ושואלים: ולימא ליה מימר [בהדיא] [ושיאמר לו במפורש] את הדברים הללו, ומדוע עשה רבי בדרך רמז שאפשר גם לטעות בה? ומשיבים: אמר רבי: אילו אומר במפורש, שמעי (בי) חשובי רומי ומצערו ליה [ישמעו (אותי) חשובי הרומאים ויצערו אותו כלומר, אותי]. ושואלים: ולימא ליה [שיאמר לו] בלחש! ואומרים: גם באופן זה חשש רבי לומר, שמא יישמעו דבריו, משום דכתיב [שנאמר]: "כי עוף השמים יוליך את הקול" (קהלת י, כ).

ועוד מסופר, הוה ליה ההוא ברתא [היתה לו לאנטונינוס בת אחת] ששמה היה גירא, קעבדה איסורא [ועשתה דבר איסור, בזנות], שדר ליה [שלח לו] אנטונינוס לרבי את הצמח גרגירא שיש בו רמז: גר (=זנתה) גירא, שדר ליה [שלח לו] רבי צמח ששמו כוסברתא, ואנטונינוס הבין שהוא רומז לו: כוס ברתא (=הרוג את הבת). שדר ליה [שלח לו] אנטונינוס את הצמח כרתי שיש בו רמז: אני נכרת אם אני אעשה כן. שלח ליה [שלח לו] רבי חסא, לומר: חוס עליה.

ועוד מסופר, כל יומא הוה שדר ליה דהבא פריכא במטראתא, וחיטי אפומייהו [כל יום היה שולח לו אנטונינוס לרבי זהב מפורר בתוך שקים גדולים, וחיטים היו מונחים בפיהם של השקים], וכך אמר להו [היה אומר להם] אנטונינוס לשליחיו: אמטיו חיטי [הביאו חיטים] לרבי, ולא ידעו שיש שם זהב. אמר [ליה [לו] רבי]: לא צריכנא, אית לי טובא [אין אני צריך זהב, שכן יש לי הרבה]. אמר אנטונינוס: ליהוו למאן דבתרך, דיהבי לבתראי דאתו בתרך, ודאתי מינייהו ניפוק עלייהו [שיהיו לאלה שיבואו אחריך, שיתנו לאחרונים שיבואו אחריך, ומי שיצא מהם יוציא עליהם, על חשבון מה שקיבלו הם ממני].

ועוד מסופר על אנטונינוס: הוה ליה ההיא נקרתא דהוה עיילא מביתיה [היתה לו מערה מתחת לאדמה שהיתה נכנסת מובילה מביתו] לבית רבי, כל יומא הוה מייתי תרי עבדי [כל יום היה מביא אנטונינוס שני עבדים] שישרתוהו, חד קטליה אבבא דבי רבי וחד קטליה אבבא דביתיה [אחד היה הורג אותו על פתחו של בית רבי, ואחד היה הורג אותו על הפתח של ביתו שלו], כדי שלא יישאר אדם היודע שהלך מביתו לבית רבי. אמר ליה [לו] לרבי: בעידנא דאתינא לא נשכח גבר קמך [בזמן שאני בא אליך אל יימצא איש לפניך].

יומא חד אשכחיה [יום אחד מצאו] אנטונינוס את ר' חנינא בר חמא דהוה יתיב [שהיה יושב שם]. אמר לרבי: לא אמינא לך, בעידנא דאתינא לא נשכח גבר קמך [האם לא אמרתי לך שבזמן שאני בא לא יימצא אדם לפניך]? אמר ליה [לו] רבי: לית דין בר איניש [אין זה בן אדם] כלומר, הרי הוא כמלאך, ואין אתה צריך לחשוש ממנו כלל. אמר ליה [לו] אנטונינוס לר' חנינא: אימא ליה לההוא עבדא דגני אבבא דקאים וליתי [אמור לו לאותו עבד שישן על הפתח שיקום ויבוא].

אזל [הלך] ר' חנינא בר חמא, אשכחיה דהוה קטיל [מצא אותו שהיה הרוג], אמר: היכי אעביד [איך אעשה]? אי איזיל ואימא ליה דקטיל [אם אלך ואומר לו שהוא הרוג], הרי אין משיבין על הקלקלה כלומר, אין משיבים דבר של קלקלה וגנאי. אשבקיה ואיזיל [אם אעזבנו ואלך], קא מזלזלינן במלכותא [נמצא שאנו מזלזלים במלכות] ואין ממלאים הפקודה. בעא רחמי עליה ואחייה ושדריה [ביקש רחמים עליו והחייהו ושלחו לאנטונינוס]. אמר אנטונינוס לרבי: ידענא, זוטי דאית בכו [יודע אני, שהקטן שבכם] מחיה מתים, מיהו בעידנא דאתינא לא נשכח איניש קמך [בכל זאת, בזמן שאני בא אל יימצא אדם לפניך], אפילו אדם גדול כר' חנינא.

ועוד מסופר, כל יומא הוה [יום היה] אנטונינוס משמש את רבי, מאכיל ליה [אותו], משקי ליה [משקה אותו], כי הוה בעי רבי למיסק לפוריא [כאשר היה רבי רוצה לעלות למיטתו], הוה גחין קמי פוריא [היה אנטונינוס מתכופף לפני המיטה], אמר ליה [לו]: סק עילואי לפורייך [עלה עלי למיטתך], אמר לו רבי: לאו אורח ארעא לזלזולי במלכותא כולי האי [אין זו דרך ארץ לזלזל במלכות כל כך], אמר אנטונינוס: מי ישמני מצע תחתיך לעולם הבא. ועוד

אמר ליה [לו] אנטונינוס: אתינא לעלמא דאתי [האם אבוא לעולם הבא]? אמר ליה [לו] רבי: אין [כן]. אמר ליה [לו], והכתיב [והרי נאמר]: "לא יהיה שריד לבית עשו" (עובדיה א, יח)! אמר לו: מדובר שם במי שעושה מעשה עשו, ולא אדם כמותך.

ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: "לא יהיה שריד לבית עשו" — יכול לכל? תלמוד לומר: "לבית עשו", כלומר בממשיך דרכו, בעושה מעשה עשו.

אמר ליה [לו] אנטונינוס, והכתיב [והרי נאמר] בתיאור השאול: "שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה" (יחזקאל לב, כט)! אמר ליה [ לו] רבי: "מלכיה" — ולא כל מלכיה, "כל נשיאיה" — ולא כל שריה, שיש ביניהם כאלה שזוכים לחיי העולם הבא.

ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: "מלכיה" — ולא כל מלכיה, "כל נשיאיה" — ולא כל שריה. ומפרשים: "מלכיה" ולא כל מלכיה — פרט לאנטונינוס בן אסוירוס שצדיק היה, "כל נשיאיה" ולא כל שריה — פרט לקטיעה בר שלום, שהיה אחד משרי רומי. ושואלים:

קטיעה בר שלום מאי הוי [מה הוא] מה עניינו? דההוא קיסרא דהוה סני ליהודאי [שאותו קיסר רומאי שהיה שונא את היהודים], אמר להו לחשיבי דמלכותא [להם לחשובי המלכות]: מי שעלה לו נימא (בשר מת) ברגלו, האם יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער? אמרו לו: יקטענה ויחיה, והיה זה מעין משל, שמוטב להשמיד את ישראל, שהם גורמים נזק למלכות.

אמר להו [להם] קטיעה בר שלום: לא כדאי הדבר, משתי סיבות: חדא, דלא יכלת להו לכולהו [אחת, שאין אתה יכול להם לכולם להשמידם], דכתיב [שנאמר]: "כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם" (זכריה ב, י), ויש לשאול: מאי קאמר [מה אומר פסוק זה]? אלימא דבדרתהון [אם תאמר שפירושו שפיזר אותם] בארבע רוחות, אם כן, האי [זה הכתוב] "כארבע רוחות" לא היה צריך להיאמר כך, אלא "לארבע רוחות" מבעי ליה [צריך היה לו לומר]! אלא הכוונה היא לומר: כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות, כך אי אפשר לעולם בלא ישראל, ולא ניתן אפוא להשמידם. ועוד סיבה, שאם תעשה כן קרו [יקראו] לך מלכותא קטיעה [מלכות קטועה], שאצלך אין יהודים ובמקומות אחרים יש.

אמר ליה [לו] הקיסר: מימר שפיר קאמרת [לומר יפה אמרת], מיהו כל דזכי מלכא שדו ליה לקמוניא חלילא [ואולם כל מי שמנצח את המלך בויכוח משליכים אותו לבית מלא אפר] שייחנק שם. כד הוה נקטין ליה ואזלין [כאשר היו אוחזים אותו והולכים] להוציאו להורג, אמרה ליה [לו] לקטיעה ההיא מטרוניתא [גבירה אחת]: ווי ליה לאילפא דאזלא בלא מכסא [אוי לה לאוניה שהולכת בלא לשלם מכס], שאינה יכולה לעבור! שרמזה לו שאינו נימול, ולפיכך אינו בכלל ישראל לעולם הבא. נפל [התכופף] על רישא דעורלתיה [ראש עורלתו] קטעה [קטע אותה], אמר: יהבית מכסי חלפית ועברית [נתתי את המכס שלי, חלפתי ועברתי]. כי קא שדו ליה [כאשר זרקו אותו לאותו בית], אמר: כל נכסאי [נכסי] יהיו לר' עקיבא וחביריו. ומעירים כי נשאלה השאלה כיצד יש לחלק את הירושה. מסופר, יצא ר' עקיבא ודרש: נאמר: "והיה לאהרן ולבניו" (שמות כט, כח) — הכוונה היא מחצה לאהרן ומחצה לבניו, ואף כאן כיוון שהזכיר את ר' עקיבא לחוד, יש להבין שציוה לחלק את הנכסים מחצה לר' עקיבא ומחצה לחביריו.

וממשיכים בסיפור המעשה, יצתה בת קול ואמרה: קטיעה בר שלום מזומן לחיי העולם הבא. כששמע זאת בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו לעולם הבא בשעה אחת כקטיעה בר שלום, ויש קונה עולמו רק בכמה שנים של עבודה.

מסופר, אנטונינוס שמשיה [שימש אותו] את רבי, אדרכן מלך פרס שמשיה [שימש אותו] את רב. כי שכיב [כאשר מת] אנטונינוס, אמר רבי: נתפרדה חבילה שהיינו קשורים יחד בחייו, ועכשיו מת. וכן כי שכיב [כאשר מת] אדרכן, אמר רב: