירכא דר''א בהלואה הוה מצי למימר נהי נמי דמשמע מההוא גברא כו' מ''מ ליחוש לנפילה ואפילו הוה סובר כר''מ הוה מצי למיפרך הכי ואומר ר''י דהכי פירושה אלמא מהיום מההוא יומא דנפק ביה משמע ה''נ ממך מההוא גברא דנפק מתותי ידיה משמע שרוצה לומר לכל אדם שימצא בידו כי משמעות חשוב הוא ולא הבל וליצנות וכן משמע שיגבה כל מי שימצא וכן דעת הכתיבה היתה ובשטרי אקנייתא אתי שפיר שמשעבד עצמו מה שלא לוה עדיין מש''ה שעבד לו אפילו לא ילוה לעולם כדאמרי' בשנים אוחזין (ב''מ דף טז:) מצא שטרי הקנאה בשוק יחזירם לבעלים מאי אמרת שמא כתב ללוות ולא לוה הא שעבד ליה נפשיה הלכך לא שייך למיחש לנפילה הכא ואפילו בלא אקנייתא הוה מצי לאוקומי לפי' ר''ת דהנושא (כתובות דף קב. ד''ה אליבא) דמפרש התם שיכול אדם להשתעבד לחבירו אפילו לא לוה ממנו כגון שיכתוב השטר אני חייב לך מנה ויכתבנו ויתננו לו לשם כך ופריך דלמא אבא שאול כר' אלעזר ס''ל ולא בעי זמן כו' והיום משמע יומא דנפק מבעל הבית ולא דנפק מב''ד ולא הוצרך מהיום אלא אם התנה אם מתי כדפרישית לעיל אבל הכא ליחוש לנפילה דממך נמי לא משמע אלא שנתנו לו כי היכי דמהיום משמע סתם משמעותו משעת הגירושין ולחפות על בת אחותו לא יוכל דהא עדי מסירה צריך וה''נ משמע הכא אותו שנתנו לו דוקא ולא למוצאו א''כ איכא למיחש לנפילה ומשני לנפילה לא חיישינן ותחלת שאלה דרב הונא נראה לר''י לפרש כן ממך אפילו מריש גלותא אע''פ שאין רגיל להלוות כלל וגם אפילו אנו ידעינן בבירור שלא הלוהו וגם אין רגילות להקנות לו וליתן לו שטר הקנאה כלל אפ''ה מקנה לו מטעמא דפרישית או לא דשמא אין לנו לתלות אלא באותו שנתנו לו הלכך חיישינן לנפילה דלא קני אם לא מסרו לו ועוד יש לפרש אבל הכא ליחוש לנפילה כלומר לא מיבעיא דלא משמע ההוא גברא כו' והבל הוא ואפי' הוה משמע ליחוש לנפילה ומשני לנפילה לא חיישינן וקושיא ראשונה לא חשש לתרץ משום דכר' אלעזר לא מתוקמא דהא מצריך מהיום וטעמא שפירשתי למעלה הוא דחוק ולא סבירא ליה לרבה ההוא דיחויא וכן מצינו בשאר מקומות בגמ' שאין חושש לתרץ קושיא ראשונה כלל: לנפילה דחד. פירוש שאין לתלות שנפל אלא מאחד לבד כי היכי דמתרמי שמזה נפל לנפילה דרבים פירוש דיש לחוש מכל בני אדם שבעולם שנפל מזה או מזה יש לתלות בנפילה: ואלא הא דתניא כו'. לנפילה דחד חיישינן ומתני' בבאין בהרשאה וברייתא במוציאין זה בלא זה:

בבא בתרא קעב ע"ב - טקסט הדף מנוקד

דף קעב - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד