שאין כל דקל ודקל שבבבל שאין סוס של פרסיים נקשר בו כשהם יוצאים מפרס וממדי ובאים לכבוש ארצות אחרות, ואין לך כל ארון וארון שנטמן בו מת בארץ ישראל שאין סוס מדי אוכל בו תבן, שבמלחמת גוג ומגוג יוציאו את הארונות מן הקרקע ויעשו מהם אבוסים לבהמותיהם, ואין רצוני שישתמשו בארוני למטרה זו.

אמר רב: אין בן דוד בא עד שתתפשט המלכות הרשעה (רומי) על כל ישראל תשעה חדשים, שנאמר: "לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל" (מיכה ה, ב), שכאשר יעבור זמן של עת יולדה, תשעה ירחי לידה, אז תבוא הגאולה.

א אמר עולא: ייתי [יבוא] המשיח ולא איחמיניה [אראנו], כלומר, מתיירא אני מפני גודל הצרות שיהיו לפני כן, ומוטב שאני לא אהיה באותם הימים. וכן אמר רבה: ייתי [יבוא] המשיח ולא איחמיניה [אראנו]. רב יוסף אמר: ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה [יבוא המשיח, ואזכה שאשב בצל גללי חמורו], שמקבל אני עלי את כל היסורים והביזוי לשם כך.

אמר ליה [לו] אביי לרבה: מאי טעמא [מה טעם] חושש אתה? אילימא [אם תאמר] משום חבלו (ייסוריו) של משיח והצרות שיהיו עד בואו, והתניא [והרי שנינו בברייתא], שאלו תלמידיו של ר' אלעזר את ר' אלעזר רבם: מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח לפני שיבוא? אמר להם: יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. והוסיפו לשאול: ומר [ואדוני], הא [הרי] תורה בידך, והא [והרי] גמילות חסדים בידך!

אמר ליה [לו]: חוששני שמא יגרום החטא ויעכב, ולא אנצל בזכות תורה ומעשים טובים, וכדברי ר' יעקב בר אידי. שר' יעקב בר אידי רמי [השליך, הראה סתירה]: כתיב [נאמר] במקום אחד שאמר ה' ליעקב "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך" (בראשית כח, טו), וכתיב [ונאמר] "ויירא יעקב מאד ויצר לו" (בראשית לב, ז), ואם ה' מבטיחו, מדוע התיירא?

אלא שהיה מתיירא [שחשש] שמא יגרום החטא, ובשל כך תתבטל אותה הבטחה. כדתניא [כפי ששנינו בברייתא] על הכתוב "עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית" (שמות טו, טז); "עד יעבר עמך ה' "— זו ביאה ראשונה לארץ בימי יהושע, "עד יעבר עם זו קנית" — זו ביאה שניה כאשר חזרו מבבל.

אמור מעתה על פי דברים אלה כי ראויים היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כניסי מצרים ויהושע שהיו בביאה ראשונה, אלא שגרם החטא שביאתם בפעם השניה היתה בדרך הטבע ומתוך כניעה לגויים.

וכן אמר ר' יוחנן: ייתי [יבוא] המשיח ולא איחמיניה [אראנו]. אמר ליה [לו] ריש לקיש מאי טעמא [מה הטעם] חושש אתה? אילימא [אם תאמר] משום דכתיב [שנאמר] על יום ה' כי "כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש" (עמוס ה, יט), בא ואראך דוגמתו בעולם הזה, שאף בימים אלה סובלים אנו מצרות גדולות כגון אלה, בזמן שאדם יוצא לשדה ופגע בו סנטר (שומר) הדורש ממנו תשלום — דומה כמי שפגע בו ארי, נכנס לעיר פגע בו גבאי הגובה מיסי המלך — דומה כמי שפגעו דב, נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב — דומה כמי שנשכו נחש.

אמר לו ר' יוחנן: אלא משום דכתיב [שנאמר] על יום ה': "שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון" (ירמיה ל, ו) —

מאי [מה פירוש] "ראיתי כל גבר" אמר רבא בר יצחק אמר רב: מי שכל גבורה שלו (הקדוש ברוך הוא) אף הוא יהיה כביכול בצער כיולדה מפני צרות ישראל. ומאי [מה פירוש] "ונהפכו כל פנים לירקון"? אמר ר' יוחנן: פמליא של מעלה (מלאכים) ופמליא של מטה (ישראל) כולם יצטערו בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא: הללו, ישראל, מעשה ידי, והללו, הגויים, מעשה ידי, היאך אאבד אלו מפני אלו? ויהא זמן שייראה כאילו אין עוד לקדוש ברוך הוא הבדל בין ישראל והגויים, ומשום כך יש להתיירא מחבלי משיח.

אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים אנשים] בפתגם עממי: רהיט [רץ] ונפל תורא [השור], ואזיל ושדי ליה סוסיא באורייה [והולך ומעמיד את הסוס במקומו], שעכשיו שאין לו שור הריהו שם במקומו סוס, אף שאינו חזק ומשובח כמוהו, וכך כביכול הקדוש ברוך הוא נותן את גדולת ישראל, כאשר חטאו, לגויים.

ב אמר רב גידל אמר רב: עתידין ישראל דאכלי שני [שיאכלו ויהנו משנות] המשיח. אמר רב יוסף: פשיטא [פשוט, מובן מאליו], ואלא מאן אכיל להו [מי יאכל אותם], וכי חילק ובילק, שני ברנשים ריקים, אכלי להו [יאכלו אותם]? ומסבירים שבכל זאת יש חידוש בדברי רב גידל, כי הם באו לאפוקי [להוציא] מדבריו של ר' הילל, שאמר: אין משיח לישראל, שכבר אכלוהו, כלומר, שכבר התגשמו הנבואות עליו בימי חזקיה, וכאשר דוחים דעתו להלן בכמה ראיות אחרות.

אמר רב: לא אברי עלמא [נברא העולם] אלא לדוד, כלומר, בזכות דוד נברא כל העולם. ושמואל אמר: בזכות משה. ור' יוחנן אמר: העולם נברא למשיח.

כיון שדובר במשיח, שואלים: מה שמו? דבי [בני בית מדרשו] של ר' שילא אמרי [אומרים]: "שילה" שמו, שנאמר: "עד כי יבא שילה" (בראשית מט, י). דבי ר' ינאי אמרי [אומרים]: "ינון" שמו, שנאמר: "יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו ויתברכו בו כל גוים יאשרוהו" (תהלים עב, יז). דבי [בני בית מדרשו] של ר' חנינה אמר: "חנינה" שמו, שנאמר: "אשר לא אתן לכם חנינה" (ירמיה טז, יג). ויש אומרים כי "מנחם בן חזקיה" שמו, שנאמר: "כי רחק ממני מנחם משיב נפשי" (איכה א, טז). ורבנן אמרי [אומרים] "חיוורא דבי [המצורע של בית] רבי" שמו, שנאמר: "אכן חליינו הוא נשא ומכאבינו סבלם ואנחנו חשבנהו נגוע מכה אלהים ומענה" (ישעיה נג, ד).

אמר רב נחמן: אי [אם] מן חייא [החיים] בדורנו הוא המשיח, הרי יהיה כגון אנא [איש כמוני] שיש לו כבר שלטון וממשלה על ישראל (מהרש"א), שנאמר: "והיה אדירו ממנו ומשלו מקרבו יצא" (ירמיה ל, כא), והוא מפרשו שהגואל יהא אדם שיש לו כבר ממשלה. אמר רב: אי [אם] מן חייא [החיים] בדורנו הוא, הריהו כגון רבינו הקדוש (ר' יהודה הנשיא), שהיה מופלג בקדושתו, חסידותו ותורתו. אי מן מתיא [אם מן המתים] הוא, הריהו כגון דניאל איש חמודות.

אמר רב יהודה אמר רב: עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד להם לישראל דוד אחר הוא המשיח, שאף הוא יקרא "דוד", שנאמר: "ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם" (ירמיה ל, ט) "הקים" לא נאמר אלא "אקים", משמע שיקים ה' מלך חדש שיהא שמו "דוד". אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: והכתיב [והרי נאמר] "ודוד עבדי נשיא להם לעולם" (יחזקאל לז, כה), הרי שדוד המלך הוא שיהא מלך ישראל. ענה לו: כגון קיסר ופלגי [ומשנה] לקיסר, כך יהיו שניהם מושלים, המשיח ימלוך על כל ישראל ודוד המלך שבעבר היה מלך יהיה נשיא, משנה לו.

ג דרש ר' שמלאי: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור" (עמוס ה, יח) — משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור היום שיבוא. אמר ליה [לו] תרנגול לעטלף: אני מצפה לאורה — שהרי אורה שלי היא, שכן אני פעיל וחי בשעות האור ונהנה ממנו, אבל אתה למה לך אורה? הרי בשבילך שעות אלה הן כשעות חשיכה.