וסופריה כלומר, חכמיה ומלומדיה, שנאמר: "ויאספו לאמים" (ישעיהו מג, ט), ואין "לאום" אלא מלכות, שנאמר: "ולאם מלאם יאמץ" (בראשית כה, כג). ותמהים: ומי איכא [והאם יש] ערבוביא קמי [לפני] הקדוש ברוך הוא שהוא צריך לגעור בהם שיעמדו כל אחד לעצמו, כדי שיוכל לדון איתם? אלא המטרה היא כי היכי דלא ליערבבו אינהו [בהדי הדדי] [כדי שלא יתערבבו הם זה עם זה], דלישמעו מאי דאמר להו [שישמעו מה שאומר להם] הקב"ה.

[מיד] נכנסה לפניו מלכות רומי תחלה. ומבררים, מאי טעמא [מה הטעם] היא נכנסת תחילה? משום דחשיבא [שהיא החשובה] מכל האומות. ומנלן דחשיבא [ומנין לנו שהיא החשובה]? דכתיב [שנאמר] בספר דניאל על המלכות ("החיה") הרביעית מן האומות העתידות לשלוט בעולם: "ותאכל כל ארעא ותדושנה ותדקינה" [ותאכל את כל הארץ ותדוש ותרמוס אותה] (דניאל ז, כג), אמר ר' יוחנן: מלכות האוכלת את כל העולם זו רומי חייבת (הרשעה) שטבעה יצא בכל העולם, שהיא ממלכה גדולה וחזקה מאד הידועה בכל העולם.

ושואלים: ומנא לן דמאן דחשיב עייל ברישא [ומנין לנו שמי שחשוב נכנס בתחילה]? כדברי רב חסדא, שאמר רב חסדא: כאשר מלך וצבור באים לדין — מלך נכנס תחלה לדין, שנאמר: "לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל" [וגו'] (מלכים א ח, נט). וטעמא מאי [ומה הטעם] שמכניסים לדין תחילה את המלך? איבעית אימא [אם תרצה אמור]: לאו אורח ארעא למיתב מלכא מאבראי [אין זו דרך ארץ שישב מלך מבחוץ ויחכה], ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: דנים אותו לעצמו תחילה, מקמי דליפוש [לפני שיתרבה] חרון אף בגלל חטאיהם של הרבים.

נכנסת מלכות רומי, אמר להם הקדוש ברוך הוא: במאי [במה] עסקתם? אומרים לפניו: רבונו של עולם, הרבה שווקים תקנינו, הרבה מרחצאות עשינו, הרבה כסף וזהב הרבינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה כשכל אלו מוכנים לפניהם.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: שוטים שבעולם, וכי אותי אתם רוצים לרמות? כל מה שעשיתם — לצורך עצמכם עשיתם: תקנתם שווקים — להושיב בהן זונות, מרחצאות עשיתם — לעדן בהן עצמכם, כסף וזהב שאומרים אתם שהרביתם — שלי הוא ולא שלכם, שנאמר: "לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות" (חגי ב, ח),

כלום יש בכם מגיד זאת? [והוא שנאמר בהמשך הפסוק שאנו דורשים אותו "כל הגוים נקבצו יחדיו" — "מי בכם יגיד זאת" (ישעיהו מג, ט)], ואין "זאת" אלא תורה, שנאמר: "וזאת התורה אשר שם משה" (דברים ד, מד), ומי שלא עסק בה לא מגיע לו שכר! מיד יצאו בפחי נפש.

יצאת מלכות רומי, ונכנסה מלכות פרס אחריה. מאי טעמא [מה הטעם] היא נכנסת? דהא חשיבא בתרה [שהיא חשובה אחריה]. ומנלן [ומנין לנו] דבר זה? דכתיב [שנאמר] בחזון דניאל: "וארו חיוא אחרי תנינא דמיא לדב" [והנה חיה אחרת שניה דומה לדוב] (דניאל ז, ה), ותני [ושנה] רב יוסף: החיה הזו אלו פרסיים, שאוכלין ושותין הרבה כדוב, ומסורבלין שמנים ומרובים [בשר] כדוב, ומגדלין שער הרבה כדוב, ואין להם מנוחה כדוב שהוא תמיד נע ונד.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: במאי [במה] עסקתם? אומרים לפניו: רבונו של עולם, הרבה גשרים גשרנו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: כל מה שעשיתם — לצורך עצמכם עשיתם: תקנתם גשרים — ליטול מהם מכס, כרכים — לעשות בהם אנגריא כלומר, להשתמש ביושביהם לעבודת כפיה, מלחמות — אני עשיתי, שנאמר: "ה' איש מלחמה" (שמות טו, ג), כלום יש בכם מגיד זאת? שנאמר: "מי בכם יגיד זאת", ואין "זאת" אלא תורה, שנאמר: "וזאת התורה אשר שם משה"! מיד יצאו מלפניו בפחי נפש.

ושואלים: וכי מאחר דחזית [שרואה] מלכות פרס למלכות רומי דלא מהניא ולא מידי [שאינה מועילה דבר] בטענות מסוג זה, מאי טעמא עיילא [מה טעם נכנסת]? ומשיבים: בכל זאת, חשבו הפרסיים שלהם יש סיכוי, אמרי [אומרים הם]: אינהו סתרי [הם הרומאים הרסו] את בית המקדש (השני), ואנן בנינן [ואנו בנינו] אותו, שהרי ברשות ובעידוד כורש מלך פרס נבנה הבית השני. וממשיך המדרש: וכן נעשה הדיון כעין זה לכל אומה ואומה.

ושואלים: וכי מאחר דחזו לקמאי דלא מהני ולא מידי [ששאר העמים רואים את הראשונים, רומי ופרס, שאינם מועילים דבר בטענותיהם], מאי טעמא עיילי [מה טעם הם נכנסים]? ומשיבים: סברי [חושבים] הם: הנך אישתעבדו בהו [אלו, רומי ופרס, שעבדו בהם] בישראל ולכן אינם מקבלים שכר, ואנן [ואנו] לא שעבדנו בישראל. ושואלים: מאי שנא הני דחשיבי [במה שונים אלה, רומי ופרס, שהוחשבו], שהוזכרו במפורש, ומאי שנא הני דלא חשיבי להו [ובמה שונים אלה, מלכויות אחרות, שלא הוחשבו], שלא הזכירן? משום דהנך משכי במלכותייהו עד דאתי משיחא [שאלה, רומי ופרס, נמשכים במלכותם עד שיבוא משיח].

וממשיך המדרש: אחרי שהקב"ה שואל את כל העמים האם עסקו בתורה, אומרים לפניו העמים: רבונו של עולם, כלום נתת לנו את התורה ולא קיבלנוה? וכיון שלא נתת אותה לנו — מדוע עלינו לתת את הדין על שלא קיימנוה? ושואלים: ומי מצי למימר הכי [והאם יכולים לומר כך] שלא נתן להם? והכתיב [והרי נאמר] בתיאור נתינת התורה: "ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו" (דברים לג, ב), וכתיב [ונאמר]: "אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן" (חבקוק ג, ג), ויש לשאול: מאי בעי [מה מבקש] ה' בשעיר, ומאי בעי [ומה מבקש] בפארן? שהרי לא שם ניתנה התורה!

אלא אמר ר' יוחנן: מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא את התורה על כל אומה ולשון, כגון בשעיר לאדומים ובפארן לישמעאלים, ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה. ואם כן, איך יכולים הם לטעון שלא נתן להם את התורה?!

אלא הכי אמרי [כך הם אומרים]: כלום קיבלנוה ולא קיימנוה? ותמהים על הסבר זה: ועל דא תברתהון [ועל זה השבר שלהם], כלומר, הרי דבר זה עצמו הוא הפירכה לטענתם, שהרי הם נשאלים: אמאי [מדוע] לא קבלתוה? אלא כך אומרים לפניו אומות העולם: רבונו של עולם, כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה, כמו שעשית לישראל?

דכתיב [שנאמר]: "ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות יט, יז), ואמר רב דימי בר חמא: מלמד שכפה (הפך) הקדוש ברוך הוא את הר סיני כגיגית על ישראל (והוא מה שנאמר שהתייצבו בתחתית ההר), ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה — מוטב לכם, ואם לאו [לא] — שם מתחת להר תהא קבורתכם! אם כן, יש לעמים טענה שגם אותם היה אפשר לכפות בכך לקבל את התורה!

מיד אומר להם הקדוש ברוך הוא: הראשונות ישמיעונו, כלומר מהמצוות הראשונות נלמד, שנאמר בפסוק אותו אנו דורשים : "וראשונות ישמיענו" (ישעיהו מג, ט), אותן שבע מצו‍ת של בני נח, שלפני מתן תורה, שאף אתם קיבלתם, היכן קיימתם?

ושואלים: ומנלן [ומנין לנו] שלא קיימום? דתני [ששנה] רב יוסף בפירוש הפסוק "עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים" (חבקוק ג, ו), מאי [מה] ראה? ראה שבע מצו‍ת שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום, כיון שלא קיימום עמד והתירן להן. ותוהים: איתגורי איתגור? [וכי הרוויחו]? אם כן מצינו שחוטא נשכר בחטאו!

אמר מר בריה [בנו] של רבינא: