על ידי שליח — נפרע הקדוש ברוך הוא ממנו על ידי שליח.

כיצד, פרעה דכתיב ביה [שנאמר בו] שאמר למשה: "מי ה' אשר אשמע בקלו" (שמות ה, ב), נפרע הקדוש ברוך הוא ממנו בעצמו, דכתיב [שנאמר]: "וינער ה' את מצרים בתוך הים" (שם יד, כז), וכתיב [ונאמר]: "דרכת בים סוסיך" (חבקוק ג, טו). סנחריב דכתיב [שנאמר בו] "ביד מלאכיך חרפת ה' "(מלכים ב' יט, כג), נפרע הקדוש ברוך הוא ממנו על ידי שליח, דכתיב [שנאמר]: "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף" (שם לה).

ר' חנינא בר פפא רמי [השליך, הראה סתירה], כתיב [נאמר] בדברי סנחריב: "ואבוא מרום קצו" (ישעיה לז, כד), וכתיב [ונאמר] בפסוק מקביל: "ואבואה מלון קצה" (מלכים שם). ויש ליישב, אמר אותו רשע: בתחלה אחריב דירה של מטה, כלומר, בית המקדש שהוא מלון קיצו, ואחר כך אחריב דירה של מעלה ("מרום קיצו").

א אמר ר' יהושע בן לוי: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "עתה המבלעדי ה' עליתי על המקום הזה להשחתו ה' אמר אלי עלה על הארץ הזאת והשחיתה" (שם יח, כה), מאי היא [מה הוא] דבר זה, היכן נצטווה להשחית את הארץ? ומסביר: ששמע לנביא דקאמר [שאומר]: "יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו. ולכן הנה ה' מעלה עליהם... את מלך אשור" (ישעיה ח, ו–ז).

אמר רב יוסף: אלמלא תרגומא דהאי קרא [התרגום של כתוב זה] לא הוה ידענא מאי קאמר [הייתי יודע מה אמר], והתרגום הוא: חלף דקץ עמא הדין במלכותא [משום שמאס העם הזה במלכותו] של בית דוד דמדבר להון בנייח [שמנהיג אותם בנחת], כמי שילוחא דנגדין בנייח [כמי השילוח ההולכים בנחת], ואיתרעיאו [ורצו] ברצין ובר רמליה.

באותו ענין אמר ר' יוחנן: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יברך" (משלי ג, לג); "מארת ה' בבית רשע" — זה פקח בן רמליהו, שהיה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה, שכאילו נשלחה מארה בממונו. "ונוה צדיקים יברך" — זה חזקיה מלך יהודה, שהיה אוכל ליטרא ירק בסעודה ומסתפק בכך.

נאמר שם: "ולכן הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור" (ישעיה ח, ז). וכתיב [ונאמר]: "וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע" (שם ח), והוא שרמז רבשקה באומרו שהוא פועל על פי דבר ה'.

ושואלים: אם כן, הרי באמת כך היתה הנבואה! אלא מאי טעמא איעניש [מה טעם נענש] סנחריב שעשה כדבר ה'? ומשיבים: הנביא על עשרת השבטים איתנבי [התנבא] שאותם יחריבו, איהו יהיב דעתיה על כולה [הוא נתן דעתו על כל] ירושלים להחריבה. בא הנביא ואמר ליה [לו]: "כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים" (שם כג). אמר ר' אלעזר בר ברכיה, כך יש לדרוש כתוב זה: אין נמסר עם עייף (עסוק) בתורה ("מועף") ביד מי המציק ("מוצק") לו.

מאי [מה פירוש] המשך הכתוב "כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים" — לא כראשונים כגון דורו של אחז שהקלו מעליהם עול תורה, אבל אחרונים שהכבידו עליהן עול תורה וראויין הללו לעשות להם נס כעוברי הים סוף ("דרך הים") וכדורכי הירדן ("עבר הירדן") שעברו שם ביבשה. אם חוזר בו סנחריב מתכניתו זו — מוטב, ואם לאו [לא] חוזר בו — אני אעשה לו גליל בגוים, כלומר, יהא לבושה בין העמים.

נאמר: "אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב מלך אשור ויבא ביהודה ויחן על הערים הבצרות ויאמר לבקעם אליו" (דברי הימים ב' לב, א). ותוהים: האי רישנא להאי פרדשנא [מתנה זו כתמורה לזה]?! וכי אחר שמנה הכתוב כל אותם דברים טובים שעשה חזקיה מספר שכתמורה לכך בא עליו סנחריב?

ומסבירים: "אחרי הדברים והאמת", אחר מאי [מה]? ומה הקשר בין הדברים? אמר רבינא: לאחר שקפץ הקדוש ברוך הוא ונשבע (ש"אמת" חותמו של הקב"ה הוא, וסימן לשבועה ולאימות דברים) שיתן את שלל מלך אשור ביד חזקיה, ואמר: אי אמינא ליה [אם אומר לו] לחזקיה: מייתינא ליה [אביא אותו] את סנחריב ומסרנא ליה [ואמסור אותו] בידך, השתא אמר [עכשיו יאמר]: לא הוא בעינא [אותו אני רוצה] ולא ביעתותיה בעינא [את פחדו אני רוצה], כלומר, מוותר אני על כל הנס.

מיד קפץ הקדוש ברוך הוא ונשבע: דמייתינא ליה [שמביא אני אותו], שנאמר: "נשבע ה' צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום. לשבר אשור בארצי ועל הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור" (ישעיה יד, כה). וכפירוש לדבר אמר ר' יוחנן, אמר הקדוש ברוך הוא: יבא סנחריב וסיעתו ויעשה אבוס ("אבוסנו"), כלומר, מקור פרנסה לחזקיהו ולסיעתו.

ב נאמר על מפלת אשור "והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחבל על מפני שמן" (ישעיה י, כז). וכביאור לדבר אמר ר' יצחק נפחא: חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו, אותו שמן שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות בשעות הלילה שיעסקו ישראל בתורה.

מה עשה חזקיהו להביא את העם ללימוד התורה? נעץ חרב על פתח בית המדרש לסמל ולאיום ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו. בדקו מדן ועד באר שבע כל גבול ישראל ולא מצאו עם הארץ שאינו יודע כלל. בדקו מגבת ועד אנטיפרס (שהן תחומי ארץ יהודה) ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה שלא היו בקיאין אפילו בהלכות טומאה וטהרה הקשות.

ועל אותו הדור הוא אומר: "והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן. והיה מרוב עשות חלב יאכל חמאה כי חמאה ודבש יאכל כל הנותר בקרב הארץ" (ישעיה ז, כא–כב), ואומר בהמשך הדברים: "והיה ביום ההוא יהיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה" (ישעיה ז, כג). וכוונת הדברים היא שאף על פי שאלף גפן באלף כסף ואפשר יהיה להפיק רווחים עצומים — מכל מקום לשמיר ולשית יהיה, בכל זאת לא יעבדו שטחים אלה משום שהכל הקדישו עצמם ללימוד התורה ולא עסקו במלאכה אלא לפרנסתם בצמצום.

נאמר "ואסף שללכם אסף החסיל כמשק גבים שוקק בו" (שם לג, ד), אמר להם הנביא לישראל: אספו שללכם מחילות סנחריב. אמרו לו: לבזוז, שכל אחד יקח לעצמו את שללו, או לחלוק אותו שלל למלכות? אמר להם: כ"אסף החסיל", מה אסף החסיל — כל אחד ואחד מן החגבים אוכל לעצמו, אף שללכם — כל אחד ואחד יטול את שללו לעצמו.

אמרו לו: והלא ממון עשרת השבטים מעורב בו, שהרי בתוך הרכוש של צבא סנחריב נמצא גם ממון ישראל של עשרת השבטים, ואין לנו רשות לקחתו משום איסור גזל! אמר להם: "כמשק גבים שקק בו" (ישעיה ז, כג), מה גבים (מקוות מים) הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה כשטובל בהם — אף ממונם של ישראל, כיון שנפל ביד גוים נתייאשו ממנו בעליו ומיד טיהר ויכולים ישראל לקחתו בלי חשש. ומעירים: כדברי רב פפא. שאמר רב פפא: עמון ומואב טהרו בסיחון שאף שאסר ה' לכבוש מעמון ומואב, ואולם מה שכבש סיחון מעמון ומואב לא חל עליו עוד האיסור הזה, ונעשה מותר (טהור) לישראל לכבשו.

ג אמר רב הונא: עשר מסעות נסע אותו רשע סנחריב באותו היום, שנאמר: "בא על עית עבר במגרון למכמש יפקיד כליו. עברו מעברה גבע מלון לנו חרדה הרמה גבעת שאול נסה. צהלי קולך בת גלים הקשיבה לישה עניה ענתות. נדדה מדמנה ישבי הגבים העיזו. עוד היום בנב לעמד ינפף ידו הר בת ציון גבעת ירושל ם" (ישעיה י, כח–לב) שבכל מקומות אלה עבר ביום אחד.

ומקשים: הני טובא הויין [אלה הרבה הם] יותר מעשרה! ומשיבים: הכתוב "צהלי קולך בת גלים", נביא הוא דקאמר [שאמר] לה לכנסת ישראל, וכך פירושו: "צהלי קולך בת גלים" — בתו של אברהם יצחק ויעקב שעשו מצות רבות כגלי הים. "הקשיבה לישה" — מהאי לא תסתפי [מזה, מסנחריב, אל תפחדי], אלא איסתפי [פחדי] מנבוכדנצר הרשע דמתיל [שנמשל] כאריה (ואריה הוא "ליש"), שנאמר בו "עלה אריה מסבכו" (ירמיה ד, ז).

ושואלים: מאי [מה פירוש]