מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר (שאסור לו לשתות יין), ואבר מן החי לבני נח? תלמוד לומר: "ולפני עור לא תתן מכשל" (ויקרא יט, יד); והא הכא, דכי לא יהבינן ליה, שקלי איהו [והרי כאן, בשני מקרים אלה, שאם אין אנו נותנים לו, לוקח הוא בעצמו], וקעבר [ומכל מקום הוא עובר] משום "לפני עור לא תתן מכשל"!

ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? דקאי בתרי עברי נהרא [שהם עומדים בשני צדדים של הנהר] שהמקבל אינו יכול לקחת בעצמו, ורק על ידי המושיט לו היה מקבלם, ומשום כך הוא עובר על "לפני עיוור". ומוסיפים: דיקא נמי [מדוייק גם כן כך], דקתני [שהוא שונה] בדברי ר' נתן, "לא יושיט", ולא קתני [שונה] "לא יתן", שמע מינה [למד מכאן] שהכוונה היא שהוא מושיט מצד אחד של נהר לצידו השני.

א איבעיא להו [נשאלה להם לחכמים השאלה]: אם עבר על דברי חכמים שבמשנה ונשא ונתן עם הנכרים לפני אידיהם, מאי [מה] דינו? ר' יוחנן אמר: נשא ונתן — אסור ליהנות מן הרווח. ריש לקיש אמר: נשא ונתן — מותר. כלומר, אף שעבר על דברי חכמים, אין התוצאות אסורות. איתיביה [הקשה לו] ר' יוחנן לריש לקיש ממה ששנינו בברייתא: אידיהן של גוים נשא ונתן — הרווחים שמאותו מעשה אסורין, מאי לאו [האם לא] הכוונה היא שנשא ונתן עם הגוים לפני אידיהן? השיב לו ריש לקיש: לא, הכוונה היא למשא ומתן באידיהן דוקא, ביום אידם ממש, אבל לא לפני כן.

איכא דאמרי [יש שאומרים] שלא כך היה הדבר, אלא איתיביה [הקשה לו] ר' שמעון בן לקיש לר' יוחנן ממה ששנינו: אידיהן של גוים אם נשא ונתן — אסור, ונדייק מכאן: אידיהן — אין [כן] בהם אסור, אבל לפני אידיהן — לא! והשיב לו ר' יוחנן: התנא, אידי ואידי [זה וזה], לפני האיד והאיד עצמו, "אידיהן" קרי ליה [הוא קורא לו], ולכן אין מקום לדיוק זה.

ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ריש לקיש: כשאמרו חכמים אסור לשאת ולתת עמהם — לא אסרו אלא בדבר המתקיים, אבל בדבר שאינו מתקיים — לא אסרו, ואפילו בדבר המתקיים אם נשא ונתן — מותר. תני [שנה] רב זביד בדבי [בברייתא מבית מדרשו] של ר' אושעיא: דבר שאין מתקיים מוכרין להם, אבל אין לוקחין (קונים) מהם.

מסופר, ההוא מינאה דשדר ליה דינרא קיסרנאה [מין אחד ששלח לו דינר קיסרי] לר' יהודה נשיאה [הנשיא] ביום אידו של אותו מין, הוה יתיב [היה יושב] ריש לקיש קמיה [לפניו], אמר לו ר' יהודה נשיאה: היכי אעביד [איך אעשה]? ופירט את ספקו: אם אשקליה [אקבלנו] לדינר זה — אזיל ומודה [ילך ויודה] לעבודה זרה על שהתקיים רצונו, ואם לא אשקליה [אקבלנו] — הויא ליה [תהיה לו] איבה כלפי! אמר ליה [לו] ריש לקיש כהצעה: טול וזרוק אותו לבור בפניו של אותו המין. אמר לו ר' יהודה נשיאה: כל שכן דהויא ליה [שתהיה לו] איבה אם הוא יראה אותי עושה כן! הסביר ריש לקיש את דבריו: כלאחר יד הוא דקאמינא [שאני אומר]. כלומר, לא שתזרוק כעושה בכוונה, אלא שייראה הדבר כאילו נפל מידך לבור.

ב שנינו במשנה שאסור להשאילן ולשאול מהן שלושה ימים לפני אידם. ושואלים: בשלמא [נניח] להשאילן אסור — משום דקא מרווח להו [שהוא גורם להם רווח], אבל לשאול מהן — הרי מעוטי קא ממעט להו [ממעט הוא מהם] את קניינם בזמן חגם! אמר אביי: חכמים גזרו גזרה שלא יבוא גם לשאול מהן אטו [משום] האיסור להשאילן. רבא אמר: כולה [הכל] נאסר משום דאזיל [שהולך] הגוי ומודה הוא לעבודה זרה, שפעמים שיש לו נחת רוח מזה שהוא משאיל לישראל.

ועוד שנינו במשנה שאסור להלוותם וללוות מהן. ושואלים: בשלמא [נניח] להלוותם — משום דקא מרווח להו [שהוא גורם להם רווח], אלא ללוות מהן — אמאי [מדוע] זה אסור? אמר אביי: גזירה היא, ללוות מהן אטו [משום] האיסור להלוותם. רבא אמר: כולה [והכל] נאסר משום דאזיל [שהולך] ומודה הוא.

ועוד שנינו שאסור לפורען ולפרוע מהן. ושוב שואלים: בשלמא [נניח] לפורען — משום דקא מרווח להו [שהוא גורם להם רווח] שהוא נותן להם את הכסף באותו זמן, אלא לפרוע מהן, מדוע? הרי מעוטי ממעט להו [ממעט הוא להם]! וכמו בדינים הקודמים, אמר אביי: גזירה לפרוע מהן אטו [משום] לפורען. רבא אמר: כולה [הכל] משום דאזיל [שהולך ומודה הוא.

ומעירים: וצריכי [וצריך] לפרש את שלושת האיסורים הללו, ולא די לומר אחד מהם; דאי תנא [שאם היה שונה] רק את האיסור לשאת ולתת עמהן, היו אומרים שטעם הדבר הוא משום דקא מרווח להו ואזיל [שהוא מרויח להם, והולך] הגוי ומודה [לעבודה זרה], אבל לשאול מהן, דמעוטי קא ממעט להו [שעל ידי כך הוא ממעט להם] — שפיר דמי [טוב הדבר].

ואי תנא [ואם היה שונה] גם לשאול מהן, הייתי אומר: משום דחשיבא ליה מילתא [שחשוב לו הדבר] שישראל נזקק לו, ולכן הוא אזיל [הולך] ומודה. אבל ללוות מהן, הייתי אומר שהוא מותר, משום שצערא בעלמא אית ליה [צער בלבד יש לו] מזה שהוא נותן כסף, ומדוע? אמר [אומר הוא]: תוב לא הדרי זוזי [שוב לא יחזרו הכספים שלי], שמא לא יחזיר היהודי את החוב.

ואי תנא [וגם אם היה שונה] איסור ללוות מהן, הייתי אומר משום דקאמר [שהוא, הגוי, אומר]: בעל כרחיה מיפרענא [בעל כרחו איפרע ממנו], מן היהודי, שיכול אני להיפרע ממנו מכוח השטר, והשתא מיהא אזיל [ועכשיו על כל פנים הולך] ומודה שהיהודי נזקק לו, אבל ליפרע מהן לגבות מהם את החוב, דתו לא הדרי זוזי [ששוב אין הכספים חוזרים] אליו — אימא צערא אית ליה, ולא אזיל [אמור שיש לו צער בדבר, ואינו הולך] ומודה, על כן צריכא [צריך] שייאמרו כל אלה.

ג שנינו במשנה, ר' יהודה אומר: נפרעין מהן משום שבכך מיצר הוא לו. אמרו לו: אף על פי שמיצר הוא עכשיו — שמח הוא לאחר זמן, שפרע את חובו. ושואלים: ולית ליה [והאם אין לו] לר' יהודה נימוק זה שאף על פי שמיצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן?

והתניא [והרי שנויה] ברייתא, ר' יהודה אומר: אשה לא תסוד (תמרח סיד על איברי גופה) במועד כדי להסיר את השיער ולעדן את העור, מפני שניוול הוא לה בסיד זה כשהוא עליה, אבל מודה ר' יהודה בסיד כזה שיכולה היא לקפלו (להורידו) בתוך המועד שטופלתו (שיכולה היא למורחו) במועד, משום שאף על פי שמצירה עכשיו, שמחה היא לאחר זמן, כשהיא נראית יפה יותר בהמשך המועד. משמע שר' יהודה עצמו מקבל נימוק זה!

אמר רב נחמן בר יצחק: הנח להלכות מועד, כלומר, למלאכות שהתירו לעשותן בחול המועד, דכולהו [שכולם] בנויות על כך שהוא מיצר עכשיו, שהוא טורח במלאכה, משום שמחה לאחר זמן, במועד עצמו, ומשום שמחת המועד. ואינו כן בהלכות עבודה זרה. רבינא אמר: גוי לענין פרעון לעולם מיצר שצריך לשלם את חובו, ואינו שמח אף לאחר מכן.

ומעירים: מתניתין [משנתנו] שאסרה להיפרע מהם בכל מקרה, היא שלא כשיטת ר' יהושע בן קרחה, דתניא [ששנויה ברייתא], ר' יהושע בן קרחה אומר: מלוה בשטר אין נפרעין מהן, שהרי יכול הוא תמיד להיפרע מן הגוי בשטר שבידו. אבל מלוה על פה נפרעין מהן, ומדוע? מפני שהוא כמציל מידם, שהרי אין שטר על המילוה, ושמא לא יחזיר לו חובו בזמן אחר.

מסופר, יתיב [יושב היה] רב יוסף אחוריה [אחורי] ר' אבא בבית המדרש, ויתיב [ויושב היה] ר' אבא קמיה [לפני] רב הונא כתלמיד לפני רבו, ויתיב וקאמר [ויושב היה רב הונא ואומר] את הדברים הבאים: הלכתא [הלכה] כר' יהושע בן קרחה, והלכתא [והלכה] כר' יהודה.

ומסבירים: הלכתא [הלכה] כר' יהושע בן קרחה — הא דאמרן [זו שאמרנו] בעניין ההיתר להיפרע מהם מילוה על פה. והלכה כר' יהודה, לגבי זו דתניא [ששנינו]: הנותן צמר לצבע לצבוע לו בגד בצבע אדום וצבעו בצבע שחור, או שנתן לו בגד לצבוע לו שחור וצבעו אדום,