דכתיב [שנאמר]: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (בראשית כח, י), וכתיב [ונאמר] אחר כך (לכאורה אחר היותו בחרן): "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש" (בראשית כח יא). וכך יש להבין: כי מטא [כאשר הגיע] לחרן, אמר יעקב: אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי בו? בעי למיהדר [רצה לחזור], כיון שהרהר בדעתיה למיהדר [בדעתו לחזור] קפצה ליה ארעא [לו הארץ], מיד "ויפגע במקום", שנזדמן לו לפתע, והוא לשון "פגיעה".

דבר אחר: אין "פגיעה" אלא לשון תפלה, שנאמר: "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי" (ירמיה ז, טז).

נאמר ביעקב "וילן שם כי בא השמש" (בראשית כח, יא), בתר דצלי בעי למיהדר [אחר שהתפלל רצה לחזור לדרכו], אמר הקדוש ברוך הוא: צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה? מיד בא השמש שלא בזמנו, והיינו דכתיב [וזהו שנאמר] ביעקב: "ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל" (בראשית שם לב, לא), וכי לו בלבד זרחה? והלא לכל העולם כולו זרחה! אלא אמר ר' יצחק: שמש שבא בעבורו, שלא בזמנו, זרחה בעבורו שלא בזמנה, ותיקן שוב סדר הזמנים.

ולענין תפילת דוד שהפכה ובקש שיכלה זרעו, ומנלן [ומנין לנו] שכלה זרעיה [זרעו] של דוד? — דכתיב [שכן נאמר]: "ועתליה אם אחזיהו ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה" (מלכים ב' יא, א). ומקשים: והרי לא כלה כל זרעו, והא אשתייר ליה [והרי נשאר לו] יואש מבניו! ומשיבים: התם נמי אשתייר [שם גם כן, בנוב, נשאר] אביתר מן הכהנים, דכתיב [שנאמר]: "וימלט בן אחד לאחימלך בן אחטוב ושמו אביתר" (שמואל א' כב, כ). אמר רב יהודה אמר רב: אלמלא לא נשתייר אביתר לאחימלך בן אחיטוב, לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט.

א ושוב לענין סנחריב. אמר רב יהודה אמר רב: בא עליהם סנחריב הרשע בארבעים וחמשה אלף איש בני מלכים יושבים בקרונות של זהב, ועמהן שגלונות (נשים) וזונות. ובשמנים אלף גבורים לבושי שריון קליפה, ובששים אלף אחוזי חרב רצים לפניו, והשאר פרשים. וכמו כן, באו על אברהם כשעלו ארבעת המלכים להילחם בארץ כנען, וכן עתידין לבוא עם גוג ומגוג.

במתניתא תנא [בברייתא שנה]: אורך מחנהו של סנחריב ארבע מאות פרסי [פרסאות], רחב צואר סוסיו אם יעמידום יחד ארבעים פרסי [פרסאות], סך מחנהו מאתים וששים ריבוא אלפים חסר חד [אחד]. בעי [שאל] אביי: מהו חסר אחד, האם חסר חד ריבויא [ריבוא אחד], או חסר חד אלפא [אלף אחד], או חסר מאה, או חסר חד [אחד]? לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.

תנא [שנה] החכם: ראשונים בחילו של סנחריב עברו את הירדן בשחי (בשחיה), שנאמר: "וחלף ביהודה שטף ועבר" (ישעיה ח, ח), ועל ידי מעברם נתמעטו המים עד שאמצעיים עברו בקומה, שנאמר: "עד צואר יגיע" (ישעיה ח, ח), אחרונים כבר העלו עפר ברגליהם ולא מצאו מים בנהר לשתות, עד שהביאו מים ממקום אחר, ושתו, שנאמר: "אני קרתי ושתיתי מים" (שם לז, כה).

ומקשים: והכתיב [והרי נאמר] "ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים" (שם לו), הרי שלא היה מספרם גדול כל כך! אמר ר' אבהו: הללו שנמנו כאן ראשי גייסות הן, ולכל אחד מהם חיילים רבים הכפופים לו.

אמר רב אשי: דיקא נמי [מדוייק גם כן] מלשון הכתוב, דכתיב [שנאמר]: "לכן ישלח האדון ה'... במשמניו רזון" (שם י, טז), משמע: בשמינים (החשובים) דאית בהו [שיש בהם]. אמר רבינא: דיקא נמי [מדוייק גם כן], דכתיב [שהרי נאמר] במפורש: "וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור וישב בבושת פנים לארצו ויבא בית אלהיו ומיציאי מעיו שם הפילהו בחרב" (דברי הימים ב' לב, כא). ומעירים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכך היה.

ב ושואלים: במה הכם המלאך? ר' אליעזר אומר: ביד הכם, שנאמר: "וירא ישראל את היד הגדלה" (שמות יד, לא) בה"א הידיעה, לומר שיד זו עוד עתידה ליפרע מסנחריב. ר' יהושע אומר: באצבע הכם, שנאמר: "ויאמרו החרטמם אל פרעה אצבע אלהים הוא" (שם ח, טו), היא אצבע שעתידה ליפרע מסנחריב. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: האם מגלך נטושה, כלומר, מחודד ולטוש? אמר לפניו: רבונו של עולם, נטושה ועומדת מששת ימי בראשית — שנאמר: "כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה" (ישעיה כא, טו).

ר' שמעון בן יוחי אומר: אותו הפרק זמן בישול פירות היה, אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: כשאתה יוצא לבשל פירות — הזקק להם לצבא אשור והשמידם, שנאמר: "מדי עברו יקח אתכם כי בבקר בבקר יעבר ביום ובלילה והיה רק זועה הבין שמועה" (שם כח, יט), כלומר, כבדרך אגב ייהרגו אלה. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים אנשים] בפתגם מקובל: "אגב אורחך, לבעל דבבך אישתמע" [בתוך דרכך, לשונאך השמע] והצק לו.

ויש אומרים: בחוטמן נשף בהן ומתו, שנאמר: "וגם נשף בהם ויבשו" (שם מ, כד). ר' ירמיה בר אבא אמר: כפיים ספק (הכה) להם, ומתו, שנאמר: "וגם אני אכה כפי אל כפי והנחתי חמתי" (יחזקאל כא, כב). ר' יצחק נפחא אמר: אזנים גלה להם, ושמעו שירה מפי חיות המרכבה שמשבחות לה', ומתו, שנאמר: "מרממתך נפצו גוים" (ישעיה לג, ג), שמגלוי רוממות זה מתו.

ג וכמה נשתייר מהם? רב אמר: עשרה, שנאמר: "ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם" (שם י, יט), כמה נער יכול לכתוב, כלומר, מהי גודל טיפת הדיו אותה יכול נער להטיף — כגודל האות י', שהיא מנין עשרה. ושמואל אמר: תשעה נשארו, שנאמר: "ונשאר בו עללות כנקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעפיה" (שם יז, ו), וארבעה וחמישה הם ביחד תשעה.

ר' יהושע בן לוי אמר: נשתיירו מהם ארבעה עשר, שנאמר: "שנים שלשה... ארבעה וחמשה". ר' יוחנן אמר כי בסך הכל חמשה נשארו: סנחריב ושני בניו, נבוכדנצר ונבוזר אדן רב הטבחים שלו. מה שאמרנו שנבוזר אדן היה ביניהם, גמרא [מסורת] היא בידינו. נבוכדנצר יודעים אנו שהיה שם, דכתיב [שנאמר] שנבוכדנצר אמר כשראה מלאך עם חנניה מישאל ועזריה: "ורוה די רבעאה דמה לבר אלהין" [מראה הרביעי דומה למלאך] (דניאל ג, כה), ואי לאו דחזייה, מנא הוה ידע [אם לא שראה אותו, את המלאך, מנין ידע] כיצד נראה מלאך? סנחריב ושני בניו — דכתיב [שנאמר] בו: "ויהי הוא משתחוה בית נסרך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב" (מלכים ב' יט, לז), משמע ששלשתם נשארו.

ד אמר ר' אבהו: אלמלא מקרא כתוב בענין זה אי אפשר לאמרו, לפי שהוא נראה כחילול ה', דכתיב [שנאמר]: "ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן תספה" (ישעיה ז, כ), שמשמע שהקדוש ברוך הוא בעצמו גילח את סנחריב.

וכך יש לספר את המעשה: אתא קודשא בריך הוא, ואדמי ליה כגברא סבא [בא הקדוש ברוך הוא, ונדמה לו לסנחריב כאיש זקן], אמר ליה [לו]: כי אזלת לגבי [כאשר תלך אצל] מלכי מזרח ומערב דאייתיתינהו לבנייהו וקטלתינהו [שהבאת את בניהם עמך והרגתם], מאי אמרת להו [מה תאמר להם]? אמר ליה [לו] סנחריב לקדוש ברוך הוא: ההוא גברא בההוא פחדא נמי יתיב [אותו אדם, כלומר, אני, גם כן באותו פחד אני יושב] ואיני יודע מה לעשות. אמר ליה [לו] סנחריב לקדוש ברוך הוא: היכי נעביד [מה אעשה]? אמר ליה [לו] הקדוש ברוך הוא: זיל [לך]