זמר בכל יום, זמר בכל יום, כלומר, לעולם עליך לחזור על לימודך כזמר זה ששרים פעמים רבות. אמר רב יצחק בר אבודימי: מאי קרא [מה הוא הכתוב] המרמז לכך — שנאמר: "נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו" (משלי טז, כו), שכופה (אוכף) את פיו ומעייפו בשינון ולימוד, הוא עמל בתורה במקום בעולם הזה, ותורתו עומלת לו במקום אחר לעולם הבא.

אמר ר' אלעזר: כל אדם לעמל נברא, שנאמר: "כי אדם לעמל יולד" (איוב ה, ז). ואולם מכתוב זה איני יודע אם לעמל פה של דיבורים נברא, ואם לעמל מלאכה נברא — כשהוא אומר "כי אכף עליו פיהו" (משלי טז, כו) הוי אומר כי לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע עמל פה זה אם לעמל תורה, אם לעמל שיחה — כשהוא אומר "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" (יהושע א, ח) הוי אומר כי לעמל תורה נברא. והיינו [וזהו] שאמר רבא: כולהו גופי דרופתקי נינהו [כל הגופים כנרתיקים הם] (ערוך) לשים בהם דברים ולהשתמש בהם, טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא [טוב לזה שזכה שנעשה נרתיק לתורה].

ובכוונת הכתוב "נאף אשה חסר לב" (משלי ו, לב) אמר ריש לקיש: זה הלומד תורה לפרקים, שהוא כנואף הבא לעתים על האשה, שצריך האדם לנהוג כפי שנאמר: "כי נעים כי תשמרם בבטנך יכנו יחדו על שפתיך" (משלי כב, יח), שמכאן משמע כי תמיד צריכה התורה להיות בידו.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: מה שנאמר "והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף" (במדבר טו, ל) — זה מנשה בן חזקיה מלך יהודה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי ומתלוצץ על דברי תורה.

אמר: וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא דברים שאין בהם כל צורך ואינם מלמדים אותנו דבר, כגון "ואחות לוטן תמנע" (בראשית לו, כב), או "ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו" (בראשית לו,יב), או "וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה" (בראשית ל, יד). יצאה בת קול ואמרה לו: "תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דפי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך" (תהלים נ, כ-כא), כלומר, אין דברי תורה כדברים בטלים שאתה יכול לקבוע בפסקנות אם מועילים הם וחשובים, אם לא.

ועליו מפורש בקבלה (בדברי הנביאים) "הוי משכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה" (ישעיה ה, יח), מאי [מה משמע] "כעבות העגלה"? אמר ר' אסי: יצר הרע בתחלה דומה לחוט של כוביא (חוט של אריגה), ולבסוף מתעבה והולך ודומה לעבות העגלה, כך מדברי לעג על פסוקים אחדים הגיע מנשה לעבור על כל התורה.

ושואלים: דאתן עלה, מיהת [כשהגענו לענין זה, על כל פנים] באמת "אחות לוטן תמנע" מאי היא, כלומר, מה מקומו של פסוק זה בתורה? ומסבירים: תמנע בת מלכים הואי [היתה], דכתיב [שנאמר]: "אלוף לוטן" (בראשית לו, כט) "אלוף תמנע" (בראשית לו, מ) וכל "אלוף" — מלכותא [מלכות] בלא תאגא [כתר] היא, שהיו אלופים אלה תקיפים ועצמאים כמלכים, אלא שלא הוכתרו בתואר זה.

בעיא לאיגיורי [רצתה תמנע להתגייר], באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו, אמרה: מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת. ולבסוף נפק מינה [יצא ממנה] עמלק בן אליפז ותמנע, דצערינהו [שציער אותם] את ישראל. מאי טעמא [מה טעם] נענשו? — שלא איבעי להו לרחקה [היו צריכים להרחיקה] אם באה להתגייר. ואם כן למדנו כמה דברים חשובים מפסוק זה.

ובענין הכתוב "וילך ראובן בימי קציר חטים" (בראשית ל, יד), אמר רבא בר' יצחק אמר רב: מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהן בגזל ואפילו בדבר קטן, שהרי לא לקח ראובן מן החיטים שהיו בשדה אלא מן הדודאים שהם הפקר. נאמר שם "וימצא דודאים בשדה" ושואלים: מאי [מה הם] הדודאים? אמר רב: צמח שקוראים לו יברוחי. לוי אמר: סיגלי. ר' יונתן אמר: (סיבסוך) [סביסקי].

ב ועוד לענין חשיבות לימוד תורה, אמר ר' אלכסנדרי: כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, שנאמר: "או יחזק במעזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי" (ישעיה כז, ה), שהמחזיק בתורה (הקרויה "עוז") עושה שלום כביכול גם אצל ה'.

רב אמר: כאילו בנה פלטרין (ארמון) של מעלה בשמים ושל מטה, שנאמר: "ואשם דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה" ((ישעיה נא, טז), שהעוסק בדברי תורה כאילו עושה את השמים והארץ. ר' יוחנן אמר: אף מגין על כל העולם כולו בזכות זה, שנאמר: "ובצל ידי כסיתיך", שגורם שה' מכסה ומסוכך על העולם. ולוי אמר: אף מקרב את הגאולה, שנאמר שם: "ולאמר לציון עמי אתה".

ועוד בשבח התורה, אמר ריש לקיש: כל המלמד את בן חבירו תורה, מעלה עליו הכתוב ומחשיב לו כאילו עשאו לאותו תלמיד, שנאמר: "ויקח אברם את שרי אשתו... ואת הנפש אשר עשו בחרן" (בראשית יב, ה), ללמדנו שכל תלמידיהם שלמדו תורה נחשבו כנפשות שהם עשו. ר' אליעזר אומר: כאילו עשאן לדברי תורה עצמם, שהוא נחשב כיוצרה של התורה, שנאמר: "ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אתם" (דברים כט, ח), ומשמע: אתם עושים, יוצרים את התורה. רבא אמר: כאילו עשאו לעצמו, כאילו הוא יוצר את עצמו, שנאמר: "ועשיתם אתם" — אל תקרי "אתם" אלא "אתם", כלומר, אתם עושים את עצמכם.

אמר ר' אבהו: כל המעשה (הגורם) את חבירו לעסוק בדבר מצוה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה הוא, שנאמר: "ויאמר ה' אל משה... ומטך אשר הכית בו את היאר קח בידך והלכת" (שמות יז, ה), וכי משה הכהו ליאור? והלא מפורש בתורה שאהרן הכהו! אלא לומר לך שכל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה הוא עצמו.

ג שנינו במשנה של אפיקורוס אין חלק לעולם הבא. רב ור' חנינא אמרי תרוייהו [אמרו שניהם] שאפיקורוס הוא זה המבזה תלמיד חכם. ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי אמרי [אמרו] יותר מכן: זה המבזה את חבירו בפני תלמיד חכם.

ושואלים: בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] כי המבזה חבירו בפני תלמיד חכם אפיקורוס הוי [הוא], אם כן המבזה תלמיד חכם עצמו — מגלה פנים (מתחצף) בתורה שלא כהלכה הוי [הוא], אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאמר] כי המבזה תלמיד חכם עצמו אפיקורוס הוי, אם כן מגלה פנים בתורה כגון מאי [מה]? ומשיבים: כגון מנשה בן חזקיה שדרש את התורה לגנאי.

ואיכא דמתני לה אסיפא [ויש ששונים דברים אלה על סופה של המשנה]: מהו מגלה פנים בתורה? רב ור' חנינא אמרי [אומרים]: זה המבזה תלמיד חכם, ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי אמרי [אומרים]: זה המבזה חבירו בפני תלמיד חכם.

ושואלים: בשלמא [נניח] למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] כי המבזה תלמיד חכם עצמו מגלה פנים בתורה הוי [הוא], אם כן מבזה חבירו בפני תלמיד חכם — אפיקורוס הוי [הוא], אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שהמבזה חבירו בפני תלמיד חכם הריהו מגלה פנים בתורה, אם כן אפיקורוס כגון מאן [מי]? אמר רב יוסף: כגון הני דאמרי [אותם שאומרים] מאי אהנו לן רבנן [מה הועילו לנו חכמים] בכל לימודם? והלא לדידהו קרו, לדידהו תנו [לעצמם הם קוראים בתורה, לעצמם הם שונים במשנה].

אמר ליה [לו] אביי: האי [זה] שאומר כן, מגלה פנים בתורה נמי [גם כן] הוא, שכופר בתורה עצמה, דכתיב [שנאמר]: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה לג, כה), שברית הנצח של התורה היא קיום העולם כולו. אמר רב נחמן בר יצחק: מהכא נמי שמע מינה [מכאן, מפסוק זה, גם כן יכול אתה לשמוע אותו רעיון], שנאמר: "אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם" (בראשית יח, כו), הרי שהצדיקים מגינים על המקום שהם חיים בו.

אלא מהו אפיקורוס לפי פירוש זה — כגון דיתיב קמיה רביה [שיושב לפני רבו] ונפלה ליה [לו], הזדמן לו, לומר דבר שמעתא בדוכתא אחריתי [הלכה ממקום אחר] ואמר התלמיד: הכי אמרינן התם [כך אמרנו שם] ולא אמר בלשון כבוד לרבו "הכי [כך] אמר מר" [אדוני], שגם אם לא למד מפיו — כך דרך כבוד של תורה. רבא אמר: אפיקורוס לשיטה זו הוא כגון הני דבי [אותם מבית] בנימין אסיא [הרופא] דאמרי [שאומרים]: מאי אהני לן רבנן [זה הועילו לנו חכמים] בכל לימודם? שהרי מעולם