— הוי אומר כח המדיח. וקל וחומר הוא זה: ומה חנק שחמור מסייף — שריפה חמורה ממנו, סייף הקל — לא כל שכן ששריפה חמורה ממנו.

סקילה חמורה מחנק וראיה לדבר — שכן ניתנה למגדף (מקלל את ה') ולעובד עבודה זרה. ומאי חומרא [ומה החומרה] שבהם — כדאמרן [כפי שאמרנו].

ומקשים: אדרבה נאמר שחנק חמור, שכן ניתן למכה אביו ואמו. ומאי חומרא [ומה חומרה] בו — שכן הוקש כבודם לכבוד המקום!

ומשיבים: מדאפקיה רחמנא [ממה שהוציאה התורה] לארוסה בת ישראל מכלל נשואה בת ישראל, מחנק לסקילה — שמע מינה [למד מכאן] כי סקילה חמורה.

סקילה חמורה מסייף, וראיה לדבר — שכן ניתנה למגדף ולעובד עבודה זרה. ואפשר להקשות: אדרבה (להיפך), נאמר שסייף חמור שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת, ומאי חומרא [ומה החומרה] שבהם — שכן ממונם אבד.

אמרת: וכי איזה כח מרובה, כח המדיח או כח הנידח? — הוי אומר כח המדיח, וקל וחומר הוא זה: ומה חנק שחמור מסייף לדעת ר' שמעון סקילה חמורה ממנו, סייף הקל לא כל שכן.

חנק חמור מסייף, וראיה לדבר — שכן ניתן למכה אביו ואמו. ומאי חומרא [ומה חומרה] שבהם — כדאמרן [כפי שאמרנו].

ומקשים: אדרבה, נאמר שסייף חמור שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת, ומאי חומרא [ומה החומרה] שבהם — שכן ממונם אבד!

אמרת: וכי איזה כח מרובה, כח המדיח או כח הנידח? הוי אומר: כח המדיח, ותניא [ושנויה ברייתא] מדיחי עיר הנדחת נידונים בסקילה, ר' שמעון אומר: בחנק, הרי שחנק חמור מסייף.

א מרגלא בפומיה [רגיל היה בפיו] של ר' יוחנן כלל זה שקיבל מרבותיו: נערה המאורסה בת כהן שזינתה — דינה בסקילה, ר' שמעון אומר: דינה בשריפה. אם זינתה נערה מאורסה בת ישראל מאביה — דינה בסקילה, ר' שמעון אומר: בשריפה.

ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] בכך? ומשיבים: לרבנן [לשיטת חכמים] בא ללמדנו שנשואה בת כהן יצאה לשריפה, ולא ארוסה, אלא דינה בסקילה. לשיטת ר' שמעון בא ללמדנו שאחת ארוסה ואחת נשואה יצאה לשריפה. וטעמא מאי [מה טעם] קבעו כך — משום דלרבנן [של שיטת חכמים] סקילה חמורה משריפה, וכיון שכל ארוסה דינה בסקילה אין מקילים על בת כהן לדונה בשריפה. ולדעת ר' שמעון שריפה חמורה מסקילה,

וכל אותה מחלוקת מה היא המיתה החמורה יותר נפקא מינה [יוצא מכאן] הבדל למעשה למי שנתחייב שתי מיתות בית דין על שתי עבירות שעשה, שנידון בחמורה יותר.

בדיונים הקודמים הזכרנו שלדעת ר' שמעון בת כהן שזנתה דינה בשריפה, בין ארוסה, בין נשואה. ושואלים: מאי [מהו] המקור בו נזכרה שיטת ר' שמעון בענין זה? דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר' שמעון אומר: שני כללות (שני דינים כוללים) נאמרו בבת כהן, דין אחד בארוסה, ודין אחר בנשואה.

ותוהים: בבת כהן ולא בבת ישראל?! וכי בה לא נאמרו שני דינים אלה? אלא אימא [אמור]: אף בבת כהן שייכים שני כללות אלה, וארוסה שזנתה — בסקילה, ונשואה שזנתה — בחנק.

והוציא הכתוב נשואה בת כהן מכלל נשואה בת ישראל, וארוסה בת כהן מכלל ארוסה בת ישראל, שדברי הכתוב "ובת איש כהן כי תחל לזנות" לשני המקרים הם מתייחסים ובין שהיא ארוסה, או שהיא נשואה, דינה בשריפה.

ומכאן הוא למד: מה כשהוציא הכתוב נשואה בת כהן מכלל נשואה בת ישראל הרי זה להחמיר בדינה, אף כשהוציא הכתוב ארוסה בת כהן מכלל ארוסה בת ישראל הרי זה להחמיר בדינה, משמע שמיתת שריפה חמורה ממיתת סקילה.

זוממי נשואה בת כהן, אותם עדים שזממו והעידו עליה עדות שקר שזנתה, הריהם בכלל זוממי נשואה בת ישראל, וזוממי ארוסה בת כהן בכלל זוממי ארוסה בת ישראל ובהם לא החמיר הכתוב, וזוממי נשואה כלשהי — בחנק, וזוממי ארוסה — בסקילה.

ב תנו רבנן [שנו חכמים], נאמר: "ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תישרף" (ויקרא כא, ט). "כי תחל" יכול משמעו אפילו חללה את השבת יהא דינה כן — תלמוד לומר "לזנות" — בחילולין שבזנות הכתוב מדבר.

יכול אפילו פנויה שזנתה יהא דינה בשריפה — נאמר כאן "אביה" ונאמר להלן "אביה", מה להלן מדובר בזנות עם זיקת הבעל, שהרי מוזכר שם באשה שהואשמה על ידי בעלה הזנות, אף כאן מדובר בזנות עם זיקת הבעל.

או שמא תרצה לומר כי הכתוב אינו אומר "אביה" אלא להוציא את כל האדם ורק אם זנתה עם אביה נדונה בשריפה? אך כשהוא אומר "היא מחללת" משמע שהיא שחיללה, ולא אביה הוא שחילל, הוי כל אדם אמור בכלל עבירה זו,

הא [הרי] מה אני מקיים "את אביה היא מחללת", כלומר, מה באה תוספת זו לומר — ללמד בגזירה שווה: נאמר כאן "אביה" ונאמר להלן "אביה", מה להלן זנות עם זיקת הבעל — אף כאן זנות עם זיקת הבעל.

ומקשים: אי [או] מה להלן מדובר על נערה דווקא, שתקופת הנערות היא חצי שנה מהבאת סימני בגרות ראשונים ולאחר מכן קרויה כבר בוגרת, והיא ארוסה, אם כן אפשר לומר שאף כאן מדובר רק בנערה והיא ארוסה. אבל נערה והיא נשואה, או בוגרת והיא ארוסה, או בוגרת והיא נשואה, או אפילו הזקינה ואינה קרויה סתם "בת", מנין שאין מחלקים בדינה?

— תלמוד לומר "ובת כהן" — מכל מקום, שכל אשה שהיא בת כהן, חל עליה דין זה ללא הבדל.

"בת כהן"