בַּר תְּלָתִין וּתְלַת שְׁנִין בִּלְעָם חֲגִירָא כַּד קָטֵיל יָתֵיהּ פִּנְחָס לִיסְטָאָה (שמות א, י) (תהלים נה, כד). זה המאמר הפך מאמר רבי סמון שאמר בלעם היה מיועצי פרעה שיעץ על ישראל בהיותם במצרים קודם שנולד משה רבינו ע"ה. ואם נאמר מדרשים חלוקים הן ואיכא טובא כהאי גונא מדרשים חלוקים מכל מקום הדבר יפלא כי בדברי רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים דף כב) כתוב להדיה יונו"ס ויומברו"ס בני בלעם הרשע עשו את העגל בחודש תמוז עיין שם. וגם בשער הגלגולים הנזכר (הקדמה לו דף מה) מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בסוד הכתוב בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ (ירמיה יז, יא) על בלעם הרשע דהיה בר ל"ג שנה כשנהרג ועיין בשער הפסוקים פרשת ויצא בפסוק וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן (בראשית לא, א) ושם בפרשת בלק בפסוק תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים (במדבר כג, י) והרי דברים אלו סתרי אהדדי דאם בשנה ראשונה לצאתם מארץ מצרים שעשו את העגל היו בניו של בלעם איך אפשר לומר שנהרג בן ל"ג שנים בסוף הארבעים שנה שיצאו ממצרים? ואי אפשר ליישב בדברי רבינו האר"י ז"ל לומר 'תרי בלעם הוו' ובזוהר הקדוש (פרשת בלק דף קצד) מפורש דבני בלעם עשו את העגל אך יש לומר דלא סבר הזוהר דהיה בן ל"ג שנה כשנהרג.
ונראה ליישב בס"ד דמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים דאף על גב דכל גלגול הוא משעת לידה עם כל זה יזדמן וימצא שתתגלגל נפש בגוף האדם אחר שנולד בכמה שנים וזה נקרא 'גלגול בחיים' ומבואר אצלי במקום אחר דנראה מדברי רבינו האר"י ז"ל כאשר תתגלגל הנפש בגוף האדם אחר שנולד שזה נקרא גלגול בחיים יפסקו לה חיים חדשים על היותה בגוף האדם ורק אם תבא הנפש בגוף האדם בסוד העיבור אין פוסקים לה חיים אבל אם תכנס בגוף בסוד הגלגול מוכרח שיפסקו לה חיים חדשים כמה תהיה בגוף זה יען כי כל הנכנסת בגוף בסוד הגלגול אינה נפרדת מן הגוף אלא בשעת מיתה שצריך שתראה היא צער מיתה ולא סגי בלאו הכי כיון שהיא נכנסה בסוד הגלגול אינה נתקנת אלא רק אם תראה צער מיתת הגוף וזה ברור.
והנה מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל דלבן הארמי נתגלגל תחילה בבעור אביו של בלעם ואחר כך נתגלגל בבלעם ואחר כך בנבל הכרמלי ועל גלגול זה של נבל הכרמלי נתנבא בלעם תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים כנזכר בדברי קדשו ז"ל.
ולפי זה יש לומר לעולם לבן מיועצי פרעה היה קודם שנולד משה רבינו ע"ה אך עדיין נתגלגלה בו נפש לבן הארמי ואחר שיצא ממצרים בשש או שבע שנים נתגלגלה בו נפש לבן הארמי גלגול בחיים וכיון שנתגלגלה בו נפש לבן קצבו לו שנים מחדש שבעים שנה ועונותיו ילכדוהו את הרשע שנהרג בן ל"ג שנה מחיים שקצבו לנפשו מחדש הואיל והיה איש דמים ומרמה לא חצה ימיו ובניו שעשו את העגל הוליד אותם קודם כמה שנים שנתגלגלה בו נפש לבן הארמי שהיתה בו גלגול בחיים, ונראה דעל אלו ל"ג שנים שחי מן קצבה החדשה שקצבו לבלעם בעבור נפש לבן שנכנסה בו גלגול בחיים אמר לבן ליעקב אבינו ע"ה אִם תַעֲבֹר עָלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וכו' (בראשית לא, נב).
ודע כי מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל דנבל הכרמלי שהיה גלגול בלעם דעליו נתנבא 'תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים' הנה הוא נתגלגל אחר מותו בברזלי הגלעדי וידוע דברזלי הגלעדי היה כבר בעולם בזמן שהיה נבל הכרמלי בעולם ומוכרח לומר דמה שאמר רבינו האר"י ז"ל דנבל הכרמלי היה גלגול בחיים וכן הדבר הזה שאנחנו אומרים על בלעם ונמצא אין סתירה בדברי רבינו האר"י ז"ל ולא בזוהר הקדוש ואין צריכין לומר 'תרי בלעם הוו' ולא פליג זוהר הקדוש אהא דל"ג שנים.
כַּד קָטֵיל יָתֵיהּ פִּנְחָס לִסְטָאָה (במדבר לא, ח) (תהלים נה, כד). פירוש לִסְטָאָה רצונו לומר מזויין כי הואיל והיה הוא שר הצבא קרי ליה לִסְטָאָה כלומר מזויין בכלי זיין. ונראה ניבא ולא ידע מה ניבא שהיה מזויין בשתי נשמות של נדב ואביהו שלקחם כשהרג את זמרי.
דְּכַּמָּה דְּמַשְׁכְּחַתְּ בֵּיהּ דׇרִישּ בֵּיהּ. נראה לי בס"ד הכונה דאותם שמנאום רבותינו ז"ל לעיל הנה באמת כולם נתקנו וכמו שאמרו דורשי רשומות על פסוק לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וכו' (תהלים ס, ט) וכדאמרינן לעיל [דף קד:] ולא כתבו רבותינו ז"ל עליהם דברים המגונים אלא בעבור שיהיה להם כפרה ורוח ה' בדברי רבותינו ז"ל שיזכירו דברים המגונים שהיה בהם שיספיקו לכפרה עליהם בבזיון זה שנכתב עליהם, ועל כן אם תמצא לדרוש בהם דברים מגונים יותר ממה שדרשו ופרשו בהם רבותינו ז"ל אל תעשה כן כי רבותינו ז"ל כתבו דברים המספיקים בעבור כפרתם בשלימות אך בלעם לא נתקן ונשאר אבוד ולכן כל מה שתמצא לדרוש בו מן הגנות דרוש וקבל שכר.
כְּתִיב "דּוֹאֵג" וּכְתִיב "דּוֹיֵג" אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בִּתְחִילָּה יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְדוֹאֵג שֶׁמָּא יֵצֵא זֶה לְתַרְבּוּת רָעָה. אין הכונה ח"ו למעלה אלא הוא משל כלשון בני אדם והא דאמר 'שֶׁמָּא יֵצֵא זֶה לְתַרְבּוּת רָעָה' הנה בודאי ליכא ספיקא קמי שמייא וידע מעיקרא שיצא לתרבות רעה אך אם יאמר דבר זה בלשון ברור יאמרו אין זה חייב ברשעו דמוכרח להרשיע כיון שאמר הקדוש ברוך הוא כך, על כן אמר בלשון ספק 'שֶׁמָּא יֵצֵא' דידיעתו בלבד אינה מוכרחת.
ומה שאמר דלכך כתיב דויג מפני שאמר 'וַי שֶׁיָּצָא זֶה' נראה לפרש כי אות א' צורתה וא"ו ושני יודי"ן ואם תסלק ממנה ו"י ישאר יו"ד אחת בלבד נמצא דּוֹאֵג נעשה 'דּוֹיֵג' ולזה אמר אחר שאמר 'וַי שֶׁיָּצָא זֶה' נכתב 'דּוֹיֵג' אך עם כל זה בגופו נתקן כאשר דרשו לעיל.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדוֹאֵג: לֹא גִבּוֹר בַּתּוֹרָה אַתָּה. נראה לי בס"ד תלמיד חכם השלם דולה תורה וחכמה משלשה מיני 'בּוֹר' שהם האחד בור רבותיו והשני בור חביריו והשלישי בור תלמידיו וכמו שאמרו (מכות י.) הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכולם
ובזה יובן הטעם שנקראת אוריין תליתאי (שבת פח.) ולזה אמר 'לֹא גִבּוֹר בַּתּוֹרָה אַתָּה' תיבת גִבּוֹר תחלקה לשתים וקרי בה 'ג' בּוֹר' כלומר וכי לא יש לך ג' בּוֹר בתורה שאתה דולה מהם שעל ידי כך אתה שלם בתורה מאחר שדלית מן ג' בּוֹר ולמה יצאת חוץ לשורת התורה ונפלת במדרגה התחתונה של הרע.
ואמר עוד 'מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה?' (תהלים נב, ג) כי דואג היה ערמן שבא להגדיל שבחו של דוד המלך ע"ה לפני שאול המלך ע"ה שאמר לו הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַהֳ' עִמּוֹ (שמואל א' טז, יח) ואמרו רבותינו ז"ל שנתכון בדברים אלו להרע בעין רעה ולמראה עינים הוא לשבחו ובערמה דבר ואם תניח אותיות 'מה' באותיות 'רָעָה' יהיה צירוף 'עָרְמָה' ותיבת 'מה' היא לשון שבח כמו מָה רַב טוּבְךָ (תהלים לא, כ) וזה השבח כונתו להרע בו וזהו שאמר 'מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה' כי צרוף 'מה' שהוא השבח שאתה משבח בו עם אותיות 'רָעָה' הוא 'עָרְמָה' שאתה מערים לשבח הרבה כדי שתטיל עין רעה בר מינן.
ומה שאמר 'לֹא חֶסֶד אֵ־ל נָטוּי עָלֶיךָ כָּל הַיּוֹם' נראה הכונה כי חכם גדול שבדור נקרא 'ברבי' שהוא תואר עדיף מן תואר 'רבי' וכנזכר ברש"י ז"ל ומספר 'חֶסֶד אֵ־ל כָּל הַיּוֹם' [214] עולה מספר 'ברבי' [214] כלומר אתה גדול בתורה שראוי לומר עליך תואר ברבי.
תּוֹרָתוֹ שֶׁל דּוֹאֵג מִשָּׂפָה וְלַחוּץ (תהלים נ, טז). נראה לי בס"ד תלמידי חכמים נקראים בנאין שעוסקים בבניינו של עולם כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי הֳ' (ישעיה נד, יג) אל תקרי בָּנַיִךְ אלא בּוֹנַיִךְ (ברכות סד.) ודואג היה מחריב העולם בתורתו ונותץ הבנין וחוץ לאותיות שָּׂפָה יש אותיות תּוֹץ שהוא לשון נתיצה וזהו שאמר תורתו היתה 'מִשָּׂפָה וְלַחוּץ' כלומר עושה נתיצה הרמוזה חוץ לאותיות שפה.
או יובן חוץ לאותיות שָּׂפָה יש צֶוֶת שהוא לשון צוותא כי לומד לצוותא בעלמא ואינו לשם שמים.
או יובן בס"ד שָּׂפָה [385] גימטריא שְׁכִינָה [385] וחוץ ממדור השכינה יש מדור הקליפות ושם היתה טרופה תורתו בחלקו של טורף.
מַאי דִּכְתִיב "וְיִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִירָאוּ וְעָלָיו יִשְׂחָקוּ" בַּתְּחִילָּה יִרָאוּ וּלְבַסּוֹף יִשְׂחֲקוּ (תהלים נב, ח). נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (שבת סג.) למיימינים בה אורך איכא וכל שכן עושר אבל למשמאילים שאין לומדים לשמה ליכא אורך ימים (משלי ג, טז) ולכן החכמים הצדיקים כשראו בתחילה שחטא דואג ולא הגינה עליו תורתו שלא יחטא כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה כא.) על התורה אגוני מגנא ואצולי מצלא מן יצר הרע יראו לעצמם כי חשבו שגם עליהם לא תגין התורה מן היצר הרע דלא ידעו שהיה לומד תורה שלא לשמה ולכך לא הגינה עליו מן יצר הרע אך אחר שראו שמת בחצי ימיו הבינו וידעו בזה שלא היה לומד תורה לשמה, כי למיימינים בה שלומדים לשמה איכא אורך ימים אבל למשמאילים שלומדים שלא לשמה ליכא אורך ימים, וכיון דידעו שהיה לומד שלא לשמה אז שחקו כי עתה הבינו הטעם שלא הגינה עליו מן יצר הרע דאין התורה מגנא ומצלה מן יצר הרע כי אם רק תורה שלומד האדם לשמה ואם כן הם שלומדים תורה לשמה מגינה עליהם מן יצר הרע ולכן שחקו.
מַאי דִּכְתִיב "חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ מִבִּטְנוֹ יֹרִשֶׁנּוּ אֵ־ל" (איוב כ, טו). נראה לי בס"ד הטעם דקרי לתורה בשם חַיִל כי היא נקנית במ"ח מעלות כמו שאמרו רבותינו ז"ל בברייתא דאבות (משנה אבות ו, ו) כמנין חַיִל. ואמר בָּלַע ולא אמר אָכַל כי בָּלַע בהפוך אתוון 'עלב' שעשה עלבון לתורה כמו שנאמר התנא (משנה אבות ו, ב) אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה, ועלב שעסק בה בפיו אשר טמאו בלשון הרע ושפך בו דמים.
אָמַר לְפָנָיו "מִבִּטְנוֹ יוֹרִישֶׁנּוּ אֵ־ל" (איוב כ, טו). פירש רש"י ז"ל אל תמתין לו עד שתשתכח אלא תמהר ותשכחנו נראה לי בס"ד על פי מה שאמר הרמ"ז [הרב משה זכות] ז"ל כי זו"ן [זעיר ונוקבא] דקליפה שהם פלוני ופלונית נקראים 'אֱלִילִים' ועליהם נאמר כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים (תהלים צו, ה) ועל זה אנו מתפללים וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּ־י.
וידוע יש יצר הרע נמשך מן זכר דקליפה ויש יצר הרע נמשך מן נוקבא דקליפה ועון שפיכות דמים זה נעשה על ידי יצר הרע הנמשך מן זכר דקליפה כי הזכר דקליפה הוא הרוצח כנודע אבל עון של זנות ועון של לשון הרע על ידי יצר הרע שהוא מנוקבא דקליפה דעליה אמר שלמה המלך ע"ה לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה (משלי ב, טז) וכן אמר נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ (משלי ה, ג) ובעל לשון הרע אמריו מחליק וחלק משמן חכו שמטעים דבריו כדי שיתקבלו. ולכן קללם דוד המלך ע"ה ואמר יַכְרֵת הֳ' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת (תהלים יב, ד).
ולפי זה דואג שהיה לו שני מיני עונות אחד שפיכות דם ששפך דם הכהנים ורצח אותם וגם היה לו לשון הרע בשפתי חלקות אשר דבר על דוד המלך ע"ה ועל אחימלך לפני שאול.
נמצא היה לו יצר הרע מצד פלוני ויצר הרע מצד פלונית שנקראו 'אֱלִילִים' וידוע כי השכחה באה מן פלוני ופלונית שהם מקור השכחה בר מינן ולכן נרמזו במילוי אותיות 'דּוֹאֵג' כזה דל"ת וא"ו אל"ף גימ"ל שיש במלוי אותיות 'אֱלִילִים' שהם זו"ן [זעיר ונוקבא] דקליפה שנקראו 'אֱלִילִים' שמהם באה השכחה בר מינן, והם מקור השכחה והם רמוזים 'בְּבִטְנוֹ שֶׁל דּוֹאֵג' רצונו לומר בתוך ובטן של אותיות שמו, ולזה אמר 'מִבִּטְנוֹ יוֹרִשֶׁנּוּ אֵ־ל' תמהר להשכיחו את התורה על ידי אלילים שהם רמוזים בבטנו.
שֶׁהָיָה סוֹפֵר שְׁלשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת בְּמִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בַּאֲוִיר. נראה לי בס"ד הטעם שהשיג שלש מאות הלכות פסוקות שהם כמנין יצר [300] לרמוז אף על פי שהשיג בלימודו שלש מאות הנזכר שהם מספר יצר לא הועילו להגין עליו מן היצר מפני שהיה למודו שלא לשמה.
והנה ביאור 'מִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בַּאֲוִיר' כתב הרמ"ה ז"ל בשם רבינו האי גאון ז"ל כי משנה היא באהלות (משנה אהלות ד, א) מגדל שעומד באויר טומאה בתוכו כלים שבעביו טהורין טומאה בעוביו כלים שבתוכו טהורין רבי יוסי אומר מחצה על מחצה וכו' אלו עקרים גדולים שיכולין דואג ואחיתופל וכיוצא בהן להמציא בהן ספירות וענפים וענפי ענפים וכו' וזה שהוא באויר הוא על ידי מעשה נס או בשם או על דרך שמעמידין את הברזל באבן שואבת הנקראת 'מגניטס' עד כאן דבריו.
ואני אומר אין מדברים בהלכות מרובות בדבר הנעשה על ידי נס או בשם אך נראה כי מה שנמצא בזמן הזה מגדל פורח באויר שקורין (מרכב אל הוו"א) העשוי ומתוקן על פי חכמה נפלאה אף על פי שזה נתחדש מכמה שנים הנה בודאי היה מצוי ביד הראשונים קודם זמן דואג ואחיתופל וגם אחריהם ואפשר שהיה גם כן בדורות התנאים אלא שאחר כך נשתכחה חכמה של המגדל הזה וחזר ונתחדש על ידי חכמי אירופא ובזמן הקדמון שהיה מצוי זה אצלם נתחדש במציאות המגדל הזה אצל דואג ואחיתופל שלש מאות הלכות הן בענין הנוגע לטומאה וטהרה כמו שאמרו במשנה דאהלות הנזכר הן בענין הנוגע להלכות שבת בכניסה ויציאה והושטה ותחומין הן בעניינים אחרים אשר הם בנויים על ספיקות הנופלים במגדל וסך הכל של מיני ההלכות המה שלש מאות.
אָמַר רָבָא: רְבוּתָא לְמִבָּעֵי בָּעֵי בִּשְׁנֵי רַב יְהוּדָה כּוּלֵּי תְּנוּיֵי בּנְזִיקִין וַאֲנַן קָא מַתְנִינַן טוּבָא בְּעוּקְצִין. יש להבין, טענה גדולה טוען רבא בזה ותקשי לרבי אמי מאי סלקא דעתיה לשבחם בדבר זה? ונראה לי בס"ד דרבי אמי לא בא לשבחם אלא בא להודיע איך היו חכמים גדולים ולא הגינה עליהם תורתם להצילם מן החטא, לכך הודענו שהיה להם ארבע מאות ספיקות ולא נפשט להם חד מנייהו. וזה תימא איך חכמים גדולים שכמותם לא יהיו יכולים להשיג סברה לפשוט ולתרץ חד מכל הארבע מאות?! וגם איך אתרמי סך גדול כזה שהוא ארבע מאות לא פחות ולא יותר?
אך ידוע כי הסטרא אחרא יש לה ארבע מאות כוחות של רע בסוד וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לג, א) וידוע כל קושיא שאין לה תירוץ וכל בעיא שאין לה פשטה הסיבה היא מחמת תגבורת הקליפות שאין מניחים את האדם להשיג התירוץ ולהשיג הפשטה ונשאר הדבר תלוי ועומד ולכן יש בתלמוד כמה קשיות וכמה בעיות דלא אשתכח להו פתרי ואסיקו בתיקו עד זמן הגאולה שתמחה הקליפה ואז ימצא להם פתרי לכולהו קושיות ולכולהו בעיות וכאשר רמזו המפרשים ז"ל בראשי תיבות 'תיקו' שהוא רצונו לומר 'תשבי יתרץ קושיות ובעיות' ולכן דואג ואחיתופל ששלטה הקליפה בתורתם מחמת חטאם אתרמי להו ארבע מאות בעיות כנגד ארבע מאות כוחות דקליפה שלא היו יכולים לפשוט אפילו חד מנייהו מחמת תגבורת הקליפה עליהם בר מינן. וזו היתה כונת רבי אמי שבא להודיענו בדברים אלו ענין זה ולומר אל תתמה איך לא הגינה עליהם תורתם? כי מאחר ששלטה הקליפה בתורתם לכך לא הגינה עליהם.
לֹא הֲוָה סָלְקָא לְהוּ שְׁמַעְתְּתָא אַלִּיבָּא דְּהִלְכְתָא דִּכְתִיב "סוֹד הֳ' לִירֵאָיו" (תהלים כה, יד). נראה לי בס"ד ראשי תיבות 'סוֹד יְיָ לִירֵאָיו' לס"י שהוא 'לְפוּרְקָנָךְ סַבַּרִית יְיָ' שהוא תרגום של לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי הֳ' (בראשית מט, יח) וסופי תיבות 'סוֹד הֳ' לִירֵאָיו' הו"ד הוא הוֹד דאריך שממנו נשיג החכמה בגאולה העתידה להיות בב"א [במהרה בימינו אמן] שתהיה בזכות שמעתתא אליבא דהלכתא.
לֹא מֵת דּוֹאֵג עַד שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הוּא יָמוּת בְּאֵין מוּסָר וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּה" (משלי ה, כג). נראה דבר זה נרמז במילוי שמו שהם דל"ת וא"ו אל"ף גימ"ל דאותיות המילוי הם 'אולת פלגים' כלומר על ידי אולת שהיתה בו נעשית תורתו פלגים לשון בלבול שנתבלבלה ונחלקה ממנו כמו בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ (בראשית י, כה) שנתבלבל לשונם שלא יכירו איש שפת רעהו ודומה לזה אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין עא.) וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה (משלי כג, כא) הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים קרעים, כי נשכחת ממנו בר מינן.
שְׁלשָׁה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה נִזְדַּמְּנוּ לוֹ לְדוֹאֵג. נראה הטעם בשביל שחטא בלשון הרע ששקול כנגד שלשה עבירות עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים ואמרו רבותינו ז"ל (ערכין טו:) לישנא תלתא קטיל תלתא. וכיון ששקול כנגד שלשה עבירות נמצא במספר לשון הרע נחשב לו שחטא בעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ולכן ברא שלשה משחיתים אחד מעון עבודה זרה ואחד מעון גילוי עריות ואחד מעון שפיכות דמים ואותם שלשה מלאכי חבלה אשר ברא אותם הם נזדמנו להענישו בשלשה.
או יובן נזדמנו לו שלשה בשביל כבודו של דוד המלך ע"ה אשר שמו משולש בשלש אותיות. אי נמי בשביל שעשה עלבון לתורה שנקראת אוריין תליתאי (שבת פח.).
דּוֹאֵג וַאֲחִיתוֹפֶל לֹא רָאוּ זֶה אֶת זֶה, דּוֹאֵג בִּימֵי שָׁאוּל וַאֲחִיתוֹפֶל בִּימֵי דָוִד. ודאי היה כך לטובת דוד המלך ע"ה שלא ילחמו עמו שנים ביחד וקשה להנצל והנה אחיתופל הוא היה אויב השני לכך נקרא אחי תופל רצונו לומר אחיו של דואג שתיפל על דוד המלך ע"ה ועצה רעה שלו היתה קשה מן דואג לכך נחסר שנה אחת מימיו של דואג כי זה ל"ד וזה ל"ג.
בַּתְּחִלָּה קְרָאוֹ [דָּוִד לַאֲחִיתוֹפֶל] "רַבּוֹ", וּלְבַסּוֹף "חֲבֵירוֹ" וּלְבַסּוֹף "תַּלְמִידוֹ" (תהלים נה, יד). רמז לדבר וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן (בראשית יא, לב) תֶּרַח 'תלמיד רב חבר' בְּחָרָן שחנק עצמו ומת ושלשה תוארים אלו נרמזו בשם אֲחִיתוֹפֶל שהוא אותיות 'אַחַת יִפּוֹל' והיינו אַחַת ראשי תיבות 'אלוף חבר תלמיד'.
